עם 4 נקודות באמתחתה, הפועל אשקלון ושלומי דורה חוזרים לאצטדיון סלה כדי להשיג 3 נקודות נוספות. באשקלון רוצים להוכיח כי ההכרזות שדיברו על עלייה לליגת העל בעונה הבאה לא היו לשווא. הפועל אשקלון מארחת הערב (רביעי 20:30) את בית"ר ת"א/רמלה באצטדיון סלה בין שתי קבוצות שאמורות להיות בחלק העליון בטבלה. בית"ר ת"א/רמלה לא פתחה היטב את העונה והשיגה רק נקודה אחת מ-6 אפשריות, אבל תנסה לקחת את 30 דקות האחרונות מהמחזור אחרון מול הפועל רמה"ש כאשר חזרה מפיגור 2:0 לתיקו 2:2. באשקלון יקוו לשפר את היכולת ממשחק החוץ מול הפועל נצרת עילית ולשמח את הקהל הביתי שהגיע הערב לאצטדיון סלה. לרשותו של דורה יעמוד גיא גומברג שחתם הבוקר ועבר בבקרה והערב הוא עורך הופעת בכורה.
בדקה ה-8 הפועל אשקלון מאותת. אור חסידים מרים כדור מהאגף הימני בעזרת רגל שמאל. ניסן דנון הוריד את הכדור ברגלו לגל צרויה שמ-6 מ' כבש בקלות בנגיחה. חלפו 8 דקות בלבד והבלם טומאסו פרסאלי הוביל את הכדור לאורך 30 מ', מסר לאנסה שמסר לו חזרה וממטר אחד הוא כבש את השיוויון. באשקלון חשבו שהשער נכבש בנבדל אך גם בשידור החוזר לא ניתן לקבוע בוודאות. 1:1 בסלה.
בדקה ה-33 האורחים מבצעים מהפך. כדור חופשי של אנסה פוגע בידו של פריזוני שעמד בחומה ושלח אותה לעצור את הכדור באופן טפשי. השופט יגאל פריד הורה על הנקודה הלבנה ממנה עומר בוארון קבע מהפך. 2:1 לבית"ר ת"א/רמלה, זו גם הייתה תוצאת המחצית.
בדיוק לפני שנה הופתעו תושבי שכונת ברנע כשכביש באורך 60 מטרים נהרס על ידי טרקטורים ובשטח בו עובר הכביש גודר על ידי פועלי קבלן גידור. הסערה היתה רבה. מדובר בכביש שמלבד זה שהוא משמש גישה למרכז המסחרי ולקופת חולים ברחוב חיים סלע הסמוך, מדובר גם בפגיעה באורח חייהם של מאות תושבים המתגוררים בבניינים הסמוכים ובעשרות וילות בשכונה.
מיקום החסימה שגם עודכנה במפות waze
אחד התושבים המוחים שהגיע למקום הוא איציק אברג'ל, המתגורר בבניין הסמוך. אברג'ל ניסה להתעמת עם אנשי העירייה שהגיעו למקום וצפו המתרחש כשהם ממלאים פיהם מים. "אני מסתכל מהצד לא הבנתי של מי של מה" משחזר השבוע אברג'ל "כולם עומדים מהצד, אני התעמתתי עם הקבלן המבצע. והוא אומר לי ב'האי לישנה' "בעוד שבועיים מתחילים לבנות. זה שטח פרטי". אמרתי לו "תקשיב אנחנו לפני ראש השנה לפני יום הכיפורים לפני חג הסוכות, גרים פה מסביב אלפי אנשים שזו הדרך היחידה שלהם מהשכונה. אמרתי לו אז בעוד שבועיים תבוא תחסום".
חסימת הכביש לפני שנה. צילום: אלירם משה
התושבים גילו כי מדובר בעוד פרוייקט של היזם יואל דוידי שמתכוון לבנות במקום ככל הנראה מרכז מסחרי. הטרקטורים השלימו את מלאכתם חרף מחאת התושבים. רובד האספלט נעקר ממקומו והכביש הפך בלתי שמיש, לבד מעמודי המתכת שהקיפו את המתחם המיועד לבניה וגדר הפח שהקיפה את המקום.
העובדים ממשיכים להקים את הגדר שתחסום את הכביש. צילום: אלירם משה
אמנם מדובר בשטח פרטי של אדם שיש לו הזכות לעשות בו כרצונו. אבל לאברג'ל יש טענות גם כלפי התנהלותה של העירייה. "אני שואל: לא נכון שעיריית אשקלון תגיד לעצמה "רגע, רגע, יש לנו את בלפור ואת כל השכונות שיש מסביב ואת כל הוילות ואת כל הבניה שבנה בכור ואת כל הבניה שבנה חסן. אני לא צריכה פה איזה ריאה ירוקה אחת באמצע? האם לא צריך גן שעשועים לכלל התושבים?" שואל אברג'ל "וגם אם הוא קנה, זו היתה קניה מטופשת. שהעירייה תעשה איזה בארטר בקרקעות. כל עוד הדבר עומד בבית משפט למה להצר את צעדיהם של תושבים? הדבר עדיין נידון בבית משפט ואין עליו עדיין אישור – תן לאנשים לחיות כמו שהם חיו 25 שנה. שבוע לפני שיש לך אישור לעשות קידוחים תבוא תחסום. זה שלך? לבריאות".
דוידי. זה השטח הפרטי שלו
כאמור, שנה חלפה והמתחם המגודר עומד בשיממונו. העבודות נעצרו אז, כשעדיין לא הספיקו העובדים לגדר את כל המקום. לפני מספר ימים ניתן היה להבחין בשלט צהוב שתלו במקום תושבים אשר כבר שנה סובלים את הדרך הארוכה שהם צריכים לעשות כל יום כמה פעמים, בגלל ביטול הכביש. "סגרתם את היציאה איפה החלופית שהבטחתם?" נכתב על השלט.
בתום חקירה מאומצת של משטרת ישראל פוענחה סדרה של אירועי פשיעה חמורים שבוצעו תוך שעות ספורות על ידי גבר בן 30 תושב אשקלון בתחילת החודש.
תחילתה של החקירה בדיווח שהתקבל במשטרת ישראל, על שוד חנות נוחות בתחנת דלק בראשל"צ, ממנה נשדדו על פי החשד אלפי שקלים.
החשוד נעצר כבר למחרת השוד על ידי שוטרים ברמת גן ומחקירתו עלה חשד כי הוא מעורב בסדרה של אירועים נוספים שתחילתם באשקלון, עבור דרך ראשל"צ ותל אביב וסיומם ברמת גן.
רוצים להישאר מעודכנים? הצטרפו אלינו: ⇔⇔⇔
מהחקירה עלה חשד לפיו, גנב החשוד את רכבו של אחיו באשקלון שם גנב מצעירה שפגש ברחוב את הטלפון הנייד שלה. לאחר מכן נסע החשוד לראשל"צ ונכנס לתחנת הדלק ברחוב יוסף ספיר בעיר. החשוד שדד מהמוכרת בחנות הנוחות אלפי שקלים וגנב את הטלפון הנייד שלה.
יום ראשון בבוקר, חנות “יין בעיר” במרכז אפרידר. נפגשתי עם חברי השף יגאל מולנר ועם הבעלים של החנות, שהיא גם בר מדליק, השף תומר חיות.
את תומר הכרתי לפני הרבה שנים כשהוא למד בישול בהולידיי אין, ולאחרונה הוא פתח מסעדה שמביאה את כל תרבות היין עם אוכל, וזאת הייתה הזדמנות לפרגן לחבר טוב כדי שהקולינריה תטפס למעלה בעיר.
השפים: תומר חיות יגאל מולנר ומיקי סויסה. צילום: עדי תשובה
יגאל זה סיפור מעניין, הכרתי אותו דרך הפייסבוק. יגאל, התברר, הגיע לאשקלון מאזור המרכז. יום אחד הוא שלח לי הודעה: “איך זה ששנינו אשקלונים ולא נפגשנו ולא עשינו משהו ביחד?” ככה נוצר הקשר, ישבנו ביחד, שתינו קפה והחלטנו לשתף פעולה, ואנחנו נפגשים ועושים דברים, ובקרוב נעשה קונספט מיוחד שאני אארח אותו באחד הערבים בפרנקו.
העבודה על המנות שאתם רואים במדור הייתה כיפית עם יגאל הרציני, כשאני אחראי על הצחוקים, ותומר היה מי שאיזן בינינו. היה כיף.
אני מאחל שנהיה בריאים ונדע ליהנות מכל רגע ונדע לקבל גם את הטוב וגם את הרע ושנהיה טובים יותר.
תומר חיות
תומר הוא כאמור הבעלים, יחד עם נתי שטאל, של החנות שבה צולם המדור. “אני אוהב את המטבח כי שם אין מעצורים. אדרנלין אין סופי. זאת יצירה מתמשכת ותמיד יש משהו חדש, עוד יצירה חדשה, עוד שילוב שמתפוצץ לך בפה והרגע הזה שמישהו אוכל את האוכל שלך ובא ואומר לך, ‘איזה טעים’ או ‘היה פצצה’ – זה שווה הכול”, הוא אומר.
מיקי סויסה בחנות "יין בעיר". צילום: עדי תשובה
תומר מספר איך היה שיתוף הפעולה: “לעבוד עם מיקי השטותניק ויגאל הרציני שכיף להתבונן בהם מהצד ולהבין שתמיד יש מה ללמוד מכל שיתוף פעולה ומכל סגנון עבודה. כולנו באים מרקע שונה, סגנון שונה, ובסופו של יום אתה מגלה שצריך רק מכנה אחד משותף בשביל שתהיה כימיה טובה, במקרה הזה זה אוכל, אז עוד סיבה למה אני אוהב את המטבח. שתהיה לכולנו חג שמח ושנה פורייה. ותודה למיקי ויגאל על הבוקר המהנה. שתהיה לנו שנה טובה, שנה של צמיחה ושגשוג וכמובן מלא מלא הצלחות ממני ומצוות 'יין בעיר'”.
יגאל מולנר
יגאל, כמו שהבנתם, הוא הבחור הרציני. הוא שף של קייטרינג "מויאר" היוקרתי, מרצה בסטודיו לבישול. הוא מספר: “באתי למטבח מתוך הישרדות, אין לי סיפורים יפים על ישיבה על הקרמיקה ליד אימא שמבשלת מטעמים. המטבח גרם לי לשרוד מחוץ לרחוב, אבל היום אני מכור אליו כמעט כמו שאני מכור למשפחה שלי. היה לי מדהים לעבוד עם מיקי ותומר, שני שפים עם מעוף קולינרי מדהים אבל עדיין עם טעמים מהבית עם שימוש בטכניקות חכמות ומדויקות, שני מסעדנים שאני מאוד מעריך ואוהב.
מרימים כוסית לשנה החדשה עם מתכונים מפתיעים. צילום: עדי תשובה
"ראש השנה בשבילי זה סרוויסים של 500 איש, אין לי זיכרונות ילדות מישיבה סביב שולחן. היום אני הרבה יותר חווה את המשפחתיות. מאחל לכולם שנה טובה ומתוקה, המון הגשמה עצמית. מאחל לענף שלנו שרק יצמח כי יש לנו את כל הכלים להיות מעצמה קולינרית מדהימה, רק צריך להאמין ולהשתמש בתוצרת המקומית המגוונת שיש לנו במדינה הקטנה הזאת. שנה טובה ומתוקה”.
קבב כבש, טחינה, פיסטוק וקרם דלורית
מצרכים לקבב
250 גרם בשר כבש טחון, רצוי טרי ( מכסה , צלעות ,כתף)
150 גרם בשר בקר
90 גרם שומן כבש (ליה)
2 בצל בינוני קצוץ דק
1/2 צרור פטרוזילה
1/2 צרור כוסברה
5 גרם זרעי כוסברה טחונים
5 גרם גרגירי חרדל טחונים / שלמים
4 גרם כמון
מלח פלפל לפי הטעם
קבב עם טחינה ודלורית. צילום: עדי תשובה
אופן הכנה מטגנים את הבצל עם מעט סוכר עד לקבלת גוון זהוב. מסננים ומניחים בצד שיתקרר. קוצצים את הירק ומניחים עם המסה של הבשר. מטבלים ומוסיפים מעט שמן ואת הבצל. מערביבים ונותנים למסה לנוח קצת במקרר. לאחר המנוחה מכינים את הקבב בצורה הרצויה ומחזירים למקרר כדי שהקבב יתייצב. מוציאים וצורבים למידה הרצויה.
מצרכים לקרם דלורית
1 דלורית קלופה ללא גרעינים
3 כפיות דבש
קבב עם טחינה ודלורית. צילום: עדי תשובה
אופן הכנה חותכים את הדלורית לקוביות, מסדרים בתבנית עם מעט שמן, מכסים ומכניסים לתנור עד ריכוך. מעבירים לבלנדר וטוחנים, מוסיפים את הדבש. מתבלים במלח ופלפל לפי הטעם.
מצרכים לטחינה פיסטוק
טחינה לפי הכמות הרצויה (רצוי הר ברכה)
מחית פיסטוק (רצוי איכותית או פיסטוקים קלופים וטחונים)
דבש
יגאל הרציני ומיקי השטותניק. צילום: עדי תשובה
אופן הכנה שופכים לקערה את הכמות הרצויה של הטחינה. מוסיפים מלח, פלפל ואת הדבש לפי הטעם האישי. מערבבים ומוסיפים מעט מים ואת מחית הפיסטוק. רצוי שהטחינה לא תהיה דלילה מדי. מסדרים את הכול על הצלחת. אפשר על צנימים, אפשר בלי, העיקר שהיה בתיאבון.
