סרטון קצר שצילמו תלמידי החוג לתקשורת בכפר הנוער 'כפר סילבר' הסמוך לאשקלון, נבחר כאחד הפרויקטים הזוכים במסגרת 'יום השלום הבינלאומי 2018' שהתקיים השנה בטוניסיה. אתמול זכה להקרנה הרשמית בצרפת במסגרת פרוייקט של אונסק"ו לכבוד היום הבינלאומי לשלום 2018.
הסרטון נבחר מבין מאות פרויקטים מרחבי כל העולם. הוא עוסק בנושא "רובוטים ורחפנים בשירות השלום" – מעביר מסר של מחאה על האלימות הפלסטינית ושל תיקווה ושאיפה לשלום למרות מציאות האדמה הבוערת וטרור הרחפנים והעפיפונים, איתה נאלצים להתמודד תושבי עוטף עזה.
כאמור בעקבות ההכרזה על זכיית הסרטון, הוא הוקרן אתמול במסגרת אירועי האו"ם בצרפת.
"שמחתי לקחת חלק בפרויקט צילום הסרטון במסגרת התחרות הבינ"ל של אונסק"ו כי חשוב היה לי להעביר מסר לעולם, ושאולי אנשים יבינו יותר טוב את נקודת המבט והצד שלנו" מסר היום דני קרבצינקו, תלמיד כיתה י"ב בכפר סילבר "כאשר גיליתי שהסרטון שלנו נבחר להיות אחד מתוך 10 מכל העולם שיוצגו בכנס המרכזי בטוניס, הייתי מאוד נרגש וגאה מאוד בבית הספר שלנו. חשוב שהעולם ייחשף גם לצד 'שלנו', וזה מיוחד מאד שהסרט הוצג במדינה כמו טוניס".
עוד דיון בשלב ההוכחות במשפטו של ראש העירייה איתמר שמעוני מתקיים הבוקר בבית משפט השלום בתל אביב.
עד דוכן העדים: עו"ד איתן צוריאל ששימש בתקופת שמעוני כיועץ המשפטי של העירייה, זה שמתיר או אוסר לבצע מהלכים כאלו או אחרים בגלל מגבלות החוק.
צוריאל הוא כמעט העד האחרון מטעם התביעה. עוד דיון הוכחות אחד ואז תסתיים פרשת התביעה שלאחריה תחל פרשת ההגנה ואז יעלו להעיד גם הנאשמים עצמם וישמיעו את גירסתם לאירועים המיוחסים להם בכתב האישום.
הדיון נפתח והשופטת הזמינה את נציגת התביעה עו"ד הילה גבאי להתחיל את חקירתו של צוריאל.
צוריאל, למי שאינו בקיא בפרטים, עבד בעיריית אשקלון משנת 1983 ועד סוף שנת 2014. 31 שנים שבהם הוא יכול לשפוך אור על התנהלותו של שמעוני ביחס לנורמות התנהלות מקובלות בתקופת ראשי ומנכ"לי עיריות קודמים.
בשנת 1993 קודם וקיבל את התפקיד המשמעותי: היועץ המשפטי של העירייה. צוריאל נחקר 4 פעמים במשטרה ולמעשה היה בין הנחקרים הראשונים שחקרה המשטרה בפרשה עוד כשהחקירה היתה סמויה, בחודש מרץ 2015. העדות נמסרה במשרדי יאח"ה דרום בבאר שבע.
תובעת: החקירה שלך החלה בנושא ח.א.ש, מה קרה שם? צוריאל: הסיפור שם שמספר חודשים לפני הבחירות (בשנת 2013) בא לדיון בוועדה המקומית לתכנון ובניה בקשה לשנות יעוד של שטח ציבורי הסמוך למרכז מסחרי השייך לחברת ח.א.ש. הסוגיה הייתה שינוי יעוד ואותו שטח ציבורי הסמוך למרכז יהפוך למסחרי ולא ציבורי. משמעות הדבר שהשטח היה חוזר למינהל וחברת ח.א.ש תוכל לרכוש אותו מאחר והיא פלשה אליו. עמדתי הייתה שלילית וסברתי שאין זה בסמכות הוועדה לדון מבלי שידון קודם במליאת הוועדה. העליתי את הטענות שלי שאני חושב שזה לא נכון ודיברתי על זה שאולי שיקולים פוליטיים מכוונים את הבקשה הזאת. ועדת המשנה לא קיבלה את הבקשה שלי וביקשתי שהמליאה של הוועדה תדון בזה. הופתעתי שנקבע מהיום למחר דיון במליאת הוועדה, הכנתי חוות דעת והגשתי לחברי המליאה. בדיון לא התקבלה חוות הדעת שלי, חלקם אפילו לא קראו את חוות הדעת. והוחלט לקבל את ההחלטה של ועדת המשנה.
עיריית אשקלון
תובעת: מה קרה כשאיתמר נבחר? צוריאל: הוא היה חבר מועצה ולמיטב זכרוני לא השתתף בישיבה ולאחר הבחירות דיברתי עם איתמר והוא מאוד התרגז ואמר שיביא לביטול שלה. אחרי שנבחר לתפקיד דיברתי איתו כמה פעמים בנושא הזה הוא אמר נקבע ישיבה והבנתי ממנו שיש קשיים פוליטיים ומכל מקום לא התקיימה ישיבה לבטל את ההחלטה. דיבתי עם היועץ המשפטי של משרד הפנים ושל הוועדה המחוזית והן נדהמו ואמרו שבוועדה המחוזית זה לא יעבור.
תובעת: איך פנית לאיתמר? צוריאל: למיטב זכרוני בעל פה.
תובעת: למי עוד פנית? צוריאל: אני חושב שגם לממלא מקום ראש העיר וגם למנכ"ל. אני לא זוכר את הפרטים. זה נושא שמאוד הציק לי ומי שיכולתי לדבר איתו פניתי אליו. ספיציפית אני לא זוכר איך.
תובעת: איך פעל שמעוני לביטול ההחלטה לאחר הבחירות? צוריאל: הוא לא פעל. הישיבה הנוספת לאישרור ההחלטה לא התקיימה בפועל, מה שאומר שההחלטה נשארה כהחלטה.
תובעת: תתייחס לכך שאיתמר שמעוני לא פעל לביטול ההחלטה לאחר הבחירות. צוריאל: חשבתי באותו הזמן שזה לא בסדר שהוא לא פועל אחרי שהוא הביע בפניי שזו החלטה מוטעית ושגויה אבל לא יכולתי לעשות שום דבר.
התובעת מקריאה שאלה מאותה עדות של צוריאל במשטרה בה הוא נשאל אם יש יזמים נוספים שבעיניו ההתנהלות של איתמר שמעוני לא הייתה תקינה. צוריאל: ייתכן שהשבתי בעניין של בניין פאר. הבניין של פאר היה נושא מהותי בחקירות, בין היתר בנושאים אחרים של היזם דוידי. לאחר שרעננו לצוריאל את הזיכרון הוא הוסיף: עניתי שם לגבי נושאים של צביקה בן שבת ודוידי. לצביקה בן שבת הייתה מסעדה בטיילת שהוחכרה מהעירייה ומלון בשם 'גלים גלים' בשניהם היו בעיות משפטיות. לגבי דוידי דיברתי בנושא של בניין פאר.
מלון רויאל קליף של חברת גלים גלים. צילום: אלירם משה
השופטת: היוזמה להזכיר את דוידי של מי? צוריאל: השאלה הייתה כללית ויכול להיות שזה בא מיוזמתי.
לגבי דוידי, בנושא של פאר. זה בניין שנמצא במרחק של כמאה מטר מהעירייה. הקרקע הייתה שייכת לעירייה והיא מכרה לחברת פאר שבנתה בניין בן שתי קומות. במשך השנים התב"ע התשנתה והמגרש גדל. העירייה שמרה על זכויות לבנות קומות נוספות בבניין. בהמשך הגיע יזם בשם משה חג'ג' וחברת ארלט ורכשו את הזכויות. בקומה השניה והחליטו לשפר את הבניין על בסיס תמא 38. הייתה בעיה עם החניות במגרש. לעירייה יש תקן לחניות והיה צריך לבחון את התוספות לפי התקן, העירייה אמרה מראש שתבוא לקראת היזם. הייתה מחלוקת כמה חניות צריך והעירייה עשתה תחשיב שצריך איקס חניות וחג'ג' טען שצריך הרבה פחות. העניין הוא כסף כי אין חניות ויש צורך לשלם כופר חניה. היתר הבניה לבניין היה למעשה מוכן וחברת ארלט הגישה ערר לוועדה המחוזית ולכן ההיתר הוקפא. אז החלו לחצים חזקים למצוא פתרון למצב הזה. הלחצים היו מצד ראש העיר ומנכ"ל העירייה. הלחצים היו בכך שנקבל את העמדה של היזם או שנמצא דרך להפחית את מספר החניות בדרך אחרת.
מגרש החניה האחורי של פאר סנטר. צילום: אלירם משה
תובעת: על הטענה של חג'ג', דיברת באופן כללי, תוכל לפרט? צוריאל: חג'ג' טען בין היתר שבתוך המגרש יש 15 מקומות חניה וצריך לקזז אותן ממה שהעירייה דרשה למספר החניות. זה לא היה מקובל על הלשכה המשפטית.
