ראש העיר, תומר גלאם, פנה אתמול במכתב דחוף לחברי כנסת ישראל בדרישה לכלול את העיר אשקלון בתקצוב המיגון בעוטף עזה, לרבות בערים הגדולות במסגרת דיון פגרה מיוחד שייערך היום, במליאת הכנסת.
"כפי שהנכם יודעים, העיר אשקלון מוצאת את עצמה בקו האש בכל סבב הסלמה וסופגת פגיעות קריטיות במבנים ובבניינים ופגיעות בנפש. רק לפני כחודשיים, נורו למעלה מ-50 רקטות על העיר בפרק זמן קצר של מספר שעות, שגרמו לנזק ממשי בבתים רבים ולמותם של 4 אזרחים", נכתב במכתב.
גלאם חונך מיגונית בישיבת צביה. מתי זה יקרה בעשרות אלפי בתי תושבים?
עוד הוסיף ראש העיר: "משום מה, בכל דיון המתקיים בנושא במסגרת פעילות הכנסת, אשקלון מוחרגת ואינה זוכה כלל להטבות, לתמריצים כספיים או לדבר הבסיסי ביותר המוטל על הממשלה לספק לתושביה – מיגון ראוי ואפקטיבי"
לאחר האיומים בשביתה של ועד הגננות בגלל הפגיעה בשכרן, התקיימה אמש (א') פגישה של ראש העירייה, תומר גלאם, עם הגננות והסייעות של רשת "פיכמה".
הגננות מתחו ביקורת על כך שבעירייה כינו את מהלך המחאה של הגננות "שביתה פראית" ומנכ"לית העירייה, אירית נתן, התנצלה בפניהן על כך.
מנכ"לית העירייה, אירית נתן. צילום: זאב שטרן
כאשר נשאלה על הפגיעה בשכר של הגננות והסייעות, אמרה נתן: "תקשיבו, הנושא של השכר נקבע וזה לא נושא לדיון. מי שלא תגיע מחר לפתוח את הקייטנה, יש לנו לכל קייטנה צוות שמראש שריינו לטובת העניין הזה במחיר הרבה יותר נמוך. אז תרגעו, יש גבול. בואו נירגע. דיברנו אתכן על השכר, הוא שכר גבוה, הוא שכר מכבד לכל הדעות, אלה הדברים".
במפגש נכחו גם סגנית ראש העיר הממונה על החינוך הבלתי פורמאלי, מיריי אלטיט ומנהלת האגף לתרבות, נוער וספורט, דפנה עמירה ביטון.
ראש העירייה, תומר גלאם נשאל אף הוא לסוגיית השכר והשיב: "תרצו לעבוד סבבה? לא תרצו לעבוד, אף אחד לא יפגע באף אחת מכם. המצב הנתון מאפשר רק את הסכום הזה. אם המצב היה שהשכר לא מכבד, הייתי אומר שאתן צדקות. אני נכנס לנעליים שלך וגם הגננות, ואף אחת בשוטף לא מקבלת 60 ש"ח לשעה. אני אגיד לכם שיש לי כוח אדם ב-30 ו40 לשעה? אני רוצה אתכן", אמר גלאם.
תושבי שכונות "ברנע" ו"הרצוג", שימו לב: החל מיום 01.07.19 תחל העירייה, באמצעות החברה הכלכלית, בביצוע עבודות להקמת מעגל תנועה בצומת הרחובות 'רחבעם זאבי' ו'שדרות ירושלים'. העבודות צפויות להסתיים בתאריך 25.08.19 ובסיומן יוכלו התושבים ליהנות ממערך תנועה חדש, מקיף ונוח יותר.
ראש העירייה ואנשי החברה הכלכלית. צילום: דוברות עיריית אשקלון
כמו כן, המעגל החדש נועד לתת מענה לאחת הסוגיות החשובות המתרחשת באזור והיא בעיית ההצפה במקום בימי החורף הגשומים. בהתאם לכך, במסגרת העבודות תבוצע חפירה אשר במהלכה ישונה הניקוז ויתווספו קולטנים חדשים.
במסגרת העבודות יוזמנו התושבים להשתמש בדרכים החלופיות הבאות: כל התנועה היוצאת מאשקלון מופנית לרח' דוד בוזגלו לביצוע פניית פרסה ברח' קדש; היוצאים אל רח' קדש – התנועה מופנית מערבה לרפאל איתן ומשם תתבצע פניית פרסה חזרה לרח' קדש; לא תהיה פניה שמאלה בכיכר אהרון חייבי אל שד' ירושלים דרומה; לא תהיה תנועה בכיכר אהרון חייבי על שד' ירושלים מצפון לדרום (יציאה מהעיר דרך נסיעה על אריה תגר ומשם לפנות שמאלה בצומת רפאל איתן); לא יהיה מעבר מרח' אגמית אל שד' ירושלים; מי שיפנה ימינה ביציאה ממרכז מסחרי רחבעם זאבי יצטרך לבצע פניית פרסה בהגיעו לצומת העבודה שסגורה; לא יהיה המשך נסיעה צפונה מכיכר דרך היין.
אחד הפוסטים הוויראליים שפורסמו בסוף השבוע היה של תושבת העיר ויו"ר סניף אקי"ם, מגי מדינה, שבילתה בחוף הים וראתה כי השביל הנגיש שאמור להקל את הכניסה למים של בעלי כיסאות גלגלים, מלא בחולות ולא יציב, "מי אמר חופים נגישים באשקלון ולא קיבל?!?! בושה לך מר תומר גלאם אלה החופים ה'נגישים' שיצרת בעבורנו. זרקת שתי רצועות של שבילים וזהו!! מה עם אחזקה של השבילים?? מה עם הכיסאות?? מה עם פיקוח על הסככות? סככות עקומות שבכל פעם הכיסא גלגלים נוטה הצידה ומחליק?? מה עם ניקוי השבילים??? אז בפעם הבאה שאתה מבלה בחוף עם המשפחה… תזכור שיש כאלו שלא יכולים ליהנות עם המשפחה ברצועת החוף המדהימה שלנו", כתבה מדינה.
השביל הנגיש כשהוא מלא בחולות. צילום: מתוף דף הפייסבוק של מגי מדינה
הפוסט צבר תאוצה ופורסם בדפים נוספים ושותף על ידי תושבים ובעקבות כך החליטו בעירייה לפעול ולהחזיר את השביל לקדמותו. "בעקבות פניות שהגיעו במהלך השבת ובהן נראה כי הדרכים הנגישות לחופי הים כוסו בחול, היום התגייסו עובדי מחלקת החופים לנקות אותן ובתוך זמן קצר, החזירו אותן לנגישות מלאה", נמסר מהעירייה.
הפוסט של מדינה:
עוד נמסר מהעירייה כי זוהי עונת הרחצה הראשונה בה השבילים הנגישים מגיעים עד לקו המים וכי מעתה יינתן דגש יתר על ניקיון הדרכים הנגישות המובילות לקו הים.
השביל הנגיש לאחר שנוקה על ידי עובדי העירייה. צילום: מחלקת חופים בעירייה
"עיריית אשקלון פעלה, פועלת ותפעל להנגיש כל מקום למען אנשים עם צרכים מיוחדים. אין שום סיבה שהם לא ייהנו מהאפשרות הבסיסית לרחוץ בים ולבקר בחופי הרחצה כמו כלל התושבים", מסר ראש העירייה, תומר גלאם.
לבית המשפט המחוזי בבאר שבע הוגשה בקשה למתן צו מניעה זמני נגד מסעדת ‘שווארמה שמשוני’, בבעלותו של גולן חסן, אשר נפתחה לאחרונה בשכונת אפרידר בעיר. מי שביקש להוציא את הצו הוא יניב שמעוני, הבעלים של רשת ‘שווארמה שמעוני’, המונה מספר סניפים באזור הדרום, כשהסניף המוכר ביותר שלה ממוקם על כביש 4 סמוך לגן יבנה.
בית המשפט התבקש למנוע מהבעלים של ‘שמשוני’ לעשות כל שימוש בשלט שהוצב בכניסה למסעדה החדשה שלו ובכל אביזר וסממן אחר. הסיבה: השלט של ‘שמשוני’ דומה, עד כדי כמעט זהה לחלוטין, לשלט של רשת ‘שמעוני’.
ממש דומה. שווארמה שמשוני בשכונת אפרידר באשקלון.
תחילת הפרשה לפני כחודש, אז פנה אל שמעוני חבר ושאל אותו אם הוא פותח סניף חדש בעיר אשקלון, שכן הוא נתקל בעיר בשלט הדומה לשלט של הרשת. שמעוני המופתע הגיע לעיר כדי לראות במו עיניו במה מדובר: “וגילה כי בפתח המסעדה באשקלון הוצב שלט עם השם ‘שווארמה שמשוני’, אשר מעוצב באופן זהה לחלוטין לשלטים של ‘שמעוני’” נכתב בפנייה לבית המשפט. לטענת העותרים בעל העסק החדש מכיר היטב את המוניטין שצברה הרשת ולכן ביקש ליהנות ממנו שלא כדין.
גירושין כפי שיודעים כולם, עלולים להיות כרוכים במאבקים לא פשוטים. את זאת חווה על בשרו אב לשני ילדים קטנים מאזור אשקלון שניהל מאבק מול גרושתו על זמני השהות עם בנותיו.
בהסכם הגירושין שחתמו השניים, נקבע כי את מרבית הזמן ישהו הילדים אצל אמם, למעט הסדרי ראיה בסיסיים מינימליים, במקביל- האב ישלם מזונות בסכום מסוים וגבוה יחסית. אלא שמספר שנים לאחר מכן, עקב שינוי בחייו האישיים והאפשרות אשר נפתחה בפניו- ביקש האב לראות את ילדיו יותר, שיוכל לבלות עימם זמן רב וגם שהילדים ישנו בביתו.
הוא פנה לעורך הדין נתנאל מויאל מאשקלון – מומחה לדיני משפחה – בבקשה כי יסייע לו. בתביעה שהגיש עו"ד מויאל לבית המשפט לענייני משפחה באשדוד, ביקש האב לקבל משמורת משותפת על הילדים. במקביל הגיש מויאל בקשה להפחתה של דמי המזונות, בשל העובדה שהילדים נמצאים עם אביהם זמן רב יותר, מטבע הדברים תשלום המזונות דינו לפחות משמעותית.
בקשה לייצוגית. עו"ד נתנאל מויאל. צילום: יח"צ
לטענת האב, בתחילה הסכימה האם לבקשתו למשמורת משותפת אלא כאשר הבינה כי הדבר כרוך בהפחתה משמעתית של דמי המזונות, התנגדה לכך בתוקף.
באותו שלב- כך על פי טענותיו- התנגדה האם בכל תוקף לדרישתו, תחילה היא טענה כי תנאי המגורים שלו אינם ראויים למגורי הילדים.
בהמשך כך על פי טענות האב – ככל הנראה בכדי להשאיר את המצב בעינו – התלוננה אף כי האב נוהג כלפי הילדים באלימות.
האם טענה כי האב נוקט באלימות כלפי ילדיו. אילוסטרציה: אי.אס.אי.פי
אלא שבבדיקות שערכו עובדים סוציאליים, נקבע כי היחסים בין האב לילדיו תקינים והוא מגדל אותם בחום ואהבה. יצוין כי האם עצמה טענה כי בכדי להשיג את מטרתו, האב משמיץ אותה.
עברו מאז תשע שנים, אבל האירוע הזה נחרט היטב בזיכרון של אתי שלומי, מבעלי מאפיית “אורן משי”. זאת הייתה שעת לילה מאוחרת בתחילת חודש מאי 2010. אז פרצה שריפה במפעל של מאפיית "אורן משי". היא התחילה כשריפה קטנה, אבל גדלה וגדלה, והמפעל נשרף כליל. רק לאחר שעות ארוכות של פעולות כיבוי הצליחו כוחות הכיבוי להשתלט על השריפה.