בעוד כחודש ימים תצא לדרך העונה של אליצור איתו אשקלון, אחרי שזו עלתה אשתקד בצורה די משכנעת לליגה הלאומית. המנכ”ל אבישר מרציאנו הספיק לעזוב, כמוהו גם המאמן רועי בן יהושע, וחבר העמותה מיקי שרביט צריך היה להתחיל לשלוף שפנים מהכובע. רועי ברקוביץ’ הונחת כאן ומונה למנהל המקצועי, אחריו גם אויש תפקיד המאמן על ידי אבי סוכר, ובעקבות השניים הגיע גם האח של הראשון, ניב ברקוביץ’.
צמד האחים המפורסם כבר היה בקדנציות שונות באליצור אשקלון כשזו הייתה אימפריה בליגת העל, אבל עכשיו זה מעט שונה ממה שהכירו. שניהם מגיעים אחרי קריירות משחק מרשימות ואחרי שכבר עברו דבר או שניים בכדורסל הישראלי. רועי (36), הבוגר בין השניים, כבר הספיק לפרוש ובשנים האחרונות עבר לצד השני של הפרקט והתבסס כמנהל מקצועי ברמת השרון.
רועי, מיקי וניב ברקוביץ'. באדיבות מגד גוזני, וואלה! ספורט
כיום הוא מתגורר בתל אביב יחד עם אשתו ושלושת ילדיו. בקיץ הנוכחי הדברים זרמו מעצמם, וברקוביץ’ מצא עצמו אמון על בניית הסגל של אליצור איתו אשקלון. “האמת שאני פה קודם כול בגלל איתמר שרביט ז”ל”, הוא מסביר ונראה שיודע בדיוק לאן הגיע. “ההיכרות שלי עם איתו הייתה בשנה הראשונה שלי בבוגרים, שיחקתי פה בגלגול הקודם, והפנים הראשונות שקיבלו אותי באולם היו של ילד בן 18, של איתו. בשבילי הוא היה דמות מאוד מרכזית במועדון, הוא עשה את החיים הרבה יותר קלים לכולם”.
רועי, בהיותו מנהל מקצועי ברמת השרון, נקלע לשיחה מקרית עם מיקי שרביט והתעניין לגבי שחקנים ששיחקו באשקלון אשתקד מתוך מטרה להביאם לקבוצה מהשרון. “איכשהו השיחה התגלגלה לזה שניפגש ונעלה כמה דברים, ומפה לשם זה קרה די מהר והגעתי לכאן”, הוא מסביר על השתלשלות העניינים.
איתמר שרביט
לאחר הגעתו של רועי, להוריד את אחיו ניב (32) מליגת העל אל הליגה הלאומית אחרי עשור היה נראה כמו משימה שהופכת לאפשרית. בעונה האחרונה שלו בליגה הראשונה ניב לא ליקק דבש והפך לשחקן ספסל שלא מקבל יותר מדי דקות ממאמנו. באליצור הוא יודע שאמנם מדובר בליגה נמוכה יותר, אבל שבאשקלון יהיה לו יותר קל להביא לידי ביטוי את היכולות שלו ולהיות כינור ראשון ושחקן שחוזר להוביל.
אף שאחיו הוא האוטוריטה המקצועית במועדון, הוא דווקא מסביר כי לא רק רועי היה שיקול בהחלטה אלא שגם המאמן אבי סוכר היה גורם מרכזי. “הוא עשה לי הרבה שיחות במהלך התקופה שהייתי בחו”ל בחופשה. הוא התקשר אליי, ניסה לשכנע אותי והנה, גם הצליח. מאוד התחברתי לפילוסופיה שלו כמאמן כדורסל וגם כבן אדם. אחרי שיקולים של כמה קבוצות החלטתי לחתום באליצור איתו אשקלון, כמובן גם בגלל אח שלי. בנוסף, רציתי להחזיר לעצמי את ההנאה מכדורסל כי בשנה שעברה סבלתי מאוד מקצועית בהפועל אילת. רציתי שוב להוביל קבוצה. אני מקווה שנגיע כמה שיותר רחוק עם אליצור איתו אשקלון”. ברקוביץ’ ג’וניור גר בהרצליה, נשוי לרוני, והשניים מטפחים את בנם הקטן בן השנתיים דן.
“אני שמח שזה כבר לא ‘הבן של’, וזה פשוט ניב. ניב ברקוביץ’”
עוד כשהאחים ברקוביץ’ היו בבטן אימם שלי הם כבר ידעו שכדורסל זה ככל הנראה הייעוד שלהם בחיים. ככה זה כשאתה נולד לאבא כמו מיקי ברקוביץ’, אגדת כדורסל מהלכת, ויש יאמרו גם הכדורסלן הישראלי הטוב ביותר בכל הזמנים. בבית תמיד שררה אווירת כדורסל, והשניים בחרו באופן טבעי ללכת בדרך של אבא והפכו את זה למקצוע. מהמשפחה הם קיבלו את התמיכה המרבית. ההורים הגיעו לכל משחק ומשחק, כך גם המשפחה המורחבת. “בגיל מאוד צעיר אני זוכר את עצמי מלווה את אבא שלי”, אומר רועי. “הייתי זורק לסל בצד בזמן שהוא היה מתאמן. נמשכתי למשחק בגיל צעיר, דמיינתי את עצמי משחק ולאט לאט זה באמת קרה, וזה נהיה יותר מקצועני. מה שחלמתי בתור ילד באמת התגשם”.
ניב ברקוביץ'. באדיבות מגד גוזני, וואלה! ספורט
ניב: “גם אני יכול להגיד שמגיל צעיר אנחנו ביחד, מתלווים לאבא לכל האימונים והמשחקים. זה לא שהכריחו אותנו, פשוט הלכנו ברצון לאימונים ולמשחקים. זה כיף וזה כמו חיידק. כשרואים כל היום בבית משחקים ושמים לנו סל בבית, אז גם התאמנו תוך כדי. אולי קצת רמזו לנו עם הסל בחדר ועם הסל בחוץ, הייתה איזו רמיזה קלה (צוחק)”.
השם “ברקוביץ’” הולך יחד איתכם לכל מקום. זה טוב או רע להסתובב עם התווית הזו של להיות “הבן של”? רועי: “האמת שזה כבר כל כך רחוק ממני, בתחילת הקריירה זה תמיד היה ‘הבן של’, אבל עכשיו אני כבר לא שם. בחמש השנים האחרונות הייתי ברמת השרון כמנהל מקצועי ובמחלקת הנוער בזכות עצמי. איך אני חי עם זה? אני לא מכיר משהו אחר. לא רואה בזה משהו חיובי או שלילי, זה שם, זה מה שאנחנו מכירים. בסופו של דבר לוקחים אותך כבן אדם שיכול לעזור למערכת, לא ייקחו אותך כי אתה הבן של מיקי ברקוביץ’”. ניב: “אני לא יודע ולא מכיר מה זה לגדול עם אבא אחר. זה מה שאני יודע, זה מה שגדלתי עליו, אני רואה את זה כיתרון אדיר. יש כאלו שיגידו שזה פחות, שיש הרבה לחץ ושיש את כל ההשוואות האלה. אבל אני באמת יכול להגיד שאבא שלי הוא האבא הכי תומך שיש, הוא נותן את העצות הכי טובות, את האימונים הכי טובים, ואני הכי שמח שיש לי אבא כזה”.
רוצים להישאר מעודכנים? הצטרפו אלינו: ⇔⇔⇔
זה משהו שפותח דלתות? ניב: “להפך, אני חושב שזה אפילו יותר קשה. כל מקום שאתה מגיע פותחים עיניים וחושבים שזה בגלל אבא ופרוטקציות. תמיד בנערים, נוער, נבחרות ישראל, הקניטו שאני שם בגלל אבא. זה משהו שנתן לי רק יותר דרייב כדי להוכיח שזה לא בגללו, שאני בזכות עצמי ויכול להצליח. אחרי קריירה כזו ארוכה אני שמח שזה כבר לא ‘הבן של’, וזה פשוט ניב. ניב ברקוביץ’”.
מה אבא חושב על שיתוף הפעולה בינכם עכשיו? הוא עדיין מעורב בקריירה של כל אחד מכם? רועי: “אבא תמיד מעורב. הוא תמיד שותף ותומך, גם אימא ואחותי עדי. כל המשפחה מעורבת ומגיעה למשחקים, ועשינו לנו את החיים קלים עכשיו, קיבצנו את כולם לכיוון אחד לאשקלון”. ניב: “אבא מאוד מעורב, הוא מגיע לכל המשחקים יחד עם אימא שלי וכמובן שגם אשתי רוני. הוא גם מעורב מאוד בכל ההחלטות, בקיץ אנחנו יושבים ביחד וככה יושבים ובודקים מה לעשות. הוא נותן לי עצות ותורם לי מהניסיון שלו. הוא גם שמח שבסוף חתמתי באשקלון ולא בקבוצה אחרת, ככה לא יהיו לו קונפליקטים אם אני ורועי נשחק אחד מול השני, אז עכשיו המשפחה מרוצה ורוצה בהצלחתה של אליצור איתו אשקלון”.
רועי, מיקי וניב ברקוביץ'. באדיבות מגד גוזני, וואלה! ספורט
“קהל כמו של אליצור שווה לא מעט ניצחונות במהלך העונה”
לפני 14 שנה הצטרף ניב ברקוביץ’ לקבוצת הבוגרים של הפועל חיפה-רמת השרון ופגש שם פנים מוכרות. באותה עת ניהל את הקבוצה אביו מיקי, ואחיו רועי שיחק בשורותיה. כעת, עם הצטרפות האחים לאליצור איתו אשקלון, הם זוכים לסגור מעגל כשהם מעט בוגרים יותר, כל אחד עם משפחה וילדים משלו ועם קילומטראז’ צבור. שניהם אגב גם ילידי חודש אפריל.
יש לכם פריווילגיה להיות באותו מועדון. איך תהיה התחושה שוב לשתף פעולה יחד? רועי: “זה לא מוזר לי, זה קרה שהיינו שחקנים, ועכשיו הכובעים השתנו כי אני מנהל מקצועי והוא שחקן. אני חושב שזה יכול להיות משהו מדהים. קודם כול שחקן ברמה של ניב, שחקן ליגת העל ואחד הרכזים הטובים, זה משהו מדהים עבור המועדון. אני חושב שבגלל שאני מכיר אותו כל כך טוב, יודע איך לדבר ולגשת אליו ומה הוא צריך כדי באמת כדי להראות מה שהוא יודע, זה יכול להיות שילוב באמת מנצח. בסופו של דבר כולם ירוויחו”. ניב: “נכון, היינו בתור שחקנים ביחד בעבר באותה קבוצה, אבל עכשיו הוא מנהל מקצועי ואני שחקן. זה כיף לעבוד עם אח שלך באותו מקום עבודה. אבל שיהיה ברור שאני לא רוצה לקבל הנחות ופלוסים בגלל אח שלי. אני כמו כל שחקן אחר, רגיל לחלוטין. אני רק מחכה לפתוח את העונה יחד איתו ויחד עם כולם”.
ניב, אתה מאמין שרועי יכול כמנהל מקצועי להביא הצלחה אחרי שבשנתיים האחרונות הוא די נכשל? “לא יודע אם הוא נכשל, בשנה שעברה הוא הפסיד במשחק אחד את העלייה ללאומית, ולפני שנתיים הוא ירד ליגה עם רמת השרון. זו עונה פחות טובה אבל זה יכול לקרות לכל מאמן וקבוצה. קורה שדברים לא מתחברים. אני בטוח שהשנה הוא יצליח באשקלון וגם בעתיד”. רועי: “אני תמיד מאמין ביכולת שלי ושל האנשים סביבי להצליח. לפעמים מבחן התוצאה הסופי הוא זה שקובע, אבל יש עוד דברים בדרך. אם לא הייתי חושב שאני יכול להצליח, אז לא הייתי מגיע לאשקלון”.
רועי ברקוביץ'. באדיבות מגד גוזני, וואלה! ספורט
הייתה לשניכם כבר קדנציה באליצור אשקלון, שזה לא אותו מועדון שחתמתם בו עכשיו, אבל אני מניחה שאתה מכירים את האוהדים מקרוב. מה זכור לכם מהקדנציה ההיא? רועי: “אני זוכר את הקהל של אשקלון כתומך וחם. אנשים שליוו אז את הקבוצה אני יודע שמלווים אותה גם עכשיו ושהיא חשובה להם. לדעתי הם חלק בלתי נפרד מהמועדון הזה. קהל כזה שווה לא מעט ניצחונות במהלך העונה. אני מאוד אשמח שהקהל יהיה מאחורי הקבוצה כי כולנו נמצאים פה למען מטרה אחת”. ניב: “בקדנציה הקודמת גם לי האוהדים זכורים מאוד לטובה. אני זוכר אוהדים חמים מאוד שבאים לכל משחק, לכל מגרש לא משנה איפה זה נמצא. אחת הסיבות שחתמתי פה זה הקהל. מצחיק שראיתי בשבוע שעבר חלק מהאוהדים שאני זוכר אותם בתור ילדים ועכשיו הם כבר מבוגרים. זה אדיר. קיבלתי הודעות חמות בפייסבוק כשחתמתי, הודעות וואטסאפ שעשו לי עוד יותר כיף על זה שחתמתי פה. מקווה הם שיגיעו בהמוניהם העונה, כמו שהם תמכו בליגה א’ ובליגה הארצית”.