תובעת: איזה פתרון היה ללשכה המשפטית? צוריאל: חיפשנו דרכים ללכת לקראת היזם כפי שהתבקשנו על ידי ראש העיר והמנכ"ל.
באותה הודעה במשטרה העלה צוריאל שם של יזם נוסף.
צוריאל: העליתי את השם אלי אלעזרא מחברת 'אפרידר' לגבי מקרה ספיציפי של מגרש על חוף הים שהיזם ביקש להקים כפר נופש ואמרנו שזה לא מתאים ליעוד. גם את זה לחצו אותנו, ראש העיר לחץ, כדי שנמצא פתרון. אבל הדברים היו ברורים לפי התב"ע. הייתה ישיבה אחת בנושא הזה. זה היה בתקופה סמוך לבחירות.
אלי אלעזרא. צילום: דוד לוי
צוריאל נחקר עוד שלוש פעמים במשטרה: ב-27.10.15 ב-8.1.16 וב-1.11.16.
תובעת: אמרת שבחקירות לאחר מכן, נכנסו יותר לענייני פאר. מתי ידעת שדוידי רכש את הזכויות של פאר? צוריאל: לקראת הסוף של 2013.
תובעת: לאחר הגשת הערר מול מי הייתה התנהלות? צוריאל: ראש העיר, המנכ"ל, עורך הדין של דוידי הקר, עם דוידי, עם חג'ג' גם כן. אנחנו לא הבנו למה חג'ג' לחוץ ומגיש את הערר. מה שהוסבר לי שיש הסכם בין דוידי לחג'ג', שחג'ג' יפתור את בעיית החניה. גם לדוידי זה היה חשוב לו כדי לבנות.
רוצים להישאר מעודכנים? הצטרפו אלינו: ⇔⇔⇔
שופטת: נאמרו לך דברים לעניין האינטרסים? צוריאל: לא זכור לי שנאמר שדוידי מפסיד כספים, אלא נאמר על ידי המנכ"ל שנגרמים נזקים כספיים. אני אומר זאת מתוך הזיכרון.
תובעת: מה אומרים לך דוידי ועורך דינו? צוריאל: חיפשו דרך לקדם את הטיפול בערר. הפניות שלהם היו פניות של יזם ועורך דין שמנסים לקדם נושא.
תובעת: דיברת על לחצים מצד ראש העיר והמנכ"ל. במה התבטאו? צוריאל: הלחצים התבטאו בכך שנמצא פתרון לערר כדי שנוכל להוציא היתר בניה. אמרו לנו שאפשר להוציא היתר כשיש ערר.
תובעת: באיזה מסגרת זה נעשה מצד ראש העיר? צוריאל: כשראש העיר מבקש למצוא פתרון לנושא הזה, היו אצל ראש העיר מספר פגישות וכמה שיחות טלפון ואצל המנכ"ל היה עוד יותר.
מנכ"ל העירייה, חיים סופר. צילום: דוד לוי
תובעת: הפגישות אצל ראש העיר מי נכח שם? צוריאל: לא זוכר אבל בדרך כלל יש נוכחות של נציג מינהל ההנדסה. מאחר ומדובר בעניין משפטי אז לא זוכר.
תובעת: איך התבצע הזימון? צוריאל: לפעמים נקבע מראש ביומן או מזכירת ראש העיר ולפעמים ראש העיר היה פונה באופן ישיר. אבל בגלל הלחץ, זאת לא ישיבה מתוכננת, אלא 'תעזוב הכל ותבוא לישיבה'.
תובעת: ציינת משפט שאיתמר אמר לך. צוריאל: הוא לחץ מאוד ודרש למצוא פתרון להוציא היתר בניה. למצוא פתרון לערר, אחרי שלחצו שננסה להוציא היתר למרות הערר אז אחרי שהסברנו שלא ניתן אז, למצוא פתרון לערר.
תובעת: כמה שיחות טלפון היו מאיתמר שמעוני? צוריאל: אולי שלוש.
תובעת: באיזו מידה הכיר שמעוני את פרטי המקרה? צוריאל: אני חושב שהוא הכיר, הסברנו להם. הוא והמנכ"ל נכנסו לפרטים הקטנים כדי לקדם את זה.
נכנס לפרטים הקטנים. איתמר שמעוני
תובעת: מה ידע שמעוני על רכישת פאר על ידי דוידי? צוריאל: שניהם ידעו שיזם הוא דוידי על סמך זה שהנושא עלה בישיבות והשם שלו הוזכר. זה היה ברור שמדובר בפרויקט שדוידי רכש מחג'ג'.
תובעת: מה לגבי המנכ"ל? צוריאל: היו ישיבות אצל המנכ"ל ושיחות טלפון לא מעט. היו ישיבות שחזרו על עצמן. אנחנו יושבים בישיבה ואומרים 'לא, לא, לא' ואחרי שבוע עוד ישיבה כאילו משהו התשנה. הוא רצה שנמצא דרך לקדם את העניין. הזימונים אצל סופר היו חלקם עם אנשי ההנדסה וחלק מהם רק עם עו"ד מרכוס.
עו"ד אילנה מרכוס בפתח אולם הדיונים בבית המשפט
תובעת: את מי בעירייה שיתפת בלחצים הללו? צוריאל: בלשכה המשפטית בעיקר את עו"ד מרכוס שהייתה רפרנטית בנושא תכנון ובניה, מהנדס העיר, מזכיר הוועדה משה פוקס. אני מסביר להם על הלחצים ואפילו שואל אותם אם יש פתרון.
תובעת: אתה אומר מי לוחץ? צוריאל: אני חושב שכן, ראש העיר והמנכ"ל.
תובעת: תתייחס לכך שראש העיר והמנכ"ל לוחצים בעניין כזה? צוריאל: בנושאים של תכנון ובניה ראש העיר מתערב בפרויקטים הגדולים. נגיד רוצה לקדם פרויקט דגל מתעניין באופן כללי, מביע עמדה לגביהם. לא מתערב בנושאים פרטניים ולא נכנס לפרטים קטנים בדרך כלל. המנכ"ל הקודם (אברהם בן דוד א.מ) למיטב ידיעתי מעולם לא התערב בנושאי תכנון ובנייה.
שופטת: כמה ראשי ערים ליווית? צוריאל: שלושה ואחד שהיה חצי שנה ואת שמעוני.
ליווה חמישה ראשי ערים. היועץ המשפטי לשעבר, עו"ד איתן צוריאל, היום בבית המשפט
תובעת: מתי ראשי ערים התערבו בהיבט משפטי של פרויקט? צוריאל: לפני הקדנציה של שמעוני אני לא זוכר התערבות כזו. אני לא זוכר מקרה כזה אבל לא אומר שזה קרה. בתקופת שמעוני זה כן קרה.
תובעת: ראשי ערים שאלו בעניינים משפטיים? צוריאל: כן. היינו מתבקשים למצוא פתרונות לפעמים או להזמין חוות דעת חיצוניות. אבל היינו מחווים דעה וזהו.
בנושאים של בניין פאר הלחצים היו חריגים. כאן התשובה שאין לנו פתרון לא התקבלה ונדרשנו שוב ושוב שאין לנו פתרון.
פאר סנטר. צילום: אלירם משה
תובעת: אתה אומר שחיפשתם דרכים למצוא פתרון. תספר על זה. צוריאל: דרך אחת שהוצעה שהחניות שיש כבר בשטח המגרש, שהיזם יכיר בהם כחניות ציבוריות אבל היזם לא הסכים. אפשרות נוספת שהיזם ימחק את הערר, ניתן היתר ואז שיגיש שוב את הערר וגם לזה הוא סירב.
תובעת: מי סירב? צוריאל: חג'ג'. אבל יידענו גם את דוידי באמצעות עורך הדין שלו.
תובעת: דיברת על לחצים מצד שמעוני בנוגע ליזמים נוספים. אחד אלי אלעזרא, מי השני? צוריאל: אלי אלעזרא זה נכון לגבי מגרש 17 וגם מגרש 8. זה פרויקט גדול ששם הייתה שאלה מה ניתן לבנות שם ואם צריך אישור של משרד התיירות ואנחנו טענו שצריך והם טענו שלא צריך.
התובעת: הזכרת את השם של ההיזם הנוסף בני ברון. צוריאל: הלחצים בבניין של פאר היו חריגים מאוד ביחס ללחצים אחרים. בכמות הפניות, בישיבות, בשיחות הטלפון 'חייבים למצוא פתרון בנושא הזה'. זה לא בא לידי ביטוי בלחצים במקרים אחרים. לא כמו בצורה של פאר.
איתן צוריאל מגיע לדיון לצידו יואל דוידי
תובעת: איך הגבת ללחצים האלה? צוריאל: ניסינו למצוא פתרון. פניתי ליועצים משפטיים נוספים לעורכי דין חיצוניים לחפש דרך שאולי לא חשבנו עליה.
תובעת: את מי עדכנת בניסיונות האלה? צוריאל: את ראש העיר ואת המנכ"ל.
תובעת: כשראית שאין פתרון, איך הגבת? צוריאל: אמרתי 'אי אפשר, נקודה'. זה מרגיז אותם אבל זה התפקיד שלי.