בשביל שלומי זאת הייתה מכה אנושה, זה היה בדיוק בשלב שבו המאפייה האשקלונית התחילה לעבוד עם מה שנקרא “הגדולים”, עם לקוחות ארציים, “פיתה אחת שעלתה באש שרפה את כל המפעל, עם הפסד של 14 מיליון שקל, כשאנחנו מבוטחים רק על רבע מהסכום”, מספרת שלומי היום. “היו לי 127 עובדים עם מוגבלויות שמצאו את עצמם מחוסרי עבודה, כי הכול התמוטט מול העיניים. זו הייתה ממש שואה בשבילי. הכול נהרס, הקירות והמכונות, ומה שנשאר מהמפעל היו רק שתי תמונות, של אבי וסבי. הם כמו העבירו לי את המסר ‘אל תפחדי. תתחילי שוב. הייתה לך מעבדה שנשרפה, ועכשיו את הולכת לבנות את הדבר האמיתי’”.
העובדים במאפיית אורן משי. צילום: פבל
כשהיא החלה בפעולות השיקום של העסק המשפחתי, היא נתקלה בחומות, אבל היה איש אחד, שאפשר לכנות אותו “מלאך”, איש העסקים סטף ורטהיימר. “כשהגעתי לבנקים, הם לא האמינו בהתחלה שאצא מזה. קראתי בעיתון כתבה על קרן של ורטהיימר, ושלחתי אליו מייל. סיפרתי לו את הסיפור שלי, עם החזון לראות מפעל עובד, לפרנס משפחות ולהביא את האני שלי לתעשייה, והוא הסכים להביא לי הלוואה כנגד כל הסיכויים, כשלא היה לי מה להביא לו כביטחון, אבל הבטחתי לו שבעוד שנה הוא יאכל את הפיתה שתצא מהתנור, וכך היה. ורטהיימר אמר לי, ‘אני אתן לך הלוואה, אבל את מבטיחה לי שבעוד עשור מהיום, את שולחת את הפיתה הזו אל מעבר לים!’ ובדיוק 10 שנים אחרי אני שולחת ברוך השם את המוצרים בקונטיינרים”.
הצלחת לכסות את כל ההפסדים? “זה היה מאוד קשה לכסות את החובות. בנינו הכול מהתחלה, והיו אנשים טובים שעזרו, כמו ספקים שאפשרו תשלומים. כשחזרתי לפעילות, כבר ידעתי מה היו הטעויות שלי והפקתי לקחים, שחשוב למשל לבטח הכול, ושהדרכת עובדים חשובה, ויש לי תקן בינלאומי עם מטרות העובד, כדי לצמצום טעויות אנוש”.
17 וחצי אלף פיתות בשעה
אתי שלומי היא כאמור הבעלים של מפעל מוצרי המאפה “אורן משי” יחד עם בעלה יגאל וארבעת בניהם השותפים לעסק. היא אשת שיחה מרתקת, ובימים אלו היא השיקה על פי רעיון בלעדי משותף לה ולבעלה קו בלעדי בארץ שלקח כשנתיים לבנות אותו. מדובר בקו שמייצר 17 וחצי אלף פיתות בשעה, בתהליך בלעדי של שוק פריזר שאינו קיים בארץ בחברות אחרות. “חשוב לי שיכירו אותנו”, היא מספרת, “כי בגלל שאנחנו מהדרום, אנחנו פחות מוכרים בשוק, למרות שאנחנו מספר אחת בארץ עם מחירים טובים ופיתות מצוינות”.
מספר אחת בארץ עם פיתות מצויינות. מאפיית אורן משי. צילום: פבל
החברה מפיצה פיתות אפויות קפואות, מסודרות בארגזים של 50, לכל המאפיות והמסעדות וכן לרשת שופרסל, במקום שיצטרכו להכין פיתות באופן ידני עם עלויות גבוהות. “אורן משי” סיפקה פיתרון ייצור לתהליך הקשה של הכנת פיתות חמות, איכותיות וטריות במהירות ללקוח. “לקח זמן עד שהגענו לשלמות בתהליך לידה שנמשך שנתיים”, מספרת שלומי, “ותודה לאל אנחנו מייצאים גם לניו יורק, ללוס אנג’לס ולמיאמי”.
קו המאפה של החברה כולל, מלבד חנות המפעל, גם סניפים בשכונת ברנע, בנאות אשקלון, בשדרות, בבאר שבע ובקרוב ייפתחו הסניפים בנתיבות ובשכונת אגמים.
אבל השאיפה של שלומי היא לפתוח עוד סניפים בזכיינות בארץ. “אנחנו דואגים לאיכות, לטריות, לשם שלנו”, היא מספרת, “עם מוצרים באמת טובים, כשהכול נעשה בקפדנות. יש לנו עוד כברת דרך. החלום שלי הוא שהפיתה שמגיעה למסעדות ולפלאפליות תגיע גם לכל לקוח שיקנה את המוצר במקפיאים ברשתות, כי זו פיתה אחרת לגמרי. מי שיקנה וינסה את זה לא ירצה את הפיתות האחרות. זו פיתה יותר טרייה, יותר זמינה. הפיתה נוצרת ללא מגע יד אדם, ותהליך השוק פריזר מאפשר מוצר טרי שיכול להחזיק מעמד במקפיא גם לחצי שנה”.
מאפיית משי אורן. קולעים חלות לקראת השבת. צילום: פבל
מה פשר השם “אורן משי”? אז מה עומד מאחורי השם “אורן משי”? קודם כול נציין שעל השם הזה חשבה שלומי בעצמה והיא מסבירה, “אורן הוא הבן הקטן, ומשי זה ראשי תיבות של מאת שמו יתברך, ובהיפוך זה יהי שמו מבורך”, היא אומרת ומוסיפה בהומור עוד כמה ראשית תיבות: “מי שאוכל יתמוגג, מי שאוכל יברך, מי שקונה ישלם, מי שגונב יחנק”, היא אומרת וצוחקת.
ארבעת הבנים השותפים לעסק הם אליאב הבכור, מנהל התפעול, נשוי ואב לילד; יקיר הוא מנכ”ל ששת הסניפים, ועוד סניף עתיד להיפתח בקרוב; דור, שהשתחרר מהצבא, עובד במפעל בכל הקשור לתפעול קו הפיתות; ואורן הוא תלמיד תיכון. “הרגשתי שכמו שהם היו קטנים וקניתי להם לגו להרכיב”, אומרת אתי, “הם אוהבים מכונות ולמדו את הנושא היטב גם באיטליה”.
אתי שלומי בחנות המפעל של מאפיית אורן משי. צילום: פבל
ואיך זה לעבוד עם הבעל והילדים? “זה לא קל. היו לנו הרבה חילוקי דעות, אבל לא מריבות חלילה. אני בתחום הלקוחות ובכל תחום הכספים והשיווק, ובעלי אחראי לכל הביצוע בתחום הרעיונות והטכנולוגיה. תודה לאל, כולנו מסתדרים, ויש גם חלוקת תפקידים בין הילדים. יש לנו גם מנהלת למפעל ומנכ”ל, שהיה מנהל בחברת גידרון, ומנהלי משמרת”.
באתר של "אורן משי" קיימים לא מעט מתכונים טעימים שחשופים לכולם. אם תחפשו את המתכונים הבלעדיים של חלק מהמוצרים המבוקשים, סביר שלא תמצאו אותם. שלומי מספרת שלאחר שנשרף המפעל הכאב הגדול ביותר שלה היה שעובדים לקחו את המתכונים הסודיים והעבירו אותם למתחרים.
הבוקר, קיבלו הורים רבים ברחבי העיר הודעה המבשרת להם כי ככל הנראה מחר לא יתקיימו קייטנות בגני הילדים ברחבי העיר, "הורים יקרים, עקב אי הגעה להבנות בין העירייה לוועד הגננות, ככל הנראה מחר לא תפתח הקייטנה. נקווה לבשורות מהעירייה. עמכם הסליחה", נכתב בהודעה שדי הלחיצה את ההורים.
צהרון בגן ילדים. צילום: תומר אפלבאום-באובאו
הרקע למחאה של הגננות והסייעות הוא הכוונה להפחית כשליש מששכרן בזמן קייטנות הקיץ וכן סגירת רשת "פיכמה" והעברתה לידי החברה העירונית. ביום חמישי האחרון הייתה אמורה להתקיים הפגנה מול בניין העירייה, אלא שהיא בוטלה ונקבעה פגישה בין ראש העירייה לבין ועד הגננות, היום אחר הצהריים.
היום תתקיים פגישה עם גלאם. צילום: דוברות העירייה
ההודעה שעוררה סערה הגיעה גם לידיעתם של הנהלת רשת "פיכמה" ושם מיהרו להכחיש אותה, תוך שמעבירים מסר לוועד כי הרשת הצטיידה בכוח אדם חלופי, "ההודעה הנ"ל יצאה שלא בסמכות. ההודעה הנ"ל כמוה כשביתה פראית, שנועדה לכאורה לפגוע בשגרת יומם של ציבור ההורים העובדים. לתשומת לבך, כדי לאפשר את קיומן של קייטנות הקיץ כמתוכנן, וכדי לאפשר את שגרת יומם של ההורים העובדים, רשת "פיכמה" ערוכה עם כוח אדם חלופי, שיכנס לכל מסגרת חינוכית ממנה נעדר כ"א מכל סיבה שהיא. רשת "פיכמה" שומרת לעצמה את הזכות, להמשיך ולהעסיק את הצוותים שיפתחו את קייטנות הקיץ ביום 1.7.19 למשך כל ימי הקייטנה", נכתב בהודעה שעליה חתומה חדווה תורג'מן, מנהלת משאבי אנוש ברשת "פיכמה".
לאחר מכן הוציא ועד הגננות עוד הודעה נוספת, מסויגת יותר ובה נכתב "היום תתקיים ישיבה עם ראש העיר תומר גלאם בשעה 17:30 במתנ"ס וולדנברג כמתוכנן. מחר תתקיים הקייטנה, יחד עם זאת שימו לב המשך הקייטנה תלוי בתוצאות הפגישה עם ראש העיר. אנו מלאים בתקווה שראש העיר ישכיל למנוע את הסכסוך. הנכם מוזמנים לבוא ולהיות לצידנו".
כבר למעלה מ-25 שנה שאירית שירזי, הבעלים של "צ'פצ'ולה עיצובים" הופכת כל חלל מגורים לבית אמיתי על ידי עיצוב והלבשת הבית. היד הבוטחת והעין המנוסה של אירית יודעות בדיוק כיצד להיכנס לכל חלל ולהתאים לו את הפריטים הנכונים, בין אם מדובר בטקסטיל, אומנות או רהיטים, שיהפכו אותו לבית עם נשמה, עם אמירה, כזה שמשקף את טעמו הייחודי של המתגורר בו.
אירית שירזי. תמונה באדיבות הלקוחה
הכל מתחיל בבית
לא פלא שעסק שמתעסק בבתים התחיל בכלל בבית, והכל התרחש כאשר אירית פתחה עסק קטן לתפירה ועיצוב בגדים אצלה בסלון. הלקוחות שנכנסו בשביל הבגדים, התאהבו בטקסטיל העשיר שאירית תפרה לבית שלה – הווילונות, הכריות, המפות, הכל בעיצוב אישי וייחודי, והשאר היסטוריה. אירית פתחה את "צ'פצ'ולה עיצובים" – סטודיו בוטיק ייחודי לטקסטיל מרהיב בתפירה אישית, וכעת מרחיב הסטודיו את פעילותו לעיצוב, הלבשת הבית והום סטיילינג. "כל חיי חלמתי להמשיך את תחום הלבשת הבית אל עיצוב", מספרת אירית, "והייתי עושה זאת עבור כל הלקוחות שלי, תמיד. כעת הגיע הזמן לקחת את צ'פצ'ולה, לשמור על האופי הייחודי של הסטודיו ולהעלות אותו כיתה, להגשים לי את החלום ולקחת את ההצלחה צעד אחד קדימה".
