דעות

אז למה שריון? על איזה כלים כבדים תעבדו ובאיזה תחמושת תשתמשו? לוחם מ"מ 3 בפלוגה ונוס גדוד 74 חטיבה 188, סגן אמיתי אסף מספר הכל על החיל העוצמתי וממליץ

עינב קורן נערכה לציון יום הולדתה ה-40 ולמשבר הבא בעקבות הגיל, אבל דבר לא הכין אותה לפרידה מהאיש שהיה הדבר הכי קרוב לבן משפחה – לילו ארביב ז"ל. הוא תמיד היה שם, מאז שנולדה, עם כן הציור, והפורטרטים מלאי העומק, עם משובות הנעורים שלא פסקו גם כשהפך לסבא ועם רוח החופש וההרפתקנות. "אני שותפה במילותיי לקבורתו אך כולי תקווה שהן גם הזדמנות להנצחה", היא כותבת

אושרה סגל, המתגוררת בנתיב העשרה, עושה את דרכה לעבודה באזור המרכז ובחזרה באמצעות הרכבת והיא דוגמה אחת למי שהמחאה של תושבי ניצן פוגעת בו. למרות שהיא תומכת בתושבי ניצן, היא קוראת להם לחשב מסלול מחדש, כי את המחיר של המחאה צריכים לשלם מקבלי ההחלטות ולא תושבי הדרום שלאט לאט מאבדים את הסבלנות

המקרה הזה של ניסיון החטיפה, טלטל רבים מתושבי העיר, בעיקר הורים לילדים כמו עינב קורן. היא אמנם רוצה לחזק את תחושת הביטחון של בתה ב ה-12, אבל איך היא תעשה את זה כשאפילו לה עצמה אין ביטחון מלא לצעוד לבדה ברחובות העיר בשעות הערב?

אחרי הפסקה ארוכה עינב קורן חוזרת עם טור חדש. הפעם על הקורונה שעוררה בנו תשוקה לשגרה, אחרי שנים שחיפשנו לשבור אותה. וגם על הפער בין ההורים שמזמזמים בהתרגשות "אמן על הילדים שלי" אבל מהר מאוד עוקפים, חותכים ומגדפים את הנהג שלידם כדי לקחת את הילדים לבית הספר

פיני ביטון חוזר מחופשה קצרה כדי לכתוב על המנהיגות שהוא גילה בראש העירייה, תומר גלאם, במהלך מבצע "שומר החומות". הוא סבור כי אפשר להיות רגועים לגבי העתיד של העיר. "טוב שההגה בידיים של תומר", הוא כותב

יפה טבג'ה נפרדת בכאב ודמעות מהאיש הכל כך חכם, שלימד אותה בהליכותיו מה זאת ענווה. האיש שראשו היה כפוף בצניעות, אך ליבו עמד זקוף, "הפרופסור שלי"

מתוך הניסיון האישי שלה, יצרה עינב קורן מדריך להורה המבולבל שרושם את ילדיו למוסדות החינוך בשנה הבאה (אם תיפתח…). אז מה הבעיה עם סרטוני התדמית ולמה צריך להיזהר מבתי ספר צומחים?

עינב קורן רואה תזמון מעניין בין המפגש של שבתאי וצדק ופיזור הכנסת ה-23 בגלל מפגש אחר בין שני כוכבים פוליטיים. היא גם נפרדת מהגרסה המודפסת של “כאן דרום” ולמרות חיבתה לנייר העיתון, היא רואה לא מעט יתרונות במעבר לדיגיטל

פיני ביטון אושפז השבוע בחדר המיון בגלל קשיי נשימה, אחרי שאחותו הלכה לעולמה ממחלה קשה בריאות, הוא קיווה מאוד שמדובר אצלו “רק” בקורונה. יחד עם זאת, המצב הנוכחי דור שממנו קצת יותר מנוחה מהרגיל ומעקב צמוד, אז הוא גם לוקח חופשה קצרה מהטור. רפואה שלמה!

פיני ביטון קיבל את המהלך של גדעון סער ברגשות מעורבים: מצד אחד, כליכודניק קשה לראות מישהו מתוך הליכוד קורא תיגר על מנהיגותו של נתניהו. מהצד שני, כאיש ימין הוא מרוצה שעוד מפלגת ימין-מרכז תמשוך אליה קולות של ימניים שלא רוצים את ביבי. ואם המהלך הזה יגרום לביטול הבחירות, אז בכלל יהיה פה מעניין

ברק חדריאן חושב שהציפייה של חלק מהתושבים שאשקלון תקבל אזור עדיפות לאומית א’, היא לא מציאותית, כי לא מדובר בעיר קטנה כמו אופקים או שדרות. עיר בסדר גודל של אשקלון זקוקה לעוגנים כלכליים רחבים כמו מקומות עבודה עתירי ידע וחינוך איכותי. וזה מגיע לנו בלי רחמים ובלי התמסכנות

אזעקות וטילים שנחתו באשקלון במקביל לצפייה ב”שעת נעילה”, גרמו לעינב קורן להפנים את העובדה שאנחנו, תושבי אשקלון, טראומטים מהלכים. בעוד כמה שנים בטח יספרו על זה בסדרה על חיינו ההזויים כאן. אך עד אז, מצופה מהממשלה לפצות אותנו בהתאם ולא להשתיק אותנו בפירורים

בעיצומם של ימי השבעה על אחותו רחל ז”ל, התיישב פיני ביטון וכתב טור פרידה מהאישה שכל כך השפיעה על חייו, על התנהלותו ועל מחשבותיו. הטור הזה הוא לא על רחל ז”ל, הוא על האנשים שעומדים לצדנו בחיים שלנו ובלי שנרגיש, הם מלמדים אותנו שיעורים חשובים. עלינו ועל החיים עצמם

המדינה סוערת, המשבר הכלכלי מחריף והמשבר הבריאותי עדיין איתנו, אבל פיני ביטון רגוע כשהוא מסתכל לחדר הקברניט ורואה שמי שמוביל ומנהיג את הספינה הזאת הוא בנימין נתניהו

אילת כמשל הפארסה שהתחוללה השבוע בכנסת בעניינה של העיר אילת רק חידדה אצלי ואצל אשקלונים רבים אכזבה. מאוכזבים אולי ממה שהדחקנו כל הזמן: אנחנו לא באמת מעניינים אותם שם בממשלה. בטח לא כעיר מרכזית השרויה תמיד במצב מלחמה ותחת מתקפות טילים אש ותמרות עשן כל אימת שמישהו שם בעזה מחליט לעשות סיבוב טילים ולהפר את […]

עינב קורן רואה כיצד נוף נעוריה, הופך למגדלי בטון אימתניים ותוהה על שיקול דעתם של קברניטי העיר. מדוע שהשטח הפתוח ליד מרכז הטניס לא יהפוך לריאה ירוקה? “מי מקבל את ההחלטות בעירייה לגבי מתווה העיר ומרחביה ואולי כדאי שמישהו יגלה להם שאנחנו זקוקים למרחבים ירוקים בכדי לחיות”, היא כותבת

פיני ביטון יצא שוב לגן הלאומי באשקלון, ביקש לשכשך את רגליו במים אך גילה כי בניגוד למתרחש בעיר אשקלון, אין שירותי הצלה. האבסורד: חופי אשקלון הכניסה אליהם בחינם עדיין מספקים שירותי הצלה ואילו חוף הפארק שהגישה אליו בתשלום – אינו מספק שירותי הצלה