מאז נוסדה הפועל אשקלון עברו בשורותיה מאות אם לא אלפי שחקני כדורגל. חלקם הצליחו יותר וחלקם פחות, אך לבטח לא כל אחד זוכה לאמן בה גם לאחר קריירת המשחק. אחד שכן הצליח במשימה הוא עמי ג’רבי, ששימש בעונה האחרונה עוזר המאמן של שלומי דורה בקבוצה הבוגרת ועוד קודם לכן גם היה עוזר מאמן שני בתקופתו של יובל נעים.
כחלוץ הוא היה נחשב לאחד הטובים ויכול היה להגיע הרבה יותר רחוק, כך מעידים עליו חבריו מהפועל אשקלון. ג’רבי היה סקורר מריח שערים, אך לא עמד על משבצת השחקן הממושמע, דבר שדי חיבל לו בדרך למעלה. הוא מתנחם בכך שלכל הפחות יצא לו להגשים את עצמו ולשחק במועדון שבו גדל – הפועל אשקלון – לעלות ליגות, לרדת ולהיות שחקן משמעותי על כר הדשא.
היום, כשהוא נמצא בצד השני מעבר לקווים, וכשהוא בן 42, הוא מחפש לעבור לקדמת הבמה. אחרי כמה קדנציות כעוזר מאמן באשדוד ובאשקלון ומעט ניסיון כמאמן ראשי הוא חולם על הדבר האמיתי ומכוון הכי גבוה שיש. בריאיון מיוחד ל"כאן דרום", שבו הוא גם מסכם עונה מתישה בהפועל אשקלון, הוא כמובן גם נוגע במצב האנוש שבו נמצא מועדון הכדורגל האשקלוני שהוא כל כך אוהב ואומר שבסופו של דבר מעז ייצא מתוק.
לא יתבע את המועדון שגדל בו. עמי ג'רבי
“אין מצב שאתבע את הקבוצה שגדלתי בה”
עם עמי ג’רבי אנחנו מדברים ביום שני בצהריים, במהלכו של עוד יום עבודה במשרד התיווך שבבעלותו “עושים נדל”ן”. העיסוק הנוסף שלו הוא אולי אחת הסיבות לכך שג’רבי מצליח לסגור את החודש בצורה מכובדת, זאת על אף השכר שמתעכב בהפועל אשקלון. אשתו יעל ושלושת בניו, דניאל, בן ורן, הם סיבה מספיק טובה כדי לאחוז בעבודה נוספת, כזו שיכולה להחזיק משפחה כשהמצב הקשה בכדורגל לא מביא פרנסה הביתה. למרות היותו אשדודי, אך במקביל גם דמות מאוד חזקה באשקלון, ג’רבי מתקשה להבין ולקבל את הסיטואציה שבה המועדון נמצא היום. “זה לא משנה אם אני אשקלוני או מגיע מבחוץ, זו עדיין פרנסה של אנשים שלא מקבלים שכר. המצב מעצבן מאוד, אבל אין הרבה מה לעשות, צריך להיות סבלניים ולקוות שהדברים יסתדרו”.
מה יהיה הצעד הבא מבחינתך ומבחינת אנשים בקבוצה אםלא ישלמו לכם את השכר שחייבים?
“כמו שאמרתי, צריך לחכות ולראות מה יהיה. לשמחתי, הכדורגל הוא לא הפרנסה העיקרית שלי, אז במקרה שלי אני יכול להסתדר. בכל אופן, לא יקרה מצב שאני אתבע את הקבוצה שגדלתי בה. אחכה כמו כולם ונקווה לטוב”.
סיימתם את אחת העונות הקשות בתולדות המועדון. היה בה הכול מהכול, עליות וירידות מבחינה מקצועית, קושי כלכלי ומאבקים בין העירייה לעמותה. איך אתה מסכם את העונה הזו?
“זו הייתה עונה שנפתחה עם הרבה ציפיות, הנחיתו פה לדעתי את אחד המאמנים הטובים שאימנו בהפועל אשקלון. תמיד היינו צמודים לצמרת, ולדעתי אם לא היו משחררים את גל צרויה, שחר הירש וטל מכלוף, אז בוודאות היינו עולים ליגה”.
אם אתה צריך להפנות אצבע מאשימה, אז מי לדעתך אשם במצב בו המועדון נמצא היום?
“לא צריך לחפש אשמים, זה לא ייתן כלום ולא יוציא את הקבוצה מהמצב שהיא נמצאת בו. הקבוצה היא מעל כולם, ומפה אני קורא לשני הצדדים להתעלות ולפתור את המשבר הזה”.