תובעת: תתייחס להיבט החוקי של הפתרונות שהוצעו? צוריאל: הפתרון של מחיקת הערר זה פתרון שמבחינה חוקית הוא תקין, כי לא נתנגד להגשה חוזרת שלו. הנושא של מתן ההיתר בזמן שהערר תלוי ועומד היו דעות שונות ואולי הוגשה חוות דעת מטעם היזם שאפשר לעשות את זה. אבל אנחנו טענו שזה לא חוקי.
תובעת: להנהלה היתה עמדה מבחינת הפתרון שהוא לא חוקי? צוריאל: עמדת ההנהלה, התרגזו עלינו שאנחנו לא מוצאים פתרון ולא מוכנים להתגמש.
תובעת: מה זה להתגמש? צוריאל: שאם מישהו אומר שאפשר להוציא היתר אז נתגמש, שאם ההיתר מוכן אז נוציא אותו. אנחנו חשבנו שלא. כנראה שגם הצד השני הבין כך, כי הוא לא פעל משפטית.
תובעת: צו הפסקת העבודה בבניין פאר מה אתה יודע על זה? צוריאל: אני יודע שבוצעה עבודה בסטיה מההיתר אבל נדמה לי שצו ההפסקה הוצא כי הייתה קומה שהתמוטטה ופגעה בעסקים למטה.
תובעת: מה ידעת בזמן שעבדת על אחיו של איתמר, עופר שמעוני? צוריאל: ידעתי עליו רק בחקירה של המשטרה.
תובעת: מה הייתה המדיניות של איתמר וסופר בנוגע לעובדים? צוריאל: נוכחתי בישיבות שבהם גם ראש העיר וגם המנכ"ל 'ירדו' על אנשי מינהל ההנדסה, מהנדס העיר ואדריכל העיר. באו אליהם בטענות והעליבו אותם שהם לא מבצעים עבודה ולא יודעים לעבוד. לגבי עובדים אחרים אני יודע ממה ששמעתי מעובדים אחרים.
תובעת: מה שמות העובדים? צוריאל: גזבר העירייה, מנהל אגף שפ"ע, האחראי על המחשוב בעירייה. כל שדרת מנהלי האגפים. הגזבר פיני בוסקילה, מנהל אגף שפ"ע ניסים סויסה, האחראי על המחשוב שמוליק לייזרוביץ'. לא זוכר את כולם אבל כמעט כולם סיימו את תפקידם.
ניסים סויסה. עזב באמצע הקדנציה
שופטת: באותן ישיבות שמעת דברים על פיטורים? צוריאל: הדברים האלה הם הכנה לפיטורים. זו המסקנה הברורה.
שופטת: מה, אם בכלל, שמעת מדוד ירון לגבי כוונות עתידיות שהוא חש שקשורות להמשך תפקידו? צוריאל: מה שהבנתי מדוד ירון שגם עליו היו לחצים על פרויקטים ושהוא לא הזדרז לעשות מה שנדרשים ממנו ואמרו לו שאתה תצא בטוב או ברע. מה שהוא אמר לי שיצא בטוב וזה בסדר ואם הוא לא רוצה אז זה יסתיים ברע. מה שהוא אמר לי שהוא הבין מזה שילכלכו עליו וינסו לצמצם את הפעילות שלו. שמעתי את זה במהלך 2014.
מהנדס העיר לשעבר, דוד ירון, בבית המשפט
תובעת: כשהוא אמר שהופעלו לחצים, הוא אמר יזם? צוריאל: במקרים אחרים הוא אמר שיש לחצים בנוגע לפרויקטים שראש העיר רצה לקדם.
תובעת: בחוויה האישית שלך, מה אתה יודע על היחסים של איתמר שמעוני וחיים סופר? באיזו מידה דברין ששוחחת עם איתמר או חיים סופר פתאום שמעת אותם מאחר? צוריאל: אם דיברתי עם האחד השני ידע את הדברים. ייתכן שלא כל נקודה. אם הייתה שיחה עם אחד והשני דיבר איתי כאילו שהוא יודע על הנושא שדיברתי עם הראשון.
הוצג לו פרוטוקול של הוועדה המקומית לתכנון ובנייה בנוגע למתחם בית אביאל שבבעלות דוידי. צוריאל השתתף באותה ועדה שבה אושרה הקלה לדוידי. צוריאל: חברי הוועדה קיבלו את עמדת היזם, אבל העובדה שלא קיבלו את עמדת מינהל ההנדסה זה חריג לכלל. להגיד זה חד פעמי? אני לא יכול להגיד. אבל זה חריג.
מרכז אביאל. החניה העליונה. צילום: אלירם משה
תובעת: מה נשאלת על אלי אלעזרא בנושא פרוטוקול מסוים? צוריאל: הייתה ישיבה בהשתתפפות ראש העיר ואלי אלעזרא שהציג פרויקטים שונים ובהם מרכז אפרידר שם הוא רצה לבנות מגדלים. אחרי הישיבה נטען שיש פרוטוקול והעיתונות גם כן טענה, וביקשו להציג אותו. אני נתבקשתי לבדוק אם יש פרוטוקול ופניתי לעוזר ראש העיר עו"ד רועי שוורץ וקיבלתי תשובה שבישיבה הזאת לא היה פרוטוקול. בהתאם לכך הודעתי שאין פרוטוקול כאמור ואז פתאום התברר שאכן יש פרוטוקול כזה ואז העירייה נאלצה לחזור בה שקרתה טעות ואכן יש.
תובעת: מי הכין את הפרוטוקול? צוריאל: אני זוכר שהיה פרוטוקול שהוכן על ידי חברת אפרידר והוא אומץ על ידי העירייה.
משרדי חברת אפרידר במרכז אפרידר. צילום: אלירם משה
תובעת: עד כמה היא שגרתית? צוריאל: לא שגרתית. בכל ישיבה שיש בה סיכומים, אם מוציאים פרוטוקול העירייה עומדת על כך שהיא תוציא את הפרוטוקול. כי בעבר נוכחנו שפרוטוקולים שעושה יזם הם לא אמיתיים בלשון המעטה.
צוריאל סיפר על אלעזרא: אלי אלעזרא היה ידוע כתומך של איתמר שמעוני. והוא עמד בראש חברת 'אפרידר' שהיא בעלת קרקעות רבות בתחום אשקלון. הפרויקט שהוא רצה להציג אותו הוא רצה לחדש אותו.
תובעת: במה התבטאה המעורבות של שמעוני? צוריאל: הוא היה מעוניין, הוא ראה בו פרויקט שיחדש את שכונת אפרידר. נדמה לי שאנשי ההנדסה לא שבעו נחת מהמגדלים שם והתוכנית שונתה. מבחינתי לא הייתה מעורבות מיוחדת בנושא הזה.
תובעת: מה ידעת על ניגוד העניינים של אלעזרא ושמעוני? צוריאל: אני זוכר ששמעוני דיבר איתי על טענה לניגוד עניינים בינו לבין אלעזרא. הוצג תמליל שיחה בעניין הזה. צוריאל: זה תמליל של שיחה שניה. השיחה הראשונה הייתה סמוך לאחר הבחירות. הוא פנה בעניין של ניגוד עניינים. הוא אמר שאין משהו, שאלעזרא רק תמך בו והוא לא נתן לו כסף ואמרתי שלאור העובדות אין חשש לניגוד עניינים ואז הוא אמר שאולי בכל זאת הוא לא יטפל בענייני אלעזרא כדי למנוע לזות שפתיים.
אלעזרא. ניגוד עניינים
בשיחה הזו איתמר פונה אליי ואומר שקיבל פניה של עיתונאי והוא רוצה לדבר איתי לפני השיחה עם העיתונאי. והוא חזר לזה שאין בינו לבין אלעזרא איזה קשר. נתתי לו קצת ייעוץ תקשורתי מה לענות לעיתונאי.
תובעת: מה מעמד הייעוץ הזה? צוריאל: זה יותר תקשורתי מה תשיב ואיך תשיב לאותו עיתונאי.
תובעת: תספר על הליך המינוי של הילה רווח לתפקיד. צוריאל: במכרז למינוי המחליפה שלי, אחד מתנאי הסף שהמועמד צריך לעמוד בדרישה, הוא צריך להיות ממונה על חמישה עובדים, כתנאי סף. אני סברתי שמי שלא עומד בתנאי הזה, לא יכול לגשת למכרז והמועמדות שלו צריכה להיפסל על הסף. אני לא עשיתי עם זה שום דבר, כי הבנתי מראש והיה ברור לי מי ייבחר ואני ממילא עוזב. אפילו אמרתי למשנה שלי לא לגשת כי היא תתבזה ולא תיבחר. דיברתי עם מנהל משאבי אנוש ואמרנו שמי שלא עומד בדרישה הזו צריך להיפסל ודיברנו על הילה רווח ספציפית. ועדת המכרזים חשבה אחרת.
המקרים בהם בתום אירוע משפחתי מגלים אורחים כי כשחגגו עם החתן והכלה מישהו דאג לפרוץ לרכבם כבר מוכרים. במקרה הטוב מדובר רק בגניבת רכוש מרכב שחנה בחניית אולם האירועים ובמקרה הרע הרכב כולו נעלם מהמקום…
בסוף החודש שעבר ארעו בחניית אולם האירועים סילבר מקרי התפרצות לכלי רכב חונים וגניבת רכוש יקר ערך מהם.
