גבולות המחאה
מציין כרגיל, שרגע כתיבת שורות אלה הוא יום רביעי בבוקר. מקווה שברגע קריאתכם את הטור המצב כבר נרגע ונמצא תחת שליטה. לענייננו, “מחאת יוצאי אתיופיה” (מעצם שמה מסמלת מה עקום פה. זו אמורה להיות מחאת “אזרחי ישראל”) יצאה מכלל שליטה.
היא יצאה מכלל שליטה מכמה סיבות. העיקרית שבהן חוסר הבנה בסיסי של אופי העדה הזאת. עוד מימי תחילת “מבצע משה” ואחר כך “מבצע שלמה”, עת השתכנו בעירנו העולים דאז מאתיופיה, למדנו דבר או שניים על הרגישות של בני העדה. זה רלוונטי היום כמו אז בדיוק.
פיני ביטון "בלי חשבון"
מדובר על עדה נפלאה, שקטה ומנומסת שברבות הימים הצמיחה כאן דור צעיר שברובו השתלב והתחבר, ובחלקו נשאר מעט מאחור, וזאת בשל כמה סיבות שחלקן נמצאות לפתחה של המדינה, וחלקן לפתחה של הקהילה. אין לי עניין להיכנס למקרה עצמו מאחר שהוא נמצא בחקירה. לא יהיה זה נכון מצד איש לקבוע בוודאות עד כמה השוטר טעה, אם בכלל. דבר אחד ברור: אסור בתכלית האיסור שאירוע כזה ייגמר במוות.
לצערנו, שוב יש מוות ושוב מדובר בהרוג בעל צבע אחר, יחד עם זאת ההפגנה הספונטנית והנכונה והצודקת, אסור שתגלוש מעבר לגבולות המחאה המקובלים במדינה דמוקרטית. כאן נדרשת אחריות של המנהיגים. מנהיגים מצד העדה ומנהיגים מצד המדינה. ההכלה והאיפוק של משטרת ישראל היו נכונים לאתמול. היום זה כבר לא יכול להימשך.
השתוללות והוצאת הקיטור של המפגינים היו “נכונים” לאתמול. המסר עבר, אפשר להמשיך בדרכי מחאה אחרות. אסור שאזרחי המדינה, שרובם ככולם בעד הקהילה, יהיו הסובלים העיקריים מהמחאה. אסור שהמחאה תאבד שליטה.
הפגנת יוצאי אתיופיה בצומת אשקלון. צילום: אילן אסייג
הפוליטיקאים, נציגי העדה שמיהרו להתראיין בכל כלי תקשורת זמין, היו המלבים ואולי בצדק, של המחאה. היום הם אמורים להיות המשקיטים שלה. מנהיג ציבור נבחן ביכולת שלו להבין מתי נגמרת הפוליטיקה ומתחילה האחריות לציבור בכלל ולקהל הבוחרים שלו בפרט.
אני מקווה שבעודי כותב שורות אלה כבר מתבצעים מהלכים למניעת הידרדרות המחאה למשהו שיותר קרוב לאנרכיה (ממש ככה). הצעירים שבהם צפינו אתמול חייבים מישהו מההנהגה שידבר אתם, מישהו שהם מאמינים לו. פנינה למשל תמנו שטה היקרה, מקווה שאת מבינה שהרגע הזה הגיע. הרגע שבו את עושה סוויץ’ ומחשבת מסלול מחדש. אם המחאה הזאת תידרדר עוד, לך ולכל המנהיגים האחרים תהיה אחריות אישית לכך. אין ארוחות חינם בפוליטיקה. מקווה שבעת קריאתכם שורות אלה, דבריי כאן יהיו כבר לא רלוונטיים. הלוואי.
ראש הממשלה הבא(?)
אפילו אהדתי, הערכתי ותמיכתי הבלתי מסויגת בראש הממשלה שלנו מר ביבי נתניהו לא מותירות אותי קופא על השמרים ככל שהדבר נוגע למנהיג הבא שאחריו. לדעתי, גם גדולי תומכיו יודעים שהגיע הזמן להתחיל לסמן את המנהיג הבא.
לא, אני לא מתכוון לכך שביבי סיים דרכו חלילה. ביבי, ככל הנראה, ייבחר שוב בבחירות הקרובות וימשיך למרות כל רעשי הרקע מסביב להנהיג את הספינה הגועשת שלנו לפחות עוד קדנציה אחת. אבל חכמים, עיניהם בראשם. ועבדכם הנאמן רוצה גם להיות חכם. ואם כבר, אז גם לראות את הנולד. קוראים לו ניר ברקת.
