מזל לוי. צילום: פבל
מזל לוי. צילום: פבל

מנהלת אגף הרווחה מנפצת סטיגמות: "פועלים להחזיר ילדים שהוצאו מביתם"

תינוקות שנלקחים מהוריהם, משפחות שקורסות תחת עול כלכלי או פעוטות שנמצאים בסיכון, אלה הנושאים הכל כך רגישים שבהם מטפל אגף הרווחה בעירייה שבראשו עומדת מזל לוי. בריאיון יוצא דופן היא מספרת על החוויה המטלטלת שחוותה בתחילת דרכה, על הסיפוק ממאות המשפחות שיצאו ממעגל הנזקקות ואיך נלחמים בסטיגמה של “חוטפי ילדים”

כבר 27 שנה שמזל לוי עובדת באגף הרווחה והשירותים החברתיים בעירייה. היא ביצעה מגוון רחב של תפקידים עד למינויה לתפקיד מנהלת האגף.

אבל אי שם לפני יותר משני עשורים, כאשר היא עדיין עבדה כעובדת סוציאלית, היא חזרה לעבודתה אחרי חופשת לידה. שלושה חודשים קודם לכן היא ילדה את בתה הבכורה. כחלק מעבודתה באגף וכחלק מתכנית טיפול במשפחה מסוימת, התקבלה החלטה להוציא תינוקת, שרק נולדה ונמצאה אז בפגיה, לידי משפחה אומנת.

מזל לוי. צילום: פבל

מזל לוי. צילום: פבל

לוי, שחוויית ההורות שלה הייתה כה טרייה, הרגישה קושי רב, “אני כאימא צעירה, שחוותה את זה באופן אישי וחוותה את חוויית ההורות, נאלצת לעשות עכשיו חוויה הפוכה לאימא צעירה שהייתה פחות או יותר בת גילי”, נזכרת לוי. “אחזתי בתינוקת כאילו היא תינוקת שלי, והיא לא שלי, מתוך אותה עוצמה ורגישות ומשמעות כי אני יודעת מה המשמעות של תינוקת שצריכה להיות באופן טבעי בידיים של ההורים שלה ושעכשיו נמצאת בידיים שלי או בידיים של משפחת האומנה, וזו בהחלט חוויה מאוד מטלטלת וטעונה במחשבות כאלה ואחרות. אבל בסופו של דבר, אתה מבין שהתפקיד מחייב אותך כרגע, בנסיבות שנוצרו, קודם כול להגן על חסר הישע שעומד מולך ובאיזשהו מקום לשים בצד את החוויה של ההורה”.

לוי: "אחזתי בתינוקת כאילו היא תינוקת שלי". אילוסטרציה: א.ס.א.פ קריאייטיב/ingimage

בשביל לוי היה מדובר בחוויה מכוננת שליוותה אותה הלאה בכל הצמתים שבהם עמדה במסגרת העבודה שלה, “זו הייתה חוויה רגשית מטלטלת מאוד ויחד עם זאת היא נטעה בי לשנים רבות את המוטיבציה לפעול בכל דרך אפשרית על מנת להבטיח שאנחנו עושים הכול כדי שילדים יגדלו עם הורים שלהם, אם זה באמצעות תכניות יצירתיות ואם זה באמצעות חשיבה מאוד יצירתית. למרות זאת, יש עדיין מצבים שאנחנו נאלצים לפעול על פי חוק ולהגן על חסרי ישע, אבל המגמה היא צמצום משמעותי. גם כשזה קורה, זה באמונה וידיעה שעשינו הכול, שזה הקו המנחה שלנו שאנחנו מסתכלים במראה ויודעים שעשינו הכול כדי להביא למציאות אחרת ושהילד לא יוצא, וכשאין ברירה אנחנו נאלצים לפעול.


רוצים להישאר מעודכנים אחר כל הידיעות החשובות באשקלון? 