בלשי תחנת אשקלון שקיבלו את התלונות לילה אחר לילה הבינו כי גם בלילה השלישי הפורץ הלא חכם עשוי לפעול וכך גם קרה. הבלשים התמקמו בנקודות תצפית במגרש החניה עד שהאיש הגיע למקום, פרץ למכונית והחל בקור רוח ובשלווה לאסוף ממנו רכוש.
האיש, תושב אשקלון, בן 46, נעצר מיד ולבלשים שהפתיעו אותו טען כי הגיע למקום לתומו באופן רגלי. בדיקה מעמיקה העלתה כי מפתחות רכב שנמצאו ברשותו התאימו לרכב שחנה אף הוא בסמוך למגרש החניה.
מעצר חשוד. צילום דובר המשטרה
בתוך רכבו אתרו הבלשים רכוש יקר שנגנב זמן קצר לפני כן. החשוד כאמור נעצר והועבר לחקירה במחלק התשאול שבתחנת המשטרה שם הכחיש את החשדות המיוחסים לו.
"למרות הכחשותיו נאספו די ראיות הקושרות אותו למיוחס, עבירות הפוגעות באופן ממשי בביטחונו של האזרח וברכושו. נמשיך לפעול בכל האמצעים שלרשותנו על מנת לאתר את אלו שבוחרים בדרך הפלילית ונמצה עמם את הדין עד תום", נמסר הערב מהמשטרה.
ראש המועצה האזורית חוף אשקלון איתמר רביבו מתחיל לעבוד. בשבוע שעבר הוא נכנס לתפקידו ואמש התקיימה ישיבת המועצה הראשון בראשותו בהם נכנסו לתפקידם חברי המועצה החדשים ומונו בכירי המועצה.
השבוע, לאחר שרביבו התחבר למנגנוני המועצה הגיעה השעה גם להתחיל לעבוד. "יש לנו עבודה רבה" אמר רביבו מאז שניצח בבחירות וידע למה הוא מתכוון.
רביבו הקים לאחרונה את פורום המאה והכוונה היא למאה הימים הראשונים מאז היכנסו לתפקיד בו הוא מבקש מתושבי המועצה בעלי ניסיון וידע לתררום ולהציע לראשי המועצה הצעות בנושאים שונים לפיתוח המועצה. "ההון האנושי הקיים במועצה הוא היתרון העצום שלנו ולכן השיתוף של כלל האנשים בעלי הידע והניסיון הוא הכרחי" כתב רביבו לעובדי ותושבי המועצה והוסיף "מסיבה זו אני רואה חשיבות רבה בעבודת הפורום שאותו ירכז מטעמי רונן ליבנה". את הרעיון להקמת הפורום הגה יחד עם רונן ליבנה במהלך תקופת הבחירות.
רונן ליבנה, איתמר רביבו וגיל תימור
רביבו ציין כי הפורומים השונים אינם באים במקום עבודת המועצה, אך נדרשת מעורבות חיונית מצד הציבור. "רק בשיתוף מלא ואמיתי בין כלל המעורבים נוכל להגיע לבניית תכניות וחזון התואמים את חלומותינו, אבל הינן גם ברות יישום ממשי בלוח זמנים הגיוני. התנהלות שקופה ומשתפת של כולנו תביא לתוצאות הטובות ביותר".
היום יום עשרה בטבת שבמסורת היהודית מצויין כיום צום אשר בו החל המצור על ירושלים שלאחר שנה וחצי ארע חורבן בית המקדש הראשון. אולם יום זה מצויין גם כיום הקדיש הכללי לזכרם של חללי השואה שיום מותם לא נודע.
אמש, ערב עשרה בטבת, נערך אירוע לכלל תלמידי בתי הספר התיכוניים בעיר, בהפקת המחלקה לתרבות יהודית בעיריית אשקלון, בשיתוף עמותת י"ש ובהשתתפות גמלאי העיר וניצולי שואה.
באירוע השתתפו מאות תלמידים, שהתמודדו עם מצד אחד עם נושא חורבן בית המקדש הראשון ומצד שני עם השואה במבט עכשווי, כאשר ניצולי שואה ובני הדור הצעיר ניהלו שיח בין דורי משותף על מהות הזיכרון ועל הדרך בה יש לספר את סיפור השואה לדורות הבאים.
מקהלת פרחי אשקלון מופיעה. צילום: פוטו יוסי את עוזי
האירוע הוקדש לזכר ניצולי השואה תושבי אשקלון, דוד אריאל ומשה מנדל, זכרם לברכה, שהלכו לעולמם בחודשים האחרונים לאחר עשרות שנים של פעילות להנצחת השואה.
כבמהלך האירוע שולבה פעילות אומנותית של אומנית החול, ציבי וקסן, מקהלת 'פרחי אשקלון' הופיעה על הבמה והתקיים פאנל בהנחייתו של אבי רט, עורך התלמוד הישראלי. משתתפי הפאנל בשני הסבבים: רבקה פרל והנכד שלה סגן בנימין שילה פישמן, מנהל האולפנא, הרב ינון בן דוד, עידו אריאל, נציג משפחת אריאל ומרצה לתקשורת במכללת 'ספיר', אל"מ (במיל') נוחי מנדל, נציג משפחת מנדל ומנהלת מקיף ד', שרה מצרפי.
אחרי התיקו 0:0 המשמים בין הפועל אשקלון לעירוני רמת השרון בשבוע שעבר, שלומי דורה וחניכיו חוזרים לאצטדיון סלה למשחק מסקרן מול אחי נצרת. בקבוצה ינסו לעלות למקום השלישי על חשבון הפועל כפר סבא ויקוו לא לאבד גובה בצמרת.
המחצית הראשונה נפתחה בסערה לעיני 850 צופים. הפועל אשקלון לחצה את שערה של האורחת ברבע השעה הראשונה אך ללא שערים לרוע מזלה.
עובדי רשות האכיפה והגבייה, הלוא היא ה'הוצאה פועל' ישביתו מחר (ג') את כל לשכות ההוצאה לפועל ברחבי הארץ, לרבות המרכז לגביית קנסות בירושלים. הלשכות יהיו סגורות. כחלק מהצעדים לא תתקיים קבלת קהל, לא יהיה מענה טלפוני, לא יהיו שירותי הקלדה בדיונים וצוותי חוץ לא יצאו לפעילות שטח.
לדברי העובדים הצעדים מתקיימים נוכח החלטת הנהלת הרשות לפגוע חד-צדדית בשכר העובדים וצוותי השטח, באופן שיפחית את שכרם במאות שקלים לפחות מדי חודש.
ועדת הכספים של הכנסת אישרה היום (ב) את מתווה הפיצויים שהציע שר האוצר, משה כחלון. המתווה גובש ברשות המסים בתיאום עם נציגי המגזר העסקי.
השר כחלון כחלון במפעל עשות אשקלון. צילום: פוטו יוסי את עוזי
את הנזקים הישירים כבר פיצתה המדינה באמצעות 'מס רכוש' אך הנזקים העקיפים שנגרמו להם לא נכללו בפיצוי. כעת המדינה מפצה אותם באמצעות שלושה מסלולי פיצויים (כפי שמפורטים בתקנות): * מסלול מחזורים לענף הדבורים – לתקופה מיום 1.5.18 ועד 28.2.19. * מסלול מחזורים לענף התיירות הכפרית – לתקופה מיום 1.5.18 ועד 30.4.19. * מסלול שכר לענפי המסחר, התעשייה, השירותים, החקלאות, התיירות והדבורים – לתקופה מיום 1.5.18 עד 28.2.19.
הכוורות משמאל. אחד מהענפים שנפגעו. צילום: צפריר ניר
עקב הצורך לתת מענה מהיר לעסקים שנפגעו, נקבע מנגנון פשוט לפיצויים כמפורט: 1. בענף התיירות והדבורים – הפיצויים לענפים אלו יינתן במסלול מחזורים. הניזוק יוכל להגיש תביעה לקבלת החזר בגין ירידה במחזור העסקי בשל המצב הביטחוני בהשוואה למחזור העסקי בתקופה המקבילה אשתקד. עם זאת תינתן אפשרות לניזוק לבחור לתבוע פיצויים במסלול שכר, חלף מסלול מחזורים. 2. כל הענפים – שכר בגין היעדרות מעבודה בשל הוראות פיקוד העורף בטווח של עד 40 ק"מ מרצועת עזה: המסלול מפצה מעסיקים ועצמאים בגין הוצאות השכר בעבור הימים בהם עובדים נעדרו ממקום עבודתם בשל הוראה של פיקוד העורף על סגירת מוסדות חינוך ברשות מקומית או בשל הוראה על סגירת מקום עבודה. המסלול מבחין בין תקופת היעדרות של עד 10 ימים במהלך התקופה המזכה (החל ב-1.5.18 ועד 28.2.19), בגינה יינתנו פיצויים "במסלול מהיר" בסך של 370 ₪ ליום לבין היעדרות של יותר מ-10 ימים, בגינה יינתנו פיצויים בהתאם לנוסחה שנקבעה בתקנות, בדומה למבצעים קודמים.
