מגזין

דקלה ואבי ברששת, הוריה של ליאן ז"ל שנפטרה לאחרונה לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן, מספרים בראיון ל'כאן דרום' על השנים בהם נלחמו לצידה של ליאן כדי לנצח את המחלה, עד הרגע בו בישרו להם הרופאים שזה הסוף. על גילוי המחלה: "לא היו לה תסמינים מיוחדים, בהתחלה חשבנו שהיא פשוט לא רוצה ללכת לבית הספר", על הרופאים שלא ידעו מה לעשות: "הלכנו לרבנים להתייעצויות, לרופאים ולמנתחים, כל אחד ייעץ משהו אחר", על ייסורי המחלה והטיפולים: "היא סבלה הרבה, אבל נלחמה בגבורה", על האמונה בעצמה: "היו לה תוכניות להתחתן ולהביא ילדים", ועל הימים האחרונים לפני שהלכה לעולמה.

כאשר הוא בלב עזה, עם החיילים שלו, פתאום טיל נ"ט חולף במרחק אפס ממנו ומתפוצץ והרסיסים פוצעים אותו בכל חלקי גופו. כעת, כשהוא במחלקת השיקום במרכז הרפואי ברזילי, מספר רס"ם אמיר ז'אנו ל"כאן דרום" מה עובר על פצוע מלחמה: "נשאר כאב עמוק מאוד בנפש, שלפעמים גובר יותר על הכאב הפיזי", על רגעי הפציעה: "ראיתי את המוות מול העיניים, הכל היה דם", על המפגש עם ילדיו בביה"ח: "הם התפרקו מבכי", ועל ההשלכות של הפציעה על חייו: "נשארתי עם מגבלות בריאותיות אבל את צה"ל אני לא עוזב"

במשך 26 שנים עבד גיל סבג ז"ל בתחנת הכוח רוטנברג של חברת החשמל באשקלון, עד שלפני שלושה שבועות הוא נהרג בתאונת עבודה כאשר התחשמל ופלג גופו העליון נכווה קשות. אשתו טלי והילדים מתמודדים כעת עם ההלם הגדול ממותו הטראגי, ובראיון ל'כאן דרום' היא מספרת על הרגע הראשון שראתה אותו אחרי התאונה: "לא הצלחתי לזהות אותו. אמרתי לרופא שהם טועים, זה לא הוא. אז אמרו לי לזהות אותו לפי הרגליים". על הימים האחרונים איתו בבית החולים: "הייתה לנו תקווה מאוד גדולה שהוא יצא מזה", ועל האהבה הגדולה שנקטעה בשיא, רגע לאחר שחגגו 25 שנות נישואין: "שעה לפני התאונה הוא עוד שלח לי לאן כדאי לצאת לנופש"

סא"ל במיל' שי פדה, תושב מרכז שפירא ומנהל הלחימה בפיקוד דרום, היה בחמ"ל הפיקוד בבוקר השבת השחורה. כעת הוא מדבר על ההפתעה הגדולה: "לא לקחנו בחשבון שפורצים משלושים ומשהו נקודות בגדר", דוחה את הטענות לתגובה איטית: "כוחות אויר, ים, יבשה, כולם קפצו", ומסביר את העיכוב בחילוץ התושבים: "כשאתה נכנס לישוב שיש בו 200 בתים – אז לסרוק בית אחד לוקח שעות". וגם מה אמר לו תא"ל עופר וינטר לאחר שהתבשר על סיום תפקידו

לקראת יום האחים והאחיות הבינלאומי שיחול בשבוע הבא, בחרנו להביא לכם את סיפורם האישי של שתי אחיות ואח מאשקלון, על רקע מלחמת חרבות ברזל: האח מביה"ח ברזילי שיצא להילחם בעזה, אחות אחראית במרפאת בריאות האישה באשקלון שתמכה נפשית בנשים למרות החרדה האישית שלה, ואחות במוקד טלפוני שפונתה עם ילדיה והמשיכה לתת שירות גם מרחוק

היא משחקת כדורגל מגיל 7, והיום, בגיל 16 וחצי היא יודעת שזה מה שהיא רוצה לעשות בחיים, גם אם זה בא על חשבון ציונים ולימודים. הכירו את זיו רוט-חזן, מקיבוץ נגבה, מי שסומנה כאחד הכישרונות העולים בתחום ומי שרוצה לשנות לכם את כל מה שאתם חושבים על כדורגל נשים. בראיון מיוחד היא מספרת על החיים כאישה בענף שכולם רואים אותו כגברי, על הדרך הקשה להתפרנס מהמקצוע בארץ, על התנאים שבהן משחקות כדורגלניות בישראל בהשוואה לקבוצות הגברים, ועל החלום לשחק בחו"ל

