שוטרי הסיור בערים הגדולות כבר רגילים להיקרא כמעט בכל יום לאנשים שיכורים המוטלים על ספסלים או אפילו על הרצפה ברחובות. המקרים האלה מתרחשים כאמור בכל יום אך לא מגיעים לאזנם של כלל תושבי העיר. השיכורים בדרך כלל אינם מזיקים לסביבה ולאחר שהם מתפכחים הם חוזרים לביתם או למסגרת הטיפולית שלהם עד להשתכרות הבאה.
במוצאי שבת נקראו השוטרים לקריאה דומה אך הפעם עם ערך מוסף. במוקד המשטרה דווח על גבר שיכור שנכנס לעסק וגנב ממנו בקבוק אלכוהול (ויסקי). הבחור, תושב העיר בן 29, היה כבר 'מתודלק' אבל כנראה זה לא הספיק. הוא יצא מהחנות ולאחר פרק זמן שב אליה בשנית והחל להשתולל בתוכה להפר את הסדר במקום תוך כדי שהוא מאיים לפגוע באחד מעובדי החנות.
עוצרים חשודים בביתם. צילום: דוברות המשטרה
שוטרי סיור שהגיעו בעקבות כך למקום, הבחינו בשיכור לא הרחק מהחנות כשהוא הולך ברחוב משתולל ומשליך חפצים לעבר כלי רכב שחלפו במקום.
השוטרים ניגשו לשיכור וכל ניסיונותיהם להרגיע אותו ולהפסיק הניא את מעשיו עלו בתוהו בעיקר בגלל שכרותו של האיש. האיש התנגד והחל לאיים על השוטרים ואמר כי יקרא לחבריו שיפגעו בשוטרים, תוך כדי שהוא ממשיך לקלל ולגדף אותם.
מעצר חשוד בהתפרצות. צילום: דוברות המשטרה
לשוטרים לא הייתה ברירה והם החליטו לעכב את השיכור לחקירה בתחנת המשטרה בעיר. האיש סרב לעלות לניידת, ניסה לפגוע בהם וירק לעברם. לבסוף הצליחו השוטרים להשתלט עליו, הוא נאזק, הוכנס לניידת המשטרה והועבר לחקירה בתחנה.
בכל העולם חוגגים את תחילת השנה החדשה, וגם אצלנו. בארצות רבות אחרות קרוי חג זה בשם “ערב השנה החדשה” או “ליל השנה החדשה” באנגלית;New Year’s Eve בנוסף קיימים שמות מסורתיים עתיקים בכמה מדינות, למשל Noche vieja בספרד ו-Hogmanay בסקוטלנד. מקור השם “סילבסטר” באפיפיור סילבסטר הראשון, שזכה למעמד של קדוּשה בכנסייה הקתולית.
שנת 2019. צילום: AFP
ערב הסילבסטר, ליל השנה החדשה או הנובי גוד – לא חשוב איך אתם קוראים לזה – הוא סיבה למסיבה, ואצלנו כל חגיגה מלווה בארוחה דשנה. הפעם הבאתי לכם מתכונים לארוחת שלוש מנות, כי אם כבר חוגגים, אז כמו שצריך: מנה ראשונה של דג, מנה עיקרית של פילה בקר וקינוח מפנק של מרקיז שוקולד. אז תיהנו בחגיגות ושנה חדשה שמחה!
שני דגים על מיקס פטריות מוקפצות בוודקה
חומרים:
400 גרם פילה סלמון מחולק לארבעה חלקים
4 יחידות פילה דניס
3 סלסילות פטריות שמפניון חתוכות לרבעים
2 סלסילות פטריות פורטובלו חתוכות לרבעים
1/2 כוס שמן זית למשרה:
חופן כוסברה קצוצה
חופן פטרוזיליה קצוצה
4 ענפי תימין קצוצים
4 שיני שום קצוץ
100 מ”ל וודקה
מיץ משני לימונים
1/2 כוס שמן זית משובח
1 כפית מלח ים אטלנטי
פלפל שחור גרוס לפי טעם
פילה סלמון על פטריות. צילום: עדי תשובה
אופן הכנה: מערבבים את כל חומרי המשרה יחד.
מחממים שמן במחבת וצורבים את הדגים תחילה מצד העור ולאחר מכן מצד הבשר.
מוציאים את הדגים, מוסיפים שמן זית ומקפיצים את הפטריות עד להזהבה.
מחזירים את הדגים ומניחים מעל הפטריות.
יוצקים מעל את המשרה, מנמיכים את האש ומבשלים כ-2 דקות נוספות.
מגישים במחבת למרכז השולחן.
פילה בקר על פירה בטטה וג’ינג’ר ברוטב יין אדום ושומר
חומרים לזוג:
400 גרם פילה בקר
500 גרם בטטה
1 תפוח אדמה
1 ראש ג’ינג’ר מגורד
1/2 כוס שמן זית
1 כוס יין אדום יבש
1/2 כוס יין אדום מתוק
2 כפות סוכר חום
מעט טימין
1/2 כוס ציר בקר
מלח ים
פלפל שחור גרוס
1 ראש שומר
אופן הכנה: את הבטטה ותפוח האדמה מבשלים בסיר עם מים עד לריכוך. מועכים לפירה, מוסיפים את הג’ינג’ר המגורד ומתבלים במלח ופלפל שחור גרוס.
מחממים שמן זית במחבת וצורבים את פילה הבקר מכל צדדיו. מכניסים לתנור בחום של 190 מעלות עד לקבלת דרגת צלייה רצויה (מקסימום מדיום).
את ראש השומר מפרידים, מורחים בשמן זית ומכניסים לתנור ל-10 דקות בערך.
לתוך המחבת יוצקים את היין וציר הבקר ומוסיפים את הסוכר חום והטימין.
מערבבים, מתבלים במעט מלח ופלפל גרוס ומצמצמים על אש גבוהה לדרגת רוטב סמיך, מעין סירופ.
ממלאים את ראש השומר בפירה בטטה מניחים במרכז הצלחת פילה בקר, יוצקים רוטב מעל ומגישים.
מאז הניצחון הגדול על הפועל קטמון, שלומי דורה וחניכיו כנראה שכחו את מלאכת הכיבוש. גל צרויה שפתח את העונה בסערה ושחר הירש המוכשר מתקשים לייצר מספרים עבור הפועל אשקלון, שהפסידה שוב להפועל נצרת עילית 1:0 באצטדיון סלה הביתי. האורחים עלו ליתרון בדקה ה-22 מפצצה של אוהד רבינוביץ' שהכניע את ליאור חדריאן, הטוב בשורות הקבוצה בתקופה האחרונה והצליח להחזיר את חבריו הביתה עם 3 נק' יקרות מפז. סיטוריס ניניס שנפצע במשחק מול הפועל קטמון חזר היום לשחק אך כבר לאחר חמש דקות מרגע כניסתו הורחק באדום ישיר
בהפועל אשקלון צריכים לבצע חריש עמוק בכל מה שקשור לחוסר המחויבות שמפגינים שחקני הקבוצה. אחרת, קשה מאוד להסביר את ההפסד המביש של קבוצת הדגל של העיר מול קבוצת התחתית הפועל איכסל באמצע השבוע (0:2), שחשף שוב את הבעיות הרבות שקיימות במועדון.
