שכונת אגמים כבר קורמת עור וגידים, תנופת בניה בצפון העיר וגם עבודות התשתית להקמת שכונת עיר היין החלו, אבל האם מחירי הדירות באשקלון בדרך לזינוק נוסף?
על פי תחזית כלכלית של חברת BDO שנערכה עבור התאחדות בוני הארץ, בשנה הבאה, שנת 2019 צפויה עלייה משמעותית במחירי הדיור. לפי התחזית שהוצגה על ידי אליאב בן שמעון, מנכ"ל התאחדות בוני הארץ, שנת 2018 תסתיים ביציבות יחסית במחירי הדירות. עם זאת, שכר הדירה צפוי לעלות ב-4% בכל הארץ וגם באשקלון.
וילה בבניה. צילום: הראל מעוז משה
להערכות יש הסבר: בשנת 2019 מחירי הדירות צפויים לעלות בצורה חדה בין היתר בשל הדעיכה שצפויה במספר ההגרלות של מחיר למשתכן בשילוב המשך התייקרות הקרקעות הפרטיות. על פי הניתוח הזה, בשנים האחרונות פועלים בשוק הדיור כוחות מנוגדים: כוחות התומכים בירידת מחירים הם הגרלות מחיר למשתכן; ירידה בהיקף רכישות המשקיעים; עלייה בהיצע הדירות כתוצאה מגידול בגמר הבנייה ועלייה צפויה בריבית בנק ישראל שתייקר את המשכנתאות.
שר האוצר, משה כחלון מקדם את תכנית מחיר למשתכן. צילום: חיים מלכה
אלא שמנגד פועלים גם כוחות שמעודדים עלייה במחירי הדירות. נכון לעכשיו באזורי ביקוש במרכז הארץ יש רק כמה אלפי יחידות דיור במכרזי מחיר למשתכן. בנוסף, בהתאחדות מעריכים כי במרוצת הזמן זוכי מחיר למשתכן יחזרו לשוק, זאת כשיבינו כי ערכה הכלכלי של ההנחה במסגרת התוכנית נמוך בהרבה מהמוצהר.
זה היה אך טבעי שבמועצה שיוצאת נשכרת משירות חיילי המילואים של צה"ל באופן שוטף גם תעניק לחיילים אלו הנחה מסויימת שתקל עליהם את נטל ההוצאות לכלכלת הבית מידי חודש. מליאת המועצה האזורית חוף אשקלון אישרה לפני כשבוע 'פה אחד' את ההצעה להעניק הנחה בגובה של 5 אחוזים לתושבים המתגוררים בישובי המועצה ושמוגדרים כמשרתים פעילים במילואים.
כדי להבין מי זכאי להנחה ומי לא מסבירה מנהלת אגף הגביה במועצה האזורית חוף אשקלון, נועה דן את התנאי שבלעדיו לא יהיה ניתן לקבל את ההנחה: "הגדרת 'חייל מילואים פעיל' משמעותה היא כל מי שמשרת במילואים לפחות 20 ימי שירות מצטברים בתקופה של 3 שנים, או לחילופין חייל מילואים שטרם מלאו לו 3 שנים לשחרור מצה"ל וביצע 14 ימי שירות בתקופה של שנה/שנתיים' (צמודות אחת לשנייה)".
הקריטריונים לא תוקנו על ידי המועצה אלא על ידי מוקד המילואים של צה"ל אשר מעניק בהתקיים התנאים תעודת משרת מילואים פעיל.
המרוץ לראשות העיר עובד גם דרך ביקורת קשה על מהלכים שלכאורה נראים למען העיר ועתידה. המועמד לראשות העירייה, עו"ד איתי סהר יצא היום בביקורת קשה שממנה ניתן ללמוד, לפחות לטענתו, כי אשקלון נמצאת בפתחו של אסון תעבורתי. סהר יוצא נגד הפרויקט שראש העיר המושעה וגם זה שהחליפו התגאו בו פעמים רבות ותלו בו את התפתחותה הכוללת של העיר.
איתי סהר. צילום: ראובן קפוצינסקי
"פרויקט שכונת עיר היין כולל כ-11 אלף יחידות דיור וכ-35 אלף תושבים. זהו פרויקט עצום שישנה את העיר לדורות", אומר היום סהר, "הקמת השכונה תגדיל בצורה ניכרת את העומסים בכבישים, את הצורך במקומות עבודה, את הצורך במוסדות חינוך וציבור, ממתנ"סים ועד בתי כנסת שחסרים כבר כיום. ללא שינוי כיוון, בלי אסטרטגיה מקיפה, המצב הזה יחמיר בהרבה והסכם הגג כולו יכול להפוך לאסון מוניציפלי עבור אשקלון. העובדה שטרם נפתחה היציאה הצפונית החדשה היא נקודה אחת מני רבות שמעידה על בעיה כללית".
מיישרים את השטח. צילום: דוברות העירייה
סהר מביא שורה של גופים ואישים שהתנגדו לתכנית. "לתכנית עיר היין שהוגשה בימי שמעוני באוקטובר 2015 הוגשו התנגדויות רבות, בין המתנגדים היה גם משרד התחבורה שכתב, בין היתר: התכנית כפי שהוגשה אינה נותנת פתרונות תחבורתיים לבעיות התחבורה הנגרמות עקב הבינוי… ללא שירותי תחבורה טובים התכנית לא תמשוך קהל אזורי וארצי ותפגע בעיר אשקלון במקום לפתחה… נראה שע"פ התכנית היציאה מהשכונה תהיה רק דרך מערכת הביוב כי כנראה לא יהיו כבישים". גם מתכנן הועדה כתב כי "ניכר כי התכנית אינה מנצלת באופן מיטבי את השטח בו היא חלה".
עתירה שהגיש ד"ר שלמה סויסה באמצעות עו"ד תמר קידר, הביאה לדחייה של טקס יקיר העיר. בעתירה שהגישו לוועדת הבחירות האזורית נטען כי ראש העירייה בפועל מנסה דרך הטקס לקדם את עצמו ולהאדיר את שמו לקראת הבחירות הקרובות. עוד עלו בעתירה טענות כנגד דרכי התעמולה של גלאם באמצעות הפייסבוק.
לקראת ההכרעה בעניין, הסכימה העירייה לדחות את הטקס עד לאחר הבחירות. גלאם עצמו מסר לוועדה כי החליט להעביר את תפקיד יו"ר הוועדה לבחירת יקירי העיר למישהו אחר בגלל הסמיכות לבחירות.
"אני מודה לבית המשפט שבחר לקבל את עמדתי ולדחות על הסף את הטענות הקנטרניות המנסות לתאר תמונת מצב שגויה לפיה אני מנצל סמכותי לטובת תעמולת בחירות" מסר גלאם לאחר הדיון. "באשר לאירוע יקיר העיר אשקלון, ביוזמתי ביקשתי כי טקס ההכרזה עצמו יידחה לאחר הבחירות, והוסכם כי הליך האיתור ובחירת יקירי העיר יימשכו וזאת על מנת שלא לפגוע בהליך עצמו. מאז ומעולם פעלתי על פי חוק וכך אני מתכוון להמשיך ולפעול".
זירת המאבק על כס ראש המועצה האזורית חוף אשקלון מתחממת. היום אנו מפרסמים סקר שנערך לאחרונה ומצביע על הלך הרוח בקרב תושבי המועצה האזורית הסמוכה לאשקלון. הסקר מתייחס לתפקודם של המועצה הנוכחית והעומד בראשה ונערך על פי ההערכה, מטעמו של סגן ראש המועצה לשעבר, ציון יצחק, שכבר הכריז כי יתמודד לראשות המועצה בבחירות הקרובות.
ציון יצחק. צילום: אדי ישראל
על פי הסקר, מעל לשליש (43%) מהנשאלים תושבי המועצה האזורית חוף אשקלון שהסכימו לענות על שאלות הסקר, לא מרוצים מתפקודו של ראש המועצה יאיר פרג'ון. הציון הממוצע לתפקוד ראש המועצה הוא נמוך ועומד על 2.72 (בסולם של 1-5).
עוד עולה מהסקר כי רוב הנשאלים (70%) סבורים שיש להחליף את פרג'ון בראש מועצה חדש, וכמו כן (61%) סבורים שראש המועצה נכשל בפיתוח וקידום היישובים בשנים האחרונות.
