סיפורים ומילים הם חלק משמעותי ממני מאז שאני זוכרת את עצמי. כל מפגש עם חוויה או אנשים היה נרקם בדמיוני לסיפור חדש. כבר בגיל 6 צברתי בראשי מספיק חומרי כתיבה לטרילוגיה מכובדת. מילים תמיד שימשו לי מכחול ליצור ולבטא את עצמי, וככל שבגרתי, הבנתי שלמילים יש כוח להניא ולהניע מהלכים, לעמוד על שלי ולהביע עמדה.
עינב קורן
אם מילים הן כוח, אז מהיכן צוברים אותו ואיך מטעינים אותן במשמעות? איך רוקחים מילים (ממש כמו באלכימיה) למשפט עוצמתי, לחיבור מכונן, מטלטל? קוראים ספרים והרבה, מכל הז’אנרים ומגיל צעיר מאוד. אימא שלי גילתה לי את מכרה הזהב של השירה והפרוזה מגיל ינקות. לאורך שנים ועד היום (אנחנו עדיין שולחות זו לזו שירה בווטסאפ, והיא הקוראת הראשונה של כל טור שבועי). אימי שזרה לי עטרת משירתם של אלתרמן וזך ושיבצה ביהלומי הסיפור של עגנון וביאליק. וכך נחשפתי למילים מתוקות מדבש, מתנגנות בצלילים שונים משפת הכיתה היום-יומית. מילוי התשחץ של מוסף “שבעה ימים” עם אימא הפך להיות טקס קבוע של ימי שישי שציפיתי לו משבוע לשבוע. לא היה אז גוגל שיגלה את התשובות וגם לא ספרי פתרונות, ולמעשה עד היום איני מסתמכת על אלה.
בעקשנות לומדת חקרנו יחד מילים חדשות כדי להבטיח שהתשחץ יושלם ויישלח למערכת “ידיעות אחרונות”. מלבד הספרים הרבים שזכינו בהם והיו עבורי מתנה מרגשת מאוד, זכיתי גם במילים חדשות לארסנל שלי וכמובן שהשתמשתי ובדקתי אותן בכל יום ראשון כשחזרתי לבית הספר. אני זוכרת איזה רושם רב השאירה עלי המילה “בַּד” בגיל 8 כשהבנתי אותה על כל משמעויותיה. איך המילה הקצרה הזו, שתי אותיות והברה אחת מכילה בתוכה אריגים וענפים ואיך בד בבד היא הופכת להיות חלק. וכך חמושה במילים התמודדתי ועודני עם המציאות שלנו.
בתיכון בחרתי כמובן במגמה ההומנית והרחבתי למעט מתמטיקה ואנגלית גם היסטוריה, פילוסופיה וספרות 5 יח’ (כן, כן, פעם כשעוד היה אפשר ברונסון ויעל דיין ה-מורה לספרות הילכה עלינו קסם של שפה ויצירה). זה לא היה פופולרי לבחור אז בלימודים הומניים, לא כל שכן היום, אבל אני נמשכתי אחר אהבתי גם באוניברסיטה ובחרתי ללמוד את התחום הן בתואר ראשון והן בתואר שני. “מה תעשי עם זה?” זו שאלת מיליון הדולר שנשאלתי בדרך כלל כשהצגתי את הישגיי הללו. עם השנים למדתי להפסיק להתנצל על בחירותיי, בעיקר כשנזכרתי בתודעה ישנה שלי כילדה – מילים הן כוח. היכולת לספר סיפור, לדייק רגשות במילות שירה, לנאום במילותיך מול קהל רחב, לנסח טיעון בבית המשפט או אפילו לכתוב טור דעה שבועי הם כלים מופלאים של המחשבה. עומק השפה לא מגביל אותנו לתחום חיים או מקצוע אחד ספציפי, להפך. לכל מגע אנושי מתלווה שפה, זה מה שמבדיל אותנו מיתר היצורים החיים, זה גם מה שממקם אותנו בהיררכיה גבוהה מהם. יכולת רטורית, כפי שנוכחנו ברגעי השיא של האנושות, העם היהודי והמדינה שלנו, היא זו שעיצבה במידה רבה את מי שאנחנו היום.
הדר קורן בתחרות הכתיבה
חודש הספר העברי התחיל גם הוא בעברו הרחוק בציון יום בשנה. אנחנו, ילדי שנות ה-80, זוכרים אותו כבר כ”שבוע הספר” כל שנה בחודש יוני. למען האמת, אני בעד חגיגות הספר כל השנה, ולשמחתי הדבקתי את ילדיי באהבת הספר והכתיבה. עוז לוקח איתו יום-יום ספרים לגן, מספר לחבריו בהתלהבות ומתרגש מהביקור החודשי שלנו בספרייה העירונית (בטיולים המשפחתיים שלנו תמיד מבקש שאספר לו את הסיפור של המקום או הדמות. בחופשה שלנו לפריז ולונדון נאלצתי להמציא שלל סיפורים על לואי ה-14 והעורבים במצודת לונדון כי דרש נחרצות: “אימא, ספרי לי!”). הדר גומעת ספרים באהבה רבה ותמיד תעדיף לקבל ספר במתנה יותר מכל דבר אחר. היא כותבת שירים וסיפורים במחברות גדושות מהרגע שלמדה לכתוב. כמוני, גם היא צוברת מילים חדשות לגלגל על הלשון, מבצעת ניסויים בשפה, מלחימה משפטים לסיפור.
ביום חמישי שעבר השתתפנו בטקס מרגש במיוחד. הדר, תלמידת כיתה ד’ בבית הספר אמנויות, ייצגה בכבוד את בית ספר ואת העיר אשקלון כשזכתה בתחרות הכתיבה הארצית לילדי ישראל לשנת תשע”ט ע”ש ריקה ברקוביץ ז”ל, על שירה “העצים בגני”. מתוך כ-10,000 טקסטים שנשלחו לתחרות על ידי תלמידי ג'-ו' מכל רחבי הארץ נבחרו 71 שירים וסיפורים כמניין שנות המדינה. שירה של הדר ביניהם. כשנתנה לי לקרוא אותו לראשונה התרגשתי מאוד מהמשמעות שהעניקה למילים ובפרט כשהביטה בי נלהבת ושאלה: “אימא, הבנת את המטאפורה בשיר?”
העצים שבגני (האנשים בחיי)/ הדר קורן
בגינתי הרבה עצים
וכל אחד מהם שונה,
כל אחד הוא מיוחד
ונראה ממש יפה.
יש עצים גבוהים
ועצים נמוכים,
יש עצים עם פרחים ופירות
ויש כאלה שעומדים רק לנוי
שנוכל אותם לראות.
בימים של גשם העץ עליי שומר
כמו מטרייה גדולה מאוד באדמה,
ובימים של עצב הוא מאיר עיניים ועוזר
כי לעץ יש שורשים וגם נשמה.
העץ הוא בדיוק כמו חבר
מקבל אותי כמו שאני, לא מבקר!
אפילו סודות תמיד הוא שומר
ואף פעם עליו לא אוותר.
יש עצים גבוהים
ועצים נמוכים,
יש עצים עם פרחים ופירות
ויש כאלה שעומדים רק לנוי
שנוכל אותם לראות.
