תושבת אשקלון בת 41 שעסקה בעבודות משק בית תרצה חצי שנת עבודת שירות לאחר שהורשעה כי בזמן שניקתה בתים, בעיקר באשקלון, היא גנבה מהם מכל הבא ליד.
על פי גזר הדין שניתן לאחרונה בבית ממשפט השלום בקרית גת "המנקה", תרתי משמע, גנבה מהבתים אותם ניקתה, אלפי שקלים במזומן, תכשיטים יקרים ואפילו עופות ומוצרי מזון. לאחר שנתפסה היא השיבה חלק מהדברים.
בבית אחד שבו עבדה היא גנבה שרשרת זהב בשווי 9,000 ש"ח, בובת חרסינה יקרה, 10 חולצות, מצעים, ושלוש חבילות בשר טחון. את השרשרת היא מכרה בתמורה ל-4,500 ש"ח, ואת החולצות שלחה למשפחתה ברוסיה.
תכשיטים גנובים. צילום ארכיון: דוברות המשטרה
במקרה אחר היא גנבה מבית בו עבדה 1,600 ש"ח והחזירה רק 25 דולר. מבית אחר שבו עבדה היא גנבה בקבוק בושם, סט איפור, שתי טבעות ומעטפה ובה סך של 1,000 ש"ח, אך השיבה את הבושם, לאחר שהשתמשה בו, וכן את הטבעות ואת סט האיפור.
מבית נוסף גנבה בגדי ונעלי ילדים, 20 חולצות, כלי רחצה, עופות, משחקי ילדים, כוסות וקופה ובה סך של כ-3,000 ש"ח. בהמשך, היא השיבה את בגדי ונעלי הילדים וכן את הצעצועים.
לאחר שנתפסה היא החזירה כאמור למעסיקיה חלק מהרכוש שגנבה, אך הם הגישו תלונות במשטרה על הגנבות ולאחר חקירה הוחלט להגיש נגדה כתב אישום מרוכז על חמש מקרים.
ניידת משטרה. אילוסטרציה: דוברות המשטרה
במהלך המשפט שאותו ניהלה השופטת טל לחיאני שהם הודתה הנאשמת, כאמור תושבת אשקלון ואם לארבעה שעלתה לפני 20 שנה מחבר העמים. הנאשמת הודתה באופן חלקי במיוחס לה. לטענתה, ביצעה העבירות אך בסכום כסף פחות הרבה יותר. עוד טענה כי הופעל עליה לחץ מצד המתלוננים, וכי הרקע לביצוע העבירות הוא משבר כלכלי. "היה לי מצב קשה מאוד ועבר מזה זמן. אני מבטיחה שאני לא אחזור לזה אף פעם", הסבירה בבית המשפט.
עורכת דינה של האישה הגיעה לעסקת טיעון עם הפרקליטות ואף ביקשה משירות המבחן להביע את עמדתו לאפשרות של ביטול הרשעה. "על אף התגייסותה של הנאשמת להליך הטיפולי, לאור העובדה כי מדובר במספר אירועים, בשל הערכת הסיכון בעניינה, ובהתאם להערכת ההשלכות על הנאשמת ועתידה במידה ותורשע, סבור שירות המבחן כי אין נימוק המצדיק ביטול הרשעתה".
הפועל אשקלון ממשיכה במסע ההישארות בליגה הלאומית כאשר היא אירחה הערב את אחת הקבוצות הקוראות תיגר על המקום לליגת העל בעונה הבאה – ראשון לציון. הקבוצה מעיר היין, שנמצאת בבעלותו של איש העסקים עמוס לוזון, שבעונה שעברה עזר להפועל אשקלון רצו מאוד לנצח ולהתקדם לעבר המטרות.
למרות יחסי הכוחות דווקא הפועל אשקלון עלתה ליתרון כבר בדקה ה-6, מבעיטה חופשית מופלאה של ציון צמח סמוך לפינת הקרן השמאלית סובב מצוין לפינה הימנית של השוער מתן עמבר. בדקה ה-29 ההגנה הרעועה של הפועל אשקלון שברה שיא שפל חדש, כאשר התקפת ראשון לציון ביצעה 6 מסירות בתוך הרחבה באין מפריע ובסופן גיל יצחק כבש את שער השוויון. הפועל אשקלון שיחקה טוב והרבתה להחמיץ, חלק מהפעמים מדובר בהחמצות מסמרות שיער. בדקה ה-70 אנס דאבור ביצע את המהפך לטובת הכתומים עם בעיטה גדולה לחיבורי הקורות של ליאור חדריאן ואשקלון נותרה ללא הנקודות ומפספסת הזדמנות גדולה להגדיל את הפער מהקו האדום.
היום אחר הצהריים, בשדה המתין לה אביה, יגאל, וספר את הרגעים שתרד מהמטוס. לצדו של יגאל עמד ח"כ האשקלוני, אלכס קושניר שסייע בהבאתה של הילדה לישראל.
יגאל מולנר ממתין לבתו
ברגע שהיא יצאה מאולם הנוסעים היא זינקה לידיו של האב יגאל שהרים אותה וחיבק אותה חזק. "אין הקלה, יש את המשימה הבאה לדאוג לה לעתיד הרבה יותר טוב כמה שניתן", הוא אמר ולא הרחיב עוד.
ח"כ קושניר, יגאל מולנר ובתו אמילי
כזכור, אמילי, בת ה-4.5 נסעה עם סבתה לרוסיה לצורך טיפולים, מאחר והיא אובחנה על הרצף האוטיסטי. אלא שהיא חרגה ממכסת הימים שהיה מותר לה על פי הוויזה שקיבלה והשלטונות הרוסים לא אפשרו לה לצאת מהארץ. האב יגאל, המוכר באשקלון כשף פרסם פוסטים והתראיין לתקשורת וסיפר על הכאב שנגרם שלו מכך, "אני פשוט רוצה להחזיר את הילדה שלי הביתה", הוא כתב בכאב.
מרקם החיים העדין בין חילונים ודתיים עולה שוב לסדר היום ושוב על רקע הפעלת צופרים בשכונות העיר אשקלון לפני כניסת השבת ושוב בעת כניסת השבת.
מדובר בצופרים המשמיעים שירי שבת באמצעות רמקולים המוצבים על גגות מבנים. ההשמעה נעשית זמן קצר לפני כניסת השבת על מנת להתריע על כניסתה. רמקולים כאלה מוצבים דרך קבע בעיר אשקלון בכתובות הרב מנצור בן שמעון 16, ברחוב אורט על מבנה ישיבת נחלת דוד וכן במבנה מקווה ברחוב אפרים צור 55.
בשבועות האחרונים, כך טוענים מפעילי הצופרים, הגיעו למקום שוטרים ממשטרת אשקלון ודרשו מהם להפסיק את השמעת המוזיקה.
הצופרים באחד מבתי הכנסת באשקלון. צילום: אלירם משה
בעקבות זאת פנה ארגון 'בצלמו' במכתב אל מפקד תחנת המשטרה באשקלון, סנ"צ משה לוי, "השוטרים אשר הגיעו לכתובות הנ"ל והתנכלו למרשיי, לא הציגו בפניהם כל צו או מדידה או חוות דעת הבוחנות את עוצמת הרעש ולא ברור מכוח מה החליטו השוטרים לנצל את כוחם וסמכותם לרעה, להפריח איומים ולהתנכל לצופרי השבת. אין ספק כי מדובר בחריגה מסמכות השוטרים, במטרה לרצות קומץ תושבים אשר שירי השבת אינם ערבים לאוזניהם", נכתב במכתב החתום על ידי עו"ד מיכאל ליטווק.