הפועל אשקלון מול הפועל איכסל. צילום: גייל מיכאלי
למעשה, לא רק שמדובר באיבוד נקודות נוסף, אלא זהו גם המשחק השלישי שבו הקבוצה לא מצליחה למצוא את הרשת, בניצוחם של צמד החלוצים גל צרויה ושחר הירש שאמורים להרשית ולהיות החלוצים הטובים בליגה. על הפוטנציאל שלהם אין עוררין, אך נדמה כי בשבועות האחרונות חלה ירידה דרסטית ברמת המשחק שלהם והם מתקשים לגלות את היכולת המוכרת שלהם.
הירש לאחר כיבוש השער. זה לא מהמשחקים האחרונים. צילום: דוברות הפועל אשקלון
אוהדי הקבוצה זעמו על ההפסד באיכסל וטענו כי הקבוצה כבר תקופה ארוכה מגלה יכולת חלשה, כשהשיא הוא אותו הפסד צורם לאחת הקבוצות החלשות בליגה הלאומית. המאמן שלומי דורה קיבל לא מעט מחמאות העונה על כך שהצליח להביא את קבוצתו לנקודה שהיא מועמדת בכירה להעפיל לליגת העל בסיום העונה, אך נראה כי המשחקים האחרונים מורידים לו לא מעט נקודות זכות. “אנחנו לא דומים לכלום”, אמר בכעס אחד האוהדים ל”כאן דרום” בסיום המשחק. “לא יכול להיות ששחקנים לא יתנו מעצמם, לא יכול להיות ששחקנים ילבשו את החולצה של הפועל אשקלון וייראו בצורה הזו. אין לנו קישור, אין התקפה, הספסל שלנו לא מספיק עמוק, ואין שחקן שיכול להיכנס ולשנות משחק. אנחנו בדרך הבטוחה אל מרכז הטבלה. לדבר היום על עליית ליגה יהיה מצחיק”.
שלומי דורה. צילום: דוברות הפועל אשקלון
דורה נאלץ להתמודד ללא לוטם זינו, שנעדר עקב צבירת כרטיסים צהובים, ובמקומו עלה שחקן הבית הצעיר אסיף בן אבו, שאף נפצע במהלך המשחק והוחלף. אם לא די בשני השערים שספגה הקבוצה, הרי שגם הפעם השוער ליאור חדריאן היה המצטיין בשורות אשקלון, ואילולא יכולתו הטובה, התוצאה הייתה יכולה להיות גבוהה עוד יותר ולהשפיל את אשקלון.
הפועל אשקלון במשחק מול איכסל
יתרה מכך, גם במשחקים הקודמים שבהם הקבוצה שמרה על רשת נקייה אך לא השכילה לנצח, חדריאן היה האחראי המרכזי לכך, דבר שמעיד לא מעט על ההגנה והקישור האחורי שמאפשרים לשחקני היריב להגיע ללא מעט הזדמנויות. למזלה של אשקלון יריבתה למאבק העלייה, נס ציונה, ספגה הפסד ביתי מפתיע לאחי נצרת (1:0), ולמעשה הסטטוס קוו בצמרת הטבלה נשמר ועומד על 2 נקודות הפרש מהמקום השני, לפחות עד משחקה של הפועל קטמון ביום חמישי מול בית”ר תל אביב רמלה.
מה קורה לאליצור איתו אשקלון? ללא מעט אוהדים לא ממש ברור. הקבוצה רשמה השבוע את הפסדה הרביעי בחמשת המשחקים האחרונים והשלישי ברציפות ותפסה את מקומה בתחתית טבלת הליגה הלאומית.
אם במחזורים הראשונים של העונה, בזמן שאליצור רשמה ניצחונות חוץ מרשימים, למישהו היה נדמה שהקבוצה תרוץ למעלה ואף תקרא תיגר על העלייה לליגת העל, אותו אחד בוודאי התבדה בתקופה האחרונה. אליצור איתו אשקלון של שחקן העבר אבי סוכר לא עושה סימנים של קבוצת כדורסל. התבוסה האחרונה שלה השבוע בבית למכבי קריית מוצקין (92:70) גרמה לאוהד מושבע שלה, אור גילרן, לצאת מהאולם עוד לפני מחצית המשחק ולעשות את הדרך לביתו שבקריית אונו.
האקט הזה אומר למעשה הרבה על היכולת שהפגינו השחקנים בכחול. “בפעם הראשונה אחרי 22 שנה עזבתי את המשחק של הקבוצה שלי עוד לפני המחצית”, כתב גילרן בפוסט נוגע בפייסבוק, כהרגלו. “היום הלב שלי נשבר. לא בגלל ההפסד, מצדי שיפסידו עד סוף העונה, אלא בגלל הדרך. אין התקפה, אין הגנה, אין רצון, אין אכפתיות, אין אנטיליגנציה ובעצם אין קבוצה”.
עדיין לא מצליח להוביל את הקבוצה. טיילר סמית' (צילום: מועדון אליצור 'איתו' אשקלון)
הקבוצה אמנם עברה זעזוע עם עזיבתו של כריס מקנייט, הזר הדומיננטי בקבוצה, אבל החתימה את בילי מקשפורד ואת הזר טיילר סמית, שעד כה לא מצליחים לגרום לקבוצה להתרומם.
“צריך הרבה סבלנות ואורך רוח”
מאמן הקבוצה אבי סוכר, שהגיע בקול תרומה רמה בקיץ האחרון ועם מטרה ברורה, מוצא את עצמו כעת עם מאזן שלילי של שבעה הפסדים וארבעה ניצחונות. מה שהיה נראה מבטיח בראשית העונה נראה כעת חסר מעצורים לשלילה, אך למאמן יש סיבות שלטענתו הן מספיק מוצדקות כדי להסביר את קריסתה של הקבוצה בשבועות האחרונים.
אבי סוכר במדי אשקלון. צילום: פבל
“כל מי שראה אותנו בתחילת העונה בשני משחקי החוץ ראה קבוצה לוחמת עם דרך, קבוצה מאוזנת, קבוצה שרצה טוב, שחקנים שמפרגנים אחד לשני, שיטה וכמובן כדורסל טוב ואטרקטיבי”, מסביר סוכר. “מה שבנינו בחודשים של עבודה קשה השתבש ביום שהתחילו הטילים. זה התחיל במעבר של השחקנים לתל אביב, המשיך באימונים באולם ברעננה, שעות אימונים שונות, פקקים ואז המשיך בעזיבת זרים וגם ארבעה משחקי חוץ. אני לא מדבר עוד על הכנה שלמה לעונה באולם לא שלנו, שהוא חצי בגודל מהאולם שאנחנו משחקים בו היום. תוסיפי לזה את הלו”ז המטורף, שלישי, שבת, שלישי, שבת, חמישי, שלישי, שבת. שחקנים חודשים נחתו לפני משחקים, לא בכושר, הכול נעצר. אנחנו משחקים עם זר אחד ואז להכניס אותם לכושר, לשיטה, למערכת, ובנוסף לא להעמיס עליהם, כל הקבוצה יוצאת מהקצב. כל זה תוך כדי תנועה, וזה לא פשוט בכלל”.