אוהדי אליצור איתו אשקלון. צילום: אורי קריספין
הקבוצה הוקמה לזכרו של איתמר שרביט, כמה אתם באמת מכירים את הסיפור סביבו? ניב: “אני זוכר את איתו בתור בן אדם כל כך צנוע, חם, אוהב, מסור לעבודה שלו. השחקנים הכירו אותו באופן אישי והוא נתן את כל כולו, הוא התרגש מכל ניצחון ומכל הפסד, זה בן אדם שלקח הכול ללב. אני שמח שהוקמה קבוצה לכבודו, אני גאה להיות בה ולייצג אותה”.
רועי, מינית את אבי סוכר למאמן הקבוצה, יש אוהדים שזוכרים לו חסד נעורים ואת ההצלחה שלו כאן כשחקן, אבל יש גם את אלו שאומרים שכמאמן הוא פחות טוב. מה אתה חושב על זה? “אני מאוד מעריך את הדעה של האוהדים, אבל אני חושב שאבי מאמן מצוין. אני מאוד מאמין במאמנים שהיו שחקנים, כי זה סוג אחר. הם מבינים את הנפש של השחקן ויודעים מה עובר עליו בכל רגע נתון. אני חושב שאבי יכול לעשות עבודה נהדרת, יש לו המון כדורסל, אני לא יודע אם תמיד הוא קיבל את ההזדמנות ואת הקרקע הנכונה כדי להוכיח את זה. אני פה כדי לעזור לו וכדי להביא את היכולות שלו, אני סומך על אבי. אני חושב שיחד עם הסגל שבנינו הקבוצה יכולה לעשות עונה מדהימה”.
אבי סוכר במדי אשקלון. צילום: פבל
יש הרבה בעיות עם האוהדים כרגע, אתם לא בדיוק משדרים איתם על אותו גל. מבחינתם הם רוצים למשל לראות את אסף אוחנה בקבוצה בכל מחיר, איפה זה עומד מבחינתך? רועי: “שמעתי על זה, כן. גם לנו יש רצון לשמור על הגרעין מהעונה שעברה ואנחנו עושים מאמצים גדולים שזה יקרה. אני לא יכול לצאת בהצהרות שזה אכן יקרה, אנחנו מאחורי הקלעים עושים כל שביכולתנו שהדברים ייצאו לפועל ועדיין יישמר הגרעין, אבל לא כולו, כי אי אפשר לשמור את כל הסגל מן הסתם. אני מודע לרצון של הקהל, ואני מודע גם ליכולות שלנו מבחינה תקציבית, וזה משהו שצריך לקחת בחשבון”.
“המועדון הזה צריך להיות בליגת העל, אם לא השנה אז לפחות בשנתיים הקרובות”
לרועי ברקוביץ’ קריירה עתירה כשחקן כשהשיא היה הקדנציה שלו בהולנד, כאשר זכה באליפות (2007) ובגביע (2008) במדי דן בוש. במהלך שהותו בהולנד נתגלה בבדיקת שתן שלו חומר שיכול לשמש להסתרת חומרים אסורים. ברקוביץ’ טען כי מדובר בתרופה שהשימוש בה הותר לו, אך התאחדות הכדורסל ההולנדית גזרה עליו השעיה של 11 חודשים. מאוחר יותר קוצר עונשו לארבעה חודשי השעיה. אחיו ניב שיחק בעשור האחרון בליגת העל באופן רצוף. זה כלל את הפועל עפולה, הפועל חולון, מכבי אשדוד, אליצור אשקלון, בני הרצליה, עירוני נהריה והאחרונה שבהן, הפועל אילת. התחנה הבאה שלו היא כאמור קבוצת הכדורסל האשקלונית, שבשונה ממה שהורגל תשחק השנה בליגה הלאומית.
"כמי שגדל במשפחה עם עשרה אחים ואחיות, היינו חייבים לעבוד ולסייע למשפחה, אז מצאתי עבודה שגם נהניתי בה וגם הרווחתי כסף.
תומר גלאם בילדותו
"העבודה הראשונה שלי הייתה בחנות חיות. התחלתי לעבוד שם כנער והתפקיד שלי היה להאכיל את החיות, לנקות את הכלובים שלהן ולדאוג להן.
תומר גלאם. צילום: אורי קריספין
"השכר לא היה ממש גבוה, אבל אהבתי מאוד בעלי חיים בילדותי ועד היום יש לי חיבה מיוחדת לבעלי החיים. אני חושב שאהבה לבעלי חיים מעידה המון על בני אדם".
אבי עייש
"בכיתה ג’ החלטתי לנצל את כישוריי כצייר מבטן ומלידה ולשלב אותם עם האהבה שלי לסרטים וקולנוע והכנתי קולנוע נייד. סיפרתי את סיפורם של שמשון ודלילה באמצעות ציורים, ולמעשה יצרתי פריימים, אותם הדבקתי על גליל ארוך וצר, השחלתי בתוך קופסת קרטון והצבתי בפנים פנס.
אבי עייש מצייר. תמונה מהאלבום המשפחתי
"הייתי מסתובב בבלוקים שבשכונת עתיקות ומקרין את הסרט על גרם המדרגות של הקומה הראשונה, שם תליתי בד שחור. הייתי מזיז את התמונות עם ידית שעשיתי ומספר את הסיפור על הקיר. על הכניסה לקולנוע שלי גביתי 15 גרוש. בתום מספר שבועות כבר היה ביקוש לסרט אחר, אז עבדתי על סיפור חדש. בחלוף כחודשיים קם לי מתחרה בשכונה, וכך סגרתי את העסק הראשון שלי.
רוצים להישאר מעודכנים? הצטרפו אלינו: ⇔⇔⇔
"תמיד חיפשנו דרך להרוויח כמה גרושים. הייתי הולך למכולת השכונתית, קונה חטיפים של פעם ואז מוכר אותם ברווח בשכונה. במשך כל הזמן הזה ציירתי ובכיתה ח’ כבר התחלתי למכור את הציורים שלי. זה גם היה השלב שבו התחלתי לשלב מספר עבודות. בגיל 16 כבר ניגנתי בחתונות, ובימים שלא היה אירוע הייתי פקיד לילה במלון גני שמשון.
עו"ד אבי עייש
"היינו שבע נפשות במשפחה שלנו, ומגיל צעיר היה לנו ברור שאנחנו צריכים לדאוג לעצמנו. לא היה חסר לנו כלום, אבל לא היו מותרות ועבדנו בשביל זה ובעיקר כדי להקל עם ההורים".
איתי סהר
"העבודה הראשונה שלי הייתה כנער בגיל 15. הלכתי לעבוד בבניין אצל אבא של חבר, קבלן ותיק ומוכר בעיר. קמתי בבוקר בשעה שלא הכרתי עד אז ונסענו לעבוד במה שכיום אנחנו יודעים שהוא אחד ממתקני האחסון של קצא”א. עד היום אני זוכר את היום הראשון שלי בעבודה. בחצי הראשון של היום הייתי עסוק בלא להבין מה רוצים ממני ובעיקר להפריע לעבודה.
איתי סהר בגיל 18. תמונה מהאלבום המשפחתי
"אתר בנייה עובד כמו מכונה משומנת, ואם אתה לא יודע מה לעשות, עדיף שלא תהיה שם. אני לא ידעתי מה אני עושה וצעקו עליי בארבע שפות בשלוש שעות הראשונות. לאט-לאט התחלתי להבין מה קורה מסביבי, ואת היום כבר סיימתי כעוזר תפסן גאה – חותך ומגיש תיל מגולגל לתפסן שעל הסולם, שמכין את התשתית ליציקות הבטון.
איתי סהר. צילום: ראובן קפוצינסקי
"היה חם וההתנסות לא הייתה לי קלה, אבל בהחלט לימדה אותי הרבה מאוד. למדתי לכבד את האנשים שקמים בבוקר, עושים את מלאכתם לאמנות ועובדים קשה, מדויק ובחריצות רבה בענף הבנייה ובכלל".
ויקטור בן עמי
"העבודה הראשונה שלי הייתה בחופש הגדול של כיתה י"א. הקמתי מטע שזיפים במושב שומרה בצפון. זה מושב שמתעסק בגידולים חקלאיים, ובעל המשק, שהיה אדם מבוגר מאוד, קיבל אישור לבנות מטע ענק על אדמה טרשים שלא הייתה מוכנה לגידולים חקלאיים.
ויקטור בן עמי בכיתה י"ב
"את האתגר הזה אני קיבלתי על עצמי. הייתי צריך לסקל את הסלעים, להעמיס לעגלה, לנקות את האדמה ולאחר מכן להכשיר את הקרקע ולהקים תעלות השקיה עם כלים פורמטיביים. בשלב האחרון חפרתי אלפי בורות עבור העצים ונטעתי אותם.
ויקטור בן עמי בכיתה ח
"זאת הייתה עבודה קשה מאוד, אבל עמדתי באתגר בהצלחה. עד היום המטע הזה עומד שם, ואני מבקר בו ונפגש עם הנכד של בעל המשק, שממשיך את דרכו.
ויקטור בן עמי
"אגב הבן של אותו קשיש, שהיום קשיש הוא בעצמו, השפיע עליי רבות. הוא היה לוחם בשייטת, שלחם במלחמת יום כיפור ובשעות הארוכות שבילינו יחד הוא סיפר לי הרבה סיפורים על הצבא והשירות. הסיפורים שלו השפיעו על הרצון שלי לשרת בחיל קרבי ולימים גם על הגיוס שלי לשב”כ".
"העבודה הראשונה שלי הייתה במכולת השכונתית אצל עודד חדד, בגיל 14 בערך. הייתי מתחיל ב-6 בבוקר, מסדר את העיתונים שמגיעים, ב-7:30 הבוס היה מקפיץ אותי לבית הספר, ואחרי הצהריים הייתי חוזר למשמרת השנייה. הייתי עושה שם הכול. שם גם למדתי את השפה הרומנית, כי היו הרבה פועלים רומנים. הייתי עושה להם חשבון ברומנית. עם אחד מהם, וסילי, אני בקשר עד היום. בחור זהב.
משה אטיאס. צילום: אורי קריספין
"שם גם נחשפתי לאנשים שונים, למדתי עליהם ואיך לדבר איתם. האינטראקציה עם אנשים שונים מעדות שונות הייתה חווייתית מאוד. כולם הכירו אותי שם, והאמת, גם קיבלתי אחלה טיפים. ככה הייתי מפרנס את עצמי ודואג לעצמי. הייתי קונה לעצמי בגדים וציוד לבית הספר, וכך גם מוריד מהוריי היקרים מעמסה, למרות שמעולם הם לא החסירו ממני כלום. אהבתי להיות עצמאי".
מישל בוסקילה
"העבודה הראשונה שלי הייתה כשהייתי נער ועבדתי כמדריך כושר מועדון 'שמשון' בשכונת עתיקות.
מישל בוסקילה כמאמן בחדש כושר
"ליווי אנשים באימון לימד אותי רבות על עמידה ביעדים, סבלנות ושאפתנות".
ריקי שי
"אצלנו היה נהוג לעבוד בחופש הגדול כבר בגילאי 13-14, ואני חושבת שזה נתן לנו חלק גדול מהכלים להצלחה בחיים. למדנו על עצמאות, יצרנות, הערכה עצמית והערכת הכסף בכללותו. בכל חופשה דאגה אימנו להכניס אותנו למפעלים.
ריקי שי בנערותה
"כנערה עבדתי במפעל לבדים – יומאר, אחר כך במפעל לשוקולד, מאז הפסקתי לאכול גם שוקולד. בהמשך עבדתי כחדרנית וכמלצרית במלון דגון לשעבר, ובכל עבודה המכבדת את בעליה.
ריקי שי בצעירותה
"אני חושבת שככל שנתנו לנו אחריות ומחויבות, כך צמחנו להיות אנשים שמממשים את עצמנו ותורמים לחוסן בחברה. לכן את המסורת הזו הנחלתי גם לילדיי בגיל הבגרות".
במהלך השנה הוקמה מנהלת להתחדשות עירונית, ובראשה עומד עו”ד גדעון קינג. בעברו עבד קינג ברשות לניירות ערך, והוא תושב העיר בשש השנים האחרונות.
לאחרונה הוא הציג את התכניות של המנהלת להתחדשות עירונית, שכוללת גם מיזמים כמו פינוי-בינוי, שבהם פשוט הורסים מבנה ישן ובונים במקומו מבנה חדש או מיזמים כמו תמ”א 38, שבהם מחזקים בניין ישן על מנת להפוך אותו לעמיד בפני רעידות אדמה וירי טילים.
על פי התכנית שמונחת כיום על שולחנו של קינג, המנהלת מקדמת שלושה מתחמים לפינוי-בינוי, הראשון הוא מתחם ברחוב בנימין, השני הוא מתחם ברחוב התחייה, והשלישי הוא קולנוע אסתר ורחוב אהוד. על פי התכנון, רק בשני המתחמים אהוד והתחייה מדובר בכ-750 יחידות דיור חדשות.
שכונת שמשון. גם לשם יגיעו? צילום: אורי קריספין
עם זאת, הוא אומר, “כרגע אין הרבה פרויקטים שאפשר לראות בעין, לא שנה שעברה, וגם לא השנה. אבל אנחנו פועלים בעירייה לסדר את הנושא של מדיניות להתחדשות עירונית ולקבוע מה הפרויקט הנכון שיהיה בכל שכונה. מה שלא היה עד היום”, אומר קינג וממשיך. “בתפקידי כמנהל המנהלת בשנה האחרונה אני משמש כמו שומר סף בין התושבים, העירייה והיזמים. צריך להיפגש עם יזמים חדשים בנוגע לפגישות במנהל הנדסה, להסדיר את הבלגן הקיים ולגרום לדברים לפעול בצורה יעילה.