בשורה טובה או מדאיגה? תלוי באיזה צד אתם. שירות בתי הסוהר ישחרר לחופשי כבר ביום חמישי הקרוב 957 אסירים שיחזרו לבתיהם לאחר שעונשם קוצר. בין אותם אסירים פליליים יש גם 22 אסירים תושבי אשקלון שישובו לעיר. בתחנת המשטרה המקומית ובאגף הרווחה בעיריית אשקלון כבר קיבלו עדכון על האסירים ונערכים לקראתם חזרתם לעיר.
מדובר בצעד חריג בה המדינה נאלצת לשחרר כמות גדולה של אסירים לאחר שבג"צ קבע ביוני אשתקד כי עד סוף שנת 2018 צריכה המדינה לשפר את תנאי הכליאה של כלל האסירים בישראל ולהקטין את הצפיפות בבתי הכלא.
להגדיל את מרחב המחיה. תא בכלא. צילום: אייל טואג
על פי הקביעה לכל אסיר צריכים להיות לפחות 4.5 מ"ר מרחב מחיה. משלא הצליחה המדינה לעמוד ביעד, היא נאלצת 'לדלל' את כמות האסירים.
לפני חודשיים אישרה ועדת הפנים של הכנסת את תיקון חוק "שחרור מנהלי מוגבר" ובכך סללה את הדרך לשחרור מאסיבי של אסירים פליליים ששנגזרו עליהם פחות מארבע שנות מאסר. מדובר באסירים המרצים עונשי מאסר על עבירות אלימות, מין, פדופיליה, רכוש וסמים ועוד. מה שעוד נקבע שאסירים ביטחוניים לא ישוחררו.
המדינה לא עמדה ביעד. האסירים ישוחררו. אילוסטרציה: דוד בכר
כאמור, ביום חמישי הקרוב צפויים להשתחרר מאות האסירים ובהם גם 22 אסירים תושבי אשקלון שישובו אל חיק משפחתם.
בימים אלו הוציא לאור ד”ר אמיל חי, לשעבר סגן מנהל בית החולים ברזילי, את ספרו “רכבת לילה מבגדד” בהוצאת אוריון.
ד”ר חי, בן 64, נשוי ללילי, ילידת הארץ, גם היא ממוצא עיראקי, לשעבר מזכירה רפואית בקפלן, והם הורים לשתי בנות. הוא תושב רחובות ומומחה לרפואה פנימית ורפואה דחופה. לאחר סיום לימודי הרפואה באוניברסיטה העברית בירושלים עבד כרופא בקפלן במשך עשור וכן היה מנהל המיון בברזילי. לאחרונה פרש לגמלאות, והוא עובד בחצי משרה בברזילי ביחידה לניהול סיכונים ובטיחות הטיפול.
“זו הייתה הרפתקה”
ד”ר אמיל חי נולד בבגדד בשנת 1954. בשנת 1971, לאחר שהשלים את לימודיו בבית הספר התיכון שמאש ולאחר שעבר בהצלחה את מבחני הבגרות, ברח מעיראק. שבוע לאחר מכן ברח גם אחיו היחיד רוני, המבוגר ממנו בשבע שנים, רוקח בעל דיפלומה מאוניברסיטת בגדד.
אמיל חי בצעירותו בעיראק. צילום: מהאלבום המשפחתי
“הגענו בכוחות עצמנו ובאחריותנו ברכבת, ומכאן שם הספר”, מספר ד”ר חי. “אני מכיר את השיר רכבת לילה לקהיר, אך אין קשר לשיר. אנחנו באמת עלינו על רכבת וכך הגענו לארץ. היינו צריכים לעבור מגבול עיראק לגבול כורדיסטאן, והיו שם ביקורות מאוד קפדניות. הרבה יהודים התגלו בנקודות אלו והוכנסו לכלא. בנקודת הביקורת האחרונה הדרך כבר הייתה קלה יותר, ועברנו לגבול של פרס ללא ידיעת אנשי הפטרולים בגבולות. זו הייתה הרפתקה, ולמישהו בן 17 וחצי שלעולם לא עזב את הבית זה היה דבר עצום. למדתי בבגדד קורס עזרה ראשונה ושיבשתי את שמי, תוך כדי שימוש בתעודה וכן כדי לשנות שמות יהודיים של משפחה אחרת, כל זאת כדי שלא תתגלה”.
משפחתו של חי קיבלה אותו ברמת גן, הוא למד בירושלים ושירת במסגרת עתודה אקדמית. במלחמת יום הכיפורים היה כבר בעיצומו של קורס חובשים, ולאחר נישואיו עבר להתגורר ברחובות.
ד"ר אמיל חי. צילום: מורן נסים, צילום רפואי
“מיד עם הגעתי לארץ לקח אותי דודי מצד אימי לאוניברסיטה העברית בירושלים”, הוא מספר. “הוא רשם אותי לשנת מכינה, ואת אחי הוא לקח לעבוד עמו כרוקח במפקדת יהודה ושומרון. במהלך ששת החודשים הראשונים להגעתנו ארצה עטפו אותנו באהבה כל הסבים והסבתות, הדודים והדודות, מצד אבא ומצד אימא, אירחו אותנו אינספור פעמים, דאגו לכל הצרכים שלנו ותמכו בנו גם הרבה אחרי שהורינו הגיעו לארץ. במשך שישה חודשים ראשונים היינו בלי ההורים, רק אני ואחי”.
“סיפור בריחה בערבית”
את קורותיו וקורות יהודי עיראק הוא החל להעלות על הכתב לפני עשרות שנים, “הייתי במעונות הסטודנטים בירושלים, הרגשתי לבד והתחלתי לכתוב על חיי היהודים בעיראק, וגם על סיפור הבריחה שלי שהוא אותו סיפור של כל מי שברח למעשה באותה הדרך, וזה לא פורסם אף פעם. כתבתי במחברת את סיפור הבריחה בערבית, וכל חיי ידעתי שמתישהו אכתוב ספר. הייתי לבדי במעונות הסטודנטים בהר הצופים, ישבתי בחדרי כל ערב, ותוך בכי רב וגעגועים מרים להוריי כתבתי את הסיפור. שמרתי את המחברת בארון שנים רבות מתוך תקווה שיום אחד תגיע העת להוציא לאור ספר.
המחברת בה כתב ד"ר חי את קורות חייו בערבית
“שמתי את המחברת בצד, וכשצפיתי לאחרונה בסרט 'מפריח היונים' – ואני לא צופה בסרטים ולא הולך לקולנוע – הבנתי שזה הסרט הראשון שדיבר על יהודי עיראק בשנות ה-40, ואז אמרתי זו ההזדמנות שאשלים את הסיפור על חיי היהודים בשנות ה-60, ואיך ברחו מעיראק באותה תקופה. לקחתי את כל המחברת והתחלתי לתרגם אותה לעברית, ועל סמך תעודות ותמונות בניתי את סיפור חיינו. הסרט מאוד נגע ללבי. אין שום זכר לתיעוד חיי הקהילה של יהודי עיראק, ולכן חשבתי שזה הזמן להשלים מה שהופיע בסרט ולסגור את המעגל, ואם מישהו ירצה להפוך את הספר לסרט, אז מה טוב”.
במה עסקו הוריך ומתי הם עלו לארץ? “אבי היה מנהל חשבונות של הקהילה היהודית, ואימי עקרת בית. רק לאחר שישה חודשים הם הצליחו לצאת מעיראק באופן חוקי עם דרכונים לשווייץ ומשם לארץ. אבי ביצע את הקישור למתווך הכורדי שהבריח אותנו, אך למעשה הגענו בצורה עצמאית בדרכים, והם עצמם החלו בתהליך של עלייה לארץ רק כמה חודשים אחר כך, זאת בעקבות הקלות שנתנו לאנשים מבוגרים או חולים”.
אמיל חי ומשפחתו בעיראק. צילום מהאלבום המשפחתי
הספר, המשלב גם תמונות מחייו של חי בעיראק, לא רק מתעד את מסע בריחתו של נער בן 17 משם ואת מסע הגעתו לארץ, אלא גם מתאר את כל הגעגועים לטעמים והריחות שעליהם גדל ואת הרצון לכתוב על כך כדי להאיר זרקור על הקהילה העיראקית בארץ, שלדבריו נדחקה לפינה מבחינה היסטורית. מסעו של חי כתוב בצורה אותנטית מנקודת מבטו של הנער התמים שהגיע אל הארץ המובטחת ומשלב בתוכו גם את מסע התפקחותו והתבגרותו.
הסכם הגג נראה פתאום קטן: תוכנית מתאר כוללנית לעיר אשקלון, שקודמה על ידי העירייה ובתמיכת מנהל התכנון במשרד האוצר, צפויה להפוך את אשקלון למגה עיר עד שנת 2035. התוכנית שאושרה להפקדה כוללת תוספת של כ-22 אלף יחידות דיור שייתנו מענה להיקף אוכלוסייה של כ-308 אלף תושבים. כמו כן, התוכנית כוללת תוספת של 60,700 מ"ר עבורי שטחי מסחר וכ-1.6 מיליון מ"ר עבור שטחי תעסוקה. התוכנית חלה על כל שטח השיפוט של העיר אשקלון בהיקף של כ-53 אלף דונם.