בשלוש השנים האחרונות השף גיא פרץ ממציא את עצמו מחדש. האיש שבשיא ההצלחה שלו החזיק בחברה לייעוץ קולינרי שהקימה יותר מ-200 מסעדות וקטף כל תואר אפשרי בתחום חווה נפילה גדולה, אולם סירב להיכנע לה והתקדם, כמעט מיד, ליעד הבא. “אפשר וצריך ללמוד מטעויות, אבל תמיד להיות עם המבט קדימה. אני לא נשאבתי למקומות הקשים ולא שאלתי למה זה קרה לי. זה קרה וזהו. מתקדמים הלאה”, הוא אומר.
מכין לכם את החג. השף גיא פרץ
בחלום החדש של פרץ בוודאי נתקלתם לאחרונה באירועים, ירידים ופסטיבלים למיניהם, שבהם הוצבו מסעדות מסוג חדש – פוד טראק. מדובר למעשה במטבח נייד על גלגלים, שיכול להגיע לכל מקום, ובו כל אחד מגיש לסועדים את החלום האישי שלו. לפני שלוש שנים החליט פרץ להכניס את הענף הזה לישראל, והיום יש ברחבי הארץ יותר מ-300 דוכנים ניידים. את ההשראה הוא קיבל ביוון, ששם עבד כיועץ קולינרי ברשת של בתי מלון. “ספגתי עמוק את התרבות והקולינריה היוונית. תמיד ידעתי שאני אוהב את זה, אבל כשנמצאים במקום, מבינים לעומק ומתחברים יותר”, הוא מספר.
פוד טראק של השף גיא פרץ. צילום: פבל
הוא חזר ארצה והחל לפעול במטרה להקים את הפוד טראק הראשון "טברנה אקספרס", שמכין אוכל יווני לאירועים. “החלום היה על משהו שמגיע עד אליך לגינה, עם מטבח נייד ומאובזר, עיצוב יווני אותנטי ונותן חגיגה פרטית”, הוא מסביר.
“זה הדבר הבא”
ההתחלה לא הייתה חלקה. פרץ נתקל בבירוקרטיה וחוסר הבנה של המערכת ונאלץ לעבוד מאוד קשה מול הגופים ומקבלי ההחלטות. “מיד אמרו לי, ‘אסור להכניס פוד טראק לארץ’, ואני שאלתי, ‘למה אסור?’. בוודאי שאסור לי למכור מה שאני רוצה ואיפה שאני רוצה, בטח כשמדובר במזון וצריך לשמור על תנאים והיגיינה. אבל אם עושים את זה בצורה נכונה ועוברים את תהליכי הייצור הנכונים והבדיקות הקפדניות, אז בוודאי שמותר. הגופים ורשויות הקשו, הם לא ממש ידעו איך להתמודד עם הדבר החדש הזה. אבל לקחתי את זה על עצמי ולא ויתרתי. לקח לי לא מעט זמן לעשות את התהליך הזה, להילחם, להסביר וללכת יד ביד עם הגופים, הרשויות ומשרד הבריאות. ברגע שיש הסברה נכונה ויודעים מה עושים, הכול נהיה קל יותר”.
השף גיא פרץ. צילום: פבל
איפה זה עומד היום? “היום המגמה של הפוד טראק בישראל נמצאת בהתפתחות מתמדת. אנשים מבינים את היתרונות של הדבר הזה, במיוחד לאור המצב העגום שיש היום בתחום המסעדנות בארץ. היום יש פוד טראקים באירועים ופסטיבלים, הם חלק בלתי נפרד מהנוף. עיריות ורשויות מבינות שזה הדבר הבא. זה התפתח בצורה מדהימה כי אנשים הבינו שזה אפשרי. לפני שלוש שנים זה היה רק בגדר חלום, לא היה פוד טראק אחד בארץ. היום יש למעלה מ-300 ועברנו כברת דרך ארוכה, אבל יש עוד הרבה מה לעשות בתחום הזה”.
מה היתרונות שלו? “ענף המסעדנות בישראל הוא ענף בסיכון, עם המון קשיים. יחד עם זאת, יש הרבה מאוד אנשים שזה החלום שלהם, והרבה פעמים הם לא מבינים לגמרי את ההשלכות. הפוד טראק מאפשר להגשים את החלום הזה בסכומים ריאליים, ולא בסכומי עתק של מסעדה. אין גם את כל ההוצאות מסביב. הפרמטר הכי חשוב באוכל הוא הטריות. בפוד טראק מכינים אוכל על המקום, כמעט בידיים של הלקוח, הכול נעשה אונליין. לא שומרים מזון. ברגע שנגמרת המכירה, מקפלים הכול ומתחילים יום למחרת מחדש. מעבר לזה, יש לזה את היתרון של הנראות, החדשנות והיופי וגם של הניידות. המסעדה, למעשה, מגיעה עד אלייך”.
השף גיא פרץ. צילום: פבל
למי זה מתאים? “היום כולם כבר הבינו את הפוטנציאל של זה. זה יכול להיות מהשפים הכי גדולים והמוכרים, שכבר נחשפו לתחום והבינו את היתרונות שלו, דרך מותגים, מסעדות וחברות מזון גדולות ועד לאנשים שבכלל לא הייתה להם עד כה שום נגיעה באוכל. היו לי כבר איש משטרה לשעבר, עורך דין ומישהו שבכלל מתעסק בתחום האופנה. המשותף לכולם זה החלום הזה לעשות משהו בתחום האוכל”.
איך זה עובד בדיוק? “בא אליי בן אדם עם איזשהו רעיון שאולי הוא ראה באיזה מקום בחו”ל או איזו מנה מיוחדת שנתקל בה בארץ והיוותה השראה והוא רוצה להתמקד בה. אני קודם כול נותן חוות דעת אישית אם זה רעיון מספיק חזק ודומיננטי, כזה שיחזיק כלכלית. נקודת המוצא היא קודם כול שמדובר באוכל טעים, זה ברור וזה הבסיס. אבל זה, כמובן, לא מספיק. ביחד אנחנו בונים פוד טראק מותאם אישית מבחינת צרכים ועיצוב. אני מראה להם את האפשרויות ומסביר, כמובן, על החוקים בתחום הזה. את המשאיות עצמן מייצרים בחו”ל, יש מגוון מפעלים בכל מיני מקומות שאנחנו עובדים איתם, הכול תלוי בדגם שנבחר ובתקציב. המשאית מגיעה לארץ תוך 60 ימים ויוצאים לדרך”.
השף גיא פרץ. צילום: פבל
ואתה ממשיך בלווי? “בוודאי. לא כולם זקוקים לליווי הזה אחר כך, אבל מי שכן – אני איתו יד ביד. אני נותן הכוונה קולינרית ומלמד לעשות את הדברים נכון גם מבחינה עסקית. גם מי שמכיר מסעדנות צריך לשנות חשיבה, כי הפוד טראק עובד אחרת לגמרי. כאן מגיעים לפסטיבל של שלוש שעות, עובדים בלחץ מטורף וזהו. בשביל לעמוד בזה צריך לדעת לעבוד בשיטת עבודה נכונה. אני יוצר גם שיתופי פעולה ומחבר בינם לבין מפיקים של אירועים וירידים”.
