דעות

בתור מי שחשה אהבה למילה הכתובה ולמילים בכלל, עינב קורן מרגישה בעננים בחודש הספר. את האהבה הזאת היא הנחילה לבתה שהשבוע הביאה כבוד לעיר בתחרות כתיבה

יפה טבג’ה נתקלה במכתב שפרסמה אישה בשם אור רקיע שהלכה לעולמה. המכתב שהוא סוג של צוואה פורסם לאחר מותה והיא מעבירה בו מסרים על כמה עלינו לחבק את החיים שיש לנו היום ומזכירה לנו איך הכל מתגמד מול המוות

סאגת הארנונה הכל כך היקרה לעסקים באשקלון הסעירה גם את פיני ביטון, שהפעם מסכים דווקא עם אנשי האופוזיציה כי העירייה חייבת למצוא מוצא ולהקל על המשרדים שמשלמים תעריף יותר יקר מאשר בתל אביב

לפני כשנה כתבתי כאן את המאמר “חלום התחנה המרכזית”, שזכה לחשיפה רבה ובעקבותיו גם לשיח ציבורי ער. המשכתי לדון על כך בקמפיין הבחירות שלי ולהעלות מודעות לנושא. רבות דובר על התחנה המרכזית באשקלון. לתחושתי, יותר מדי. מעבר לכך שמדובר במבנה רעוע ומסוכן לציבור, שהתקרה בו קורסת ומסכנת חיי אדם, המקום מוזנח בצורה בלתי רגילה, שירותים […]

יפה טבג’ה נתקלה לא פעם בחייה בשד העדתי, אבל במקום לפחד ממנו, היא הפכה אותו לפיה טובה, מעניינת, מרתקת וצבעונית

אירוע הגאווה שיתקיים באשקלון נחשב לברכה בעיניה של עינב קורן. ואם אתם לא מבינים למה הלהט"ב זקוקים למצעד גאווה, אז תשתתפו פעם אחת במצעד ההצדעה לישראל בניו יורק ותבינו

אומרים שבעיתונות כותבים רק דברים שליליים ושפיני ביטון רק מבקר. אז הנה הוא עוצר רגע ומפרגן לכמה דמויות מקומיות, גם נבחרי ציבור וגם עובדי ציבור

מומחים בחגי ישראל? מכירים את חג החנוכה ואת חג פורים? הכירו גם את חג הסטודנט. איך חוגגים אותו? כמו כל חג יהודי – עם המון אוכל

אחרי שבשבועות האחרונים מתח פיני ביטון ביקורת על הרבנים, הוא ישב לשיחה עם אליהו, בנו של הרב יצחק ברדא, וקיבל ממנו תשובות לכמה שאלות. יש גם טיפ לאדריכל העיר בנוגע למיגוניות וברכה קטנה לאופוזיציה

התשובה לשאלה שבכותרת תהיה בסוף הטור – “הפתעה” שיפה טבג’ה ואגודת הסטודנטים מבשלים ומכינים

ישיבת המועצה הסוערת וחילופי ההאשמות בין איתמר שמעוני לתומר גלאם גרמו לפיני ביטון קצת עצבות. עצבות ממה שנהיה ושיהיה מהעיר, ועצבות על מה שקרה למעמד הרבנים שפעם היו נזהרים אפילו ממראית עין

שגרת הבוקר בבית משפחת קורן, בעיקר בימים הלחוצים, מזכירה לעינב דווקא את המדרש על בני ישראל שלא התעוררו למעמד הר סיני, והעונש שקיבלנו על כך. ואולי זה לא כזה נורא להתעורר מאוחר לפעמים?

בלי להזכיר את הפאנג’ויה: יפה טבג’ה ארגנה נופש באילת לסטודנטים של המכללה, שהגיעו בהמוניהם ותמיד יזכרו שהם היו חלק מהפעם הראשונה

פיני ביטון עושה סיכום ביניים של חצי שנה שעברה מאז הבחירות, והמסקנות שלו? לא ממש מעודדות. לדוגמה: עובדי עירייה שמוזזים מתפקידם, ולא מסיבות מקצועיות; חברי קואליציה לא מרוצים; קיצוץ בשעות ובשכר של העובדים; ומאידך משרות מיותרות. ולא, לא הגענו לתהום, אבל חשוב לשים לב לנורות האזהרה שמהבהבות

אם מה שעובר לכם עכשיו בראש זה מרקרים, משקאות אנרגיה ולילות לבנים, אז אתם סטודנטים שכבר מריחים את סוף השנה או בכלל את סוף התואר

אחרי שטיילה במגדל האייפל ובאולפני הארי פוטר בלונדון, הפנימה עינב קורן את השורה “חצי סיכה על מפת העולם”. הדבר הביא אותה למסקנה שעלינו להשקיע את מרב משאבינו בתחזוק הסיפור שלנו, אבל אצלנו בבית פנימה ופחות כלפי העולם כולו

פיני ביטון נרעש מהחשיפה שפורסמה כאן בשבוע שעבר על עניין המיגוניות שאין בהן שימוש ולא מבין למה הן לא משונעות כבר למקומות הזקוקים להם? ובאותה נשימה הוא תוהה למה העירייה מבלבלת את הציבור בשימוש של פחי המחזור?

ליפה טבג’ה היה קשה עם זה שחצי מדינה במקלטים, וחצי שני עסוק באירוויזיון. אבל גם קשה לה עם הביקורת הדורסנית נגד קובי מרימי, והיא מהמרת כי הוא יכה את התחזיות השחורות