אם יש משהו שמוציא את הכדורגלנית זיו רוט-חזן משלוותה זה כשאומרים לה שכדורגל נשים שונה מכדורגל של גברים, "יש אנשים שפותחים עיניים לפעמים ולא מקבלים את העניין שאני משחקת כדורגל ואני לא מתביישת להיכנס לעימות ולהוכיח שאין שום דבר שונה בין גברים שמשחקים כדורגל לנשים שמשחקות כדורגל. ספורט זה ספורט", היא אומרת בפסקנות, "אני מבינה שגברים יותר חזקים ויותר מהירים, אבל אין ספורט שנשים לא יכולות לעשות. לפעמים במשפחה המורחבת נכנסים איתי לדיון על מה ולמה, ואני מסבירה להם, וזה כמו שליחות בעיניי להאיר את עיניהם בנושא".
את הדברים האלה היא שומעת בכל מקום, אבל היא נחושה לשנות את הדעות האלה, "גם בביה"ס לפעמים אני שומעת 'בנים הולכים לכדורגל ובנות למחניים'. אני זוכרת איזה פעם שחילקו אותנו לקבוצות במשחק מחניים ביחד עם הבנים. והמורה אמר שרק הבנות זורקות על הבנים, והבנים לא זורקים על הבנות. ואני זוכרת שהתעצבנתי על זה. אמרתי לחברים 'באיזה קטע? למה הם צריכים להיות מוגבלים? אנחנו לא עשויות מסוכר', וביקשתי משחק רגיל לגמרי. אני יכולה להבין שהוא רצה לגונן עלינו, היו לו כוונות טובות, אבל החוסר מודעות הזו למילים שלו ושל אחרים שחושבים כמוהו – רק מחליש אותנו. במקום להבין שיש פה בנות שיכולות לתפוס כדור ולרוץ מהר ולהרים משקלים כבדים, הם חושבים בצורה שגויה. ומצד שני יש גם את אלה שתופסים ממני בחורה עוצמתית כי אני משחקת כדורגל ואני טובה בזה".
רוט-חזן, אמנם רק בת 16.5 כיום אבל כבר מסומנת להיות אחת השחקניות הטובות בארץ. היא משחקת כדורגל מאז שהיא זוכרת את עצמה. בכיתה ב' היא נרשמה לחוג בקיבוץ נגבה – שם היא גרה, ובהמשך עברה לשחק בקבוצת כדורגל מ.ס קרית גת ובנבחרת ישראל לצעירות עד גיל 19.
בהתחלה זה היה תחביב, אבל בהמשך היא הבינה שזה מה שהיא רוצה לעשות בחיים. היא התמידה באימונים, הקפידה על שגרת ספורט מחמירה ועשתה הכל כדי להיות הכי טובה ולהגיע לתוצאות שיובילו אותה גבוה.
היום היא משחקת גם בקבוצת הנערות וגם בקבוצת הבוגרות במ.ס קריית גת, שם היא השחקנית הצעירה ביותר. "כבר בכיתה ב' המנהל של הקבוצה בקריית גת אמר לי לבוא ולנסות להתקבל למבחנים", היא מספרת, "החברות האחרות היו בחוגי בלט וריקוד, אבל אצלי כדורגל הפך להיות אהבה מהרגע הראשון".
יש עוד בנות שהמשיכו באופן מקצועי כמוך?
"היינו קבוצה מאוד גדולה של בנות ששיחקו כדורגל ואני הייתי היחידה שהמשיכה באופן מקצועי. בכיתה ז' פתאום חל שינוי אצלי ביחס לכדורגל. מתחביב ואהבה לכדורגל, קיבלתי פתאום רצון להיות הכי טובה בזה ולעסוק בזה באופן מקצועי".
זיו רוט חזן (מימין). צילום: katariina peetson
"ההורים שלי תמכו, ראו שאני רצינית"
האחת החלטות המשמעותיות שהחליטה רוט-חזן היה ללמוד באקדמיה לספורטאים בווינגייט שזה אומר לעזוב את הבית והמשפחה. "יש שם פנימייה לספורטאים עם אורח חיים של לימודים וספורט", היא מספרת, "בבוקר עושים אימון בוקר, מתקלחים והולכים ללמוד בביה"ס. יש שם ליווי של כל אנשי המקצוע שנחוצים לספורטאים – מאמנים, רופאים, כל מה שצריך. חוזרים הביתה בחמישי ובמוצ"ש חוזרים שוב לפנימייה".
ואיך ההורים הגיבו שהחלטת לעזוב את הבית לפנימייה?
"החלטתי ששם אני רוצה להיות ובכיתה ח' התחלתי להתאמן כמו מטורפת. ההורים שלי ראו כמה אני רוצה את זה וכמה אני משקיעה בזה ותמכו בי. באותה שנה הודעתי להם ששנה הבאה אני לא פה, ושיהיו מוכנים. הם ראו שאני רצינית".
זיו רוט חזן. צילום: katariina peetson
אחרי שנה בפנימייה חזרה רוט-חזן לבית בנגבה והמשיכה להתאמן ולשמור על שגרת אימונים רציפה. היא החלה ללמוד אצל חן לניב, מאמן אישי בפתח תקווה, אליו היא מגיעה מספר פעמים בשבוע. "את זיו אני מכיר מאז שהייתה בת 7. כבר אז היא הייתה מהירה, אתלטית. תמיד התאמנה עם הגדולות", סיפר לניב ל'כאן דרום'. "יש לי מתאמנות שגרות בקרית אונו, וזיו מגיעה אליי יותר ממה שהן מגיעות, והיא מגיעה מרחוק. היא מתמידה בצורה מדהימה, וכל החיים שלה סביב כדורגל. היא יכולה לשחק בכל תפקיד בכדורגל וזה דבר נדיר. יש לה פוטנציאל ענק. היא הולכת להיות אחת השחקניות הכי טובות בארץ".
