אני מניח שמרביתכם נחשפתם לעובדה (המצערת) שלפני חודש ימים איבדתי אישיות מאוד משמעותית בחיי, אחותי היקרה, רחל ע”ה. חרף האובדן הגדול, הבור העצום שנפער והחלל שנותר, החיים הרי תובעים את שלהם. וכפי הידוע, המרפאים הטובים ביותר לכל צר ומצוק, הם הזמן והשגרה. והפעם יותר מתמיד, החזרה לשגרה היא כמו אוויר לנשימה.
לצערי הביטוי 'אוויר לנשימה', קיפל בתוכו יותר ממשמעות אחת בימים טרופים אלה. משנה תוקף ויתר משמעות קיבל הביטוי הזה כבר בסוף השבוע שעבר, עת מצאתי את עצמי בחדר המיון של בית החולים ברזילי עם קשיי נשימה וכאבים שונים ומשונים באזורים שונים ומשונים בגוף הזקן שלי. "חשד לקורונה" זעקה הכותרת הראשונה. המשמעות המידית: בדיקה ובידוד של מספר שעות עד להגעת התוצאות. אתם בוודאי מכירים את זה שסימני השאלה "הורגים אותך" הרבה לפני גילוי המחלה או הסיבה לכאב. במקרה שלי החששות היו מהולות כמעט בתקווה אידיוטית יש לומר, זה היה משהו בנוסח: עדיף כבר קורונה ולא מה שאני פוחד ממנו. אה, "שכחתי" להזכיר שאחותי היקרה עליה השלום, מתה מסרטן ריאות אלים ביותר. סרטן שגמר אותה, פשוטו כמשמעו, בתוך 3 שבועות של ייסורי תופת. מניח שכבר הצלחתם לעכל את הסיטואציה בה נמצאתי. מה הפלא שכבר העדפתי תשובת 'חיובי לקורונה'. הזוי, לא?
פיני ביטון מאושפז בבית החולים
טוב נו, כבר מזמן הבנתי שנסתרות דרכי האל ובתוך הפחד שכמעט השתלט על הכל, נכנס מעט הגיון מתובל בסוג של השלמה, "מה שהשם רוצה זה מה שיהיה". ואכן, אחרי שעה השם קבע שבשלב זה אין קורונה, אבל יש 'מתנה נחמדה' בדמות קפסולה דלקתית באחת הריאות מה שמחייב אשפוז מידי ומטווח נוזלי ומאסיבי של אנטיביוטיקה היישר לתוך הווריד. משלים מהלך של 'צ'ק אין' מזורז והיישר למחלקה פנימית ב' בברזילי.
האמת היא שמרגע הגעתי לבית החולים ברזילי הייתי טרוד בענייני, מטבע הדברים ולכן לא נתתי את הדעת לעובדה שזה זמן רב שלא הייתי כאן ושלמעשה אני נמצא במרכז רפואי אשר שינה פניו כמעט לבלי הכר במהלך השנתיים האחרונות. עכשיו כשסימני השאלה והחששות פינו מקומם להתעסקות בתהליך האשפוז, מצאתי את עצמי די מופתע לנוכח העובדה שאני נמצא במקום שאני כמעט ולא מכיר. לאמיתו של דבר כבר נחשפתי לא מזמן, תקשורתית לשינויים שחלו במקום בעיקר בכתבה שליוותה את מעברו של המנהל הקודם של ברזילי, הפרופסור חזי לוי בשבוע שבו מונה למנכ"ל משרד הבריאות. הבנתי שהפרופסור לוי עוזב בית חולים שעבר שינויים רבים במכלול תחומי הטיפול להם זוכים החולים המגיעים לשם. ואכן המרכז הרפואי ברזילי עבר שינוי מהותי לא רק בפן החזותי אלא גם ובעיקר ברמת ואיכות הטיפול להם זוכים הבאים בשעריו. את זה אני יכול לקבוע לאחר שבוע אשפוז על מלא, במחלקה הפנימית ב' – מחלקה שיצא שמעה למרחוק ובצדק.
מרגיש חובה לציין את הצוות הנפלא והמסור בראשותו של מנהל המחלקה הדוקטור יוסף משעל וסגנו ד"ר אריה פלדמן שזיהה אותי כליכודניק. הוא גם ציין מהיכן הוא יודע זאת ושמחתי לגלות שהוא נימנה על "ששת" קוראיי הקבועים. אני גם זכיתי לליווי צמוד של המלאכיות סמדי, אתי ומרינה שהן כמובן רק שלוש מתוך צוות מדהים של מלאכים ומלאכיות בלבן. חוש הריח העיתונאי הוביל אותי במהלך השבוע 'לרחרח' במחלקות אשפוז נוספות ובמכונים השונים כמו גם במרכז השיקום החדש שנפתח זה מכבר. האמת? הפתעה ענקית!
אני יודע שישנם עדיין קשיים תקציביים ושהרפואה בארץ יכולה וצריכה לשאוף לשיפור מתמיד וכמובן לגידול בכמות מיטות האשפוז, אבל בגדול, המצב הרבה יותר טוב ממה שחשבתי. וכך, מעודד ממצבו של המרכז הרפואי (וקצת פחות ממצבי) אני משתחרר הביתה עם התניות להמשך טיפול, והגבלות סטייל 'עציר המשוחרר למעצר בית בתנאים מגבילים'. אני מחליט להיות ממושמע ועל הדרך לקחת פסק זמן מכל ההמולה שמסביב. אני מודע כמובן לכל מה שקורה בזירה הפוליטית, בריאותית, מדינית וכלכלית. אני מבין שבכל יום יהיו כאן כנראה התרחשויות הדורשות התייחסות, אבל בינינו מתי לא היו?
אז, במסגרת חישוב המסלול מחדש ברמה הבריאותית הטור ייצא לחופשה קצרה (שבועיים שלושה). אני מקווה שכאשר אחזור רובכם כבר תהיו מחוסנים והשגרה תתחיל להתדפק על פתחינו בעזרת השם(וביבי). היו ברוכים עד אז.
שבת שלום.
רוצים להישאר מעודכנים?
הורידו את אפליקציית "כאן דרום – אשקלון"
