אם יש כתובת, לטוב ולרע, שבגללה הפסקנו כבר לספור כמה מועמדים רצים באשקלון – איתמר שמעוני הוא התשובה. לצד העשייה, המוטלת בספק, אם היה מתנהל בצניעות, אשקלון לא הייתה בכותרות, ומן הסתם היינו סופרים את המועמדים על כף יד של קצב שנחתכו לו כמה אצבעות.
בעצם, איתמר פתח ליותר מדי אנשים לרצות את הג’וב הנחשק. פתאום כל תושב שני פוטנציאלי חושב שהוא יכול.
לגעת בו. איתמר שמעוני מתקבל על ידי אלפי התומכים
אישית לא הייתי מופתע לראות כמה סקרים שבהם איתמר הוביל. ציבור הבוחרים משכנע את עצמו שהבחירה באיתמר בפעם הקודמת לא הייתה מקח טעות. ייתכן שצודקים. לא יודע.
אם טיפה מסריח, מקסימום עוצמים עיניים ומשלשלים את הפתק של איתמר. גם זה בסדר.
קשה לאנשים להודות בטעות. אפילו שתיק עבירות המין נסגר, ואני מאחל לו לצאת נקי וזכאי גם בתיק השוחד, על עובדה אחת אין עוררין: הוא שילם דמי שתיקה טבין ותקילין.
נכון, הוא נהנה מזה שתיק עבירות המין נסגר, אבל במשפט הציבור, בעיניי, הוא הרשיע את עצמו. ואין מה לעשות, ועם כל הכבוד לעשייה שלו בשנתיים וחצי, על טעויות משלמים, וחבל שהוא לא הניח ביוזמתו את המפתחות.
אני לא מתכוון עכשיו לחוות את דעתי על כל מועמד ומועמד, אולי כי אין לי מה להגיד ואולי אני לא מכיר מספיק את כולם, ואולי גם את אלה שאני כן מכיר לא ראוי להזכיר… אך דווקא עכשיו נחמץ לבי שלא הלכנו על אבי עייש בפעם הקודמת.
הסלוגן הפשוט והגאוני שראיתי בצמתים “הפעם אבי עייש” כבש אותי. פתאום תפסתי את הראש איך לא הלכתי איתו בעבר, איך לא נתתי יד.
מבצע הקש בדלת. עייש בפתח עוד דירה באשקלון
גילוי נאות: אבי חבר שלי. ואולי דווקא בגלל ההיכרות הזו אני מכיר מקרוב את היכולות ואת הביצועים שלו.
כל כך אני מכיר שהתחלתי לדקלם בפני מכרים את הסלוגן "הפעם אבי עייש".
רוצים להישאר מעודכנים?
הורידו את אפליקציית "כאן דרום – אשקלון"
הפחד שלי שגם עכשיו כשאהיה מאחורי הפרגוד ביום הבוחר יקרוץ לי שם אחר ושוב אפספס את אבי. אבל אני מבטיח לעצמי שכל הדרך לקלפי אני אמלמל לעצמי "הפעם אבי", "הפעם עייש", כדי שלא אפזול לצדדים.
למי עוד הייתי מתייחס? כמובן לראש העיר בפועל תומר גלאם.
תראו. אין לי מילה רעה להגיד עליו. הוא עובד יפה, נקי, בלי לדבר הרבה, העיר מתפקדת. באמת, למה לא לפרגן גם אם אנחנו לפני בחירות?
אלא מה? לא יודע מה איתכם, לי אישית מפריע שמאחוריו עומד רב שיש האומרים שמושך בחוטים. ולא חלילה שאין לי כבוד לרבנים, בוודאי לרב הנכבד שמאחוריו, אבל אני לא יכול לחיות עם זה שראש עיר לא משוחרר ב-100 אחוז מהרגע שהוא מתיישב על הכיסא.
מי באמת מנהל את העיר? תומר גלאם והרב ברדה. צילום: אורי קריספין
נכון שעכשיו תומר עושה סימנים של מועמד משוחרר, אבל לך תדע אחרי הבחירות. מה שמזכיר לי שפעם יוסי שריד ז”ל אמר שהוא מקנא דווקא בש”ס. שאלו אותו למה, והוא אמר שחברי הכנסת שלהם לא שוברים את הראש. הרב מחליט בשבילם. אז לא שאני נגד ש”ס, אבל לא מתאים שהעיר תתנהל בצורה דומה.
רוני מהצרי הוא סיפור של החמצה. קיבל קרדיט להיות ראש עיר, ובקדנציה השנייה הציבור אמר לו לא.
ישר כסרגל. רוני מהצרי. צילום: אילן אסייג
רוני אמנם התגלה כראש עיר ישר כסרגל שמתרחק מקומבינות כמו מאש, אבל מעד בסיפור דומה לזה של שמעוני עם אותה אדרת ואף אותה גברת שהכניעה אותו. גם תכנית ויסקונסין ז”ל שהוכנסה לאשקלון בתקופתו והייתה כישלון מהדהד תיזכר על שמו, כך שעם כל הסימפתיה אני לא רואה איך הוא עושה קאמבק.
מילה על מועצת העיר. אולי פרט לרמי סופר, הייתי רוצה לראות פנים חדשות לגמרי של 20 חברי מועצה, משום שכולם נתנו בצורה כזו או אחרת גיבוי לאיתמר אחרי שהתפוצצה פרשת הבחורות ושאר מיני חשדות. כולל הדתיים.
היחיד שיצא נגד שמעוני. רמי סופר
אני זוכר שרמי סופר היה קול בודד בחשכה שיצא למאבק, ולכן חוץ ממנו הייתי מצפה לראות 20 פנים חדשות.
כך למשל הייתי רוצה לראות בפנים את דורון נקשרי, שנושא איתו סיפור עם רקע חברתי טעון שאותו הוא מבקש עכשיו לתקן, כשכל אלה שגדלו בשכונות של אשקלון יודעים על מה אני מדבר. נקשרי מדבר במושגים של מהפך חברתי עם תכנית סדורה שהוא מדקלם בעצימת עיניים.
אישית, התרגשתי כשבחוג בית משכנע נקשרי ביקש את הקול שלנו. חיבקתי אותו בסוף הערב ואמרתי לו, "את שלי יש לך".
ועוד משהו: ביקרתי השבוע בעוטף עזה אצל חבר ויש לי ועוד איך מה להגיד על תכנית ההסדרה. נשאיר את זה לפעם הבאה.