צילום: אירית שירזי
כל צרכי העיצוב – תחת מטריה אחת
הייחוד של צ'פצ'ולה נעוץ בעובדה כי מדובר בעסק שמספק את כל השירות לעיצוב והלבשת הבית תחת קורת גג אחת. אירית לוקחת את הלקוחות למסע בו יקבלו עיצוב מא' ועד ת' הכולל רהיטים, תאורה, וילונות וכמובן הטקסטיל הייחודי שהופך את הבית למושלם. תהליך העבודה מתחיל בפגישת עבודה בה אירית מזהה את צרכי הלקוח, מתאימה את התקציב ובודקת מה מקור ההשראה. "לעצב זה קצת כמו להיות פסיכולוג", היא אומרת בחיוך. "חשוב להבין את הצרכים של הלקוח לעומק, להבין כיצד הוא חושב, מה ישמח אותו, איזו סקלת צבעים הוא אוהב ולאיזה כיוון עיצובי הוא רוצה ללכת". לאחר מכן, נבנית תוכנית עבודה, רשימת קניות, לוח השראה, וכמובן ימי הקניות. לצד זאת, אירית ממשיכה להתעדכן בכל הטרנדים החדשים, מבקרת בתערוכות עיצוב וכנסים ברחבי העולם, לומדת ומעמיקה בתחומה כדי להבטיח ללקוח את הפריטים והסגנונות העדכניים, המרשימים והיפים ביותר.
לצד זאת, אירית ממשיכה את הקו שאפיין את "צ'פצ'ולה" במשך כל השנים, ומציעה גם רכישה בודדת של פריטי טקסטיל והלבשת הבית ללקוחות המעוניינים בכך. גם כאן, השירות המוקפד לא פוסח על אף פעימה, והלקוח יקבל את הווילון המושלם, כולל מדידות והתאמות בביתו, ולבסוף, התקנת הווילון עצמו עד לשביעות רצון מלאה. מלבד זאת, בשנים האחרונות נכנסה אירית לתחום הזולות והמרבצים, רהיטים נהדרים בעבודת יד שמתאימים לחצרות, מרפסות, גינות ופינות טלוויזיה, וכל זאת תחת קורת גג אחת.
צילום: אירית שירזי
להגשים חלומות לכל לקוח
קל להבין כי השירות המוקפד עומד בלב ליבה של "צ'פצ'ולה", ולכן לא פלא לשמוע כל כך הרבה פרגון מלקוחות מרוצים. אירית מקפידה ללוות כל לקוח, לתת מענה כולל לכל אורך התהליך, להיות זמינה עבור לקוחותיה ובעיקר להבטיח כי התוצאה הסופית תהיה בדיוק מה שהם חלמו. "בית זה לא רק ארבע קירות", אומרת אירית. "כאשר לקוח נכנס לבית שאני עיצבתי והלבשתי בסוף היום ויש לו אנחת רווחה, הוא מרגיש שהוא נכנס למקום שכולו שלו וכיף לו בעין – זו ההצלחה הכי גדולה שלי".
"ב-Team" – אדריכלות ועיצוב פנים: להרגיש בבית כל הדרך אל בית החלומות
מה החלום שלכם? האם אתם רואים את עצמכם מתגוררים בבית עץ כפרי, בווילה מודרנית וחדשנית או בבית וינטג' שנראה כאילו נלקח ממאה אחרת? תהא הפנטזיה שלכם אשר תהא, "ב-TEAM" עם מגע הקסם ילוו אתכם כל הדרך לבית חלומותיכם.
"ב-TEAM" בהנהלתן של מלי ונני הוא בית עסק המתמחה באדריכלות ובעיצוב פנים המציע שירותי תכנון ועיצוב של בתים פרטיים ובתי עסק, טיפול בנושא רישוי עסקים, סטיילינג והלבשת הבית.
הקו המנחה את עבודתן של השתיים הוא ההקשבה לרצון לקוחותיהן תוך מתן שירות אישי, מקצועי ובלתי מתפשר ומבלי לתת לטעמן האישי להשפיע על הבחירות המקצועיות שלהן.
והתוצאה? עשרות לקוחות מרוצים ומאושרים בביתם החדש.
"המשמעות של להיות שתיים היא שיש שני מוחות, שני עולמות", הן מספרות. "העבודה שלנו משותפת, והשילוב של שתינו הוא שנותן את הטאץ' המיוחד הזה".
ואכן, עיצוביהן מתהדרים בקשת של צבעים וסגנונות, ללא קו אחד דומיננטי ששולט. "אין לנו סגנון אחד", הן מסבירות, "משום שלתפיסתנו אנחנו תופרות חליפה ללקוח. אנחנו קוראות את מי שמולנו – מה שהוא משדר, מה הוא אוהב, בין השאר באמצעות מצגת השראה שממחישה לנו למה הוא הכי מתחבר. מתוך אלה אנחנו יוצרות את הבית שהכי מתאים לו. הדבר הראשון שאנחנו זוכרות הוא שזה בית של הלקוח שהוא אמור לגור בו ולא אנחנו".
סטודיו רותם. צילום: מאור מויאל
לדבריהן, "אין לא יפה בעיצוב. יש מה שאני אוהב ומה שמדבר ללקוח שלי. לפעמים אנחנו עושות דברים שהם נכונים מבחינה עיצובית ומקצועית ואנחנו עושות אותם הכי נכון והכי יפה. זו בעצם אמנות – אין יפה או לא יפה, ואי אפשר לזלזל בחשיבה, ברצון ובחלום של הלקוח".
המשרד "ב-TEAM" פועל מזה כשלוש שנים. מיום שהוקם, ידיהן של נני בלכנר, מעצבת פנים ושל מלי אסייג, הנדסאית אדריכלות ומעצבת פנים, מלאות עבודה.
בימים אלה מנצחות השתיים על פרויקטים שונים ובהם עיצוב פנים, שיפוץ ותכנון בתים פרטיים, דירות קבלן, דירות פנטאהוז, בתי עסק, מספרות, רישוי עסקים לבתי קפה וכדומה. רוב הפרויקטים מצויים באזורים ראשון לציון, קיבוץ בפלמחים, בת ים, אשדוד, אשקלון, שדרות, באר גנים ונתיב העשרה.
לנני, נשואה ואם לשלושה, טביעת עין טובה וטאץ' ייחודי שמייפה כל מה שהיא נוגעת בו. מאז ומתמיד נמשכה לעולם העיצוב והאסתטיקה ובסופו של יום, לאחר שעסקה בתחומים שונים, החליטה למסד אהבה זו וללמוד עיצוב פנים.
מלי שותפתה, אף היא נשואה ואמא לשלושה, בעלת ניסיון רב שנים בתחום העיצוב והאדריכלות, הן במגזר הפרטי והן במגזר הציבורי. בחלוף הזמן החליטה לפרוץ את גבולות המסגרות שבהן עבדה ולתת יד חופשית ליצירתיות, לדמיון ולכישרון שבהם ניחנה.
השילוב המקצועי ביניהן, המבוסס בין היתר על שנות היכרות ארוכות, הוליד פרויקטים עוצרי נשימה ובתים מדהימים ביופיים המשלבים את היצירתיות, הדמיון, הידע והניסיון של כל אחת מהן.
מלי ונני. סטודיו רותם. צילום: מאור מויאל
תחושת החום והמשפחתיות שהן משרות במהלך העבודה איתן, הן שיוצרות את הבית הנכון ביותר ללקוח, ואלה מורגשים היטב כבר בשלבי העבודה הראשונים של התכנון, דרך עיצוב הבית ועד גימורו הסופי, כולל תליית התמונות והאקססוריז הנלווים.
הגישה המתחשבת והקשובה הזו של מלי ונני עוברת בשנים האחרונות מפה לאוזן, ורבים המחפשים לעצב ולשפץ את ביתם פונים אליהן כדי להצליח בדרך לבית החלומות. הדבר בא לידי ביטוי בקשר אישי עם הלקוחות שמתחיל כבר בשלב ההיכרות הראשונית, אז נפתחת קבוצת ווטסאפ של השתיים עם בני המשפחה – ההורים, ולפעמים גם הילדים מצטרפים.
"אנחנו בקשר איתם בכל השלבים – גם בתכנון שכולל תוכניות של תקרת גבס ומיזוג, תוכנית העמדת ריהוט הדמיה, פרטי נגרות ועוד, וגם בזמן הקניות של חיפויים למקלחות, ריהוט, תאורה וחפצי נוי ועד לסידור הפרט האחרון של הבית, כולל חדרי השינה", הן מספרות. "זה קשר אישי וחם, ממש כמו משפחה".
בניגוד לאנשים רבים המגיעים לתחום העיצוב והיצירה בפרק ב' או כהסבת מקצוע, אדוה לבוצ’קין ידעה כבר מגיל צעיר שזה היעוד שלה. "למדתי בטכניון, בשלוחה ללימודי חוץ בתל אביב" מספרת אדוה, "והיו איתי בכיתה הרבה נשים בוגרות, כאלה שמגיעות ללמוד את זה כקריירה שנייה. אצלי זו הייתה הבחירה הראשונה. התחלתי את לימודיי בשנת 2008 ותוך כדי הלימודים, הדיקן והמרצים זיהו בי פוטנציאל והציעו לי עבודה אצלם במשרד. אלה היו הלימודים האמתיים שלי. בתוך משרד זה שונה לגמרי מלימודים, כמו בכל תחום. שם באמת נתנו לי אפשרות ללמוד מהקצה, מפגישת ההכרות ועד לרגע מסירת המפתחות. זה פתח לי את הדרך להיות עצמאית. בשנת 2010 החלטתי לפתוח את העסק, ובמהלך השנים גם מאד עניין אותי הנושא של הדרכה וללמד, אז בהמשך גם לימדתי במכללת אשקלון את התחום, לצד לימודים פרטניים בתכנון ועיצוב. זה היה כל כך כיף ומספק, להעביר את כל הידע שלי לאחרים".
יוצאים למסע משותף
היום עוסקת אדוה במגוון פרויקטים בתחומי המגזר הפרטי, העסקי והציבורי. "הרבה אנשים חושבים שעיצוב פנים זה לבחור צבע ומה יהיה על הקיר" אומרת אדוה, "אבל זה רק חלק מהתהליך עם הלקוחות. השלב החשוב והמשמעותי יותר, בעיניי, הוא שלב התכנון: תכנון חללים, תכנון חשמל ואינסטלציה, העמדת הריהוט. אלה הנקודות שקוסמות לי. לקוחות שמתחילים איתי תהליך יוצאים למסע משותף לתכנון הבית שלהם, שהוא בעצם יצירה שלי. אני רואה אותו בראש, מבינה את החומרים הנדרשים, את האקססוריז, הציוד שהולך להיות בו, הכל נבנה אצלי במחשבה ומתורגם לשרטוטים, הדמיות וחומרים שמותאמים כמו כפפה ליד. כשאני מתחילה מאפס, הלקוחות הופכים להיות המשפחות שלי, הבתים הופכים להיות הבתים שלי. יש לי עד היום כבר קרוב ל-100 בתים שהם שלי. הקשר עם הלקוחות נשמר גם לאחר סיום הפרויקט וזה הופך אותנו למשפחה גדולה. כימיה זה כל הסיפור – אני אדם של אנשים ומסופקת מאד מהקשרים שאני יוצרת עם לקוחות. אני מרגישה שליחות לתכנן אורח חיים חדש עם המשפחות שלי".