עו"ד מיכאל ליטווק
במכתב שנשלח גם לחברי המועצה הרב יעקב אביטן, אברהם עשור, שי רובין וחי דהרי, נכתב עוד כי "מדובר ברמקולים המשמיעים שירי שבת שקטים לאורך דקות ספורות טרם כניסת השבת ומאות רמקולים מסוגם מותקנים בעשרות ערים בישראל. מרשי פועלים אך ורק במסגרת החוק וברמת הדציבלים המותרת, לאמור מתווספת העובדה כי מדובר בהשמעה לזמן קצר מאוד וקצוב באופן שאינו מהווה כל מטרד או עבירה על החוק".
ביום רביעי הקרוב, ה-11.12, יתקיים בסינמה סיטי גלילות, אירוע סיכום שנה של בנק לאומי וקהילת סבא סבתא, בשיתוף פעולה עם רשת שוקן. את הכנס תפתח ראש אגף פיתוח עסקי בחטיבה הבנקאית של בנק לאומי ואחראית על השירות וחווית הלקוח בבנק, ליאת זטלר. במסגרת האירוע, יישאו דברים מנהלי האיזורים של קהילת סבא סבתא, אשר יסכמו את שנת הפעילות. לאחר מכן תתקיים הרצאה בנושא "הזדמנויות והגשמה בעולם משתנה" של ד"ר אלכס קומן, מרצה ליצירת ערך במרכז הבינתחומי הרצליה. את האירוע תחתום הקרנת טרום בכורה של סרט הקומדיה הצרפתי "תנו לפרוש בשקט".
"הכל החל במחקר שערכנו ובדק איך אנחנו יכולים לתמוך יותר באוכלוסייה המבוגרת", מספרת זטלר, "אחד מהרעיונות שעלו הוא לאתר ולשתף פעולה עם פלטפורמה המתמחה באוכלוסיית הגיל השלישי. בחרנו בקהילת 'סבא סבתא – הסיפור האמיתי' בפייסבוק כי היא מאוד ייחודית ופעילה. הקהילה מונה כ-30 אלף חברים בין הגילאים 55 עד 70. באמצעות השת"פ אנו מתייעצים עם הקהילה על כל מיני שירותים ומוצרים שאנחנו בלאומי רוצים לפתח עבורם, ומאידך גם שומעים מהם באילו אתגרים הם נתקלים בעידן הבנקאות הדיגיטלית.
"שיתוף הפעולה עם סבא סבתא החל לפני כשנה, ומאז אנחנו ממשיכים ומרחיבים אותו", מסבירה זטלר. "היוזמה הזאת היא תוצר של פרויקט ישראל IL שהשקנו בבנק לפני מספר שנים, שהמוטו המרכזי שלו הוא הנגשת עולם הבנקאות הדיגיטלית גם לאוכלוסיות שאין להן בהכרח אוריינטציה טכנולוגית. במסגרת שיתוף הפעולה עם סבא סבתא אנחנו מעניקים הרצאות בנושא אוריינות דיגיטלית לחברי הקהילה, כגון הרצאה של ד"ר אייל דורון על איך זה להיות סבא וסבתא במאה ה-21 ואיך להיות מעורבים בחיי הילדים והנכדים דרך הפלטפורמות הדיגיטליות. בנוסף, ישנה סדנה בנושא הכרה ושימוש באפליקציות שונות, המועברת בשיתוף פעולה עם עמותת 'מחשבה טובה'".
פרקליטות מחוז מרכז (פלילי) הגישה לבימ"ש לתעבורה מרכז כתב אישום נגד יוסף כהן, תושב אשקלון בן 32, בגין שלוש עבירות של גרימת מוות בנהיגה רשלנית ונהיגה בקלות ראש בה נחבל אדם. כהן, כך על פי כתב האישום, גרם למותם של רודריגו רוסטסקי, רעייתו, סופי אליזבט רילינג, ובנם איתי בן החודשיים ז"ל.
זירת התאונה. צילום: דוברות המשטרה
על פי כתב האישום, שהוגש על ידי עו"ד גבי פאר, בתאריך ה-11 ביולי השנה, בשעת צהריים בערך נהג כהן במשאית בכביש 7 מכיוון מערב למזרח. כאשר על פי כתב האישום מדובר היה ביום נאה שבו הראות היא טובה, כביש אספלט תקין, כביש דו נתיבי, שוליים רחבים, קו שול רציף מסומן היטב בצבע צהוב, ומימין לשוליים מעקה בטיחות.
רודריגו רוסטסקי ז"ל לאחר קבלת דרגת הסגן. צילום: שבי לוי
באותה העת עמד בשול הימני בכביש, מימין לקו השול, בכיוון נסיעת המשאית, רכב מיצובישי במצב חניה. במושב הנהג ברכב היה רודריגו רוסטיסקי, קצין חיל האוויר ויחד עימו היו ברכב גם סופי אליזבט ריליניג, רעייתו, וילדיהם הקטינים – איתי בן חודשיים וקטינה בת שנתיים. בהגיעו סמוך למקום בו עמד הרכב, סטה כהן, כך על פי כתב האישום, ללא כל סיבה מוצדקת עם הרכב לשול, חצה את קו השול, עלה עם הגלגל הימני קדמי על מעקה הבטיחות, פגע עם חזית המשאית באחורי הרכב, ירד ממעקה הבטיחות וגרר את הרכב עד אשר נעצרו באזור שטח ההפרדה בכביש.
בריאיון שקיים הבוקר גלאם ב"כאן ב'" הוא טען כי לא ניתן להיערך לכמות המים הגדולה שירדה פה אמש, "71 מ"מ בשעה וחצי ועם כל זה אין נפגעים בגוף, יש רק ברכוש והעיר חזרה לשגרה. במבחן התוצאה חזרנו מהר לשגרה והטבע יותר חזק מאיתנו. השקענו עשרות מיליוני שקלים בניקוזים, אין מערך ניקוזים שיכול להכיל 71 מ"מ בזמן של שעה וחצי. אני לא מצטדק, 71 מ"מ של גשם, גם דני רופ אמר ששום מערכת בארץ ובעולם לא יכולה להתמודד עם זה ולמרות זאת עמדנו בזה".
תומר גלאם. צילום: פבל
לגבי העתיד אמר גלאם כי "החורף עוד לא נגמר ואנחנו מוכנים ואם תרד כמות דומה של משקעים זה יחזור על עצמו. אנחנו משפרים את מערכת הניקוז ואני חושב עם כל הכבוד, עברנו את האירוע על הצד הטוב ביותר. בכל הערים במדינה לא מכונים? בחדרה בחיפה, אז בכל מקום ראש העיר אשם? נכון להיום, הושקעו מיליוני שקלים בניקוז המרכזי ובנחל חממה, אבל הטבע חזק יותר מאיתנו ואם ירדו כמות משקעים דומה זה יקרה עוד פעם".