הרב חיים דרוקמן הוא אחד הרבנים הידועים בארץ בכלל ובציונות הדתית בפרט, בה הוא נחשב לזקן הרבנים. בחודש שעבר, שהה הרב בן ה-85 בבית החולים מאחר ולא חש בטוב.
על פי כתב אישום שהוגש לפני ימים ספורים, מי שהחליט לנצל את היעדרותו של הרב מהבית, הוא נהגו לשעבר של הרב, ברוך פנר, תושב אשדוד. פנר שידע כי הרב המתגורר במרכז שפירא אינו נוהג לנעול את דלתות ביתו, גייס בחור נוסף בשם, אופיר חברון, מההתנחלות צופים, למזימה הזדונית.
הרב חיים דרוקמן. צילום: תומר אפלבאום
השניים נסעו למרכז שפירא בשעת לילה מאוחרת, כאשר פנר ממתין בחוץ ומשמש כתציפתן ואילו חברון נכנס פנימה אל בית הרב שדלתותיו כאמור, סגורות אך אינן נעולות.
רוצים להישאר מעודכנים? הצטרפו אלינו: ⇔⇔⇔
חברון, כך על פי כתב האישום, חיפש במקומות רבים בבית, אך לא מצא דבר. הוא חזר וסיפר על כך לפנר שהמתין בחוץ והם סיכמו כי יגיעו שוב והפעם הפנה אותו פנר לחלק אחר בבית הרב, לחדר בו הרב יושב ולומד תורה, ששם האמין כי ייתכן וימצא כסף.
אילנית בניזרי תמיד אהבה לבשל, אבל רק לפני ארבע שנים אזרה אומץ ופרסמה את אחד המתכונים שלה בקבוצת הפייסבוק הפופולארית “אימהות מבשלות ביחד” ונדהמה מהתגובות שקיבלה. “הייתי בחופשת לידה עם בת הזקונים שלי והחלטתי לנסות לשתף. לא ציפיתי ולא חלמתי שאקבל כאלה תגובות. התחלתי לקבל אלפי בקשות חברות, והבנות חיכו למתכונים שלי וביקשו עוד ועוד”, היא נזכרת.
בעקבות הביקוש הרב היא פתחה זמן קצר אחר כך קבוצה משלה, שבה יש כיום יותר מ-50 אלף עוקבים ולפני כחמישה חודשים נאלצה לפתוח דף נוסף “קבוצת המתכונים של אילנית בניזרי”, שבו יש כבר כ-17 אלף חברים. “ההחלטה לפתוח קבוצה עבור המתכונים שלי באה מתוך רצון לשתף וללמד, לאור ההצלחה המסחררת ברשת והשיתופים של התוצאות המושלמות הבנתי שאני מצליחה להעביר את המתכון בצורה מדויקת, וזאת בדיוק המטרה שלי. זה כיף גדול לראות שמצליחים ועושה חשק להמשיך עוד ועוד. אני מעלה בקבוצה גם סרטונים עם הסברים ושלבי ההכנה. אבל יש בקבוצה הזאת הרבה מעבר למתכונים, יש דיונים ואטרקציה ונוצרות גם חברויות”.
במקביל נבחרה בניזרי להיות אחת מהפרזנטוריות של קבוצת “אימהות מבשלות ביחד”, שבה יותרה מ-500 אלף חברים. “קיבלתי אהדה גדולה מאוד בזכות הקבוצה הזאת ובאופן מפתיע נבחרתי, יחד עם בנות נוספות, על ידי חברי הקבוצה להיות הפנים שמייצגות את הקבוצה, וזאת זכות גדולה”.
את יודעת להסביר למה זכית לאהדה גדולה כל כך? “אני חושבת שזה בעיקר בגלל שאני משקיעה בקבוצה הזאת המון מהזמן הפנוי שלי. אני מעלה מתכונים על בסיס יומי וברגע שעולה מתכון עולות גם המון שאלות ואני מקבלת הרבה מאוד הודעות. אני עונה לכולן בסבלנות ובמהירות. חשוב לי להיות מחוברת כל הזמן, כדי שאם מישהי שמכינה את המתכון נתקעת תוך כדי, היא תוכל לקבל מענה מיידי. הבנות מעריכות את זה מאוד ותמיד שולחות מילים טובות והודעות מרגשות. ובסוף כל התהליך אני תמיד מקבלת את התמונה של התוצר הסופי”.
אילנית בניזרי
איך ההרגשה לראות מתכון שלך על שולחנות של אחרים? “אין לי דרך להסביר את ההרגשה הזאת. זאת התרגשות מאוד גדולה ותחושת סיפוק עילאית. אני מרגישה כאילו קיבלתי הודעה על כך שהבן שלי הצטיין במשהו. ניתנה לי הזכות לשמח משפחות, ואני עושה את זה באהבה רבה”.
מה הסוד במתכונים שלך? “פשטות. אני מבשלת עם מצרכים בסיסיים מאוד, כאלה שניתן למצוא כמעט בכל בית ולא צריך ללכת ולקנות אותם במיוחד או לחפש אותם במקומות מסוימים. אלה מתכונים מאוד פשוטים לביצוע, אבל התוצאה מדהימה, טעימה ונעימה למראה”.
האהבה הישנה
בניזרי (47) נולדה וגדלה באשקלון, יש לה שני בנים (19, 23) מנישואיה הראשונים וילדה בת 4 מזוגיות פרק ב’ עם יאיר, אהבת נעוריה. לפני כמה חודשים עזבה את העיר לטובת נשר, אולם בניה ובני משפחתה עדיין גרים באשקלון. “אני מגיעה לעיר לעיתים מאוד קרובות, וכבר בצומת הכניסה יש לי צמרמרות. לא מזמן הייתי כאן שבוע וממש לא רציתי לחזור. אשקלון היא הבית, אין ולא יהיה לה תחליף”.
אילנית בניזרי והמשפחה. צילום: יניב פרץ
אילנית מבשלת מגיל 15 בשל סיפור חיים מורכב. היא בת הזקונים למשפחה שבה שבעה ילדים, וכשהייתה רק בת 5 הוריה התגרשו, והילדים נותרו להתגורר עם האב. “אבא ז”ל פרנס אותנו לבד. הוא היה עובד מאוד קשה ובמקביל לקח לידיו גם את כל מטלות הבית, כולל בישולים.
ברגע שגדלתי קצת כבר לקחתי את המושכות לידיים שלי, בניסיון לעזור לו ולהקל עליו עד כמה שניתן. לקחתי מתכונים מכל מי שרק אפשר, מהגיסות, השכנות והדודות. המחמאה הראשונה שקיבלתי מאבא שלי על סיר דגים שבישלתי לו נתנה לי את הדרייב להמשיך כדי לשמח אותו.
שבוע שלם הוא סיפר לכולם בעבודה שלו על הדגים שלי, ולא הייתה מאושרת ממני. לאט-לאט כבר בניתי לי מתכונים משלי ומאכלים שאפיינו רק אותי. אבא היה גאה, וכולם דיברו על האוכל של אילנית”, היא מספרת.
בגיל העשרה נשלחה על ידי אביה להתגורר אצל אחיו בצפון, ושם הכירה את יאיר, בן זוגה כיום, והאהבה ביניהם פרחה. “הוא היה השכן של דוד שלי, וזאת הייתה אהבת נעורים כמו בספרים, אבל תוך זמן קצר חזרנו לאשקלון והוא נשאר הרחק מאחור”.
בתקופה של טרום עידן הפייסבוק, האינסטגרם והווטסאפ היה קשה לשני הצעירים לשמור על קשר. אילנית נישאה וילדה שני ילדים, וגם יאיר התחתן. בתום 14 שנים של נישואים היא התגרשה, וכעבור 25 שנה מהיום בו התראו לראשונה איתר אותה יאיר ברשת החברתית ויצר קשר. התברר שגם הוא התגרש. השניים נפגשו, ומאז הם מנהלים זוגיות כבר שש שנים, והורים לתאיר בת ה-4. “זה לגמרי סיפור מהאגדות”, היא אומרת, “זה רק מחזק אצלי את האמונה שמה שצריך לקרות קורה, ומה ששלך יהיה שלך בכל מחיר. אנשים לפעמים כמהים לזוגיות ומצפים לה בקוצר רוח, ואני תמיד אומרת שמשהו מחכה להם, יש אור בקצה המנהרה”.
“תהיתי מי כבר ירצה לבוא אליי”
לאחרונה היא החלה גם להעביר סדנאות בישול בביתה, וגם במהלכן היא משתפת את המשתתפים בסיפור חייה ובחוויות מילדותה. “מה שלא הורג מחשל, למדתי את זה על בשרי שוב ושוב. ולכן אם זכיתי למצוא את הדרך ללבם של כל כך הרבה אנשים, חשוב לי להעביר להם את המסרים שלי, לספר להם על עצמי ולשתף אותם גם בדברים האישיים שלי. אם הצלחתי לגרום לפחות לאחד מהם להסתכל על החיים קצת אחרת, אני את שלי עשיתי. כשהתחלתי עם הסדנאות נורא חששתי, תהיתי מי כבר ירצה לבוא אליי, אני לא איזה שף בעל שם. להפתעתי הרבה מגיעים אליי אנשים מכל רחבי הארץ, גם נשים וגם גברים. אני צובטת את עצמי ופשוט לא מאמינה. זה עושה לי טוב, סוג של תיקון לעבר שלי”.
אילנית בניזרי
שני הוריה כבר אינם בין החיים. האב נפטר לפני שנים רבות ולאחר מותו חזרה האם להתגורר בעיר ולטפל באחד מאחיה של אילנית הלוקה בתסמונת דאון. “עצוב לי שהם לא כאן כדי לראות אותי. אבא תמיד היה גאה באוכל שלי, ואין לי ספק שזה היה מביא לו נחת וגאווה. הייתי גם רוצה שהוא יידע על הזוגיות שלי עם יאיר ויכיר את תאיר. הייתי מאוד קשורה אליו והוא חסר לי. למרות שהייתי הכי קטנה, הייתי כמו אמא בשבילו, תמיד חיכה לו אוכל חם שהכנתי לו. אימא נפטרה לפני שש שנים, ועד אז חזרנו להיות בקשר טוב מאוד. מעולם לא שמרתי טינה על זה שהיא עזבה אותנו, לא אני ולא אף אחד מהאחים שלי. לא כעסנו, לא אמרנו מילה רעה, ואני חושבת שזה גם הרבה בזכות מה שאבא שידר לנו כל השנים. לא פשוט בכלל לעזוב שבעה ילדים והיא עשתה את זה מסיבותיה שלה ותמיד הבנו את זה וכאב לנו עליה. הייתה לנו ילדות מורכבת עם קושי רב, אבל מעולם לא שפטנו אותה”.
לאחרונה החלה בניזרי גם לקבל פניות והצעות להשתתף בתכניות בישול למיניהן, שלהן היא בינתיים מסרבת בנימוס. “אני ביישנית ודי חסרת ביטחון, כל תכניות הריאליטי האלה עם הלחץ וכל המסביב לא בשבילי. אני לא רוצה להתחרות ולא לבשל על זמנים, אני מבשלת בשביל הכיף שלי. בתכניות אירוח הייתי לא פעם, עם זה דווקא אין לי בעיה. מעבר לזה אני באמת לא מרגישה שאני עושה משהו מיוחד, רק משהו שאני אוהבת ובא מהלב. מעולם לא חשבתי שאני אקבל כל כך הרבה תגובות ואהבה, וזה מפתיע אותי בכל פעם מחדש”.
טיפ: להכין רשימה מסודרת
שולחן החג כבר מזמן הפך לגולת הכותרת של החגים, ועבור בשלניות כמו בניזרי הימים שלפני החגים נתונים להיערכות מיוחדת.
איך זה בא לידי ביטוי? “אני תמיד אוהבת לשדרג ולהפתיע, וכל חג מוציא ממני דברים חדשים ואני בונה מתכונים משלי. יחד עם זאת, אני תמיד שומרת על המסורת. יש לי סיר ברכות מיוחד שאני מכינה בראש השנה, והוא, למשל, ילך איתי כל החיים. יש גם דברים שחובה שיהיו על השולחן, כמו כבש או מוח, שבמתכונים שלהם אני מגוונת”.
איזה טיפ את יכולה לתת כדי שכל ההכנות יעברו בשלום? “להכין רשימה מסודרת, וככה אין פתח לטעויות ותסכולים. אפילו שאני בשלנית טובה ויודעת גם לאלתר כשצריך, אני תמיד מכינה רשימה מסודרת של כל מה שאני מתכוונת להכין ובמקביל עושה רשימות של המרכיבים והמצרכים. אני הולכת לקניות עם הרשימה הזאת, אחרת אני מתחילה לאבד את עצמי וזה פחות מומלץ, בעיקר לפני החגים. הסוד בבישול טוב הוא לעבוד בצורה מסודרת, בנחת ובעיקר באהבה”.