"אני עושה ויתורים כדי להצליח"
הידיעה שזה מה שהיא רוצה לעשות בחיים ושזה לא רק תחביב גורמת לרוט-חזן לקחת את כל התחום הזה ברצינות. "אני רוצה להצליח בגדול", היא מצהירה, "וכדי להיות ברמה שאני רוצה להגיע אליה אני צריכה לעבוד קשה וזה מה שדוחף אותי כל פעם מחדש. כשכמעט אני נכנעת לרצון לצאת עם חברים, לאכול משהו שלא כדאי לי לאכול או לישון מאוחר, אני נזכרת לאן אני רוצה להגיע. בהתחלה אני כמובן מרגישה באסה אבל זה בסוף שווה את זה, זה מוסיף לביטחון העצמי שלי כי אני מגיעה לאימון ולמשחק בתחושה שעשיתי את כל ההכנה מראש, הייתי הכי מקצועית ואני יכולה להביא את עצמי במצב הכי טוב שיש. כשאני אומרת שזה החלום שלי וזה מה שאני רוצה להשיג, אני לא יכולה להרשות לעצמי להתנהג בצורה שתרחיק ממני את החלום. אני לא יכולה להגיד דבר אחד ולהתנהג בצורה שונה".
זיו רוט חזן. צילום: katariina peetson
יש סטריאוטיפ על רמת האינטליגנציה של שחקני כדורגל. אצל שחקניות כדורגל זה שונה?
"ברור שאין שום קשר בין רמת אינטליגנציה לבין התשוקה להיות שחקן כדורגל מקצועי. אנחנו משלבות לימודים ואימונים אינטנסיביים. פשוט צריך לעבוד יותר קשה ולמלא את היום באימונים במקום בזמן פנוי. אני ובנות שמשחקות איתי, בוחרות להשקיע את הזמן שלנו באימונים ובהתמדה בכל מה שקשור בספורט".
ובאיזה כדורגל את צופה? נשים או גברים?
"רוב הבנות אוהבות לצפות בכדורגל גברים, אבל אני צופה בכדורגל נשים. אני מסתכלת על משחקי כדורגל נשים ומקבלת השראה מהן, אני רואה את המקום שאליו אני רוצה להגיע ויש לי פרפרים בבטן".
"אנשים לא מבינים שיש פה רמה גבוהה של משחק"
בארץ, שלא כמו במדינות אחרות, כדורגל נשים עוד רחוק מלהיות ענף שהמדינה משקיעה בו, לפחות לא כמו זה של הגברים, מה שמקשה על נשים, רוט-חזן ביניהן, להפוך אותו למקצוע אמיתי לחיים. בהשוואה לתקציב שמקבלים קבוצות כדורגל הגברים בישראל, התקציב של כדורגל הנשים הוא מזערי וכך גם התנאים שבהן הם משחקות. "בגלל שאין תקציב, אז זה פוגע באימונים שלנו. המגרש לא פנוי לאימון בערב כי מתאמנים בו הבנים, אז אנחנו צריכות לצאת מוקדם מהלימודים כדי להיות באימון בשעה 2 וחצי כשהמגרש כן פנוי. המודעות לכדורגל נשים בארץ היא מאוד נמוכה, וכל המשתמע מכך משפיע עלינו גם".
איך אפשר לגרום לציבור להתעניין בענף הספורט הזה?
"היום רוב האנשים לא יודעים שיש כזה דבר בכלל כדורגל מקצועי לנשים. יותר מכירים את הג'ודו נשים וטניס. אני חושבת שכדי לעלות את המודעות, התקשורת תהיה חייבת לעזור לנו. אנשים לא מבינים שיש פה רמה גבוהה של משחק, הם לא באים לצפות, וכשאין צופים אין כסף, אין תקציב ואין מתקנים.
"למשל, קבוצת כדורגל בית"ר ירושלים גברים לקחה על חסותה על הקבוצה של הנשים וזה יצר להן קהל, ויש להן תקציב וזה שינוי גדול. אם כל קבוצה הייתה לוקחת על חסותה את קבוצת הנשים זה היה מעולה, גם ברצלונה לוקחת על עצמה את קבוצת הנשים והן מקבלות יותר חשיפה ועצמאות".
זיו רוט חזן עם קבוצת הכדורגל. צילום: אלבום פרטי
אפשר להתפרנס מלשחק כדורגל נשים באופן מקצועי?
"אני כן מרוויחה כסף בקבוצת הבוגרות, אבל זה לא סכום שאפשר להתפרנס ממנו, כי בארץ כדורגל הנשים זה תחום פחות מפותח. אני רואה שחקניות כדורגל בנות 25-30 ויודעת שהן לא יכולות להתפרנס רק מכדורגל, הן חייבות לשלב דברים נוספים במקביל, זה אומר שהן לא יכולות לעסוק במקצוע שלהן באופן מלא. וזו אחת הסיבות שאני רוצה לעבור לחו"ל כי שם יש יותר מודעות לספורט נשים, ואנשים שם אוהבים לראות גם כדורגל נשים. מהרגע שהחלטתי שזה החלום שלי, ידעתי שבארץ אני לא נשארת. אני רוצה לפרוץ את תקרת הזכוכית של נשים בארץ ולייצג את המדינה בחו"ל, להוכיח לעצמי שאפשר".
רוצים להישאר מעודכנים?
הורידו את אפליקציית "כאן דרום – אשקלון"