החניון בבניין ברחוב הכרמל
גלאם הסביר כי מערכת הניקוז העירונית יכולה להכיל 30 עד 40 מ"מ בזמן קצר "ברגע שיש כמות גדולה יותר, זה מגיע למצב כזה. זה כמו שתיקח שני ברזים ותפתח בכיור תראה שהכיור עולה על גדותיו. אני כבר אמרתי שאנחנו לא בונים בתי כנסת לפי הצרכים של יום כיפור, טיפלנו במה שצריך לטפל, אי אפשר בזמן קצר לפתור את בעיות הניקוז שהן שנים בעיר אשקלון. המצב הוא כזה שאם יחזור על עצמו אותה כמות משקעים זה יקרה שוב".
הלהקה שהוקמה ב- 1992 על ידי בני הזוג נעה ורטהיים ועדי שעל זכתה בפרסים רבים, מקומיים ובינלאומיים במהלך 17 שנות פעילותה. הפרסים ניתנו ללהקה על שנים של יצירות מקור מעניינות ומרגשות הזוכות להערכה רבה מאנשי המקצוע בארץ ובעולם. כשש שנים לאחר הקמתה החלה הלהקה לפעול באמצעות עמותת "ורטיגו למחול", מתוך מטרה ליצור שינוי חברתי דרך המחול. במסגרת העמותה הוקם כפר האמנים האקולוגי בקיבוץ נתיב הל"ה, בית הספר למחול במרכז ז'ראר בכר בירושלים ועוד. הלהקה זכתה לפרסים רבים בין השאר פרס שר החינוך, ופרס שר המדע על יצירות שונות. בנוסף זכתה הלהקה לפרסים בפסטיבלים יוקרתיים ברחבי העולם בסקוטלנד, בריטניה, הונגריה ארצות הברית ועוד.
ורטיגו באורט הנרי רונסון. צילום: יח"צ
היצירה "לידת הפניקס" שהוצגה בפני תלמידי בית הספר "רונסון" נחשבת ליצירה איכותית במיוחד. היצירה המתרחשת תחת כיפה גיאודזית הנבנית במיוחד לפני כל הצגה. "לידת הפניקס מתגלה כעוף החול, ונעלמת בסוף המופע עד לבריאתה במקום חדש , חווייה יחודית מחוץ לכותלי התיאטרון, האמנים והקהל חשופים לעוצמתו של הטבע, למראות לצלילים ולתחושות , הקהל יושב במעגל בתוך הכיפה ומחוצה לה וצופה ברקדני הרוקדים במרכז על האדמה.
זוהי חוויה אמנותית והרמונית של תנועה מעגלית המחוברת לבטן האדמה", כך מתואר המופע באתר dance direct.
כמויות הגשם האדירות שירדו הלילה כבר מאחורינו אבל הנזקים שהשאירו ילוו את התושבים עוד ימים ארוכים. התרחיש כבר ידוע ומוכר, בעיקר לאלה המתגוררים במקומות המוצפים בכל חורף כמה וכמה פעמים.
על פי נתוני אתר מזג האוויר של אשקלון בלילה האחרון ירדו 105.2 מילימטר גשם בשתי נקודות זמן בהן עלתה עוצמת הגשם לכדי הצפות במספר מקומות ברחבי העיר: סמוך לשעה 21:00 בשעה וקצת אחרי השעה 22:00.
בית משפחת מועלם ברחוב הנמר בשכונת נאות אשקלון, הפך לסמל של ההצפות באשקלון. כבר שנים ארוכות שבכל חורף ביתו של אלי מועלם מתמלא מים בחורף.
בכל שנה העירייה מציגה היערכות לקראת החורף ומציבה במקום משאבות מים בדיוק כפי שעשתה גם השנה. אבל זה לא ממש עזר.
בית משפחת מועלם. צילום: מיכל מועלם
בית משפחת מועלם. צילום: מיכל מועלם
"אנחנו פה על החומה, אנחנו לא יכולים לעמוד על הרצפה", אומרת כלתו, מיכל מועלם, "פשוט אין פה אפילו נציג אחד של העירייה, למרות שהתקשרתי למוקד שוב ושוב שיפנו את המים ושיעזרו לחמי שהוא בן יותר מ-70. אנחנו כבר הספקנו להגיע לפה וזה אותו מרחק מבניין העירייה לפה".
בעירייה אומרים שנערכו והציבו משאבה ברחוב. "הם שמו פה משאבה, אבל גם המשאבה בעצמה טובעת באגם הכל נראה כמו ונציה. כל הבית כבר מוצף, כל שנה משפצים אותו בגלל המחדל הזה וזה ביזיון וכאב לב גדול".
סרטון מתוך בית משפחת מועלם:
בהסתמך על מה שהתרחש בשנים קודמות, מיכל גם יודעת מה יקרה השנה, "הסיפור של משפחת מועלם הוא ידוע וכל חורף באים ומשפצים ועושים קוסמטיקה מלמעלה. הפתרון הרי הוא לפרק את השכונה מאחורה ולבנות הכל מחדש ואת זה אף אחד לא יעשה".
את זה באמת איש לא יעשה ומי שימשיכו לשלם את המחיר של התכנון הלקוי, הם אלי מועלם ובני משפחתו.
גשמים עזים ניחתו בשעתיים האחרונות על העיר אשקלון והדבר גם להצפות בכבישים רבים בעיר. הרמזורים בצומת רבין בן גוריון הפסיקו לפעול ואת הכניסה לאזור השמשונים חסמה המשטרה בשל ההצפות במקום.
במספר אירועים שונים ברחבי העיר חולצו 8 בני אדם, ביניהם ילדים ואשה הרה, על ידי כוחות כיבוי האש. בעקבות מזג האוויר הגשום וההצפות נתקעו מספר כלי רכב בשדרות יצחק רבין וברחוב האיילה ללא אפשרות להיחלץ בכוחות עצמם. צוות מתחנת אשקלון פעל לחילוצם. לא היו נפגעים.
ברחוב הכרמל בעיר, בחניון תת קרקע של בניין המים עברו את גגות הרכבים והחניון התמלא כולו מים. כוחות החילוץ מתחנת הכיבוי אשקלון ממשיכים בסיוע לאזרחים וחילוצים בעקבות ההצפות ברחוב הכרמל. מספר אזרחים שהיו לכודים בקומת החניון חולצו בשלום באמצעות סירת גומי. הצוותים ממשיכים לסרוק את החניון על מנת לשלול לכודים נוספים.
התמונות מרחוב הכרמל בלתי נתפסות:
החניון בבניין ברחוב הכרמל
החניון בבניין ברחוב הכרמל
צפו בסרטון מתוך החניון עצמו:
החילוץ מהחניון ברחוב הכרמל
גם ברחוב הטייסים הוצף הכביש מול מלון גני דן ורכבים נאלצו לנסוע על המדרכה כדי לעבור בשלום. אחד הרכבים שניסה את מזלו ועבר בשלולית המים הגדולה, נתקע ולא יכל להמשיך לנסוע.
רחוב הטייסים
צפו בסרטון מרחוב הטייסים:
רחוב הטייסים
גם רחוב הנמר בנאות אשקלון שבכל שנה הוא מוצף ובכל שנה העירייה אומרת כי נערכים לקראת ההצפות בו, הוצף גם הפעם וכולו מים.