המתכונים של אילנית בניזרי לחגי תשרי ובכלל
שוק כבש בתנור
מתכון מנצח בהשראת השף צחי מויאל
מרכיבים: • כתף או שוק כבש • 7 שיני שום פרוסות • שמן זית • חרדל גרגירים • דבש • פלפל שחור גרוס ומלח גס • תערובת עשבים טריים: רוזמרין, טימין טריים או יבשים • ראשי שום חצויים
שוק כבש בתנור
אופן הכנה: 1. לחרוץ את הנתח ולהכניס בחריצים כ-7 שיני שום פרוסות. לזלף מעט שמן זית, חרדל גרגירים ודבש. לפזר פלפל שחור גרוס ומלח גס ותערובת עשבים טריים. 2. להניח את הנתח על רשת תנור ומתחת לשים מגש תנור מרופד בנייר אפייה. על המגש להניח ראשי שום חצויים לשניים (לא חובה, הם יקבלו את כל הטעם) 3. לכסות בנייר כסף ונאפה בחום 200 מעלות 45 דקות. להסיר את נייר הכסף ולהנמיך ל-160 מעלות ל-45 דקות נוספות. ב-10 הדקות האחרונות לזלף שוב מעט דבש ולחמם ל-190 מעלות לקבלת צבע. * זמני האפייה משתנים מתנור לתנור לכן הבדיקה הכי נכונה היא לנעוץ סכין ולוודא שהיא חודרת בקלות.
אופן ההכנה: 1. בשלב ראשון לנקות את המוח המוכשר מהקרום ומהגידים היטב. רצוי לעבוד איתו כשהוא חצי מופשר כי כשהמוח מופשר לחלוטין הוא עלול להתפרק. 2. בסיר קטן למלא מים, 1/2 כפית כורכום ו-1 כפית חומץ (החומץ נועד להלבין את המוח). להרתיח על הגז ומרגע הרתיחה לבשל 10 דקות. 3. לסנן ולצנן היטב. לאחר הצינון לפרוס פרוסות דקות. 4. להכנת הרוטב: בסיר שטוח לחמם 1/2 כוס שמן עם כ-8 שיני שום שלמות. לאחר שהשמן רתח להוסיף גמבה והפלפלים החריפים ולטגן קלות. להוסיף פפריקה וכורכום ולערבב. להוסיף את הפלפלים המתוקים. לתבל בכמון, מעט פלפל לבן, פלפל שחור, להוסיף כוס מים רותחים עם כפית אבקת מרק עוף. להוסיף חופן כוסברה קצוצה. 5. להרתיח את הרוטב ואז להוסיף את חלקי המוח. לפזר מלמעלה כפית תבלין צ’ילי גרוס. לבשל חצי שעה. במהלך הבישול לנענע את הסיר על מנת שהרוטב יכסה את המוח. 6. בסיום לעטר בחופן כוסברה קצוצה. * את המוח לא לבשל יתר על המידה כי אז הוא יהפוך לצמיגי ולא נעים לאכילה. * ניתן להוסיף חומוס שבושל מראש או מקופסת שימורים.
בקלוואה בשרית
לא יאמינו שאתן הכנתן
מרכיבים • חבילת דפי פילו • קילו בשר בקר טחון • 100 גרם פיסטוקים שבורים קטן (לא קלויים) • 100 גרם שקדים חצויים או אגוזים שבורים • בצל קצוץ • 2 כפות סילאן • חופן כוסברה קצוצה • חופן פטרוזיליה קצוצה • תבלינים: 1 כף בהרט, 1 כפית אגוז מוסקט, קמצוץ קינמון, מלח ופלפל שחור • ביצה טרופה • שומשום לפיזור 1/2 כוס סילאן להברשה
בקלאווה בשרית
אופן ההכנה 1. ראשית יש להפשיר את דפי הפילו לילה לפני במקרר. 2. להכנת המלית: לטגן בצל עם 2 כפות שמן עד להזהבה. להוסיף סילאן ולקרמל את הבצל. להוסיף את הפיסטוקים והשקדים ולהקפיץ קלות. להוסיף את הבשר הטחון, חופן כוסברה קצוצה, חופן פטרוזיליה קצוצה. לתבל ולמעוך בעזרת מזלג עד לשינוי צבע הבשר. לצנן היטב את המלית. 3. לרפד את תבנית האפייה של התנור בנייר אפייה. להניח עלה פילו, למרוח אותו בשמן בעזרת מברשת וכך להוסיף עלה ועוד עלה עד שמקבלים 5 עלים מרוחים בשמן. לפזר את כל המלית על העלה האחרון. מעל המלית להניח עוד 5 עלים מרוחים בשמן. בעלה העליון ביותר לסמן פסים או מעוינים. להבריש בביצה טרופה ולפזר שומשום. 4. לאפות בחום 200 מעלות עד להזהבה. איך שיוצא מהתנור להבריש בכ-1/2 כוס סילאן שחומם כמה שניות במיקרוגל.
אסאדו בתנור עם בצלצלי שאלוט ותפוחי אדמה
המנה שתעיף את האורחים
מרכיבים • 1 קילו אסאדו פרוס לקוביות • 10 בצלצלי שאלוט קלופים שלמים או 3 בצלים סגולים חתוכים לרבעים • 7 תפוחי אדמה קטנים עם הקליפה, שטופים וחצויים • 2 ענפי רוזמרין • 1 שום שלם שטוף עם הקליפה •מלח גס, פלפל שחור גרוס
אסאדו בתנור
למרינדה: • 2 כפות שמן • 2 כפות רוטב שזיפים של קנור או רוטב ברביקיו או טריאקי • 1/2 כפית כורכום • 1 כף פפריקה • 8 גרגירי פלפל אנגלי • 1/2 כפית פלפל שחור גרוס
אופן ההכנה: 1 להכניס את הבשר לתוך קערת המרינדה, לערבב היטב ולהכניס למקרר לשעה. 2. לחמם מחבת טפלון ללא שמן ולטגן את הבשר כדקה מכל צד לסגירה. להוסיף חצי כוס מים ולבשל 5 דקות על הגז. 3. בינתיים להכניס לקערת המרינדה את תפוחי האדמה, הבצלצלים והשום, להוסיף חצי כוס מים חמים ולערבב. 4. להעביר את הבשר, כולל המים, לתוך הקערה עם תפוחי האדמה והבצלים. לערבב ולהעביר לסיר שמותאם לתנור או תבנית. לפזר מלמעלה מלח גס, פלפל שחור גרוס ולהניח את ענפי הרוזמרין. 5. לכסות בנייר כסף ולהכניס לתנור שחומם מראש ל-200 מעלות לשעה. כעבור שעה להנמיך ל-160 מעלות לעוד שעתיים. בשעה האחרונה להסיר את נייר הכסף על מנת שיקבל צבע. * ניתן להשתמש באסאדו עם עצם, יש בו פחות שומן.
ראש השנה החדשה כבר בפתח. אז אחרי שנחנו המון בכל מתקני החופש הגדול, התאקלמנו מחדש בשבוע הראשון בעבודה, בבתי הספר ובגנים, ורגע לפני שחוזרים שוב אל החגים, תפסתי את יוסי דיין, המנכ”ל העסוק של החברה הכלכלית אשקלון, לריאיון מיוחד. החברה הכלכלית, המוכרת בשמה המקוצר חכ”ל, היא החברה שאחראית בעיקר על הפיתוח של העיר מבחינת בינוי של מוסדות ציבור, סלילת כבישים, פיתוח סביבתי וכדומה.
עו"ד יוסי דיין. צילום: פבל
דיין, שמכהן בתפקיד המשמעותי בעיר מתחילת ינואר 2018, נמצא כאן כדי לברך את תושבי אשקלון לרגל השנה החדשה וגם כדי לענות על כמה שאלות נוקבות בנוגע לפרויקטים הקיימים והעתידיים של העיר אשקלון.
כולנו רואים שאשקלון מתפתחת וגדלה ללא כל ספק. שכונות חדשות קמות ונבנות, מימין ומשמאל, מצפון ומדרום. עיר היין היא שכונה עתידית המתוכננת בחזית המזרחית של אשקלון. “מדובר בפרויקט ענק של כ-800 אלף מטר רבוע, 4,000 יחידות דיור שמיועדות להימכר כמחיר למשתכן”, מציין דיין בפתח דבריו, “בשנה האחרונה החל תהליך ביצוע הכולל עבודות עפר לשלב א’ של המתחם, ואנו מפרסמים את המשך שלבי הביצוע לתשתיות צמודות”.
שכונת ברנע. צילום: אלירם משה
אחד הפרויקטים המסקרנים שתושבי העיר נושאים אליו עיניים, הוא פרויקט היציאה הצפונית החדשה שאמורה לשחרר לחץ מפקקי הבוקר של שכונת ברנע, “כביש הגישה החדש לעיר יתחיל בקרוב להיסלל מהנקודה הצפונית ביותר כיכר רבין-קדש ועד צומת ניצן בכביש מספר 4 הבין-עירוני לכיוון צפון. מתוכננים לו שלושה נתיבים לכיוון, ולצדם שביל אופניים שימשיך את השביל הקיים. החיבור עם הכביש יתבצע אחרי השטחים של פרי-אור ומפגש מסילת הרכבת בכביש המהיר. נקודת השקה עם כביש 4 מתואמת עם נתיבי ישראל וסלילת הכביש צפויה להסתיים במהלך 2020”.
באנג’י בחוף
במקביל בחברה הכלכלית עובדים על פרויקטים נרחבים נוספים. לדברי המנכ”ל, “מתחם ההייטק, שמדובר עליו כבר שנים, ייצא לפועל בנקודה המזרחית בשני צדיו של כביש בגין. אנחנו נמצאים בשלבי תכנון מתקדמים, עד סוף 2018 ייערך מסע השיווק של התוכנית והפנייה לקבלנים. מדובר בשטח של 250 אלף מטר מרובע שמיועד לתעסוקה ומסחר. בשני צדי הכביש, באזור הכניסה והיציאה למתחם קוסמוס והרכבת, מתוכנן גשר להולכי רגל בתיאום מלא עם רכבת ישראל”.
הדמיה: ברעלי לויצקי כסיף אדריכלים ובוני ערים בע"מ
אחד הפרויקטים שביצעה השנה החברה כלכלית, ועליו גאוותה, הוא פרויקט הסי-פארק, שנמתח מחוף דלילה ועד למתחם המרינה מול ובעצם שדרג ושינה את פני המקום. “מתחם הסי-פארק בחוף דלילה פעיל ומשרת את תושבי אשקלון. הוא מתוכנן לתנאי מזג אוויר שונים ולכל עונות השנה. הפארק מקורה בחלקים רבים, יש בו צמחייה שמתאימה לקו ראשון לים, בתיאום עם בעלי מקצוע כמו אגרונום ואקולוג”, מדגיש דיין ומוסיף: “במתחם בוצעו מתקנים מיוחדים וייחודיים בסוגם. למשל, קארבר – מסלול גלגיליות הראשון מסוגו בארץ, שמדמה גלישת גלים, ומיועד לגולשי קארבר. ישנו גם מסלול אופניים שמדמה רכיבת שטח.
גן המשחקים בסי-פארק. צילום: דוברות העירייה
“ישנו גן שעשועים עם מתקנים משוגעים, אזורים שמיועדים לפיקניק. בנוסף, החברה נמצאת כרגע בעבודות למתחם אקסטרים, ובו קירות טיפוס, פארק חבלים ומתקן קפיצת פחד – באנג’י מגובה נמוך. העבודות האלה צפויות להסתיים בחודש הקרוב”.
איפה הפיתוח?
הפארק החדש מביא אליו גם לא מעט תושבים מחוץ לעיר אשקלון, נושא ששוב מחזיר אותנו אל תחום הבינוי בשכונות החדשות בעיר. כזכור, בסוף שנת 2015 חתמו רשות מקרקעי ישראל, משרד האוצר ועיריית אשקלון על הסכם הגג הגדול ביותר שנחתם עד כה. במסגרת הפרויקט נקבע כי במהלך העשור הקרוב ייבנה באשקלון מספר עצום של כ-30 אלף דירות בכמה שכונות חדשות כדי להמשיך בתנופה העירונית באשקלון.
עיר היין. עבודות התשתית בעיצומן. צילום: אלירם משה
“נכון להיום מתבצעת בפועל מסירת מגרשים במחיר למשתכן לקבל 716 יחידות דיור לשכונת עיר ימים, הממוקמת צפון-מערבית, הגובלת בקו החוף וצופה אל הים”, מצטרף אל השיחה אורן חדד, סמנכ”ל הנדסה בחברה הכלכלית ומוסיף, “העבודות בעיצומן, מתבצעות תשתיות תת-קרקעיות, סלילת כבישים ועמודי תאורה, שצפויות להסתיים בסוף נובמבר של השנה הנוכחית. ובמקביל היזמים נכנסים לפעולה, ומגרשים נמסרים כבר בשבוע הקרוב. היזמים מחויבים ללוחות זמנים, להוצאת היתרי בינוי ואכלוס, ובהתאם לזה נערכים להתחייב להקמת מבני ציבור ולכל השירותים שהתושבים בעיר צריכים לקבל”.
כמעט כל תושב יודע: השכונות הצפוניות ברנע ב’, וג’ קיימת בערך 10 שנים. וכנראה שלא סתם הן לא קיבלו שם ססגוני מיוחד אלא נשארו בגדר אות. יש תשתיות, יש מבנים, וילות גדולות ומפוארות, אבל מסביב להן אין פיתוח מתאים, חסרות עדיין הרבה מדרכות. זו סוגיה בעייתית ותופעה די מדאיגה, שבעלי מגרשים לא מעוניינים באמת לבנות את ביתם מטעמם האישי – אולי כדי להעלות את הערך הנדל”ן של השטח שלהם? אבל השאלה היא: איך נראית ההתפתחות הכללית של שכונת המגורים שלהם?
