במסגרת נסיעת עבודה ביוני 2012 נזדמן לי להגיע לניו יורק ביום שבו התקיים מצעד ההצדעה לישראל בשדרה החמישית. מסורת המצעד החלה בשנת 1964 כיוזמה של הקונסוליה הישראלית במטרה לאחד את יהודי ארצות הברית ולחזק את הזהות היהודית, ומצד שני לאפשר להם להביע תמיכה פומבית במדינת ישראל ולחזק את הסולידריות עם המדינה היהודית. בנוסף, למצעד מרכזי בעיר ניו יורק ישנה השפעה רבה על דעת הקהל האמריקאית ועל הידוק הקשרים בין ישראל לארצות הברית.
עינב קורן
מי מכם שביקר בתפוח הגדול (וגם מי שחווה את ניו יורק דרך מסך הטלוויזיה) בוודאי יתרגש לדמיין את הטיימס סקוור, הכיכר המרכזית בלב מנהטן, מקושטת כחול-לבן ולובשת תצוגת תכלית של הישגי המדינה והעם היהודי. מאות אלפי משתתפים יהודים, ישראלים ותומכים שונים מהקשת החברתית בארה”ב צעדו באותו יום יחד וחגגו את ישראל. מחזה לא רגיל לצלילי מוזיקה ישראלית וניחוחות פלאפל. וכך בין חנויות המותגים לסנטרל פארק הרגשתי בית, שייכות, אהבה ו…גאווה. גאווה גדולה, לא מתנצלת על היותי יהודייה וישראלית, על היותי מי שאני, עם כל המורכבות שכרוכה בכך. זה לא מובן מאליו לצעוד כך במטרופולין הכי רוגש וסואן בעולם ולזכות בהכרה, לא רחוק מהבור שנפער בנפשה של העיר ושל העולם כולו בספטמבר 2001.
חשוב לציין שהייתה אבטחה מאסיבית וקפדנית לאורך הרחובות שנסגרו ואפילו התקהלות של קבוצות מפגינים אנטי ישראל ויהדות. לא אשקר, החשש ליווה אותי מרגע שהחלטתי להגיע למצעד ועד לרגע שהוא נגמר, אבל זה לא הפחית מאום מתחושת הגאווה שלי, גם כשהביטו בנו אותם מפגינים בזלזול ושנאה, להפך.
גאווה היא מושג משמעותי לכל אדם באשר הוא, כי היא מבטאת את תחושת הערך העצמי כפרט או כמי ששייך לקבוצה שעמה הוא מזדהה. כמובן, כמו בכל תחום בחיים, איזון הוא עניין הכרחי, כי בקלות אפשר לחטוא בהיבריס – יוהרה וגבהות לב. לכולם הזכות להיות גאים בעצמם, כל עוד לא פוגעים באחר. אחת משיטות החינוך להעצמת ילדים בגיל הרך אף מעודדת אותנו ההורים להפגין זאת כלפי ילדינו וללמד אותם להתגאות בעצמם ובמעשיהם כשהם חווים הצלחה. אין ערך במילות שבח מוגזמות כמו: “אתה אלוף”, “את נסיכה” וכו’, אלא להוביל את הילדים להכיר במסוגלות שלהם ולומר: “אני גאה בעצמי על שהצלחתי ל…”. כל הורה רוצה לגדל ילדים שמחים, בטוחים בעצמם ומבטאים ומגשימים את עצמם בזכות מי שהם. לכן אין זה מפתיע שקהילת הלהט”ב מכונה גם הקהילה הגאה. זו מחווה מקסימה של הגשמה עצמית, הכרה בערך העצמי למרות הדיכוי והרדיפה המתמשכים של ציבור זה.