מרק הוא תבשיל נוזלי המקבל את טעמו ממרכיבים שונים שהתבשלו בנוזל.
את המרק בדרך כלל לוגמים חם, והוא מזוהה כמאכל חורפי. אך ישנם מרקים הנלגמים קרים כמאכלי קיץ, בהם גם מרקים מתוקים המוגשים לקינוח.
טעמו של המרק נוצר על ידי מיצוי טעמם של המרכיבים המתבשלים בו.
בבישול המרק ניתן למצות את טעמם של מאכלים שבצורה אחרת קשה לאכול או למצות אותם, כגון שורשים ופקעות, גבעולים, גרעינים, דגנים או עור ועצמות.
המרק נאכל כבר בימי קדם, עוד לפני שהומצא סיר המתכת המודרני. אז בושל המרק ככל הנראה בתוך בורות שלתוכם הוכנסו אבנים לוהטות ומאוחר יותר בקדירות חרס. בתקופות רבות נחשב המרק ל"אוכל של עניים", כיוון שאף אם המרק היה דל במרכיבים מוצקים, הנוזלים שבו מילאו את הקיבה. כמו כן, המרק לכאורה זול יותר ממאכלים אחרים מפני שרובו הוא מים וניתן להכין אותו משאריות של מאכלים אחרים גם כאשר הם לא בשיא טריותם.
בתיאבון!
מרק אפונה צרפתי
חומרים:
3 בצלים קצוצים
2 גזרים קצוצים
1 ראש סלרי קצוץ
1 ק"ג אפונה יבשה
150 גרם חזה אווז חתוך לקוביות
4 שיני שום פרוס
2 תפוחי אדמה חתוכים לקוביות
½ כוס שמן זית
מלח
פלפל שחור טחון
מעט כמון
אופן הכנה: מחממים בסיר שמן זית ומכניסים פנימה את קוביות חזה האווז. מטגנים כדקה ומוסיפים את הבצל. מטגנים דקה נוספת ומכניסים פנימה את קוביות הגזר, הסלרי ושיני השום. מאדים היטב את הירקות ומכניסים פנימה את האפונה. מערבבים היטב ומוסיפים מים עד ¾ גובה הסיר ומביאים לרתיחה. מנמיכים את האש ומבשלים עד לריכוך של האפונה. מוסיפים את תפוחי האדמה ומבשלים 15 דקות נוספות. לקראת סוף הבישול מתבלים במלח ופלפל שחור. בעזרת מוט ריסוק טוחנים למחית חלקה. מרתיחים שוב ומגישים .
כחודש בלבד אחרי שסיימה את קורס הקצינים שלה, אהד בר-יעקבוביץ’ היא כבר סגן מפקד צוות מכ"ם בגדוד עיטם של התותחנים. הגדוד שלה ממוקם בגזרת לבנון ומחזיק שלוש מערכות מכ"ם, שאחראיות על גילויים ארטילריים וגילויים של מטרות אוויריות. "הגדוד מתעסק עם מכ"מים, וכחלק מזה אנחנו לוקחים החלטות בזמן אמת שמשפיעות על האזרחים. מערכות המכ"ם פרוסות על הגזרות השונות, צוותי המכ"ם יושבים וצופים בגזרה, וכשיש טילים ורקטות הצוותים מקבלים את כל הפרטים הנדרשים על מנת להתריע, ואחר כך המידע מועבר לפקע"ר ומשם לאזרחים".
במסגרת תפקידה אחראית אהד, בין היתר, על תחום הבטיחות, כלי הרכב והנשק וגם מפקדת על חיילי הגזרה. "אנחנו חשופים להרבה מאוד מידע מעניין בגזרה", היא מספרת על התפקיד, "מתעסקים באמל"ח ובטכנולוגיות מאוד מתקדמות. מבחינתי, זה אומר להיות מחוברת לכל מה שקורה, כל הזמן. העבודה מול החיילים גם היא מאוד-מאוד מעניינת, יש תחתיי גם מפקדים וגם לוחמים. אמנם מדובר בשגרת יום שהיא אינטנסיבית ודי שוחקת, אך יחד עם זאת, היא גם מאוד מהנה, ובכל יום לומדים משהו חדש".
חיילות לוחמות. אילוסטרציה: אילן אסייג
את קורס הקצינים, שארך שמונה חודשים, סיימה אהד רק בסוף חודש אוקטובר האחרון ושבוע לאחר מכן היא כבר הוצבה בתפקיד הנוכחי שלה והחלה לעבוד.
איך את מסכמת את הקורס? "מאוד מאתגר. החלק של בה"ד 1 פתח אותי לצה"ל הגדול, זה להכיר דברים שהם מחוץ למקצועיות שלי. בהשלמה החיילית התמקדנו בעיקר במהות של התפקיד הספציפי שאני עושה היום ובמערכות של הגדוד. היו הרבה אתגרים פיזיים ומנטאליים ומעט מאוד שעות שינה. היה לא פשוט, אבל בכל פעם שנכשלתי, זה רק העצים אותי וגדלתי מהקושי. לאור זאת, כשיש הצלחות אז הן הצלחות גדולות".
מה היה הכי קשה מבחינתך? "אני חושבת שההתמודדות עם מצבי לחץ והתחושה שאולי אני לא מספיק טובה. כל הזמן שאפתי להרים את הרף של עצמי עוד יותר גבוה ולעשות יותר ממה שמצפים ממני. גם ההתמודדות עם האנשים לפעמים לא הייתה פשוטה. היו פעמים שהרגשתי שאני לא מצליחה לבטא את עצמי ולא לגמרי מבינים מה אני רוצה או למה אני מתכוונת. אבל מצאתי שיטות להתגבר על הכול".
סג"מ אהד בר יעקבוביץ' עם חברה לצוות. צילום: דובר צה"ל
אז מה למדת על עצמך במהלך הקורס? "שאני יכולה להשקיע ולתת מעצמי הרבה מעבר למה שחשבתי שיש ביכולתי. עשיתי כל פעם עוד קצת ועוד קצת ושיפרתי שוב ושוב במקומות בהם הרגשתי שאני ברמה לא מספיק גבוה. למדתי לגייס אורך רוח, להתאפק, לדבר עם אנשים ולמצוא דרכים יצירתיות לבצע משימות שבהתחלה נראו לי קשוחות במיוחד".
מה חיזק אותך ברגעים קשים? "יש בצה"ל איזושהי אחווה שקשה למצוא במקומות אחרים. את יכולה לחזור לחדר שבורה אחרי יום ולגלות שמחכה לך שוקולד קטן מחבר טוב, וזה יעשה את כל ההבדל. אנשים פה מוכנים לעשות מעל ומעבר עבור חברים. זה לא מרצון לקבל תמורה, זה פשוט ממקום של לשים את עצמך בצד ולתת מעצמך לחבר שקשה לו".
"עד גיל 15 לא יצאתי מהקיבוץ"
היא בת 21, נולדה וגדלה בקיבוץ ניצנים. ילדת סנדוויץ’, אחיה הגדול שוהם בן 26, ויהלי הקטן בן 18. אימה טל היא בת למקימי הקיבוץ, ואביה צח הגיע לניצנים בעקבות האהבה. "אבא במקור מגבעתיים", אומרת אהד, "הם נפגשו כשעשו שנת שירות ביחד, ולאחר שנישאו החליטו להקים כאן את ביתם".