יש מקום ל-308 אלף תושבים באשקלון? צילום: אדי ישראל
התוכנית מגדירה את ציר שד' בן גוריון כ"שער הכניסה" החדש לעיר. הציר מתחיל בכביש ארצי מס' 4 ועד חוף הים, ולאורכו מצויים משרדי הממשלה בהם בית המשפט, העירייה, היכל התרבות והמרכז הרפואי "ברזילי". במסגרת התוכנית, יהפוך הרחוב למעורב שימושים- מגורים, מסחר ותעסוקה עם חזיתות מסחריות במפלס הקרקע. לאורך הציר מתוכננים לקום קריית ספורט כולל אצטדיון, תחנת רכבת חדשה, נתיבים ייעודים עבור תחבורה ציבורית, וכן שבילי אופניים והולכי רגל. שכונת מגדל שגם היא ממוקמת לאורך רחוב בן גוריון, מיועדת לשימור עפ"י התוכנית.
כמו כן, במסגרת התוכנית תבוטל תחנת הרכבת הקיימת שממוקמת דרומית לשדרות בגין, מאחר והמקום בו היא נמצאת כיום אינו נגיש בצורה טובה לחלקי העיר.
תחנת הרכבת תבוטל. במקומה נקבל שתיים. צילום: אלירם משה.
במקומה, התוכנית מציעה הקמת שתי תחנות רכבות חדשות- אחת תוקם כאמור בסמוך לשדרות בן גוריון ובנגישות לאזור התעסוקה, מרכז העיר ולשכונות הדרומיות והשנייה תוקם בצפון העיר כחלק מתוכנית הותמ"ל ב"עיר היין".
כפי שפורסם לראשונה באתר “כאן דרום” אשקלון, המשטרה חוקרת חשד לזיוף הפרוטוקולים של הבחירות לאחר מועד פרסום התוצאות. על פי החשד, הדבר נועד לסייע לשינוי התוצאות. את התלונה הגיש מנהל הבחירות באשקלון ליאור קלצ’קין.
המסמכים המדוברים הופיעו בערעור הבחירות שהגיש איתמר שמעוני, ובו טען כי הוא ניצח ב-153 קולות ולא הפסיד ב-374 קולות. השבוע הגיעו המסמכים הללו לדיון בבית המשפט לעניינים מנהליים בבאר שבע בפני השופט אליהו ביתן, שכבר בתחילת הדיון טען כי מדובר במסמכים מזויפים.
השופט אליהו ביתן. צילום: אתר בתי המשפט
השופט ביתן פנה לעו”ד דניאל כהן המייצג את שמעוני ושאל אותו: “ראית את התגובה? אני מתייחס במיוחד לתגובה של משיב 3 (תומר גלאם) על פני הדברים. זה מטריד ביותר במילים עדינות. איך קיבלת מסמכים שלא מתאימים למה שיש בתיק? איך קיבלת מסמכים שעל פניהם מזויפים?” עו”ד כהן: “אנחנו הגשנו את התלונה ליועץ המשפטי”.
השופט ביתן: “ממי קיבלת את המסמכים?” עו”ד כהן: “קיבלתי מנציגים של איתמר שמעוני. אביבית סימני שהגיעה יותר מפעם אחת. היא אומרת שצילמה”.
השופט ביתן: “איך זה שונה? הדברים כל כך בולטים. השאלה מי זייף? זה שזה מזויף זה ברור לחלוטין. השאלה מי זייף? אני שואל מה אתם רוצים כאן? זה במישור הפלילי המובהק החמור ביותר”.
סימני, שבמהלך מערכת הבחירות הביעה תמיכה נלהבת בשמעוני, הייתה כאמור מי שבין היתר צילמה את הפרוטוקולים על מנת שיוגשו בערעור הבחירות של שמעוני.
היא לא הייתה בבית המשפט, ובשיחה עם “כאן דרום” היא מסבירה: “מי שהגישה תלונה ראשונה במשטרה על הפרוטוקולים זה אני. מה שקרה בבית המשפט זה ניסיון להכפשה. הרי אם היה לי יד בזה, אז למה ניגשתי למשטרה? נראה לך הגיוני שאדם בריא עם ראש על הכתפיים יגיש תלונה וירצה להפיל את עצמו?”
על פי החשד של המשטרה, הפרוטוקולים שונו כך שנוספו לשמעוני מאות קולות. אלא שבבית המשפט נטען שהדבר לא אפשרי לאור ההשגחה הצמודה שיש על מי שמגיע לצלם ולתעד את החומרים. אז מנהל הבחירות ליאור קלצ’קין קם ואמר כי הפעילים של שמעוני לקחו את המסמכים ממשרדו לביתם, תיקנו אותם והחזירו אותם בחזרה מתוקנים.
מנהל הבחירות 2018 באשקלון, ליאור קלצ'קין
סימני מכחישה גם את זה, “אני חייבת לומר לך שלאורך כל הדרך היינו שם שמונה פעמים, והוא שקרן אם אמר שהיינו שלוש שעות שם. יש מצלמות, אפשר לראות, אני הייתי נכנסת בשעה חמש וחצי-רבע לשש ונמצאת שם עד שבע וחצי עד שהוציאו אותנו, זה עוד שקר. יש מצלמות בטריטוריה שלו בבניין שלו ואפשר לראות את זה. הטעות שלו שהוא לא הוציא לפני שהגיע לבית המשפט. אלה טעויות שלא ייאמן איך הוא עשה אותם”.
בדיון בבית המשפט אמרה נציגת הפרקליטות כי המשטרה כבר החלה בחקירת המקרה ואנשים אפילו מסרו כבר עדות וכי עתידים לזמן אנשים נוספים לחקירה. סימני אומרת כי היא אינה מודאגת מכך, “אם אני אצטרך להגיע לחקירה או לתשאול, אז אני יכולה לומר לך שאני רגועה לחלוטין. ואני אגיד מה שאני חושבת ומה שאני יודעת. ומה שאגיד זה לא יהיה לטובתו (של מנהל הבחירות, ד”ל). הוא זה שישב איתנו מהרגע שהגענו. יותר מזה, הוא היה רוצה לשתות כוס מים או קפה, הוא היה אומר, ‘תצאו החוצה, אני רוצה לנעול’. אז היינו שואלים בתמימות ‘מה אתה רוצה?’ והוא היה מסביר שהוא חייב. וזה שהמרחק מהחדר שלו למטבחון הוא חצי מטר. היה מקרה שבאתי לצלם בחמש וחצי, והיו שתי מכונות צילום, אבל אחת לא עובדת, אז הוא אומר שחסר טונר, אז יצאנו להביא טונר. הוא נעל את החדר, ואני רציתי לשבת על ספה ליד החדר, והוא לא נתן לי לשבת ואמר שאבוא איתו”.
שמעוני ורעייתו ביום הבחירות
אבל מצד שני רואים שהזיופים לכאורה הם לטובת שמעוני. “אני הגשתי תלונה על זה. זה לא עניין אותי שזה היה לטובת איתמר או גרע מתומר. המטרה שלי הייתה לבוא ולהוכיח שהבחירות האלה, כל יום הבחירות היה ביזיון אחד גדול. לא הסתכלתי למי הוסיפו ולמי גרעו. אני לא ידעתי אפילו, לא ראיתי את התוצאות של משרד הפנים”.
סימני מספרת כי כבר במהלך הצילומים היא הבחינה באי סדרים, “כל פעם ליאור היה תופס את הראש ואומר שזה לא מקצועי. כל פעם שראינו משהו בפרוטוקולים הייתי שואלת, ‘ליאור, איך זה יכול להיות?’ והוא היה אומר לי ‘אביבית, את שואלת את אותה השאלה, ואני עונה לך את אותה התשובה’. אני הגעתי וצילמתי בנוכחותו ויצאתי משם, ומה שהם עשו בפרוטוקולים זה הם. עד שבאנו אליו בחמישי לחודש הקלפיות הסתובבו בין הבית של אימא שלו לבין הרכב שלו”.
אביבית סימני ואיתמר שמעוני
מה ראית בפרוטוקולים? “מבחינתי הכול היה מזויף שם. ראיתי שם פרוטוקולים לא זהים בקלפי 40, בקלפי 165 שינו את המספרים, על קלפי 1 שמצאנו שני פרוטוקולים. אני באתי ואמרתי במשטרה, ‘תראו, יש פה משהו שהוא לא הגיוני, ואני מבקשת שתבדקו’”.
הפער הצטמצם ל-202 קולות
את הערעור הגיש שמעוני בשבוע שעבר ובו דרש כי יכריזו עליו כזוכה בבחירות לאור המסמכים שהציג, ולפיהם הוא ניצח בבחירות.
על פי הפרוטוקולים ששמעוני מציג, לטענתו ישנן קלפיות שמספר הקולות שבהן גבוה ממספר הקולות שהוקלד והועבר לוועדת הבחירות. הבחירות, כזכור, הסתיימו בפער של 374 קולות, ולטענת שמעוני, אם יתוקנו שגיאות ההקלדה, תוצאות הבחירות ישתנו באופן שהוא מנצח בפער של 153 בסך הכול.
