קוראים וקוראות יקרים, זה כתשעה חודשים שאני כותב את עמדותיי, את המחשבות, את הרעיונות ומשתף על העשייה שלי. הכול התחיל בטקסט שכתבתי שארוך מדי לפרסם אותו בדף הפייסבוק, ומפה לשם הגיעה בקשה שאכתוב מדי שבוע. בהתחלה חששתי שלא יהיה לי מספיק על מה לכתוב, מאיפה אשלוף רעיונות פתאום ואיך אמצא את הזמן לזה. אט אט מצאתי את עצמי יושב כל תחילת שבוע ומחפש אחר רעיונות לכתוב ולשתף את הציבור, לפעמים נגרר עם זה עד הרגעים האחרונים של סגירת הגיליון ובתוך שעה יוצא חיבור לטור השבועי, כל זה בגילוי נאות ללא כל תמורה כספית.
ברק חדריאן
מגיל קטן תמיד פעלתי למען אנשים. כילד אני זוכר רגעים שבהם התהלכתי ברחובות העיר ודמיינתי איך אפשר להפוך את החברה לטובה יותר ואת אשקלון למשגשגת ולעיר הכי טובה בעולם. השבוע במקרה פגשתי את אסתר אורן, מנהלת התיכון שלי אורט אפרידר, ונזכרתי איך בכיתה י”ב הייתי יו”ר מועצת התלמידים. דאגתי להקמת חדר הרדיו של בית הספר, שהפך להיות הסנונית הראשונה להקמה של מגמת תקשורת ואיך ניהלתי מול בית הספר ומול העירייה מאבק עיקש לאחר שהתקבלה החלטה לקצץ בתקציבי מסיבות הסיום של כל כיתות י"ב באשקלון ולהפוך את זה לאירוע מצומצם וקצר.
טורים נבחרים של ברק חדריאן
- געגועי לשלמה ארצי או לאן נעלם האמפיתיאטרון של אשקלון?
- דעה: מגיע לתושבי אשקלון תחנה מרכזית חדשה
- מצוקת החניה – לא גזירה משמיים
- דעה: פוליטיקאים, תוכיחו שמעמד האישה חשוב לכם
- איפה הבושה? ברק חדריאן מחפש ענווה במועצת העיר
- דעה: אשקלון זקוקה לחיי תרבות
- דעה: הסכם גג? דרושה חשיבה סביבתית
- דעה: שחיתות בעירייה? אור השמש הוא החיטוי הטוב ביותר
“מאבק השמיניסטים” נקראה הכותרת בעיתון עם הריאיון הראשון שלי לאחר שאיגדתי את כל הנציגים מכל בתי הספר והובלנו מאבק מול החלטת העירייה. פגישות עם נציגי מועצה, עם האחראי על החינוך משה ינאי ז”ל ועם כל מנהלות בתי הספר. השיא היה במחאה שכבתית שבה כל התלמידים לא נכנסנו לשיעורים וקיימנו הפגנה ספונטנית ברחבת בית הספר. נקראתי אל חדר המנהלת ולקחתי איתי בכוונה את התלמידים הכי רעשניים שהביעו מחאה קולנית ביותר בפני ההנהלה ואת מורת הרוח מהפגיעה, שהייתה עבורנו לכואבת ומשפילה עם סיום רגע מרגש של 12 שנות לימוד ויציאה אל השירות בצה”ל ואל החיים האמיתיים. לאחר כמה ימים נקראתי שוב אל המנהלת לשיחה יחד הרכזת החברתית ועם המפיק של האירוע וביקשו להרגיע את גובה הלהבות והבטיחו לי מסיבת סיום מכובדת ומרשימה. העברתי את המסר לשכבה: קדימה, יש מסיבת סיום להיערך אליה ועל כולם לקחת חלק במשימה להצלחת הערב.