גם לך יש פוד טראק? “לנו יש קייטרינג שאני המנהל שלו ‘שף אנד טראקס’. זה קייטרינג שמתמחה באירועי פוד טראקס, מאירועים מאוד גדולים ועד לאירועים קטנים. אנחנו דואגים למספר רב של פוד טראקים, וכל אחד יכול לבחור את הסגנון הקולינרי המועדף עליו. זה מדהים ומיוחד, כי אפשר למשל לעשות אירוע שלם שהוא על בסיס אותו סגנון או שבכל פוד טראק יהיה משהו אחר”.
דור שלישי לשפים
פרץ (41), נשוי ללימור ואבא לשלושה (11, 13, 15), מתגורר באחוזת אתרוג ועוסק באוכל מאז שהוא זוכר את עצמו, ובאופן רשמי הוא נמצא בענף כבר 27 שנים. “אני דור שלישי למשפחה של שפים וקצבים, כך שזה היה די מתבקש שאני אמשיך את הדרך. ההורים לא רצו בהתחלה, אמרו שזו עבודה מאוד קשה. אבל אני מאוד אהבתי בישול אז התעקשתי”, הוא מספר.
הוא גדל במטבחים של ההורים שלו, ושם גם התחיל את דרכו. בגיל 14 כבר התחיל ללמוד בתיכון הקולינרי של תדמור ובמשך שלוש שנים היה קם ברבע לחמש בבוקר ועושה את דרכו להרצליה באוטובוס. “היום אני מבין שזו הייתה החלטה לא פשוטה לילד, מחויבות, השקעה גדולה מאוד. אבל אז לא ראיתי את זה ככה, פשוט עשיתי מה שאהבתי”.
במקביל החל לעבוד במלון שרתון תל אביב, עבר בכל המחלקות וצבר ניסיון רב. הוא התגייס לצבא כשבידיו כבר רזומה עשיר ודיפלומות, גם את שירות הצבאי העביר כשף. בהמשך עשה אינספור השתלמויות בארץ ובחו”ל. בכל פעם בחר לעצמו תחום אחר, למד, חקר והלך איתו עד הסוף. הוא למד מהשפים המובילים בעולם ועשה הסמכות לא רק בבישול, אלא גם בתחום הקונדיטוריה והשוקולטייריה. למד במכללה למינהל ניהול והקמת מסעדות ורשתות של מסעדות וטכנולוגיה של מזון באוניברסיטה העברית. היה הקפטן של נבחרת השפים הישראלית 10 שנים וזכה ב-13 מדליות בינלאומיות בבישול. “כל תחום חדש שהגיע סקרן אותי ולקחתי אותו צעד אחד קדימה. פיתחתי מספר מוצרים שהיום אפשר לקנות אותם בסופר. כתבתי ארבעה ספרים, כשכל אחד מהם מתמקד באהבה אחרת שלי בתחום האוכל. אני כל פעם מגיע לשיא בתחום מסוים שאני נמצא בו. אני אוהב ליצור מגמות, לקחת דברים בגדול ורחוק. דווקא במקומות שבהם אומרים לי ‘אי אפשר’ המוטיבציה שלי גוברת ואני מוכיח שאפשר”.
הנפילה הגדולה
לפני 17 שנה החל פרץ להתעסק בתחום הייעוץ הקולינרי, גם זה היה משהו שעד אז לא היה מוכר בארץ, ובהמשך הקים חברה לניהול מערכי מזון ומשקאות. “הגעתי להישגים מטורפים עם חברה שהקימה מאות מסעדות ובתי אוכל, מהמוכרים והמובילים ביותר בארץ עד היום”. 10 שנים עבד העסק הזה ושגשג עד שלפני שלוש שנים הגיעה הנפילה. פרץ נמצא היום כבר במקום אחר, אבל עדיין מתקשה לדבר על מה שחווה בימים ההם. “עסקה אחת בעייתית עם שותף, גרמה לפירוק החברה שלי, חברה ששברה שיאים בענף והייתה לאות ומופת”.
מה קרה שם? “הוא יזם והקים גן אירועים מהגדולים בישראל, ואני הייתי המפעיל הקולינרי שלו. זאת הייתה עסקה מאוד גדולה, עם סכומי כסף גדולים, והוא פשוט לא שילם. זה השאיר אותי בקונפליקט מאוד גדול כי הייתי מחויב ללקוחות. זה השפיע בצורה דרמטית על החברה ונכנסנו לפירוק. לימים תבענו אותו, הוא הלך לכינוס נכסים והמקום נמכר. מבחינתי בזה גם נגמרה הפרשה העגומה הזאת”.
איך עוברים ימים כאלה? “זה מחזיר אותי אחורה, ואני מעדיף לא ללכת למקומות האלה. הימים לא היו פשוטים, אבל אני לא שוקע בדיכאונות ולא נכנס למקומות נמוכים. אני תמיד חושב על מה עוד אני יכול לעשות, ליזום, לפתח. ברגע שזה נגמר טסתי לתקופת צינון ביוון, ותוך כדי הראש תמיד עבד. חזרתי משם עם הפוד טראק. אני לא מכה על חטא ולא מתאבל. אני לא עסוק בנקמה, היא כבר תבוא לבד. מי שעושה רע – מקבל רע, ומי שעושה טוב – זוכה לטוב. אני אדם מאמין וככה אני רואה את החיים. זה היה לפני שלוש שנים וזה מאחוריי. כמובן שזה שינה את התפיסה שלי”.
גיא פרץ
מה למדת מזה? “גם אני עשיתי טעויות, אני לא מאשים רק אותו. למדתי שקודם כול צריך לדעת עם מי להתעסק. יחד עם זאת, אני בן אדם שמאמין באנשים וגם אם אני שומע סיפורים, לעולם לא אבוא בדעה שלילית. אני כן אהיה חשדן וזהיר יותר, אבל לא אשפוט על בסיס סטיגמות ורכילות. הרבה אנשים אוהבים לזרוק מילים ולתרגם דברים לשפתם. אני למדתי על בשרי שצריך לתת קרדיט לכל אחד. למדתי גם לזהות את הפייק, החנפנות והבולשיט”.
ביום שישי הבא יתקיים בבית העם שבמרכז אפרידר יריד מכירות ביגוד ופרטי אופנה יד שנייה למען נשים נפגעות אלימות במשפחה.
סיון שפר וחופית לוגסי-מיכאלי
מאחורי היוזמה החברתית הזאת עומדות סיוון שפר (36) וחופית לוגסי-מיכאלי (35), מנהלות קבוצת הפייסבוק "מה לבשת היום לעבודה?" את הקבוצה הקימה שפר בחודש נובמבר שנה שעברה, ויש בה כיום כ-3,000 חברות, רובן ככולן תושבות אשקלון. זה התחיל לאחר ששפר מצאה את עצמה מתעניינת בלבוש של נשים אחרות, בעיקר כשהן מתלבשות לעבודה, והחליטה לפתוח קבוצה כיפית וקלילה, שבה משתפות החברות, מעלות תמונות שלהן, מתייעצות ומפרגנות אחת לשנייה.
