בוקר. מתארגנת ליציאה לעבודה, מנסה לג'נגל בין סנדוויץ' לאיתי, אוכל להוגו (הכלב הצולע שלנו) והחולצה שהחליטה שלא בא לה להתגהץ כמו שצריך. כל זה כדי להספיק לרכבת. הצצה קטנה באפליקציה של רכבת ישראל מבהירה לי: אני כבר לא אגיע לתל אביב בזמן. הפעם ההפגנה הועברה לשעות הבוקר, כאילו שבוע, שבו אני מגיעה בכל ערב באיחור של כמעט שעה וחצי הביתה בגלל זה, לא הספיק.
במשך שנים ביקשנו, צעקנו, דרשנו (ובצדק!): "תקרבו את הפריפריה למרכז". עברו שנים, נו טוב איך אפשר להעריך משהו אם לא לוקח המון זמן כדי להשיג אותו, ורכבת ישראל מצאה את דרכה גם ליישובים כמו שדרות, התיבות ואופקים. זה כמובן לא מספיק בשביל באמת לקרב את הפריפריה למרכז אבל זה תחנה חשובה בדרך. ובאמת הרבה מאיתנו משתמשים ברכבת כעורק חיים, או נכון יותר, עורק תעסוקה מרכזי.
הפקקים, שרק הולכים ומתרבים מיום ליום בלי פתרון של ממש, לא משאירים לך הרבה ברירה אלא להשתמש ברכבת, אם אתה צריך להיות להיות במשרד באזור המרכז בתשע בבוקר או אם אתה רוצה להגיע בשעה סבירה בחזרה הביתה – שם בדיוק תופסת אותך המחאה של תושבי היישוב ניצן.
מזה כמה ימים שהתושבים חוסמים את מעבר הרכבת בשעה שש בערב (והיום פעמיים כי טוב, גם בבוקר!) כשהם מוחים על ההחלטה לסגור את הכניסה הראשית ליישוב שלהם.
מפגינים בבוקר
אז לפני שתגידו: זו מחאה צודקת, זכות ההפגנה, דמוקרטיה וכאלה אבהיר שאני מאמינה שיש להם על מה לכעוס ויותר מזה – יש להם את הזכות לכעוס ולמחות אבל, וכאן יש אבל גדול, הם עושים את זה לא נכון.
כל מי שאי פעם יצא למאבק כזה או אחר יודע שכדי שישמעו אותו הוא צריך להכאיב לפחות טיפה למקבלי ההחלטה או להפר את הסדר הקיים כדי שמקבלי ההחלטות ישבו איתו לשולחן הדיונים.
אז למי כואב סגירת קו הרכבת בשעת העומס הגדולה ביותר (שש בערב, זוכרים?) לרוב תושבי מדינת ישראל? לראש הממשלה? לשרת התחבורה? אז זהו שלא.
היא פוגעת בנו, אנשי הדרום, השכנים מדרום של תושבי ניצן, שמנסים להגיע בשעה סבירה הביתה ובמקום זה מורדים אחר כבוד בתחנת אשדוד, מועלים על שאטלים שנוסעים דרך הפקק, שניסינו להימנע ממנו בזה שעלינו על רכבת מלכתחילה, לתחנת אשקלון ומשם הביתה.
מחאה בכביש 4 – צומת ניצנים, אפריל השנה. צילום: נתי מויאל
מחאת הנכים סגרה לנו את נתיבי איילון, מחאת החקלאים סגרה לנו צמתים מרכזיים ומחאת האוהלים סגרה לנו את שדרת רוטשילד (הנה הלך הדאבל אספרסו הרותח).
אבל מי שמע על מחאת תושבי ניצן? כנראה שרק אנחנו, שגם ככה חושבים שהם צודקים אבל אין לנו ממש איך לעזור בזה. מה שכן, בכל יום, שהנסיעה מהמרכז הביתה הולכת ומתארכת, אתם מאבדים את התמיכה וההזדהות שלנו. לא חבל?
הכותבת היא אשת תקשורת שעובדת כיום בחברת הייטק ברמת גן
רוצים להישאר מעודכנים?
הורידו את אפליקציית "כאן דרום – אשקלון"