ישראלי אשקלוני בין עשרות נציגים מעשרות מדינות. חדריאן בתחילת הסמינר
לפני מסיבת הסיום קיבלתי הצעה מרגשת: להיות נציג התלמידים ולנאום בטקס הסיום. זה היה הנאום הראשון בחיי (ובאו עוד לא מעט אחריי). אני זוכר את ההכנה עם אסתר באולם היכל התרבות, את ההדגשות של מילים מסוימות ושל תנועות הידיים. לאחר הנאום החל טקס מצטיינים, ואני נקראתי לבמה וקיבלתי תעודת מצטיין חברתי – רגע שאני מאוד גאה בו. נדמה שלי שזו הייתה הפעם הראשונה שלי על במה, מול 800 איש, ואחריו כבר הייתי משוחרר להשתתף במופע ולבצע מערכון, אולי המביך ביותר שעשיתי בחיי, כמובן שלא ויתרתי על להשתתף בריקוד המשותף של כל השכבה לשירי הלהקות הצבאיות.
אנו נמצאים בתקופת הסיום של שנת הלימודים. מסיבות הסיום של התיכונים נערכות בימים אלו, ובעוד רגע הם יהפכו מנערים ונערות מתבגרים לחיילים וחיילות במדים, יתגייסו לצבא ההגנה לישראל ויגנו על המדינה שלנו. לאחר השירות בצה”ל יצאו לטיול הגדול ויתחילו לבנות את חייהם. לימודים, משפחה, קריירה. שיחזרו בשלום ויעלו מעלה מעלה בדרך. העתיד שלהם תלוי איך יפעלו בעיר למענם, מי לא יזניח אותם וידאג עבורם למקומות תעסוקה, תרבות וחינוך.
אשקלון. מבט מלמעלה. צילום: אדי ישראל
אני מספר את כל זה כי המסר שלי לאותם בני נוער הוא שלא יעזו אף פעם לוותר על החלומות שלהם. שילכו עם האמת ועם מה שהם מאמינים בו ויגשימו את ייעודם. הדחף לשנות בער בי גם בהמשך. סיימתי בהצטיינות שירות כלוחם בחיל הים ויצאתי להתקרב אל עולם הפוליטיקה. מפגשים עם חברי כנסת, שיחות עם צעירים על החברה הישראלית ולקיחת חלק במיזמים ופרויקטים ארציים ובינלאומיים.
ידעתי שאני רוצה ללמוד מדעי המדינה ולהרחיב את היריעה בתחום. בחרתי באקדמית תל אביב-יפו כמקום לתואר הראשון שלי ושם התקבלתי לקבוצה של 20 סטודנטים מתוך 400 שניגשו למועמדות לאחר תהליך מיון ארוך לשלוש שנים בארגון “שגרירי רוטשילד”, שהפועל להכשיר את הדור הצעיר למנהיגות ויזמות חברתית. חוויתי שם המון וקיבלתי פתיחות ומחשבה ובעיקר יכולת לפעול ולממש את העשייה החברתית שלי.
בד בבד, בשנה א’ לתואר הראשון התמודדתי להיות נציג במועצת הסטודנטים במכללה. נבחרתי במקום הראשון, ועם כניסתי למועצה ידעתי – אני רוצה להיות יו"ר האגודה. שנה לאחר מכן נבחרתי לתפקיד ברוב מוחץ. הובלתי שינוי ארגוני, פעילות חברתית והתייעלות תקציבית של האגודה. יצאתי לשנתיים נוספות באקדמיה ללימודי תואר שני בתכנית ללימודי ביטחון באוניברסיטת תל אביב, ושם קיבלתי ידע על אסטרטגיה, מדיניות וביטחון לאומי ועל אחת העבודות הסמינריוניות שהגשתי קיבלתי פרס מיוחד מקרן ענבר על תרומה לחקר הטרור.
אני רוצה להודות על הבמה הפתוחה שקיבלתי על גבי העיתון ללא כל מגבלה או תכתיבים. על התגובות מהקוראים ומאנשים שפנו אליי באופן אישי והביעו הזדהות או ביקשו שאתייחס לעוד נושאים החשובים להם. אני מרגיש שהגיעה העת שאני צריך להחליט על כיוון חדש שאפעל בו כדי לממש את מה שאני מאמין בו ושאוכל להגשים ממנו את הרצון שלי לשינוי למען החברה ולמציאות טובה, נכונה ואמיתית יותר.