מהר מאוד נוצר בקבוצה הזאת גם משהו אחר – אחדות נשית. “הקבוצה יצרה פלטפורמה של תקשורת בין נשים שלא הייתה קיימת עד היום”, מסבירה שפר, “לקום בבוקר, להתארגן לעבודה ולהעלות תמונה שלך זאת סוג של חשיפה שאינה פשוטה לכל אחת. הפרגון יצר מעגל תמיכה שגרם לזה לקרות יותר בקלות, וכך נוצרה בעצם קהילת הנשים שלנו”.
לאחר כמה חודשים של פעילות הרגישו החברות צורך לצאת מגבולות הרשת, להכיר לעומק את זאת שמחייכת מתוך התמונה ולעשות משהו ביחד. “זה עורר רצון להיפגש, להכיר, להתחבר באמת. יצרנו למעשה קהילת נשים מקומית ומגובשת”, אומרת שפר.
כך נוצרו בקבוצה חברויות אישיות וגם שיתופי פעולה עסקיים. “אנחנו נפגשות הרבה וגם מוזמנות לאירועים אחת של השנייה. נשים שמעולם לא הכירו יצרו שותפויות מדהימות ומשתמשות בשירותים אחת של השנייה. זה מדהים לראות את זה”.
הצלחה מסחררת
בחודש מאי האחרון הן החליטו לקחת את זה צעד אחד קדימה וערכו את יריד המכירה הראשון שלהן. “עד אז מעולם לא התקיים יריד מהסוג הזה באשקלון”, אומרת לוגסי-מיכאלי, “זה קיים כבר שנים רבות בערים אחרות, בעיקר באזור המרכז, אבל לאשקלון משום מה זה עוד לא הגיע. אז החלטנו להרים את היוזמה. היו הרבה מאוד חששות במהלך הדרך, חששנו שזה יהיה בסוף ‘הקיץ של אביה’ ונמצא את עצמנו לבד עם כל הדוכנים”, היא צוחקת.
מותגי מעצבים. היריד בשנה שעברה
אבל החששות שלהן התבדו, והיריד היה הצלחה מסחררת. 23 דוכנים נפתחו, וכ-400 נשים הגיעו להשתתף ולרכוש לעצמן פריטים חדשים למלתחה שלהן. את הכסף שנאסף הן תרמו עבור טיול שנתי לנערות בסיכון ממעונות אור שלום. “אלה נערות שהוצאו מהבתים שלהן ממגוון סיבות, החל מהזנחה ועד להתעללות פיזית ומינית”, מסבירה לוגסי-מיכאלי, “רצינו לתרום כסף, אבל התברר שזה בלתי אפשרי, והן יכולות לקבל רק תרומות של משהו ממשי. במקביל התברר לנו שאין להם תקציב עבור הטיול השנתי, אז החלטנו שאנחנו נדאג לזה בצורה הזאת. היה גל של נשים שהגיעו ולקחו חלק, וזה היה מאוד מרגש. בסופו של דבר התודה והחיוך של הנערות היו שווים את הכול. בסופו של דבר יריד מהסוג הזה עונה על שני צרכים עיקריים. לקחת חלק בכל הטרנד הזה של מסיבות החלפות בגדים ולשלב את זה עם עשייה למען החברה והקהילה”.
המתפקדים של מפלגת העבודה בחרו ביום שני את צירי הוועידה ה-10. באשקלון נבחרו 31 צירי ועידה, ומזכיר הסניף ישראל זיו נבחר במקום הראשון. “הלכנו על רשימה מוסכמת שתהיה מגוונת ומייצגת את כל הקבוצות וכל החברים בסניף אשקלון”, אומר ישראל זיו.
ישראל זיו
זיו מסביר כי הוועידה שאליה נבחר היא בעצם המוסד העליון של המפלגה. “הוועידה קובעת מדיניות ואת האידאולוגיה של המפלגה. כמו כן בוחרת את מזכ״ל המפלגה, יו״ר קק״ל וכן את השרים בממשלה ועוד”.
איך קורה שבמדינת ישראל כל מחאה ציבורית תופסת צבעים מפלגתיים – ימין ושמאל?
יפה טבג'ה. צילום: אדי ישראל
מחאת הנשים, לכאורה, היא גם של גברים, שאימותיהן ואחיותיהן חיות ללא ביטחון והגנה במרחב הציבורי והאישי שלהן. גם הגברים צריכים לזעוק.
נשים רבות “מרקרו” בצבעים זועקים לעזרה את הכתובת על הקיר, אבל הכתובת לא העניקה להן הגנה, והן איבדו תקווה ואמון ברשויות האכיפה.
גם על המחאה הזאת היו קולות נגד שטענו כי זו מחאת הפמיניזם “הלבן” של השמאל. איך רצח נשים שנפלו קורבנות על לא עוול בכפם הפך לצבע פוליטי?!
דוגמה נוספת לצבע פוליטי כפוי הוא עצרת רבין. ראש ממשלת ישראל נרצח, ומדינה שלמה כאבה את מותו. ראש ממשלה של כולנו – ותיקים ועולים, חילונים ודתיים, ימנים ושמאלנים – ועדיין בכל שנה עצרת רבין מנוכסת לשמאל.
הרוצח לא מייצג את הימין!
בימים אלה הארץ גועשת בצדק עם מחאת “האפודים הצהובים”. המחאה תופסת כותרות וצבע בעל כורחה. הסטודנטים והסטודנטיות בישראל מצטרפים למחאה כמחאה צודקת, ואני, כמי שהצביעה בעד הצטרפות הסטודנטים למחאה בהתאחדות הארצית, מאמינה שיש מקום לצעירים וצעירות להיות במקומות שיובילו לשינוי. לאורך ההיסטוריה הסטודנטים הובילו מהפכות, ואם ההורים, השכנים שלנו זועקים על יוקר המחיה, אנחנו לא יכולים לשבת בבית.
אוסיף שלצערנו תמיד יהיו טרמפיסטים מכל הקשת הפוליטית, שינסו לצבוע כל מחאה בימין או שמאל. אך אסור לנו לחשוש, יוקר המחיה בוער בעם מעל כל צבע, ואנשים יוצאים לרחובות או מקלידים מילים כועסות כנגד יוקר המחיה.
עוד לא יבשו כל אלפי הקילומטרים של דיו ששפכתי כאן על הבחירות המוניציפליות, והנה באה הודעה ביום שני השבוע שיש להיערך לבחירות חדשות, והפעם לממשלה. לא שההודעה הפתאומית הפילה אותי מהכיסא, אחרי הכול בחירות אחרי ארבע שנים שבהן כיהנה הממשלה בראשות נתניהו הן שיא בפני עצמו. בשמאל חוגגים, בתקשורת מחככים ידיים כי האקשן העתידי שהבחירות מביאות בעצם קיומן מעלה את הרף בכל ערוץ תקשורת מצוי. ואני, שנתבקשתי לערוך מין סיכום צנוע לשנת 2018, שנה שמסתיימת ביום שני הקרוב בחצות הלילה, מקבל באז תקשורתי מאותה הכרזה על הבחירות חדשות.