כבר 198 ימים שאלכס לובנוב מאשקלון בשבי חמאס, מאז ה-7.10, אז נחטף ממסיבת הנובה. אשתו מיכל, שהספיקה ללדת את ילדם השני מאז, בלעדיו, מספרת בראיון ל'כאן דרום' על החודשים הארוכים בציפייה להודעה שבעלה בדרך הביתה, על אזלת היד של המדינה בעסקת חטופים שלא מתקדמת, על מאבק מטה משפחות החטופים שצריך לטענתה להגביר הילוך, ועל חג הפסח הראשון שהיא תאלץ לעשות ללא אלכס: "אני לא אחגוג את פסח כי זה חג החירות, ואין בו חירות, החטופים עדיין שם"

היא הייתה אישה הרפתקנית ומלאת חיים, טיילה בכל העולם, עד שכבר לא יכלה לעשות זאת. בגיל 67 חלתה יונה יעקובי מאשקלון במחלה תורשתית שפורצת בעיקר אצל בני העדה התימנית. עקב חוסר מודעות למחלה, אבחון שגוי גרם ליונה לקבל טיפול שגוי, ובמקום לעצור את התקדמות המחלה, מצבה החמיר והיא עברה לשבת בכיסא גלגלים. כעת היא מנסה לשבור את קשר השתיקה שיש סביב המחלה, "בהתחלה התביישתי שיראו את האישה התוססת והגזעית שאני בכיסא גלגלים, אבל אז הבנתי שלא רצחתי ולא גנבתי. זו מחלה שצריך להתמודד איתה, והגיע הזמן שכולם ישמעו עליה"

בבוקר השביעי באוקטובר יצא סנ"צ אבי עמר, תושב עוצם להגן על הדרום, כלוחם ביחידת יואב. הוא רץ בין הזירות בשדרות, סעד, כפר עזה ולכל מקום הוא הגיע ובגבורה עצומה נלחם וחיסל מחבלים עד שהצבא הגיע ואז המשיך ליעד הבא. התמונה שלו מחבק חייל שחטף הלם קרב בכפר עזה ריגשה רבים. הוא הגיע לקיבוץ בארי ושם נפל בקרבות הקשים. כעת, בתו סתיו, מספרת על האבא ש"באמת היה הכי חזק בגן", שמעולם לא הרים את הקול שלו, שחיבק את החבר הראשון שלה, שהגיע לכל אסיפת הורים ושגם ברגעיו האחרונים הציל חיים. פרק אחד מתוך הספר "יום אחד באוקטובר: ארבעים גיבורים, ארבעים סיפורים"

רינת שכן-טוב מאשקלון מגדלת 11 ילדים, אך אף אחד מהם אינו שלה, היא עושה זאת במסגרת תפקידה כאם בית במעון משפחתי של ארגון "אור שלום". הילדים אינם גדלים בביתה הפרטי והיא מקבלת שכר, תמיכה וליווי מהארגון. בראיון היא מספרת על העבודה הלא שגרתית, על האתגרים והחששות שבאים עם התפקיד, ועל הסיפוק התמידי בלראות את ההצלחות של ילדים שהוצאו מבית הוריהם הביולוגיים, וכעת מקבלים משפחה ובית חם, בזכות הורי המעון. אז אם אתם הורים בנפשכם ויש לכם תשוקה אמיתית לגידול ילדים, אולי התפקיד הזה בשבילכם

הרצח האכזרי של רס"מ אריק מרציאנו ב-7 באוקטובר הונצח במצלמות וזעזע את המדינה. חמישה חודשים לאחר מכן, מספרת בתו קוראל בראיון ל'כאן דרום' על התמונה הקשה של אביה שקיבלה בוואטסאפ, על הבריחה משדרות דרך מראות קשים, על ההתאקלמות באשקלון ובעיקר על ההתמודדות של אימרי בן ה-7 עם החיים ללא האב שהיה כל העולם שלו וגם על החדר החדש של אימרי שעוצב בהתנדבות על ידי מעצבות מוכשרות

יום לאחר מתקפת הטרור של חמאס, דווח בכלי התקשורת על חיסול של מחבלים שנסעו ברכב בכביש 4 ליד צומת אמונים. אלא שעד מהרה התברר כי לא היה מדובר במחבלים אלא בבחור צעיר בשם ניב איוס ז"ל, שיצא מביתו שביישוב ניצן על מנת להתגייס למילואים. מאות הכדורים שנורו על רכבו ופגעו בו לא הותירו לו סיכוי להינצל. כעת הוריו מדברים על המחדל העצום ועל העובדה שאף גורם לא ביקש סליחה או התנצל על הטעות האיומה: "אם מי שירה היה מגיע להלוויה או רק בא ואומר לי 'זה אני, סליחה' הייתי מנשק ומחבק אותו", אומר אביו, "אני מבין, זה קורה. אבל חודשים עברו מאז"

