מפקד מגב. צילום: עדי תשובה
מפקד מגב. צילום: עדי תשובה

מפקד מג"ב, ניצב יעקב שבתאי: "אני עוד אחזור לאשקלון"

על גופו החסון נושא מפקד מג”ב ניצב יעקב שבתאי צלקות מפעילויות ביטחוניות שמהן יצא פצוע, אך מעוטר בעיטורי האומץ והמופת. אבל את הצלקות האמיתיות הוא נושא על לבו בעקבות כל מקרה שבו איבד לוחם או לוחמת. כשהוא רוצה להירגע הוא חוזר הביתה לכרכור, אבל כשהוא מתגעגע לאימא, הוא נוסע לבית ילדותו באשקלון. “אשקלון זו העיר שאני הכי אוהב בעולם”, הוא אומר בריאיון מיוחד

פורסם בתאריך: 21.9.18 13:23

אחרי שנפצע שלוש פעמים בקרב, הקים יחידות חשובות ושדרג את מג”ב במיטב האמצעים הטכנולוגיים, ניצב יעקב (קובי) שבתאי, מפקד משמר הגבול, מספר למה מג”ב הם אלו שעושים את העבודה השחורה של כולנו, כשהם נמצאים 24/7 בטווח לחימה בשטח, ואיך בזכותם אנחנו יכולים לחגוג את החג בשקט. וכן, לרגע הוא לא שוכח את הלוחמים שאיבד בדרך והלוחמות הדר כהן ורס”ר הדס מלכא, שמותן טלטל את עולמו “לאבד לוחמים זה משהו שלעולם לא אוכל להתמודד איתו”, הוא אומר בריאיון מיוחד ל”כאן דרום”.

בחודש פברואר 2016 נכנס ניצב יעקב שבתאי לתפקיד מפקד משמר הגבול. שבתאי ידוע כאיש שטח שלמרות שלל התפקידים שמילא, עדיין נשאר לוחם באופיו. אבל דבר לא הכין אותו להתמודדות עם מוות של לוחמים ולוחמות.

רס"ר הדס מלכא ז"ל

"הפכה לסמל". רס"ר הדס מלכא ז"ל

סמוך מאוד לכניסתו לתפקיד אירע פיגוע משולב בשער שכם בירושלים, כאשר מחבלים שזוהו על ידי לוחמי מג”ב תקפו את הלוחמים ואחד מהם דקר את הלוחמת הדר כהן בת ה-19 מאור יהודה ופצע אותה. היא חיסלה אותו מיד, אלא שאז הגיח מחבל שלישי, ירה בה ופצע אותה אנושות. כעבור כמה שעות היא מתה מפצעיה בבית החולים.

גורל דומה ציפה ללוחמת מג”ב הדס מלכא, בת ה-23 מגבעת עזר שליד אשדוד, שנרצחה בפיגוע משולב שהתרחש גם כן בעיר העתיקה בירושלים. במקרה הזה הגיעו שלושה מחבלים. אחד מהם דקר את מלכא ופצע אותה אנושות, כאשר השניים האחרים רצים מהזירה ויורם לעבר שוטרים בנשק שהיה בידיהם. שלושת המחבלים חוסלו. אבל למפקד מג”ב הטרי זה היה יותר מדי.

רש"ט הדר כהן ז"ל

"בום רציני בלב". רש"ט הדר כהן ז"ל

“מותה של הדר היה עבורי בום רציני בלב ובכניסה לתפקיד. כל הדבר הזה של לאבד לוחמים זה משהו שלעולם לא אוכל להתמודד איתו. עברתי המון חווית כאלה של חייל שנהרג, וזה לא נתון להתמודדות או התגברות, כי רמת האחריות שיש לך על הכתפיים כמפקד היא עצומה, וכל ילד שאתה שולח לקרב אתה למעשה אחראי עליו”, מסביר שבתאי בעיניים אדומות. “ולכן ברמה האישית לאבד לוחם זה כמו לאבד ילד, וזה הרי מה שאנחנו כאן מנסים למנוע כאן. אבל זה אף יותר קשה כשמדובר בלוחמת צעירה שנהרגה כשהיא לא הספיקה כלום בחיים שלה, ואני כאבא לשלוש בנות נגמר מזה מבפנים. גם מותה של לוחמת מג”ב הדס מלכא בת ה-23 מגבעת עזר ביוני 2017 השאיר אותי שבור מבפנים. בדומה להדר, גם היא נאבקה במחבל שדקר אותה מספר פעמים כשהיא מנסה לשלוף את הנשק. הדס ממש הפכה לסמל בגלל גבורתה ונחישותה, היא ניסתה לשלוף את הנשק ולא הרפתה למרות שהמחבל ממשיך לדקור אותה”.