מדברים על כך שהפועל אשקלון לא תפתח עונה, וגם אם כן, זה יהיה במינוס נקודות. בתור אחד שככל הנראה ימשיך במערכת בעונה הבאה, איך נערכים לדבר כזה?
“אסור שהקבוצה תינזק ואסור שחלילה נתחיל במינוס נקודות, זה יהיה דבר שקשה לתקן. אני כולי תקווה שאכן הדברים יסתדרו ויבנו פה קבוצה טובה בעונה הבאה”.
מול מי בעצם אתם מתמודדים ברמה היומיומית? הרי צ’יקו ודרור אינם, פרוספר כבר לא מגיע. מי מנהל את המועדון?
“מאז שהמשבר התחיל אנחנו עומדים מול זוהר, שעושה עבודה אדירה. כל בעיה וכל דבר הוא כאן. הוא ממש משמש היום גם מנהל, גם יושב ראש וגם מנכ”ל”.
מורו ורבו. ג'רבי יחד עם פיני עייש
ידוע שאתה ודרור אלמלם חברים מאוד טובים גם מחוץ לכדורגל. כמה הפריע לך בזמנו הדיבורים שהוא הביא אותך למועדון רק בגלל היותכם חברים?
“דרור הוא לא עוד חבר, אנחנו מגיל אפס ביחד, והוא הבן השלישי של אימא שלי. זה נכון שהוא הביא אותי לאשקלון, אבל הוא הביא אותי אחרי שלוש שנים שהוא היה בקבוצה ואחרי שיצאתי לאמן בחוץ והצלחתי. שמעתי את הדיבורים, ואני מכיר את ההתלחששויות האלה. אלו דיבורים שתמיד יהיו, לא משנה מה יהיה, תמיד ידברו. אבל על המקצועיות שלי, עם כל הצניעות, קשה לחלוק ויעידו אלו שעבדתי איתם, מאמנים ושחקנים ששולחים לי הודעות אחרי אימונים כמה הם נהנו מהאימון. מפה אני רוצה להודות לדרור על האמון שנתן בי וגם אוסיף שדרור הוא אבדה קשה להפועל אשקלון, ורק מי שהיה קרוב למערכת היה רואה כמה הקבוצה חשובה לו אחרי שלא פעם ולא פעמיים הוא הוציא כסף מחשבונו האישי ושילם משכורות לשחקנים שחלילה לא יאחרו המשכורות. אני גאה שיש לי חבר כזה”.
“חולם להיות יוסי אבוקסיס, שחקנים מתאבדים בשבילו”
את חלומו הגדול ג’רבי לא מסתיר ואפילו לא מתבייש לצעוק אותו בפה מלא: הוא רוצה להוביל את הפועל אשקלון כמאמן ראשי ומקווה שכבר בעונה הקרוב זה יתממש. אחרי שבילה במ.ס אשקלון, הפועל בני אשדוד, הפועל אדומים אשדוד וכאמור הפועל אשקלון, בעיקר כעוזר מאמן, הוא רוצה להיות כינור ראשון. “זה החלום חד משמעי. הייתי שחקן פה מגיל הילדים ועד הבוגרים, עליתי ליגות, ירדתי, חוויתי הכול עם הקבוצה הזאת. יצאתי לאמן בחוץ, אימנתי לבד ואימנתי עם פיני עייש, יובל נעים, מסאי דגו ושלומי דורה. עכשיו אני”.
כמה אתה מרגיש סיפוק להימצא במועדון הבית שלך?
“אין אושר גדול מזה. הפועל אשקלון היא אהבת נעוריי, ואין יותר כיף לאמן פה, ויהיה הרבה יותר כיף להסב נחת לקהל הנפלא שלנו”.
איזה שחקן אשקלוני אתה יכול לסמן כבעל פוטנציאל להגיע רחוק?
“אליעזר יוסף עושה סימנים שהוא מתפתח להיות שחקן מצוין. גם דולב אברג׳ל אם הוא ייקח את הכדורגל יותר ברצינו אז גודל פה כוכב שהרבה זמן לא היה. וכמובן שיש את יאיר הדר, שאם יצבור דקות משחק, הוא יהיה שוער מעולה”.
מי המאמן שהוא המודל לחיקוי שלך בארץ?
“יוסי אבוקסיס. מלבד זה שהוא מאמן מצוין, הוא גם פסיכולוג של השחקנים. השחקנים מוכנים להתאבד בשבילו על המגרש, וכזה אני רוצה להיות, זה המודל”.
המודל לחיקוי שלו. יוסי אבוקסיס
עבדת עם פיני עייש ושלומי דורה. עם מי נהנית יותר ומה לקחת מכל אחד?