קלפי. צילום אילוסטרציה: AP
עפ"י הסקר, מעל לשליש מהנשאלים (41%) לא מרוצים גם מתפקודה של המועצה, והציון הממוצע הניתן לה נמוך ועומד על 2.69. לדעתם של התושבים, הנושאים החשובים ביותר שבהם המועצה צריכה לטפל בעדיפות ראשונה הם חינוך (39% מכלל המדגם), תשתיות וכבישים (17%) וניקיון ואיכות הסביבה (12%).
לאחר שנים שבהם עבר תפוח האדמה הלוהט הזה מאחד לשני, החליט ראש העירייה בפועל, תומר גלאם, להנחות על סגירתו של בית הספר 'אור החיים' בשכונת 'שמשון'. ההחלטה התקבלה על רקע העובדה כי כ-90 אחוז מתלמידי בית הספר הינם יוצאי העדה האתיופית ובמטרה לאפשר חינוך שוויוני ולעודד אינטגרציה בין כלל ילדי העיר. כיום, לומדים בבית הספר 97 תלמידים בין הכיתות א'-ו' והוא משויך לזרם הממלכתי דתי.
מסיבת חנוכה באור החיים. צילום: אייל אסרף
כמו כן, נפגש גלאם עם הורי התלמידים והודיע להם על ההחלטה שקיבל וכי כבר בימים אלו, עובדים במינהל החינוך על שיבוצם של התלמידים במוסדות חינוך אחרים ברחבי העיר. משרד החינוך, אשר היה שותף מלא להחלטה, פועל גם הוא להעברתם של מנהלת בית הספר, מירי אסולין וצוות המורים.
סוף לפרשת הפצת התמונות האינטימיות של מגישת הטלוויזיה שרון פרי? בית משפט השלום בבאר שבע הרשיע את סאבר אבו עצא, תושב תל שבע כבן 27 בעבירות של פריצה ברכב, גניבה מרכב, חדירה לחומר מחשב, הטרדה מינית, פגיעה בפרטיות, השמדת ראיה ועבירות נוספות.
כזכור לפני כמעט שנתיים, בקיץ 2016 התפוצצה פרשה בה הופצו תמונות אינטימיות של מגישת טלוויזיה ישראלית מוכרת. רק לאחר מספר ימים הותר לפרסום כי מדובר במגישת הספורט שרון פרי, תושבת מושב גיאה הסמוך לאשקלון וכל האירוע עצמו החל באשקלון.
עורך דין משה מרוז והנאשם אבו עצא. צילום אליהו הרשקוביץ
תמונות עירום באינסטגרם
כתב האישום מגולל את כל מה שקרה: בשעות הבוקר שהתה פרי בחוף הים הנפרד באשקלון והותירה ברכבה את תיקה, אשר הכיל בין היתר טלפון נייד, ארנק ובו כרטיסי אשראי וכסף מזומן.
באותם רגעים שבה פרי מבלה על החוף, נפרץ הרכב ונגנב התיק ובו כאמור הטלפון.
עוד באותו הערב נכנס הגנב לאפליקציית הפייסבוק שהיתה מותקנת בטלפון הנייד שלה וכתב מספר הודעות כשהוא מתחזה למגישה המפורסמת. לאחר מכן נכנס לגלריית התמונות בטלפון ומצא שם תגלית: שתי תמונות אינטימיות בהן מצולמת פרי בעירום. בשעות הערב המאוחרות, נכנס הגנב שזהותו לא היתה ידועה באותם רגעים לחשבון האינסטגרם של פרי, והעלה את שתי התמונות האינטימיות לחשבון האינסטגרם שלה.
מעגל תנועה, דרך וחניה ליד החוף הנפרד. צולם בינואר 2017. צילום: משרד מבקר המדינה
למעלה מ-400 עוקבים, חבריה, מכריה ועמיתים לתחום קיבלו הודעה על התמונות החדשות של פרי ויכלו לצפות בהן.
באותם רגעים היתה פרי באמצע שידור ברדיו וקיבלה לראשונה את הדיווח על התמונות שלכאורה פרסמה בחשבון האינסטגרם שלה והרגישה כאילו חרב עליה עולמה.
כתב האישום מספר כי לאחר פרסום התמונות, עלה מספר העוקבים אחריה באפליקציית שיתוף התמונות ממאות לאלפים.
התמונות הועתקו והופצו התמונות באתרים נוספים ברשת.
לאחר הפרסום והתפוצצות הפרשה פירמט הגנב האלמוני את הטלפון הגנוב וכך שכל מה שמור בו נמחק.
הטלפון נמכר לנער תמים תושב הדרום תמורת 900 ₪.
הפרשה כאמור התפוצצה והתמונות האינטימיות הופצו בקבוצות WhatsApp ובאתרים ברשת האינטרנט. פרי מיהרה להגיש תלונה במשטרה וחקירה אינטנסיבית החלה בניסיון לאתר את הטלפון ואת זהותו של מי שעומד מאחורי הפצת התמונות.
חוקרי המשטרה הצליחו לאתר את המספר הסידורי של הטלפון שהחל לפעול בידיו של הנער שרכש אותו והגיעו אליו. הנער נחקר וסיפר כיצד וממי רכש אותו. זה היה קצה החוט שהוביל את החוקרים למעצרו של מפיץ התמונות.
לאחר מספר ימים הצליחה המשטרה לשים את ידה על החשוד: סאבר אבו עצא, תושב תל שבע בן 25 באותם ימים. אבו עצא ניסה להתחמק מהמעצר והחל להימלט מהשוטרים שדלקו אחריו. התפתח מרדף שבמהלכו הוא פגע בכמה רכבים, אך נעצר בלית ברירה כשנאלץ לעצור מאחורי רכב שצומת מרומזר.
היום בשעה 12:31 התקבל דיווח במוקד 101 של מד"א במרחב לכיש על גבר שהתמוטט ואיבד את הכרתו במים, בחוף דלילה באשקלון.
לאחר שנמשה מהים ע"י המצילים בחוף שמיד החלו בפעולות החייאה, חובשים ופראמדיקים של מד"א העניקו טיפול רפואי מציל חיים ופינו תוך פעולות החייאה לבי"ח ברזילי גבר כבן 83 במצב קשה מאוד.
חובש רפואת חרום במד"א עמיר אלבז ששהה בחוף סיפר: "ראיתי במשקפת מתחנת ההצלה בחוף, צעיר כבן 20 שזועק לעזרה ומסייע לאדם שנמצא לידו, הזעקתי שני מצילים שנכנסו להוציא אותו מהים סמוך לשובר גלים, הוא היה מחוסר הכרה ללא נשימה וללא דופק, תוך כדי חילוץ המצילים כבר החלו לבצע בו עיסויים, ובמקביל הגיע ניידת טיפול נמרץ, ביצענו פעולות החייאה מתקדמות וממושכות ופינינו אותו לבית חולים תוך פעולות החייאה כשמצבו קשה מאוד ולא יציב".
בפתח הפגישה בעירייה הוצגו בפני השר הפרויקטים והתוכניות הקיימים באגף הרווחה והשירותים החברתיים בעירייה למען האוכלוסיות השונות, בהן אזרחים ותיקים, ילדים ונוער ובעלי צרכים מיוחדים.
בין היתר סיפרו בכירי העירייה על הקמת המבנה החדש למרכז הורים ילדים, הקמת הרכב מוזיקלי ייצוגי אש-קול לאנשים עם מוגבלויות, ציון יום הנכה הבינלאומי, הקמת מרכז יום תמר, שיפוץ בית הספר 'מעיין שרה' והקמת מרכז יום רב-תכליתי.
גלאם וכץ מבקרים במרכז שיקומי. צילום: אלדד עובדיה
במהלך הדיון ביקשו אנשי העירייה תקצוב והפעלת תוכניות חדשות, כמו הקמת שתי מועדוניות למגזר החרדי לגילאי 6-12, הפעלת מועדונית חדשה לילדים עם בעיות התנהגות והפעלת תכנית משפחה בשביל הצמיחה – עבור 9 משפחות לילדים בסיכון. בנוסף ביקשה העירייה סיוע בהקמת מרכז יום 'תמר' לאנשים עם פיגור שכלי קשה ותקצוב תוספת שעות כוננות עובדים סוציאליים לצורך ביצוע מערך כוננות 24/7 במסגרת חוק הנוער.
