מקרין סרטים וחדרנית: העבודה הראשונה של המועמדים לראשות העירייה

תומר גלאם

"כמי שגדל במשפחה עם עשרה אחים ואחיות, היינו חייבים לעבוד ולסייע למשפחה, אז מצאתי עבודה שגם נהניתי בה וגם הרווחתי כסף.

תומר גלאם בילדותו

"העבודה הראשונה שלי הייתה בחנות חיות. התחלתי לעבוד שם כנער והתפקיד שלי היה להאכיל את החיות, לנקות את הכלובים שלהן ולדאוג להן.

תומר גלאם. צילום: אורי קריספין

"השכר לא היה ממש גבוה, אבל אהבתי מאוד בעלי חיים בילדותי ועד היום יש לי חיבה מיוחדת לבעלי החיים. אני חושב שאהבה לבעלי חיים מעידה המון על בני אדם".

אבי עייש

"בכיתה ג’ החלטתי לנצל את כישוריי כצייר מבטן ומלידה ולשלב אותם עם האהבה שלי לסרטים וקולנוע והכנתי קולנוע נייד. סיפרתי את סיפורם של שמשון ודלילה באמצעות ציורים, ולמעשה יצרתי פריימים, אותם הדבקתי על גליל ארוך וצר, השחלתי בתוך קופסת קרטון והצבתי בפנים פנס.

אבי עייש מצייר. תמונה מהאלבום המשפחתי

"הייתי מסתובב בבלוקים שבשכונת עתיקות ומקרין את הסרט על גרם המדרגות של הקומה הראשונה, שם תליתי בד שחור. הייתי מזיז את התמונות עם ידית שעשיתי ומספר את הסיפור על הקיר. על הכניסה לקולנוע שלי גביתי 15 גרוש. בתום מספר שבועות כבר היה ביקוש לסרט אחר, אז עבדתי על סיפור חדש. בחלוף כחודשיים קם לי מתחרה בשכונה, וכך סגרתי את העסק הראשון שלי.

רוצים להישאר מעודכנים?
הורידו את אפליקציית "כאן דרום – אשקלון"

"תמיד חיפשנו דרך להרוויח כמה גרושים. הייתי הולך למכולת השכונתית, קונה חטיפים של פעם ואז מוכר אותם ברווח בשכונה. במשך כל הזמן הזה ציירתי ובכיתה ח’ כבר התחלתי למכור את הציורים שלי. זה גם היה השלב שבו התחלתי לשלב מספר עבודות. בגיל 16 כבר ניגנתי בחתונות, ובימים שלא היה אירוע הייתי פקיד לילה במלון גני שמשון.

עו"ד אבי עייש

"היינו שבע נפשות במשפחה שלנו, ומגיל צעיר היה לנו ברור שאנחנו צריכים לדאוג לעצמנו. לא היה חסר לנו כלום, אבל לא היו מותרות ועבדנו בשביל זה ובעיקר כדי להקל עם ההורים".

איתי סהר

"העבודה הראשונה שלי הייתה כנער בגיל 15. הלכתי לעבוד בבניין אצל אבא של חבר, קבלן ותיק ומוכר בעיר. קמתי בבוקר בשעה שלא הכרתי עד אז ונסענו לעבוד במה שכיום אנחנו יודעים שהוא אחד ממתקני האחסון של קצא”א. עד היום אני זוכר את היום הראשון שלי בעבודה. בחצי הראשון של היום הייתי עסוק בלא להבין מה רוצים ממני ובעיקר להפריע לעבודה.

איתי סהר בגיל 18. תמונה מהאלבום המשפחתי

"אתר בנייה עובד כמו מכונה משומנת, ואם אתה לא יודע מה לעשות, עדיף שלא תהיה שם. אני לא ידעתי מה אני עושה וצעקו עליי בארבע שפות בשלוש שעות הראשונות. לאט-לאט התחלתי להבין מה קורה מסביבי, ואת היום כבר סיימתי כעוזר תפסן גאה – חותך ומגיש תיל מגולגל לתפסן שעל הסולם, שמכין את התשתית ליציקות הבטון.

