החיילים האשקלונים ממשיכים להצטיין. לאחרונה התקיים טקס מצטייני מפקד פיקוד הדרום, אלוף הרצי הלוי, ובו קיבלו תעודות הצטיינות חיילים אשר ראויים להוקרה על שירותם הצבאי. מבין המצטיינים, גם תושב אשקלון סמ"ר נדב יצחק.
סמ"ר יצחק, בן 20, משרת כלוחם בפלוגה המבצעית בגדוד רותם שבחטיבת גבעתי שהיא חטיבת חיל רגלים סדירה בצה"ל הכפופה לעוצבת הפלדה שבפיקוד הדרום.
אלוף הפיקוד, הרצי הלוי, בטקס. צילום: דובר צה"ל
החייל המצטיין מספר כי רצה להתגייס לתפקיד לוחמה והיה חשוב לו שירות משמעותי בגדוד חי"ר. הוא רצה להגיע לחטיבת גבעתי ולגדוד רותם בפרט בעקבות אחיו הגדול, איתי אשר שירת גם הוא בגדוד רותם.
לנדב יש אח נוסף, אור, המשרת כקצין איסוף קרבי בגזרת קציעות שגם היא בתחום פיקוד הדרום וגם הוא קיבל לאחרונה הצטיינות ממפקד האוגדה.
מסתבר שנדב הוא מצטיין סדרתי: במהלך הכשרתו היה מצטיין מפקד הגדוד שאפילו בחר להעניק לנדב את הכומתה שלו. לאחר הכשרתו, כשהגיע לפלוגה המבצעית קיבל שוב את תואר המצטיין גם שם ועכשיו זו ההצטיינות השלישית שקיבל מתחילת שירותו הצבאי.
יום שישי פעמיים מייאוו. בפעם שניה השנה תיערך ביום שישי הקרוב תערוכת חתולים מקצועית בחסות עמותת NICA – ראשי תיבות New Israeli Cat Alliance. בתערוכה יוצגו חתולי בית נדירים, בניהם: חתול נמר בנגלי, לצד חתול מגזע חדש "דוולף" בעל אוזניים מקופלות ורגליים קצרות , חתול הדבון רקס בעל מראה שדוני ופרווה מתולתלת ועוד.
תערוכת חתולים. צילום: גרי בובקוב
בסך הכל יוצגו מעל 70 חתולים נדירים ואקזוטיים, כ- 25 סוגים שונים בניהם: חתולים בעלי עיניים בשתי צבעים – כחול וירוק, חתולי מיין קון ענקיים, חתולי רגדול בעלי מראה בובתי, חתולים בעלי תלתלים וחתולי רחוב מטופחים ומחוסנים, הזקוקים לבית חם ואוהב.
תערוכת חתולים. צילום: גרי בובקוב
העמותה המארגנת היא עמותת בת של הארגון הבינלאומי TICA, שפועלת בראשותה של הגב' ויקטוריה סטרודובצב, ועוסקת בקידום נושא החתולים ברחבי הארץ והעולם כולו.
התאריך האחרון להגשת הרשימות למועצת העיר מתקרב והרשימות מתחילות להיסגר. מי שהודיע היום על מספר 2 ברשימה שלו הוא איתי סהר, המועמד לראשות העירייה ומי שעומד בראש רשימת "מופת" למועצת העיר – אשת החינוך האשקלונית הוותיקה והמוערכת אווה אבגי-טוטאי.
"החלטתי להעמיד בראש הרשימה אשת חינוך ומעשה", מסר סהר. "החינוך הוא עמוד תווך מרכזי בחזון שלנו לאשקלון. אנשי מקצוע ברמתה של אווה הכרחיים ליעד שלנו – להפוך את מערכת החינוך באשקלון לדוגמא ומופת ברמה ארצית בתוך חמש שנים. מגיל 0 ועד לאקדמיה – מערכת החינוך תהיה אחראית, בטוחה, ערה לרוח הזמן ולצרכים המתפתחים. אני מאמין במצוינות שנובעת מערכים. בכך שאסור לנו להיכשל באיתור ובפיתוח הפוטנציאל הגלום בכל ילד. אווה מכירה היטב את צרכי המנהלים והצוותים החינוכיים, את צרכי הלומדים ואת צרכי ההורים – שאנו רואים בהם שותפים מלאים למערכת ולהצלחתה. אנשי המקצוע, הרפואה, היזמים, בעלי המוסכים, הסוחרים, הספורטאים, המהנדסים, האמנים וראשי העיר הבאים של אשקלון נמצאים היום בגני הילדים שלה. החינוך קובע את פני החברה שנבנה אסור לנו להיכשל שם. הנבחרת של רשימת מופת היא הנבחרת שאשקלון צריכה".
איתי סהר
אבגי-טוטאי נולדה וגדלה בשכונת שמשון ג', חיה כל חייה באשקלון, עסקה 31 שנה בחינוך וניהלה שלושה בתי ספר. תחילה שימשה כמורה מחנכת בביה"ס לחינוך מיוחד "מעיין שרה", ואף ניהלה אותו 11 שנים. בפרק זמן זה הקימה וניהלה את "כיתות בית החולים" בתחנה לנער ולמתבגר בבית החולים ברזילי, מה שנקרא כיום בית ספר "שקד". ניהלה את בי"ס "דקל" , ובשבע השנים האחרונות ניהלה את בית ספר "אילנות" באשדוד לילדים ולבני נוער בעלי יכולות תקינות המתמודדים עם הפרעות בהתנהגות. אווה בעלת השכלה רחבה מאוד, בין היתר, היא גם בעלת תואר ראשון ושני במשפטים, ועו"ד שהתמחתה בתיקי נוער. היא אם לארבעה ילדים, הצעירה ביניהם לומדת בכיתה י"ב.
גופים ברחבי העיר אשר נדרשים להכריע בשאלת תמיכתם שמועמד כזה או אחר לראשות העירייה כבר הצהירו, לחות חלקם, במי הם תומכים לראשות העיר. בתנועת חב"ד נזהרים בימים אלה להלך בין הטיפות ולשמור על ההדורים ביחסיהם הטובים עם כלל המועמדים. אלא שלפעמים צריך גם לומר בגלוי מי הוא המועמד המועדף.
לאחר חרושת שמועות הגיעה התשובה: חסידות חב"ד באשקלון תומכת במועמדותו של ראש העירייה הנבחר, איתמר שמעוני לקדנציה נוספת. שמעוני אמנם מושעה כידוע אך פעילותו למען מוסדות חב"ד באשקלון לא נשכחת בקרב ראשי החסידות באשקלון.
לפני מספר ימים פרסם הרב מנחם ליברמן, ראש מוסדות חב"ד באשקלון מכתב ובו הוא אמנם טוען כי חב"ד אינה גוף פוליטי ואנשיה אינם מתעסקים בפוליטיקה אך בסופו ניכרת קריאתו לעשות כדי שאיתמר שמעוני ייבחר לקדנציה נוספת. "בשנים האחרונות נוכחתי לדעת כי מר איתמר שמעוני הי"ו מבין את החשיבות של חינוך יהודי טהור. הדבר בא לידי ביטוי במהלך שנותיו כראש העיר. למרות שלא תמכנו בו פוליטית ולמרות שלא הגענו עם כוח פוליטי התמסר מר שמעוני לפיתוח, הרחבת והקמת מוסדות חינוך ובכללם מוסדות החינוך המונהגים על ידינו" כתב הרב ליברמן וציין את המבנה החדש של בית הספר התיכוני לבנות 'אור חיה' שתוקצב ובנייתו החלה בתקופה ששמעוני שימש כראש עיר.
שמעוני והרב ליברמן בהנחת אבן הפינה לתיכון אור חיה. צילום: חב"ד אשקלון
"יש חובה מוסרית והלכתית עלי באופן אישי, ועל כל אחד מהתושבים להודות לראש העיר על מעשיו ולסייע לו להיבחר ולהמשיך בתפקידו החשוב והאחראי למשך עוד חמש שנים" הוסיף הרב.
מערות מראשה ובית גוברין בגן הלאומי בית גוברין זכו לתואר הבינלאומי אתר מורשת עולמית, אחד מתוך כ-1,000 אתרים בכל העולם. גודלו של הגן הוא כחמישה קמ”ר. התואר מוענק לאתרים בעולם שיש להם ערך יוצא דופן לאנושות. מטרת הכרזתם היא שימורם למען הדורות הבאים. הבחירה נעשתה בידי אונסק”ו – ארגון האו”ם לחינוך, מדע ותרבות (UNESCO). הענקת התואר במסגרת אירוע מרגש נערכה בשלהי חודש יוני 2014 בעיר דוחא בקטאר. בכך מצטרפות המערות לרשימה מכובדת של אתרים בעולם (כמו מפלי הניאגרה ומפלי האיגואסו, גראנד קניון, מאצ’ו פיצ’ו, שונית המחסום הגדולה באוסטרליה ואתרים אחרים) ובישראל (מצדה, העיר העתיקה של עכו, התלים המקראיים מגידו, חצור ובאר שבע, דרך הבשמים וערי המדבר בנגב, הכוללים את עבדת, ממשית, שבטה וחלוצה, הגנים הבהאים בחיפה ועכו ומערות הכרמל).