אדווה לבוצ'קין. צילום: סטודיו מעיין
צילום: מאור מויאל סטודיו
תהליך העבודה
אדוה מצהירה על עצמה שעם כל לקוח, תהליך העבודה הוא שונה. "אני מאד אוהבת את מה שאני עושה ואחת הסיבות היא שמדובר בתחום מאד דינמי" מספרת אדוה. "אני כל הזמן לומדת, מגלה עוד, כל הזמן מעמיקה בתחום אחר, ובגלל זה כל בית אצלי הוא שונה. אין לי בית שנכנסים אליו ומבינים את הקו או החזרתיות, או אומרים 'זה בית שאדוה עיצבה'. לכל משפחה יש צרכים אחרים, אהבות אחרות, סגנון אחר. אני תמיד מתחילה את התהליך בבית הלקוח, וזה תורם להכרות עמוקה כבר מההתחלה, לשבירת דיסטנס ולהבנת הצרכים תוך כדי הכרות עם החיים שלהם, עם כל האינטימיות שכרוכה בכך. כך, בעבודה משותפת, אני יוצרת להם את הבית שמתאים להם. לפעמים זה אולי לא בית לז'ורנל, אבל אלה בתים שהלקוחות חיים בהם, אוהבים ומרוצים מהם, וזה יותר חשוב לי מהכל, יותר חשוב ממה מצטלם טוב. חשוב לי לייצר בית פרקטי ופונקציונלי, אפילו בית שקל לנקות אותו, בית שעובד בשביל הלקוחות ולא שהם עובדים בשבילו. גם מאד חשוב לי להיצמד לתקציב, וזו אחת השאלות הראשונות שאני אשאל לקוחות חדשים. עם תקציב מדויק, אני יודעת לאיזו רמת גימור ניתן להגיע, מה סדרי העדיפויות ומה ניתן להשאיר לשלב הבא. המטרה היא לא להתפשר, חשוב לחשוב כל הזמן על פתרונות יצירתיים שפועלים בצורה חכמה ופרקטית. אני מחברת בעלי מקצוע שונים שאיתם יש לי ניסיון בעבודה לאותם לקוחות, על מנת להגיע לתוצאות מושלמות. אנחנו יוצאים למסע משותף, בקשר רציף כל הזמן, ליווי אישי לכל אורך הדרך, תהליך אמוציונלי ומרגש. בסוף התהליך, כשאני רואה את הלקוחות מרוצים ומודים על הדרך והתוצאה, אני חוזרת הביתה למשפחה שלי, בעלי ושתי בנותיי, עם חיוך ענק וסיפוק הכי גדול בעולם".
הבתים הראשונים שיצר יוסף אטיה, מעצב פנים, היו בכלל לציפורים, ומשם הדרך נפתחה בפניו. "מגיל מאד קטן היה לי עניין בבנייה ויצירה" מספר יוסף. "בגיל 12 או 13 הייתי בונה שובכים של יונים לי ולחברים שלי. הפרקטיקה הזו, של לראות את המוצר בראש ולהוציא אותו לפועל הייתה נראית לי טבעית לחלוטין, חשבתי שזה משהו שכולם יודעים לעשות. כל העולם הזה תמיד עניין אותי, הייתי משרטט, מקשקש פרספקטיבות, לא ברמה של לימודים, זה פשוט הגיע לי מהיד. כמו משורר שפתאום מתחיל לכתוב שיר מבלי שאף אחד לימד אותו איך".
קרדיט הדמיה: יוסי אטיה
אלוהים בחר את המקצוע
במקרה של יוסף, החיים כטבעם משכו במקצת לכיוונים אחרים ולקח זמן עד שהגיע לייעוד האמיתי שלו. "במהלך הצבא התעסקתי עם בניה, שיפוצים" אומר יוסף, "תמיד המשכתי לעבוד בתחביב הזה שלי ולטפח אותו, ללמוד עוד. הייתי בונה דברים מעץ כמו מיטות, שידות, ארוניות. הבנתי עם עצמי שאלוהים בחר לי את המקצוע כבר מגיל מאד קטן. אחרי הצבא עברתי לתל אביב, במטרה ללמוד אדריכלות, אבל התחלתי לעבוד בכל מיני תחומים וזה הניב שכר הולם לבחור צעיר, אז הלימודים פשוט נדחו. היו לי כל מיני עיסוקים, כשאחד מהם היה תחום העיצוב והשיפוצים. לצדו גם היה לי בית קפה בדיזינגוף סנטר, וגם הייתי רקדן סלסה. אחרי 5 שנים בתל אביב, הייתה שריפה בדיזינגוף סנטר ששרפה גם את בית הקפה שלי והבנתי שזה הזמן לחזור לאשקלון ולהתמקד. התחלתי לעבוד, ללא הדמיות, ללא תוכניות, הייתי רואה את החזון לבתים בראש ופשוט מבצע את זה. הייתי מצליח להגיע בדיוק מוחלט למה שדמיינתי בראש כי לא הייתי צריך להעביר את זה דרך צד ג' שאולי לא מבין או לא מדמיין – כל מה שראיתי בראש, מימשתי באמצעות הידיים".
קרדיט הדמיה: יוסי אטיה
להשלים את המעגל
עם חזרתו לאשקלון, לקח יוסף את אהבתו לעיצוב לשלב הבא. "באשקלון המשכתי לעצב, בניתי גבס, עשיתי חנויות, דירות, וילות, מסעדות, בחרתי חומרים מהדמיון. זה הראה לי שבכל הנוגע לעיצוב, אדם פשוט נולד עם איזה גן מסוים, אני מרגיש שנולדתי כבר עם הייעוד והמקצוע שלי. בגיל 35, אחרי שנים של עבודה בתחום, החלטתי שהגיע הזמן להשלים את המעגל וללכת ללימודים, אלה שתכננתי בגיל 21 אחרי הצבא. למדתי אדריכלות במכללת ספיר ומשם כבר נפתח הסכר. המודעות לעיצוב פנים הפכה להיות גדולה יותר כאן באשקלון. פעם לא הייתה חשיבות לנושא, היית מקבל דירה מקבלן, ארבע קירות, שתי מנורות ומיטה. היום אנשים רוצים ומבינים את הצורך במשהו מעבר".
מהראש אל העיפרון
עוד במהלך לימודיו, פתח יוסף את משרד האדריכלות שלו, ומאז מקבל לקוחות למגוון רחב של פרויקטים. "כשהלקוח מגיע" מספר יוסף, "הוא מגיע עם שלל פנטזיות שלאו דווקא מתאימות למה שהבית שלו מאפשר מבחינת נתונים או מבחינה כלכלית. החוכמה היא לזהות את הטעם האמתי שלו, את הצרכים שלו, ולנסות להתאים הזה כדי שיבוא לו כמו כפפה ליד, גם מבחינת העיצוב וגם מבחינת התקציב. אני יודע כמה כל דבר עולה, אז קל לי להתאים את עצמי לתקציב של הלקוח. במהלך הפגישה אני כותב הכל, הטעם, הסגנון, כל מה שאני מזהה אצל הלקוח, ואז כשאני יושב לבד ליצור סקיצה, אני נעזר ברשימה שיצרתי. בונה מתוך הרשימה, אל הראש, ומשם אל הידיים, ואל העיפרון. כשאני מגיע ליום הפגישה עם מצגת מפורטת לרמה ריאליסטית לגמרי, הלקוחות תמיד אומרים לי שהצלחתי לקלוע בול, וזה מגיע מזה שאתה קשוב ללקוח. אני כמו חייט שתופר חליפה בדיוק למידות הלקוח, יודע איפה צריך להסתיר, מה צריך להבליט, וכך הגוף נראה הכי יפה ונכון שאפשר, בחליפה שיצרתי עבורו".
אהבתה הגדולה של האדריכלית ומעצבת הפנים טוהר מכלוף היא תכנון ו"הלבשת" בתים פרטיים וחללים למיניהם והתאמתם לאופי ולחזון של בעליהם, ולאחר מכן לצפות בשמחה המופיעה על פניהם ולחוש כי יצרה עוד בית שיסב אושר לאנשים הגרים בו.
תכנון ועיצוב בית הוא תהליך רגשי של בעלי הבית, כזה שלעיתים מדיר שינה מעיניהם, בין השאר בשל העובדה שמושקע בו כסף רב – טוהר מספקת מעטפת של מקצועיות, ידע וניסיון רחב המסייעים בתהליך זה.
גיבוש סגנון ייחודי יחד עם הלקוחות. תמונה: טוהר מכלוף
"אני שואפת להגשים חלומות"
טוהר, 30, נשואה ואם לשתיים, היא בעלת משרד פרטי בביתה במושב בית שקמה ששמה הולך לפניה. את המשרד פתחה לאחר שכישרונה הייחודי ורגישותה ללקוחות ולצורכיהם פרצו בארבע השנים שבהן שימשה אדריכלית ומעצבת פנים במשרד אדריכלות גדול, אשר ממנו תכננה כמה מבתי המגורים היפים באזורנו ובכמה סגנונות עיצוביים.
"כל אדם מגיע אלי עם חלום איך ביתו ייראה, מהם הגוונים שהוא רוצה שביתו ייצבע בהם, מהו הסגנון העיצובי שאליו הוא מתחבר ומה הוא היה רוצה לראות מיד לאחר כניסתו לבית. יש לאנשים כל כך הרבה חלומות על עיצוב ביתם ואני שואפת להגשים להם אותם".
מגשימה לאנשים את כל החלומות. תמונה: טוהר מכלוף
הזיקה לתחום טבועה עמוק בשורשי ילדותה של טוהר. אמה בעלת חוש אסתטי מפותח אשר שינתה תדיר את העיצוב הפנימי של בית המשפחה, בעוד בתה מסייעת לה בבחירת אקססוריז בגוונים שונים, צבעים שונים לקירות וכמובן ריהוט.
כבר ברגע המפגש והשיחה הראשונית עם לקוחות חדשים, בוחנת טוהר את הנתונים הקיימים (מיקום השטח, צורתו או לחילופין צורת הבית הקיים) ומגבשת יחד עם לקוחותיה את הסגנון העיצובי שלהם תוך כדי הבנה מהם צרכיהם.
טוהר מספרת כי "לאחר הפגישה הראשונית אני אוספת את כל המידע הנדרש לתחילת עבודה יסודית. אני מתחשבת בחלומות ובצרכים של לקוחותי יחד עם הנתונים הקיימים בשטח, ותוך חשיבה מעמיקה מחברת בין מכלול הדברים כדי ליצור מראה המושלם עבור לקוחותי".
לדבריה, "אני שואפת שלקוחותי יחושו שביתם הוא בית המלון הפרטי שלהם, מקום הפורקן והמנוחה מהשגרה השוחקת וחיי היום יום".
לטוהר חוג לקוחות מכל רחבי הארץ, והיא מקיימת פגישות במשרדה ומחוצה לו. "אני זמינה ללקוחותי בכל עת, בנייד ואל מול המחשב, לחשיבה משותפת על כל תהייה ורעיון", היא מספרת, "יש דינמיות רבה בתחילת התהליך ואני כולי מסורה לכך".
היא מספרת כי "בתכנון אדריכלי יש להתאים את הבית ללקוחות ולצרכיהם, וכשהדבר נעשה ביסודיות יש תמורה ופידבק: 'זה בדיוק מה שרציתי'. אני מקפידה ליצור מכל בית את מרחב הנוחיות וההנאה המרבית עבור דייריו".
דמיינו עולם הרמוני ומאוזן. עולם שבו הטבע המרפא פורץ במלוא יופיו אל תוך הבית, מרחיב את הלב ומעצים את הנפש. יש בו, בעולם הזה, צבעים וצורות שייחודיים רק לכם, ורוגע שמקיף אתכם ומשפיע על כל תחום בחייכם. אתם נינוחים יותר, בטוחים יותר, מלאי אנרגיות טובות, שמחים וחיים באמת כל רגע עד תומו. העבודה מתייעלת, הפנאי מתארך כראוי לו, הזוגיות פורחת והילדים שמחים.
לנירה דידי, מעצבת פנים ייחודית בתחומה, יש את היכולת המופלאה לדמיין יחד איתכם את בית החלומות, להקשיב לרחשי לבכם ולהפוך את הדמיון למציאות. ברגישות היא חושפת בפניכם עולם חדש ומרתק של אפשרויות שיטיבו איתכם ועם בני ביתכם המשלבות יופי, איזון והרמוניה לכם ולסביבתכם, ולא פחות חשוב: יטמנו בחובן חיסכון לטווח ארוך.