ביום חמישי האחרון נפתחה בבית עלי התערוכה "פיסת היסטוריה" בסימן 70 שנה לאשקלון. בתערוכה מוצגים פריטים היסטוריים בתולדות אשקלון, כאלה שנשמרו בבתי תושבים לאורך השנים, כמו תמונה מהבנייה של קולנוע אסתר, הודעה על איחוד העיר אשקלון, תמונה של ילדי הגן הראשון במגדל ואפילו מכשירי סיפולוקוס, פטיפונים ומשחקי ילדים היסטוריים.
התערוכה. צילום: אורי קריספין
מי שהגתה את הרעיון היא דפנה עמירה-ביטון, סגנית מינהל אגף תרבות, נוער וספורט בעיריית אשקלון. “כבר 10 שנים שאנחנו מקיימים באשקלון את תכנית ‘אמץ אתר’, במסגרתה לומדים התלמידים על אתרים היסטוריים בעיר, ובמקביל יש לנו את פרויקט ‘סיפורי עירי’ ובו התלמידים בוחרים דמויות משמעותיות ולומדים אודותיהן. כל זה במטרה לחבר את בני הנוער לעיר שלנו, שיכירו ויתגאו במקום שממנו הם באו”, היא מסבירה. “כשהתחלנו לדבר על חגיגות ה-70, הרגשתי שזאת הזדמנות לערוך אירוע שיא של כל הפרויקטים האלה. כך נולדה התערוכה הזאת, שמאגדת בתוכה את ההתפתחות של העיר אשקלון בכל התחומים, היסטוריה, חינוך, תרבות, חזות העיר ועוד”.
התערוכה. צילום: אורי קריספין
“דרך לחגוג 70 בלי זיקוקים”
לפני כמה חודשים יצאה העירייה בקול קורא לתושבים וביקשה מהם להיות שותפים בתערוכה ולהעביר אליה מייצגים רלוונטיים שמספרים את סיפורה של העיר. “אנשים התחילו להביא אביזרים, תמונות ומסמכים היסטוריים. פניתי לאוצרת חנה רביב, והיא התחילה לעשות סדר ולהכין את כל המייצגים, וזה היה מדהים. עשינו גם סרטון עם נקודות ציון חשובות בתולדות המדינה ותולדות העיר. התערוכה עצמה מתמקדת בשתי העיריות שהיו פה פעם, מג’דל ואפרידר, עד שאוחדו לעיר אחת”, אומרת עמירה-ביטון.
תערוכה. צילום: אורי קריספין
“אנחנו רוצים שהילדים ובני הנוער של העיר הזאת וגם התושבים החדשים הרבים שהצטרפו אליה במהלך השנים האחרונות ידעו מאיפה באנו ואיך היה כאן פעם. דאגנו שילדי הגנים ותלמידי בתי הספר היסודיים יגיעו לכאן במרוכז, ומעבר לזה, התערוכה כמובן פתוחה לקהל הרחב. אני חושבת שכולם ימצאו בה עניין, היא מחממת את הלב ומאוד מרגשת. אני חייבת להודות לתושבים, ששיתפו פעולה בצורה מדהימה. ההיענות שלהם הייתה יוצאת דופן ואפילו הייתי אומרת – מפתיעה, אני לא זוכרת שהייתה אי פעם היענות כזאת, בלעדיהם כל זה לא היה קורה. התערוכה הזאת מעוררת המון עניין ותגובות בקרב כולם, אך בעיקר בקרב ותיקי העיר, שחשים שעשו משהו במיוחד עבורם, וזאת עוד דרך לחגוג יום הולדת 70, לא רק על במות עם זיקוקים ואמנים”.
הבתים הראשונים באפרידר. צילומים מההיסטוריה של אשקלון. צילום: אורי קריספין
“קורה פה משהו מיוחד”
“כשדפנה פנתה אליי חשבתי שזאת עוד תערוכה רגילה. אני אקבל תמונות ומייצגים, אכין ואסדר אותם וזהו”, מספרת האוצרת חנה רביב. “אך כשהתחלתי לעבוד עליה, הבנתי שקורה פה משהו מיוחד. לקחתי את זה אפילו כפרויקט אישי, במטרה למצוא עוד ועוד חפצים. דיברתי עם כל מי שרק אפשר וביקרתי בבתים של אנשים, כדי לאסוף כמה שיותר דברים”.
גם חפצים. תערוכת אשקלון. צילום: אורי קריספין
היא עצמה עלתה ארצה בגיל תשע ממרוקו וחיה עם בני משפחתה במעברות. הדברים שאספה הציפו בה תחושת נוסטלגיה והמון זיכרונות, והם אלה שדרבנו אותה בעבודתה. “פגשתי אישה מיוחדת בשם חביבה שמואלי, ששמרה בביתה פריטים ישנים וקישטה בהם את ביתה, והיה פשוט תענוג לראות את זה. אנשים לרוב לא שומרים את הדברים האלה, אבל אלה שכן – מחזיקים בביתם פיסה מההיסטוריה”, אומרת רביב.
עולם הכדורגל בישראל הוכה השבוע די בתדהמה כאשר כדורגלן מכבי תל אביב הכריז על פרישה מכדורגל. בגיל 33 בלבד, שלב יחסית מוקדם עבור כדורגלן, ברק יצחקי בכל זאת הרגיש שזהו זה, הגיעה העת להוריד את המסך על קריירה ענפה, לתלות את הנעליים ולעבור לאתגר חדש. אחרי שקטף תארים בבית”ר ירושלים ובמכבי תל אביב והעביר באותם מועדוני פאר את השנים הטובות בקריירה, יצחקי יכול לפרוש בתחושת גאווה לאור הקילומטראז’ שהותיר מאחוריו. רבים אף שותפים לתחושה שאילולא שתי הפציעות הקשות שחווה, אשר השביתו אותו לפרקי זמן ארוכים בקריירה, עוד היינו יכולים לראות אותו קורע רשתות גם באירופה.
את התקופה הקצרה שבה בילה בבלגיה ובקפריסין הוא יעדיף לבטח לשכוח. יצחקי שיחק בבמות הגדולות ביותר מול הקהלים הטובים ביותר ואף כבש את אחד מהשערים הווירטואוזיים ביותר בתולדות הכדורגל הישראלי בבעיטת מספרת מול מכבי חיפה, כזו שיזכרו גם בעוד עשרות שנים. ואם מישהו לרגע שכח, מדובר באשקלוני מבטן ולידה, שיצא להגשים חלום והפך לשגריר המוצלח ביותר של העיר.
מאשקלון לאצטדיון טדי
יוסי פרטוק, יו”ר הפועל אשקלון דאז, לא ישכח כל חייו את שיחת הטלפון בינו ובין זה של בית”ר ירושלים מאיר פניג’ל. אותו טלפון שינה ליצחקי את החיים מקצה לקצה. הנער התימני הצנום, שהיה בזמנו רק בן 17, אך עם טונות של כישרון וקסם ברגליים, קיבל את הזדמנות חייו. אחרי שגדל במחלקת הנוער הכחולה של הפועל אשקלון, אך לא הספיק לככב יתר על המידה במדי הקבוצה הבוגרת, למעט שני גביעי טוטו שהספיק ללקט, הצליח לפלס במפתיע את הדרך לבמה המרכזית.
