מתקפת הטרור ב-7.10 הייתה הפתעה גמורה לכל אזרחי ישראל ובעיקר לצבא. עד לאותו יום, צה"ל היה הגוף הגדול שכל האזרחים סמכו עליו, מתוך אמונה עיוורת שעל כל תרחיש ולו הדימיוני ביותר – צה"ל ידע לטפל. גם בבוקר השבת השחורה, עוד הייתה לתושבי הקיבוצים תקווה שאוטוטו צה"ל נכנס. חברי כיתות הכוננות היו בטוחים שזה עניין של דקות עד שהצבא משתלט על העניינים.
איך הסתיים אותו יום ומה קרה בשבעת החודשים שעברו מאז, כולם כבר יודעים. אבל מה קרה לצה"ל באותו בוקר – פה נותרו הרבה שאלות.
בראיון ל'כאן דרום', מספר סא"ל במילואים שי פדה – שגויס למילואים באותו בוקר לתפקיד קמב"ץ בפיקוד דרום, על הרגעים הראשונים בהם הבין את גודל האירוע, על ניהול הלחימה באותה שבת ובחודשים לאחר מכן, ועונה על אחת השאלות הכי בוערות – איפה היה צה"ל?
שי פדה פרש משירות קבע בצה"ל לפני שלוש שנים בדרגת סגן אלוף. הוא עבר לעבוד בענף הבנייה בתפקיד סמנכ"ל תפעול ולוגיסטיקה בחברת הבניה שבירו.
באותו בוקר שמחת תורה הוא היה אזרח רגיל לכל דבר. כמו את כולם, גם אותו העירו אזעקות בשעה 6:30. מביתו במרכז שפירא הוא גם שמע את קולות היירוטים והפיצוצים. "לתומי חשבתי שכנראה חיסלנו מישהו ומדובר באירוע שיסתיים תוך כמה שעות", אמר. "אבל כשהירי הפך להיות אינטנסיבי אשתי אמרה לי שאני חייב לקפוץ. מיד התקשרתי למפקדים שלי – קצין אגם במילואים לא ענה, ולאחר מכן התקשרתי לאלוף יוסי בכר שאיתו אני בקשר אישי, וגם הוא לא ענה. שלחתי לו הודעה וכתבתי שאני זמין ושאני מתכנן לקפוץ לפיקוד, והוא ענה לי הודעה שלא הייתה ברורה לי אז פשוט עליתי על מדים, ארזתי תיק ליומיים, ונסעתי לפיקוד".
סא"ל שי פדה וחיילים. צילום: דובר צהל
פדה לא ידע באותם רגעים שחדרו מחבלים שכבר נוסעים בכבישי הדרום. "אני בדרך כלל נוסע דרך שדרות, אבל בסוף החלטתי לנסוע דרך כביש 40, במזל. כבר בשעה 7:30 הגעתי לחמ"ל ורק אז הבנתי את גודל האירוע".
"אל תשאל, עשרות מחבלים בישובים"
"בחמ"ל קיבל אותי תא"ל טל חרמוני ואמר לי 'אל תשאל, עשרות מחבלים בישובים'. חשבתי שזה לא אמיתי", משחזר פדה. "הבנו שאוגדת עזה הייתה תחת לחימה. לקחנו את המושכות מיד וניסינו לעשות עבודה בתיאום עם הכוחות בשטח ועם האנשים שזועקים לחילוץ. בשגרה בחמ"ל לא נכנסים טלפונים ניידים מטעמי ביטחון מידע, אבל באותו יום הכנסנו טלפונים לחמ"ל וחיברנו בין אנשים שזועקים לעזרה לבין כוחות חילוץ".
כשהבנת שחדרו מחבלים, חששת לגורל משפחתך שגרה קרוב?
"הבנתי שהם נכנסו על רכבים וטנדרים ויכולים להגיע לכל מקום. היה גם דיווח על מחבלים בצומת סילבר שזה לא רחוק ממרכז שפירא, ואז התקשרתי הביתה ועדכנתי את כולם. זה היה שמחת תורה, אנחנו בבית לא מדליקים טלוויזיה ולא יודעים מה קורה וכך גם השכנים. אמרתי לבן שלי שירוץ לבית הכנסת ויעדכן את כולם שפרצה מלחמה והעברנו את ההודעות לכולם כדי שיתפנו מבתי הכנסת".
משפחות בקיבוצים התקשרו אליכם אישית?