ניר ברקת. צילום: מגד גוזני
כן חברים, תרשמו לפניכם. מי שמקבל היום משכורת מהמדינה בסכום עגול הכי קרוב לאפס, שקל אחד, כבר סימן את עצמו כמנהיג הבא של הליכוד וכנראה גם כראש הממשלה הבא. שיחה בת כ-40 דקות שקיימתי השבוע עם האיש רק חיזקה את מה שחשבתי עליו קודם: האיש בא לעבוד, האיש ממוקד מטרה ויודע בדיוק לאן לכוון את העשייה שלו כדי לחזק את הליכוד מחד ואת כוחו בתוך הצמרת מאידך. להיות ראש עיריית ירושלים, העיר הכי מיוחדת ומורכבת בעולם, זה מעין טירונות והכשרה בדרך לתפקיד ראש הממשלה של אחת המדינות הכי מיוחדות ומורכבות בעולם (תשאלו את אולמרט).
ויקיפדיה בקטנה:
האיש, שאוטוטו סוגר 60, הוא איש עסקים מצליח מאוד, שהונו נאמד בלמעלה מחצי מיליארד שקלים, החליט בשנת 2003 שהגיע הזמן לעשות למען החברה. הוא מעדיף בעיקר להתייחס להשפעות שקיבל דווקא משירותו הצבאי.
ברקת, שסיים כרב רב סרן אחרי שפיקד על פלוגה בגדוד 890 של הצנחנים ונפצע כשהסתער על מחבל שהרג את מפקדו (סרן מוקי קשינבך הי”ד), צוטט בתחילת כהונתו כראש עיר כך: “להיות ראש עיר זה סוג של פיקוד על פלוגה. זו עיר של 800 אלף תושבים, אז אולי אפילו יותר מפלוגה. אין ספק שהשירות שעשיתי רלוונטי. ניסיון צבאי קרבי-מנהיגותי מאוד עוזר. בעצם, אני מודה לצבא וחייב לו על הכלים שהוא העניק לי”.
רוצים להישאר מעודכנים?
הורידו את אפליקציית "כאן דרום – אשקלון"
בשיחה איתו אני נחשף לאישיות ציונית נלהבת. ברקת מדבר עם הרבה ברק בעיניים. תפקידו כראש עיר, שבה חיים גם 37% תושבים מוסלמים, אפשר לו לגבש תפישת עולם מאוד מוצקה בדרך לתפקידים ברמה מדינית. אחד הפרויקטים שאותם קידם וניהל הוא תכנית “ערבא-סוואחרה”, שכללה בנייתן של כ-7,000 יחידות דיור לתושבי ג’בל מוכבר וערבא-סוואחרה. את התכנית קידם האדריכל סינן עבד אל-קאדר, עובדה שגרמה לברקת כאב ראש מצד גורמים ימניים, אבל לא הוא יבטל מהלך שיש בו כדי להיטיב עם אוכלוסיות שתחת אחריותו ובלבד שהדבר לא רק שלא פוגע באוכלוסיות האחרות אלא אף מחזק אותן. היכולת לשמר מרקם יחסים עדין בין אוכלוסיות תוך מתן מענה לצרכים של כולם זו יכולת השמורה למנהיגים בעלי שיעור קומה.
באחד הראיונות הוא ציין אירוע טראומטי קשה שעבר וגרם לו להבין שחייבים לזירה הפוליטית ולשנות מציאות: “הפיגוע מול גן הפעמון בקו 14 בירושלים. האוטובוס התפוצץ לי מול העיניים, ואני הייתי הראשון בשטח לעזור לאנשים. הצלחתי לעשות לילדה אחת, חסימת עורקים, וחייה ניצלו. היו לי הרבה קרבות כחייל, אבל לראות פיגוע בירושלים זה קשה מאוד. זה היה אירוע לא פשוט שהשפיע עליי כמה שבועות ארוכים”.
אני מניח שכל אחד מאיתנו סוחב מראות מהעבר, חלקם גם משפיעים הלכה למעשה על התנהלות שלנו. כשחוויות אובדן חיי אדם הן התמונה המלווה את העשייה הציבורית שלך, אתה מסוגל לנתב את העשייה שלך באופן ממוקד מטרה, כשהפרופורציות תמיד לנגד עיניך. מנהיג נדרש לעבוד תמיד על פי סדרי חשיבות ופרופורציות. לעניין ה”עבודה במשכורת שקל” אני אישית מייחס חשיבות רבה. אני מודה שנשביתי בקסמי הרעיון עצמו. הבן אדם בא להוכיח שהוא בא לעשות למען החברה ולא למען עצמו. אני חלילה לא מצפה מאיש לעבוד ללא שכר. אבל בימים אלה של חומרנות וחמדנות לעיתים מוגזמת של פוליטיקאים דומה כי הדוגמה של ברקת ראויה להערכה ואפילו הערצה. אני מאמין באיש, בדרכו ומה שהוא מייצג. מבחינתי הוא בהחלט בכיוון הנכון.