איתי סהר. צילום: ראובן קפוצינסקי

"היה חם וההתנסות לא הייתה לי קלה, אבל בהחלט לימדה אותי הרבה מאוד. למדתי לכבד את האנשים שקמים בבוקר, עושים את מלאכתם לאמנות ועובדים קשה, מדויק ובחריצות רבה בענף הבנייה ובכלל".

ויקטור בן עמי

"העבודה הראשונה שלי הייתה בחופש הגדול של כיתה י"א. הקמתי מטע שזיפים במושב שומרה בצפון. זה מושב שמתעסק בגידולים חקלאיים, ובעל המשק, שהיה אדם מבוגר מאוד, קיבל אישור לבנות מטע ענק על אדמה טרשים שלא הייתה מוכנה לגידולים חקלאיים.

ויקטור בן עמי בכיתה י"ב

"את האתגר הזה אני קיבלתי על עצמי. הייתי צריך לסקל את הסלעים, להעמיס לעגלה, לנקות את האדמה ולאחר מכן להכשיר את הקרקע ולהקים תעלות השקיה עם כלים פורמטיביים. בשלב האחרון חפרתי אלפי בורות עבור העצים ונטעתי אותם.

ויקטור בן עמי בכיתה ח

"זאת הייתה עבודה קשה מאוד, אבל עמדתי באתגר בהצלחה. עד היום המטע הזה עומד שם, ואני מבקר בו ונפגש עם הנכד של בעל המשק, שממשיך את דרכו.

ויקטור בן עמי

"אגב הבן של אותו קשיש, שהיום קשיש הוא בעצמו, השפיע עליי רבות. הוא היה לוחם בשייטת, שלחם במלחמת יום כיפור ובשעות הארוכות שבילינו יחד הוא סיפר לי הרבה סיפורים על הצבא והשירות. הסיפורים שלו השפיעו על הרצון שלי לשרת בחיל קרבי ולימים גם על הגיוס שלי לשב”כ".

מיוחד לראש השנה:

• אוכל, אהבה: איך פוסט אחד הפך את אילנית בניזרי לגורו בישול | ריאיון
• ה"תשאיר": עינב קורן מציעה תוספת למנהג ה"תשליך"
• יקירת העיר גילה פרי: “אני מקדישה עצמי לקהילה עד שאפול מהרגליים”
• מנהלת אגף הרווחה מנפצת סטיגמות: "פועלים להחזיר ילדים שהוצאו מביתם"

משה אטיאס

"העבודה הראשונה שלי הייתה במכולת השכונתית אצל עודד חדד, בגיל 14 בערך. הייתי מתחיל ב-6 בבוקר, מסדר את העיתונים שמגיעים, ב-7:30 הבוס היה מקפיץ אותי לבית הספר, ואחרי הצהריים הייתי חוזר למשמרת השנייה. הייתי עושה שם הכול. שם גם למדתי את השפה הרומנית, כי היו הרבה פועלים רומנים. הייתי עושה להם חשבון ברומנית. עם אחד מהם, וסילי, אני בקשר עד היום. בחור זהב.

משה אטיאס. צילום: אורי קריספין

"שם גם נחשפתי לאנשים שונים, למדתי עליהם ואיך לדבר איתם. האינטראקציה עם אנשים שונים מעדות שונות הייתה חווייתית מאוד. כולם הכירו אותי שם, והאמת, גם קיבלתי אחלה טיפים. ככה הייתי מפרנס את עצמי ודואג לעצמי. הייתי קונה לעצמי בגדים וציוד לבית הספר, וכך גם מוריד מהוריי היקרים מעמסה, למרות שמעולם הם לא החסירו ממני כלום. אהבתי להיות עצמאי".

מישל בוסקילה

"העבודה הראשונה שלי הייתה כשהייתי נער ועבדתי כמדריך כושר מועדון 'שמשון' בשכונת עתיקות.