את לימודי היסודי עשתה אהד בבית הספר של המועצה בקיבוץ ובחטיבה עברה לתיכון יד מרדכי. כשהייתה בת 15, רגע לפני העלייה לכיתה י’, החליטה לעבור ללמוד בפנימיית שדה בוקר. "מגיל אפס ועד 15 לא יצאתי מהקיבוץ והרגשתי שאני זקוקה לגיוון, רציתי לחוות דברים אחרים, וככה הגעתי לשדה בוקר. זה בית ספר מאוד מיוחד, פנימייה סביבתית ייחודית. רציתי לחוות משהו אחר ולפתוח אופקים. זה נתן לי הרבה מאוד עצמאות ופתח בפניי המון תחומי עניין חדשים שלא הייתי חשופה אליהם קודם. זאת הייתה החלטה מאוד מעולה, גם בדיעבד. למדתי המון, התפתחתי שם מאוד ורכשתי גרעין חברים מאוד חזק, שמלווה אותי עד היום. כתלמידה הייתי תלמידה טובה, מאלה שקולטים הכול מהפעם הראשונה, ואז כבר משתעממים ומחפשים דברים אחרים לעשות. בחטיבה באופן כמעט קבוע הייתי קוראת ספרים בשיעורים, תמיד חיפשתי משהו קצת מעבר. בילדות הייתי קצת מופרעת, תמיד מחזירה כשמעליבים אותי או מתייחסים אליי לא יפה. עם השנים זה התמתן, והיום אני הרבה יותר רגועה".
סג"מ אהד בר יעקבוביץ' במרכז
המעבר לפנימייה הוביל גם לחיזוק הקשר בינה לבין האחים שלה. "תמיד היינו מאוד מחוברים, אבל דווקא כשעזבתי את הבית זה התחזק. בדיוק באותו זמן אחי הגדול יצא לשנת שירות, ושנינו היינו חוזרים הביתה פעם בשבועיים. במצב כזה אין זמן לריב ומתייחסים לעיקר. לאף אחד כבר לא קריטי השלט של הטלוויזיה וכל מיני שטויות מסביב. אז היה לנו הרבה יותר כיף ועד היום אנחנו מאוד-מאוד קשורים".
"זו חוויה מטלטלת"
כחודש אחרי שעברה לשדה בוקר חלתה אימה של אהד בסרטן, והיה זה עוד שלב בחיים שביגר ועיצב אותה. "כל הבית עבר מן תהליך התבגרות מואץ כזה. אחי הגדול ואני לא היינו בבית, ומי שנשאר למעשה לטפל בה היה אחי הקטן".
חשבת לחזור הביתה באותה תקופה? "השאלה אם כדאי אולי שאחזור בעקבות המצב של אימא אכן עלתה על הפרק. אבל החלטנו ביחד שעדיף שאשאר בשדה בוקר, כי הרגשתי שזה המקום עבורי גם בתקופה הזאת. כשהייתי חוזרת הביתה, הייתי עושה הכול כדי להקל, השתדלתי לעזור בהכול. הם ראו אותי מאושרת, וזה היה שווה את זה. היה לנו הסכם שאם נרגיש את הקושי שבמרחק, אני חוזרת".
סג"מ אהד בר יעקבוביץ'. צילום: דובר צה"ל
איך חווית את המחלה של אימא? "אני חוויתי את המחלה שלה לפרקים. הייתי מגיעה פעם בשבועיים ורואה שינויים מאוד-מאוד קיצוניים באיך שהיא הרגישה ונראתה. הקושי העיקרי היה לגלות את אימא מחדש כל פעם. את רואה אותה שונה ושהמצב מתדרדר, פעם ללא שיער, פעם לא ממש יכולה ללכת. אבל יש משהו שגם חיזק אותי בעזיבה הזאת, היה געגוע. כיום אימא שלי בריאה, אבל זו הייתה חוויה מטלטלת".
היא שיתפה אותך בקשיים שלה אז? "לא. באופן כללי במשפחה אנחנו מאוד משתפים, אבל הרגעים קשים משתדלים להראות חוזקה. גם כשקשה אנחנו אומרים, ‘הכול בסדר. נתמודד’. זה גם אחד הדברים שהכי עזרו לי להתמודד עם הקורס והקשיים שהוא הביא עמו. אני רגילה מאז ומעולם לזה שאנחנו לא נופלים לתוך הקושי, אלא מחזקים אחד את השני ומרימים את הראש".
"שנת שירות זה חלק מהמסלול"
אהד מספרת שהיא גדלה בבית ציוני וחונכה על אהבת הארץ והאדם. "כל הבית סבב תמיד סביב התנדבות, תרומה לקהילה וכמובן ציונות. היינו יוצאים לטייל ברחבי הארץ כמעט כל שבת. מעבר לזה, הבית שלנו מאוד אוהב ותומך. כולם תמכו בי לאורך כל הדרך, גם בשיגעונות המוזרים שלי, אם זה לצאת לפנימייה או להתגייס ללוחמה".
עוד לפני שהתגייסה לצה"ל עשתה אהד שנת שירות, בדיוק כמו אחיה והוריה וכעת גם אחיה הקטן. "זה תמיד היה הדיבור בבית. המחשבה על להתגייס מבלי לעשות שנת שירות בכלל לא הייתה קיימת, זה חלק מהמסלול. אני גם לחלוטין הלכתי בעקבות אחי הגדול שעבד עם נוער עולה".
מאז נפתח מתחם המרינה מול באשקלון הוא הפך למוקד התיירותי הכי גדול באזור. המקום שוקק חיים כמעט בכל יום ובכל שעה, ובקיץ נשברים שיאי המבקרים. אלא שלצד המתחם הנוצץ ישנם החניונים שלו, המופעלים על ידי העירייה ואינם מתוחזקים כיאות. והתוצאה היא לכלוך, הצפות מים ומפגעים שונים.
לפני שבועות מספר פרסמנו מכתב ששלח תושב העיר עו"ד יניב אלבז, ובו התלונן על מצב החניונים. "החניונים האלה מהווים כיום מלכודת אש, וקיים חשש ממשי לאסון בחודשי החורף שבפתח", אמר אלבז. לפני שפנה לעירייה פנה להנהלת המרינה מול, ושם מסרו לו כי עיריית אשקלון היא זו האחראית על תחזוקת החניונים שנמצאים רק סמוך למתחם שהיא מנהלת.
הצפות מים בחניון המקורה סמוך למרינה מול. צילום: יניב אלבז
העירייה מסרה אז בתגובה כי הפניות התקבלו ויטופלו, אך לדברי אלבז, דבר לא השתנה והוא החליט לפנות לבית המשפט בתביעה.
