דעות

לאחר עשור וחצי בחוץ חוזר פיני ביטון לעיתון “כאן דרום” עם טור פוליטי כמו שרק הוא יודע לכתוב. זה הזמן של המועמדים לראשות העיר לתפוס מחסה. “בלי חשבון” גרסת 2018

נוצרתי אי שם בתחתית הים. במשך מיליוני שנים שטפו אותי גלי הים אל החוף ונערמתי לכמויות אין סופיות. במשך כל היממה שוטפים אותי גלי הים. במשך היום כשחם והשמש מכה בי באים המוני אנשים לשכב עליי, יש כאלה שפורסים עליי מגבת כי גופי החם והדוקרני במקצת מפריע להם, ילדים ממלאים אותי בדליים ובונים להם ארמונות […]

סקר חדש גילה נתון עצוב: כ-90% מההורים לא היו מעוניינים שילדיהם ישתתפו בפעילות עם ילד בעל מגבלה. האחריות ללמוד פתיחות, הכלה וסובלנות עוד בטרם ילדינו נפגשים עם מושגים אלו, מוטלות עלינו ההורים

על כל מועמד להיות ער לכך שהכישורים קודמים לקשרים כאשר הוא מחליט על מינוי של אדם כלשהו לתפקיד בכיר. לכן מחובתנו לוודא שהמועמד שלו נצביע ידע להרכיב את הנבחרת שלו קודם כול בהתבסס על האמון שרוכשים לו תושבי העיר, ולאו דווקא על האמון שהוא רוכש לאנשים סביבו

אשת החינוך הוותיקה, אווה טוטאי, השתתפה בוועידה ומברכת על קיומה. לצד זאת, היא מאירה כמה נקודות שחשוב יהיה לקחת לתשומת הלב בארגון הוועידה הבאה

שלטי החוצות המפארים את ההישגים החינוכיים של תלמידי העיר מרחיבים את הלב, וכך גם העלייה באחוזי הזכאים לבגרות. אך עדיין ישנם פערים בין אשקלון לערים אחרות בארץ, ואת הפערים הללו נדרשים קברניטי העיר לצמצם אך לא רק באמצעות מערכת החינוך, אלא דרך התגייסות של כלל המערכות העירוניות

ד”ר תמה חלפין סולדת מאירועים המוניים ורועשים, ולכן בעשור שבו התגוררה בתל אביב, לפני שעברה לאשקלון, היא נעדרה ממצעדי הגאווה. בפעם הראשונה בחייה היא תשתתף באירוע גאווה, זה שיתקיים בחוף דלילה, דווקא כדי להשתיק את הקולות נגד המצעד הזה, גם במחיר של חום, זיעה ורעש

יו”ר הארגון לגננות ונוף בישראל ניסים סויסה, מי שבעבר עיצב את הנוף הירוק ברחובות העיר, לא אוהב את היחס של העירייה לעצים ומספר על תחושותיו הקשות אל מול עקירות העצים והחלפת הפרחים החיים בפרחי פלסטיק

לאחר עשרות טורים שכתבתי כאן בעיתון “כאן דרום”, אני מרגיש שהגיעה העת שאני צריך להחליט על כיוון חדש שבו אפעל כדי לממש את מה שאני מאמין בו ושאוכל להגשים ממנו את הרצון שלי לשינוי למען החברה ולמציאות טובה, נכונה ואמיתית יותר

כל אשקלוני שביקר באמפיתיאטרון של אשדוד או באר שבע מכיר את התחושה הזו של “למה לנו אין כזה?” כי לא רק שכחנו מקיומו של האמפי בגן הלאומי, גם המראה שלו לא גורם לנו לרצות להיזכר בו. זה הזמן לשפץ ולחדש אותו ולהחזיר לו את העדנה שהוא זכה לה בהופעות הגדולות שלמה ארצי עם ריח הים והבירה ביד

מקום שנראה חדשני ומשדר רעננות – תהיה לציבור גם סיבה להשתמש בשירותיו. בתקופה שבה אשקלון מתמודדת עם אחד מקשיי התחבורה הגדולים בתולדותיה, אין כל היגיון לשים במרכז את התחבורה הציבורית. איך הפכה התחנה המרכזית באשקלון, שנחנכה לפני 53 שנה, למקור להבטחות לחידושה שמתפרסמות רק כדי לקבל לייקים

בסוף השבוע הבא יתקיים בבית העם יריד אופנה ייחודי, מכירת ביגוד ואקססוריז לטובת נערות בסיכון. היריד הוא פרי יוזמתה של קבוצת הפייסבוק “מה לבשת היום לעבודה?” שחברה למועצת הנוער אשקלון למען אירוע חברתי בסטייל אחר. חופית לוגסי, מנהלת הקבוצה, מספרת על כך

ברק חדריאן נעדר מהטור בשבועיים האחרונים ושהשתתף בסמינר מנהיגות בגרמניה, בין היתר, לצד נציגים מלבנון וטוניסיה. "אם כל אחד יעשה משהו קטן וסמלי עבור המדינה, הוא יכול לתרום יותר מכל מהלך דיפלומטי"

אין ספק שבעיות החניה ברחבי אשקלון הן מהרעות החולות של העיר. כבר שנים ארוכות שבקומה הרביעית מציעים פתרונות כאלו ואחרים למצוקה, אך דבר לא יצא לפועל. הגיע הזמן לחשוב מחוץ לקופסה. מה למשל? מיניבוסים קטנים באזורי הקניות

רגע אחד קטן ומרגש שהתרחש בילדותי ביום העצמאות עיצב את מי שאני כיום ואת העובדה שאני נושא עמי דגל ישראל לכל מקום. כי להיות ציוני זה לא רק להקים את המדינה, אלא גם לשמור עליה

אמנם חג המימונה הוא חג מרוקאי, אך הוא מקבץ אליו את כל בני העדות והלאומים. הייתי שמח לראות ערבוב דומה מתרחש בין כל חלקי החברה הישראלית לאורך כל השנה, כי רק כך נקדם את החוסן הלאומי שלנו

הסדרה ‘”סאלח, פה זה ארץ ישראל” הצליחה לעורר עניין גדול, בעיקר בשל העושר הארכיוני ששימש לה בסיס. אם אשקלון, בת אלפי השנים, תרצה לעורר עניין מתישהו, זה יהיה לא פשוט בכלל, כי עד עכשיו אין בנמצא ארכיון או מוזיאון שמספר אפילו את סיפורה של אשקלון של ימינו

הרצף של חג הפסח, יום השואה, יום הזיכרון ויום העצמאות צריך להזכיר לנו שהמדינה שלנו היא קיבוץ גלויות של אנשים שפעם יצאו ממצרים, ומאז יצאו מאירופה ומארצות ערב, ויש בהם גם קשישים עניים וניצולי שואה, שהדאגה להם חיונית מאוד לזהות של המדינה