מישל בוסקילה כמאמן בחדש כושר

"ליווי אנשים באימון לימד אותי רבות על עמידה ביעדים, סבלנות ושאפתנות".

ריקי שי

"אצלנו היה נהוג לעבוד בחופש הגדול כבר בגילאי 13-14, ואני חושבת שזה נתן לנו חלק גדול מהכלים להצלחה בחיים. למדנו על עצמאות, יצרנות, הערכה עצמית והערכת הכסף בכללותו. בכל חופשה דאגה אימנו להכניס אותנו למפעלים.

ריקי שי בנערותה

"כנערה עבדתי במפעל לבדים – יומאר, אחר כך במפעל לשוקולד, מאז הפסקתי לאכול גם שוקולד. בהמשך עבדתי כחדרנית וכמלצרית במלון דגון לשעבר, ובכל עבודה המכבדת את בעליה.

ריקי שי בצעירותה

"אני חושבת שככל שנתנו לנו אחריות ומחויבות, כך צמחנו להיות אנשים שמממשים את עצמנו ותורמים לחוסן בחברה. לכן את המסורת הזו הנחלתי גם לילדיי בגיל הבגרות".

שלמה סויסה

"העבודה הראשונה שלי הייתה בגיל 16. עבדתי בחופש הגדול כעוזר מתקין דודי שמש באשקלון. הייתי מטפס על גגות, בלי שום אמצעי בטיחות, ומושך את הדוד והקולטים.

שלמה סויסה בגיל 14. תמונה מהאלבום המשפחתי

"אני זוכר את החום העז והקושי הפיזי עד היום. אנחנו משפחה עם שישה ילדים, לא היה חסר כלום, אבל יצאנו לעבוד כשרצינו אקסטרה. בהמשך עבדתי במפעל צנרת.

שלמה סויסה היום

מגיל צעיר מאוד הבנתי שכדי להשיג דברים אתה צריך לעבוד קשה מאוד ולעשות את הכול בעשר אצבעות. זה היה המצב שכולם היו בו, אז זה היה טבעי לחלוטין לצאת לעבוד בגיל צעיר. זה השפיע רבות על ההתפתחות שלי כבן אדם".

רוני מהצרי

"מקום העבודה הראשון שלי היה בצה”ל, שם למעשה שירתי 26 שנים – קריירה שלמה. השירות בקבע היה המשך רציף לשירות החובה. במהלך השירות עליתי בסולם הדרגות. האמת היא שזה היה טיפוס מאוד זריז. למעשה, כבר בגיל 36, גיל צעיר במושגי צה”ל, הייתי בדרגת אלוף משנה.

אלוף משנה רוני מהצרי עם הרמטכ"ל רא"ל שאול מופז

"התפקידים נעשו רובם ככולם במסגרת משאבי האנוש ביחידות השונות של צה”ל. בין היתר השתתפתי במלחמת שלום הגליל, לבנון הראשונה, בגזרה המזרחית של לבנון. שם שירתי במסגרת של אוגדה סדירה. במסגרת הזאת הייתי אחראי על תגבורי כוח אדם ליחידות הלוחמות וגם, לצערי, טיפול בנפגעים שלנו בלחימה.

"נקודה חשובה נוספת במסגרת 'עבודתי הראשונה' הייתה כראש מחלקת הפרישה בצה”ל. זהו תפקיד שמטפל באנשי הקבע ובמהלך כהונתי בתפקיד מאתגר זה טיפלתי בכ-3,000 פורשים מצה”ל.

רוני מהצרי. צילום: יח"צ

"עוד תפקיד מרתק היה כמפקד בית הספר למשאבי אנוש, בסיס הדרכה מהגדולים בצה”ל. שם מכשירים חיילים וקצינים בתחום בכל הרמות. עוברים שם אלפי קצינים וחיילים מדי שנה. אין ספק שהייתה לי עבודה ראשונה מעניינת, מאתגרת ומעשירה מאוד".

המועמד איתמר שמעוני, ביקש שלא להשתתף בפרויקט.