גישתה הנעימה, הקשובה והמכילה של דידי, מיטיבה עם לקוחותיה לאורך העשור שבו היא פורחת בתחום עיצוב הפנים. מבחינתה, תמונת הבית שיסב לכם אושר חשובה יותר מכל אידיאולוגיה וכל יכולותיה המקצועיות, ניסיונה הרב והשקעתה מכוונים למילוי משאלות לבם של בעלי הבית. רק על דבר אחד תתעקש דידי תמיד: שבבית יהיה פריט אחד לפחות שהוא ייחודי לכם, ושאין באף בית בעולם. עכשיו דמיינו כאוות נפשכם.
כמושבניקית מאז ומעולם מכירה נירה דידי בהשפעה המדהימה, לא פחות, שיש לטבע על נפש האדם. השמש מרוממת את מצב הרוח, מראות נוף מרחיבים את הלב וצמחייה מסביב גורמת גם ללב ללבלב, שלא לדבר על החמצן שהיא מוסיפה לסביבתה.
המפתח, מבחינתה, למקום שהכי מתאים לנו, הוא איזון והרמוניה. "אני מנסה לא להעמיס, ודוגלת בסגנון עיצוב נקי ומינימליסטי", מספרת דידי, "אני מאמינה שמה שעושה את ההבדל בסופו של דבר הוא הרמוניה בצבעים, פרטי עיצוב ותאורה נכונה, בין אם טבעית ובין אם מלאכותית. אני מאוד מקפידה על תאורה – שילוב נכון בין תאורה וחלל הבית מייצר הבדל מהותי".
החיבור של דידי לטבע ולחקלאות, כמו גם לאמנות, הוביל אותה במשך השנים להעמיק בתחום העיצוב, תוך התמחות בעיצוב בגישה אקולוגית. היא בעלת תואר ראשון בביולוגיה מהפקולטה לחקלאות באוניברסיטה העברית, למדה עיצוב פנים במכללת קווים ולאחרונה סיימה תואר שני בעיצוב תעשייתי בדגש סביבתי ורפואי מהטכניון. כבר במהלך לימודי העיצוב החלה לעבוד ברגבה והתמחתה בכל הקשור למטבחים תוך התמקדות במורכבות המוצרים ובפרטים הקטנים.
ניסיונה הרב וגישתה העיצובית הייחודית הובילו את דידי לעצמאות, ותוך זמן קצר והשקעה ללא גבול בלקוחותיה יצא שמה לפניה כמעצבת מבוקשת.
"אני מאמינה בעיצוב פנים שמתחשב בסביבה, שמטרתו היא גם שמירה על בריאות הדיירים וכפועל יוצא מתקבל חלל שמסייע בחיסכון אנרגטי וכלכלי", היא מספרת, "במהלך העבודה אני מתעכבת על כל פרט במוצרי הלקוחות, וממליצה בחום שבכל פרויקט, כמה פרטים בחלל המעוצב יהיו בייצור אישי וייחודי. אני תמיד אומרת ללקוחות – שיהיה לפחות פרט אחד בבית שיהיה ייחודי לכם".
את מעצבת את הפריטים הייחודיים בעצמך?
"כן, אני בונה תוכנית לרהיטים ופרטי עיצוב ייחודיים ומייצרת אצל בעלי מקצוע איכותיים. אנחנו מגיעים למוצרים יפהפיים ברמת גימור מאוד גבוהה".
דידי מספרת כי "כמו שחשוב לי שיהיה פריט אחד לפחות ייחודי בבית, חשוב לי שיהיה לפחות פריט אחד חסכוני ותורם לסביבה. אני לוקחת את האמונות שלי ומטמיעה אותן בתוך העיצוב שלי. אני מנסה לא לכפות את עצמי על לקוחות, מציעה להם ולא מכתיבה להם. אני מאמינה שהלקוח גם צריך לקבוע ולהחליט. ברגע שמתקבלות החלטות משותפות – הם מתאהבים בסופו של דבר במוצר הסופי, בבית שלהם או בבית העסק וכך הם מרגישים הרבה יותר טוב ונכון בתוכו".
אני לוקחת את האמונות שלי ומטמיעה אותן בתוך העיצוב שלי. צילום: סטודיו רותם – מאור מויאל
המפתח לאושר: להכניס את הטבע הביתה
מאז יצאה דידי לעצמאות, לקוחות מכל הסוגים החלו לבקש את שירותיה הייחודיים. חוץ מדירות ותיקות ומבתים פרטיים היא חתומה על עיצוב של דירות חדשות מקבלן, דירות לשיפוץ, וילות שחלקן חדשות וחלקן לשיפוץ, צימרים ווילות לאירוח, וילות בארצות הברית, ספא, מסעדות וקליניקות. השילוב, בין תוצאות מרהיבות לגישה מקשיבה ומכילה, מעלה כבר שנים חיוכים על פניהם של לקוחות מאושרים, שקיבלו את התמונה שדמיינו.
"כל לקוח בסופו של דבר הופך לחבר", מתוודה דידי, "זה מה שקורה – נוצר קשר עמוק מאוד. יש לקוחות שאומרים שאני יועצת זוגית, מפשרת בין הצדדים, מסייעת להם להגיע להחלטה. חשובה לי רמת אמון גבוהה ביני לבין הלקוח. לעתים אני מעדיפה לוותר על עקרונותיי לטובת שביעות רצון הלקוח ושמירה על יחסים טובים עמו. עדיין אייעץ ואתן לו כמה אפשרויות ואכוון להשגת התוצאה הכי הרמונית".
לדבריה, "התגובות המתקבלות מלקוחות הן לרוב של חוויה מרגיעה מאוד בבית או בכל חלל בעיצובי. אני מניחה שזה שילוב נכון של צבעים, הרמוניה ותאורה וגם העובדה שהם רואים את עצמם כחלק מהבית, מכיוון שהם היו שותפים פעילים בקבלת ההחלטות".
בכדי לברוא בית הרמוני, מאוזן, יפהפה ובריא, דידי ממליצה על כמה עקרונות אקולוגיים שחיוניים לכל פרויקט. "רצוי להשתמש בחומרים שאינם מזיקים ליושבים בבית", היא מסבירה, "המוצרים האקולוגיים לא רק שמפחיתים נזק לסביבה – הם תורמים גם ליושבים. הסביבה זה אנחנו בסופו של דבר, ואסור להסתכל על הסביבה כמנותקת מאיתנו, בני האדם".
אחת ההמלצות של דידי לפתרון שתורם להורדה בצריכת החשמל ושמירה על הסביבה הוא הצללות. "הצללות נכונות עשויות להוריד את טמפרטורת הבית בכ-30 אחוזים, בייחוד הצללות מדרום, מכיוון שהכי מואר וחשוף לשמש במשך חלק עיקרי ביום", היא מסבירה, "למשל, באמצעות עץ נשיר בחצר. בקיץ העץ מצל עם עליו ובחורף משיל עלים ולא מפריע לשמש החורפית לחמם את הבית. הצללות מתאפשרות באמצעות פרגולה, זכוכית מבודדת, וילונות וגם תריסים ובכללם תריסים פנימיים. אלו אמצעים מאוד פשוטים להורדת הטמפרטורה בבית, בקיץ הישראלי החם".
אמצעי נוסף ליצירת מתחם הרמוני הוא הכנסת הטבע לתוך הבית, המשרד או הצימר. "אני אוהבת להכניס את החוץ פנימה", מספרת דידי, "מבחינתי החיים בשילוב טבע הם דבר מושלם. כבר הוכח מחקרית שאור חזק, טבעי, משפר מצב רוח ומוביל להטבה נפשית. אנשים שנחשפים לנופים פתוחים ונהנים מאור טבעי חווים התרוממות רוח. קיימת תורה שלמה של איך לרפא אנשים מדיכאונות, בעיקר דיכאונות חורף באמצעות אור. אנשים רבים שוהים במקומות עבודה אפלים ואין להם כמעט חשיפה לאור יום. אלו חסרונות ברי פתרון באמצעות עיצוב נכון".
אילו פתרונות את מציעה?
"למשל, יש חברה בארץ שמייצרת חלון שמדמה נוף לפי בחירת הלקוח. פתרון נוסף שנפוץ בסינגפור וכעת תופס תאוצה בכל העולם והגיע גם לישראל הוא 'גרין וול', קיר ירוק – שותלים על גבי קיר צמחייה הידרופונית, כלומר שהשורשים מצויים באוויר או על גבי מצע מנותק והצמחייה גדלה על גבי הקיר בדומה למטפס, אך ללא חיבור לאדמה. הצמחייה מסייעת לפלטר את האוויר באופן טבעי, סופחת פחמן דו חמצני וגם פולטת חמצן לחלל הבית או העבודה. בנוסף, הצמחייה קולטת לחות מהאוויר ובכך מסייעת להורדת עומס החום במקום. פתרון נוסף הוא עציצים שפולטים חמצן גם בלילה, ואותם אני ממליצה לגדל בתוך הבית".
"פתרונות נוספים המאפשרים חיסכון ושמירה על הסביבה שאני מציעה ללקוחותיי, הוא דוד גז במקום דוד חשמל".
גם ללקוחות עם צרכים ספציפיים מתאימה דידי פתרון ישים שגם יענה על בקשותיהם וגם יהיה יפה, חסכוני ובריא. אחת מלקוחותיה, למשל, היתה מעוניינת בפתרון לחימום הבית בחורף שאינו מזגן. "מזגן המכוון לחימום מייבש את הריריות ומגביר חולי וגורם לאנשים מסוימים סבל רב", מסבירה דידי ומספרת ש"בחנו כמה אופציות, בין השאר חימום רצפתי חשמלי שמחירו משתלם, אבל אין ודאות שאינו גורם לקרינה מזיקה ליושבי הבית, ובנוסף גורם לעלייה משמעותית בחשבון החשמל. כאלטרנטיבה, הצעתי לה חימום תת רצפתי המבוסס על צינורות מים חמים, פתרון המאפשר חיסכון משמעותי בצריכת החשמל, אבל המערכת עצמה מאוד יקרה. האפשרות השלישית שהצעתי לה הייתה קמין שאינו מזהם סביבה משמעותי המוסק בגז ולא בעץ. הגז יחסית זול בארץ, אינו מזהם ובטיחותי ליושבי הבית ללא עשן שחודר הביתה". הלקוחות בחרו באפשרות השלישית ועד היום מודים למעצבת שלהם על האפשרויות שפרשה בפניהם ועל התוצאה המרהיבה, היעילה והחסכונית. "הם מאוד מרוצים", היא מספרת, "קיבלנו מוצר שהוא גם פריט עיצובי בסלון הבית וגם נותן מענה לחימום שתי קומות, כשבפועל היא מפעילה אותו לא יותר מארבע שעות ביום בחורף. לכל התלבטות או החלטה עיצובית מכריעה אני מציגה בפני לקוחותיי את האפשרויות הטובות והיצירתיות ביותר הקיימות שיהיו הכי נכונות להם".
הוא קורע מצחוק, נוגע בכל תחומי החיים, הוא מקפיץ את הקהל והוא תרופה לכל מצב רוח!
שחר חסון הסטנדפיסט – תופעת ההומור הכי מרתקת שנראתה בישראל עד כה. הביקורות מהללות: "שחר חסון בהופעת סטנדאפ מצליח לחדש ולהצחיק את הקהל כל פעם מחדש".
מוצ”ש 29.6.19, בשעה 21:30, היכל התרבות אשקלון, הנשיא 82
מועדון זמר עברי
שירי הקיץ הלוהטים בנווה אילן
בשלישי בנווה אילן מועדון זמר עברי.
מתנ"ס נווה אילן. צילום: אלירם משה
ערב זמר עברי עם שירי הקיץ החמים. השירה בציבור בהנחיית המנצח פנחס יעקובוביץ ובליווי מקהלת רינות וחבורת הזמר חוף ימים.