אירוע הגאווה הראשון של אשקלון
זהות מגדרית ונטייה מינית הן לא המצאת הדורות האחרונים או “מחלת נפש” של חיפוש משמעות, אלא הן טבועות באדם משחר היותו. שום טיפול המרה לא ישנה את המהות של האדם. כל רצון לשנות את המטען האישי הוא בגדר פלסטיקה חיצונית בלבד. אנחנו לא יצורים שמובדלים בשונות שלנו רק על בסיס מכניקה או מבנה פיזי, אלא קודם כול על בסיס מבנה מחשבתי ורגשי מורכב. אפילו תאומים זהים ככל שיהיו אינם בעלי אישיות זוגית, הם אולי דומים מאוד, אבל לכל אחד מטען אישיותי משלו.
באותו עניין:
- "אשקלון מוכנה לקבל אירועי גאווה": אירוע גאווה ראשון במכללה האקדמית אשקלון
- "הולך להיות מהמם": נקבע תאריך לאירוע הגאווה השני באשקלון
ברגע שמצליחים להבין את זה (וזה באמת לא קשה), אנחנו מגלים שרוב תבניות המחשבה המגבילות שגדלנו עליהן נובעות מחוסר היכרות ופחד. בכל חברה האחר, כלומר זה שלא דומה לי, הופך מיד למאיים. לצערי, הדרך הכמעט בלעדית להתמודד עם האחרוּת המאיימת היא לדכא, לתקוף ולזרוע פחד. בדומה למשל לעלילות הדם נגד היהודים שחלחלו באירופה ועיצבו בקרב הציבור הרחב את האמונה שהיהודים מכינים מצות לפסח מדמם של ילדי הגויים. חִשבו לרגע על הבעתה של האם הצעירה החיה בכפר נידח בפולין אשר גדלה על סיפורים מסוג זה. היא לא תיגש לשכניה היהודים בחודש ניסן לנסות ולהבין מה משמעות חג הפסח ומהם מנהגיו, אלא תגן בחירוף נפש על ילדיה ותזרע אצלם פחד מפני היהודי שמא יתקרבו אליו, בדיוק כמו שלימדו אותה. וכך מדור לדור נבנית שנאה חסרת בסיס. דמוניזציה של האחר היא מנגנון הגנה מוכר, ויש לכך שפע דוגמאות מתרבויות ומרחבים שונים. אך כאן, היום, עכשיו – באחריותנו לקרב ולהסיר את כיסוי העיניים.
אירוע הגאווה באשקלון, המתקיים זו הפעם השנייה בתחילת יולי, הוא בבחינת ברכה בעיניי. ברכה כי אני, בניגוד לאותה אם צעירה מאוימת ושונאת, החלטתי לגדל את ילדיי להכרת הטוב באחר, להבין את האחריות ללמוד ולהכיר, לשאול שאלות, לקבל כל אדם באשר הוא כל עוד הוא לא פוגע ובעיקר להיפגש. להיפגש עם האחר ולפרק את הפחד. אירוע הגאווה בעיר הוא הזדמנות לכונן כאן מציאות חברתית מכילה, אוהבת וגאה בחופש שהמדינה הזו מקנה לנו. החופש להיות מי שאנחנו בלב שלם ולהפסיק ולהתנצל על כך שאנחנו לא דומים אחד לשני.
לסביות, הומואים, טרנסג’נדרים וביסקסואלים הם לא סכנה או איום לקיומנו, הם אנחנו, הילדים שלנו, ההורים, החברים, השכנים, אנשי תקשורת, שחקנים, מדענים, אנשי אקדמיה, שרים וחברי כנסת. החל מהזמר אהוב שמדליק משואה בטקס העצמאות וכלה בסופר והיסטוריון מוערך שקיצר לנו את תולדות האנושות.
רוצים להישאר מעודכנים?
הורידו את אפליקציית "כאן דרום – אשקלון"
אחד הדברים שריגשו אותי מאוד באותו מצעד הצדעה לישראל בניו יורק 2012 היה העובדה שלראשונה מאז ראשית שנותיו צעדו גם נציגי הקהילה הגאה היהודית, ומאז הם צועדים בכל שנה. גם השנה אלך עם משפחתי לאירוע הגאווה שמתקיים ביום חמישי 4.7.19 מהשעה 17:00 בחוף דלילה באשקלון. בואו באהבה וגאווה להיפגש וליהנות בערב חווייתי של סובלנות ואהבת חינם.