היו ימים. ברק יצחקי עם יוסי פרטוק ושלומי לוי בשידור ברדיו דרום
“אני זוכר את זה כאילו זה היה אתמול”, שחזר פרטוק את השתלשלות הדברים 15 שנה אחורה. “אני הייתי זה שלמעשה הציע לבית”ר את ברק יצחקי ולא להפך. התקשרתי למאיר פניג’ל ואמרתי לו שיש לי ילד צעיר ומוכשר להציע לו. הוא שאל אותי, ‘כמה אתם רוצים עליו?’ זרקתי, ‘100 אלף דולר’. הוא ענה לי, ‘מה, הוא כזה טוב?’ אמרתי לו, ‘תשלח את המאמן שלך שיראה אותו ותחליטו’. וזה מה שהיה. הוא שלח את המאמן אלי כהן לאחד המשחקים, כהן חזר לפניג’ל ואמר לו שברק שחקן בסדר ולא יותר מזה. אמרתי למאיר, ‘קח אותו ב-40 אלף דולר, לא יהיה לך טוב תחזיר אותו ותקבל את הכסף שלך חזרה’. אני זוכר שגם הפועל תל אביב התעניינו במקביל, אבל בגלל שאני אוהד בית”ר אמרתי שבחיים אני לא מוכר אותו לשם, רק לבית”ר. אחרי שבית”ר הסכימו לקנות אותו מבלי לראות אותו, מלבד אלי כהן, נסענו לטדי למשחק סיום העונה בין בית”ר למכבי חיפה. במחצית אמרתי, 'זה הזמן להכיר בין ברק לפניג’ל', ירדנו במדרגות איפה שהמזנון, פניג’ל ראה את ברק ותפס את הראש. אני לא אשכח את זה. הוא אמר לי, ‘מה זה? זה השחקן שקניתי?’ הוא היה בהלם ממבנה הגוף הצנום שלו. בסוף יצא שהם בחנו אותו בפגרה והחליטו לרכוש אותו, הם העבירו למפרק 40 אלף דולר בשלושה או ארבעה צ’קים, ואפילו סיכמנו שעל כל עסקת מכירה עתידית של ברק לקבוצה אחרת יועברו 20 אחוז להפועל אשקלון”.
2005. ברק יצחקי במדי בית"ר ירושלים. צילום: תומר אפלבאום
באותה תקופה המדיניות של בית”ר הייתה לייבא שחקנים צעירים ומבטיחים מבחוץ, זאת בשל התקציב הנמוך שהיה לרשותה. מלבד יצחקי שהגיע מאשקלון, בירושלים נחת גם מאור מליקסון, שהגיע מיבנה, ושלומי ארבייטמן, שהגיע מנתניה. יחד עם אבירם ברוכיאן, שגדל בבית”ר, הפכו הארבעה לשחקנים המובילים באותן שנים ולאחת מההתקפות האטרקטיביות בליגה. הישג השיא של יצחקי בבית”ר, מלבד הזכייה באליפות, היה גם הזכייה בגביע המדינה לאחר ניצחון בגמר על מכבי חיפה. באותה עונה יצחקי גרף גם את תואר מלך השערים של הליגה בצוותא עם אלירן עטר ושמעון אבוחצירה, כשבמאזנו 14 שערים. החיבור לקהל היה יוצא דופן, חיבור שקורה כמעט לכל שחקן שנוחת בבירה ומנפיק מספרים. סרטון הפרידה שהכינו אוהדי בית"ר ירושלים לברק:
מעבר שיא למכבי תל אביב ושכר של 550 אלף דולר
שנה לאחר הזכייה בגביע הבעיות הכלכליות בבית”ר כבר החלו להעיק על הכוכב הגדול, וזה עשה מעבר מתוקשר במיוחד למכבי תל אביב עבור שכר של 550 אלף דולר לעונה. מכבי תל אביב שילמה עבור כרטיסו של יצחקי כשני מיליון דולרים, המחיר הכי יקר לשחקן ישראלי במעבר בין קבוצות בישראל באותה תקופה. במכבי סבל יצחקי מביש מזל ומפציעה קשה ברצועה הצולבת שהשביתה אותו משך עונה שלמה, אך במצטבר, החלוץ החזיר לצהובים בשתי אליפויות, גביע מדינה ושני גביעי טוטו. שער המספרת הבלתי נשכח שלו מול הירוקים נבחר לשער השבוע באופ”א ונחשב ליפה ביותר בקריירה שלו.
במדי מכבי תל אביב. ברק יצחקי. צילום: ניר קידר
לצד שחקנים מוכשרים כמו ערן זהבי, אלירן עטר וטל בן חיים, יצחקי פרח והיה חלק מקבוצה גדולה שזללה תארים. גם הזימון לנבחרת ישראל לא איחר להגיע, ובמדיה רשם יצחקי 19 הופעות ושער כבר במשחק הבכורה. אלי דסה, אחד מהחברים הקרובים של יצחקי במכבי, הטיב לתאר את הכישרון הרב ברגליים של הפנומן: “ברק יצחקי הוא רונלדיניו הישראלי. לא סתם כולם מודים על הזכות לראות אותו משחק, אבל עוד יותר מודים אלו שזכו לראות ולחוות אותו יום יום, כמוני. החיוך השובב והשובה אחרי עוד צ’יפ לא הגיוני או סתם מספרת לחיבורים, אבל מעל הכול, הרצון שלו להפוך את כל הסובבים אותו לטובים יותר בלי טיפת אגו ולעיתים גם על חשבונו. אבדה ענקית לכל אוהדי הכדורגל, אבל בקרוב כולם יגלו את מה שכל מי שמכיר אותו מקרוב יודע – הגאונות שלו היא לא רק על המגרש”.
השם ברק יצחקי הפך למותג
את הפועל אשקלון, קבוצת נעוריו, הוא פגש בכמה מפגשים לאורך הקריירה, אך לא תמיד התקבל בברכה באצטדיון סלה. ייתכן שהסיבה נעוצה בכך שיצחקי לא כיכב בהפועל אשקלון, ובשל כך לאוהדים לא היה חסד נעורים לזכור לו. גם ההתנתקות שלו מהעיר שבה גדל לא תרמה ליחס שקיבל.
יצחקי מקבל מיו"ר הפועל אשקלון דאז, איתן קסנטיני חולצה ממוסגרת. צילום: אורי קריספין
ייתכן שמי שמכיר את בר טל מהעבר קצת יתקשה לזהות אותה היום. את הגרביונים, החצאיות הארוכות והחולצות המכופתרות החליפו ג’ינס וטישרט, והיא השילה כמחצית ממשקל גופה. אבל השינוי החיצוני שעברה טל, גדול ככל שיהיה, הוא שולי לעומת התהפוכות והטלטלות הנפשיות שהספיקה לחוות על אף גילה הצעיר.
בר טל בגרסה הנוכחית. צילום: אורי קריספין
היא רק בת 23, וסיפור חייה יכול בקלות להפוך לתסריט של סדרת דרמה, אבל זאת המציאות שבה היא חיה, מציאות שעולה הרבה פעמים על כל דמיון. עכשיו היא איגדה את כל השנים האחרונות של חייה לספר ששמו "לכתוב כאילו אף אחד לא קורא", והיא אכן כתבה ולא תכננה, אפילו לרגע, שיום יבוא ומישהו ייכנס עמוק לתוך נבכי נשמתה. ובכל זאת, זה קרה.
“הכתיבה תמיד הייתה נר לרגליי, מעין מקום המפלט שלי, המקום הבטוח”, היא אומרת. “בגיל 11 כתבתי את היומן הראשון, מכתבים שכתבתי ליצור דמיוני שהיה קיים בתוכי ועזר לי להתמודד עם סיטואציות שנתקלים בהן בגיל הזה. דווקא קראתי ביומן הזה לא מזמן, והוא גרם לי לחייך. כתבתי על בנים, על הקשיים בלימודים ואפילו על שן חדשה שצמחה לי. כשראיתי אותו זה חיבר אותי ישר למקום שבו אני נמצאת היום, הספר הזה הוא אבן דרך מאוד משמעותית בחיים שלי”.
“חיבור עמוק של קדושה”
בר נולדה למשפחה חילונית ובגיל 14.5 החלה להתקרב לדת בעקבות שאלות רבות שהציפו אותה והיא לא מצאה עליהן תשובות. “היה לי ראש מאוד בוגר וחיפשתי משמעות, למרות שמדובר בגיל צעיר יחסית. התחלתי ללכת לשיעורי תורה, למרות שהייתי נורא סקפטית וצינית, לא באמת חשבתי שאמצא שם את התשובות שחיפשתי”. בתוך חודשים אחדים נשאבה טל לעולם הזה והפכה למה שהיא מכנה "חרדית למהדרין".