כ-600 אורחים התכנסו בשבוע שעבר בבנייני האומה בירושלים לטקס הענקת פרס דניאלי – רפואה עם לב. היו שם אישי ציבור, שרים ובכירים במערכת הבריאות, אך הכוכבים האמיתיים של הערב הזה היו 12 רופאי משפחה שנבחרו לזכות בפרס מבין יותר מ-5,400 רופאים בארץ. הפרס הוענק לרופאי ורופאות משפחה שהצטיינו בגישתם האנושית ובמסירותם למטופלים. השנה הייתה זאת הפעם הרביעית שבה מוענק פרס דניאלי והפעם השנייה ברציפות שבה מתמקד הפרס בנושא רפואת משפחה. יותר מ-250 אלף בני אדם הצביעו והמליצו על הרופא שלהם כראוי ביותר לתואר "הרופא של המדינה".
מי שזכה בפרס המכובד והמרגש הזה וייצג את אשקלון הוא ד"ר אוריל שליט, רופא המשפחה בקופת חולים לאומית בסניף בית פרנק בעיר. שליט היה הרופא היחיד מכל אזור הדרום שנבחר לקבל את הפרס. "זה היה טקס מאוד מכובד ומרגש", אומר ד"ר שליט, "התחרות לא הייתה קלה והתמודדתי מול הרבה מאוד רופאים בכל רחבי הארץ, רופאים טובים ומוערכים מאוד. התרגשתי מאוד מהזכייה. עבורי המשמעות של פרס דניאלי גדולה יותר מכל פרס אחר, היות ולא מדובר בפרויקט ממשלתי בו נבחרים הזוכים על ידי ועדה או בכירים, זה פרס שהמטופלים העניקו לי, הוא מביא את דבר המטופלים, שהם העדים האמינים והטובים ביותר לגבי הטיפול והרופא. זה מאוד מרגש שהם נותנים בי את האמון. עבור רופא אין סיפוק גדול מזה. אני לא צריך פרסים ומדליות, מספיק שמטופל אומר לי תודה מכל הלב. זה כל מה שרופא צריך, בשביל זה הוא עובד".
איזה מין רופא אתה? "אני שואף לשדר כלפי המטופלים רוגע וביטחון, כדי שיוכלו לתת בי אמון שאעשה עבורם את הטוב ביותר. אני משתדל ליצור מול המטופלים שיח בגובה העיניים, להסביר היטב את הנדרש ולוודא שהמטופל מבין את תהליך הטיפול. חשוב לי לגרום לכל מטופל לצאת מחדר הרופא בחיוך ותחושה טובה מכפי שנכנס, וכמובן עם מענה רפואי רלוונטי לדרישותיו".
ד"ר אוריל שליט
אתה יודע למה קיבלת את הפרס? "מבחינתי, אני לא עושה שום דבר מיוחד. אני עושה את העבודה שלי יום-יום כפי שאני מכיר אותה ויודע לעשות אותה. למרות הלחץ שיש לפעמים, אני נותן תשומת לב מלאה לכל מטופל, קשוב, מחייך ותומך. אני עושה את זה כי אני פשוט אוהב את המקצוע שלי ונהנה ממנו בכל פעם מחדש. רפואה עושים קודם כול באהבה. אם רופא לא אוהב את המקצוע שלו, אוי ואבוי לו וגם למטופלים שלו".
"חלמתי שאהיה רופא"
ד"ר שליט, גרוש ואב לשניים (33, 34), וביום חמישי האחרון הוא חגג את יום הולדתו ה-62. הוא נולד בקווקז למשפחה יהודית. אביו היה מורה ואימו עקרת בית שטיפלה בשישה ילדים. בני המשפחה חיו בכפר יהודי אשר היה מרוחק מהציוויליזציה. מגיל צעיר מאוד ידע שהוא רוצה להיות רופא. בגילי העשרה החל לאסוף חומרי לימוד רפואיים, תייק אותם בקלסר עב קרס ועיין בהם להנאתו.
"חלמתי שאהיה רופא וידעתי שאהיה רופא", הוא אומר, "אני חושב שהיו לזה שלוש סיבות עיקריות. האחת היא שגדלתי על סיפורים על סבתא שלי, שהייתה מטפלת בחולים. היא נפטרה כשהייתי אמנם רק בן שלושה חודשים, אבל כל הזמן שמעתי סיפורים ופגשתי מטופלים שלה שהיא הצילה את חייהם. היא לא הייתה רופאה, אבל טיפלה ברפואה עממית, ושמה הלך לפניה. בהמשך אחותי הפכה להיות אחות מוסמכת. ראיתי את החלוק הלבן שלה, שמעתי את הסיפורים וראיתי את הסיפוק שלה בעבודה וגם זה השפיע עליי וקסם לי. ובנוסף, אני חושב שגם למורה שלי לביולוגיה בתיכון היה חלק גדול בהחלטה שלי להיות רופא. הוא מאוד אהב את התחום שלו וידע להעביר אותו בצורה מרתקת, וגם הייתה לנו מעבדה מאוד מתקדמת ומעניינת, שפתחה אותי לתחום הזה. כבר אז היה לי ברור שזה התחום שאעסוק בו, לא ראיתי את עצמי עושה שום דבר אחר".
ד"ר אוריל שליט לוחץ את ידי איש העסקים מוטי זוננפלד מייסד התחרות לזכר בתו. צילום: דוד שטיין
מיד אחרי לימודיו בבית הספר התגייס ד"ר שליט לצבא ושירת שנתיים. בתום השירות החליט שהגיע הזמן להגשים את החלום, הגיש מועמדות ללימודי רפואה ולא התקבל. "באותה תקופה היה מאוד-מאוד קשה להתקבל לפקולטה לרפואה, שנחשבה מאוד יוקרתית. היום כבר מותר לומר בקול רם שמי שהתקבל לשם היו אנשים מקושרים, שנכנסו ללימודים בזכות פרוטקציות. אני באתי ממשפחה פשוטה, לנו לא היו קשרים".
הוא סירב לקבל את רוע הגזירה ופנה ללימודי מכינה. שמונה חודשים למד בשקדנות, ניגש למבחנים ושוב לא התקבל. רק בניסיון השלישי, אחרי שנתיים של מאבקים, הוא התקבל ללימודים. "שנתיים נלחמתי, אבל לא חשבתי לוותר אפילו לרגע. עם הציונים שלי יכולתי להתקבל לכל פקולטה אחרת, אבל מבחינתי זה היה להתפשר ולא הייתי מוכן. אני זוכר את עצמי הולך ברחבי האוניברסיטה, מסתכל על בנייני הפקולטות השונות, וכולן נראו לי אפורות, משעממות ועצובות. רק הפקולטה לרפואה נראתה בעיניי כמו ארמון, ואני רציתי להיכנס לתוך הארמון הזה".
חברי ועדת הפרס מעניקים לד"ר אוריל שליט את התעודה. צילום: דוד שטיין
"האנטישמיות גדלה"
שש שנים למד באוניברסיטת דגיסטן במחצ’קלה, קווקז. "אלה היו לימודים קשים מאוד, ולא היה פשוט", הוא נזכר, "בשנים הראשונות ניסו להיפטר ממני שוב ושוב, כי עדיין הייתי צריך את הקשרים הנכונים. היה קשה מאוד לשרוד. אבל אחרי שלוש שנים בהן הוכחתי את עצמי, עזבו אותי לנפשי. הייתי סטודנט מצטיין, תפסתי את מקומי ואפילו הובלתי סטודנטים אחרים".