"לאבד לוחם זה כמו לאבד ילד". הדס מלכא ז"ל בעיר העתיקה בירושלים

ובעקבות הרצח שלה הייתה ירידה באחוז המתגייסות למג”ב?
“להפך, לאחר הירצחה הייתה עלייה משמעותית במספר הבנות שרצו להתגייס למג”ב, ויש היום 28 אחוז לוחמות בחיל, כשהביקוש רק עולה. בעקבות הדר והדס נשים רואות דוגמה ללוחמות שוות ערך ואמיצות שיכולת לעשות הכול, וזה נתן להן המון מוטיבציה לבוא ולעשות שירות מעניין וערכי ועם המון אדרנלין ואקשן בזירות הכי קשות שיש בארץ”.

השוטר האשקלוני הכי צעיר

ניצב יעקב שבתאי, 54, נשוי פלוס שלוש בנות (17 ,21 ,26), יליד אשקלון שגר כיום בכרכור, הוא בן למשפחה ותיקה שעלתה לאשקלון בשנות ה-50. לשבתאי יש אח ושתי אחיות שכבר מילדות ספגו את אווירת המדים והרקע הביטחוני של אביהם ששון שבתאי ז”ל (נפטר ב-1988), שהיה במחתרת העיראקית. “בגלל אבא שהיה בעברו לוחם בעיראק ואחי שירת כקצין, אז כל הקטע של המדים זה משהו שדבק בנו כבר מגיל צעיר. להגן על המדינה ועל ערכי ארץ ישראל זה היה משהו שגדלנו איתו, ובשבילי היה זה אך טבעי להמשיך את הדרך הזו”, אומר שבתאי, שכבר בצעירותו סומן כמנהיג.

"כולנו יודעים בלב שאין כמו אשקלטאון שלנו". שבתאי מחוץ לבית ילדותו בשיכונים, השבוע. צילום: עדי תשובה

בגיל 18 גויס כמפקד בסיס הפעלה במשמר האזרחי והפך לשוטר הצעיר ביותר במשטרת ישראל דאז, “באותה עת למדתי בבית הספר אורט אפרידר שבאשקלון ובמקביל פיתחתי את הקריירה המשטרתית שלי שהחלה בגיל צעיר. בגיל 15 וחצי הייתי פעיל במשמר האזרחי כמתנדב, בגיל 17 כבר ריכזתי את תחום ההתנדבות של המשמר האזרחי ולאחר מכן למדתי טכנאות מכונות במסגרת עתודה טכנולוגית בתל אביב עד שגויסתי כמפקד בסיס הפעלה במשמר אזרחי כשאני בן 18 והייתי השוטר הכי צעיר בארץ בשנים 82'-83'”, הוא מספר.

“בלי אדרנלין, שטח וריח של אבק שריפה אני לא קיים”

במקביל לצעדיו הראשונים בכוחות הביטחון, שבתאי התגייס לצנחנים, שירת בגדוד 202 של חטיבת הצנחנים והשתחרר כמ”פ בסיום שירותו ב-1987. לאחר השחרור הוא החליט שזה הזמן לקחת קצת פסק זמן מחיי המדים ובילה כמעט ארבע שנים באזרחות כשהוא עובד כפועל בניין ועל הדרך מלמד גם גינון, מה שלא החזיק מעמד זמן רב כי שבתאי חייב אדרנלין לדם ממש כמו אוויר לנשימה, “אני אדם ורסטילי שאוהב כל הזמן לנסות וללמוד דברים חדשים בחיים והפסק זמן התאים לי בול. בדיוק באותה תקופה שהשתחררתי החלה תחילת האינתיפאדה וראיתי שאין כמעט פועלי בניין ערבים, אז החלטתי להיות פועל בניין בעצמי כי זה עבודת שטח וכוח פיזי ותכנון ועל הדרך גם למדתי שיפוצים”.

אלא שבדיוק באותה התקופה הלך אביו לעולמו ובעקבות משבר אישי, הוא הלך ללוד וללמד גינון, “שלוש שנים לימדתי חקלאות בבית הספר בנאות אפקה, איפה שכל המפונקים, ובואי נאמר שאצלי הם גיננו גינות בשלשות ולמדו משמעת מהי. אבל בסופו של יום למרות כל הכישורים והחוויות שרכשתי, הייתי חייב קצת סערות בחיים וריגושים אחרים, כי בלי אדרנלין וריח של אבק שריפה אני לא קיים והרגשתי שאני מתגעגע לזה. אז ב-91’ התגייסתי לימ”מ (יחידת העילית של משמר הגבול) כדי שיתעלו שם את האנרגיה שלי למקומות שאני הכי אוהב – לשטח”, אומר שבתאי.