מצאת את התשובות שחיפשת? “לא. לא קיבלתי תשובות חד משמעיות, אבל כשנכנסתי לעולם הזה מאוד התחברתי. תמיד האמנתי בבורא עולם, אבל כשראיתי כמה זה כיף להיות דבוקה בו, מצאתי את עצמי. ברגע שאדם נכנס לפאתי התורה, מבין את העוצמות של הקדוש ברוך הוא ויורד לנבכי הנפש של עצמו, נוצר שם חיבור עמוק של קדושה ושמחה אמיתית. זה משהו שלא ניתן להסביר אותו במילים, מי שלא חווה זאת לא יבין לעולם”. היא שינתה את אורח חייה וחזותה מהקצה אל הקצה, הקדישה את כל זמנה ללימוד תורה וביקשה מהוריה לעזוב את הלימודים וללכת למדרשה.
איך הם הגיבו? “באותה תקופה הייתי קפטנית של נבחרת כדורעף, בשיא הפריחה שלי, ונאלצתי לעזוב הכול. כל מה שלא קשור לתורה נדחק. ניסיתי גם להתקבל לבית ספר חרדי, אבל לא התקבלתי כי אני לא חרדית מבית. אז המשכתי להגיע לבית הספר, לבושה כחרדית, עם עיניים ברצפה, ובהפסקות העברתי שיעורי תורה לחברות. ביקשתי מההורים שיתאימו את אורח החיים שלהם לשלי, והם לא הסכימו. הם מאוד דאגו לי, והיו בבית מלחמות ענקיות סביב הנושא הזה, מאבקים בלתי פוסקים. הלכתי הכי קיצוני שאפשר, ולהם היה מאוד קשה להתמודד עם זה”.
בר טל כשהיתה חרדית. צילום מהאלבום הפרטי
עם חצאית ארוכה במחששה
לאחר כשנה וחצי של מאבקים הבינה בר שזאת לא הדרך ושינתה גישה. “הייתי צריכה לשלב את המלחמות האלה עם כיבוד אב ואם, וזה לא הסתדר ולא נתן לי מנוח, אז הרפיתי קצת. ברגע שזה קרה משהו השתחרר גם בהם, וזה החל להתמזג באופן פנטסטי. הם כיבדו אותי במסגרת הגבולות שלהם, ואני אותם”, היא אומרת.
היא התמסרה לדת באופן טוטאלי, ועם הזמן החלה להעביר שיעורי תורה לבנות אחרות, בגני שעשועים, בכניסה לבית הכנסת ובמקומות מאולתרים אחרים. בגיל 17 גם יצאה לדייט הראשון שלה. זאת הייתה פגישה עם בחור חרדי שהכירו לה בשידוך, אבל בשבילה זו הייתה פגישה אחת יותר מדי. באותה תקופה קרה גם האירוע הראשון שטלטל אותה מעט והפך לסדק הראשון במערכת היחסים שלה עם הדת.
“הייתי מאוד קרובה לרב של המדרשה, ואני חושבת שבנות אחרות די קינאו בי על כך”, היא מספרת, “אז הן הלכו וסיפרו עליי ועליו כל מיני דברים שקריים, כי הן ידעו שזה יהרוס, וזה אכן הרס. זה היה משהו שנתן לי את הכאפה הראשונה. מה שהחזיק אותי בתוך כל הדבר הזה היה הקרבה לרב, העשייה למען הבנות והחברות, ופתאום הוא התרחק, והכול התחיל קצת להתפורר. זה היה אירוע שגרם לי קצת ללכת אחורה. הרמתי את המבט בבית הספר ואפילו התחלתי לשבת עם הבנים במחששה. הייתי שם עוף מעט מוזר, עם החצאית הארוכה שלי והחולצה המכופתרת”, היא צוחקת.
מי בא למחששה? בר טל עם הסיגריה. צילום: אורי קריספין
“זום על העיניים”
בר סיימה את בית הספר, החלה שירות לאומי בלשכת ראש העירייה והמשיכה לשמור על אורח חיים חרדי ולהעביר שיעורי תורה לבנות. היא הייתה עבור רבות מהן דמות לחיקוי, אוזן קשבת ומקום בטוח, שבו קיבלו תמיכה וחיבוק. ולכן לא הופתעה כשקיבלה יום בהיר אחד שיחת טלפון מאחת הבנות שביקשה ממנה פגישה דחופה. “הייתי בעירייה, והיא הייתה מאוד נסערת וביקשה שאעזוב הכול וארד לדבר איתה. כמובן שירדתי. ישבנו לדבר, והיא סיפרה לי שהיא הכירה מישהי לסבית, והמפגש הזה ערער ובלבל אותה. היא אמרה שהיא יודעת שאין סיכוי שהיא כזאת ושהרגשות שלה מפחידים אותה. אמרתי לה שאני אתפלל עליה, כדי שתצא מהמחלה הארורה הזאת והבטחתי לה שיהיה בסדר”. כעבור שבועיים סיפרה לה החברה שהתפילות כנראה לא ממש הועילו ושהיא בזוגיות עם אותה בחורה וביקשה מטל שתעשה משהו כדי להרחיק אותה ממנה. “אמרתי לה שתיתן לי את מספר הטלפון שלה, ואני אדבר אל ליבה”, היא אומרת.
התכתבויות שהפכו לזוגיות. בר טל. צילום: פייסבוק
כמה שעות לאחר מכן, כמובטח, היא שלחה הודעה לבחורה וביקשה ממנה שתרפה מחברתה. קרוב לחמש שנים עברו מאז אותה הודעה, וטל עדיין זוכרת היטב את כל השתלשלות ההתכתבות ביניהן, התכתבות ארוכה שממנה נולדה אהבה חדשה, ונפתח בפניה עולם אחר שהיא לא הכירה ולא חשבה שהיא חלק ממנו.
“שלחתי לה את ההודעה בארבע בצהריים והייתי צמודה לוואטסאפ עד שש בבוקר. דיברנו על הכול, ושאלתי אותה על הנושא של אישה ואישה, לא ממקום שיפוטי ודתי, אלא כי זה פתאום נורא סקרן אותי. עד אז לא הצלחתי להבין בכלל איך שתי נשים יכולות להתמזג ללב אחד”.
השתיים המשיכו לנהל קשר וירטואלי, שגלש מהר מאוד מעבר לחברות תמימה בין שתי נשים, וגם בר ידעה זאת היטב. “היא שלחה לי תמונה שלה, עשיתי זום על העיניים שלה והרגשתי משהו שלא הרגשתי מעולם. כן, אני יודעת שזה נשמע קלישאה, אבל ככה זה היה. עבר חודש, בזמן הזה היא והחברה כבר נפרדו, והיא כל הזמן לחצה שניפגש, אני פחדתי. הבנתי שהתאהבתי בה ברמות מטורפות, משהו שמעולם לא הכרתי קודם ולא יכולתי לדמיין שיקרה לי, בטח שלא עם אישה. היא ממש חיזרה אחריי, הייתה מגיעה למקומות שהייתי בהם ומשאירה פתק או שוקולד או גם וגם והולכת. היא התחננה שניפגש, אבל אני לא רציתי. הייתי חרדית, לא רציתי שהיא תראה אותי ככה וגם פחדתי, לא ידעתי איזו בר אני אפגוש בתוך הסיטואציה הזאת והייתי מבועתת רק מהמחשבה על כך”.
תשוקה אמיתית. צילום: אורי קריספין
מתי נפגשתן לראשונה? “חודשיים אחרי שהתחיל הקשר הסכמתי. היא הגיעה מאשדוד לתחנה המרכזית באשקלון, ואני לבשתי טייץ שהיה זרוק לי בארון מאז ימי החילוניות שלי. באתי לפגוש אותה ונסענו לים. ישבנו בחופית, דיברנו, צחקנו ובכינו ואז התנשקנו. ואני, בחורה חרדית שלא זוכרת בכלל מה זה מגע בין בני אדם, הרגשתי לראשונה מה זו תשוקה אמיתית”.
זאת בעצם הייתה גם הפעם הראשונה שהורדת את החצאית? “כן. בתחושה שלי ברגע שלבשתי בגדים של חרדית, אז הקרבה שלי לקדוש ברוך הוא הייתה נורא גדולה. הרגשתי שאני חייבת להוריד את הבגדים האלה כדי להדחיק את המחשבה שאני עושה משהו לא בסדר. זאת הייתה התחבטות עצומה, אבל כשהורדתי את החצאית, באופן מפתיע לא הרגשתי ייסורי מצפון. הסתכלתי במראה ואמרתי, ‘או קיי, אני בסדר’, והרגשתי נורא שלמה”.