"הטלפונים שלנו נפוצו לאנשים. התקשרו אלינו ואמרו לנו שהם בבית בקיבוץ ויש מחבלים. בד"כ במצבי לחימה הפיקוד אמור להתעסק במאקרו, ופתאום ירדנו לשטח לפזר צוות וחוליה והתחלנו להכווין אותם ממש לבתים ולהתעסק בלארגן את המלחמה, לחלק לגזרות".
כפר עזה. צילום: מעיין טואף/לע"מ
למה לקח לכם כל כך הרבה זמן להגיע לאנשים?
"הכוחות נכנסו לפעולה מהר, אבל כשאתה נכנס לישוב שיש בו 200 בתים – אז לסרוק בית אחד לוקח שעות. צריך לנקות אותו ממחבלים, וצריך לעבור בין כמה בתים עם כמה כוחות. וזה נכון שהיו אזרחים שלא הגיעו אליהם במשך שעות אבל במקביל יש אזרחים שהגיעו אליהם מאוד מהר. זה קשה לטהר מרחב כזה בנוי כשמחבלים מחכים בתוך הבתים, מסתתרים בתוך שיחים. לקח יומיים שלושה לטהר, ובמונחים של טיהור מלא זה מאוד מהיר. ולכל מקום שהתקשרו אלינו שלחנו כוחות.
"אם היה מדובר בבית אחד שבו מסתתרים מחבלים עם בני ערובה, צה"ל יודע לפעול במהירות שיא כדי לפתור את האירוע ולסגור את הקיבוץ. אבל לא כל הכוחות הם כוחות מיוחדים שיודעים לנהל משא ומתן או לדבר ערבית, יש טקטיקות שונות ועובדים עם אמצעים מיוחדים ואז מגיעים לתוצאה הרצויה, וכשזה קורה בעשרות ישובים ובכל ישוב יש עשרות אירועים, הצבא, לפחות בנקודת הזמן הזאת, לא היה ערוך".
לא נערכתם לתרחיש שכזה מעולם?
"זה תרחיש שעל אף שהוא היה דמיוני הוא נלקח בחשבון. ונערכנו לתרחיש של חדירה ל-4 מוצבים, אבל לא לקחנו בחשבון שפורצים משלושים ומשהו נקודות בגדר וחודרים למוצבים. לא נלקח בחשבון תרחיש בסדרי הגודל האלה".
מחבל חמאס שחדר לישראל
עלו טענות שבגלל העברת כוחות מאוגדת עזה ליהודה ושומרון אז היו פחות כוחות צבא מסביב לעוטף. למה העבירו אותם דווקא באותו יום?
"חטיבת המבצעים, בהתאם למצב, קובעת איפה לשים כוחות. כל שבוע וכל שבת יש הערכת מצב, ולפי מה שאני יודע, לא הייתה הסטה מעזה לאיו"ש או לכל מקום אחר. יחד עם זאת צריך להבין שכוחות הכוננות ערוכים להתקפה, אבל לא בסדר גודל כזה, ועדיין, הכוחות קפצו מהר מעבר למצופה".
"הכוחות עבדו בשטח בחירוף נפש"
בניגוד לדעה הרווחת שהצבא פעל באיטיות רבה והכוחות נשלחו באיחור רב, פדה אומר כי כל כוח שהם ביקשו הם קיבלו, אבל גם אז צריך לפעול בזהירות על מנת שכוחותינו לא יפגעו בכוחותינו, "כל כוח כוננות שדרשנו מחטיבת המבצעים היה מוכן למשימה – כוחות אויר, ים, יבשה, כולם קפצו. ובאירוע כזה גדול עם מחבלים בכבישים, תארו לכם שהיינו מכניסים 4 כוחות במקביל לאותו מקום, ואומרים להם 'כנסו עכשיו' – מה שהיה קורה זה שהכוחות היו יורים אחד בשני", הוא מסביר, "זה דורש תיאום, אלו דברים שלוקחים זמן. כל אדם שזעק לעזרה והיה בממ"ד – כל דקה בשבילו היא נצח, אין פה משהו סותר. שני הדברים נכונים. קפצנו מהר אבל לחלק הגענו מהר ולחלק השני לקח זמן. היו עשרות קריאות ואי אפשר לתעדף. הכוחות עבדו בשטח ועבדו בחירוף נפש. אני זוכר שדיברתי עם אחד הכוחות באותו ערב והוא אמר לי שהם עוברים ממבקש סיוע אחד לאחר במשך יום שלם והוא עוד לא עצר לשתות רגע. כולם קפצו, חיילים בסדיר, חיילים במילואים, מתנדבים, אזרחים, מי שיכל קפץ".