בית גוברין – עיר בני חורין. צילום: רשות הטבע והגנים
מהות ההכרזה על מערות בית גוברין–מראשה כאתר מורשת עולמית היא: “מערות מראשה ובית גוברין בשפלת יהודה כמיקרוקוסמוס של ארץ המערות בישראל”. המערות מייצגות את “ארץ אלף המערות” בשפלת יהודה הפזורות על שטח של כ-120 קמ”ר, וכולן מעשה ידי אדם. ההכרזה היא על השטח של הגן הלאומי מראשה ובית גוברין. המערות בשטח זה מאפיינות את הסוגים השונים והרבים של כל המערות בשפלה. מספר המערות בשטח שהוכרז הוא קרוב ל-500, וחלקן הגדול הן מערכות בעלות עשרות חדרים. הסוגים השונים של המערות הם מחצבות אבן, בורות מים, בארות, בתי בד, קבורה, פולחן, קולומבריום (שובך יונים), אורוות סוסים, אחסון, מרחץ, נקבות מים, מערכות מסתור ועוד. המערות לא שימשו למגורים. המערות הראשונות באזור נחצבו מתחת לתל מראשה במאה התשיעית לפנה”ס. תקופת השיא של השימוש במערות הייתה במאות השנייה והשלישית לפנה”ס. באתר נמצאות מערות רבות מסוגים שונים, ומשך הזמן שבו היו בשימוש הוא 2,000 שנה בקירוב.
איפה: גן לאומי בית גוברין שוכן בלבה של שפלת יהודה ומשתרע על שטח של 5,000 דונם. נוסעים לקיבוץ בית גוברין, שאליו ניתן להגיע מכיוון בית שמש בכביש מספר 38 או מכיוון קריית גת בכביש מספר 35. הכניסה לגן הלאומי נמצאת סמוך לקיבוץ.
בית גוברין. צילום: רשות הטבע והגנים
מוקדי עניין עיקריים: תל מראשה – תל המזוהה עם מראשה המקראית. במערות מראשה בורות מים מרשימים, בתי בד, מערות קולומבריום ומערות קבורה של האוכלוסייה הפיניקית שחייתה בעיר, ובהן שוחזרו ציורי קיר נדירים. מתחם העיר הצפונית, ובו שרידים מרשימים מהתקופה הרומית (אמפיתיאטרון, בית מרחץ, חומות) ושרידים של מבצר צלבני, ובו כנסייה, חדר אוכל, סדנאות וקמרונות תת-קרקעיים. כמו כן, במקום קיים מתחם ובו שחזור של גת ובית בד עתיקים.
תצפית – בראש תל מראשה קיימת נקודת תצפית מעולה על דרום שפלת יהודה.
בחול המועד סוכות: ייערכו בגן הלאומי בית גוברין פעילויות מיוחדות לכל המשפחה. בימים שני עד שני בשעות 15:00-9:00 (מדי שעה עגולה) תושמע החוויה הקולית באמפיתיאטרון של עיר בני החורין. נקודות הדרכה בעיר בני החורין יתקיימו ב-27–25 בספטמבר כרבע שעה לפני המיצג הקולי ב—9:45—15:45.
בנוסף, בימים רביעי וחמישי ניתן לשלב סיור במערות הפעמון בגן הלאומי בית גוברין בשעות 10:00–18:00 – שבהם יתקיימו מופעי מוזיקה לכל המשפחה עם המרכז הישראלי למקהלות ולחבורות זמר.
מרחבי טבע לצד סביבה אורבנית: גן לאומי אשקלון
גן לאומי אשקלון הוא הגן הלאומי הראשון שהוכרז בישראל בשנת 1965 ונקרא על שם יגאל ידין. הגן שוכן בדרום מישור החוף על רכס הכורכר המערבי וכולל שטחי חולות וחוף ים. גן לאומי אשקלון הוא פנינת טבע עשירה בחי ובצומח ייחודיים ובמגוון בתי גידול. רצועת חוף הים, שטחי החולות ומתחם תל אשקלון מאפשרים למגוון רחב של חי וצומח להתפתח ולהישמר בסביבה האורבנית. במיוחד בתקופה זו של עיור מואץ וצמצום השטחים הפתוחים חשיבות הטבע בסביבה האורבנית גבוהה ביותר.
הגן הלאומי אשקלון. צילום: הרמן חנניה
איפה: אל גן לאומי אשקלון מגיעים מצומת אשקלון, נוסעים בשדרות בן גוריון, פונים שמאלה ברחוב ת. בן עמר. מהכניסה הצפונית של אשקלון נוסעים בשדרות מנחם בגין, שדרות ירושלים, רחוב בר כוכבא, ופונים שמאלה ברחוב הטייסים.
מוקדי עניין עיקריים: תל אשקלון – המקום תחוּם על ידי סוללה של שרידי החומה. לאורך ההיסטוריה נחשבה אשקלון עיר מסחר משגשגת וחשובה הנמצאת על דרך הים (בדרך מעזה ליפו), אל שיא פריחתה הגיעה העיר בתקופה הרומית. מתצפית על החומה ניתן להשקיף על נופי הגן הלאומי, על שטחי הדיונות שמדרום לגן ועל העיר המודרנית.
שער העיר הכנענית – השער המקושת העתיק ביותר אשר נבנה בשנת 1800 לפנה”ס (בתקופה הכנענית התיכונה) לערך.
הבזיליקה הרומית ועמודי השיש – הם משרידי העיר הרומית המרשימים הכוללים כותרות, עמודי שיש וגרניט המוצגים במתחם הבזיליקה, המבנה הציבורי ששירת את אזרחי העיר באותה תקופה.
הגן הלאומי אשקלון. צילום: עיריית אשקלון
שרידי הכנסייה סנטה מריה וירידיס – הכנסייה נבנתה בתקופה הביזנטית, במאה החמישית לספירה.
מערכת בארות — יותר מ-60 בארות מסוגים שונים (באר אנטיליה, באר מישור משופע – באר אשקלונית), אשר שימשו את תושבי המקום לחקלאות ולמחיה.
בחול המועד סוכות: לאן הולך עטלף פצוע? סדרת הרצאות לילה מרתקת על עולם הטבע העשיר של ישראל. שליש ממיני יונקי ישראל הם עטלפים. עולמם נסתר, מיוחד ומסקרן. דבקו בהם אגדות וסיפורים, אך מי הם באמת? ומהי תרומתם לטבע הישראלי? מרצה: שגיא נוה מרום, מתמחה בתחום העטלפים, ממקימי פרויקט ההתנדבות “חי-בולנס” ברשות הטבע והגנים. ההרצאה תינתן על המדשאה של חניון הלילה. ללא תשלום נוסף על דמי הלינה באתר. ההשתתפות בהרצאה מיועדת ללנים בחניוני הלילה.
תל אשקלון. צילום: מנו גרינשפן
הזמנת מקומות באתר רשות הטבע והגנים אצל מדריכי רשות הטבע והגנים באתר: www.parks.org.il
ביום ראשון השבוע נפגשנו אני ואיציק בטאשוילי, שהוא גם חבר וגם שף מאוד מיוחד. הוא גם מיוחד בכישורים שלו, שבלטו בתכנית “מאסטר שף”, והוא גם מיוחד בזה שהוא מתמחה בבישול ללא גלוטן.
את איציק אני מכיר עוד מימי החטיבה ולאחר מכן מהתיכון. לאורך השנים נפגשנו בהמון צמתים: ילדים, משפחה והכי חשוב מטבח. האהבה של איציק למטבח והרצון לעסוק בבישול תמיד היו הנושא המרכזי בפגישות שלנו, וההזדמנות שלו לעשות זאת הגיעה דווקא מתוך הקושי בכך שיש שני ילדים שחולים בצליאק שלמעשה פתח לו עולם שלם של בישול. לאחר הרבה ניסיונות ולא מעט הצלחות הוא מצליח להעניק להם אוכל טעים מוקפד וכמובן שעונה לצרכים שלהם.
סויסה ובאטשוילי. צילום: עדי תשובה
כשאיציק החליט ללכת ל"מאסטר שף" זה היה מתבקש בעיניי, ולו רק כדי שבאמת יעשה את הדבר שהוא כל כך אוהב וזה לבשל.
איציק אומר שמעבר לאהבה למטבח, ביני לבינו יש גם חיבור בנפש, ואני מסכים איתו בכל מילה. “אני חושב שזה היה מפגש של שני אנשים שיש להם המון במשותף”, הוא אומר. “הרצון הטוב שלך תמיד לעזור לכולם והרצון שלי להיכנס לעולם הקולינרי יצרו חברות נפש מופלאה. אתה בן אדם שקל מאוד לאהוב, מאוד מקצועי בצורה פנומנאלית בתחום הבישול וחבר נפש אמיתי”.
סויסה ובטאשוילי. צילום: עדי תשובה
אוכל תמיד עניין את איציק וכבר שנים שהוא מבשל, “אבל האתגר הגדול שקיבלתי הוא לבשל ללא גלוטן לילדים שלי. יש לי ארבעה ילדים, והשניים הגדולים שלי הם צליאקים. ביום שגילינו את הצליאק הצבתי מטרה שכל מה שהילדים שלי ירצו, הם יקבלו אבל פשוט ללא גלוטן, והאתגר הזה הפך למשימת חיי. הבית שלי הפך למעבדה, לפחות כך אשתי אומרת”, הוא מסביר.
מבלים ביחד. ללא גלוטן. סויסה ובטאשוילי. צילום: עדי תשובה
מעבר לחבר יקר ואיש שיחה מדהים, הבחור פשוט מוכשר, ואני מאחל לו שכל החיים יזכה לבשל ולפרוח בעולם הקולינריה.
ספרינג רול קייצי במילוי סביצה של סלמון ומוסר ים
מרכיבים:
400 גרם פילה סלמון קצוץ לקוביות קטנות
250 גרם פילה מוסר ים (אפשר כל דג לבן אחר שאוהבים ) קצוץ לקוביות קטנות
12 יחידות דפי אורז
1/2 חבילה כוסברה קצוצה
4 שיני שום קצוצות
פלפל צ'ילי, 1/2 לקצוץ ו-1/2 לפרוס לקישוט
2 יחידות בצל ירוק, אחד לקצוץ ואחד לקישוט
2 גבעולי סלרי קצוצים
גרידת ליים מחצי ליים
מיץ מ-1/2 ליים או ואפשר גם מיץ יוזו
3 כפות רוטב סויה
2 כפות רוטב דגים (לא חובה, אבל מקפיץ את הטעמים)
1 כפית שמן שומשום
אופן ההכנה: מערבבים את כל החומרים הקצוצים בקערה אחת, פרט לחצי מכמות הכוסברה ומיץ הליים.
