דעות

כשיפה טבג’ה הייתה ילדה קטנה היא שיחקה בברבי בלונדינית שנחשבה בעיניה למודל היופי, לכן היא חושבת שאם תקנו לילדיכם בובות כהות עור, אתם תעניקו להם שיעור בחינוך לשוויון שהם לא יקבלו בשום מקום אחר

מופע אינטימי של מאיר אריאל בפני קהל של 12 אנשים בפסטיבל "בריזה" השפיע על עינב קורן במשך 21 השנים שחלפו מאז. היום, בלי מאיר אריאל ובלי "בריזה", היא נזכרת במוסדות תרבות אשקלוניים שכבר אינם ומקווה שנשכיל ללמוד מאשדוד איך הופכים לעיר תרבות ופסטיבלים

לפיני ביטון יש מסר מיוחד לשר החינוך, שהוא פוליטיקאי מתחיל: לא כל אמת צריכה להיאמר. פיני גם מאמין להבטחות של ראש הממשלה בנוגע לעיר אשקלון ומקווה לראות יותר יחימוביצ’ים בכנסת

עינב קורן מותחת קו בין האלימות בהפגנת יוצאי אתיופיה לבין שריפת ביתה של הגננת המתעללת כרמל מעודה ומפנה אצבע מאשימה: “כשהציבור לוקח את החוק לידיים, זה מעיד בבירור שהממשלה לא מתפקדת”, היא כותבת

לא מעט שמענו את המילה "אנרכיה" בשבוע החולף, ויפה טבג’ה חושבת שהאנרכיה האמיתית היא הפילוג בינינו, שבה כל קבוצה הפגינה בנפרד כאילו מדובר בעם אחר. "שבט אחים ואחיות לא היה כאן", היא כותבת

יפה טבג’ה שומעת את המתלוננים על אופי המחאה, אבל לא מבינה איפה הם היו בכל המחאות הקודמות שבהן הקהילה האתיופית מחתה בשקט ולבד? ולמה בכלל הקהילה האתיופית צריכה למחות בנפרד? הזעם והכעס של בני העדה מזכירים מאוד את מחאת הפנתרים השחורים. ההיסטוריה חוזרת, אבל בצבע אחר

נמשיך להפגין ולצאת לרחובות עד שנהיה כאן שווים בין שווים. לא רוצים חיבוקים ולא רחמים, רוצים להיות כמו כולם, לא פחות ולא יותר

גבולות המחאה מציין כרגיל, שרגע כתיבת שורות אלה הוא יום רביעי בבוקר. מקווה שברגע קריאתכם את הטור המצב כבר נרגע ונמצא תחת שליטה. לענייננו, “מחאת יוצאי אתיופיה” (מעצם שמה מסמלת מה עקום פה. זו אמורה להיות מחאת “אזרחי ישראל”) יצאה מכלל שליטה. היא יצאה מכלל שליטה מכמה סיבות. העיקרית שבהן חוסר הבנה בסיסי של אופי […]

בתור מי שחשה אהבה למילה הכתובה ולמילים בכלל, עינב קורן מרגישה בעננים בחודש הספר. את האהבה הזאת היא הנחילה לבתה שהשבוע הביאה כבוד לעיר בתחרות כתיבה

יפה טבג’ה נתקלה במכתב שפרסמה אישה בשם אור רקיע שהלכה לעולמה. המכתב שהוא סוג של צוואה פורסם לאחר מותה והיא מעבירה בו מסרים על כמה עלינו לחבק את החיים שיש לנו היום ומזכירה לנו איך הכל מתגמד מול המוות

סאגת הארנונה הכל כך היקרה לעסקים באשקלון הסעירה גם את פיני ביטון, שהפעם מסכים דווקא עם אנשי האופוזיציה כי העירייה חייבת למצוא מוצא ולהקל על המשרדים שמשלמים תעריף יותר יקר מאשר בתל אביב

לפני כשנה כתבתי כאן את המאמר “חלום התחנה המרכזית”, שזכה לחשיפה רבה ובעקבותיו גם לשיח ציבורי ער. המשכתי לדון על כך בקמפיין הבחירות שלי ולהעלות מודעות לנושא. רבות דובר על התחנה המרכזית באשקלון. לתחושתי, יותר מדי. מעבר לכך שמדובר במבנה רעוע ומסוכן לציבור, שהתקרה בו קורסת ומסכנת חיי אדם, המקום מוזנח בצורה בלתי רגילה, שירותים […]

יפה טבג’ה נתקלה לא פעם בחייה בשד העדתי, אבל במקום לפחד ממנו, היא הפכה אותו לפיה טובה, מעניינת, מרתקת וצבעונית

אירוע הגאווה שיתקיים באשקלון נחשב לברכה בעיניה של עינב קורן. ואם אתם לא מבינים למה הלהט"ב זקוקים למצעד גאווה, אז תשתתפו פעם אחת במצעד ההצדעה לישראל בניו יורק ותבינו

אומרים שבעיתונות כותבים רק דברים שליליים ושפיני ביטון רק מבקר. אז הנה הוא עוצר רגע ומפרגן לכמה דמויות מקומיות, גם נבחרי ציבור וגם עובדי ציבור

מומחים בחגי ישראל? מכירים את חג החנוכה ואת חג פורים? הכירו גם את חג הסטודנט. איך חוגגים אותו? כמו כל חג יהודי – עם המון אוכל

אחרי שבשבועות האחרונים מתח פיני ביטון ביקורת על הרבנים, הוא ישב לשיחה עם אליהו, בנו של הרב יצחק ברדא, וקיבל ממנו תשובות לכמה שאלות. יש גם טיפ לאדריכל העיר בנוגע למיגוניות וברכה קטנה לאופוזיציה

התשובה לשאלה שבכותרת תהיה בסוף הטור – “הפתעה” שיפה טבג’ה ואגודת הסטודנטים מבשלים ומכינים