“עבדתי קודם כול עם יובל נעים, ויובל ייחקק בדפי ההיסטוריה של הפועל אשקלון כמאמן שעשה פה תקופה אדירה. אחרי זה הייתי עוזר של מסאי דגו, וממנו למדתי המון, הוא אחד המאמנים המוכשרים שיש, ויש לו אימונים שצריך לתעד ולשמור. פיני עייש הוא אולי אחד המבוזבזים שיש בכדורגל הישראלי, המאמן הכי טוב בליגות הנמוכו,ת ואני לא מתבייש להגיד שלמדתי ממנו המון, הוא ללא ספק מורי ורבי . הצניעות, המקצועיות ודרך הארץ שלו זה משהו. עם שלומי דורה אמנם הייתי רק שנה אחת, אבל היה קליק אדיר מהרגע הראשון, נהניתי מכל אימון איתו ומכל מפגש. הוא לדעתי המאמן הכי טוב בליגה הלאומית בפור על כולם, ואני מאמין שהוא יחזור לליגת העל מהר מאוד”.
לאן אתה רואה את עצמך מגיע בתחום האימון?
“כל אחד חולם להגיע הכי רחוק שאפשר. אני שאפתן מאוד וחרוץ ורוצה ללמוד תמיד, אני מתחיל דרך, ובעזרת ה׳ מקווה להגיע הכי גבוה שיש”.
רוצים להישאר מעודכנים?
הורידו את אפליקציית "כאן דרום – אשקלון"
“מעמד המאמן בשפל בארץ”
ג’רבי היה בשני המתרסים. היה שחקן בשנות ה-90, ומאוחר יותר מינף את הידע והחל לעבוד בצוותים המקצועיים. מה יותר קשה? כששאלנו אותו הייתה לו תשובה די חותכת לכך, ויש לו מה להגיד גם על מעמד המאמן בארץ. “אני חושב שאלו תפקידים שונים מאוד. בתור שחקן אתה אחד מסגל של 24, ובתור מאמן אתה אחד, וכל המערכת עליך: שחקנים, צוות מקצועי, הנהלה, אוהדים. לצערי, מעמד המאמן בשפל בארץ, אבל זה החיידק שדבוק בנו מגיל קטן ומושך אותנו אל האהבה הכי גדולה, שהיא הכדורגל”.
כשהיית שחקן היו לך פה ושם עבירות משמעת; היום כשאתה בצד השני, איך אתה מגיב כלפי שחקן שקצת טועה בדרך?
“אין אצלי פשרות בנושא משמעת. אני יכול להיות חבר של השחקנים, ללכת איתם לאכול משהו ולצחוק איתם, אבל באימון חשוב שיידעו לעשות את ההפרדה בין מאמן לשחקן”.
אתה חושב שיכולת להגיע יותר רחוק כשחקן?
“אני לא אעיד על עצמי, רק אגיד שגיגי כהן ז״ל התחנן אליי שאם לא אצא מהצבא, למחרת אהיה בנבחרת האולימפית ושלדעתו אני אהיה אחד החלוצים הטובים שיש, אבל העקשנות שלי גברה על הכול. בדיעבד אני מצטער על הרבה דברים שההתנהלות שלי בתור שחקן לא הייתה טובה”.
ג'רבי מקבל אהבה בימיו באדומים אשדוד צילום: מדיה אדומים אשדוד
איך האישה והמשפחה מגיבות לזה שהחלטת להמשיך בכדורגל? תומכות? מגיעות למגרשים?
“אשתי תומכת בי בכל דבר, והילדים שלי מגיעים לכל משחק של אשקלון ומכירים את כל השירים. במשחק בכפר סבא, כשהפסדנו 3:1, לקח לי שעה להרגיע את דניאל בכורי, שלא הפסיק לבכות”.
מה יכול לגרום לעמי ג’רבי לבכות?
“אני מאוד רגיש, אבל לא מרבה בכלל לבכות. אם פוגעים בי, אני נפגע מאוד וקשה לי מאוד לסלוח. אולי זו עוד תכונה שהייתי רוצה שתעבור לי, בינתיים לא מצליח לי”.
איזה מסר מרגיע אתה יכול לשלוח לאוהדי הפועל אשקלון?
“לצערי, כולנו נמצאים בחוסר ודאות גדול, אבל הפועל אשקלון זו קבוצה עם מסורת ועם קהל שהוא אחד הטובים שיש בארץ. אני מאמין באמונה שלמה שהכול יסתדר. ולגביי, גם אם לא אהיה חלק מהקבוצה בעונה הבאה, הקבוצה הזו תהיה חלק ממני עד יומי האחרון”.