סבבה, ביבי יחד עם עוד 119 ח”כים יחכו לי קצת עם הניתוחים, אני בחרתי לגעת בשנה שחלפה ככה בקטנה. אחרי הכול עברנו שנה מטלטלת, שנה של תהפוכות, של הפתעות, של פחדים, של חששות מהבלתי נודע. שנה שבה הימים הפכו ללילות, והלילות הפכו לימים.
פיני ביטון. "בלי חשבון"
לפני השינה חשבתי לעצמי מה אגלה בבוקר, ובבוקר חשבתי לעצמי מה אגלה בערב, ואיכשהו בלי שנשים לב טסה לה השנה. שנה אזרחית כמובן. היה נכון לכתוב טור סיכום שנה ברמה מקומית. אבל בעיר המיוחדת שלי קשה לסכם, בטח לא בתחום המוניציפאלי. כל כך הרבה עניינים עדיין עומדים ותלויים, בעיקר בבתי המשפט, שיהיה זה מעט יומרני מדי לאלתר סיכום. עם זאת, תמונת מצב תמציתית לרגע זה בהחלט מתבקשת, אז אנסה בכל זאת:
שנת בחירות היא לרוב שנה מלאה בטלטלות בכל מקום, קל וחומר באשקלון. הגם שהנושא עדיין תלוי ועומד בבית המשפט, הבוחר אמר את דברו. לפחות ברמת המועצה, על שלל מרכיביה. כבר כתבתי כאן על התקוות שמעוררת בי מועצת העיר החדשה. גם אם נניח שבית המשפט יפסוק אחרת, פני המועצה לא הולכים להשתנות. ניסיון העבר מלמד שמועצת עיר, הנשענת על צורכי העיר ללא קשר לתפיסת עולם מפלגתית, תיבנה לרוב על אותו בסיס ורעיון: רווחת התושב.
כבר אמרתי שנפל דבר באשקלון, המועצה התחילה את ימיה, והעסק נראה די סביר עד כה. יחד עם זאת, וכאן הקריאה היא למוסדות המשפט: אסור שהמצב הלא ברור הזה יימשך זמן רב. חייבת לבוא פסיקה מהירה של בית המשפט על מנת שהמערכת תתייצב. מגיע לנו התושבים ראש עיר ומועצה בפועל ולא בסימן שאלה!
ברמה הלאומית חווינו ואנחנו עדיין חווים תמורות רבות. שנת 2018 הייתה שנת השריפות, ההצתות, ההפגנות על הגדר וכמובן שנת הכמעט מלחמה, עם ירי מאסיבי לעירנו ופגיעה מהותית בבניינים ובנפש. כמעט מלחמה, כלומר היינו כפסע לפני כניסה לעזה. שנת 2018 הייתה שנה שבה הטרור שב להרים ראש בגדה ולהסב לנו אבידות כואבות, כואבות ברמה ארצית, קשות מנשוא ברמה מקומית (יובל מוריוסף הי”ד).שנת 2018 היא כמובן שנת החקירות. מן הסתם, החקירות יימשכו גם ב-2019. שנת 2018 היא גם שנת גילוי המנהרות, בדרום ובצפון. הישג טכנולוגי אדיר של צה”ל מעמיד במבחן את ספינת הדגל של החמאס וגם של חיזבאללה, כפי שהתברר בימים אלה.
בזמן שאצלנו חפרו בעניין תיקי ראש הממשלה, מסביב חפרו לנו מתחת לבית. שנת 2018 תיזכר גם כשנה שבה לא ניתן למצוא דמות ראויה להיות מפכ”ל. דומה כי לכאורה נקבעו אמות מידה חדשות לתפקיד. מוזר, המפכ”לים הקודמים היו כל כך צחים? אולי ב-2019 נדע. וכיאה למדינה ללא הפסקה, כל המערכת רחשה-בחשה בכל תחום: בביטחון, בכלכלה, ביחסי החוץ ,בבריאות ובמשפט. כן, בעיקר במשפט. לצערנו, יותר מדי עניינים תלויים ועומדים לפתחו של בית הצדק שלנו. דומה כי אנחנו סוג של מדינה בחקירה. אולי זה טוב. אולי זה בריא שהכול עומד תמיד למבחן הציבור, אבל הערבוב הזה של מבחן הציבור עם מבחן בית המשפט מייצר לנו מציאות של סימן שאלה תמידי. כאילו נולדנו לחיות בסימן שאלה.
אז כשכל כך הרבה נושאים נשארים פתוחים לקראת 2019, נוכל לומר שסיכמנו? בוודאי שלא. רק נגענו.
אפקט הפרפר של דונלד (סליחה, טראמפ זה לא וודקה?)
התנהלותו של האיש החזק בעולם בימיה האחרונים של שנה זו מאיימת להביא לסיכום עגום של 2018. למרות אמירתו המרגיעה כביכול של הרמטכ”ל אייזנקוט לגבי השפעתה הקטנה של יציאת ארצות הברית מסוריה, אני לא ממש קונה את זה. כל פרפר שעף מייצר אפקט, לפרפר שלנו במקרה הזה יש כנפיים גדולות.
לצערנו, כל אמירה, הינד ראש או תנועת גוף של האיש הזה משפיעים עלינו. כן, עלינו כבני אדם בעידן החדש וכיהודים במדינה שנחשבת לידידה הגדולה של אמריקה, אבל גם הסמוכה ביותר לשולחנה, לצערנו.
נשיא ארה"ב דונלד טראמפ וראש הממשלה בנימין נתניהו (צילום תומר אפלבאום)
אז הוא אכן “יצא גבר” ועמד בהבטחתו להעביר את השגרירות לירושלים. העברת השגרירות מתל אביב לירושלים אמנם לא בישרה על גאולת ישראל, אבל היא נתנה רוח גבית לעם היהודי היושב בציון. הוא גם הביא לנו את ניקי היילי, משב הרוח הציוני הכי חזק באו”ם, כמה חבל שלא להרבה זמן. והוא גם יצר אצל רבים מאיתנו את התחושה שמה שלא יהיה הוא תמיד יעמוד לצדנו. ייאמר לזכותו שהוא תמיד רמז שיהיה מחיר לדיל שהוא רוקם עם הפלסטינים. טוב, בסדר, עוד לא הגענו לשם. גם ידענו שמדובר בעיקר באיש שחושב ביזנס. אבל לקבל החלטה מפתיעה של יציאה מסוריה ,לשגע את העולם בהצהרות מול נגיד הבנק המרכזי שלו ולסחרר את המערכת הכלכלית העולמית? ככה מתנהג איש עסקים ממולח? ככה מתנהג האיש שאנחנו כל כך תלויים בהחלטותיו? אני מניח שביבי בולע רוק וחורק שן בימים אלה, אבל בינינו, לכמה עוד רמזים זקוק ביבי נתניהו כדי להבין שדונלד הוא קודם כול נשיא ארצות הברית! אה, בעצם למה לדבר על רמזים? האיש אמר זאת במו פיו השבוע.
עשרה חודשים לאחר שהחל איציק ויצמן לכהן כממלא מקומו של מנכ"ל העירייה לשעבר, חיים סופר, מסתמן כי בקרוב תתמנה לתפקיד מנכ"לית.