סא"ל שי פדה וחבר של בנו בשטח. צילום: דוצ
מה לדעתך הוביל לכישלון הזה?
"לפני שהתחילה המלחמה הייתי אזרח מלא, פרשתי מהצבא שלוש שנים קודם לכן אז לא ידעתי להבין את הרוח והמצב. אבל לדעתי, מדובר במכלול של כמה דברים: תמיד נערכנו למלחמה בעזה, ואנחנו יודעים להיכנס לעזה ולפעול, אבל מה שהוביל לכישלון ולקונספציה, היה קריאה וניתוח של מודיעין בצורה שגויה, ותפיסה שחמאס מורתע".
הממשלה העבירה לחמאס מזוודות של כסף לאורך השנים. אתה יכול להסביר את הרציונל שבהעברת כסף לחמאס?
"כגוף צבאי אנחנו לא אחראים על העברת כספים. וגם אם יש לי דעה בנושא, כאיש צבא בטח לא אביע אותה".
"החמאס חדל מלהתקיים כארגון"
מלחמת חרבות ברזל שפרצה ב-7.10 גבתה קורבנות רבים, גרמה זעזוע עמוק לאזרחים עם מעשי הזוועה של חמאס, שלקח עמו מאות חטופים לעזה. בתחילת המלחמה הכריזה המדינה על יעדי המלחמה, ביניהם שחרור החטופים. אך כידוע, יותר משבעה חודשים לאחר שהחלה, 128 חטופים עדיין בשבי חמאס, וגם שאר יעדי המלחמה טרם הושגו.
מה לדעתך צריך לעשות בעניין החטופים?
"הוגדרו שלושה יעדי מלחמה: פירוק החמאס, הסרת האיום, והשבת החטופים. בשלושת יעדי המלחמה עמדנו עד כה באופן חלקי. פירוק חמאס – החמאס חדל מלהתקיים כארגון. הוא בקושי מצליח לתפקד כחוליות שמבצעות תיאום בינן לבין עצמן. בכל יום לחימה נהרגים עשרות מחבלים, כאלה שממש נצפו בעין ונהרגו. החמאס ספג מכה קשה מאוד, אבל הוא כמובן יכול לחזור לעצמו אז יעד המלחמה הזה הושג בחלקו. הסרת האיום על העוטף – כמעט ולא מגיע ירי ליישובי העוטף, ועצם זה שניתנה האפשרות למרבית מתושבי העוטף לחזור לישובים שלהם זה מראה שצה"ל עמד גם ביעד הזה, ואי אפשר להגיע לעצירה הרמטית של זה ב-100 אחוז עד שלא נגיע להסדרה. בנושא החטופים – היו יותר מ-240 חטופים והיום יש 128 חטופים. יש עבודה אדירה בנושא הזה ואני חושב שגם לשם נצליח להגיע".
מיצג החטופים בהיכל התרבות באשקלון. צילום: אחי בנאי
איך אפשר לדעתך למוטט את שלטון חמאס? יכול להיות ניצחון אם סינוואר עדיין חי?
"סינוואר הוא בר מוות והוא ימות, אם בזמן הקרוב או בהמשך. הוא לא יישאר חי. הוא הוביל את המתקפה הנוראית והטבח ודינו מוות. אני לא רואה סיטואציה שסינוואר נשאר בחיים בכל מצב או הסדרה".
ומי ישלוט בעזה במקום חמאס?
"אני חושב שגם פה זאת החלטה מדינית. עד להסדרה יהיה שלטון צבאי ואז המושכות יועברו לגוף אחר, וזה בטח לא יכול להיות גוף שמזוהה עם החמאס".
בחודשים הראשונים מאז נכנסתם לעזה נשמעה פעילות עצימה, שמענו קולות פיצוצים בכל האזור. אבל בחודשים האחרונים בקושי שמעו פעילות. הפסקתם אותה?
"תמיד כשאני בישוב בשבתות, בכל שבת אני שומע מהתושבים 'השבת היו הפגזות'. אז אני עונה חבר'ה זה רגיל. לא הורדנו עצימות ולא בכמות ולא באיכות. אנחנו מפגיזים מטרות, וצה"ל ממשיך לעבוד והוא לא מוריד לרגע את הרגל מהגז. ויכול להיות שלא היו מטרות, אז לא הפגזנו. אנחנו מפגיזים מטרות ויעדים ולא חול. אני לא הרגשתי שהורדנו מכמות ההפגזות, ויכול להיות שירו למרכז הרצועה באותם ימים ופחות שמעו".
