אני מבקשת לכתוב מסר של אישה שאינה עוד בחיים.
נתקלתי במכתב אישי שכתבה אישה לפני מותה, היא בחרה לשתף את הקוראים בהרהורי ליבה האחרונים לפני מותה כדי להציף אור והערכה לכל הרגעים בחיים, שעבור הרבה מאיתנו נראים כמובנים אליו.
היא פותחת את מכתבה במשפט מצמרר: “אם אתם קוראים שורות אלה, זה אומר שאיני בין חיים, אבל היייי, זה אומר שאתם כן, וזו כבר סיבה לשמוח”.
כך פותחת אור רקיע את מכתבה האישי עם השלמה גדולה עם המוות, עם מה שהיא משאירה בעולם, עם רגעים אהובים שזכתה להם לצד בעלה ילדיה ומשפחתה. אור חלתה במחלת הסרטן, היא משתפת בפתיחות על רגעי התסכול, הצער ההתמודדות מול המחלה הקשה, על מלחמה בין יאוש לתקווה.
יפה טבג'ה. צילום: אדי ישראל
היא נפטרה מהמחלה, אבל עם מכתבה ניכר כי הנפש שלה הייתה בריאה והמחלה לא שברה את רוחה.
במכתבה היא מבקשת למעשה להשאיר לנו צוואה לא כתובה שהמסר העיקרי בה: יש לכם סיבה לשמוח!
לנו עדיין יש את הזכות לחיות חיים, לנשום אויר, סתם אויר, למהר ולרוץ, לכעוס, לאהוב, לצחוק תוך חיבוק גדול ולעשות עוד הרבה דברים שהיא כבר לא תזכה לעשות.
ציטוט מתוך מילותיה “למרות הדרך הלא פשוטה שאנחנו עוברים בעולם הזה, הוא כל כך יפה, ואנחנו בני אדם – כאלה בזבזנים, שלא תמיד יודעים להעריך”
במילים אלה היא מבקשת להזכיר שאנחנו כולנו בני אדם, בשר ודם!
כל האנשים, בכירים בעבודה, מכובדים בעלי סטטוסי יוקרה ,פועלי בניין, מנקי רחובות כולנו בני אדם.
מהו הרווח הצפוי לבניין שלכם מתמ"א 38 / פינוי בינוי
ברגע אחד חייה השתנו מקצה לקצה, ברגע החיים יכולים להשתנות, ברגע אחד נמצאים למעלה ונושמים אויר ניצחון על כל ההישגים המרשימים שהשגנו בחיים וברגע אחר נופלים מכל מיני סיבות.
אור כותבת במכתבה: “אף אחד לא יוצא מהחיים בחיים, גם אם לפעמים נדמה שאנחנו כן”.
ובכך היא משתפת שהיא חשבה מה תוכל להעביר כמסר לפני שהיא עוברת לעולם אחר והמסר שלה ברור והשלמה עם הפרידה מהעולם כל כך נוגעת, הכל יכול להשתנות בשנייה אחת, אבל עד אז היא מבקשת מאיתנו לברוא מציאות בעזרת המחשבה. היא יודעת כמה זה קשה לשלוט במחשבות זה די ברור שהיא הרגישה את זה בעצמה מול ההתמודדות מול המחלה, קשה לחשוב חיובי כששעון החול אוזל.
במקום לחשוב שלילי היא מנחה אותנו “תדברו עם הקדוש ברוך וספרו לו על הקושי ואחרי סיימתם תאמרו ‘שהכל נהיה בדברו’”.
אור לא נראית כבחורה דתיה אבל ממכתב האחרון שהשאירה ניתן להתרשם כי הקשר בינה לבין מי שברא את העולם היה עמוק וריפא אותה רוחנית בתקופת המחלה.
היא מנחמת את הקרובים לה בסיום המכתב שהיא יודעת שקשה לעכל להבין, ושאלו חשבונות גדולים מאיתנו, ומבקשת לומר שליקום יש סדר שלו , והרע שאנחנו חושבים , הוא בכלל לטובתנו. היא מודה לבעלה על רגעי אושר, על שהיה לצידה בימים הכי קשים בחייה, היא מתארת את האיש לצידה כמלאך, כי איך יכול אדם להכיל כל כך הרבה צער ועדיין להיות כתף כל כך מנחמת ורכה, היא מאחלת לו למצוא אהבה גדולה מהחיים, כי מגיע לו. ובעצם משאירה לו ברכת דרך להתחיל את החיים מהתחלה בלעדיה.
היא כותבת לביתה כמה היא גאה ומזכירה את שמות האנשים שהיו לה לעוגן נפשי בתקופה הקשה בחייה.
רוצים להישאר מעודכנים?
הורידו את אפליקציית "כאן דרום – אשקלון"
אני לא מכירה את אור, אבל המכתב שלה הוא צוואה שכל כך קשה להתעלם ממנה. היא כותבת בהשלמה גדולה ופיוס בלתי נתפס עם הפרידה מהחיים, עם מסר כל כך עצום, חכמים אומרים שלפני המוות מגיעים לאדם תובנות גדולות מחיים שלמים, אור השקיעה במכתב ארוך עם תובנות על החיים הקצרים שזכתה לחיות.
היא מבקשת להאמין במי שברא את העולם, לדבר עם ה’, לחשוב חיובי, להעריך את הדברים הקטנים, לתת לעצמכם את האפשרות לבכות כי בכי משחרר, לאהוב בחוזקה, ולומר “שהכל נהיה בדברו” על אירועי החיים.
כתבתי ממכתבה ציטוטים רבים כדי להמשיך ולהפיץ את האור שביקשה להפיץ. אור, מעולם לא הכרנו, אבל האור שלך נגע בי.
