יש ים – אין מציל: פיני ביטון שוב מאוכזב מהגן הלאומי

אין חדש

ההקלות בסגר הוציאו שוב רבבות לכל מקום שבו ניתן ומותר “לנשום אוויר”. ההחלטה על פתיחת החופים ואתרי הטבע, שרובם ככולם בניהולה שלרשות הטבע והגנים הייתה אך מתבקשת. עובדתית, מדובר על המקומות הבטוחים ביותר, הכל באופן יחסי כמובן .וכמו רבים מכם גם עבדכם הנאמן יצא להתאוורר בשבת האחרונה. היעד המרכזי: המקום האהוב, הפארק הלאומי. השעה 12 בצהריים הפקק שהשתרך לו בכניסה לפארק, מתחילת רחוב בן עמר עד למזרקה הגדולה, גרם למעט אכזבה מהולה בשמחה. מחד, זאת עדות מצוינת להתחלת החזרה לשגרת חיים נורמלית. מאידך, לא בא לי לבזבז שעה יקרה בפקק כשההיצע מסביב נמצא בזמינות קורצת. וההיצע כמובן מדבר על חופי הרחצה היפים שלנו.

המשכתי צפונה לחוף הנחשק, חוף בר כוכבא. החניות המלאות לעייפה מספרות כמובן שהחוף מלא. ואכן מבט חטוף מלמעלה מגלה חופים מלאים מכל טוב. הרעש הבוקע מסככות המצילים, מאות מתרחצים, גולשים, רוכבי אופנועי ים ומשיטי סירות מיני יאכטות מספר: שיגרת קיץ. בקיצור, כיף. אחרי שעתיים של הנאה צרופה הכוללת שחיה, רביצה על החוף בקפסולת יחיד ושיחות קלילות פה ושם עם חברים, החלטתי לנסות בכל זאת את מזלי ולתפוס גם קצת פארק לאומי ביום הסתיו הקיצי והיפה הזה. ארזתי את המגבת ויצאתי חזרה דרומה. לשמחתי הרבה, הפקק התחלף בטור קטן של 4 מכוניות בכניסה לגן. הגעתי למחסום בכניסה. נציג הרשות שעושה סדר בכניסה “טורח להזכיר” שאין בפארק מקומות ישיבה – יעני, כל השולחנות תפוסים עניתי שזה בסדר, אני בעיקר שוטף את העיניים בירוק ויורד לחול שבקדמת הכחול. המחזה הנגלה לעיניי כבר במאות המטרים הראשונים של הנסיעה פנימה בישר לי שהפארק מלא. איזה יופי! כך נראית שיגרת חיים. כך נראית שפיות. המשכתי בנסיעה איטית, “נהנה” מניחוחות המנגלים הרבים המרכזים סביבם פעילות משפחתית שוקקת, קפסולה של כיף שבת.

פיני ביטון. צילום: פבל

המשכתי לעבר החוף המרכזי, גולת הכותרת של כל ביקוריי כאן. מצאתי חנייה דחוקה על מצע החול שהיה פעם דשא! קרוב למדרגות היורדות אל החול הזהוב. מבט חטוף מלמעלה מגלה לי שהחוף אכן מלא כצפוי. להפתעתי כי רבה, השילוט הגדול שבכניסה לחוף היה מכוסה בבד יוטה כלשהו. כל השלטים ללא יוצא מן הכלל. לא הבנתי. מה זה אומר בעצם: יש חוף או אין חוף? הרי השלטים שאמורים לקדם את פני המתרחצים עם שלל הנחיות לשהייה בטוחה בחוף הם למעשה גם האישיו על קיומו של חוף מוכרז. אז מה עכשיו, החוף לא מוכרז? ומאות המתרחצים שבחוף מה הם בדיוק, עבריינים? מבט לעבר סככת המצילים אישר את מה שחששתי ממנו, אין מצילים. אין מצילים משמע החוף אסור לרחצה. מה הולך כאן? פתאום נזכרתי במה שאמר לי נציג רשות הטבע בכניסה: “אין מקומות ישיבה”. זהו? זה כל המסר שלכם בכניסה? ומה עם “החוף סגור ואסור לרחצה?” הזוי, מקומם, מכעיס ומרגיז.