מתנדבי זק"א מפנים גופות מהקיבוצים לאחר מתקפת הטרור של חמאס. צילום: יוסי לנדאו
כל העולם מסתכל היום על רפיח. מדוע לא נכנסתם לשם מהתחלה, או הכנסתם כוחות לכמה מקומות במקביל?
"בתכנית הצבאית שתוכננה מבעוד מועד היא דיברה על התקפה, ולטפל בעזה שהיוותה את האיום המרכזי וכל צפון הרצועה טופל בהתחלה. לגביי השיקולים של לרפיח – אלו החלטות של הדרג המדיני".
"זה מלחיץ יותר כי הבן שלי גם שם"
פדה כאמור מתגורר במרכז שפירא יחד עם אשתו רבקה, עובדת סוציאלית בתפקידה, וחמשת ילדיו, כשהקטנה ביותר בת 8, והגדול בן 21 המשרת ביחידת מגל"ן בצה"ל. "זו הפעם הראשונה שחוויתי עם הבן שלי לחימה", סיפר.
סא"ל שי פדה עם משפחתו. צילום: דוצ
זה מלחיץ יותר כשאתה יודע איפה הבן שלך לוחם?
"מצד אחד זה מלחיץ יותר כי זה הבן שלך שם, ומצד שני, אתה יודע מה העוצמה של הצבא ושל החיילים שלנו, אני יודע מה היכולות, ואני מבין שיש לו ביטחון. אנחנו שולטים שם ביד רמה. וזו פעם ראשונה בחיים שהבנתי את מה שאמא שלי אמרה לי – שההורים לא יכולים לישון בלילה כשהבן שם. אז זה היה כשאני הייתי בלבנון, אבל עכשיו זה עזה. ואני יושב בחמ"ל ואני מדמיין דברים ואני מבין שהיה אירוע ושזה איפה שהבן שלי נמצא וצריך לבודד את כל הרגשות ולהתמודד עם האירוע, ורק כשהוא מסתיים אני מתפנה לבדוק באיזה יחידה מדובר והאם יש נפגעים והם פונו בזמן. בזמן האירוע הרגשות מבודדים לגמרי".
"הכל מהקדוש ברוך הוא"
שי פדה ומשפחתו מנהלים אורח חיים דתי, והם שייכים לזרם הימני במפה הפוליטית. בשבועות האחרונים, על רקע ההחלטה שלל צה"ל לסיים את תפקידו של תת אלוף עופר וינטר עלו טענות כי הדבר נעשה מהסיבה שהוא חובש כיפה ומזוהה עם הימין.
אתה באמת חושב שמעכבים קידום לימניים? אם היית נשאר בצבא היית חושב שהיית מתקדם?
"עופר הוא קצין ראוי וערכי ביותר ואני מחזק את ידו. ביום שישי האחרון דיברתי עם עופר וינטר ואמרתי לו שהתקשרתי לחזק את ידו. הוא אמר לי 'שייק'ה, תודה רבה, הכל מהקדוש ברוך הוא. הוא קובע בראש השנה, יש בורא לעולם, הוא מחליט ואנחנו נבצע'. אני מאמין כך גם לגביי".
תא"ל עופר וינטר. צילום: תומר אפלבאום
כאיש דתי, שואלים אותך איך זוועות חמאס מתחברות לך עם האמונה בה'?
"לפני כמה זמן לקחתי את הבת שלי לטיפול שיניים, והיא מאוד חששה. היא אמרה לי 'למה אבא רוצה שיכאיבו לי? איך אתה עושה לי כזה דבר', ונתתי לה יד וחיבקתי אותה והסברתי לה. אני, כאדם מבוגר שהולך לרופאת שיניים, אני לא מפחד. אני יושב רגוע ונינוח וסומך על רופאת השיניים שלי כי היא מקצוענית. כשאנחנו אנשים קטנים באמונה, אנחנו יכולים להסתכל על זה כמשהו אכזרי שקורה לנו. לפעמים יש דברים שדורשים טיפול שורש. ומה שקורה פה זה חלק מתיקון גדול וכשאנשים גדולים באמונה שלהם הם מבינים את זה. אני לא חרד לקיום של עם ישראל, אחרי שנות גלות הוא חזר לציון וזאת נבואת הנביאים".
רוצים להישאר מעודכנים?
הורידו את אפליקציית "כאן דרום – אשקלון"