לרוטב: שמים בקערה קטנה אחרת את הכוסברה ומיץ הליים שנשארו ואת הצ'ילי הפרוס ומתבלים בשמן שומשום, שום ומלח ומערבבים.
לדפי האורז: מכינים קערה גדולה עם מים לפחות חצי מנפח הקערה כדי שהדפים יכוסו היטב ומשרים את הדפים במים, כל דף בנפרד. אחרי שמוציאים את הראשון מניחים מיד את הבא כדי שיתרכך.
את הדף שהוצאנו מניחים על מגבת לחה כדי שלא ידבק למשטח וממלאים בערך כף ו-1/2 מהתערובת ומגלגלים כמו סיגר עבה ברוחב של כ-7 ס"מ.
את הרולים ניתן לאכול ככה עם הרוטב. מסדרים יפה על צלחת ומוזגים את הרוטב מעל. או מטגנים בשמן עד שהציפוי קריספי ממש. מסדרים על צלחת ומקשטים בשערות של בצל ירוק ופלפל אדום.
העיתונאית אילת טפירו אומרת היום כי פניה לזירה הפוליטית. לדבריה, בזמן האחרון קיבלה הצעות רבות להצטרף לרשימות קיימות של מועמדים לראשות העירייה ולמועצה, אלא שהיא החליטה להקים סיעה עצמאית.
טפירו מוכרת לרבים בעיר בעיקר בשל כתיבתה בעיתונות המקומית במשך למעלה מעשרים שנה. במהלך השנים הובילה טפירו מספר כלי תקשורת מקומיים הן ככתבת והם כעורכת והייתה מקור לפניות רבות של תושבים אשר נושא מהתנהלות העירייה.
הנהלת העיר, כך לדברי טפירו, הבינה את כוחו של העט, והייתה נעתרת לבקשותיה לפתרון בעיות התושבים. "מה שלא בא בשכל בא בכוחה של מילה כתובה", היא מסבירה.
איילת יקיר טפירו עם העט
בין היתר סייעה טפירו, באמצעות כלי התקשורת, למשפחות במצוקה ובכלל, היכן שהבירוקרטיה העירונית פגעה בהן. "אין זה סוד כי קיבלתי פניות רבות. עדיין לא אמרתי את המילה האחרונה. אם אחליט לקפוץ למים העמוקים אעשה זאת מתוך ידיעה שאני יודעת לשחות שחיה חופשית ובלתי תלויה. לא באנשים, לא בכסף שלהם ולא באינטרסים שמניעים אותם או את שולחיהם".
כבכל שנה, גם השנה הקדשתי זמן איכות עם ילדיי למסורת ועדת קישוט המשפחתית לקראת חג סוכות. תוך כדי הכנת שרשראות הנייר הצבעוניות שאל אותי בני עוז, בן ה-4, “למה צריך לבנות סוכה אם יש לנו בית?” נרגשת מההיגיון הבריא של הקטן, הסברתי לו את סיפור הרקע המדברי והדגשתי שדווקא הסוכה נועדה להזכיר לנו את חשיבות הבית. הסוכה כבית היא ייצוג למקום השייכות שלנו, המרחב הבטוח והטוב אבל גם ייצוג למשפחתיות והסביבה החברתית שלנו. חששתי שהוא יתקשה להבין את הלוגיקה ההפוכה של להעריך את הטוב והשפע באמצעות החסר. אבל הוא הבין היטב כי בסופו של דבר השיטה הזו פועלת על כולנו, ילדים ומבוגרים – אנחנו מעריכים את היש דווקא כשאין.
עינב קורן
מסורת נוספת שחלחלה לחיינו בחמש השנים האחרונות בחול המועד סוכות היא פסטיבל “דרום עולה” שמתקיים בטיילת באשקלון. בפעם הראשונה כשהפסטיבל התקיים בסוכות 2014 שלאחר “צוק איתן”, הוא הביא איתו תחושה של חוסן וסולידריות חברתית. מעין מפגן תמיכה לאומי לאחר הטלטלה שעברנו באותו הקיץ, ובפרט שערוץ 10 המסחרי נתן חסותו ושיתף פעולה עם העירייה. הפסטיבל נמשך שלושה ימים וכלל הופעות ענק של מיטב האמנים וכוכבי הילדים והנוער. ההופעות היו פתוחות לציבור הרחב ללא עלות וזימנו חוויית יחד של מוזיקה, שמחה ודוכני אוכל. זה התאים לאותם ימים. זה היווה שחרור ללחצי התקופה והצליח להחזיר את תשומת הלב הציבורית לאשקלון בהקשר חיובי, נטול דיווחי אזעקות וטילים. היום זה פחות מתאים, למעשה, אני סבורה שזה היה נכון רק לאותה נקודת זמן.
אני בעד פסטיבלים, ובתור ילידת העיר, אני זוכרת מסורות פסטיבליות שונות ומגוונות בקיץ ובחגים, החל ממרוצי המכוניות שהתקיימו בחלקה הדרום-מערבי של אשקלון (היכן שנבנית שכונת אגמים הנוכחית), דרך יריד האמנים שהתקיים כל קיץ במרכז אפרידר וכלה בפסטיבל “בריזה” המיתולוגי בפארק הלאומי. אירועים מסוג זה ודומים הם בעיניי הזדמנות חשובה להעשיר את חיי הבילוי והתוכן בעיר מבלי לנסוע מרכזה כדי לצרוך תרבות. עם זאת, שני דברים עיקריים מטרידים אותי בפסטיבל “דרום עולה” ושניהם קשורים בערכו וחשיבותו של הבית. לצערי, הפסטיבל, כהמשך למהלכים אחרים שקרו בעיר, פשוט קבר את היצירה המקומית! למעט תערוכת התצלומים של תושבי העיר שתוצג השנה במסגרתו, אין בו במות מרכזיות להצגת ההון התרבותי שקיים בעיר. ואם תהיתם, אז קיים באשקלון בשפע! יש לנו בית ספר לאמנויות שטיפח בוגרים ובוגרות, תלמידים ותלמידות מוכשרים מאוד. ולא רק במסגרת בית ספר אלא ברמה העירונית יש לנו להקות מחול, מקהלות, הרכבים מוזיקליים, זמרים וזמרות, שחקנים ושחקניות, אמנים רבים על תחומיהם השונים… יש כאן שפע מקומי ואיכותי מבית שצריך לבוא לידי ביטוי ולהשתלב באופיו של הפסטיבל ועל כל במה עירונית באשר היא.
לפני שנה ושלושה חודשים הודיע דודי סעדה שהוא מתכוון להיות ראש המועצה החדש של מועצה אזורית חוף אשקלון. בחודשים שחלפו מאז הוא עבר בבתים רבים ביישובי המועצה, לחץ ידיים, הציג את עצמו, דיבר, ערך חוגי בית ומפגשים.
מדמות כמעט אנונימית הפך סעדה לאט לאט למועמד מוכר ברחבי המועצה. הוא מתמודד כעת לתפקיד הבכיר מול ארבעה מתמודדים אחרים, ובהם גם ראש המועצה המכהן יאיר פרג’ון. “כן, זה בהחלט דרש אומץ להתמודד מול פרג’ון ובכלל לצאת מאזור הנוחות שלי בגיל 42 עם ארבעה ילדים ומשרה לא רעה. עשיתי את זה כי אני מאמין בלב שלם בדרך שלי, מתוך אידיאולוגיה אמיתית. אני פשוט מסתכל לאנשים סביבי בעיניים ורואה אותם. אנשים במועצה האזורית חוף אשקלון משוועים לשינוי ומצטרפים אליי. אלה לא אנשים שגדלתי איתם ולא אנשים שהכרתי, אלה אנשים שבאתי לדבר איתם, הצגתי מודלים ודרכי פעולה, והם הצטרפו אליי. זה מצריך הרבה מאוד אמונה, אבל הדרך היחידה היא לחלום, וכדי להגשים חלומות צריך לקום ולעשות מעשה, בהתמדה, מקצועיות ונאמנות לציבור”.
"זה אני מול יאיר". שלטי תעמולה של פרג'ון וסעדה. צילום: תהילה משה
איך אתה מתרשם ממערכת הבחירות עד כה? “זאת דרך מדהימה ואני מאוד אוהב את התהליך הזה. זה תהליך מאתגר ואני נהנה מכל רגע, בעיקר בזכות האנשים המדהימים שאני פוגש. התחלתי את המסע המדהים הזה לבד, והיום אנחנו קבוצה גדולה מאוד של אנשים שצועדים יחד ומאמינים בדרך שאנחנו צועדים בה, לא סוטים לא ימינה ולא שמאלה”.
21 מטות
כשהוא נשאל על הפופולריות שצבר בשנה האחרונה, הוא משיב: “אני מדבר לכולם, אין לתומכים שלי טייפ-קאסט. אני חוצה מגזרים, מושבים ויישובים. אני המועמד היחיד שיש לו מטה בכל אחד מ-21 היישובים במועצה אזורית חוף אשקלון. אנחנו עושים את זה בדרך ערכית, עם קמפיין נקי וללא פעילים פיקטיביים ברחבי הרשת. הוכחתי שאני מועמד שעושה ולא רק מדבר, הלכתי ולמדתי ואני יושב בחוגי בית וכותב הכול ומכין תכניות עבודה. אני המועמד היחיד שהביא לכאן את הצמרת הכלכלית של מדינת ישראל. מה שמבדיל אותי משאר המועמדים הוא שבאתי עם חזון ורצון לשנות את תפיסת ההנהגה שקיימת כאן”.