הורידו את אפליקציית "כאן דרום אשקלון" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כאן דרום אשקלון" באייפון


“מה שריגש אותי זה שאחרי מתן הגנה התחלנו תהליך מאוד אינטנסיבי עם האימא ובאופן מדורג ובסוף החזרנו לה את הילדה, וזה מבחינתי סגירת המעגל. השבירה היא שבירה של עוצמות רגשיות, דפיקות לב ותחושות מהסוג הזה, כי אתה עדיין צריך להיות שם במקום של המכיל והתומך ולעזור לאימא להיפרד מהתינוקת באותן נסיבות ולחבק אותה ולתת לה את תשומת הלב שנדרשת כשעוברים חוויה כזו עוצמתית. חוויות כאלה הן מעצימות ומעצבות והפוזיציה הזו שאני חוויתי את חוויית ההורות שמה אותי ברגישות הרבה יותר עוצמתית וגבוהה כי זה בדיוק הפוך ממה שאני חוויתי לפני מספר חודשים, וזה היה יותר חזק וקשה”.

“החזרת ילד לביתו – זו בשורה”

המגמה שעליה מדברת לוי, של צמצום המקרים שבהם יוצאים ילדים מביתם והחזרת ילדים לביתם, באה לידי ביטוי בין היתר בתכנית של האגף שנקראת “משפחה מיטיבה”. התכנית הזו יצאה לפועל, אפרופו כל הסטיגמה שיש על שירותי הרווחה שבטח שמענו עליהם כמו “חוטפי ילדים” וכדומה.

“משפחה מיטיבה זו תכנית שבאה ואומרת אחרי שהילד יצא מביתם של אותו זוג הורים, או הורה יחידני, ויצא בצו ויצא בתנאים שבאמת לא היה שום סיכוי לילד לקבל מה שצריך בבית הוריו. אנחנו באים היום ממקום הפוך, אנחנו באים לאותה משפחה, עכשיו אנחנו רוצים לעשות איתך כל שלאל ידינו כדי להחזיר את הילד אלייך לבית. ויש שתי משפחות שהצלחנו להחזיר להם את הילדים הביתה, ואילולא התכנית הזו, שבעצם נותנת השקעה מאוד משמעותית בהורה בצורה יצירתית של משאבים וגם של מערך ליווי אישי, אנחנו מביאים בסופו של דבר להחזרת ילדים. מבחינתנו זו בשורה”.

אילוסטרציה: אלירם משה

מי פונה למשפחה?
“אנחנו פונים לכל משפחה שיש לה את הפוטנציאל לתכנית. אנחנו מאתרים אותן, כי אלה משפחות שאנחנו עשינו את תהליך ההוצאה והן בטיפול שלנו, אנחנו מסתכלים על כל משפחה ומשפחה ובוחנים את פוטנציאל להשתתף בתכנית, כשיש כמובן קריטריונים כמו מוטיבציה ונכונות לשתף פעולה ולהיכנס תהליך שהוא לא פשוט, וזה מצריך עבודה מההורים. לא כולן נמצאות במקום הזה, כי הרי לא סתם הוצאנו את הילדים. גם לפני שהוצאנו את הילדים במקרים האלה נעשו ניסיונות טיפול, והם לא צלחו. אז אחרי ההוצאה אנחנו חוזרים אליהם כשזה זמן נכון שמאפשר את התהליך. עצם העובדה שיש חשיבה על תכניות מהסוג הזה, זה רק אומר עד כמה הגישה לראות את הכוחות בכל לקוח ולראות איך אנחנו מחזירים לו את הזכות להיות הורה”.


מיוחד לראש השנה:


התכנית הזו פועלת שנתיים, ובאגף הצליחו כבר להחזיר שני ילדים להוריהם, ובמקביל עובד האגף עם עשר משפחות נוספות. לוי מדגישה כי התהליך לא מסתיים עם החזרת הילד לבית הוריו, “גם אחרי החזרה אנחנו עדיין מלווים את המשפחות ונותנים להם מערך שירותים עד שיהיו מסוגלים לטפל עצמאית בילד”, היא מסבירה.