“החצאיות הפכו לקצרות”
השתיים החלו לנהל מערכת יחסים רומנטית, ובר החלה לאט-לאט להשיל מעצמה את סממני הדת, ואת שיעורי התורה החליפו המועדונים והפאבים במרינה. “הורדתי את הגרביון, ואז גם החצאיות הפכו ליותר קצרות, ופתאום הרגשתי די בנוח לצאת עם מכנסיים לטיול עם הכלבה. הבנתי שכבר לא טוב לי בדת, זה לא המקום שלי. אני נורא אוהבת את הקדוש ברוך הוא, אבל אפשר גם אחרת”.
היא כינסה את החברות הקרובות שלה וסיפרה להן על מערכת היחסים החדשה. באופן בלתי צפוי ההודעה הדרמטית הזאת לא הפתיעה אף לא אחת מהן. גם הוריה החלו לשים לב שמשהו אחר קורה לה, אך פחדו לשאול. “פתאום הם ראו שאני יוצאת ומבלה, כבר לא קמה מוקדם בבוקר להתפלל שחרית, הלבוש שלי השתנה. הם הבינו שאני במקום אחר, אבל לא שאלו שאלות. השתניתי, ירדתי 25 ק”ג וקניתי בגדים חדשים, פשוט פרחתי”. הזוגיות הראשונה הזאת החזיקה מעמד שנה וחודש בדיוק עד שהוריה של בר גילו, ושתיהן לא יכלו לעמוד בלחץ שהופעל עליהן.
איך זה תגלה? “בצורה לא נעימה. היה לי סיפור כיסוי קבוע, לפיו אני ישנה אצל חברה בזמן שהייתי אצל בת הזוג שלי באשדוד – היא הייתה כבר מזמן מחוץ לארון, והמשפחה שלה קיבלה אותי בצורה מוחלטת. אז יום אחד בזמן שהייתי אמורה להיות אצל אותה חברה, אימא שלי ראתה אותה בבית קפה. היא התקשרה אליי וביקשה שאגיד לה את האמת ואספר לה מה קורה איתי. לא ידעתי מה לענות. מרוב שנלחצתי חסמתי אותה בוואטסאפ וטסתי הביתה כדי לדבר איתה”.
מה אמרת? “סיפרתי לה שאני בזוגיות עם מישהי. למען האמת אני חושבת שהם די חשדו כבר בשלב הזה, כי הבגדים החדשים שקניתי לא היו בדיוק נשיים, די גיליתי את הצד הגברי שבי. ולמרות זאת אימא שלי לא ידעה איפה היא קוברת את עצמה, לעולם לא אשכח את המבט שלה. באותה נשימה גם ניסיתי להרגיע אותה, אמרתי לה שזו סתם התנסות ושזה יעבור. אבא שלי לא ידע מזה כלום”.
סתם התנסות? בר טל. צילום: אורי קריספין
ליל הסדר אצל ההורים
בר הבטיחה לאימה שמערכת היחסים נגמרה, אך השתיים המשיכו לנהל זוגיות, ובת הזוג שלה אפילו הציעה לה נישואים. במקביל גבר הלחץ מצד בני משפחתה, לחץ שנתן את אותותיו גם על הזוגיות והביא בסופו של דבר לפירוקה. “אימא שלי סיפרה לאבא שלי, הם הגיעו לאינסטגרם שלה, וכבר אי אפשר היה להסתיר. ההורים שלי לא קיבלו את זה ועשו הכול כדי שהקשר הזה ייפסק. בסופו של דבר זה פגע בנו. מערכת היחסים הזאת הגיעה לאובססיה קשה והרס עצמי שלי”.
איך זה נגמר בסוף? “הייתי בקניון עם ההורים שלי, ואחרי זה הייתי אמורה לנסוע אליה. כשיצאנו ביקשתי מאבא שלי שיוריד אותי בתחנה המרכזית, והוא אמר לי, ‘את לא נוסעת אליה, אני אוציא אותך מזה’. התפתח ריב קשה מאוד, בסופו ברחתי מהאוטו ונסעתי אליה. בתחנה המרכזית של אשדוד נערכה הפגישה האחרונה שלנו, היא אמרה שהיא כבר לא יכולה להתמודד עם הלחץ הזה, ושם זה נגמר”.
הפרידה הזאת הובילה את בר לדיכאון עמוק, היא הפסיקה לאכול, הורידה עוד קרוב ל-40 ק”ג, לא התקלחה וסירבה לצאת מהבית. בתום חצי שנה של משבר נפשי עמוק היא הצליחה להרים את עצמה ויצאה לדרך חדשה. “עברתי עם חברה לגור באילת, זה היה המהלך הכי טוב שיכולתי לעשות למען עצמי, ושם התחלתי תקופה חדשה ומסעירה לא פחות בחיים שלי. הכרתי מלא חברים חדשים וניהלתי שלושה סניפים של יוגורט בר, ושם הכרתי גם את האהבה השנייה של החיים שלי. גרנו ביחד ארבעה חודשים, זאת הייתה שוב מערכת יחסים מורכבת שידעה הרבה משברים ודרמות, למרות שהיא באה ממקום הרבה יותר בוגר ושלם. הבאתי אותה אפילו לליל הסדר עם המשפחה באשקלון”.
דיכאון אחרי פרידה. בר טל. צילום: אורי קריספין
איך הם הגיבו? “קיבלו אותה מאוד יפה. אבא שלי אפילו דיבר איתה ושאל שאלות, ואני הסתכלתי עליהם והתמוגגתי מהצד. ההורים שלי עברו איתי ממצב קיצון אחד לאחר, ואני חושבת שהם די התייאשו ממני והבינו שאין להם יכולת לנהל אותי, אז הם זורמים כי אין ברירה”.
דיברת על זה עם אבא ישירות? “לא. ניסיתי בעבר, אבל הוא בחר להתחמק מהנושא והנחתי לזה. יש בינינו חיבור נפשי מאוד חזק, ואני לא רוצה להעמיד אותו במצב לא נוח, אני מבינה ומקבלת. אימא שלי לעומתו מרגישה היום צורך לספר בכל מקום שאני לסבית, וזה גם אחלה. כולם כבר נמצאים במקום שהם הפנימו את זה, פשוט כל אחד בוחר להתמודד אחרת”.
“כתבתי כי זה המזור שלי”
גם הקשר הזה הסתיים עבור בר בשברון לב מאוד גדול. בת הזוג חזרה לעיר מגוריה, ובר נשארה באילת, פצועה ומדממת. “שוב מצאתי את עצמי באותה סיטואציה של פגיעה עצמית ודיכאון. המשפחה שלי גילתה שפגעתי בעצמי באופן דרסטי, והם החזירו אותי לאשקלון. למזלי המקום שבו עבדתי באילת פתח סניף במתחם המרינה החדש, אז מיד התחלתי לנהל אותו, וזה היווה עבורי מפלט מהכאב”.
הדבר הנוסף שהיווה עבורה מפלט ומזור תמידי היה הכתיבה. “במשך כל הזמן כתבתי. באמצע ריבים עצרתי לכתוב, הייתי מתעוררת באמצע הלילה כדי לכתוב או יוצאת לרגע מהמקלחת כותבת כמה שורות וחוזרת להתקלח. זה הדבר היחיד שעזר לי להתפכח במצבי קיצון. הכתיבה נתנה לי שלווה והצילה אותי מהמקומות הכי שפלים שהייתי בהם”.
וכך נולד הספר? “כן. זה התחיל בפתקים קטנים שהייתי כותבת לעצמי בנייד, ואז יום אחד החלטתי להעלות אחד מהם לפייסבוק. זה מצחיק, כי עד אז חשבתי שזה די מטופש לשתף דברים אישיים בפייסבוק, לא הבנתי למה אנשים עושים את זה. אחרי ששיתפתי קיבלתי המון לייקים ותגובות והבנתי שאני מצליחה לגעת באנשים, אז המשכתי עם זה”.