מדובר באירית נתן, שכיהנה בעבר כמנכ"לית של רשויות מקומיות כמו: ראש העין שם כיהנה כעשר שנים, במשך עשרה חודשים במועצה מקומית באר יעקב ובארבע השנים האחרונות במועצה המקומית גני תקווה.
נתן, בת 68, היא סגן אלוף במילואים, נשואה ואמא לשלושה ילדים. בהשכלתה היא בעלת תואר משולב בפסיכולוגיה, סוציולוגיה וקרימינולוגיה וכן בוגרת קורסי ניהול בכירים.
סיבולת לב ריאה היא יכולת הגוף לקלוט כמות מסוימת של חמצן בזמן קצר ובמקביל לכך, לפלוט את פסולת מערכות הגוף החוצה. הפעילות האירובית תורמת לכך, היא מחזקת לב וריאה (מפתחת את שריר הלב אשר נעשה חזק ועבה יותר ומאפשרת לו להזרים את הדם בגוף ביעילות רבה יותר).
לפעילות האירובית מספר יתרונות נוספים ולא פחות חשובים:
– הפחתת לחץ הדם במנוחה.
– הורדת הדופק במנוחה ובמאמץ תת מירבי.
– הפחתת שומן בגוף.
– הפחתת רמת הכולסטרול מסוג LDL בדם (הכולסטרול הרע).
– העלאת רמת הכולסטרול מסוג HDL בדם (הכולסטרול הטוב).
להלן כמה דוגמאות לפעולות אירובית:
קפיצה על חבל, שחיה, הליכה מהירה, ריצה, רכיבה על אופניים, משחקי כדור שונים, ריקוד, פעילות בחדר כושר/סטודיו, ספינינג, אירובי, קיקבוקס ועוד.
טרם התחלת פעילות אירובית כמו גם בפעילות אנאירובית יש לבצע חימום שמשלב פעולות בעצימות נמוכה, החימום מאפשר לנו להגביר את זרימת הדם ולעלות את קצב הלב ובנוסף לכך ולא פחות חשוב, לבצע מתיחות על מנת להאריך שרירים וגידים ולהגמיש אותם.
לאלו מכם אשר נמצאים בתחילת הדרך – ממליצה להתחיל בתדירות של שלושה אימונים בשבוע ובהדרגה לעלות את מספר האימונים, זאת בהתאם להרגשה ובהתאם לתכנית האישית של כל אחד ואחת.זמן הפעילות לא כולל חימום ומתיחות יהווה לא פחות מ-30 דקות.
באורט הנרי רונסון ממשיכים בהצלחה את התכנית "מגמה לעתיד" המקדמת צעירים עם צרכים מיוחדים ומכשירה אותם לחיים האמיתיים, אלו שאחרי התיכון והצבא.
"מגמה לעתיד" היא תכנית מיוחדת שנפתחה בשנת הלימודים תשע"ו (2016). מדובר בתכנית תלת שנתית שיצאה לדרך בזכות שותפות של משרד החינוך ומשרד העבודה והרווחה. התכנית מיועדת לבוגרי י"ב, בעלי צרכים מיוחדים בגילאי 18-21.
מדובר בתלמידים בתכנית שילוב, בכיתות חינוך מיוחד או בבית ספר לחינוך מיוחד, אשר מעוניינים להגדיל את אפשרויות התעסוקה האיכותית שלהם בעתיד, לכשיגדלו.
אורט הנרי רונסון. צילום: אלירם משה
מטרות התוכנית העיקריות הינן הסמכה בתחום המקצוע ופיתוח מסוגלות תעסוקתית. במהלך הלימודים הסטודנטים זוכים ל"טעימות" מקורסים מקצועיים כגון תיקון מכשירי סלולר, בישול ואפיה, תיקון מחשבים ועוד. בנוסף, משלימים הסטודנטים את לימודיהם במקצועות הליבה ולומדים באחת משתי מגמות לתעודת הסמכה מקצועית.
באורט הנרי רונסון באשקלון קיימות שתי מגמות הסמכה: תקשוב ואומנות הבישול. התלמידים לומדים על עולם העבודה, מתנסים בתעסוקה, לומדים לעומק כישורי חיים ועצמאות, העצמה אישית והכנה לשירות צבאי/לאומי משמעותי שכן זכאותם לשירות נשמרת.
צוותי החינוך והטיפול בכיתות אלו כוללים: מחנכ/ת, סייע/ת, מרפא/ה בעיסוק, תראפיסט/ית, מקדם/ת תעסוקה ומנחה קבוצות הורים, בימים אלו הם עסוקים באיתור וגיוס מועמדים לשנה"ל הבאה תש"פ.
בתחנת משטרת אשקלון מבקשת היום את עזרת הציבור בחיפושיה אחר נער תושב העיר בשם ואדים בורדיאן שיצא מביתו בעיר אשקלון ביום שני ומאז נעלמו עקבותיו.
תיאורו: בן 16, גובהו 1.94 מטר, שיערו בהיר, עיניו חומות ומבנה גופו רזה.
ככל הידוע לבש מכנס לבן, חולצה אדומה שרוול ארוך ונעלי ספורט שחורות.
מי שראה או יראה את הנער או היודע דבר על מקום הימצאו או כל פרט היכול לסייע באיתורו, מתבקש להודיע למשטרה בטלפון 100 או לתחנת אשקלון בטלפון 08-6771444/490.
אתמול דווח על נעדר צעיר אחר, אביב חיים תושב אשקלון שעקבותיו נעלמו כבר למעלה מחודשיים וגם במקרה זה מבקשת המשטרה לסייע לה באיתורו
שוטרי משטרת ישראל אוכפים את חוקי התנועה כמעט מסביב לשעון ובכך גורמים להפחתה בתאונות הדרכים ומצילים חיים. כמעט כל נהג ותיק כבר זכה מתישהו לקבל דו"ח על עבירת תנועה שביצע, אך מה קורה כשנהג שלכאורה ביצע עבירת תנועה מסרב להזדהות בפני השוטרים.
אתמול זה קרה ולא נגמר טוב. בשעות הצהריים הבחינו שוטרי משרד התנועה במשטרת אשקלון שביצעו פעילות אכיפת חוקי התנועה והתמקמו בשד' מנחם בגין בנהגת אשר אינה נותנת זכות קדימה להולך רגל שהגיע למעבר חציה וביקש לחצות את הכביש בבטחה.
על פי החוק, נהג מחוייב לתת זכות קדימה להולך רגל גם אם הוא עומד במעבר חציה ואפילו מבלי שינסה לחצות את הכביש. בתחילת השנה הוחמרו התקנות ואפילו הולך רגל שמתקרב למעבר חציה זכאי לקבל את זכות הקדימה.
הולכת רגל חוצה מעבר חציה. אילוסטרציה: אדי ישראל
השוטרים הורו לנהגת החשודה בביצוע העבירה לעצור בצד ולאחר מכן ביקשו ממנה רשיון נהיגה. אלא שהצעירה, בת 27 תושבת העיר סרבה להזדהות תוך שבעלה, בן גילה גם הוא מן הסתם תושב העיר, מעודד אותה לא להזדהות, מתלהם וצועק על השוטרים.