אחרי שהפכו לממשיכי דרכה של סיעת "אשקלון בתנופה", חברי סיעת "הבית החברתי" מקבלים חיזוק נוסף בדמות עורכת הדין הנמרצת תמר קידר.
"אני מגשימה את הייעוד שלי". עו"ד קידר
"לאחר התלבטויות רבות ובעקבות העידוד והתמיכה של בעלי, הרוח הגבית משלמה כהן, ובעיקר, משום שאני מרגישה שאני מגשימה את הייעוד שלי, החלטתי לבוא מתוך אשקלון בתנופה ולהצטרף לחיבור הטבעי עם חברי סיעת הבית החברתי", מסרה קידר. "אני מוצאת את עצמי כעת, מבקשת את אמון הציבור להוביל ביחד עם אנשים נחושים ומלאי מרץ ואיכפתיות, מהפכה חדשה באשקלון. להביא לתקווה אמיתית ולשינוי הן בדרך שבה הדברים מתנהלים והן בהצגת רפורמות בתחום החברתי והציבורי. אני מקווה ומייחלת שביחד עם חבריי, העתיד של כולנו ישתנה לטובה. נעבוד ביחד ונעבוד קשה כדי לשנות. כדי שנהיה גאים בעיר של כולנו".
אתם אומרים עליהם שהם מסריחים בגשם, שהם בסכנת הכחדה, אבל למרות העובדה שהם מהווים רק 2 אחוז מהאוכלוסייה בעולם (ליתר דיוק: כ-152 מיליון אנשים כתומים), לא נראה שהם הולכים לשום מקום.
מדוד המלך ועד רופרט אלכסנדר לויד גרינט – או בשמו המוכר יותר: רון ויזלי (הדמות המוכרת ב”הארי פוטר”) – שיער כתום-זהוב ונמשים מרוחים על פני ההיסטוריה והמציאות שלנו, והגיע הזמן להכיר את הג’ינג’ים שלנו ולשבור קצת דעות קדומות (או לאשש אותן?).
אז מה זה יום הג’ינג’ים? בכל שנה ביום שישי הראשון של חודש ספטמבר מתקיים יום הג’ינג’ים הבינלאומי כדי לציין את ייחודיותם.
הכול התחיל ב-2005 בעקבות הצייר ההולנדי בארט רוונסהורסט. הוא רצה ליצור אמנות בעיר ההולנדית הקטנה אסטן בתמונות ודיוקנאות של נשים ג’ינג’יות, צבע שיער אשר נדיר בהולנד. כדי למצוא דוגמניות הוא פרסם מודעה בעיתון המקומי, וקרה שבמקום 15, התייצבו 150 ג’ינג’יות שרצו שהוא יצייר אותן. הוא החליט לבחור 14 מהן לציורים שלו ולצלם את אלה שנשארו בצילומים קבוצתיים.
כך נוצר, למעשה במקרה, אירוע הג’ינג’ים הראשון. מאז בכל שנה יש התכנסות בהולנד. השנה, אגב, זה קורה ב-23-21 בספטמבר. שיער ג’ינג’י מופיע אצל אנשים המכילים שני עותקים של גן שעבר מוטציה בכרומוזום 16, או במילים אחרות: לשני ההורים יש את הגן הג’ינג’י. הגן גורם לשינוי בייצור החלבון MC1R, שינוי זה קשור גם לצבע עור בהיר ועדין, לעיתים גם לנמשים, וגורם לעורם של הג’ינג’ים להיות רגיש יותר בדרך כלל לקרינה על-סגולה.
במערב אירופה אחוזי הג׳ינג׳ים הם מהגבוהים בעולם. בסקוטלנד: 13 אחוז אירלנד: 10 אחוז ובארצות הברית לעומת זאת רק 2 אחוז
תופתעו, אבל שיער ג’ינג’י היה מוכר מאז התקופה העתיקה כקיים בקרב בני ישראל בכלל והיהודים בפרט. מבין העדות היהודיות השיער הגי’נג’י מופיע באחוז מסוים בקרב יהודי ספרד ואשכנז, ובאחוז נמוך יותר אצל יוצאי קהילות מזרח.
חסיד הג’ינג’ים
אודי דוד בן דוד, בן 35, כתב רדיו 101.5FM ועורך אתר אשקלנייעס, במקור מאשקלון וגר בכפר חב”ד זה 5 שנים. לו ולאשתו יש ילדה בת 4 ושלישיית תינוקות בני שנה וארבעה חודשים, כולם ג’ינג’ים מלבד אחת מתוך השלישייה שהיא שחרחורת.
יש משפט נפוץ שאומרים לך בתור ג’ינג’י? “בילדות שאלו אותי תמיד אם אני אשכנזי, ואני לא, ולא הבנתי למה מתכוונים, אם זה טוב או רע. היום שואלים אותי אם אני שובב”, אודי עונה וצוחק.
ואתה כזה? “לא, אבל מה שמיוחד בג’ינג’ים, זה שתמיד הם נראים שובבים”.
אודי דוד בן דוד
אתה רואה את זה בצ’יקיטיטאס? “דווקא זו שלא ג’ינג’ית היא הכי הכי ג’ינג’ית שיש באופי. היא זריזה, תמיד כשאנחנו מנסים להרדים את השלישייה ומרדימים את השניים, השלישית כבר בורחת מהחדר.במעון שלהם”, הוא מוסיף, “הם שניים בקבוצה אחת ועוד אחד בקבוצה אחרת, וכל פעם שאנחנו מגיעים למעון אנחנו קולטים שכל השלישייה ביחד, הגננות תמיד אומרות שהילדים שלי מתלהבים להגיד את פסוקי הקודש של הרבי מלובביץ’, הם מוחאים כפיים ומנהיגים את כולם. הילדה הגדולה שלנו, בת ה-4, גם היא ג’ינג’ית, והגננות אומרות שהיא מנהלת את כל הגן”.
איך הסביבה שלך מתייחסת לצבע הכתום? “בחסידות חב”ד יש הרבה ג’ינג’ים, ותמיד מתבלבלים בינינו. אומרים לי ‘אתה השליח בתאילנד’, ‘אתה השליח בהודו, אני זוכר אותך בבית חב”ד בהודו’, ובכלל לא הייתי בהודו”.
איך אתה מסביר את זה? “אין לי מושג. אבל לחסידות חב”ד קוראים גם חסידי המלך, והמלך דוד היה ג’ינג’י, אז מתבקש שיהיו פה הרבה כאלו”.
אז אתם לא תיכחדו כמו שאומרים “תרשמי במילים האלה: אף אחד לא יכחיד את הג’ינג’ים”.
אין הרבה מנהגים בעולם היהודי שמשותפים לכלל התפוצות, אבל מנהג ה”תשליך” בראש השנה נפוץ כבר יותר מ-700 שנה בקרב ספרדים ואשכנזים, אורתודוקסים ורפורמים, מהודו ועד בכלל.
על פניו נראה שיש כאן סטארט-אפ יהודי, הזדמנות חד שנתית להיפטר מכל העוונות שצברנו משנה לשנה ולהשליך אותם הרחק למצולות הנהר או הים. לאורך שפת הים מתקבצים המשליכים ביום החג, מתפללים ומרוקנים את החטאים מהכיסים. זה מחזה מיוחד, בעיקר עבורנו, שרגילים למצוא בחוף הים נופי קו ביקיני ושיזוף עם רחש גלים ומטקות.
אחד המקורות שמייחסים לטקס ה”תשליך” הוא מצוות “שִׁילּוּחַ שָׂעִיר לַעֲזָאזֵל”, שהייתה נהוגה ביום הכיפורים בימי בית המקדש. “שעיר לעזאזל” הוא בעצם תיש שלרוע מזלו נבחר לשאת באופן סמלי את חטאי הציבור ונשלח לעזאזל (אל תתבלבלו עם הרצועה שמדרומנו – עזה), הכוונה למדבר מרוחק, בדומה למצולות הים.
אם כן, מנהג ה"תשליך" הוא גרסת דור 5 מעודכנת לאותו “שעיר לעזאזל”. בכל מקרה, השדרוג מוכיח את עצמו כי “שעיר לעזאזל” לא היה עובר היום מטעמי צער בעלי חיים. ובכלל, עזים תועות בימינו מוצאות את דרכן לחנויות הנוחות של תחנות הדלק.
עינב קורן
ה"תשליך” הפך מזמן מטקס אישי לרב משתתפים וכולל היום גברים ונשים שפוקדים את חופי הים בראש השנה. יש נחמה גדולה בהזדמנות להיפטר משלל כוונות ומעשים רעים שאף אחד מאיתנו לא חף מהם. עם זאת, לתחושתי בעשורים האחרונים אימצנו מדי כחברה את הזדמנות ה"תשליך” השנתית. מנהג ה"תשליך” זוכה לעדנה רבה כי הוא עונה על הצורך שלנו, אנשי הקִדמה, כשמרבית חיינו מתנהלים דרך המסך ונוטים לפתרונות מהירים בלחיצת כפתור… סליחה, החלקת האצבע.
חשבון הנפש המצטבר במכולת של החיים כבר לא יכול להסתפק ב”תרשום לי”, ובוודאי לא יכול להיפדות ביום אחד. אנחנו ממהרים מדי להשליך חפצים (למעט האגרנים שבינינו – חלק זה לא מיועד לכם). לא פלא שמשנה לשנה האדם הממוצע מייצר כמויות הולכות וגדלות של זבל.
רוצים להישאר מעודכנים? הצטרפו אלינו: ⇔⇔⇔
בנוסף, תרבות “טקסי ההדחה” שתרמו תכניות הריאליטי למציאות חיינו הפכה אותנו למדיחים ומדירים כל מי שלא נראה לנו. שלא לדבר על שיעור הגירושין שרק הולך וגדל ויחסי האמון הולכים וקטנים. גם אחריות אנחנו משליכים. בכל משבר או אסון, שלא נדע, ישנה תחושה שכולם בעלי סמכות, אבל אף אחד לא נוטל אחריות, משליכים אותה זה לזה כמו גחל בוער.
לבסוף, משליכים רפש אחד על השני – תופעה שאנו מחנכים את ילדינו להימנע ממנה תרתי משמע כבר מיומם הראשון בגן. שרים יחד “ואהבת לרעך כמוך” וגאים בהם כל אימת שהם נוהגים בכבוד ונימוס. אבל השיימינג ברשת חוגג, נבחרי הציבור שלנו בכנסת משליכים אחד על השני עקיצות ארסיות, השמצות, קללות ואפילו כוסות מים.
שיימינג. אילוסטרציה: א.ס.א.פ קריאייטיב/ingimage
ואפילו בשנת הבחירות לרשויות המקומיות אנו עדים להשלכת רפש של מועמד אחד על האחר, כשבד בבד זה מתהדר בסיסמאות ריקות של “אהבת חינם” בפייסבוק. חמורה לא פחות בעיניי היא הנטייה הרווחת לא לשאת בהשלכות של אמירות ומעשים, גם במקרה הפרטי, אבל בעיקר במסגרת אחריות ציבורית. לקהות מנהיגותית שכזו לא יעזור תיש שעיר תועה במדבר, לא עלייה לקברות צדיקים ובטח שלא מצולות הים התיכון.
בחודש יולי האחרון התבשרו עשרה מתושבי העיר שהם נבחרו לקבלת עיטור "יקיר העיר אשקלון 2018" במסגרת אירועי 70 שנה לאשקלון. העיטור יוענק להם באירוע חגיגי אשר יתקיים בחודש דצמבר בהיכל התרבות כאות הערכה והכרת תודה על פעילותם ותרומתם לעיר. הם נבחרו על ידי ועדה בראשותו של פרופ’ חיים יוספי, שהתקשתה לבחור מבין מאות מועמדים ראויים.
“חברי הוועדה התקשו לבחור, שכן כל המועמדים היו ראויים”, אמר פרופ’ יוספי, יו”ר הוועדה. “התרשמנו מאוד מקורות החיים הענפים של המועמדים, פועלם ותרומתם החשובה לעיר ולתושביה. היה דיון מעמיק והוגן, אשר בסופו נבחרו שבעה זוכים, לאור ריבוי המועמדים הטובים וגידול האוכלוסייה בעיר הוגדל המספר לעשרה זוכים, וכל זאת בהתאמה לתקנון. אני מודה לחברי הוועדה ולעיריית אשקלון שמוקירה את תושביה ומוצאת לנכון להעניק את העיטור המכובד למי שתרם רבות לעיר”. להענקת עיטור “יקיר העיר” היו מספר תבחינים, ובהם: על המועמדים להיות תושבי העיר במשך 25 שנים לפחות, בני 60 ומעלה, שעיקר פעילותם הציבורית הייתה באשקלון, למען העיר ולמען הקהילה. גילה פרי עמדה בכל הקריטריונים ואף מעבר לכך.
יקירי העיר אשקלון לשנת 2018
במשך שנים רבות היא פועלת ללא לאות לטובת השכבות החלשות באוכלוסייה ומסייעת בכל מה שנדרש. את ההודעה על זכייתה היא קיבלה בשיחת טלפון אישית מראש העירייה בפועל תומר גלאם. “הוא אמר לי ‘מזל טוב’ ואני כל כך התרגשתי, שכבר לא זוכרת מה עניתי לו”, אומרת פרי. “אני מכירה את תומר מאז שהיה ילד, עוד בהיותו תלמיד בבית הספר אסף מימון ושמחה לראות שהוא הגיע לאן שהגיע”.