לאור מגמת העלייה בביקוש לחינוך התורני באשקלון בכלל ולישיבת צביה בפרט, ולאחר התייעצות עם מינהל החינוך, החליט ראש העירייה בפועל, תומר גלאם, לאשר פתיחת כיתה שלישית בישיבה במסגרת שכבת כיתות ז'.
המהלך, שמתבצע לראשונה, יאפשר למספר רב יותר של בני נוער להימנות בין תלמידי הישיבה. המהלך היה מתבקש וזאת לאור מספר הנרשמים הגדול, דבר שאף הצריך הגרלה על מנת לסנן חלק מהנרשמים.
פעמים רבות אנחנו נוהגים להתלונן על שירותי הבריאות אותם אנו מקבלים, בטח לאור ביטוחי הבריאות שרובנו משלמים. תורים ארוכים בחדרי מיון והמתנות ארוכות בקופות החולים אלא שלעיתים ישנם מקרים שבהם המציאות שונה: תושב העיר המבוטח ב'מכבי שרותי בריאות', ידע השבוע להוקיר תודה לצוות האחיות המסור במרכז הרפואי של מכבי באשקלון.
האיש הגיע למרכז אסותא אשקלון בכדי לבצע בדיקה רפואית. כשנכנס גילה כי התאריך המקורי של הבדיקה הוא בשבוע שלאחר מכן. אלא שצוות האחיות נרתם לעזרתו וסידרו לו את התור בו במקום. האיש סיים את הבדיקה, מיהר להודות לאחיות על המחווה ויצא מהמקום…
אלא שלהפתעתן מספר דקות מאוחר יותר הוא חזר למקום אבל הפעם עם גלידות משובחות כאות הוקרה על מאמציהן.
חיי הלילה על פי רוב הם בהחלט משמחים: מסיבות, מפגשים חברתיים, מצב רוח טוב ובאופן כללי: שחרור מהשגרה המלחיצה. אלא שלדאבוננו, לעיתים אותם בילויים מסתיימים בצורה כואבת. אולי מה שיותר כואב הוא העובדה שבמקרים רבים מדובר בקלות לא ממש מובנת שבה מתרחש אירוע שכזה.
אילוסטרציה. צילום: asap
לאחרונה הוגש כתב אישום נגד תושב אשקלון שלפני כחודשיים דקר מבלה אחר באחד ממתחמי הבילוי בעיר. על פי כתב האישום, במהלך הבילוי מזג אחד המבלים במקום משקה מפחית לכוסו וזרק את הפחית. אלא שאותה פחית כנראה לא הייתה ריקה, ושאריות משקה ניתזו ממנה אל פניו של הנאשם. בתגובה לכך הוא קם בזעם וצעק, "מי עשה את זה?" המבלה האחר ניגש אליו, התנצל וטען כי חשב שהפחית ריקה, ובזה נדמה היה כי הסתיים העניין.
אלא שהנאשם חשב אחרת. על פי כתב האישום, הוא ניגש לחפציו, לקח סכין שהייתה שם והסליקה על גופו. לאחר מכן יצא מהמועדון, ושם ראה את המבלה האחר. “המתלונן ניגש אל הנאשם וניסה לדבר עמו, תוך כדי הנאשם שלף במפתיע את הסכין ודקר באמצעותה את המתלונן ארבע דקירות: שתיים בבית החזה, דקירה אחת בגב ודקירה אחת בעכוז שמאל, כל זאת מתוך מטרה להטיל בו נכות או מום או לגרום לו לחבלה חמורה”, כך על פי כתב האישום.
בסוף החודש יתקיים באשקלון ערב הסברה על המאבק להרחקת אסדות הגז. את הערב יזם ויקטור בן עמי, המתמודד לראשות עיריית אשקלון יחד עם ארגון בשם “שומרי הבית”. “שיקולים מוטעים הובילו את מקבלי ההחלטות במדינה לאמץ תכנית, שאם תתממש – יהפוך אזור נרחב במדינה למזוהם ומסוכן”, אומר בן עמי.
“אני משתייך לקבוצה שפועלת מאזור חיפה ועד אזור אשקלון, ואנחנו עובדים בשיתוף פעולה כשהמטרה המשותפת שלנו היא להרחיק את אסדות הגז מהחופים. אין לנו התנגדות לפעילות עצמה, אבל אנחנו מתנגדים לאופן שבו זה מתבצע כרגע. אם נסתכל על הפעילות של תמר, אז אחרי כל שאיבה יש פליטה של 800 קוב נוזל רעיל ליום. יש שם שני רעלנים מרכזיים, קונדנסט ובנזן, ומדובר בנזק משמעותי שהולך ומתפשט בים ומתחיל להגיע אלינו. באשקלון יש מתקני התפלה שאמורים להתפיל מי ים ולא נפט ורעלנים. מעבר לזה שהחומר הורג את הדגה ואת כל מה שחי באזור המזוהם הזה”.
להרחיק את אסדות הגז מהחופים. בן עמי
לדברי בן עמי, המטרה היא לגרום לכך שהאסדות יועברו פנימה והפעילות שלהן תתרחק מאזור החוף. “אנחנו קוראים להעיף אותן 120 קילומטר מערבה כדי שלא נגיע למצב שנשתה מים שלא סוננו בצורה מיטבית כי המסננים לא אמורים לסנן מתכות כבדות. אם המתכות הללו יגיעו למי השתייה שלנו, הן יגרמו לנו נזקים משמעותיים”.
בנוסף אומר בן עמי כי הצנרת אשר מובילה את הקונדנסט ומונחת ביבשה ובים מהווה סכנה. “יום יבוא והיא תדלוף מסיבות כאלה ואחרות, כבר היו דברים מעולם. אם תהיה פגיעה בתוך הים – המים יזדהמו. הקונדנסט הוא נדיף ועולה כלפי מעלה, ופרט לזיהום הים הוא יוביל לנזק סביבתי עצום ופגיעה בבני אדם. הגז הוא נכס מבחינה כלכלית למדינה ולאנשי ההון, אבל הוא ממש לא ירוק ובהחלט מסוכן ואפשר להמשיך להשתמש בו, אבל לא להזרים אותו דרכנו. אפשר לעשות מכלי אגירה בתוך הים פנימה, ומי שירצה יוכל לרכוש אותו מהם”.
ד”ר אנדרה וייסמן הוא פורץ דרך בכל מה שקשור לגמילה של מכורים לסמים או לחומרים אופיאטים אחרים הנמצאים במגוון רחב של משככי כאבים. בשנים האחרונות שמו הולך לפניו, והוא אף זכה לכינוי "מחולל הנסים" בשל שיטת הגמילה שפיתח המאפשרת התנקות מהסם בתוך טיפול אחד של כמה שעות. הוא מומחה בעל שם עולמי ומנהל את יחידת ה-ANR במרכז הרפואי ברזילי.
ד"ר אנדרה ויסמן. צילום: דוד אביעוז, צילום רפואי, ברזילי
הריאיון עם ד”ר וייסמן הוא טרנס-אטלנטי, היות שאת חייו הוא מחלק בין בית החולים ברזילי, ששם נמצאת המרפאה שלו, לשווייץ וגיאורגיה, ששם הוא מלמד את השיטה שפיתח, אחרי שכבר הדריך צוותים רפואיים ברחבי העולם במדינות כמו ארצות הברית, אוסטרליה, איטליה, אינדונזיה, הודו ועוד. “מטרת הטיפול היא לשחרר אנשים שהתמכרו לחומרים נרקוטיים. זה לאו דווקא רק מכורים לסמים, אלא גם אנשים שהתמכרו למשככי נרקוטיים מסוג קודאין או מורפיום. למעשה, יש שני סוגים של מטופלים, אלה שמשתמשים בסם הרחוב כדי להתמסטל ואלה שלוקחים כדור, שממסטל אותם גם כן, אבל עוזר להם להתגבר על כאבים כאלה ואחרים. בסופו של דבר, התהליך הוא אותו תהליך, הגוף מפתח תלות, הבן אדם הופך להיות חולה, והמצב רק הולך ומידרדר”, מסביר ד”ר וייסמן.