אילוסטרציה: דודו בכר

המשפחות הללו מאוד חשדניות כלפיכם, איך אתם מצליחים לרכוש בחזרה את אמונם אחרי שלקחתם מהם את היקר להם מכל?
"חוסר האמון הוא לא שהם לא מאמינים בנו, הם בעצם לא מאמינים בעצמם ובעולם, ואנחנו חלק מזה ואנחנו גם מייצגים את זה ביתר שאת כי אנחנו נמצאים בתהליך של קבלת החלטות כל כך רדיקליות בחיים שלהם. דרך זה שאתה לא מוותר עליהם, אתה קודם משקם להם את האמון בעצמם".

פתיחת שנת הלימודים של הרווחה

ימים אלה של תקופת החגים ופתיחת שנת הלימודים, שהשנה יצאו סמוך מאוד, יוצרים עומס רב על האגף שבראשו עומדת לוי. עניין החגים די ברור, כי אז גדל מאוד מספר הפונים לקבלת סיוע, אלא שגם פתיחת שנת הלימודים מעסיקה מאוד את האגף, אף שלא מדובר באגף החינוך, אלא באגף שעוסק ברווחה ובשירותים חברתיים.

“בעצם יש את פתיחת שנת הלימודים הרגילה ויש פתיחת שנה במערכות הרווחה במובן של שילוב הפעוטות במעונות היום. יש לנו כ-300 פעוטות בסיכון שאנחנו משלבים במעונות יום”, מספרת לוי. “יש שילוב של מעל 35 ילדים במועדוניות טיפוליות, למעלה מ-80 פעוטות שמשולבים במעון יום שיקומי. זה מעון שנועד לפעוטות עם צרכים מיוחדים, אנחנו מקבלים את ההחלטה לשלב וגם מממנים זאת יחד עם ההורים. יש ילדים שמשולבים בפנימיות שונים בארץ על רקע היותם ילדים בסיכון, ויש לנו למעלה מ-260 סידורים כאלה. כך שבסך הכול אחד האתגרים שלנו הוא פתיחת שנת הלימודים, לדאוג לכל הוועדות, לדאוג לכולם למסגרות המתאימות לפרופיל שלהם ולדאוג לפרוצדורה הכספית הכרוכה בכך”.

לצד זה יש את ערב ראש השנה, שכאמור מביא איתו הרבה מאוד משפחות שמתקשות להתמודד עם צורכי החג. “עם כל ההתארגנות לבית הספר, מבחינת הצטיידות, ביגוד וכל מה שצריך, ותוך אפס זמן כבר נמצאים בחג עם ההוצאות שלו, זה בהחלט אתגר משולב”.

מצריך מכם עבודה רבה.
“בשבועיים שלפני הראשון לספטמבר ובשבועיים שאחרי, אנחנו עובדים מסביב לשעון ולא עובדים לפי קבלת קהל, כל אחד שמגיע מקבל את מרב תשומת הלב והסיוע הנדרש כי אנחנו מבינים שאלה ימים יותר מאתגרים ומעוררים יותר דאגות ושאלות, ולכן כולנו לטובת שירות לקוח בתקופה הזו, לעומת מהלך השנה שבו אנחנו עובדים עם זימון אישי וקבלת קהל מתוכננות”.