דודי סעדה והפעילים שלו
שהיא? “המועצה תקועה שנים רבות מאחור. הגיע הזמן לחדשנות ותפיסת עולם חדשה לפיה התושב הוא לא לקוח, הוא בעל הבית. יש כאן 18 אלף תושבים, ואני מתייחס לצרכים של כולם. אני מסתכל על ערים אחרות ומועצות סמוכות ולומד כדי להביא לכאן את המודלים הכי חדשניים שיש. הגיע הזמן להבין שכל מושב או קיבוץ צריכים את הדברים שייחודיים להם וטיפול אינדיבידואלי בהתאם לצרכים ספציפיים והמאפיינים של היישוב. יש כאן פסיפס מדהים של 21 יישובים, שכל אחד מהם הוא משהו אחר לגמרי, וצריך להעצים אותם. המשותף לכולם הוא הון אנושי מדהים, זה המשאב העיקרי והחשוב ביותר שיש כאן. עכשיו מה שנשאר זה לנצל את הפוטנציאל שיש כאן”.
סעדה: "אני אומר: מספיק". יאיר פרג'ון. צילום: אורי קריספין
“זה אני מול יאיר וזה מדהים”
סעדה, כאמור, הודיע לראשונה על התמודדותו לתפקיד בשלב מוקדם מאוד ובמרחק הזמן. במבט לאחור הוא מביע שביעות רצון מהדרך שעבר, “בתחילת הדרך זה נשמע כמעט דמיוני לבוא ולהתיימר להחליף את פרג’ון, אבל כשיצאתי לדרך הזאת דמיינתי את הישורת האחרונה בדיוק ככה. עם כמות כל כך גדולה של תומכים, עם מטות ופעילים שמגיעים לעבוד ולשנות. זה, כמובן, לא מובן מאליו, אבל עשיתי הכול כדי להגיע לאיפה שאנחנו נמצאים. ירדתי לשטח וכיתתי רגליים והבנתי שכדי לנצח בבחירות אני צריך להיכנס פנימה לכל מקום ולגעת באנשים. זאת הייתה האסטרטגיה מתחילת הדרך ועד היום ואין יישוב אחד שפסחנו עליו. ועכשיו, חודש וחצי לפני הבחירות, זה מוכיח את עצמו, כי לפי הסקרים זה אני מול יאיר וזה מדהים”.
עורך הדין הפלילי אייל אביטל, מסתמן כמי שיתפוס את המקום השני ברשימה של ראש העירייה המושעה, איתמר שמעוני, למועצת העיר. המקום השני ברשימה של שמעוני הוא תפקיד מאוד משמעותי. מדובר במי שיתפוס את מקומו של שמעוני במקרה שהוא ייבחר ויושעה מתפקידו.
אביטל (עם חולצה אפורה) לצד שמעוני בטקס ההכרזה של שמעוני
אביטל, שאינו תושב אשקלון ותיק, התגורר עד לאחרונה בבאר שבע ולפני מספר חודשים עבר להתגורר באשקלון, בשכונת ברנע. הוא נשוי ואב לשלושה, הוא גדל באופקים ובעבר אף שירת כחוקר במשטרת ישראל. לאחר כעשור של שירות עם מדים כחולים הוא סיים את תפקידו במשטרה ועבר לתחום המשפטים. בנגב הוא נחשב לעורך דין פלילי מאוד מצליח. "הוא עורך דין מבריק", אומר מקורב אליו. "הוא חכם מאוד ויש לו לא מעט הצלחות משפטיות. גם בלימודי המשפטים שלו הוא מאוד בלט לטובה על פי האחרים והיה מצטיין דיקן שלוש שנים ברציפות".
רוצים להישאר מעודכנים? הצטרפו אלינו: ⇔⇔⇔
לאחר התפוצצות פרשת שמעוני, אף נוצר קשר בינו לבין שמעוני והוא ליווה את שמעוני עצמו בחלק מההליכים הפליליים נגדו, כאשר שמעוני נאבק בהרחקתו מעיריית אשקלון, זאת לאחר השחרור ממעצר. אביטל עשה זאת אז לצד עו"ד אשר אוחיון.
"מבריק". עו"ד אביטל מימין, לצד שמעוני ועו"ד אשר אוחיון
כבר לפני כחודשיים, כאשר נודע הדבר, ופנינו לאביטל לשמוע את תגובתו. הוא הכחיש בתוקף את הדברים ואמר כי הדבר "לא נכון" ואף הוסיף כי מדובר ב"שטויות במיץ עגבניות". גם שמעוני בעצמו הכחיש את הדברים באותו היום.
אלא שנראה כי לא כך הדבר ואביטל כך מסתמן, צפוי לאייש את המקום השני ברשימה של איתמר שמעוני, כך מאשרים גורמים המעורבים בעניין.
אחרי הניצחון החשוב של הפועל אשקלון על הפועל ראשון לציון בחוץ, שלומי דורה וחניכיו ירצו לראשונה העונה לרשום רצף ניצחונות ומקווים היום (שישי 16:00) לעשות זאת. למעט שינוי כפוי בעקבות הרחקתו של טל מכלוף בחר לשבץ דורה את שחקן הרכש, לוטם זינו, שהוא במקור קשר, כבלם לצידו של טאדאס קיאנסקאס. מול אשקלון ניצבת הפועל פתח תקווה שעל הקווים שלה עומד האקס הטרי, מסאי דגו, שאמנם זכה לפרחים מהנהלת הקבוצה אך גם לבוז צורם מחלק מאוהדיה.
כבר בדקות הראשונות ניתן כי הפועל אשקלון לא "שמרה את הקלפים צמוד לחזה" ותקפה בחמת זעם את שערו של דודי אלון, אך ללא סכנה ממשית. בדקה ה-12 הגיע המצב המסוכן הראשון כאשר אמדו סקונה זיהה את ליאור חדריאן מחוץ לשער בועט כדור קשתי שפגע בקורה. בעקבות כך המגמה השתנתה והאורחים נטלו את היוזמה.
בדקה ה-29 הם גם באו על שכרם. התקפה מתפרצת של האורחים אותה הוביל דניאל שוורצבוים, שהחליף מסירות עם סוקונה וכבש את שער היתרון 1:0 להפועל פ"ת.
בדקה ה-35 כדור קרן של הפועל אשקלון הגיעה לראשו של גל צרויה שנגח מצוין אך הכדור הורחק על ידי הגנת פ"ת מהקו עד לראשו של משעלי שנגח את הריבאונד פנימה. 1:1, שער בכורה למשעלי באשקלון. בדקה ה-41 אשקלון משלימה את המהפך. גל צרויה, השתלט על איבוד כדור של הגנת פ"ת ומפינת ה-16 הרים לראשו של משעלי שפספס את הכדור וטוב שכך כי הכדור חדר לרשת ללא עזרתו. שער לצרויה נגד האקסית. 2:1 להפועל אשקלון, זו גם הייתה תוצאת המחצית.
אחרי שנפצע שלוש פעמים בקרב, הקים יחידות חשובות ושדרג את מג”ב במיטב האמצעים הטכנולוגיים, ניצב יעקב (קובי) שבתאי, מפקד משמר הגבול, מספר למה מג”ב הם אלו שעושים את העבודה השחורה של כולנו, כשהם נמצאים 24/7 בטווח לחימה בשטח, ואיך בזכותם אנחנו יכולים לחגוג את החג בשקט. וכן, לרגע הוא לא שוכח את הלוחמים שאיבד בדרך והלוחמות הדר כהן ורס”ר הדס מלכא, שמותן טלטל את עולמו “לאבד לוחמים זה משהו שלעולם לא אוכל להתמודד איתו”, הוא אומר בריאיון מיוחד ל”כאן דרום”.
בחודש פברואר 2016 נכנס ניצב יעקב שבתאי לתפקיד מפקד משמר הגבול. שבתאי ידוע כאיש שטח שלמרות שלל התפקידים שמילא, עדיין נשאר לוחם באופיו. אבל דבר לא הכין אותו להתמודדות עם מוות של לוחמים ולוחמות.
"הפכה לסמל". רס"ר הדס מלכא ז"ל
סמוך מאוד לכניסתו לתפקיד אירע פיגוע משולב בשער שכם בירושלים, כאשר מחבלים שזוהו על ידי לוחמי מג”ב תקפו את הלוחמים ואחד מהם דקר את הלוחמת הדר כהן בת ה-19 מאור יהודה ופצע אותה. היא חיסלה אותו מיד, אלא שאז הגיח מחבל שלישי, ירה בה ופצע אותה אנושות. כעבור כמה שעות היא מתה מפצעיה בבית החולים.
גורל דומה ציפה ללוחמת מג”ב הדס מלכא, בת ה-23 מגבעת עזר שליד אשדוד, שנרצחה בפיגוע משולב שהתרחש גם כן בעיר העתיקה בירושלים. במקרה הזה הגיעו שלושה מחבלים. אחד מהם דקר את מלכא ופצע אותה אנושות, כאשר השניים האחרים רצים מהזירה ויורם לעבר שוטרים בנשק שהיה בידיהם. שלושת המחבלים חוסלו. אבל למפקד מג”ב הטרי זה היה יותר מדי.