רוצים להישאר מעודכנים? הצטרפו אלינו: ⇔⇔⇔
שמעוני הציג לדוגמה את קלפי מספר 40, שבה הוקלדו לו 90 קולות, אך בפועל, לטענתו, נספרו בה לזכותו 245 קולות. מנהל הבחירות הגיש תגובה לערעור באמצעות עו”ד אורית קרץ מטעם פרקליטות מחוז דרום (אזרחי), ובה נכתב: “לגבי הטענות לפגמים בפרוטוקולים ובהקלדת התוצאות יצוין כי הוגשה תלונה בחשד לשינויים שנערכו לכאורה בפרוטוקולים לאחר הבחירות, והנושא מצוי בחקירת משטרה… לגבי הטענות הנוגעות לקלפיות 3, 13 ,40, 156 – בעניין הפרוטוקולים בקלפיות אלה, כפי שצורפו כנספחים לערעור, עלה כאמור חשד שהנתונים כפי שמופיעים בנספחים אינם משקפים נכונה את הפרוטוקולים כפי שנערכו ונחתמו. הנושא כאמור נמצא בחקירת משטרה, נתונים שהועברו למשטרה יוצגו לבית המשפט הנכבד במעמד צד אחד”.
בחמישי בהיכל "מהבולה" – מופע בידור מוזיקלי דו לשוני עברית ומרוקאית בכיכובם של אריק משעלי ("שנות ה-80") וזוהר סבאג. בשיתוף תזמורת נגנים בניצוחו של אריאל כהן.
הסרט "טובת הילד"
סיפורו של רונדה, קשיש משועמם, שכל מי שנקלע למפגש עמו לבסוף מצטער על כך. המופע משלב את מיטב המוזיקה המרוקאית השעבית. חמישי 20.12.18, בשעה 20:30, היכל התרבות אשקלון
סימנה בשישי: הקרנת הסרט “טובת הילד”
בשישי במרכז הכנסים הקרנת הסרט “טובת הילד” בבימוי ריצ’רד אייר. פיונה מיי (אמה תומפסון) היא שופטת מכובדת ועסוקה שרגילה להחליט החלטות הרות גורל בתחום המשפחה על בסיס יומיומי, לעיתים קרובות על חשבון הזמן עם המשפחה הפרטית שלה. ברגע של משבר אישי ביחסיה עם בעלה (סטנלי טוצ’י), פיונה מתבקשת לשפוט בתיק חדש שסובב סביב אדם, בחור צעיר ומבריק בעל השקפת עולם שהיא פשוט לא מבינה. למפגש בין השניים יהיו השלכות רגשיות עצומות גם עבור אדם בן ה-18 וגם עבורה, והוא ישנה את חחיהם לנצח. שישי 21.12.18, בשעה 10:00, מרכז הכנסים אשקלון
מה במועצה: אירועי השבוע במועצה אזורית חוף אשקלון
מהילד שבי
בשלישי בבית העם הודיה שרון כהן עם “מהילד שבי אל הילד שלי” – ההרצאה שתשנה לתמיד את תפישת עולמכם לגבי מהו חינוך. הרצאה סוחפת ומרתקת, משולבת בהומור, על הורות ילדים וחינוך. הרשמה באתר המועצה www.hof-ashkelon.org.il תחת הכותרת “תשלומים”. שלישי 18.12.2018, בשעה 20:00, בית העם במושב הודיה
זה בהחלט מתחיל להישמע לנו כמו מנגינה מוכרת שחוזרת על עצמה. שבוע אחד הפועל אשקלון מנצחת, מתקרבת לכדי מרחק נגיעה מהמקום הראשון ומפיחה המון תקוות בקרב אוהדיה, ואילו שבוע לאחר מכן מגיע לו תיקו או הפסד שמחזיר את כולם לקרקע ומרחיק את הקבוצה האשקלונית מהפסגה. בשפה העברית – צעד אחד קדימה, שני צעדים אחורה.
וזה בהחלט נכון גם באשר ליכולת שמפגינים שחקניו של שלומי דורה, כי כשהם מנצחים, הם עושים את זה תוך כדי תצוגה ושערים מרהיבים שמרימים את האצטדיון באוויר. וכשהם עושים תיקו או מפסידים, זה אומר שהם שיחקו איום ונורא, וברוב המקרים גם האוהדים מתחרטים שהם יצאו מוקדם מהעבודה ועשו את המאמץ להגיע למשחק.
ניניס משמאל. יצא צולע מהמגרש. צילום: לירון מולדובן, דוברות הפועל אשקלון
בדיוק כך היה השבוע ברמת השרון, כאשר הפועל אשקלון סיימה בתיקו מאופס והייתה שותפה לשיממון אחד גדול באצטדיון גרונדמן. אותו משחק אמור היה להיות משוחק בכלל ביום שישי שעבר, אך בשל הגשמים הכבדים שפקדו את המקום, המגרש הוצף ולא היה שמיש למשחק. ביום שני כאמור, אשקלון עשתה את דרכה לרמת השרון לעבר המשחק המיוחל, לא לפני שראתה איך הפועל כפר סבא גורפת לה שלוש נקודות נוספות שמרחיקות אותה מאשקלון ואף מלחיצות את שחקניו של שלומי דורה לקראת המשחק מול רמת השרון.
כך לפחות חשבנו, כך אמור היה להיות, כיוון שהפועל אשקלון הייתה אמורה לטרוף את הדשא ולהיות עדיפה פי כמה מהקבוצה הביתית, שנחשבת כשלעצמה לקבוצה חלשה שלא אמורה להוות סכנה. בפועל, קיבלנו כאמור משחק נטול הזדמנויות עם תוצאה שבהחלט שיקפה את מה שראינו על כר הדשא. אז לא רק שאשקלון לא מצליחה לחבר ניצחון שני ברציפות, היא גם נותנת לכפר סבא לברוח לה ואף לא מנצלת את ההפסד המפתיע של הפועל קטמון להפועל איכסל ולוקחת נקודה אחת בלבד ממשחק החוץ.
צהלה ושמחה באשקלון לאחר כיבוש השער. צילום: לירון מולדובן, דוברות הפועל אשקלון
אוהדי הקבוצה שטרחו והגיעו לרמת השרון הביעו אכזבה גדולה נוכח העובדה כי הקבוצה שיחקה ללא קשר התקפי טבעי. משום שסטוריס ניניס לא שיחק בשל פציעה בשבוע שעבר, לאשקלון היה חסר שחקן קדמי שיניע את הכדור ואת הקישור של הקבוצה. שלומי דורה הציב שלושה חלוצים בדמותם של שחר הירש, גל צרויה ואליאור משעלי, אך הקשרים ערן ביטון ואור חסידים הפגינו חולשה, לא ידעו להוציא את אשקלון קדימה ולא הצליחו לייצר הזדמנויות לחלוצים.
מי ששוב עשה את עבודתו בין הקורות ושמר על רשת נקייה הוא השוער ליאור חדריאן, שמגלה יציבות יוצאת דופן, ושוב גרף מחמאות מחבריו ומאנשי הקבוצה. כעת, אחרי 14 משחקי ליגה, הפועל אשקלון ממוקמת במקום הרביעי בטבלה ובמרחק של שתי נקודות ממקום שמוליך לליגת העל.
לביא שוחרר, דקל משה יושאל
בתוך כך, בהפועל אשקלון כבר נערכים לחודש ינואר הקרוב וכבר כעת מבצעים שינויים בסגל הקבוצה. מעבר לרצון להתחזק בכמה עמדות, במועדון החליטו גם לדלל את הסגל, והשבוע הקשר אמיר לביא קיבל הודעה על שחרורו. לשחקן נולד בתחילת השבוע בן, וכאמור כמה ימים לאחר מכן הוא "זכה" במתנת שחרור. לביא שותף בשבעה משחקים העונה, אך לא הצליח להטביע את חותמו ולהיות שחקן מוביל בקבוצה.
אמיר לביא (משמאל), קיבל בן והודעת שחרור. צילום: דוברות הפועל אשקלון
השנה זכיתי להדליק נר שביעי של חנוכה עם חבורת נשים נפלאה, כמיטב המסורת הנשכחת של “עיד אל בנאת” – חג הבנות בערב ראש חודש טבת. בהמשך לטור שכתבתי על סיפור יהודית חגגנו יחד עם נשות המועצה בהובלתה של מיריי אלטיט, סגנית ראש העירייה, בביתה של אילנה שפיר ז”ל, אמנית בינלאומית ידועה שחיה באשקלון. שפיר מוכרת לרוב כאמנית פסיפס בשל הסגנון הייחודי שפיתחה, אך למעשה היא שלטה בטכניקות אמנות מגוונות, ויצירותיה הרבות מעטרות את ביתה כאילו היו חלק ממנו מאז ומעולם. גיורא שפיר, בנה של אילנה, פתח עבורנו את ביתה של אימו שמשמש בשנים האחרונות, מאז הלכה לעולמה, מוזיאון קסום וראי לעולמה היצירתי והמרתק.