את ההמלצות להענקת עיטורים יכלו להגיש לוועדה אזרחים, ארגונים ציבוריים וגורמים נוספים. לפרי אין מושג מי המליץ עליה: “אני באמת לא יודעת וגם לא ניסיתי לבדוק”, היא אומרת, “בכל מקרה, אני כמובן מודה מאוד ומקרב לב. זה מרגש, משמח ומחמיא לדעת שיש מי שמוקיר את מה שאני עושה. זה מעמד של פעם בחיים, באמת משהו בלתי רגיל”.
“החלטנו שלא לעבור לאפרידר”
פרי (68) נשואה, אימא לשלוש בנות וסבתא לתשעה נכדים. במשך 34 שנים עבדה בבית הספר אסף מימון והייתה סגנית מנהלת ומחנכת. “את כל השנים שלי במשרד החינוך עשיתי באותו בית ספר, מעולם לא חלפה במוחי המחשבה לעזוב. זה היה כמו בית עבורי”, היא אומרת.
גילה פרי עם תעודות ההוקרה. צילום: פבל
את ההתנדבות והתרומה שלה לקהילה היא החלה כבר שם. היה זה בסוף שנות ה-80 כשמדינת ישראל קלטה את העולים מאתיופיה ורבים מהם הגיעו להתגורר בשכונת שמשון בעיר והשתבצו בבית הספר אסף מימון. “לא יכולנו לראות את הילדים הללו חסרי אמצעים, אוכל, בגדים וציוד לימודי, אז התחלנו לגייס עבורם ולסייע בכל מה שניתן”, היא נזכרת, “משם זה הלך והתגלגל ונוספו עוד ועוד תחומים שבהם היה צריך את הסיוע שלי”.
רוצים להישאר מעודכנים? הצטרפו אלינו: ⇔⇔⇔
היא עלתה ארצה עם הוריה ושלושת אחיה מפרס, כשהייתה בת חצי שנה בלבד. בני המשפחה השתכנו במעברה ב’ וגרו תחילה באוהלים ולאחר מכן בצריפים. בהמשך, בשנת 1956, הגיעו להתגורר בשכונת שמשון. פרי זוכרת ילדות שמחה וטובה בשכונה הדרומית של העיר.
גם כשבגרה, התחתנה והולידה ילדים בחרה להישאר בה, למרות שהיו לה את כל האמצעים לעזוב. “האמת שהייתה מחשבה לעבור לאפרידר ולבנות שם בית, אבל בסוף החלטנו שלא. אני מאוד אוהבת את השכונה הזאת, בעיקר את האנשים הטובים והחמים שמתגוררים בה. יש לי בית יפה ונעים וטוב לי כאן”.
"העדפנו להישאר". שכונת שמשון. צילום: אווה טוטאי
כבר בתחילת חיה הבוגרים, כשהבינה שהיא הולכת להקים את המשפחה ולגדל את ילדיה בשכונה, החלה פרי לפעול על מנת לשפר את איכות התושבים בה. “בהתחלה אני יזמתי פניות על דברים שהפריעו לי, כתבתי מכתבים והייתי מגיעה לעירייה ודורשת שיטפלו ויתקנו וישפצו. תוך זמן קצר כבר התחילו לפנות אליי גם תושבים אחרים, כל אחד עם הבעיות שלו והתחלתי לפעול כדי לסייע גם להם”.
“יש בשמשון תחושה של התחדשות”
בשל הפעילות האינטנסיבית שלה והעובדה שהפכה לדמות מפתח בשכונה נבחרה פרי ליו"ר השכונה, והיא מכהנת בתפקיד כבר עשר שנים.
במקביל למינוי היא גם פרשה ממשרד החינוך, ומאז, זה יותר מעשור, היא מקדישה את כל יומה לסיוע לתושבים. “אני מגיעה בכל בוקר למנהלת של השכונה ומתחילה בעבודה. השבוע היינו בחופש ולא מצאתי את עצמי בבית. אני רגילה לעשייה, מתרוצצת כל היום ורצה ממקום למקום, עושה, מסדרת, מטפלת. בנוסף מגיעים למנהלת על בסיס קבוע ויומיומי הרבה מאוד תושבים שיש להם תלונות כאלה ואחרות. הם לא מכירים אף אחד ולא יודעים למי לפנות, עבורם אנחנו הכתובת היחידה”.
"עושה, מסדרת, מטפלת". גילה פרי לא נחה. צילום: פבל
יחד איתה חברים במנהלת השכונה עוד כ-25 מתנדבים קבועים, שפועלים מדי יום לרווחת התושבים. “החברים במנהלת הם אנשים הרבה יותר טובים ממני, להם מגיע הפרס”, היא אומרת, “בעבר היינו למעלה מ-60 קבועים, אבל אנשים התבגרו, נפטרו או עזבו. היום אנחנו רק 25 קבועים ומגייסים מתנדבים מזדמנים בהתאם לפרויקטים ספציפיים שאנחנו מארגנים. קשה מאוד לגייס היום מתנדבים קבועים, לצערי”.
למה? “אנשים טרודים בעיר בחיים שלהם ובמלחמה היומיומית האישית והפרטית שלהם, לכן מאוד קשה להוציא אותם מהבית לטובת פעילות התנדבותית קבועה ואינטנסיבית. אם אני זקוקה למתנדבים עבור פעילויות מסוימות, אז יש הירתמות. אבל אנחנו, הקבועים, נפגשים יום-יום ועובדים מסביב לשעון לטובת השכונה והתושבים שלה, לא כולם יכולים להרשות את זה לעצמם, וזה ברור ומקובל”.
אבל דווקא נדמה שהיום יש יותר מודעות, לא? “כן, בוודאי, מהבחינה הזאת זה נכון. היום אני נתקלת ביותר ויותר אנשים שמגיעים לעזור ולסייע כשגם להם עצמם אין. אז אם אין להם יכולת לעזור בכסף, הם עוזרים בדברים אחרים. יש הרבה מאוד דרכים שבהן אפשר לעזור, זה לא תמיד רק כסף”.
עברת כמה וכמה ראשי ערים, יש הבדל ביחס שלהם לשכונה? “במהלך למעלה מ-30 שנים עברתי אינספור ראשי ערים. תמיד יש כאלה שאכפת להם יותר וכאלה שמתייחסים פחות. בתקופה של רוני מהצרי, למשל, קיבלה המנהלת תקציב של 10,000 שקלים בחודש לטובת סיוע לתושבים. זה לא הרבה, אבל זה היה סכום משמעותי עבורנו והוא עזר מאוד. אחר כך התקציב הזה נלקח מאיתנו, והיה קשה מאוד להסתדר בלי. לאחרונה הוא שוב הוחזר ואנחנו מאוד מרוצים. היום אצל תומר גלאם ורמי סופר יש לנו דלת פתוחה ואוזן קשבת, אנחנו זוכים לשיתוף פעולה נהדר, רק מרימים טלפון ומיד מקבלים סיוע. בחודשים האחרונים השכונה עברה מהפך של ממש. עובדי העירייה הגיעו לכל שביל, רחבה ורחוב ונעשה פה כל מה שהובטח 15 שנה אחורה. יש שינוי בשכונה, יש תחושה של התחדשות ורוח חדשה שנושבת. אנחנו בהחלט מודעים לכך שיכול להיות שזה בגלל הבחירות, אבל העיקר שיש עשייה ושהתושבים מרגישים אותה ומרוצים”.
המצב של התושבים בשכונה טוב יותר מאשר בעבר? “תראי, מבחינה כלכלית ואחוזי אבטלה עדיין מדובר במשהו שהוא בהחלט קיים, כנראה יותר מאשר בשכונות האחרות. תעסוקה זו בעיה קשה, אבל היא חורגת מגבולות השכונה, וזה משהו שצריך לפתור ברמה הארצית בכלל. אם אני משווה את מצבן של המשפחות הנזקקות היום למצבן בעבר, אז היום המצב הרבה יותר טוב. פעם ילדים היו מגיעים בלי אוכל, בלי נעליים ובלי בגדים חמים לחורף. היום, ברוך השם, משתדלים מאוד שזה לא יקרה. היום הסביבה ערנית יותר, הצוותים בבתי הספר פוקחים עין ותמיד דואגים לכל מי שחסר לו”.
“מגיעים אליי בשבתות וחגים”
מעבר לפעילות השוטפת והאינטנסיבית שלה במנהלת השכונה, פרי גם מרימה פרויקטים עבור המשפחות הנזקקות וילדיהן. היא עורכת בכל חופש גדול קייטנות גדושות בפעילויות ובעלות סמלית, מארגנת חגיגות בר מצווה קהילתיות ויריד להשכרת תחפושות בחג הפורים. לאחרונה אספה ציוד וערכה יריד גדול לקראת החזרה לבית הספר, שבו נמכר כל הציוד הדרוש במחיר סמלי. בשבועות האחרונים עבדה במרץ לקראת החגים וגייסה חבילות חג עבור עשרות משפחות.
את כל אלה היא, כמובן, לא עושה לבד. פרי מוקפת במתנדבים שבלעדיהם שום דבר מאלה לא היה יוצא לפועל. “קודם כול בעלי, הילדים, אחים שלי והמשפחה הם הראשונים לבוא ולסייע. אחר כך, כמובן, מגיעים גם השכנים והחברים וגם הרבה מאוד אנשים שאני בכלל לא מכירה ששומעים על הפרויקטים שלנו ובאים לתת יד. באשקלון יש הרבה מאוד אנשים טובים, שנרתמים בלי לשאול שאלות ותמיד בחפץ לב. בחופש הגדול ערכתי קייטנה מדהימה, גדושה בהפעלות, טיולים ופעילויות שהייתה כולה מתרומות ונערכה על ידי מתנדבים. בלעדיהם שום דבר לא היה קורה, וזאת הזדמנות מצוינת להודות לכולם ולהגיד להם שאני מעריכה מאוד את העשייה שלהם”.
כבר 27 שנה שמזל לוי עובדת באגף הרווחה והשירותים החברתיים בעירייה. היא ביצעה מגוון רחב של תפקידים עד למינויה לתפקיד מנהלת האגף.
אבל אי שם לפני יותר משני עשורים, כאשר היא עדיין עבדה כעובדת סוציאלית, היא חזרה לעבודתה אחרי חופשת לידה. שלושה חודשים קודם לכן היא ילדה את בתה הבכורה. כחלק מעבודתה באגף וכחלק מתכנית טיפול במשפחה מסוימת, התקבלה החלטה להוציא תינוקת, שרק נולדה ונמצאה אז בפגיה, לידי משפחה אומנת.
מזל לוי. צילום: פבל
לוי, שחוויית ההורות שלה הייתה כה טרייה, הרגישה קושי רב, “אני כאימא צעירה, שחוותה את זה באופן אישי וחוותה את חוויית ההורות, נאלצת לעשות עכשיו חוויה הפוכה לאימא צעירה שהייתה פחות או יותר בת גילי”, נזכרת לוי. “אחזתי בתינוקת כאילו היא תינוקת שלי, והיא לא שלי, מתוך אותה עוצמה ורגישות ומשמעות כי אני יודעת מה המשמעות של תינוקת שצריכה להיות באופן טבעי בידיים של ההורים שלה ושעכשיו נמצאת בידיים שלי או בידיים של משפחת האומנה, וזו בהחלט חוויה מאוד מטלטלת וטעונה במחשבות כאלה ואחרות. אבל בסופו של דבר, אתה מבין שהתפקיד מחייב אותך כרגע, בנסיבות שנוצרו, קודם כול להגן על חסר הישע שעומד מולך ובאיזשהו מקום לשים בצד את החוויה של ההורה”.
לוי: "אחזתי בתינוקת כאילו היא תינוקת שלי". אילוסטרציה: א.ס.א.פ קריאייטיב/ingimage
בשביל לוי היה מדובר בחוויה מכוננת שליוותה אותה הלאה בכל הצמתים שבהם עמדה במסגרת העבודה שלה, “זו הייתה חוויה רגשית מטלטלת מאוד ויחד עם זאת היא נטעה בי לשנים רבות את המוטיבציה לפעול בכל דרך אפשרית על מנת להבטיח שאנחנו עושים הכול כדי שילדים יגדלו עם הורים שלהם, אם זה באמצעות תכניות יצירתיות ואם זה באמצעות חשיבה מאוד יצירתית. למרות זאת, יש עדיין מצבים שאנחנו נאלצים לפעול על פי חוק ולהגן על חסרי ישע, אבל המגמה היא צמצום משמעותי. גם כשזה קורה, זה באמונה וידיעה שעשינו הכול, שזה הקו המנחה שלנו שאנחנו מסתכלים במראה ויודעים שעשינו הכול כדי להביא למציאות אחרת ושהילד לא יוצא, וכשאין ברירה אנחנו נאלצים לפעול.
רוצים להישאר מעודכנים? הצטרפו אלינו: ⇔⇔⇔
“מה שריגש אותי זה שאחרי מתן הגנה התחלנו תהליך מאוד אינטנסיבי עם האימא ובאופן מדורג ובסוף החזרנו לה את הילדה, וזה מבחינתי סגירת המעגל. השבירה היא שבירה של עוצמות רגשיות, דפיקות לב ותחושות מהסוג הזה, כי אתה עדיין צריך להיות שם במקום של המכיל והתומך ולעזור לאימא להיפרד מהתינוקת באותן נסיבות ולחבק אותה ולתת לה את תשומת הלב שנדרשת כשעוברים חוויה כזו עוצמתית. חוויות כאלה הן מעצימות ומעצבות והפוזיציה הזו שאני חוויתי את חוויית ההורות שמה אותי ברגישות הרבה יותר עוצמתית וגבוהה כי זה בדיוק הפוך ממה שאני חוויתי לפני מספר חודשים, וזה היה יותר חזק וקשה”.
