קבוצת הקטרגל "אברה חי – אשקלון" הוקמה לפני כשלוש שנים ע"י ארבעה חברים במטרה להעלות את המודעות לאשקלוני השבוי בעזה, אברה מנגיסטו. לאחרונה זכתה הקבוצה במקום השלישי בארץ בליגת הקטרגל א.י.פ.ל
שש שנים חלפו מאז חצה אברה מנגיסטו את הגבול לרצועת עזה ונעלם. שש שנים שבהם פעור חור בליבה של משפחת מנגיסטו והוא לא מתאחה. אילן מנגיסטו, מספר על המאבק המתיש, על האחיינים שלא מכירים את דוד אברה, על האכזבה מהממשלה, על הדאגה להורים ככל שעובר הזמן ועל האמונה שאחיו עדיין בחיים
מיזם מיוחד בשם “פלא” שנועד לשלב את יוצאי אתיופיה בענפי הספורט השונים מקודם בהצלחה באשקלון ויש מי שכבר נהנה מהמענקים שלו. תקציב הסיוע לספורטאים הישגיים הוכפל, ואולי אשקלון תארח את משחקי היורו עד גיל 17 בכדורגל, שיתקיימו בישראל בשנת 2022. עוצרים לסיכומים במחלקת הספורט
בחמש השנים שבהן אברה מנגיסטו בשבי החמאס הספיקה יפה טבג’ה לעשות לא מעט דברים. ומה אתם הספקתם בחמש השנים הללו?
כשיפה טבג’ה הייתה ילדה קטנה היא שיחקה בברבי בלונדינית שנחשבה בעיניה למודל היופי, לכן היא חושבת שאם תקנו לילדיכם בובות כהות עור, אתם תעניקו להם שיעור בחינוך לשוויון שהם לא יקבלו בשום מקום אחר
לא מעט שמענו את המילה "אנרכיה" בשבוע החולף, ויפה טבג’ה חושבת שהאנרכיה האמיתית היא הפילוג בינינו, שבה כל קבוצה הפגינה בנפרד כאילו מדובר בעם אחר. "שבט אחים ואחיות לא היה כאן", היא כותבת
שדרות בן גוריון, שנחסמו השבוע לתנועה במשך כמה שעות, הבהירו כי בני הקהילה האתיופית כבר לא מוכנים להבליג. ביחס לשאר הארץ, באשקלון זה התנהל בצורה כמעט מופתית. הנהגים ברובם תמכו, השוטרים נהגו באיפוק, ולמרות זאת, מי שחצו את הגבולות נעצרו. אבל מי ירפא את הפצע?
נמשיך להפגין ולצאת לרחובות עד שנהיה כאן שווים בין שווים. לא רוצים חיבוקים ולא רחמים, רוצים להיות כמו כולם, לא פחות ולא יותר
בני הקהילה האתיופית מוחים על האירוע בו נהרג בן העדה במהלך אירוע בו ירה שוטר בחופשה. הצומת נחסם והמפגינים הבעירו צמיגים. לאחר כשעה עברו לצומת היכל הספורט שגם היא נחסמה לתנועה מכל הכיוונים
לאחר מאבק של התושבים הוחלט בעירייה להקים מתחם משולב פארק מתקני כושר וגינה קהילתית כמו שדרשו תושבים רבים
התשובה לשאלה שבכותרת תהיה בסוף הטור – “הפתעה” שיפה טבג’ה ואגודת הסטודנטים מבשלים ומכינים
במהלך הטקס הודלקו נרות זיכרון, הוקרן הסרט "חלום ירושלים" ונערכה תפילת הקייסים לעילוי נשמתם של הנספים
המוות של יהודה ביאדגה הזכיר לעינב קורן אירוע דומה שבו שוטרים ירו על עקיבא אלקריף, ירי שהוביל למהומות מצד יוצאי מרוקו במה שמכונה “אירועי ואדי סאליב”. זה גם הזכיר לה שאברה מנגיסטו עדיין בשבי וגם את הסיפור של רוזה פארקס, רק שהמכנה המשותף לכל האירועים זה צבע העור
אבי יצחק הוא אדם נורמטיבי, ולכן כואב לו להיות מודאג מניידת משטרה ברמזור, אך יותר כואב לו שבני הקהילה האתיופית מאבדים אט אט את האמון במערכת אכיפת החוק. הוא תוהה אם יש תכנית להתיש את בני הקהילה ודורש המשטרה תעשה חשבון נפש לפני שרצים לנפנף ב”טייס האתיופי הראשון”
הוא נולד בגונדר, גדל באשקלון, התבגר במוסד לעבריינים בירושלים ועכשיו הוא מככב בסרט הקולנוע “ליידי טיטי” בתור אישה. הכירו את הרקדן והשחקן צביקה היזיקיאס, שלא רוצה שתקטלגו אותו בתור “האתיופי הראשון ש…” כי מבחינתו “זה שאני אתיופי זה ממש לא מעניין”, הוא אומר
העירייה הודיעה למפעילי הנכס שהפך לאולם אירועים פופולארי בקרב קהילת יוצאי אתיופיה להפסיק את הפעילות במקום ולפנות עד הערב את הציוד. מפעילי המקום לא ממהרים ותוהים מה ההבדל בינם לבין בתי הכנסת שמפעילים אולמות
המשימה הושלמה: אחרי שאספו כסף בבית הקפה שהקימו, יטוסו 31 הנערים ממרכז פידל למסע שורשים ייחודי באתיופיה