כניסה חינם. כולל קפה ומאפה.
שלישי 2.7.19, בשעה 19:30, מתנ”ס נווה אילן, פקעין 1
נתן גושן בהופעה
בחמישי נתן גושן בהופעה בחוף אשקלון.
גושן, מהאמנים האהובים והמצליחים בישראל, מצליח ליצור ברציפות להיטים ושירים אהובים וזכה בתארים “זמר השנה”, “שיר השנה”, “פריצת השנה” ו“אלבום זהב”. בנוסף, הוא מחזיק גם בקריירה בינלאומית מצליחה.
נתן גושן. צילום: אלעד וייסמן
גושן יופיע עם שלל הלהיטים: “זה שלנו”, “חיכיתי”, “26”, “דור הסתלבט”, ו”את באה אליי” מהאלבום “שלושים”, לצד להיטיו הגדולים “כל מה שיש לי”, “איפה את”, “גבולות היגיון”, “יודע”, “עוד”, “דברי איתי יותר”, “סערה” והלהיטים הבינלאומיים "Thinking About It" ו-"Home", השיר החדש “סיפור אחר” ושיריו החדשים שעתידים לצאת בשנה הקרובה.
סיפורים ומילים הם חלק משמעותי ממני מאז שאני זוכרת את עצמי. כל מפגש עם חוויה או אנשים היה נרקם בדמיוני לסיפור חדש. כבר בגיל 6 צברתי בראשי מספיק חומרי כתיבה לטרילוגיה מכובדת. מילים תמיד שימשו לי מכחול ליצור ולבטא את עצמי, וככל שבגרתי, הבנתי שלמילים יש כוח להניא ולהניע מהלכים, לעמוד על שלי ולהביע עמדה.
עינב קורן
אם מילים הן כוח, אז מהיכן צוברים אותו ואיך מטעינים אותן במשמעות? איך רוקחים מילים (ממש כמו באלכימיה) למשפט עוצמתי, לחיבור מכונן, מטלטל? קוראים ספרים והרבה, מכל הז’אנרים ומגיל צעיר מאוד. אימא שלי גילתה לי את מכרה הזהב של השירה והפרוזה מגיל ינקות. לאורך שנים ועד היום (אנחנו עדיין שולחות זו לזו שירה בווטסאפ, והיא הקוראת הראשונה של כל טור שבועי). אימי שזרה לי עטרת משירתם של אלתרמן וזך ושיבצה ביהלומי הסיפור של עגנון וביאליק. וכך נחשפתי למילים מתוקות מדבש, מתנגנות בצלילים שונים משפת הכיתה היום-יומית. מילוי התשחץ של מוסף “שבעה ימים” עם אימא הפך להיות טקס קבוע של ימי שישי שציפיתי לו משבוע לשבוע. לא היה אז גוגל שיגלה את התשובות וגם לא ספרי פתרונות, ולמעשה עד היום איני מסתמכת על אלה.
בעקשנות לומדת חקרנו יחד מילים חדשות כדי להבטיח שהתשחץ יושלם ויישלח למערכת “ידיעות אחרונות”. מלבד הספרים הרבים שזכינו בהם והיו עבורי מתנה מרגשת מאוד, זכיתי גם במילים חדשות לארסנל שלי וכמובן שהשתמשתי ובדקתי אותן בכל יום ראשון כשחזרתי לבית הספר. אני זוכרת איזה רושם רב השאירה עלי המילה “בַּד” בגיל 8 כשהבנתי אותה על כל משמעויותיה. איך המילה הקצרה הזו, שתי אותיות והברה אחת מכילה בתוכה אריגים וענפים ואיך בד בבד היא הופכת להיות חלק. וכך חמושה במילים התמודדתי ועודני עם המציאות שלנו.
בתיכון בחרתי כמובן במגמה ההומנית והרחבתי למעט מתמטיקה ואנגלית גם היסטוריה, פילוסופיה וספרות 5 יח’ (כן, כן, פעם כשעוד היה אפשר ברונסון ויעל דיין ה-מורה לספרות הילכה עלינו קסם של שפה ויצירה). זה לא היה פופולרי לבחור אז בלימודים הומניים, לא כל שכן היום, אבל אני נמשכתי אחר אהבתי גם באוניברסיטה ובחרתי ללמוד את התחום הן בתואר ראשון והן בתואר שני. “מה תעשי עם זה?” זו שאלת מיליון הדולר שנשאלתי בדרך כלל כשהצגתי את הישגיי הללו. עם השנים למדתי להפסיק להתנצל על בחירותיי, בעיקר כשנזכרתי בתודעה ישנה שלי כילדה – מילים הן כוח. היכולת לספר סיפור, לדייק רגשות במילות שירה, לנאום במילותיך מול קהל רחב, לנסח טיעון בבית המשפט או אפילו לכתוב טור דעה שבועי הם כלים מופלאים של המחשבה. עומק השפה לא מגביל אותנו לתחום חיים או מקצוע אחד ספציפי, להפך. לכל מגע אנושי מתלווה שפה, זה מה שמבדיל אותנו מיתר היצורים החיים, זה גם מה שממקם אותנו בהיררכיה גבוהה מהם. יכולת רטורית, כפי שנוכחנו ברגעי השיא של האנושות, העם היהודי והמדינה שלנו, היא זו שעיצבה במידה רבה את מי שאנחנו היום.
הדר קורן בתחרות הכתיבה
חודש הספר העברי התחיל גם הוא בעברו הרחוק בציון יום בשנה. אנחנו, ילדי שנות ה-80, זוכרים אותו כבר כ”שבוע הספר” כל שנה בחודש יוני. למען האמת, אני בעד חגיגות הספר כל השנה, ולשמחתי הדבקתי את ילדיי באהבת הספר והכתיבה. עוז לוקח איתו יום-יום ספרים לגן, מספר לחבריו בהתלהבות ומתרגש מהביקור החודשי שלנו בספרייה העירונית (בטיולים המשפחתיים שלנו תמיד מבקש שאספר לו את הסיפור של המקום או הדמות. בחופשה שלנו לפריז ולונדון נאלצתי להמציא שלל סיפורים על לואי ה-14 והעורבים במצודת לונדון כי דרש נחרצות: “אימא, ספרי לי!”). הדר גומעת ספרים באהבה רבה ותמיד תעדיף לקבל ספר במתנה יותר מכל דבר אחר. היא כותבת שירים וסיפורים במחברות גדושות מהרגע שלמדה לכתוב. כמוני, גם היא צוברת מילים חדשות לגלגל על הלשון, מבצעת ניסויים בשפה, מלחימה משפטים לסיפור.
נתקלתי במכתב אישי שכתבה אישה לפני מותה, היא בחרה לשתף את הקוראים בהרהורי ליבה האחרונים לפני מותה כדי להציף אור והערכה לכל הרגעים בחיים, שעבור הרבה מאיתנו נראים כמובנים אליו.
היא פותחת את מכתבה במשפט מצמרר: “אם אתם קוראים שורות אלה, זה אומר שאיני בין חיים, אבל היייי, זה אומר שאתם כן, וזו כבר סיבה לשמוח”.
כך פותחת אור רקיע את מכתבה האישי עם השלמה גדולה עם המוות, עם מה שהיא משאירה בעולם, עם רגעים אהובים שזכתה להם לצד בעלה ילדיה ומשפחתה. אור חלתה במחלת הסרטן, היא משתפת בפתיחות על רגעי התסכול, הצער ההתמודדות מול המחלה הקשה, על מלחמה בין יאוש לתקווה.
יפה טבג'ה. צילום: אדי ישראל
היא נפטרה מהמחלה, אבל עם מכתבה ניכר כי הנפש שלה הייתה בריאה והמחלה לא שברה את רוחה.
במכתבה היא מבקשת למעשה להשאיר לנו צוואה לא כתובה שהמסר העיקרי בה: יש לכם סיבה לשמוח!
לנו עדיין יש את הזכות לחיות חיים, לנשום אויר, סתם אויר, למהר ולרוץ, לכעוס, לאהוב, לצחוק תוך חיבוק גדול ולעשות עוד הרבה דברים שהיא כבר לא תזכה לעשות.
ציטוט מתוך מילותיה “למרות הדרך הלא פשוטה שאנחנו עוברים בעולם הזה, הוא כל כך יפה, ואנחנו בני אדם – כאלה בזבזנים, שלא תמיד יודעים להעריך”
במילים אלה היא מבקשת להזכיר שאנחנו כולנו בני אדם, בשר ודם!
כל האנשים, בכירים בעבודה, מכובדים בעלי סטטוסי יוקרה ,פועלי בניין, מנקי רחובות כולנו בני אדם.
ברגע אחד חייה השתנו מקצה לקצה, ברגע החיים יכולים להשתנות, ברגע אחד נמצאים למעלה ונושמים אויר ניצחון על כל ההישגים המרשימים שהשגנו בחיים וברגע אחר נופלים מכל מיני סיבות.
אור כותבת במכתבה: “אף אחד לא יוצא מהחיים בחיים, גם אם לפעמים נדמה שאנחנו כן”.
ובכך היא משתפת שהיא חשבה מה תוכל להעביר כמסר לפני שהיא עוברת לעולם אחר והמסר שלה ברור והשלמה עם הפרידה מהעולם כל כך נוגעת, הכל יכול להשתנות בשנייה אחת, אבל עד אז היא מבקשת מאיתנו לברוא מציאות בעזרת המחשבה. היא יודעת כמה זה קשה לשלוט במחשבות זה די ברור שהיא הרגישה את זה בעצמה מול ההתמודדות מול המחלה, קשה לחשוב חיובי כששעון החול אוזל.
במקום לחשוב שלילי היא מנחה אותנו “תדברו עם הקדוש ברוך וספרו לו על הקושי ואחרי סיימתם תאמרו ‘שהכל נהיה בדברו’”.
מועצת עיריית אשקלון התכנסה השבוע כדי לאשר את צו הארנונה לשנת 2020, והיה זה דיון סוער שבמהלכו נשמעו טענות סותרות משני צדי המתרס. בצדו האחד חבר האופוזיציה עו”ד אייל אביטל, שהתנגד נחרצות להעלאת תערפי הארנונה לעסקים. מהצד השני, חברי הקואליציה, ובראשם ראש העירייה תומר גלאם, ששבו וטענו שוב ושוב שלא מדובר בהעלאה ושנעשים מאמצים להורדת התעריף, רק שזה נמצא כרגע בידיים של משרד הפנים.
חבר המועצה אייל אביטל. צילום: רן ידעי
“הטענה כאילו מדובר בהעלאה טבעית של משרד הפנים היא פיקציה”, אמר במהלך הדיון עו”ד אביטל “את ההעלאה הזאת לא קובעים בשל יוקר המחיה, אלא כי רוצים מקורות כספיים נוספים כדי לקיים את העירייה”. דבריו של אביטל נקטעו שוב ושוב וחבר המועצה הרב יעקב אביטן ביקש להסביר ואמר שהארנונה למגורים באשקלון היא מהנמוכות בארץ. “אני לא מדבר על מגורים” הדגיש אביטל “מה אנחנו עושים פה? אנחנו חותמת גומי של משרד הפנים?! אנחנו לא יכולים להראות למשרד הפנים יצירת מקורות כספיים חלופיים, שהם לא דרך העלאת תעריפי הארנונה?”
בתגובה שלף הרב אביטן פירוט תעריפים משנת 2009 ועד היום וביקש להדגיש שההעלאה נעשתה כבר בתקופתם של ראשי עיר קודמים: “כל מי שיגיד שאני או המועצה הזאת גרמנו להעלאת מחירי הארנונה, אני אתבע אותו דיבה ולשון הרע. המחירים שבעלי העסקים משלמים הם מחירי שחיטה, מחירי רצח, הם מחירים זוועתיים, זה נכון. אבל אנחנו קיבלנו כאן את הירושה המרה הזאת”.
