“נעים להכיר אני יפה טבג’ה ואני בכבודי ובעצמי השד העדתי!
אני מפזזת לצלילי מוסיקה המרוקאית והמשפחה הלא ביולוגית שלי הם כוהנים ממוצא מרוקאי, לא עוברת שבת שאני לא שם, אני לא יכולה בלי מאמא צ’ולה מאמא דיאלי של אחיות שלי ואם חלילה לא מגיעה, אני דואגת להודיע לצ’ולה, והם דואגים לשמור לי חריימה (יותר נכון חמור, בדיחה משפחתית).
חוגגת נובי גוד עם רוסים, גדלתי איתם אז ככה שאני גם חייבת לדבר בשוטף רוסית, וואלה, גבריט גבריט צ’יצוט, פנימייש מלאדצ’. בתרגום חופשי: מדברת קצת מבינה מצוין.
מחזנת עם תמנים כשהם לא מתקמצנים. נו די, בדיחה, בדיחה! כבר קבענו שאנחנו חלקי חילוף של אחד השני, מפריד בין אתיופיה לתימן רק נהר.
מכורה לגונדי של פרסים וגם לחורש זבזי (בפרסית אני דיבונה!). מתה על קובה של עיראקים. אוהבת להתווכח עם כורדים.
כשבא לי להיות רומנטית, אני מדברת באספניול ושרה את השיר של עלמה זוהר “מיאמור איטס מיגל, איי קולין יו פרום יזראל” ועובד לי. זה אפילו מרגש אנשים מסוימים.
ושמתחשק לי להיות בפנטזיה הודית, אני שמה נקודה אדומה על המצח ומתחבאת מאחורי עצים… וואלה זה מגניב!
יום שלישי לא עובר בלי קוסקוס טריפולטאי. עושים לי משלוחים בכשרות ואחריות.
מהו הרווח הצפוי לבניין שלכם מתמ"א 38 / פינוי בינוי
וכל זה שבכל הזמן אני לרגע לא שוכחת מאיפה באתי, ואת המוצא שלי, אני פותחת את הראש ודי משמח ומקרב לבבות.
נעים מאוד השד העדתי, ושקרן מי שאמר שהוא לא ידידותי!”
את המילים האלה כתבתי לפני ארבע שנים, ולא תיארתי לעצמי שהשד העדתי יפיץ כל כך הרבה אור ולפעמים כל כך הרבה חושך.
השד העדתי הוא לא שד, הוא חי מחוץ לבקבוק בחברה הישראלית. כל כך קשה לנו לקבל את השונה, הסטריאוטיפים והתיוגים מנצחים, המגירות מסודרות בהפרד ומשול שלא משרת אותנו. השד המכוער יצא מהבקבוק עוד מזמן, אבל אצלנו במכללה האקדמית אשקלון הוא נמצא ובועט בשיא יופיו, הוא פיה שמפיצה כל כך הרבה אור.
חרטנו על דגלנו באגודת הסטודנטים בית, אהבה, קירוב לבבות ומשפחה אחת.
פתחנו את בקבוק השד בתחילת שנה עם אירועי חג הסיגד של העדה האתיופית, נחשפנו לתרבות עשירה, מהממת, אותנטית וכובשת. הסטודנטים לבשו תלבושות מסורתיות, אכלו את האוכל של העדה ורקדו עם הכתפיים בצורה משכנעת. הם יודעים את העבודה.
יפה טבג'ה עם הלבוש המסורתי בחג הסיגד
“השד” המשיך לעבוד. המשכנו באירועי נובי גוד הישראלי במסיבת סטודנטים במעונות. היה שמח, מגבש, ואפילו מלמד, הנובי גוד הישראלי שונה במשמעות שאנחנו חושבים שאנחנו מכירים.
השד לא קיים! הוא תמיד היה מחוץ לבקבוק, הוא כמו תערובת של תבלינים שאם מערבבים נכון, הקסם שלהם לא נמצא בשום מתכון.
חגגנו את אירוע המימונה, נחשפנו לשמחה ותרבות מלמדת על אהבת האחר, על מסר מדהים שחייב להיות נוכח בחיינו כל יום, דלת פתוחה לאהבה, רעות ואחווה, מופלטות, תלבושות, ריקודים ומחלוקות בצד. המימונה נחגגה במכללה בשיא יופייה, והמימונה היא מסר ערכי ומשמעותי שאנחנו מאמינים בו ודוגלים בו יום-יום במשפחת האקדמית אשקלון.
נחשפנו לתרבות הערבית, בפרט הבדואית – בנינו אוהל אותנטי, רקדנו את ריקוד הדחייה והדבקה של התרבות הערבית, אכלנו פיתה דרוזית והאמת לגמרי התאהבנו בתרבות הבדואית העשירה והמהפנטת.
רוצים להישאר מעודכנים?
הורידו את אפליקציית "כאן דרום – אשקלון"
סגרנו את החגיגות בקמפוס וסיימנו שנה באירוע אהבת חינם בסימן גאווה. חגגנו את אירוע הגאווה במכללה לראשונה, עם צבעים צבעוניהם ונתנו ברכה לאהבה, כי היא לא יכולה להיות רעה. אהבה זו אהבה.
כשמדברים איתי על השד העדתי, אני מחייכת. הוא בכלל לא שד ואף לא היה, הוא הפיה היפה ביותר שיצא לי להכיר, תלוי איך מתנהגים אליו. אצלנו באקדמית אשקלון השד הוא הפיה היפה ביותר בחברה הישראלית.