השילוט המכוסה בגן הלאומי

ראו קוראיי היקרים, קראתם כאן לא אחת את הביקורת שלי על המתחולל בפארק הזה. הפארק שאני מתעקש לקרוא לו ‘הפארק של ילדותנו’. בכינוי הזה אני מבקש להזכיר לי ולכולנו שהפארק הוא קודם כל שלנו, רק אחר כך הוא שייך לרשות הטבע. הוא בעצם לא שייך להם הוא מנוהל על ידם. מנוהל רע מאוד לצערנו. אני מנסה להבין מה קורה כאן? רשות הטבע שקיבלה לידיה שכיית חמדה מוריקה הכוללת חוף מרהיב אחראית למה שקורה בפארק או לא? כשאני משלם דמי כניסה לפארק הלאומי אני משלם על שימוש בפארק לא כולל חוף הים? אני מבקש לתהות יחד אתכם: אם אין שלטים בכניסה לחוף, אין חוף? אם אין משהו שאומר שאסור, האם זה אומר שמותר? אני מתעקש להתמקד בעניין האחריות למה שקורה בחוף, מתי מתחילה ונגמרת האחריות של רשות הטבע והגנים למתחולל בחוף שבניהולה?

האמת היא שלפי כללי העבודה העיתונאית, הייתי אמור לבקש את תגובתה של רשות הטבע לסוגיות שאני מעלה כאן. הייתי אמור לשאול אותם את כל השאלות שאני שואל את עצמי. אבל החלטתי לוותר על תשובות שאני יודע מראש. התשובה המרכזית: תמה עונת הרחצה. אתם מבינים? עונת הרחצה הסתיימה ולכן אין מצילים. הגיוני, לא? זהו, שממש לא! לא רק שלא הגיוני אלא שפשוט מקומם. עונת הרחצה הסתיימה ב 17.10 כך על פי משרד הפנים. וראה זה פלא: עיריית אשקלון, בהחלטה נבונה ומושכלת, ממשיכה להפעיל את חופי הרחצה עד לסוף חודש אוקטובר ותמשיך להפעיל את חוף דלילה המרכזי עד סוף נובמבר. משמע, ההחלטה של משרד הפנים אינה מחייבת בכל מקרה.

שימו לב לאבסורד: עיריית אשקלון שאינה גובה תשלום עבור הכניסה לחופי הים ממשיכה להעניק שירותי הצלה ולהפעיל חופים מוכרזים גם אחרי המועד שנקבע על ידי משרד הפנים ואילו רשות הטבע שגובה תשלום עבור כניסה לגן שהפעילות בחוף מהווה חלק מרכזי בשהייה בגן, אינה מעניקה שירותי הצלה למתרחצים הרבים שבתחום אחריותה. אני מדגיש: אחריותה. האבסורד הזה שבעזרת בד יוטה שמכסה שלט מישהו מנסה להתחמק משפטית מאחריות, חייב להפסיק להתקיים.

קוראים יקרים, דווקא בימים אלה של קורונה כשהציבור משווע לכל בדל של פעילות הפגה שתשמור על השפיות, מקומות בילוי בטבע, עם מרחבים המאפשרים שהייה של ציבור גדול ללא סכנת הידבקות ובכלל אמורים להיות זמינים לכולנו מתוקף החוק. מה שקורה בפארק הלאומי זה בפירוש הפקעת הזכות לשימוש מהציבור על ידי ארגון שניזון מכספי המדינה וכספי הציבור עצמו. לא יעלה על הדעת שנמשיך לממן את הפקעת הזכויות הבסיסיות שלנו. קראתי כאן פעמים רבות ואני קורא שוב ובעזרתכם לראש העירייה, תומר גלאם: קח את הפארק הלאומי בחזרה לידיים שלך. ואם הדבר לא ניתן בשלב זה, אז בבקשה תפעל לאלץ אותם להעניק לנו במינימום את מה שהעירייה מעניקה. ולגבי האחריות של רשות הטבע לחיי אדם השוהים במרחב שבאחריות אכתוב בשבועות הקרובים. צאו לטבע קוראים יקרים ותיהנו.

רוצים להישאר מעודכנים?
הורידו את אפליקציית "כאן דרום – אשקלון"

הערת תודה

הודעת מייל שהתקבלה במערכת הסבה את תשומת ליבי לעובדה שבסוף הטור שלי אין כתובת מייל שאליה ניתן לכתוב תגובות על הטור באופן אישי וישיר. הכותבים הנכבדים גם מבקשים לפרגן על הטור וכמובן מבקשים שאפרסם כתובת מייל לתגובות. אז ראשית דבר, שמחתי לגלות שיש לי לפחות שני קוראים וזה מעודד להמשיך.

שנית, תודה על ההערה החשובה וגם על הפרגון. שלישית, הנה המייל לתגובות: [email protected] כמובן שכל תגובה תתקבל בברכה, גם הביקורת החריפה ביותר. הבקשה היחידה: לכתוב ברור ובשפה נקייה. תודה.