את מדברת על מה שהם מקבלים, וכמו המשל, הידוע אתם נותנים להם “דגים”, האם אתם גם נותנים להם “חכות” ומסייעים להם לצאת מהמעגל?
“אנחנו כבר למעלה משנתיים מפעילים תכנית מדהימה שנקראת ‘נושמים לרווחה’, לצד התכנית הזו יש מרכז שנקרא מרכז 'עוצמה למיצוי זכויות'. גם המרכז וגם התכנית נועדו לטפל בכל מה שקשור לטיפול בעוני והדרה חברתית. הגישה בתכנית זה בדיוק מתן ה'חכות' ולא מתן ה'דגים', וזאת עם ליווי ייחודי. זו תכנית מיוחדת במינה שלכל משפחה שבתכנית יש עובדת סוציאלית שמטפלת בה, ולצד העובדת הסוציאלית יש מלווה שהיא בוגרת תואר ראשון, היא מוגדרת מלוות משפחות עם הכשרה מיוחדת והיא הזרוע הארוכה של העובדת הסוציאלית. כל התכנית מתגבשת עם העובדת הסוציאלית, והמלווה יחד עם הלקוחה מוציאות את זה לפועל. אם צריך ללכת לביטוח לאומי, אם צריך ללכת לבנק להסדיר חובות או לעשות מיצוי זכויות, אז הלקוחה לא הולכת לבד, היא הולכת עם המלווה שנמצאת שם כדי להבטיח שהיא תקבל שירות מיטבי ומהווה מודל לחיקוי לאיך להתנהל ואיך לעשות את הדברים”.

שלום כיתה א'. תלמידה בדרך לבית הספר. אילוסטרציה.

לוי מסבירה כי התכנית עובדת בכמה פרמטרים, “גם דאגה לתפקוד ההורים, גם תעסוקה, גם ניהול תקציב וגם לעניין חינוך הילדים. בתכנית העובדת הסוציאלית מגדירה יעדים יחד עם המשפחה, וכשאנחנו משיגים את היעדים אנחנו מגיעים לסיום הטיפול, שזה אומר סגירת התיק באגף הרווחה ויציאה לחיים עצמאיים. בשנה אחרונה כנגזרת של שנתיים סיימנו התערבויות אצל 700 משפחות”.

כשלוי מדברת על יציאה לעצמאות של משפחות היא מדברת על משפחות שכיום הן עובדות ומשתכרות, חיות בכבוד ומנהלות תקציב בצורה אחראית, “הם בעצם לוקחים אחריות על החיים שלהם. כי מה שאנחנו אומרים במערך הטיפול שככל שאנשים יעזרו לעצמם בעצמם, כך תהיה התקדמות יותר משמעותית. אבל ככל שאנשים יפתחו יותר תלות בשירותים שניתנים להם, הם יישארו שם יותר זמן ויהיה קשה להוציא אותם למקום אחר. אנחנו עסוקים בזה כי אנחנו רואים דור שני ושלישי למצוקה, ומאוד חשוב לנו שהדור הרביעי-החמישי לא יהיו במקום הזה, כי ההורים שלהם יצאו מהמקום הזה, וגם הם לא יהיו במקום הזה. לכן ההשקעה היא מאוד חשובה ומשמעותית”.

יצא לך לשוחח עם משפחה שיצאה מהמעגל? מה את שומעת מהמשפחות הללו?
“סיפורים מרגשים ומדהימים, והם חברים איתנו בוועדות היגוי, והפיקוח של משרד הרווחה שומע את החוויה שלהם גם ביציאה לעבודה, גם בהתנהלות הכלכלית. דרך אגב, יש לנו שתיים שהפכו להיות מלוות, כלומר מה שהן קיבלו כשירות הן בעצמן נותנות אותו. אלה שתי לקוחות שהיו בטיפול וכחלק מסיום התהליך הן שולבו כמלוות משפחה במסגרת תכנית 'נושמים לרווחה'. זה ערך מוסף מדהים, זה לא רק שהן עושות את העבודה שלה הן זכו, אלא היא מביאה איתה מהניסיון שלה כשהיא אומרת למשפחה: 'גם אני הייתי איפה שאתן נמצאות עכשיו'”.