סיפור השיקום המדהים של בן בוחניק היה כנגד כל הסיכויים: אחרי הפציעה הכל כך קשה מעופרת יצוקה, הוא עבר סדרה ארוכה של ניתוחים וטיפולים רבים שהחזירו אותו לתפקוד, ומאז הוא הספיק להתחתן ולהקים משפחה. אבל לפני כשנה החל מצבו להידרדר לאט לאט, וטבח ה-7 באוקטובר, עם כל המשמעויות של זה עבור בן שנפצע בקרב מול מחבלי חמאס, הביא לרגרסיה חמורה במצבו, והוא נשלח לניתוח בהול בארה"ב, והמשפחה פתחה בקמפיין של גיוס המונים בהד-סטארט. בראיון ל'כאן דרום' מבקשת אימו של בן, קיטי, להתפלל לשלומו. "אני מאמינה שתפילה יכולה להזיז משהו בשמים. בן נלחם למען המדינה, ועכשיו אני מבקשת שילחמו עם תפילות בשבילו"

ב-7.10 החליט אלכסנדר שפיץ מאשקלון, קצין הבטיחות של תנובה בעיר, שהוא מתנדב למילואים ויוצא להגן על המדינה, למרות שעדיין לא קיבל צו 8. ב-22.12.23 הוא נפל בקרבות בעזה, שניה לאחר שהציל חיים של חייל אחר שנפצע. בת זוגו, מרגריטה לויט מאשקלון, שעדיין לא מצליחה לעכל את לכתו, סיפרה בראיון ל'כאן דרום' על האדם שהיה: "הוא היה אדם צנוע, נותן בסתר, וגיבור אמיתי", על התקווה שהוא לא נהרג לחינם: "צריך להשאיר בעזה רק חולות. אחרת, זה לא יגמר", ועל התמיכה שהיא מקבלת מכל דיירי הבניין, שנרתמו לארגון השבעה: "הם הביאו מקרר ושתיה ואוכל, זה מנחם ומחמם את הלב"

חודשיים עברו מאז שסמלת סיון אסרף מאשקלון נפלה בבסיס נחל עוז בשבת השחורה, שגם הייתה אמורה להיות השבת האחרונה שלה בצה"ל. היום, המשפחה מנסה להתמודד עם השבר, עם הגעגוע העמוק, ומנסה להנציח את סיון ככל האפשר. בראיון ל'כאן דרום' מספרת אסנת אסרף, אמה של סיון, על הילדה האהובה שלה, על השירות המשמעותי שבחרה בצה"ל, על החלומות שלא הספיקה להגשים, וגם, על החשש שהיה לסיון מאימוני חמאס שנשמעו היטב בבסיס: "אנחנו דורשים תחקיר, ילדינו הופקרו"

גלי וזיו ברמן הם שניים מתוך 239 החטופים שנחטפו לעזה בשבת השחורה. הם תאומים בני 26, והם נכדיו של גד סובול, היסטוריון יקיר העיר אשקלון. בראיון ל'כאן דרום' מספר גד על נכדיו האהובים, על אותה שבת בה נחטפו, ועל בתם טליה, אימם של השניים, שהצליחה להינצל מהתופת. "חוץ מהדאגה של מה איתם, אני לא יכול לעשות כלום, וזה פשוט מתסכל"

במשך חודש שלם מגויסים בני משפחת יטח מאשקלון למאמץ המלחמתי. האב והבן הבכור מגויסים לצה"ל בצו 8, הבן האמצעי במשטרת ישראל והאימא אחראית חמ"ל חירום בביה"ח ברזילי. בראיון ל'כאן דרום' סיפרו בני המשפחה כיצד מצליחים לתפעל ככה בית ומשפחה, ועל הגאווה האדירה שמתלווה אליהם, כשהם נרתמים כולם למען המדינה: "זה לא פשוט. אבל תחושת המשמעות מתעלה על הכל, רק ביחד ננצח"

בראיון ל'כאן דרום', בלב שבור, אך עדיין, מלא תקווה, מספר תא"ל במיל' אריה קרן, על אותה שבת ארורה בה המלחמה גבתה ממשפחתו מחיר אישי: טל, נכדו האהוב, נרצח על ידי מחבלים בזמן שיצא לדוג בחוף זיקים. כאיש צבא שנלחם ב-4 מלחמות בחייו, הוא מדבר על תובנותיו מאז תחילת הלחימה, ולמרות טענותיו הקשות נגד הדרג המדיני והצבאי, קרן עדיין אופטימי: "העם מאוחד", הוא אומר, "וצה"ל הוא הצבא החזק ביותר, והוא ינצח"