סערה קלה פרצה באולם, כשבעלי העסקים, שהגיעו לצפות בישיבה ולמחות, התחילו להביע את מורת רוחם, בזמן שאנשי הפיקוח העירוני מנסים להשתיק אותם. “אני רוצה לשמוע אותו”, אמר חבר המועצה אביטל, בזמן שאחד מהם ניסה לדבר “אולי יש לו נימוקים. אנחנו יודעים את המניפולציות החשבונאיות שנעשו כאן בחישוב השטחים”.
חבר המועצה והמשנה לראש העיר עו”ד איתי סהר הצטרף לדיון וביקש מאביטל להיות בשקט: “אתה לא תגיד לי לשבת בשקט בחיים. חוצפן”, ענה לו אביטל, “אתה תצביע בעד ותגיד מה שאתה רוצה, אל תעשה איתי עסקים”.
ארנונה. צילום: ניר שמול
ראש העירייה תומר גלאם ניסה לקחת את המושכות לידיו ולהשליט סדר: “יש שתי אפשרויות”, הוא אמר, “האחת, שאני מעביר את הסעיף ומי שרוצה שיפנה אליי אחר כך ויקבל הסברים. השנייה, שננהל פה דיון בצורה מכובדת”. הוא פנה לאביטל ואמר: “אני מכבד אותך ומבין שזה התפקיד של האופוזיציה”. “זה לא עניין של אופוזיציה או קואליציה”, ענה אביטל, “זה עניין של אידיאולוגיה, עניין של אג’נדה”.
בשלב זה ביקש גלאם להסביר את העניין ואמר שאכן תעריפי הארנונה לעסקים באשקלון הם גבוהים מאוד. יחד עם זאת הוא נאלץ להעלות אותה עוד: “המצב הנתון של הקופה היום הוא כזה שאני צריך להעלות את הטייס האוטומטי (ההעלאה השנתית בתעריף שמכתיב משרד הפנים, ג"פ). הייתי רוצה להוריד גם את הטייס האוטומטי, אבל זו הנדוניה שקיימת, ואנחנו רוצים לשמור על רשות איתנה ולא רוצים לפגוע בתושבים. לכן אנחנו שומרים על הטייס האוטומטי, שעולה באופן רציף בכל הרשויות באופן קבוע”.
קרית האקדמיה
בהמשך דבריו ציין גלאם שבמקביל מנהלת העירייה שני מהלכים מול משרד הפנים, שאם יאושרו יקלו על בעלי העסקים. בקשה אחת כבר הוגשה למשרד הפנים, ובה ביקשה העירייה 50% הנחה עבור תעריפים לשטחים משותפים לבעלי עסקים ובקשה שנייה שבה ביקשו להפחית ב-7.5% את התעריף לבעלי משרדים. שתי הבקשות עומדות כעת בפני אישור משרד הפנים.
בסופו של הדיון הסוער נערכה ההצבעה שבה הצביעו כל חברי המועצה בעד למעט שניים שהתנגדו – חבר המועצה עו”ד אייל אביטל וחבר המועצה אפי מור.
“עיוות קשה”
בעלי העסקים, ששמעו את הסבריו של גלאם, טוענים שמדובר בהיתממות מצדו וכי תעריפי הארנונה קפצו בתקופה שבה כיהן כראש העירייה בפועל. לדבריהם, תעריף הארנונה עצמו אכן לא השתנה, כי הוא כבר עמד מלכתחילה על הסכום המקסימלי. מה שהשתנה זו שיטת החישוב, שהכניסה גם את השטחים המשותפים והעלתה את הסכומים בעשרות אחוזים. על פי הנתונים, התעריף באשקלון הוא בטווח שבין 320 שקלים ל-377 שקלים. לשם השוואה התעריף למשרדים בתל אביב עומד בין 255 שקלים ל-372 שקלים באזורים המרכזיים והמבוקשים ביותר.
איתי סהר. צילום: באדיבות מעוף אשקלון
עו”ד איתי סהר, המשנה לראש העירייה, שגם לו עסקים בעיר, ביקש לעשות מעט סדר בדברים ופרסם פוסט, ובו הוא מציג את השתלשלות הדברים. לדבריו, במשך עשרות שנים אשקלון גבתה ארנונה למשרדים לפי שטח המשרד בלבד. אלא שבשל העובדה שהעיר גדלה והצרכים השתנו התעריף למטר הלך ועלה, בעוד שטח המשרד נותר ללא שינוי. “המגמה הזאת הביאה למספרים הגבוהים במיוחדת שאנחנו מכירים היום”, אמר סהר.
לדבריו, כיום משרד הפנים מחייב את העירייה על פי דין למדוד את הנכסים שבשטחה ולחייב גם את השטחים המשותפים והחניות, שמחויבים על פי התעריף העיקרי. לדבריו של סהר, כאן נולדה הבעיה, מאחר שכל השנים השטח קטן והתעריף גדל המטרים שהתווספו מהשטחים הציבוריים, התווספו לפי התעריף הגבוה שקיים. “עיר מתוקנת אכן צריכה לפעול כך – על פי נתוני אמת ועל פי השטחים שקיימים בפועל בשטחה. אלא שבשל הזנחת הנושא משך שנים רבות, הדבר יוצר עיוות קשה, שנובע מעליית התעריף לאורך השנים על השטח הקטן”, הוא מסביר.
סהר גם הציג בפני ראש העירייה וגזבר העירייה תכנית תלת-שנתית לניהול תהליך הנורמליזציה של המדידה והגבייה באשקלון. “התכנית מבוססת על שלביות של תהליך הנורמליזציה”, הוא מסביר, “הגשת בקשה ל-7.5% הנחה מדי שנה בצד התעריף והעמסת חיוב השטחים המשותפים באופן הדרגתי בכל שנה בשיעור התואם את שיעור ההנחה המצטבר. ביצוע נכון על פני שלוש שנים יוביל להתייקרות מדודה, בשאיפה על פי צו הארנונה בלבד, הורדת התעריף וחיוב על פי המדידות הנכונות הידועות לנו. זהו תהליך הבראה. נורמליזציה של מדיניות הגבייה שלנו. זהו תהליך שהוא פעם אחת נכון והכרחי, ופעם שנייה מחויב על פי חוק. אנחנו צריכים לפעול בהתבסס על נתוני אמת. אך לא על חשבון העסקים היקרים שלנו, וללא פגיעה בהם”.
“מעדיף לוותר על אשקלון”
בעלי העסקים מסרבים לקבל את רוע הגזרה. תכניות ארוכות טווח פחות מעניינות אותם כרגע, כשתיקון העוולות וצמצום הגירעון נעשה על גבם, בזמן שהם קורסים תחת הנטל ונלחמים יום-יום. אחד מהם הוא רונן, שבבעלותו רשת יו וי מדיקל, מרפאות לרפואת עור וסניפים בכמה מוקדים בארץ, כעת הוא שוקל ברצינות לסגור את הסניף באשקלון. “אנחנו מפעילים רשת מרפאות לחולים במחלות עור כרוניות, שמקבלים את הטיפול הזה בחינם בסל התרופות. הגענו לאשקלון במטרה להביא את השירות דווקא למקומות בהם התושבים לא זוכים לו”, הוא מסביר, “ראינו את הארנונה שאנחנו משלמים פה, וכעת יש לנו עניין לקפל את הסניף כאן ולעזוב את העיר”.
לדברי רונן, מדובר בתעריף אסטרונומי, אפילו ביחס לעיר כמו ירושלים: “על משרד בשטח 72 מטר נטו באשקלון אני משלם 35 אלף שקלים בשנה. לעומת זאת, בירושלים ברחוב יפו במרכז העיר בבניין חדש ועל שטח של 100 מטר נטו אני משלם פחות מ-30 אלף, תעשו את החישוב לבד. השטחים המשותפים שכלולים בתעריף מוסיפים עוד קרוב ל-50% ביחס לשטח נטו. אני משלם על הגג, חניות ומעליות, אלה דברים הזויים שלא נתקלתי בהם בשום עיר אחרת”.
מאז נוסדה הפועל אשקלון עברו בשורותיה מאות אם לא אלפי שחקני כדורגל. חלקם הצליחו יותר וחלקם פחות, אך לבטח לא כל אחד זוכה לאמן בה גם לאחר קריירת המשחק. אחד שכן הצליח במשימה הוא עמי ג’רבי, ששימש בעונה האחרונה עוזר המאמן של שלומי דורה בקבוצה הבוגרת ועוד קודם לכן גם היה עוזר מאמן שני בתקופתו של יובל נעים.
כחלוץ הוא היה נחשב לאחד הטובים ויכול היה להגיע הרבה יותר רחוק, כך מעידים עליו חבריו מהפועל אשקלון. ג’רבי היה סקורר מריח שערים, אך לא עמד על משבצת השחקן הממושמע, דבר שדי חיבל לו בדרך למעלה. הוא מתנחם בכך שלכל הפחות יצא לו להגשים את עצמו ולשחק במועדון שבו גדל – הפועל אשקלון – לעלות ליגות, לרדת ולהיות שחקן משמעותי על כר הדשא.
היום, כשהוא נמצא בצד השני מעבר לקווים, וכשהוא בן 42, הוא מחפש לעבור לקדמת הבמה. אחרי כמה קדנציות כעוזר מאמן באשדוד ובאשקלון ומעט ניסיון כמאמן ראשי הוא חולם על הדבר האמיתי ומכוון הכי גבוה שיש. בריאיון מיוחד ל"כאן דרום", שבו הוא גם מסכם עונה מתישה בהפועל אשקלון, הוא כמובן גם נוגע במצב האנוש שבו נמצא מועדון הכדורגל האשקלוני שהוא כל כך אוהב ואומר שבסופו של דבר מעז ייצא מתוק.
לא יתבע את המועדון שגדל בו. עמי ג'רבי
“אין מצב שאתבע את הקבוצה שגדלתי בה”
עם עמי ג’רבי אנחנו מדברים ביום שני בצהריים, במהלכו של עוד יום עבודה במשרד התיווך שבבעלותו “עושים נדל”ן”. העיסוק הנוסף שלו הוא אולי אחת הסיבות לכך שג’רבי מצליח לסגור את החודש בצורה מכובדת, זאת על אף השכר שמתעכב בהפועל אשקלון. אשתו יעל ושלושת בניו, דניאל, בן ורן, הם סיבה מספיק טובה כדי לאחוז בעבודה נוספת, כזו שיכולה להחזיק משפחה כשהמצב הקשה בכדורגל לא מביא פרנסה הביתה. למרות היותו אשדודי, אך במקביל גם דמות מאוד חזקה באשקלון, ג’רבי מתקשה להבין ולקבל את הסיטואציה שבה המועדון נמצא היום. “זה לא משנה אם אני אשקלוני או מגיע מבחוץ, זו עדיין פרנסה של אנשים שלא מקבלים שכר. המצב מעצבן מאוד, אבל אין הרבה מה לעשות, צריך להיות סבלניים ולקוות שהדברים יסתדרו”.
מה יהיה הצעד הבא מבחינתך ומבחינת אנשים בקבוצה אםלא ישלמו לכם את השכר שחייבים? “כמו שאמרתי, צריך לחכות ולראות מה יהיה. לשמחתי, הכדורגל הוא לא הפרנסה העיקרית שלי, אז במקרה שלי אני יכול להסתדר. בכל אופן, לא יקרה מצב שאני אתבע את הקבוצה שגדלתי בה. אחכה כמו כולם ונקווה לטוב”.
סיימתם את אחת העונות הקשות בתולדות המועדון. היה בה הכול מהכול, עליות וירידות מבחינה מקצועית, קושי כלכלי ומאבקים בין העירייה לעמותה. איך אתה מסכם את העונה הזו? “זו הייתה עונה שנפתחה עם הרבה ציפיות, הנחיתו פה לדעתי את אחד המאמנים הטובים שאימנו בהפועל אשקלון. תמיד היינו צמודים לצמרת, ולדעתי אם לא היו משחררים את גל צרויה, שחר הירש וטל מכלוף, אז בוודאות היינו עולים ליגה”.