"בום רציני בלב". רש"ט הדר כהן ז"ל
“מותה של הדר היה עבורי בום רציני בלב ובכניסה לתפקיד. כל הדבר הזה של לאבד לוחמים זה משהו שלעולם לא אוכל להתמודד איתו. עברתי המון חווית כאלה של חייל שנהרג, וזה לא נתון להתמודדות או התגברות, כי רמת האחריות שיש לך על הכתפיים כמפקד היא עצומה, וכל ילד שאתה שולח לקרב אתה למעשה אחראי עליו”, מסביר שבתאי בעיניים אדומות. “ולכן ברמה האישית לאבד לוחם זה כמו לאבד ילד, וזה הרי מה שאנחנו כאן מנסים למנוע כאן. אבל זה אף יותר קשה כשמדובר בלוחמת צעירה שנהרגה כשהיא לא הספיקה כלום בחיים שלה, ואני כאבא לשלוש בנות נגמר מזה מבפנים. גם מותה של לוחמת מג”ב הדס מלכא בת ה-23 מגבעת עזר ביוני 2017 השאיר אותי שבור מבפנים. בדומה להדר, גם היא נאבקה במחבל שדקר אותה מספר פעמים כשהיא מנסה לשלוף את הנשק. הדס ממש הפכה לסמל בגלל גבורתה ונחישותה, היא ניסתה לשלוף את הנשק ולא הרפתה למרות שהמחבל ממשיך לדקור אותה”.
"לאבד לוחם זה כמו לאבד ילד". הדס מלכא ז"ל בעיר העתיקה בירושלים
ובעקבות הרצח שלה הייתה ירידה באחוז המתגייסות למג”ב? “להפך, לאחר הירצחה הייתה עלייה משמעותית במספר הבנות שרצו להתגייס למג”ב, ויש היום 28 אחוז לוחמות בחיל, כשהביקוש רק עולה. בעקבות הדר והדס נשים רואות דוגמה ללוחמות שוות ערך ואמיצות שיכולת לעשות הכול, וזה נתן להן המון מוטיבציה לבוא ולעשות שירות מעניין וערכי ועם המון אדרנלין ואקשן בזירות הכי קשות שיש בארץ”.
השוטר האשקלוני הכי צעיר
ניצב יעקב שבתאי, 54, נשוי פלוס שלוש בנות (17 ,21 ,26), יליד אשקלון שגר כיום בכרכור, הוא בן למשפחה ותיקה שעלתה לאשקלון בשנות ה-50. לשבתאי יש אח ושתי אחיות שכבר מילדות ספגו את אווירת המדים והרקע הביטחוני של אביהם ששון שבתאי ז”ל (נפטר ב-1988), שהיה במחתרת העיראקית. “בגלל אבא שהיה בעברו לוחם בעיראק ואחי שירת כקצין, אז כל הקטע של המדים זה משהו שדבק בנו כבר מגיל צעיר. להגן על המדינה ועל ערכי ארץ ישראל זה היה משהו שגדלנו איתו, ובשבילי היה זה אך טבעי להמשיך את הדרך הזו”, אומר שבתאי, שכבר בצעירותו סומן כמנהיג.
"כולנו יודעים בלב שאין כמו אשקלטאון שלנו". שבתאי מחוץ לבית ילדותו בשיכונים, השבוע. צילום: עדי תשובה
בגיל 18 גויס כמפקד בסיס הפעלה במשמר האזרחי והפך לשוטר הצעיר ביותר במשטרת ישראל דאז, “באותה עת למדתי בבית הספר אורט אפרידר שבאשקלון ובמקביל פיתחתי את הקריירה המשטרתית שלי שהחלה בגיל צעיר. בגיל 15 וחצי הייתי פעיל במשמר האזרחי כמתנדב, בגיל 17 כבר ריכזתי את תחום ההתנדבות של המשמר האזרחי ולאחר מכן למדתי טכנאות מכונות במסגרת עתודה טכנולוגית בתל אביב עד שגויסתי כמפקד בסיס הפעלה במשמר אזרחי כשאני בן 18 והייתי השוטר הכי צעיר בארץ בשנים 82'-83'”, הוא מספר.
“בלי אדרנלין, שטח וריח של אבק שריפה אני לא קיים”
במקביל לצעדיו הראשונים בכוחות הביטחון, שבתאי התגייס לצנחנים, שירת בגדוד 202 של חטיבת הצנחנים והשתחרר כמ”פ בסיום שירותו ב-1987. לאחר השחרור הוא החליט שזה הזמן לקחת קצת פסק זמן מחיי המדים ובילה כמעט ארבע שנים באזרחות כשהוא עובד כפועל בניין ועל הדרך מלמד גם גינון, מה שלא החזיק מעמד זמן רב כי שבתאי חייב אדרנלין לדם ממש כמו אוויר לנשימה, “אני אדם ורסטילי שאוהב כל הזמן לנסות וללמוד דברים חדשים בחיים והפסק זמן התאים לי בול. בדיוק באותה תקופה שהשתחררתי החלה תחילת האינתיפאדה וראיתי שאין כמעט פועלי בניין ערבים, אז החלטתי להיות פועל בניין בעצמי כי זה עבודת שטח וכוח פיזי ותכנון ועל הדרך גם למדתי שיפוצים”.
אלא שבדיוק באותה התקופה הלך אביו לעולמו ובעקבות משבר אישי, הוא הלך ללוד וללמד גינון, “שלוש שנים לימדתי חקלאות בבית הספר בנאות אפקה, איפה שכל המפונקים, ובואי נאמר שאצלי הם גיננו גינות בשלשות ולמדו משמעת מהי. אבל בסופו של יום למרות כל הכישורים והחוויות שרכשתי, הייתי חייב קצת סערות בחיים וריגושים אחרים, כי בלי אדרנלין וריח של אבק שריפה אני לא קיים והרגשתי שאני מתגעגע לזה. אז ב-91’ התגייסתי לימ”מ (יחידת העילית של משמר הגבול) כדי שיתעלו שם את האנרגיה שלי למקומות שאני הכי אוהב – לשטח”, אומר שבתאי.
שוטרי משמר הגבול בפעולה. צילום: דוברות המשטרה
מכסה המנוע שהציל אותי – פציעה ראשונה בסדרה
בימ”מ שבתאי היה למפקד יחידת המסתערבים ברצועת עזה וממקימי היחידה. שם גם נפצע לראשונה, פציעה שכמעט עלתה לו בחייו. “מחסום ארז, יולי 1994, זו הייתה השבת האחרונה שלי בימ”מ לקראת המעבר שלי לנהל את בית הספר לוט”ר (לוחמה בטרור), אז אמרתי לעצמי, ‘יאללה, נתרום את השבת האחרונה לפני שאני עוזב את היחידה’. ורצה הגורל שבדיוק התחילו מהומות במחסום ארז והגענו לשם כדי לחלץ ישראלים שנתקעו בשטח. בגל המהומות הראשון היינו ארבעה לוחמים בג’יפ והצלחנו לחלץ כמה חיילים, בגל השני כבר זרמו יותר מפגינים וכוחות לאזור, והיו מספר פצועים באזור החניה ששם ועוד אזרח שהיה צורך דחוף לחלץ אותם. כשבאתי לחלץ את האזרח שנכנס למכונית עמדתי מאחורי מכסה המנוע כששוטר פלשתינאי מביט לי בעיניים ואני מסמן לו להוריד את הנשק ממני.
“לצערי, במקום זה הוא במפתיע ירה כדור לכיוון הכתף ולמזלי הרב הכדור פגע לי בכתף ולא הרג אותי, לא ייאמן שחיי ניצלו בזכות מכסה מנוע. וכמובן שלא הסכמתי להתפנות עד שסיימנו את ההשתלטות על החניון ופינינו את כולם, ורק אחר כך הלכתי לבית החולים, קיבלתי טיפול וחזרתי לשטח תוך כמה שעות”, מספר שבתאי שקיבל על פעולת הגבורה שלו את עיטור המופת.
"אין על החוף של העיר הזו". ניצב שבתאי בחוף הים באשקלון, השבוע. צילום: עדי תשובה
רסיסים ברגליים – פציעה שנייה בסדרה
לאחר הפציעה שבתאי עבר לנהל את בית הספר לוט”ר למשך ארבע שנים, שבהן הוא מלמד את המתגייסים הטריים איך להיות מולטי-טאסקינג – לוחמים, גננים, שיפוצניקים ורתכים, כל היכולות שרכש בצבא, המשטרה ובאזרחות. בסיום השירות בלוט”ר בשנת 2001 מונה שבתאי למפקד מג”ב בבית לחם ובאחת הפעילויות של הכוח הוא נפצע במהלך התקלות עם מחבלים.
באותה התקופה היו אירועים רבים של הפרות סדר בבית לחם, והכוח של שבתאי הגיע כדי לתגבר את צה”ל בפעילות שם. שבתאי והקשר שלו איגור נעמדו על גבעת עפר כדי לאבטח את הכוח שעמד מולם כשתוך כדי שיחה הם מבחינים שבתוך שניות ספורות התרוקן כל האזור ממחבלים, “תוך שניות אתה מבין שעומד לקרות כאן משהו. אני מספיק לומר לאיגור שקורה כאן משהו מסריח אבל זה היה מאוחר מדי. נשמע קול של פיצוץ אדיר. בדיעבד הסתבר שהמחבלים הטמינו מתחת לתלולית העפר, מטען בלון גז של 13 וחצי קילו שהתפוצץ לנו מתחת לרגליים, ולקח לנו כמה שניות כדי להבין שאנחנו בכלל בחיים, כאילו כוח עליון שמר עלינו. הדבר היחיד שהרגשנו זה ששורפות לנו הרגליים, אבל למי אכפת באותו רגע, קיבלתי את החיים שלי במתנה”, מספר שבתאי שעוד הספיק לעשות תחרות עשן עם איגור, “אז מרוב שוק, אני ואיגור מוצאים עצמנו עומדים שם ורבים מי יותר מסריח ממי מעשן, והוא אמר לי שאני יותר וניצח כי הוא צדק. שעות אחר כך הבנתי שהרגליים שלי מלאות ברסיסים וטסתי לבית חולים. וגם שם איגור ניצח אותי, היינו פצועים באופן דומה, אבל איגור דיבר רוסית עם האחות ושוחרר צ’יק צ’ק, ואילו אני נשארתי שבוע וחצי בתא לחץ. אולי בגלל שלא דיברתי רוסית?” צוחק שבתאי.