אילנה שפיר
כפנינה זוהרת השמורה בתוף צדף מחוספס, כך מתגלה בית פרטי בלב חצר ענקית ברחוב קפסטט בשכונת אפרידר. אין זה בית ראוותני מבחינת עיצוב וניצול השטח, וכבר בפסיעה הראשונה בשביל הכניסה ניכר כי הבית נועד לשרת את סביבתו ולא להפך. בכל פינה בבית, בפנים ובחוץ, מלאים הקירות בציורים מופלאים בצבעי מים, יצירות פסיפס רבות ועשירות בצבע, חומרים ומרקמים ושלל פסלי קרמיקה – יצירי דמיון עשיר במיוחד. רותם, נכדתה של אילנה, שיתפה אותנו בהשראה שעוררה בה סבתה בעקבות סיפור חייה כשורדת שואה, לוחמת בשורות הפרטיזנים (בכישרונה שרטטה מפות שסייעו לניווט בשטח) ולימים אמנית ואשת חינוך מהמעלה הראשונה. לשמחתי, זכיתי לפגוש את אילנה באופן אישי בשנותיה האחרונות, והיא פעלה והתנהלה היטב גם בגילה המופלג.
אילנה הייתה אישה מרשימה לכל הדעות ובפרט בשל צניעותה ואהבתה האותנטית לאמנות. יצירותיה פזורות גם ברחבי העיר, בין היתר בבית הכנסת נצח ישראל ובהיכל התרבות. יצירותיה הוצגו בשלל תערוכות בעולם והיא הרצתה והנחתה סדנאות בכנסים בינלאומיים, ועדיין חיה בצניעות ופשטות.
שפיר בסטודיו שלה. צילום: גיורא שפיר
בשנת 1986 זכתה בתואר ההוקרה “יקירת העיר אשקלון” בשל תרומתה לחינוך, לאמנות ותרבות ברמה העירונית ובעולם כולו. עם זאת, רובכם בוודאי לא מכירים את אילנה שפיר ז”ל, סיפור חייה המרתק ואמנותה פורצת הדרך, וראוי שהציבור באשקלון, לרבות הדור הצעיר, ילמד ויכיר את פועלה.
עינב קורן
בשבוע האחרון התוודענו גם להחלטת השדולה לזמר העברי בכנסת (כן, כן, מסתבר שיש ועדה כזו) להעניק אות הוקרה לזמר אייל גולן. למעשה, כך מתברר, ההחלטה לא התקבלה על ידי הרוב, אלא על דעת יו”ר השדולה חברת הכנסת נאווה בוקר. בשונה מאילנה שפיר ז”ל, כולנו מכירים היטב את השם אייל גולן, לטוב ולרע. שיריו מתנגנים בפלייליסט הישראלי כבר יותר מ-20 שנה, הוא צבר אינספור תארים בסגנון “זמר השנה”, “שיר השנה” ו”אלבום השנה”, כיכב בתכניות ריאליטי על שמו וגם כבש את קיסריה והיכל נוקיה. אין ספק, אייל גולן הוא אחד הזמרים היותר פופולריים בישראל ומתפקד כתעשיית מוזיקה כלכלית ענפה. זאת אף על פי שאינו כותב או מלחין את שיריו, אלא מבצע בלבד, וכשרון השירה שלו מתועל בעיקר לרווחתו האישית. פופולריות היא לא תנאי להוקרה, ובטח לא הישגי מכירות או אחוזי השמעה, אלא הערך המוסף וההשפעה שיש ליצירה המוזיקלית במסרים המילוליים או המולחנים על המאזינים, ובפרט כשמדובר בהוקרה בשם הזמר העברי.
משפטו המתוקשר של איתמר שמעוני, השמעת הטענות לאי סדרים בקלפיות בבית המשפט, תגובות הגנה, תגובות הטוענים שכנגד, זריקת רימון לעבר ביתו של אמנון גלולה שוב מעלים את אשקלון לכותרות השליליות, ומדורי הפשע חוגגים על העיר.
איתמר שמעוני וסנגורו עו"ד מנחם רובינשטיין
למה? למה זה מגיע לנו? למה עיר שיש בה כל כך הרבה ירוק לא יכולה לסיים אפילו בחירות דמוקרטיות לראשות בלי שהשם שלה יוכפש שוב ושוב ופעם אחר פעם ובכל הזדמנות?
הסלוגן “אשקלון ויש בה המון” חייב כבר להיתפס ולהישמע כצליל חיובי. די! די, חלאס! רוצים כבר להיות מאחורי זה. רוצים לעסוק בענייני דיומא שפויים של עיר רבתי מהיפות בארץ, שיש לה כל כך הרבה לתת. אז יאללה, בבקשה לטחון מהר את הצדק ולתת לנו לחזור לעסוק בשגרת היום.
קליש כמשל וזעאתרה כתבלין (לא הכי טעים…)
ואם שגרת היום, אז יאללה, נצפין לחיפה (עדיף לעסוק בצרות של אחרים, לא?). הגברת קליש היא בוסר פוליטי. כל כך בוסר, שנפלה ברשתו של ערבי צעיר ומתוחכם שהחליט למתוח את גבולות הדמוקרטיה עד הקצה.
כשהתחילה הסאגה הזאת לתפוס כותרות, בדקתי מעט והתחלתי לגבש עמדה. עמדה שהיא כמעט בעד רג’א זעאתרה! תאמינו לי: כן, רציתי לחשוב בעד, רציתי להאמין שבעיר חיפה, שבה חיים ביחד ערבים ויהודים, יכול להיות גם סגן ראש עיר ערבי.
קליש רותם וזעאתרה
“ואלק, מה רוצים ממנו?” חשבתי לעצמי, האיש מדבר מוניציפאלית: ענייני חברה, תשתיות, חיבור בין המגזרים, חיי שיתוף ושוויון בין קהילות, כל מה שאתה מצפה מאיש ציבור מקומי שדואג לענייני עירו. אחלה של ממש. גם העובדה שלפני כן ישב בקואליציות עם כל גוני הקשת הפוליטית בחיפה: ליכוד, חרדים, חילונים – הכול נראה סבבה, אז למה לא לאפשר לו להיות סגן ראש עיר? למרות אמירותיו (שהסביר תחילה כי הוא לא שייך לארגונים האלה, רק חושב שהם לא שונים מכל ארגון לגיטימי הפועל למען זכויות בני עמו), באמת ובתמים האמנתי לו בהתחלה. אפילו הערכתי את הגברת קליש על עמידתה האיתנה מול כל המבקשים ממנה לסגת מהחלטתה. “הסכם יש לכבד”, אמרה. וואלה, צודקת (הסכם יש לכבד. השאלה – עם מי?)
רוצים להישאר מעודכנים? הצטרפו אלינו: ⇔⇔⇔
הייתה לי גם תחושה שהבחור ייקח מעט אחורה בהתבטאויות ויסביר שזה רק “חלק מתפיסת עולם כללית” ואפילו יגנה פעולות טרור באשר הן (ככה עושים כולם, משחקים את המשחק), הרי בינינו, מה ההבדל בינו לבין חברי הכנסת הערבים? למה הם יכולים להיות חברי כנסת, והוא אפילו לא סגן ראש עיר?
“אני מברך על יוזמת שרת המשפטים. יש ימים שבהם ממצים את הדין אבל יש גם ימים שהם לפנים משורת הדין ורואים איך מקרבים לבבות ומגשרים על מחלוקות”, כך פתח נשיא המדינה ראובן ריבלין את הפגישה עם שרת המשפטים איילת שקד. בפגישה הוחלט על פתיחת דף חדש ליוצאי אתיופיה שהורשעו בעבירות קלות בכך שתינתן להם חנינה.
השרה שקד
“נשיא המדינה ושרת המשפטים החליטו לייצר מסלול חנינה ומחיקת הרשעות בגין עבירות קלות של צעירים וצעירות יוצאי אתיופיה על מנת לאפשר להם מסלול חיים נורמטיבי ואפשרות לשוויון הזדמנויות”, מסביר חבר המועצה עמיחי סיבוני. “אפשר לומר בכללי שמדינת ישראל עברה תהליך בכל הקשור ליחס של המדינה ליוצאי אתיופיה והבינה שלאורך שנים הייתה פה אפליה בהתנהגות ובעיקר בכל הקשור לאכיפה, עבירות של סדר ציבורי שאיתן הייתה אכיפה מוגברת באופן חריג, והדבר התבטא באחוזים של הקהילה בכלא נוער לעומת האחוז היחסי באוכלוסייה וכן בכלא צבאי ובמספר התיקים וההרשעות. וב״ה בשלב מסוים מישהו הבין שיש פה בעיה מערכתית, והתהליך הזה הוא חלק מהתיקון. הפרויקט הוא על עבירות קלות מתוך הבנה שדווקא אצל יוצאי אתיופיה הייתה אכיפה מוגברת בתחום”.
סיבוני מסביר כי הפרויקט הזה, שנקרא “דף חדש ליוצאי אתיופיה”, מתאים לבני הקהילה בני כל גיל שקיבלו הרשעה או עונש על עבירות קלות ללא מאסר בפועל ושמעוניינים כמובן לנקות את עברם ולפתוח אופציות חדשות בחיים. “כי כידוע הרשעה ותיק פלילי מאוד מפריעים במגוון ההזדמנויות לפתח קריירה בחיים”, אומר סיבוני.
מה לגבי עבירות אחרות? “הפרויקט הנוכחי לא עוסק בהן, אבל יש מחלקות אחרות במשרד המשפטים שעוסקות במשפטים חוזרים או בחנינה, ותמיד אפשר לבחון ולעשות עבודה מקצועית על מנת לראות אם ניתן לנקות את העבר”.