“החזרת ילד לביתו – זו בשורה”
המגמה שעליה מדברת לוי, של צמצום המקרים שבהם יוצאים ילדים מביתם והחזרת ילדים לביתם, באה לידי ביטוי בין היתר בתכנית של האגף שנקראת “משפחה מיטיבה”. התכנית הזו יצאה לפועל, אפרופו כל הסטיגמה שיש על שירותי הרווחה שבטח שמענו עליהם כמו “חוטפי ילדים” וכדומה.
“משפחה מיטיבה זו תכנית שבאה ואומרת אחרי שהילד יצא מביתם של אותו זוג הורים, או הורה יחידני, ויצא בצו ויצא בתנאים שבאמת לא היה שום סיכוי לילד לקבל מה שצריך בבית הוריו. אנחנו באים היום ממקום הפוך, אנחנו באים לאותה משפחה, עכשיו אנחנו רוצים לעשות איתך כל שלאל ידינו כדי להחזיר את הילד אלייך לבית. ויש שתי משפחות שהצלחנו להחזיר להם את הילדים הביתה, ואילולא התכנית הזו, שבעצם נותנת השקעה מאוד משמעותית בהורה בצורה יצירתית של משאבים וגם של מערך ליווי אישי, אנחנו מביאים בסופו של דבר להחזרת ילדים. מבחינתנו זו בשורה”.
אילוסטרציה: אלירם משה
מי פונה למשפחה? “אנחנו פונים לכל משפחה שיש לה את הפוטנציאל לתכנית. אנחנו מאתרים אותן, כי אלה משפחות שאנחנו עשינו את תהליך ההוצאה והן בטיפול שלנו, אנחנו מסתכלים על כל משפחה ומשפחה ובוחנים את פוטנציאל להשתתף בתכנית, כשיש כמובן קריטריונים כמו מוטיבציה ונכונות לשתף פעולה ולהיכנס תהליך שהוא לא פשוט, וזה מצריך עבודה מההורים. לא כולן נמצאות במקום הזה, כי הרי לא סתם הוצאנו את הילדים. גם לפני שהוצאנו את הילדים במקרים האלה נעשו ניסיונות טיפול, והם לא צלחו. אז אחרי ההוצאה אנחנו חוזרים אליהם כשזה זמן נכון שמאפשר את התהליך. עצם העובדה שיש חשיבה על תכניות מהסוג הזה, זה רק אומר עד כמה הגישה לראות את הכוחות בכל לקוח ולראות איך אנחנו מחזירים לו את הזכות להיות הורה”.
התכנית הזו פועלת שנתיים, ובאגף הצליחו כבר להחזיר שני ילדים להוריהם, ובמקביל עובד האגף עם עשר משפחות נוספות. לוי מדגישה כי התהליך לא מסתיים עם החזרת הילד לבית הוריו, “גם אחרי החזרה אנחנו עדיין מלווים את המשפחות ונותנים להם מערך שירותים עד שיהיו מסוגלים לטפל עצמאית בילד”, היא מסבירה.
אילוסטרציה: דודו בכר
המשפחות הללו מאוד חשדניות כלפיכם, איך אתם מצליחים לרכוש בחזרה את אמונם אחרי שלקחתם מהם את היקר להם מכל? "חוסר האמון הוא לא שהם לא מאמינים בנו, הם בעצם לא מאמינים בעצמם ובעולם, ואנחנו חלק מזה ואנחנו גם מייצגים את זה ביתר שאת כי אנחנו נמצאים בתהליך של קבלת החלטות כל כך רדיקליות בחיים שלהם. דרך זה שאתה לא מוותר עליהם, אתה קודם משקם להם את האמון בעצמם".
פתיחת שנת הלימודים של הרווחה
ימים אלה של תקופת החגים ופתיחת שנת הלימודים, שהשנה יצאו סמוך מאוד, יוצרים עומס רב על האגף שבראשו עומדת לוי. עניין החגים די ברור, כי אז גדל מאוד מספר הפונים לקבלת סיוע, אלא שגם פתיחת שנת הלימודים מעסיקה מאוד את האגף, אף שלא מדובר באגף החינוך, אלא באגף שעוסק ברווחה ובשירותים חברתיים.
“בעצם יש את פתיחת שנת הלימודים הרגילה ויש פתיחת שנה במערכות הרווחה במובן של שילוב הפעוטות במעונות היום. יש לנו כ-300 פעוטות בסיכון שאנחנו משלבים במעונות יום”, מספרת לוי. “יש שילוב של מעל 35 ילדים במועדוניות טיפוליות, למעלה מ-80 פעוטות שמשולבים במעון יום שיקומי. זה מעון שנועד לפעוטות עם צרכים מיוחדים, אנחנו מקבלים את ההחלטה לשלב וגם מממנים זאת יחד עם ההורים. יש ילדים שמשולבים בפנימיות שונים בארץ על רקע היותם ילדים בסיכון, ויש לנו למעלה מ-260 סידורים כאלה. כך שבסך הכול אחד האתגרים שלנו הוא פתיחת שנת הלימודים, לדאוג לכל הוועדות, לדאוג לכולם למסגרות המתאימות לפרופיל שלהם ולדאוג לפרוצדורה הכספית הכרוכה בכך”.
לצד זה יש את ערב ראש השנה, שכאמור מביא איתו הרבה מאוד משפחות שמתקשות להתמודד עם צורכי החג. “עם כל ההתארגנות לבית הספר, מבחינת הצטיידות, ביגוד וכל מה שצריך, ותוך אפס זמן כבר נמצאים בחג עם ההוצאות שלו, זה בהחלט אתגר משולב”.
מצריך מכם עבודה רבה. “בשבועיים שלפני הראשון לספטמבר ובשבועיים שאחרי, אנחנו עובדים מסביב לשעון ולא עובדים לפי קבלת קהל, כל אחד שמגיע מקבל את מרב תשומת הלב והסיוע הנדרש כי אנחנו מבינים שאלה ימים יותר מאתגרים ומעוררים יותר דאגות ושאלות, ולכן כולנו לטובת שירות לקוח בתקופה הזו, לעומת מהלך השנה שבו אנחנו עובדים עם זימון אישי וקבלת קהל מתוכננות”.
את מדברת על מה שהם מקבלים, וכמו המשל, הידוע אתם נותנים להם “דגים”, האם אתם גם נותנים להם “חכות” ומסייעים להם לצאת מהמעגל? “אנחנו כבר למעלה משנתיים מפעילים תכנית מדהימה שנקראת ‘נושמים לרווחה’, לצד התכנית הזו יש מרכז שנקרא מרכז 'עוצמה למיצוי זכויות'. גם המרכז וגם התכנית נועדו לטפל בכל מה שקשור לטיפול בעוני והדרה חברתית. הגישה בתכנית זה בדיוק מתן ה'חכות' ולא מתן ה'דגים', וזאת עם ליווי ייחודי. זו תכנית מיוחדת במינה שלכל משפחה שבתכנית יש עובדת סוציאלית שמטפלת בה, ולצד העובדת הסוציאלית יש מלווה שהיא בוגרת תואר ראשון, היא מוגדרת מלוות משפחות עם הכשרה מיוחדת והיא הזרוע הארוכה של העובדת הסוציאלית. כל התכנית מתגבשת עם העובדת הסוציאלית, והמלווה יחד עם הלקוחה מוציאות את זה לפועל. אם צריך ללכת לביטוח לאומי, אם צריך ללכת לבנק להסדיר חובות או לעשות מיצוי זכויות, אז הלקוחה לא הולכת לבד, היא הולכת עם המלווה שנמצאת שם כדי להבטיח שהיא תקבל שירות מיטבי ומהווה מודל לחיקוי לאיך להתנהל ואיך לעשות את הדברים”.
שלום כיתה א'. תלמידה בדרך לבית הספר. אילוסטרציה.
לוי מסבירה כי התכנית עובדת בכמה פרמטרים, “גם דאגה לתפקוד ההורים, גם תעסוקה, גם ניהול תקציב וגם לעניין חינוך הילדים. בתכנית העובדת הסוציאלית מגדירה יעדים יחד עם המשפחה, וכשאנחנו משיגים את היעדים אנחנו מגיעים לסיום הטיפול, שזה אומר סגירת התיק באגף הרווחה ויציאה לחיים עצמאיים. בשנה אחרונה כנגזרת של שנתיים סיימנו התערבויות אצל 700 משפחות”.
כשלוי מדברת על יציאה לעצמאות של משפחות היא מדברת על משפחות שכיום הן עובדות ומשתכרות, חיות בכבוד ומנהלות תקציב בצורה אחראית, “הם בעצם לוקחים אחריות על החיים שלהם. כי מה שאנחנו אומרים במערך הטיפול שככל שאנשים יעזרו לעצמם בעצמם, כך תהיה התקדמות יותר משמעותית. אבל ככל שאנשים יפתחו יותר תלות בשירותים שניתנים להם, הם יישארו שם יותר זמן ויהיה קשה להוציא אותם למקום אחר. אנחנו עסוקים בזה כי אנחנו רואים דור שני ושלישי למצוקה, ומאוד חשוב לנו שהדור הרביעי-החמישי לא יהיו במקום הזה, כי ההורים שלהם יצאו מהמקום הזה, וגם הם לא יהיו במקום הזה. לכן ההשקעה היא מאוד חשובה ומשמעותית”.
יצא לך לשוחח עם משפחה שיצאה מהמעגל? מה את שומעת מהמשפחות הללו? “סיפורים מרגשים ומדהימים, והם חברים איתנו בוועדות היגוי, והפיקוח של משרד הרווחה שומע את החוויה שלהם גם ביציאה לעבודה, גם בהתנהלות הכלכלית. דרך אגב, יש לנו שתיים שהפכו להיות מלוות, כלומר מה שהן קיבלו כשירות הן בעצמן נותנות אותו. אלה שתי לקוחות שהיו בטיפול וכחלק מסיום התהליך הן שולבו כמלוות משפחה במסגרת תכנית 'נושמים לרווחה'. זה ערך מוסף מדהים, זה לא רק שהן עושות את העבודה שלה הן זכו, אלא היא מביאה איתה מהניסיון שלה כשהיא אומרת למשפחה: 'גם אני הייתי איפה שאתן נמצאות עכשיו'”.
כמות הלייקים והתגובות שהתקבלה בפייסבוק ובמסרונים בעקבות הטור מהשבוע שעבר, שעסק בניתוח סיכויי המועמדים באשקלון שתמונותיהם מחייכות אלינו מכל פינה בעיר, חימם אצלי את הלב, על אף הטמפרטורות הגבוהות ממילא.
“אז פיני, אתה חוזר?” שאלו כך או אחרת מרבית הקוראים שמשום מה גילו הפעם אצלי סקרנות מיוחדת. אחרים פרגנו על היכולת של הטור להציב מראה בפניהם של המועמדים תוך ביקורת עניינית, לדעתם, מבלי לכסח איש מהם עד העצם. אני לא יודע מה איתכם, אבל אפשר להניח לרגע את הבחירות לרשות המקומית כי בעזה מאיימים להבעיר.
פיני ביטון. "בלי חשבון"
אני לא נותן לשקט המדומה הזה שנושב מהרצועה לתעתע בי. במילים אחרות, אני לא ישן בשקט כי כל הסדר בג’ונגל העזתי הוא על חשבוננו, וכמעט ודאי שיגרור אותנו למחיר כבד, כבד מאוד. איך אמרו הגדולים? אפשר לעבוד על חלק מהציבור בחלק מהזמן, אבל אתה לא יכול לעבוד על כולם כל הזמן. שר הביטחון ליברמן, כתוצאה ישירה מהתנהלותו המבישה, עובד עלינו כרגע בחלק הראשון של המשפט.
האמת תיחשף במערומיה בהמשך ולא עוד זמן רב. ואני, שיהיה ברור, לא נותן כאן את דעתי באופן מרוחק ומנוכר כמו פרשנינו באולפנים הממוזגים אי שם, אלא אני מגדיר את עצמי כתושב עוטף עזה לכל דבר. זה שמס הכנסה לא מכיר באשקלון כעוטף לצורכי הטבות, מס לא הופך אותי לתושב מודאג פחות.
השבוע פתחתי רדיו, ואני שומע שיחה חצי הזויה עם בכיר בחמאס שעשה צחוק מהעפיפונים: “חשבתי שלישראלים יש קצת שכל”, הוא אמר. “זה מה שמעסיק אתכם? אם נמשיך לשלוח עפיפונים או לא? חבוב, אתם עוד תתגעגעו לצוק איתן”. המראיין שאל אותו למה הוא מתכוון, והבכיר אמר שבצוק איתן הסבב נמשך 51 ימים ואילו עכשיו, “בחמש דקות אנחנו סוגרים מלחמה של 51 ימים. יש לנו רקטות עם ראשים כבדים ביותר שסוגרות את תל אביב. ואתם עוד מתעסקים בעפיפונים”.
מניסיון העבר המר למדתי לא לזלזל בדבריו. כל האיומים שהגיעו מעזה לצערנו התממשו אחד לאחד בסיוע האדישות ליכולותיהם מצדנו. ככה זה כשעושים חצי עבודה כמו בצוק איתן. מה שהתחיל בצעדות לגדר המשיך לטרור בלונים ועפיפונים והידרדר להפעלת צלפים ונשק תלול מסלול על יישובי עוטף עזה היה חייב להסתיים במכת מחץ מצדנו, כלומר כן, בהסלמה.