ירי דרך החרכים – פציעה שלישית בסדרה
בעיצומה של האינתיפאדה השנייה שבתאי, ששימש אז קצין אגף מבצעים במג”ב צפון, קיבל התראה על פיגוע ביישוב גדיש מצפון לג’נין והגיע עם כוחותיו לזירה. בגדיש שבתאי ניסה לתפוס את המחבלים שקודם לכן חדרו ליישוב ורצחו את תושב המקום אלי ביטון, ונפצע בידו מירי. “הייתי ביישוב גן נר כשקיבלתי דיווח על ירי בגדיש ועל הרוג במקום. הגענו למקום וראינו את כל המושבניקים מסתובבים מפוחדים ועם נשק ביד ומיד התחלנו לבצע סריקות באזור כדי לברר היכן המחבלים מסתתרים כשתוך כדי סריקות נשמעים קולות ירי רבים והתקבלה הודעה שיש קצין פצוע. מיד לקחתי ג’יפ ממוגן ונעמדתי בין הפצועים למחבלים והבנתי שכדי לחלץ אותם אני חייב להיכנס לג’יפ ולמשוך את האש אליי.
ניצב שבתאי: "אני שמח להגן על הבית שלי, הערכים שלי". צילום: דוברות המשטרה
“בג’יפ נסעו איתי עמוס יעקב, שהיה סגן מפקד התפר, ומאיר אליהו, שהיה אז קצין במטה, ולוחם נוסף ונסענו לכיוון משוער שבו חשבנו שהם נמצאים, כשלא ראינו ממטר כלום. ואז, בשנייה שהדלקנו את האורות, אני רואה שעומדים מולנו שני מחבלים במרחק של 15 מטר חמושים בקלצ’ניקוב ואם 16 ומרססים אותנו. תוך כדי הירי פתחתי את חרך הירי והמשכתי לירות בהם עד שבשלב מסוים כשבאתי להחליף מחסנית אני קולט שהאצבע שלי נפלה בזמן הירי מהחרך. חבשתי את עצמי והמשכתי הלאה כדי לסיים את הקרב”, מספר שבתאי שקיבל את עיטור האומץ על פעולה זו.
לאחר ששבתאי סיים את כהונתו כקצין אג”מ הוא מילא תפקידים רבים במג”ב ובמשטרה הכחולה: מפקד משטרת עירון, מפקד מרחב שומרון, מפקד מרחב שרון, עד שכאמור בשנת 2016 חזר למג”ב והפעם בתור מפקד משמר הגבול. שבתאי הגיע עם חזון ברור ומוצק תחת הכותרת “מדייגים לציידים” כשבכוונתו להפוך את החיל להתקפי ויוזם ולשדרג את מהלך האימונים וההיערכות הטכנולוגית של החיל. “מרגע כניסתי לתפקיד שמתי לי למטרה להפוך את החיל להתקפי יותר ויוזם יותר בכמה דרכים: הדרכה – ניצול טוב יותר של זמן האימונים כמו למשל בסיס מכמש שנמצא במדבר, ולכן לא היה ניתן להתאמן בשעות היום. שמנו פרוז’קטורים במטווח, הפכנו יום ללילה, וכעת הלוחמים ישנים ביום ומתאמנים החל מחמש אחה”צ. עוד שינוי עשיתי בלוט”ר למשל בנינו מספר מסלולי אימון ללוחמים ועשינו סימולציות של כלי נשק ולוחמה בשטח – התחלנו לדמות באימונים כלי נשק אמיתיים עם כדורים שיורים כואב וסכינים שנותנים זץ חשמלי כדי שיהיה ללוחם סיבה להגיב. הבנתי שזה הרבה יותר מוחשי ועוצמתי מדמות מחבל שעשויה מקרטון ולא נותנת לך פייט. ואפרופו ריאליזם, בנינו מסלולי תרגולת ללוחמים שידמו שטח ריאליסטי כמו למשל את רחוב שער הגיא בירושלים כולל בית הקפה, התושבים שמסתובבים במקום וריח של זעתר”, מספר שבתאי.
כיהנת בתפקידים רבים בחייך מחוץ למג”ב, למה בחרת דווקא לחזור למג”ב, בגלל האקשן? “מג”ב זה המקום שטבעי לי להיות כי אני רואה בלשרת ביחידה הזו שליחות וערכים. זה לא חיל שמתכונן למלחמה שתהיה, זה חיל שעובד נון סטופ ובזירות הכי חמות ומדממות שיש, מה יותר מאתגר מזה? מדליקה אותי היכולת הזו של לבוא, לתרום, להשפיע, לשנות, לעשות דברים יותר טוב למען הביטחון, למען המדינה, כי עבורי ציונות היא לא קללה, היא המהות. אני אוהב את המגע הישיר עם האוכלוסייה יש לנו את נקודות החיכוך הכי מעניינות כאן, פסיפס אנושי עם יעדים סופר מאתגרים.
מהומה במגרש. שוטרי מג"ב עוצרים אוהדים מתפרעים במשחק בין הפועל אשקלון להפועל תל אביב. צילום: ניר קידר
"כל יום יש אתגר חדש שצריך לטפל בו. ואני שמח להגן על הבית שלי, הערכים שלי, הבנות שלי. תמיד חשוב לזכור שיש לנו מדינה מדהימה מכל בחינה אפשרית, וגם כשאני בחו”ל בא לי לחזור לכאן רק בארץ אני מרגיש בבית ולא יעזור כלום. צריך את השטח כדי לחוש שעושה דברים, מקדם מטרות ועוזר לכולם לישון בשקט בבית”.
“מג”ב עושה את העבודה השחורה”
מג”ב החלה את דרכה בשנת 1953, והיא הזרוע המבצעית של משטרת ישראל שמטפלת בנושאי לוחמה בטרור, ביטחון פנים, לחימה בפשיעה קשה, מניעת גניבות חקלאיות, מאבק בהפרות סדר, ולמעשה מדובר בלוחמי שטח שמתמודדים עם כל איום אפשרי יומיומי וצריכים לתת לו פתרון מידי, “אנחנו הזרוע המשימתית של משטרת ישראל, פרושים על פני הארץ ומתפקדים ככוח מבצעי שנמצא בשטח 24/7. הכוח שלנו צריך לתת מענה לכל צורך ולכל תרחיש בכל מקום, במיוחד כשמדובר על אינטנסיביות יומיומית של אירועים, בקבוקי תבערה, יידויי אבנים, שוטרים שנפגעים, כשכל יום יש חדירה או ניסיון חדירה או תפיסה של חוליית מחבלים בדרך לפיגוע. אלו דברים שהתקשורת לא מדווחת עליהם, על חלקם היא בכלל לא מקבלת דיווח וטוב שכך, מספיק שאנחנו יודעים מה קורה בשטח ונמצאים בשליטה”, אומר שבתאי ומוסיף: “מג”ב נמצא בחזית בכל מוקדי החיכוך שקיימים בארץ, עושה את העבודה השחורה, כשהתפקיד של מג”ב זה לשמור על השקט, להיות עם אצבע על הדופק בכל רגע נתון. לכן כשיש שקט יחסי בארץ זה אומר שאנחנו עובדים בשטח. כל יום יש מניעה של פיגועים כמו למשל לאחרונה נמנע פיגוע בבית משפט בשומרון, מחבלת שנתפסה עם סכין במחסום ואין כמעט יום שלא מסוכל בו פיגוע”.
זה לא סוד שמג”ב נמצא בנקודות החיכוך הגדולות הקיימות בארץ ומתמודד עם כל סוגי האוכלוסייה, כשהלוחמים שמרכיבים אותו גם באים מכל מגזר אפשרי, אז איך מתמרנים בין ביטחון, פוליטיקה, ערכים ונפש? “בראש ובראשונה צריך לזכור שאנחנו בסופו של יום זרוע מבצעת של מדינת ישראל, ואין לי מנדט להחליט מה מקובל עליי ומה לאו ולהתחיל לחשוב מה האג’נדה הפרטית שלי. כי באנו לשמור על הבית, ויש משימה ונכנסים לבצע אותה על הצד הטוב ביותר מבלי להתבלבל. לוחמי מג”ב מרכיבים את הפסיפס של כל מדינת ישראל – מוסלמים, נוצרים, צ’רקסים, להט”ב, חילונים, חרדים וכל מה שאת רק רוצה, כחלק מהפעילות היומיומית שלה היא גם באה במגע עם כל סוגי האוכלוסייה שציינתי כאן ושמרכיבה את החיל הזה. לכן בשלב ראשון במג”ב אנחנו עובדים חזק על הכנות מנטליות של לוחמים לקראת כל מבצע ולאורך כל הדרך. כמובן שאם יש למי מהלוחמים בעיה עם אירוע כזה או אחר, אנחנו מאפשרים לו לעבור לעורף במבצע הספציפי הזה ולא להילחם בחזית. ככלל אנחנו בעד קבלת האחר ונוהגים בעדינות עם כל אוכלוסייה שמולנו. למשל באירוע שדורש פינוי מתנחלים אנחנו צריכים להיות סופר רגישים ומשתדלים לא לפעול בכוח.
"נתחשב בצורך של כל לוחם". הפגנה נגד ההתנתקות. צילום: דודו בכר
גם בהתנתקות היו לנו לוחמים מהגוש ונתנו להם אופציה לעבור למקום אחר ולעסוק בלוגיסטיקה ולא בפינוי. בגדול נתחשב בצורך של כל לוחם, אבל תמיד צריך להבין שטובת ביטחון המדינה עומדת מול עינינו כל הזמן ובעדיפות עליונה”.