הסירוב להזדהות בפני שוטר, בעיקר לאדם שחשוד בעבירה על החוק, מהווה "הפרעה לשוטר במילוי תפקידו". השוטרים הודיעו לה כי אם היא לא תזדהה הם יאלצו לעכב אותה לתחנת המשטרה. לאחר שעמדה בסרובה להזדהות היא הוכנסה לניידת תוך שבעלה זועם ומנסה להוציא אותה, מגדף את השוטרים ואומר להם "אתם סתם בני זונות…".
בפרשיות ויגש וויחי החותמות את חומש בראשית ציינו כי שמחת המפגש בין יעקב לבנו יוסף מהולה בצער הגלות העתידה להיות נחלת משפחתו. וכמו בהרבה מקרים בחיים, אחרי השיא באות הנפילות והצרות, והן מגיעות וכואבות מאוד.
יעקב ובניו, שיורדים למצרים, זוכים ליחס VIP מהשלטון בזכות יוסף. בני יעקב מתרבים ומתעצמים מאוד. פרעה, החושש מהם, משעבד אותם ומנסה בעצם לחסל אותם. בדרך כלל התורה מציבה את הנשים בצד, והגברים הם הגיבורים – הפעם לא ולא.
פרעה, הדואג מעם ישראל, פוקד על הנשים “כָּל-הַבֵּן הַיִּלּוֹד, הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ” מרגע זה יופיעו ארבע גיבורות בפרשה:
הראשונה, שתופיע גם בהמשך, אחות משה מרים. המסורת מספרת כי בעת גזירת פרעה החליט עמרם, אבי משה, שמוטב להתגרש מהנשים כדי שלא ייוולדו תינוקות. ואמר: “לשווא אנו עמלין! עמד וגירש את אשתו, עמדו כולן וגירשו את נשותיהן. אמרה לו בתו: אבא, קשה גזירתך יותר משל פרעה, שפרעה לא גזר אלא על הזכרים, ואתה גזרת על הזכרים ועל הנקבות!… עמד והחזיר את אשתו, עמדו כולן והחזירו את נשותיהן”. סיפור מרתק – כן, כן אותה ילדה קטנה – מרים שמה – איחדה משפחות, הובילה לשלום בית ודאגה להמשך הדורות.
אייל חסאן. צילום: אורי קריספין
ומכאן לשתי גיבורות נוספות: שפרה ופועה (רש”י מפרש בעקבות התלמוד ששפרה ופועה הן יוכבד ומרים, שד”ל ואחרים מסבירים שאלו מצריות). פרעה, שרואה שהעבריות לא משמידות את ילדיהן, עלה שלב ודרש מהמיילדות שפרה ופועה להרוג כל תינוק זכר שייוולד. פרעה המלך הכול-יכול דורש מנשים שאמורות להביא חיים לעולם לקחת חיים. שפרה ופועה המיילדות נדרשות להרוג זכרים, אולי במסווה של סיבוך בלידה (אחוזי התמותה של תינוקות היו גבוהים אז). שתי הגיבורות הללו סירבו למלך בנימוק שהעבריות החזקות יולדות לפני שהן באות: “וַתֹּאמַרְןָ הַמְיַלְּדֹת אֶל פַּרְעֹה כִּי לֹא כַנָּשִׁים הַמִּצְרִיֹּת הָעִבְרִיֹּת כִּי חָיוֹת הֵנָּה בְּטֶרֶם תָּבוֹא אֲלֵהֶן הַמְיַלֶּדֶת וְיָלָדוּ”. כמה יפה לראות: מרים, שהצילה נשים מגורשות, שפרה ופועה החלוצות, ובהמשך שוב מרים – כולן תצאנה כנגד צו המלך בדרך מיוחדת וחכמה למען החיים. בשפרה ופועה חבוי מסר נוסף – בתוך ים של רשע ועריצות הפרט יכול לעמוד נגד הרשעות, להתקומם לפקודה, לא לציית לה, הדבר נכון בכל מצב ובכל סיטואציה.
אבל בפרשה עוד גיבורה נוספת שיוצאת נגד צו המלך: בת פרעה. בת פרעה רוחצת בנהר ורואה תיבה ובה תינוק (כשאחותו מרים הגיבורה משקיפה ושומרת מרחוק). הגמרא במסכת סוטה דף יב’ מספרת כיצד בת פרעה רוצה להציל את משה, ונערותיה מנסות למנוע ממנה: “אמרו לה: גברתנו, מנהגו של עולם שמלך בשר ודם גוזר גזרה, גם אם כל העולם אין מקיימים אותה לפחות בניו ובני ביתו מקיימים אותה, ואת עוברת על גזירת אביך. בא המלאך גבריאל וחבטן בקרקע ומתו”. בהמשך מסופר: “ותשלח את אמתה ותיקחה ותפתח ותראהו את הילד, והנה נער בכה ותחמול עליו ותאמר מילדי העברים זה”. בת פרעה היא ללא ספק חסידת אומות עולם שאלוקים שולח. היא ולא אחרת יוצאת נגד צו אביה, חומלת על משה, מצילה אותו ומגדלת אותו.
שופט בית המשפט המחוזי בבאר שבע, אליהו ביתן, קיבל את בקשת המחיקה שהגיש ראש העירייה לשעבר, איתמר שמעוני. יחד עם זאת, הוא הורה לצדדים הנתבעים: ראש העירייה, תומר גלאם; מנהל הבחירות, ליאור קלצ'קין וועדת הבחירות שיגיבו לעניין ההוצאות, אם הם ידרשו הוצאות או יוותרו עליהן.
יוותר על ההוצאות? ליאור קלצ'קין
בכך באה לסיומה הסאגה שהחלה זמן קצר לאחר הבחירות, כאשר שמעוני ואנשיו העלו טענות לגבי טוהר הבחירות, מה שבהמשך הפך לתלונה ליועץ המשפטי לממשלה ואף לערעור בחירות בבית המשפט. בדרך אף נפתחה כזכור, חקירת משטרה ביחידה ההונאה של מחוז דרום בחשד כי המסמכים שהגיש שמעוני לבית המשפט מזויפים.
לחיצת יד קרה. שמעוני וגלאם בבית המשפט. צילום: יוסי פרטוק, אשקלונט
הבוקר הגיבו שני הצדדים למחיקת העתירה. שמעוני כתב בדף הפייסבוק שלו: "בית המשפט נקט בעמדה שהפרוטוקולים שהוגשו שונים מנתוני הספירה שדווחו בזמן אמת במערכת הנדב של משרד הפנים. ביקשנו את נתוני האמת ממשרד הפנים ותשובתם הראתה שאין תוצאות אמת מפורטות במערכת נדב בעיר אשקלון. פנינו לבית משפט העליון שפסק שנמתין להחלטת בית המשפט המחוזי. החלטתי למשוך את העתירה! אם אין ביכולת משרד הפנים להמציא לנו את תוצאות הספירה שדווחה בזמן אמת במערכת הנדב בעיר אשקלון, איך נדע מה קרה באמת ביום הבחירות. מישהו צריך לבדוק זאת ונדאג לכך. זה הזמן והמקום לומר תודה לעשרות אלפי התומכים שהיו איתי ונתנו לי את אמונם".
