לרוב הילדות והילדים ישנה פריווילגיה לשחק בבובות שנראות כמוהם, ולרוב הבובות האלה הן ברביות בלונדיניות. גם לי היו כאלה ואיך שאהבתי אותן.
יפה טבג'ה בגרסה הכמעט בלונדינית. צילום: אדי ישראל
אני זוכרת שאני הייתי ילדה, הברבי הייתה כל עולמי, בעולם האגוצנטרי שבניתי. הברבי הבלונדינית הייתה אידיאל יופי לא מציאותי עבור ילדה כמוני, מתולתלת וכהת עור. לא לחינם חלמתי על שיער חלק. הדמויות מחוץ לעולם האגוצנטרי שלי חיזקו את אידאל היופי הזה, הן הופיעו בחלונות ראווה של חנויות בגדים, גם בפרסומות של ערוצי הטלוויזיה פמפמו את אותו אידאל יופי. בובות שאף אחת לא דומה לי או לילדה שחרחורת אחרת.
בשנים האחרונות חל שינוי מדהים, וישנן בובות מכל הצבעים שנעשו לרוב ביוזמות עצמאיות של נשים ואנשים שרצו שיהיה לילדים שלהם עם מי להזדהות, ולאו דווקא מחברות מסחריות וממותגות.
דבר זה מהווה תיקון ונותן מענה וייצוג מלא לכל אותן ילדות עם תלתלים, שיער מקורזל ועור שהוא לא לבן.
ישנם לא מעט מחקרים שהראו כי ילדים וילדות שחורים מתייחסים לבובות שחורות כאל רעות ולבובות הלבנות כטובות. וזה לא בקשר סיבתי מחינוך ההורים, אלא בהיעדר דמויות שאיתן הם יכולים להזדהות ובקשר סביבתי לדימויים שאותם הם רואים ועמם הם גדלים.
ההוכחה לגישה זו ולצורך בבובות אלה הוא הסרט "שיער טוב" של הקומיקאי האפרו אמריקאי כריס רוק. הוא מספר שהרעיון של הסרט צץ אצלו כשבתו הקטנה שאלה אותו למה אין לה "שיער טוב". כריס רוק בסרטו מנסה לברר מה מקור האובססיה של נשים עם שיער מקורזל להחליק את שיערן. הוא טוען כי רוב הנשים עם שיער מקורזל עברו החלקה או שהן עוברות החלקה ממש ברגע זה. מאופרה וינפרי ועד מישל אובמה ועוד. מחקר זה מוכיח כי אידיאל היופי נרכש מהסביבה.
מהו הרווח הצפוי לבניין שלכם מתמ"א 38 / פינוי בינוי
ניתן לאשש את הצורך בבובות אלה ותרומתן עבור ילדות במחקר נוסף של בנדורה, אבי הלמידה החברתית ואחד פסיכולגים המשפיעים ביותר בכל הזמנים. על פי תיאוריית הלמידה החברתית של בנדורה, די שנצפה במודל המקבל חיזוק על התנהגות כלשהי, כדי שתגבר הנעתנו לחזור על התנהגות זאת מתוך ציפייה לחיזוק שאנו מצפים לקבל, המודל יכול להיות אדם בסביבתנו אך גם אמצעי התקשורת, כי יש להם השפעה רבה. את הדעות הקדומות, ככל התנהגות, אפשר ללמוד באותו האופן. בכללן דעות קדומות נרכשות גם באמצעות צפייה במודל המקבל חיזוק על הבעת עמדות או דעות קדומות אלה.
מחקר הבובות: האם דעות קדומות נלמדות באמצעות למידה חברתית?
את ההוכחה לטענה זאת ניתן לראות במחקר השואל האם דעות קדומות נלמדות באמצעות למידה חברתית.
המחקר הזה בוצע פעמיים: הראשונה – בשנת 1947 והשנייה – בשנת 1970.
החוקרים חשפו ילדים שחורים לבובות שחורות ולבנות וביקשו מהם לבחור את הבובות שירצו לשחק בהן. התוצאות:
בשנת 1947 הממצאים הראו שהילדים בחרו בבובות הלבנות.
בשנת 1970 הממצאים הראו שהילדים בחרו בבובות השחורות.
כיצד ניתן להבין את ממצאי המחקר הסותרים? על אף שלכאורה נראה שהשערת המחקר לא אושרה, אין זה כך, אלא להפך: את השינוי בבחירתם של הילדים ניתן להסביר בשינוי עמדות בחברה, אשר מתבטא גם בצבע הבובות שבחרו הילדים. כך ממצאי המחקר דווקא מחזקים את גישת הלמידה החברתית ולא סותרים אותה: בשנת 1947 לבן נחשב יפה, ולכן הילדים בחרו בובות לבנות ולמעשה, הילדים הפנימו את הדעות הקדומות כלפי השחורים.
לעומת זאת, בשנות ה- 70 השתנו הנורמות – שחור היה הדבר החדש, ועלתה מודעות לגבי כהי עור, הסביבה לימדה שגם שחור נחשב יפה, ולכן הילדים בחרו בובות שחורות.
רוצים להישאר מעודכנים?
הורידו את אפליקציית "כאן דרום – אשקלון"
לאור זאת, אני שמחה לראות שגם בישראל קמו יוזמות של נשים שייבאו לישראל בובות כהות, ואפילו בובות עם כתמים על צבע גופן שגם ילדות שנולדו עם מחלת עור נדירה הנקראת "ויטילגו", מחלה המתבטאת בכתמים לבנים על העור מחוסר פיגמנט, יוכלו להזדהות גם ולהיות חלק.
זה נראה שולי וחסר משמעות עבור לא מעט, אבל בשביל המון ילדות כך נבנה אידיאל היופי מחדש.
כשיר השירים "שחורה אני ונאוה בנות ירושלים כאהלי קדר כיריעות שלמה". לפסוק זה לא מעט פירושים, אחד הפירושים היפים בעיניי הוא המפרש שהכלה אומרת על עצמה אני שחומת עור ולכן נאוה, אבל אל תחשבו שהשתזפתי בכוונה על ידי רביצה בטלנית בשמש, אני לא מהנשים המוכנות לשבת בבטלה שעות על שעות בשמש רק כדי להיות יפה יותר, אני אישה חרוצה עובדת בכרמים של אחיי, ואת גופי איני מטפחת ועורי השחים ונעשה יפה יותר באופן טבעי.