הלם בחצרו של אחד הרבנים הידועים באשקלון, הרב יהודה בן דוד המתגורר בעיר השכנה, אשדוד. הרב שנודע כמקובל עומד לכאורה במרכזה פרשיה חמורה של מעשים מגונים בקטינות. זאת, כשני עשורים לאחר שהורשע בביצוע מעשים מגונים בבת משפחה ואף נידון לחמישה חודשי מאסר.
הרב, שמוכר לוותיקים מתושבי העיר, היה רב מצליח מאוד עם מאות משפחות של מאמינים ששתו בצמא את דבריו והגיעו לשיעורי התורה הקבועים שמסר ברחבי העיר. בשנים האחרונות הוא נצפה שוב באשקלון בבתי תושבים כשהוא מוסר שיעורי תורה. אלא שכעת מאשימה אותו פרקליטות מחוז דרום בשורה של מעשים מגונים לכאורה בקטינות, בנות של בני זוג שנמנו על חסידיו.
הרב, בן ה-72 נעצר לפני כמעט מחודש ולפני מספר ימים הוגש נגדו כתב האישום. הורי שלוש הבנות, כאמור הם מחסידיו של הרב ונוהגים להיוועץ בו ולקבל את ברכתו בכל צעד ושעל בחייהם. ההערצה וההערכה של ההורים את הרב הקרינו גם על כל בני המשפחה. על פי כתב האישום, בעבר הרב המליץ לאישה להתגרש מבעלה ובפעם אחרת ייעץ להם למכור דירה שבבעלותם ולאחר שעשו זאת השכיר להם את דירת בנו.
כתב האישום שהדהים את הציבור החרדי והדתי באשדוד, מגולל את מעשיו לכאורה של הרב עם שלוש בנות המשפחה עת היו קטינות. בפעם אחת, לפני שמונה שנים, לקחה אחת מהבנות כשהיתה בת 8 את אחיה הקטן לבית הכנסת. כשהאח מתפלל שוחח הרב עם הילדה במשרדו ואז על פי כתב האישום, החל ללטף את רגלה, ולאחר מכן מישש את החזה שלה.
צילום אילוסטרציה: א.ס.א.פ קריאייטיב/imagine
כשנתיים לאחר מכן, באה בת אחרת, אז בת 12, עם אחיה לקבל ברכה מהרב. הרב שלח את שני האחים לחדר אחר בבית הכנסת ואז, על פי כתב האישום, שאל אותה האם היא אוהבת אותו, נישק אותה בפה עד שנמלטה מהמקום.
לפני חצי שנה חזר הרב לסורו לכאורה והפעם ביתר שאת. הבת השלישית בת 14.5 הגיעה בשעת בוקר לבית הכנסת. הרב לקח אותה לחדר צדדי, הצמיד אותה לקיר ושאל אותה, כך על פי כתב האישום, האם היא רוצה שהוא יגע בה וישכב איתה. הנערה פחדה מהרב ומהסיטואציה וענתה לו בחיוב. הרב ליטף אותה והתחכך בה. הוא ביקש ממנה שלא לספר לאיש על מה שקרה והיא עזבה את המקום.
רוצים להישאר מעודכנים? הצטרפו אלינו: ⇔⇔⇔
לאחר כמה ימים הגיעה האם וחברתה לרב כשגם הנערה איתן. שתי הנשים חיכו לרב במשרדו בזמן שהרב קורא לנערה לבוא איתו לחדר היין כדי שייתן לה בקבוק יין לשבת. הרב ניצל את הסיטואציה ועל פי כתב האישום הצמיד אותה לקיר שאל אותה האם היא מוכנה לשכב איתו והאם היא מוכנה להתפשט. הנערה המפוחדת ענתה שאסור כי זה בית כנסת, הרב כך על פי כתב האישום "אמר לה כי בית הכנסת נמצא למעלה וכאן זה מותר". או אז הוא ליטף את גופה והחל להתחכך בגופה במשך מספר דקות.
פרשת האזינו היא האחרונה של משה, רגע לפני שהוא נפרד מעמו ומשליחותו, ובעיקר מהחלום שלו שלא יתגשם. השירה הזו הנה שירה אלוהית הבוקעת מפיו של משה שגמגם. שירת הים של משה חתמה את תקופת השיעבוד ופתחה את תקופת הנדודים, ושירת האזינו חותמת את תקופת הנדודים ופותחת את תקופת כיבוש הארץ. משה רבנו קורא את השירה לעם ישראל, ומצווה אותם לשים לב לדברים שנאמרו להם, על מנת שיאריכו ימים בארץ ישראל, שאליה הם עומדים להיכנס. ברשותכם ניגע בשלוש נקודות כואבות:
הראשונה, בפרשה נאמר “וישמן ישורון ויבעט” – לצד התיאור הנבואי בשירה המתארת את ההיסטוריה הצפויה אחרי מות משה, ימי השופטים והמלוכה, מלחמות השכנים, עד מצור שומרון, מופיע כרטיס צהוב מהדהד אקטואלי ונצחי: העם וגם כל אדם הינו רזה ובמעמד לא גבוה ומקפיד על הערכים והחוקים, ואולם דווקא לאחר ששמן, לאחר שהצליח הוא בועט בערכים ובבני אדם. עצוב ומחנך. לא פעם אנו אומרים על מנהל או ממונה בכעס “עבד כי ימלוך”, מנהל או הממונה השוכח את עברו ואת ערכיו. נכון שהתפקיד דורש שינוי מהותי, נכון שהמנהל לא יכול להיות סחבק כבעבר, אבל האם השררה צריכה להשחית את המידות? האם המנהל או המנהיג הפוליטי צריך לשכוח את העובדה שהארגון הוא קודם כול אנשים? דומני שהביטוי “וישמן ישורון ויבעט” בא לומר למנהיגים ולמנהלים לא לשכוח את ערכי היסוד המוסריים, וגם לכל אדם שמתעשר או עולה מעלה לא לשכוח שהכוח משחית, שהרווחה והעושר טובים, אבל עלולים גם להיות מסוכנים. שירת האזינו חוזה ששפע כלכלי יסכן יציבות ושלווה וגם עלול לערער אותה עד היסוד ולגרום להסתאבות וריקבון עד היסוד, כפי שחזה הנביא עמוס בנבואותיו הקשות על עשירי ועשירות שומרון, ואת זה צריך לשנן גם בעידן השפע של היום.
אייל חסאן. צילום: אורי קריספין
נקודה נוספת. בתוך הדברים הקשים מוכיח משה רבנו את עם ישראל על כפיות הטובה כלפי הקב”ה ומכנה אותו בכינויים קשים, כמו “עם נבל” ועוד. הכרת הטוב מצד אחד מלמדת על זיכרון נאות והסתכלות נכונה של הדברים, ולעומתם כפיות הטובה והכפירה מגיעות בעקבות הסתכלות מעוותת ולא נכונה, שכחת העבר ואי התייחסות לעתיד. הדבר נכון בכל מערכת – גדולה או משפחתית: המערכת צריכה להכיר טוב ולזכור עובד מעולה גם בימים פחות טובים, בכל משפחה יש אתגרים וקשיים, ולכן הפתרון לאתגרים שניצבים בפנינו הינו לזכור, לזכור את כל הטוב והחסד שקיבלנו מבן או בת הזוג, להיזכר בכל אותם רגעים יפים שמילאו את חיינו באושר ובשמחה. אסור לנהוג בכפיות טובה. עלינו לדעת: זיכרון של ימים ומעשים טובים משכיח מעט ימים פחות טובים. לפיכך רק באמצעות הכרת הטוב מצד אחד והימנעות מכפיות טובה מצד שני אפשר להתמודד עם קשיים מזדמנים ולעבור אותם.
ומכאן, לסיפור מות משה. הפסוקים האחרונים בפרשה מתארים ציווי שאף אדם לא צווה, האל מצווה את משה בציווי (יחידי בתנ”ך) למות: “עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה הַר נְבוֹ… וּרְאֵה אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לַאֲחֻזָּה. וּמֻת בָּהָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹלֶה שָׁמָּה…” שמתם לב פקודה חדשה ונדירה? למות!
מי שתהה באיזה בית כנסת ברחבי העיר בחר ראש העירייה בפועל להתפלל במהלך יום הכיפור קיבל הבוקר את התשובה: גלאם התפלל הרחק מאשקלון, בבית הכנסת של הרב יאשיהו פינטו ראש מוסדות 'שובה ישראל' במנהטן שבניו יורק וגם זכה לקבל ממנו את התמיכה הוודאית ששווה לו מאות ואולי אלפי קולות באשקלון.
מי שעוקב אחר תמיכתם של רבנים במועמדים לראשות העיר זוכר כי במערכת הבחירות הקודמת הרב יצחק ברדא עמד בנשיאות רשימת 'אחדות בתכלית' בראשותו של גלאם. הרשימה תמכה בשמעוני לראשות העיר ושמעוני זכה בנוסף לזאת גם בתמיכתו של הרב פינטו. אולי תמיכתם של שני הרבנים המוערכים היא זו שעשתה את השינוי הגדול והביאה לניצחונו של שמעוני כבר בסיבוב הראשון.
תומר גלאם אצל הרב יאשיהו פינטו בניו יורק. צילום: אתר שובה ישראל און ליין
אלא שהבוקר התברר שלרב ברדא שכמובן עדיין עומד בנשיאות הרשימה כמובן תומך בגלאם, מצטרף גם הרב יאשיהו פינטו, שבכדי להסיר בדל של ספק ביקש אל מול המצלמה לבחור בגלאם לראשות העיר.