מורפיום, קודאין ומה שביניהם
ד”ר וייסמן החל לעסוק בתחום בשנת 1993, אז פיתח גישה חדשה בטכניקה הקרויה UROD – דיטוקסיפיקציה מהירה. הוא הרצה ברחבי העולם, לימד והציג את הטיפול המהפכני שפיתח תוך כדי שימוש בתרופת הנלטרקסון ובהרדמה. זמן קצר לאחר מכן וריאציות של הטיפול הופיעו ברחבי העולם. עד 1997 טיפל ד”ר וייסמן באלפי מטופלים וצבר ניסיון רב שאפשר לו למקד את הטיפול. הוא החליף את הטיפול הישן UROD בטיפול חדש שנקרא ANR, שבאמצעותו מעניק הצוות לכל פציינט טיפול פרטני תוך כדי התייחסות לרמת התמכרותו וההיסטוריה הרפואית שלו.
העיקרון שמאחורי הטיפול הוא זירוז הופעת תסמיני הגמילה במטופל כאשר הוא שרוי תחת הרדמה מלאה, ובכך הוא עובר את כל תהליך הגמילה בתוך שעות אחדות ללא כל סבל. הטיפול מייתר את כל הסבל הכרוך בתסמונת הגמילה, אשר עובר המטופל בשיטות הסטנדרטיות ומבטל את הכמיהה לחומרים אופיאטים והשפעתם.
סוכריות סמים שהופצו בחו"ל. אילוסטרציה: צילום מסך
האופיאטים, מלשון אופיום, הם חומרים שפועלים על מערכת העצבים ולהם השפעה ממכרת. קיימים חומרים אופיאטים טבעיים המופקים מפרג השינה: האופיום, כגון מורפיום וקודאין, אופיאטים שעברו שינוי כימי, דוגמת ההרואין, ואופיאטים סינתטיים, דוגמת המתאדון. חומרים אופיאטים קיימים גם במשככי כאבים שונים אשר נמצאים בשימוש יום-יומי, דוגמת פרקודן, פרקוסט, אוקסיקונטין, אקמול פורטה ועוד.
אסון לאומי בארצות הברית
“אני היחיד בעולם שמטפל היום בשיטה הזאת, ומגיעים אליי חולים מכל העולם”, אומר ד”ר וייסמן. “הטיפול הזה הפך לעוד יותר רלוונטי מכיוון שנשיא ארצות הברית הכריז על אסון לאומי בכל מה שקשור לנושא ההתמכרות לנרקוטיקה, ואין כלים אפקטיביים להתמודד עם האפידמיה הזאת. אילו הרופאים האמריקאים היו יודעים לעשות את זה, לא הייתה אפידמיה בארצות הברית”.
היה לך איזשהו עניין אישי עם התחום הזה? “לא, זה פשוט היה משהו שהתגלגל. עבדתי בטיפול נמרץ ובפגיות וראיתי פגים שנולדו לאימהות נרקומניות. לא היו אז כלים, ואני ראיתי את הכאב והחולי ותמיד חיפשתי פתרונות. התחלתי להתעניין עוד ועוד וחיפשתי מה ניתן לעשות. התשובות היו שם, אני לא איזה גאון שחלם בלילה וקם עם פריצת דרך. זה בסך הכול ביו-טכנולוגיה ורפואה מתקדמת”.
מה קורה למי שמתמכר לחומרים הללו? “התמכרות לאופיאטים היא הפרעה של מערכת העצבים המרכזית. השלב הראשון של המחלה מתבטא בתסמונת גמילה, המופיעה בהיעדר סם ונעלמת בעקבות צריכת הסם. כלומר נולד מרכיב חדש וחשוב: הכמיהה או הדחף לחומר. הכמיהה מובנת ברמה הפסיכולוגית כי הסם מצטייר כריפוי, אך יחד עם זאת, בעקבות שימוש קבוע באופיאט חלים שינויים בכמות הקולטנים, וגם להם תפקיד חשוב בכמיהה. מספר הסובלים מתלות באופיאטים הולך וגדל, בעוד קורבנותיה של תלות זו אינם נתפסים כחולים, אלא כפורעי חוק. החברה דחקה אותם לשוליים, לסמטאות האפלות של החיים, ואז גילתה כי היא צריכה להתגונן מפניהם”.
כלומר הטיפול במכורים לא יכול להיעשות רק באמצעות שיחות עם פסיכולוג או קבוצות תמיכה למיניהן? “בוודאי שלא. התחום הזה היה במשך עשרות שנים בידיים של פסיכולוגים ועובדים סוציאליים, ולא התייחסו אל זה כאל משהו רפואי, אבל עזרה נפשית לא יכולה להיות פתרון לבעיה הזאת כי היא בשורש שלה רפואית-ביולוגית שמשפיעה על הפן הפסיכולוגי. אחרי הטיפול הבן אדם הופך להיות מאוזן, ואז אפשר לטפל גם בפן הפסיכולוגי-נפשי, אם יש בכך צורך”.
סמים מסוכנים. צילום: דוברות המשטרה
מה קורה בזמן הטיפול? “הטיפול משחרר את החומרים האופיאטים מהקולטנים, מקטין את זמן תסמונת הגמילה למספר שעות במקום ימים. תהליך זה קורה בזמן שהחולה מורדם ולא נמצא בהכרה. מידת חסימת הקולטנים הדרושה תלויה ברמת התלות של כל חולה. דבר זה הופך את בעיית הכמיהה לסם ללא רלוונטית כאשר החולה חוזר להכרה. פציינטים יוצאים מהטיפול כאשר הם חופשיים מהתלות וחסומים לכל השפעה של אופיאטים. צריך להבין שתסמונת הגמילה היא מאוד כואבת. במקרים מסוימים היא אפילו קטלנית, במיוחד למי שכבר נמצא במצב בריאותי ירוד. זו הסיבה שטיפול ה-ANR תוכנן על מנת למנוע את ההשפעות הכואבות של תסמונת הגמילה. כך יכולים המטופלים המכורים לעבור בהצלחה ובלי הפחד את תופעות הלוואי. לחולים שבוחרים בדרך אחרת של טיפול, תסמיני הגמילה יימשכו בין שבוע לעשרה ימים, במידה שהאדם בריא והשתמש לזמן קצר. חולים שהשתמשו לטווח ארוך, תסמונת הגמילה יכולה לארוך אפילו חודש”.
לפני כשבוע התקיים באשדוד טקס 'מכחול הזהב 2018' במסגרתו הוענקו שבעה אותות הוקרה לשבעה אנשי החינוך בתחום האמנות, שתרומתם ייחודית ומתרחשת לרוב מאחורי הקלעים.
אות 'מכחול הזהב', בקטגורית המורה הפעיל לאמנות במסגרת חינוך יסודי פורמלי הוענק לשושי מנשה, המתגוררת בבאר גנים בתחום המועצה האזורית חוף אשקלון. שושי, שהתגוררה בעבר בניסנית שבצפון הרצועה ופונתה ממנה בתכנית ההינתקות עברה לאחר מכן לניצן וכיום היא כאמור מתגוררת בבאר גנים. מנשה, נשואה ואם לארבעה ילדים, עובדת כבר 15 שנה בתחום האמנות ומשמשת כמורה הראשית לתחום אמנות בבית ספר 'יצחק רבין' באשדוד ומאז ניכרת טביעת אצבעה, כך אמרו בביה"ס.
לפני שנה נחנכה בבית הספר גלריה שהינה פרי יוזמתה. מנשה אף ממייסדות תכנית המצוינות באמנות שהחלה לפני כשבע שנים. ועדת הפרס ציינה כי "לאורך השנים שושי מדריכה את התלמידים ומעשירה את עולמם בטכניקות שונות סביב נושאים שונים ויוצרת עבורם לפחות פעם בשבוע, עבור כל שכבת גיל, סדנת אמן אמיתית. שוש משקיעה בעבודתה בסבלנות רבה, בעלת נועם הליכות ונותנת יחס אישי לכולם. שושי מלווה לא מעט תלמידים עם צרכים מיוחדים או עם רגעי משבר וקושי ומלווה אותם להצלחות ולשיפור תחושת המסוגלות העצמית שלהם".
בנוסף, שוש יוצרת את כל התפאורות לביה"ס, חושבת 'מחוץ לקופסא' והופכת את התפאורה לכלי חשוב להעברת רוח הטקסים ומסריהם.