עובדת אחת – 300 משפחות

אחת הבעיות של האגף, שלוי בעצמה מעלה על סדר היום בכל הזדמנות ובכל מפגש עם ראשי משרד הרווחה, היא העומס המוטל על העובדות הסוציאליות, והיא מספרת שיש עובדות סוציאליות שמטפלות במאות תיקים במקביל, דבר שפוגע ביכולת שלהן להעניק את הטיפול הרצוי, “בשונה מבתי הספר, שם למשל יש הגדרה של עד 40 תלמידים לכיתה, ואם יש 41 אז פותחים כיתה נוספת, לעובד סוציאלי אין הגדרה בכמה הוא יטפל, והכול נגזרת של כמה מגיעים לקבל שירות מהאגף ביחס למספר העובדים הסוציאליים. רק בתכנית כמו ‘נושמים לרווחה’ ותכניות נוספות באה המדינה והגדירה עד 35 משפחות לעובדת סוציאלית במשרה מלאה, כאשר לצד זה תהיה מלווה רק ל-20 מתוכם. וזה עושה את השינוי באופן יותר עמוק ומשמעותי מאשר המצב שלא מגדירים את מצב הלקוחות ועובד סוציאלי יכול להיות עם 200 ו-300 לקוחות, וזה לא משהו שמאפשר לעשות עבודת עומק”.

מזל לוי. צילום: פבל

מזל לוי. צילום: פבל

300 לקוחות? יש דבר כזה?
“באזרחים ותיקים יש 5,000 בתי אב בטיפול, והממוצע של עובדת במשרה מלאה היא למעלה מ-300 לקוחות, ואני לא מדברת על זה שלכל אחת מהן יש עבודות רוחביות, כמו לרכז עבודות של ועדות שונות או לרכז פרויקט כזה או אחר”.

זה לא נתפס.
“בהרבה מאוד מהלכים ארגוניים שהובלנו בתוך אגף הרווחה באשקלון שיפרנו באופן מיטבי את השולחנות של העובדים הסוציאליים, בעיקר בתחום המשפחות. היום הגענו למצב שכל עובדת סוציאלית שמטפלת במשפחות, יש לה שולחן של 60 משפחות בטיפול. המפתח נמצא לגמרי במשרד הרווחה. כשהמשרד יגדיר מפתח של מספר משפחות לעובדת סוציאלית, כך יהיה אפשר לעבור לשיטה שבודקת ומודדת יעדים ונמצא את עצמנו בתהליך של יותר משפחות שיוצאות ממעגל של השירותים החברתיים ולא נשארות בתהליך מתמשך כי לא תמיד מצליחים להגיע למשפחות בצורה מיטבית כדי להעביר אותן מהדגים לחכות”.

“בכי? זה בהחלט קורה בעבודה”

נכון להיום מטפל האגף ביותר מ-9,000 בתי אב שצורכים את השירותים של האגף. כאשר כל שנה נכנסים אליו לטיפול בין 700 ל-1,000 משפחות. יש הרבה לקוחות שמגיעים לאגף, לאו דווקא בשל מצוקה או צורך בסיוע כלכלי, אלא גם בתחום של הטיפול בבעלי צרכים מיוחדים, שהוא בהחלט תחום מאתגר ומצריך מערך של פיתוח שירותים ייחודיים ומותאמים. באגף ישנן יותר מ-1,300 משפחות כאלו, והטיפול בהן הוא ארוך טווח. גולת הכותרת של פעילות האגף בתחום הזה באה לידי ביטוי בקידום בניית המרכז הרב תכליתי שייתן מענה הוליסיטי תחת קורת גג אחת.

מבואת המרכז הרב תכליתי. הדמיה

במה שונה האגף היום ממה שהיה לפני שני עשורים?
"אני יכולה לומר בוודאות שהוא שונה במה שנקרא 'מכוונות לקוח', בהבנה שכל מה שאנחנו עושים זה כשהלקוח נמצא במרכז, ואנחנו מנסים לייצר מערך של תכניות ומערך של התערבויות וכמה שיותר מכווני לקוח ולא במובן הזה של לקבל איזה סוג פתרון, אלא יותר מהמקום של להעצים אותם ולהביא אותם לעצמאות. היום מדובר באגף מקצועי שזוכה להערכה ותעודות הצטיינות ברמה הארצית, ואני ממשיכה את המסורת שהתוו קודמיי בתפקיד וכמובן, קודמתי בתפקיד שולמית מימון, שהעבירה לידיי אגף מקצועי, מנוסה ומתפתח. וכל זה לא היה קורה ללא עבודה מקצועית ומאומצת של כלל העובדים הסוציאליים, עובדי המנהל, עובדי הסמך המקצועי ומערך המתנדבים שמשקיעים יומם וליל בעבודה עם נשמה יתירה ומתוך שליחות חברתית ומוסרית. ללא צוות כזה של עובדים אי אפשר היה להגיע לתוצאות שהצלחנו להגיע אליהם".