"אנחנו אוהבים אתכם, אנחנו שמחים מאוד בכם שהייתם איתנו ביום כיפור. אנחנו מצפים בעזרת ה' שבשנה הבאה גם תהיו איתנו ביום כיפור, נהיה בריאים ותהיה גם ראש העיר של אשקלון בשנה הבאה. אתה נאה, יאה, ראוי לכל תפקיד. אתה אדם צדיק בעל מידות טובות, בעל מידות נעלות. הקדוש ברוך הוא יברך אותך, יושיע אותך בעזרת ה' בבשורות טובות ואנחנו רוצים שתהיה ראש העיר של אשקלון" אמר לגלאם בעודו אוחז לו את ידו ובכדי לא להותיר ספק חזר על האמירה "אתה נאה ויאה לזה, אתה אדם הגון בעל מידות טובות. הצלחה, ברכה, ושמחה וישועה. אימרו לכל האנשים האחרים שבבקשה יפנו את הדרך ויתנו לכם להתמודד בנחת ובנועם ובטוב. שיהיו בשורות טובות בכל הטוב. ה' איתכם, גמר חתימה טובה, בשורות טובות והצלחה מרובה".
הסרטון מופץ משעות הבוקר גם ברשתות החברתיות השונות ובקבוצות הווצאפ באשקלון.
יזמי הפינוי בינוי המשחרים לפתחם של בעלי דירות רבות המיועדים לפינוי ובינוי ומבקשים להחתים אותם על הסכמה לבצע את הפרויקט בבניין בו דירה בבעלותם, הפכו בשנים האחרונות לעסוקים במיוחד.
כעת, חודש וחצי לפני הבחירות, אחד מהיזמים הללו מתמודד על כיסא במועצת העיר הבאה וכבר הכריז כי יקדם בין היתר גם את ההתחדשות העירונית שכה נחוצה לעיר, בעיקר בשכונותיה הדרומיות.
בניינים בשכונת שמשון המיועדים לפינוי בינוי. צילום: אלירם משה
מייסד רשימת "יוזמה" המתמודדת למועצת העיר, ברק חדריאן, חשף את מקום 2 ברשימתו: עורך הדין קובי בל (29) שנולד וגדל באשקלון. בשירותו הצבאי היה לוחם ביחידה קרבית, מיד בתום שירותו למד משפטים ובעקבות כך עזב את אשקלון לטובת למרכז הארץ. כיום הוא עו"ד המתמחה בתחום דיני התכנון והבניה ומיסוי מוניציפלי. בל הוא גם יזם בתחום ההתחדשות העירונית, זו שבבסיסה קידום פרויקטים של פינוי בינוי ותמ"א 38.
הופכים תכניות למציאות. קמפיין החוצות של חדריאן ורשימת "יוזמה". צילום: אלירם משה
"תנועת 'יוזמה', כשמה כן היא, פרי יוזמה של ברק, שהוא גם חבר אישי וגם שותף לדרך. השאיפה והמטרה שלנו היא להחזיר לסדר היום העירוני פרויקטים שנזנחו מסיבות שונות ושביצועם הכרחי לעתיד העיר" מסביר עו"ד בל "במקביל, אנחנו דוגלים בקידום יזמות בתחומים שונים במטרה לשפר את חיי כלל התושבים בעיר ולהראות שאשקלון יכולה להיראות אחרת".
מימין: ברק חדריאן, ד"ר תמה חלפין ועו"ד קובי בל. צילום אדי ישראל
הפרויקטים שבל מקדם ויוזם, נמצאים במקומות שונים בארץ ומחוץ לתחום השיפוט של עיריית אשקלון.
“ראשית, כל עיתונאי ‘זכה’ להחמיץ סיפורים טובים בחייו, כאלו שהוא יכול היה להגיע אליהם. אגב, אני סבור שמההחמצות צריך ללמוד ולהשתפר. בכל מקרה, משום מה אני זוכר יותר סיפורים טובים שהבאתי מאשר החמצות. אולי זה עניין של אופי, אבל כמובן שכמו כולם גם לי היו החמצות, וזה חלק מהעניין.
רועי צאיג. צילום אורי קריספין
בסוף יוני 2008 טסתי לירח דבש של שבועיים עם אשתי מירב. טסתי בלי טלפון, גם כי הטלפונים של אז לא היו כמו היום, וגם כי רציתי חופש ושקט אמיתי מהעבודה ומהחיים. בתחילת יולי פורסם הסיפור על חיים רביבו שעוזב את ישראל לטובת עסקי התכשיטים של שגית אשתו. כמה ימים לאחר מכן פרסם אלי סניור הכתב של YNET ו’ידיעות אחרונות’ שהסיבה האמיתית של המעבר של חיים רביבו לארצות הברית זה לא באמת עסקי התכשיטים של אשתו, אלא איומים שונים של גורמים עברייניים שבעצם גזרו עליו גלות בחו”ל. רביבו כמובן הכחיש, אבל העניין הזה תפס הרבה כותרות. סניור פרסם, הצליב מול מקורות מהמשטרה, וזה היה אחד הסיפורים הכי גדולים אז ב’ידיעות אחרונות’ ובטח של הספורט בישראל.
חיים רביבו. צילום: עזרא לוי
כל עולם הספורט עסק בזה, בכל זאת חיים רביבו שחקן אגדי, שחקן עבר מפואר, איש עסקים ואחד החזקים במ.ס אשדוד. אני נחתי בארץ כמה ימים לאחר מכן, קראתי על הסיפור, ואז בא אליי מקור שלי מאזור הדרום ואמר לי, ‘שמע, חבל שלא היית פה כי ידעתי את הסיפור והייתי שמח לתת לך אותו’. אז מבחינתי זה מצד אחד סוג של החמצה גדולה, אבל מצד שני הייתי בירח דבש, ואני לא יודע אם הייתי מצליח להרים את זה כמו אלי סניור, שהוא כתב משובח, כתב משטרה, היו לו קשרים מאוד הדוקים בצמרת המשטרה, ככה הוא גם קיבל ראיות שעזרו לפרסם את הסיפור הזה”.
יוני דרעי, שחקן אליצור איתו אשקלון
“אחרי הצבא עברתי מבחן S.A.T כדי ללכת לשחק במכללות, ואיכשהו בגלל סוכנים זה לא קרה. אני חושב שבמבחינה ספורטיבית זה הפספוס היחיד שאני יכול להצביע עליו, ועדיין ב’אני מאמין’ שלי אני חושב שמה שקורה צריך לקרות, ומה שלא פשוט לא צריך לקרות. בלי לשחק במכללות הגעתי לשחק בליגת העל ובליגת הלאומית, וברוך ה’ אני מודה לאל על הקריירה שאני עובר.
נקודת אור בודדה. דרעי (צילום: אליצור איתו אשקלון הדף הרשמי)
כשיש לך הזדמנות, ואתה לא עושה הכול כדי לנצל אותה זה פספוס, אבל אם נתת הכול, ולא קרה, סימן שצריך להתקדם”.
יום הכיפורים הוא אחד ממועדי ישראל. לצד סגולתו במחילת עוונות, המצוות, האיסורים והמנהגים הרבים הקשורים בכך הוא נחשב לקדוש במיוחד.
חז”ל מפרטים את מהות היום בחמישה עינויים: אכילה ושתייה, סיכה (סיכת הגוף בשמן), רחיצה, נעילת הסנדל (נעילת נעל עור) ותשמיש המיטה (קיום יחסי אישות). כמובן שבהיותי שף בחרתי להתמקד בעינוי האוסר על אכילה או יותר נכון מה אוכלים אחרי שהצום נשבר. כל משפחה והמסורת שלה, החל משבירת צום בתה ועוגיות ועד מאכלים עשירים וכבדים.
לקראת צום יום הכיפורים בחרתי להציג לכם כמה מתכונים לשבירת הצום ממרק חלבי של התימנים דרך פרגיות ברוטב ועד פסטה שתשב טוב-טוב בבטן.
צום קל לכולם וגמר חתימה טובה!
פסטה ברוטב עגבניות
חומרים:
1 קילו פסטה פוזילי (ביסלי)
10 עגבניות בשלות
2 בצלים
2 גזרים
3 גבעולי סלרי
3 שיני שום כתוש
חופן עלי בזיליקום טריים
3 כפות רסק עגבניות
רבע כוס שמן זית
מלח
פלפל שחור גרוס
מעט סוכר
צילום: עדי תשובה
אופן הכנה: מחממים בסיר שמן זית ומטגנים את הבצל, הגזר והסלרי כ-3 דקות. מוסיפים את השום ורסק העגבניות ומערבבים היטב. מכניסים פנימה את העגבניות, מערבבים ומביאים לרתיחה. מבשלים עד לריכוך של הגזר, כ-50 דקות. משלימים טעם, מוסיפים עלי בזיליקום טריים וטוחנים לרוטב חלק. את הפסטה מבשלים לפי הוראות היצרן ומערבבים היטב עם הרוטב. מפזרים מעל עשבי תיבול טריים ומגישים.
פרגיות ברוטב שרמולה
חומרים:
500 גרם פרגיות חתוכות לקוביות גסות
לרוטב:
100 מ”ל שמן זית
2 שיני שום קצוצות
1 כף פפריקה מתוקה
3 פלפלי צ’ילי טרי קצוץ
1 כפית כמון
1 כפית כורכום
3 פרוסות לימון כבוש קצוצות
צרור כוסברה קצוצה
אופן הכנה: מחממים שמן זית לחום נמוך ומוסיפים את שאר חומרי הרוטב. מוסיפים 2 כוסות מים ומביאים לרתיחה. מנמיכים את האש ומבשלים כ-10 דקות על אש נמוכה. מחממים מחבת עם שמן זית לחום גבוה וצורבים את הפרגיות היטב מכל הצדדים. יוצקים את רוטב השרמולה מעל, מערבבים היטב, מפזרים כוסברה קצוצה ומגישים עם לחם טרי.