אם אתה צריך להפנות אצבע מאשימה, אז מי לדעתך אשם במצב בו המועדון נמצא היום? “לא צריך לחפש אשמים, זה לא ייתן כלום ולא יוציא את הקבוצה מהמצב שהיא נמצאת בו. הקבוצה היא מעל כולם, ומפה אני קורא לשני הצדדים להתעלות ולפתור את המשבר הזה”.
מדברים על כך שהפועל אשקלון לא תפתח עונה, וגם אם כן, זה יהיה במינוס נקודות. בתור אחד שככל הנראה ימשיך במערכת בעונה הבאה, איך נערכים לדבר כזה? “אסור שהקבוצה תינזק ואסור שחלילה נתחיל במינוס נקודות, זה יהיה דבר שקשה לתקן. אני כולי תקווה שאכן הדברים יסתדרו ויבנו פה קבוצה טובה בעונה הבאה”.
מול מי בעצם אתם מתמודדים ברמה היומיומית? הרי צ’יקו ודרור אינם, פרוספר כבר לא מגיע. מי מנהל את המועדון? “מאז שהמשבר התחיל אנחנו עומדים מול זוהר, שעושה עבודה אדירה. כל בעיה וכל דבר הוא כאן. הוא ממש משמש היום גם מנהל, גם יושב ראש וגם מנכ”ל”.
מורו ורבו. ג'רבי יחד עם פיני עייש
ידוע שאתה ודרור אלמלם חברים מאוד טובים גם מחוץ לכדורגל. כמה הפריע לך בזמנו הדיבורים שהוא הביא אותך למועדון רק בגלל היותכם חברים? “דרור הוא לא עוד חבר, אנחנו מגיל אפס ביחד, והוא הבן השלישי של אימא שלי. זה נכון שהוא הביא אותי לאשקלון, אבל הוא הביא אותי אחרי שלוש שנים שהוא היה בקבוצה ואחרי שיצאתי לאמן בחוץ והצלחתי. שמעתי את הדיבורים, ואני מכיר את ההתלחששויות האלה. אלו דיבורים שתמיד יהיו, לא משנה מה יהיה, תמיד ידברו. אבל על המקצועיות שלי, עם כל הצניעות, קשה לחלוק ויעידו אלו שעבדתי איתם, מאמנים ושחקנים ששולחים לי הודעות אחרי אימונים כמה הם נהנו מהאימון. מפה אני רוצה להודות לדרור על האמון שנתן בי וגם אוסיף שדרור הוא אבדה קשה להפועל אשקלון, ורק מי שהיה קרוב למערכת היה רואה כמה הקבוצה חשובה לו אחרי שלא פעם ולא פעמיים הוא הוציא כסף מחשבונו האישי ושילם משכורות לשחקנים שחלילה לא יאחרו המשכורות. אני גאה שיש לי חבר כזה”.
“חולם להיות יוסי אבוקסיס, שחקנים מתאבדים בשבילו”
את חלומו הגדול ג’רבי לא מסתיר ואפילו לא מתבייש לצעוק אותו בפה מלא: הוא רוצה להוביל את הפועל אשקלון כמאמן ראשי ומקווה שכבר בעונה הקרוב זה יתממש. אחרי שבילה במ.ס אשקלון, הפועל בני אשדוד, הפועל אדומים אשדוד וכאמור הפועל אשקלון, בעיקר כעוזר מאמן, הוא רוצה להיות כינור ראשון. “זה החלום חד משמעי. הייתי שחקן פה מגיל הילדים ועד הבוגרים, עליתי ליגות, ירדתי, חוויתי הכול עם הקבוצה הזאת. יצאתי לאמן בחוץ, אימנתי לבד ואימנתי עם פיני עייש, יובל נעים, מסאי דגו ושלומי דורה. עכשיו אני”.
כמה אתה מרגיש סיפוק להימצא במועדון הבית שלך? “אין אושר גדול מזה. הפועל אשקלון היא אהבת נעוריי, ואין יותר כיף לאמן פה, ויהיה הרבה יותר כיף להסב נחת לקהל הנפלא שלנו”.
איזה שחקן אשקלוני אתה יכול לסמן כבעל פוטנציאל להגיע רחוק? “אליעזר יוסף עושה סימנים שהוא מתפתח להיות שחקן מצוין. גם דולב אברג׳ל אם הוא ייקח את הכדורגל יותר ברצינו אז גודל פה כוכב שהרבה זמן לא היה. וכמובן שיש את יאיר הדר, שאם יצבור דקות משחק, הוא יהיה שוער מעולה”.
מי המאמן שהוא המודל לחיקוי שלך בארץ? “יוסי אבוקסיס. מלבד זה שהוא מאמן מצוין, הוא גם פסיכולוג של השחקנים. השחקנים מוכנים להתאבד בשבילו על המגרש, וכזה אני רוצה להיות, זה המודל”.
לפני כשלוש ושנים וחצי, יצא נהג מונית בשנות השלושים לחייו מאשקלון למה שחשב שיהיה עוד יום עבודה שגרתי. הוא וודאי לא שיער בנפשו שבמהלך אותו היום הוא יובהל באמבולנס לחדר המיון של המרכז הרפואי ברזילי בבית חולים ברזילי כשהוא כאוב לאחר תאונת דרכים. לרוע מזלו, במהלך יום העבודה הוא היה מעורב בתאונת דרכים. רכב אחר פגע בעוצמה במונית שבה נהג. כתוצאה מכך נגרמו לו כאבים חזקים בעמוד השדרה, בגב ובצוואר. סדרת בדיקות וצילומים שעבר אובחן כי כתוצאה מהתאונה הוא סובל מפגיעה בעמוד שדרה צווארי, עמוד שדרה מותני והגבלה בתנועה.
הנהג המשיך לאחר התאונה לקבל טיפול תרופתי, המשיך במעקב במסגרת קופת חולים ועבר טיפולי פיזיותרפיה, אולם ללא הועיל. ככל החלפו הימים הוא הבין שתוצאות התאונה הולכות ללוות אותו כל שארית ימי חייו.
כאבי גב. אילוסטרציה: א.ס.א.פ קריאייטיב – INGIMAGE
בצר לו פנה נהג המונית לעורך הדין איל כהן – ממשרד עורכי הדין כהן-קריסי מומחים לדיני נזיקין – על מנת שיסייע לו להשיג את זכויותיו.
לאחר שהחל עו"ד כהן לפעול בנושא, הוכרה התאונה כתאונת עבודה, ואף נקבעו לו נכויות בביטוח הלאומי והוא קיבל פיצויים מהביטוח הלאומי בסך של כ- 45 אלף ₪.
אין ספק שאחד האוצרות החשובים של אשקלון הוא כמובן הים המהווה חלק בלתי נפרד מהעיר. כחלק ממגוון תחומי הלימוד הרחב בבית הספר התיכון "אורט הנרי רונסון", קיים בבית הספר בשבע השנים האחרונות מסלול ללימודי ימאות מתקדמים, כאשר מה שהחל עם שמונה תלמידים בודדים שהחלו את המסלול, הפך למסלול מבוקש בו ישנם כ-70 תלמידים מבית הספר.
הלימודים מתקיימים מכיתות ח'-יב' , כאשר מסיימי המסלול זוכים ברישיון משיט לסירה מעל שבעה מטר – מה שנקרא בעגה המקצועית רישיון 21. לימודי המסלול ייחודיים באשקלון.
כאמור בסוף השבוע שעבר נערך טקס סיום שנה, זאת לאחר ביצוע המשימה האחרונה של השנה, שהיוותה את פעילות הסיכום של השנה . תלמידי כיתות ח' עברו חתירה ארוכה של למעלה משלוש שעות על סירות סנונית. כיתות ט' שהתמקצעו במהלך השנה במפרשנות ופיקוד, ביצעו פעילות סיכום של הפלגת מפרשים וסנוניות מאשדוד לאשקלון. כיתות י' התמקצעו במהלך השנה בפיקוד על סנונית והוצאת רישיון משיט, ביצעו פעילות סיכום לא פשוטה של הפלגה ביאכטה מאשדוד לאשקלון. תלמידי כיתות יא-יב, הסתובבו בסירות בין הקבוצות השונות, וסייעו והדריכו את הכיתות הצעירות יותר.
סיום השנה במסלול לימודי ימאות מתקדמים של בית הספר "אורט הנרי רונסון". צילום: יח"צ
צוות דרום במשטרה הירוקה של המשרד להגנת הסביבה פעל במשך מספר ימים באופן סמוי באתר פסולת פיראטי שהוקם בשטח חקלאי סמוך לצומת זיקים שבמועצה האזורית חוף אשקלון ואסף ראיות על מפעילי האתר, שיטת העבודה, בעלי המתחם וההתנהלות הכללית.
ביום שלישי האחרון, לאחר כמה ימי מעקב ולאחר שהושלכה פסולת מסוגים שונים באמצעות משאיות פינוי פסולת ולפני כיסוי הפסולת באדמה, הצוות – בשיתוף פעולה עם כוח של מג"ב – ביצע אכיפה פלילית גלויה.
במסגרת הפעילות הצוות תפס משאית שממנה הושלכה פסולת מעורבת בתוך האתר הפיראטי, והמשאית נתפסה ונלקחה לחניון ייעודי.
המשאית שנתפסה. צילום: המשטרה הירוקה, המשרד להגנת הסביבה
במקביל, החלו פעולות פינוי הפסולת לאתר מורשה.
המשטרה הירוקה פתחה תיק חקירה, ובימים הקרובים כל הגורמים הרלוונטיים ייחקרו באזהרה ואף יוגש כתב אישום נגד כל המעורבים.
בתום חקירה שערכה משטרת ישראל בעקבות תלונה שהוגשה לפני ימים ספורים בעיר אשקלון אודות התפרצות לבית כנסת יד עמוס הסמוך לבית הספר סיני שבשכונת אפרידר, גובשה תשתית ראייתית כנגד החשוד תושב העיר גם בגין התפרצות לבית מגורים משם גנב תליונים ובובה דמוי זהב. אתמול (רביעי) הוגש נגדו כתב אישום בבית משפט השלום באשקלון באמצעות חטיבת התביעות לכיש.
הפורץ מטייל בבית הכנסת
ביום שישי האחרון הגיע גבאי לבית הכנסת כדי לפתוח אותו לתפילת שחרית. הגבאי ההמום הבחין שמישהו פרץ בלילה לבית הכנסת וגנב ממנו כסף מקופות הצדקה. לאחר שחלפה השבת הגיע הגבאי לתחנת המשטרה והגיש תלונה על ההתפרצות. במהלך חקירת המקרה שלפו החוקריםן את סרטוני מצלמות האבטחה שהותקנו בבית הנכסת ושם ראו את הפורץ בשעת מעשה. מצפיה בסרטונים עלה כי הפורץ נכנס דרך חלון אולם בית הכנסת ולאחר מכן החל מחטט במקרר האוכל שנמצא באולם האזכרות לאחר מכן עבר לאולם בית הכנסת וגנב סכום כסף מקופת צדקה.
מזומן בזמן. הפורץ מרוקן את קופת הצדקה בבית הכנסת
החוקרים הצליחו לזהות את הפורץ, צעיר תושב העיר בן 25, שפניו נראו במצלמות האבטחה. בפעילות מהירה של חוקרי תחנת המשטרה בעיר, אותר החשוד במעשה ובלשים הביאו אותו לחקירה כבר באותו בוקר.
כחלק מהנוהל בוצע על גופו חיפוש מדוקדק והשוטרים הבחינו כי בתחתוניו מוסתרים תליוני "זהב" שככל הנראה לאחר מעצרו הצליח להעביר אותם מהכיסים לתחתונים כדי שלא ימצאו.
לא נגענו. התליונים שנמצאו במבושיו. צילום: דוברות המשטרה
החשוד טען כי התליונים שייכים לו ואף נמצאים ברשותו מזה כשבועיים ימים.