שולמית מימון ומזל לוי. צילום: אייל אסרף

שולמית מימון ומזל לוי. צילום: אייל אסרף

לוי חגגה רק לפני שבוע 52, היא נשואה ואימא לארבעה ילדים. בתה התחתנה בשנה האחרונה ובנה הצעיר בן ה-15 הוא תלמיד ישיבה. היא עצמה ילידת אשקלון ותושבת העיר מאז ומתמיד. אף על פי שבני משפחתה עזבו את העיר, היא נשארה בה יחד עם אימה. “יש לי חיבור מאוד חזק לעיר”, היא אומרת. “אני מכירה את העיר, גדלתי בה, התפתחתי בה, ואני עושה למענה ומרגישה זכות מאוד גדולה להיות במקום שלעזור, להעניק ולתת. להיות בצומת שאני יכולה לתת את הכיוון ואת הדרך, זה נותן לי דרייב מטורף לחשוב איך אפשר להביא יותר תכניות ייחודיות ולפתח יותר שירותים חברתיים”.

קרה לך שבכית במהלך עבודה?
“זה בהחלט קורה. גם לעובדים וגם לי לפני שנהייתי מנהלת. אני משנת 91' באגף הרווחה, והתחלתי כעובדת סוציאלית ואחרי זה ריכזתי אומנה, גם תפקידי ניהול ביניים והייתי סגנית ואז התמניתי למנהלת אגף. כך שאני מכירה את כל שולחן העבודה מכל הכיוונים שלו. ובהחלט הייתי בצמתים שבהם היה קשה להכיל רגשית מצבים מאוד מורכבים של משפחות וצריך לדעת איך מתמודדים עם משפחות שמתמודדות עם תאונות דרכים ועם אובדן של אב או אם המשפחה באופן מפתיע ונשארים ארבעה-חמישה יתומים.

גופה תאונת דרכים הרוג קטלנית מד"א אופנוע. אילוסטרציה

להקים משפחות שאחד ההורים מוצא את מותו באופן טראגי. אילוסטרציה

אנחנו נכנסים בצמתים האלה. לפני כמה שנים היו מקרים של נשים שנפטרו בלידתן ונשארו יתומים עם אבות, ואלה מקרים שאתה נשבר לחלוטין ואתה מבין כרגע שאתה צריך לבנות למשפחה הזו מעטפת כדי להעמיד אותה על הרגליים. ממש לפני חצי שנה אב שליווינו אותו ואת ילדיו היתומים, ובסופו של תהליך, אחרי שקיבל את כל הסיוע והעזרה, הוא נישא בשנית והקים בית והוא יכול היה לשחרר ולומר 'תודה רבה על מה שנתתם. עכשיו אני מנהל חיים עצמאיים בחזרה'”.

, תודה על הרשמתך.
עתה אשר את קבלת הדיוור במייל וקבל את הידיעות החמות בעיר למייל שלך
תגיות:
אולי יעניין אותך גם

תגובות

2 תגובות
  1. שי

    בלה בלה בלה בלה, כמה משפחות הרסתם על כלום.
    את המשפחה שלי הרסו סוציאליות עם תסקירים שקריים. שקרים בוטים בבית משפט, מניפולציות, לא הזמינו אותי לדיונים. לסגור את הרווחה, תמצאו לכם עבודה אחרת.

  2. שי

    אם אמרתם עלי שאני מרביץ מכות ומעולם לא הבנתי מכות אז אז מה אתם אומרים על גברים אחרים
    הרסתם לי את החיים על כלום. לסגור את הרווחה מספיק עם ההתעללות הזאת

הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר