דעות

על רקע סיפור חייה ומותה של מירית הררי ז”ל, גילתה עינב קורן כי דווקא מתוך הקושי, הכאב ואימת הדין צומחת השמחה האמיתית. זה גם מתקשר היטב לחיבור הקיים (כן, כן) בין יום הכיפורים הסגפני ויום פורים השמח ומבדח

בפתחם של הימים הנוראים חשבנו שיהיה נכון שנדבר מעט על סליחה. במיוחד בימים אלה של לחץ וקושי טוב שנעצור לרגע ונביט במעשינו וביחסינו כלפי אחרים. בתפילות הסליחה בראש השנה וביום כיפור אנו שרים ומבקשים מהאל, אבינו שבשמיים: "סלח לנו, מחל לנו, כפר לנו". סבי ז"ל הסביר לי מה ההבדל בין השלוש: סליחה- היא שאני מכיר […]

פיני ביטון לא מבין למה רצועת החוף שלנו מנוקדת בכל כך הרבה פילים לבנים שרק פוגעים ביופי שלה. הוא גם מביע דאגה למה שמתרחש בפרקליטות מותח ביקרות על ראש הממשלה שהסיר את האבטחה משר הביטחון לשעבר, נפתלי בנט

למרות הקורונה והקפסולות, שנת הלימודים באשקלון ובכלל נפתחה ללא תקלות מהותיות. אבל מה שמטריד את פיני ביטון זה דווקא התכנים הנלמדים. או יותר נכון, אלו שלא נלמדים כמו שצריך. למשל: חינוך מיני מותאם לדור האינטרנט וזאת על רקע האונס הקבוצתי

עינב קורן רואה בעצמה אישה רציונלית, אבל עוד מילדות היא נשבתה בקסמי הלחשים והקמעות ואפילו למדה לתואר אקדמי על “פולקלור יהודי”. השבוע, על רקע פרשת הרב נתנאל שריקי והשיח על המקובלים, היא נזכרה במפגש עם המקובל האשקלוני, הרב דוד קדוש ז”ל, ששינה לה את התפיסה בנוגע לעולם הבאבות

מקרה האונס הקבוצתי באילת, טלטל את עינב קורן. אבל מה שקומם אותה במיוחד במקרה הזה היה התגובות אליו: החל מהאשמת הקורבן ועד הזלזול בכאב שלה. מה שמנחם אותה זאת העובדה שאותם מגיבים הם מיעוט

עינב קורן ראתה השבוע טלוויזיה והתעצבנה. נמאס לה מזה שהתקשורת הארצית מחפשת לראיין באשקלון רק את הדמויות שיגחיכו את העיר וימשיכו לקבע אותה בתודעה הציבורית כעיר פריפריה נלעגת. “יש עוד קולות רבים ומגוונים להשמיע בעיר הזו, אותנטיים מספיק גם בלי להשחיל דאחקה מתנשאת על מזרחיות או פרימיטיביות”, היא כותבת ובצדק

פיני ביטון השתתף השבוע בישיבת המועצה והיה מופתע ממי שהוא מכנה “איתמר שמעוני החדש”, הוא גם חושב שהרב אברהם עשור הוא פוליטיקאי מזן מיוחד ובסוף הוא גם מעניק לראש הממשלה את פרס נובל לשלום

כמו בכל תחום מדינת ישראל היא מדינת הרגע האחרון. הכל נעשה בדקה ה-90 במקרה הטוב או בזמן הפציעות במקרה הפחות טוב. כך גם ההכנות והשליפות לקראת שנת הלימודים הבאה כמו גיוס מורים ועוזרי חינוך מן היקב ומן הגורן שאפשר לנחש כבר עתה כמה מהם לא ראויים ולא מתאימים. נקווה לטוב

טור אישי של מפקד בסיס האימונים של חטיבת כפיר, סא"ל יניב מלכה, תושב אשקלון לרגל גיוסי חטיבת כפיר הנערכים היום

אמנם מדובר בתקופה קשה בשביל כל אדם, כזאת שגרמה לעינב קורן להרהר אפילו בבריחה לאי בודד. אבל מחשבות על אהבה עודדו אותה למצוא גם כמה נקודות אור בתוך החושך הזה כמו שלט שנכתב בהפגנות בלפור, מספר השיא של הלוחמות המתגייסות ואפילו החלטה של שר החינוך

פיני ביטון ממש עצבני השבוע: עצבני מהדיבורים על הבחירות, עצבני על המפגינים המתערטלים, עצבני שלא נותנים לפרופ’ גמזו לעבוד, אבל מקווה שרמי גואטה יצליח בשליחות שלו

פיני ביטון מפנים שאת הגן הלאומי לא ישיבו לעיריית אשקלון, אבל דווקא היום על רקע מגבלות הקורונה בכל הנוגע למופעי תרבות, הוא קורא לעירייה להשיב לפעילות את האמפיתיאטרון ולהחיות אותו. וגם: במה צדק פרופ’ רוני גמזו ואיפה (שוב) טעה בנימין נתניהו

ההתנהלות הזגזגנית והתזזיתית של ממשלת ישראל וחברי הכנסת בכל הנוגע למגבלות הקורונה, הזכירו לעינב קורן לא פחות ולא יותר, את הסיפור של “אליס בארץ הפלאות” – “דורשת דרישות הזויות וגחמניות, מפעילה צבא צייתני של קלפים ומאיימת לערוף ראשים של כל מי שלא מיישר קו”, היא כותבת

במקום המדור הקבוע עם המתכונים המגרים, החליט השף מיקי סויסה לתלות לרגע את הסינר, להחזיק עט ולכתוב על התחושות שלו כמסעדן וכעצמאי בתקופת הקורונה. “אנשים שם למעלה, תתחילו להתעורר ותסתכלו לנו בעיניים לפני שהאור יגמר. תבינו שאנחנו עושים לא רק לביתנו אלא אשכרה לוקחים איתנו משפחות”, הוא כותב מדם ליבו

עינב קורן נזכרת בערגה בקיץ של פעם שכלל את פסטיבל בריזה ואכילת גלידה באנייה ומשום מה היום מזוהה יותר עם מלחמות והפגנות. ואפרופו הפגנות, היא סבורה שכל הפגנה היא פוליטית כי היכן שיש אנשים יש פוליטיקה. אבל גם יודעת שיש פוליטיקה של שליחות ציבורית ויש פוליטיקה של כוח, כסף וכבוד ויש אפילו פוליטיקאי שלא מתבייש להודות שזה מה שהוא מחפש בחיים

פיני ביטון התרשם לטובה מהאכפתיות שגילתה ח”כ יפעת שאשא ביטון כלפי העצמאיים חרף המחיר המפלגתי שהיא תיאלץ לשלם. פיני גם שומע את חילופי ההאשמות בין הליכוד לכחול לבן ומגיע למסקנה המצערת שממשלת החירום הזאת היא ממשלת חארטה וחירטוטים

עינב קורן מתפעלת מאצילות הנפש של מיכאל בן זיקרי ז"ל וסבורה כי הוא הציל הרבה יותר מארבע הנפשות שם באגם – הוא הציל במידת מה את האמון המעורער שלנו זה בזה. "מעשה ההצלה של מיכאל בן זיקרי הוא תזכורת לכל מה שיפה וטוב במין האנושי", היא כותבת