בתום הלימודים, כשהוא נשוי ואב טרי לתינוקת בת שלושה חודשים, לקח ד"ר שליט את בני משפחתו ועבר להתגורר ברוסיה, ושם החל לעבוד בבית החולים ליפצק. "ידעתי ששם אוכל לקבל את הפרקטיקה הרפואית הטובה ביותר, גם בשל העובדה שהיו חסרים שם רופאים באותה תקופה".
בגיל 13, קצת לפני חגיגת בר המצווה שלו, החליט רז שלמה לעזוב את החממה של הפועל אשקלון שבה החל את צעדיו הראשונים בכדורגל ולעזוב להפועל תל אביב. המעבר לא היה קל, אבל הילד הצעיר רצה לקבל מעטפת רחבה יותר כדי לבסס את כישוריו ולהתקדם בכדורגל הישראלי.
"אחד המוכשרים שאימנתי"
שלמה, שעדיין מתגורר באשקלון, עבר בכל המחלקות הצעירות של האדומים מאז קבוצת ילדים א’ וסיים גיל נוער כשהוא חלק בלתי נפרד גם מהקבוצה הבוגרת בהפועל תל אביב. הוא השתלב בה במהרה והפך לאחד השחקנים החשובים בסגל.
בתחילת 2017, כשהוא בן 17 וחצי בלבד, ערך שלמה את הופעת הבכורה שלו בליגת העל בהפסד 2:1 של הפועל תל אביב בקריית שמונה בעונה שהאדומים ירצו לשכוח במהרה שהסתיימה בירידה כואבת לליגה הלאומית.
"בחור צנוע". רז שלמה מול בית"ר בתחילת החודש. צילום: ניר קידר
"רז הוא שחקן מאוד מוכשר במסלול להיות כוכב בקנה מידה של הכדורגל הישראלי", מפרגן השבוע לבלם גורם בהפועל תל אביב, "למרות זאת, יש עדיין סימן שאלה סביב ההתבגרות שלו, כי בלם זה תפקיד עם המון אחריות, והוא לא תמיד עושה את זה כמו שצריך, בטח לא בגיל שלו, אבל יש לו המון פוטנציאל".
מי שמכיר מקרוב את שלמה הוא עומר בוקסנבוים, המנהל המקצועי של מחלקת הנוער בהפועל תל אביב בשנים האחרונות. "רז הוא שחקן סופר מוכשר, והוא אחד הבלמים המוכשרים שראיתי בחיי, עם כל אלה ששיחקתי וכל אלה שאימנתי", מפרגן שחקן העבר, "יש לו כריזמה, נוכחות ומנהיגות".
איך כל זה בא לידי ביטוי? "הוא בחור שקט, אבל יש לו נוכחות של מנהיג, ולא סתם נתנו לו כבר להיות קפטן כמה פעמים בהפועל תל אביב. הוא לא צריך לדבר יותר מדי, והוא גם לא אוהב להצטלם והוא די שונה מהדור הזה של רשתות חברתיות, אינסטגרם ודברים כאלה. הוא בחור מאוד צנוע ושקט שרוצה ללמוד, והוא התקדם מאוד והתפתח בשנים האחרונות".
"הוא שחקן חכם מאוד". עומר בוקסנבוים. צילום: קובי גדעון
הפריצה המטאורית של שלמה לא נעלמה מעיני המאמנים בנבחרות הצעירות כשהבלם נמנה באופן קבוע עם הסגלים שלהם בשנים האחרונות. בנבחרת הצעירה הוא כבר משמש שחקן מפתח ,אחרי שבעונה שעברה כשהוא עדיין בגיל נוער הוא ערך 25 הופעות בליגת העל וכבש שני שערים, כשאחד מהם יפה במיוחד מול קריית שמונה.
קובי רפואה ואופיר חיים, שאימנו את שלמה בעונה שעברה, ראו בו שחקן מפתח, ובסיום העונה הוא ירד לקבוצת הנוער ועזר לה לזכות בגביע המדינה תחת הדרכתו של אורי אוזן אחרי ניצחון בגמר על מכבי נתניה.
פתח בכל המשחקים
ניסו אביטן, שמונה למאמן הקבוצה הבוגרת בתחילת העונה, וגם ניר קלינגר, שמאמן את הקבוצה כרגע, מאמינים מאוד ברז שלמה, שפתח עד כה בכל המשחקים של הקבוצה ולא הוחלף אפילו פעם אחת. עד הדרבי שהתקיים ביום רביעי האחרון הוא השלים 1,092 דקות מלאות (מוביל בקבוצה במספר הדקות יחד עם מרווין פירסמן), וכל זה כשהוא רק בן 20, וזו העונה השנייה שלו בלבד בליגת העל.
"יש לו אישיות טובה, והוא שחקן שעובד כל הזמן באימונים", מספר גורם אצל האדומים, "הוא בלם טכני מאוד, אבל עדיין צריך להוכיח את עצמו בכל הקשור לכוח ומהירות. אם הוא יצליח להתמודד ברמות הגבוהות, ברמה של נבחרות, אני לא בטוח ב-100%, אבל אם הוא ימשיך לעבוד קשה, הוא יצליח, כי הוא תפס מקום בהרכב של קבוצה בליגת העל בגיל מאוד צעיר".
רז שלמה במדי הנבחרת הצעירה
"הוא בלם העתיד של מדינת ישראל, ואין פה שאלה בכלל", ממשיך עומר בוקסנבוים, "מהפעם הראשונה שהגעתי להפועל תל אביב וראיתי אותו באימון היה קל לזהות שהוא מיוחד ושונה מכולם. הנוכחות שלו והבנת המשחק שלו, זה היה יוצא דופן גם בדרך שבה הוא דיבר ואיך שהזיז שחקנים".
בקיץ האחרון שמו הוזכר כמועמד להגיע למכבי תל אביב. לאחר סאגה ארוכה, שבה היה במגעים עם מועדון נעוריו בנוגע להארכת החוזה שלו, החתימה התעכבה והאפשרות שהיריבה העירונית תנצל את זה כדי לשים את ידה על הבלם עלתה בתקשורת, אך מהר מאוד הדברים הסתדרו, ושלמה נשאר במועדון שבו גדל.
לששת קוראיי הקבועים, ניתן לומר בכל הצניעות הראויה שלטור שלי מהשבוע שעבר נוסף קורא נוסף בעל תואר עולמי – הלוא הוא ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו. הטור כנראה הכה גלים והדים בחלונות הגבוהים. שיחת טלפון שקיבלתי מראש הסגל של ראש הממשלה בתחילת השבוע הבהירה לי שהטור הביקורתי של עבדכם הנאמן כלפי ראש הממשלה שאני כל כך אוהב עשה את שלו. כזכור, שאלתי ממרום המדור הזה את ראש הממשלה לא מעט שאלות ואף נוקבות בכל הנוגע במה שקרה בפרקליטות וברשויות האכיפה במהלך שנות כהונתו. השאלה המרכזית "איפה היית?" נותרה ללא מענה עד ליום שני השבוע. כפי הידוע, השבוע הגיע לאשקלון ראש הממשלה לטקס הנחת אבן פינה להקמת 12 מפעלים חדשים.
פיני ביטון. צילום: פבל
כפי שהזכרתי, קיבלתי יום קודם לכן שיחת טלפון מאשר חיון, ראש הסגל של ראש הממשלה. נושא השיחה היה כאמור הטור של השבוע הקודם. האמת היא ששעות רבות אחרי השיחה ההיא לא באמת האמנתי שלביבי חשוב עד כדי כך לתת את הדעת על מה שנכתב עליו בעיתון מקומי. כבר התחלתי להריץ בראש סרטים בעלי גוון שמאלני על ה"אובססיה של ביבי לתקשורת". תכל’ס זה לא משהו שכיח במחוזותינו. כך או אחרת, השיחה עם חיון הסתיימה בהבנה שביבי מעוניין לפגוש אותי ולהעביר תגובה שלו לשאלות הנוקבות שעלו כאן. לומר את האמת, הייתי כמעט בטוח שלא תתקיים פגישה וכנראה אקבל תשובה מנומקת לגבי לו"ז צפוף בליווי תגובה כתובה לשאלות שלי. זה אפילו נראה לי סביר, כך שאם לא הייתה מתקיימת פגישה, לא הייתי מתאכזב (ככה זה כשמנמיכים ציפיות).
רה"מ, ראש הסגל אשר חיון ופיני ביטון
לא אפתיע אתכם אם אומר שהופתעתי כאשר בסוף הטקס ניגש אליי ראש הסגל ואמר לי: "בוא פיני, ביבי ישמח לדבר איתך". וואלה?? (לא וואלה, "כאן דרום"!) טוב נו, אם ביבי קורא, אז באים.
אז ככה: ניתן כבר לומר, האיש מרשים בכל קנה מידה. אספתי את עצמי ואת האהבה שלי אליו, ולאחר ברכות, נימוסים וחיוכים ניגשנו לנושא שלשמו התכנסנו. אני כמובן לא מסתיר אהדתי אליו חרף הביקורת, מזכיר את ההישגים המרשימים שלו במכלול התחומים של חיינו למול מה שעוד דורש שיפור ואפילו מרשה לעצמי להעניק לו את התואר "קוסם" על רקע היכולת שלו להעלים את עניין שתי המדינות מהשיח הציבורי.
כן, גם אני הייתי ממאוכזבי נאום בר אילן, אמרתי, אבל לאט לאט למדתי שמה שהיה נכון לימים ההם כבר לא רלוונטי ולא באשמתנו. את האמירות "אין פרטנר מהצד השני" הוא החליף במהלכים להעלמת הפרטנר. חזרנו לעיקר: עניין הפרקליטות. לפני שאעלה את תשובותיו, גילוי נאות, השיחה לא הוקלטה והתקיימה בנוכחות עוזריו, לכן הציטוטים יהיו לא מלאים, אבל משקפים במאת האחוזים את רוח הדברים.
"תראה פיני, אתה חייב להבין שכראש ממשלה של מדינה שנמצאת בכל כך הרבה סיכונים מכל כך הרבה מקומות, אתה מוצא את עצמך ממוקד קודם כול בדברים הקיומיים לעם ולמדינה שעליה אתה אחראי. תראה מה קורה היום מסביבנו, למרות שמדינות רבות שהיו במצב של עימות איתנו הפכו לכמעט בני ברית שלנו, יש עדיין כל כך הרבה מדינות שמנהיגיהן שמחים כל כך שלא הצלחנו באופן מלא בבחירות האחרונות. לדאבון הלב, זה המכנה המשותף ביניהם לבין יריבינו מהשמאל".
פרשת ויצא, שגיבורהּ יעקב, עוסקת בנושאים רבים ומיוחדים. מצד אחד, המלאכים, הסולם, הבטחת האל, אהבת רחל המופלאה. מאידך, רמאי "עובד" עליו, נשותיו, שתיהן לא "מלקקות דבש" ועוד. ברשותכם ניגע במספר סוגיות.
בהתחלה מופיע חלום יעקב. בחלומו הוא רואה סולם המוצב על הארץ, ראשו מגיע השמימה, ומלאכים עולים ויורדים בו. האלוקים מתגלה אליו ומבטיח לו כי יהיה עמו בכל אשר ילך, וכי הארץ שעליה הוא שוכב תינתן לזרעו אחריו. חלום יעקב מציין מרכיבי מנהיגות הכרחיים: מנהיג חייב לחלום, להתעלות מעל לכאן ועכשיו ולהפליג מעלה והרחק כפי שיעקב חלם – "סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה". זרעי החלום ושורשיו עולים מהאדם אל השמיים. האדם הוא מקור הרעיון והוא שינהיג את מימושו – הראש בחלום ובשמיים, אבל הרגליים היטב על הקרקע. כל מנהיג, בבית, בעבודה, חייב לחלום אבל להיות נטוע בקרקע, לצאת מסביבת הנוחות ואז לזהות את החסר, להעז לשנות ולהגשים – זו תמצית המתכון למנהיגות דגולה, וזה אחד המסרים בחלום יעקב.
אייל חסאן. צילום: פבל
מפקד חיל האוויר לשעבר האלוף אמיר אשל טען שיעקב בוחר להניח למראשותיו אבנים קשות וקרות, ולא מצע נוח, כי רק קושי ואתגר יובילו שינוי. נינוחות איננה מעודדת הנהגה לגיוס תעצומות נפש. רק הבנת הקושי והחוסר תצמיח שינוי. לכן כל יצירת שינוי משמעותי תלווה בקשיים. הנרי פורד קבע, "כישלון הוא בסך הכול הזדמנות להתחיל שוב, הפעם בצורה חכמה יותר" – בדיוק כמו אצל יעקב שמכל קושי נבנה.
ומכאן לנישואי יעקב אבינו ללאה ולרחל. הפרשה מספרת כיצד עובד יעקב שבע שנים בבית לבן כדי לשאת את רחל אהובתו. אבל אז, ברגע האחרון, מרמה אותו לבן, אביה של רחל, ובמקומה שולח לחופה את אחותה הגדולה לאה, תחת מסווה הינומת הכלולות.
יעקב נדהם לגלות שרימו אותו, וכאשר הוא פונה ללבן, מסביר לו לבן שזה פשוט ‘דבר שלא ייעשה במקומותינו’. איך אפשר להשיא קודם את רחל, האחות הצעירה?
כמה אירוני, ללבן, מגדולי הרמאים, חשובים הנימוסים ומנהגי המקום. האומנם הם תירוץ להצדקת מעשיו? בוודאי שלא. לבן הנוכל דורש מיעקב עוד שבע שנים בעבור רחל, ויעקב שרומה עושה זאת.
אבל גם יעקב אבינו, ש"קנה את בכורתו וברכתו" מאחיו, לא יוצא נקי כאן. המדרש (תנחומא, ישן פר’ ויצא) אומר שזה מידה כנגד מידה – הוא בפרשה הקודמת (תולדות) רימה את יצחק אביו כשטען שהוא עשו כדי לקבל את ברכתו הגדולה, ולכן רומה חזרה וקיבל את לאה במקום רחל. לאה בבוקר שלאחר הכלולות משיבה לו מידה כנגד מידה: שיקרת לאביך, תחמנת, הכול חוזר אליך (ממש כך, לפי המדרש). במילים פשוטות, אדם צריך לפשפש כל העת בדרכו ובמעשיו שכן הכול יחזור אליו.