מג"ב משמר הגבול

שוטרי משמר הגבול בפעולה. צילום: דוברות המשטרה

מכסה המנוע שהציל אותי – פציעה ראשונה בסדרה

בימ”מ שבתאי היה למפקד יחידת המסתערבים ברצועת עזה וממקימי היחידה. שם גם נפצע לראשונה, פציעה שכמעט עלתה לו בחייו. “מחסום ארז, יולי 1994, זו הייתה השבת האחרונה שלי בימ”מ לקראת המעבר שלי לנהל את בית הספר לוט”ר (לוחמה בטרור), אז אמרתי לעצמי, ‘יאללה, נתרום את השבת האחרונה לפני שאני עוזב את היחידה’. ורצה הגורל שבדיוק התחילו מהומות במחסום ארז והגענו לשם כדי לחלץ ישראלים שנתקעו בשטח. בגל המהומות הראשון היינו ארבעה לוחמים בג’יפ והצלחנו לחלץ כמה חיילים, בגל השני כבר זרמו יותר מפגינים וכוחות לאזור, והיו מספר פצועים באזור החניה ששם ועוד אזרח שהיה צורך דחוף לחלץ אותם. כשבאתי לחלץ את האזרח שנכנס למכונית עמדתי מאחורי מכסה המנוע כששוטר פלשתינאי מביט לי בעיניים ואני מסמן לו להוריד את הנשק ממני.

“לצערי, במקום זה הוא במפתיע ירה כדור לכיוון הכתף ולמזלי הרב הכדור פגע לי בכתף ולא הרג אותי, לא ייאמן שחיי ניצלו בזכות מכסה מנוע. וכמובן שלא הסכמתי להתפנות עד שסיימנו את ההשתלטות על החניון ופינינו את כולם, ורק אחר כך הלכתי לבית החולים, קיבלתי טיפול וחזרתי לשטח תוך כמה שעות”, מספר שבתאי שקיבל על פעולת הגבורה שלו את עיטור המופת.

מפקד משמר הגבול מג"ב ניצב שבתאי. צילום: עדי תשובה

"אין על החוף של העיר הזו". ניצב שבתאי בחוף הים באשקלון, השבוע. צילום: עדי תשובה

רסיסים ברגליים – פציעה שנייה בסדרה

לאחר הפציעה שבתאי עבר לנהל את בית הספר לוט”ר למשך ארבע שנים, שבהן הוא מלמד את המתגייסים הטריים איך להיות מולטי-טאסקינג – לוחמים, גננים, שיפוצניקים ורתכים, כל היכולות שרכש בצבא, המשטרה ובאזרחות. בסיום השירות בלוט”ר בשנת 2001 מונה שבתאי למפקד מג”ב בבית לחם ובאחת הפעילויות של הכוח הוא נפצע במהלך התקלות עם מחבלים.

באותה התקופה היו אירועים רבים של הפרות סדר בבית לחם, והכוח של שבתאי הגיע כדי לתגבר את צה”ל בפעילות שם. שבתאי והקשר שלו איגור נעמדו על גבעת עפר כדי לאבטח את הכוח שעמד מולם כשתוך כדי שיחה הם מבחינים שבתוך שניות ספורות התרוקן כל האזור ממחבלים, “תוך שניות אתה מבין שעומד לקרות כאן משהו. אני מספיק לומר לאיגור שקורה כאן משהו מסריח אבל זה היה מאוחר מדי. נשמע קול של פיצוץ אדיר. בדיעבד הסתבר שהמחבלים הטמינו מתחת לתלולית העפר, מטען בלון גז של 13 וחצי קילו שהתפוצץ לנו מתחת לרגליים, ולקח לנו כמה שניות כדי להבין שאנחנו בכלל בחיים, כאילו כוח עליון שמר עלינו. הדבר היחיד שהרגשנו זה ששורפות לנו הרגליים, אבל למי אכפת באותו רגע, קיבלתי את החיים שלי במתנה”, מספר שבתאי שעוד הספיק לעשות תחרות עשן עם איגור, “אז מרוב שוק, אני ואיגור מוצאים עצמנו עומדים שם ורבים מי יותר מסריח ממי מעשן, והוא אמר לי שאני יותר וניצח כי הוא צדק. שעות אחר כך הבנתי שהרגליים שלי מלאות ברסיסים וטסתי לבית חולים. וגם שם איגור ניצח אותי, היינו פצועים באופן דומה, אבל איגור דיבר רוסית עם האחות ושוחרר צ’יק צ’ק, ואילו אני נשארתי שבוע וחצי בתא לחץ. אולי בגלל שלא דיברתי רוסית?” צוחק שבתאי.

ירי דרך החרכים – פציעה שלישית בסדרה

בעיצומה של האינתיפאדה השנייה שבתאי, ששימש אז קצין אגף מבצעים במג”ב צפון, קיבל התראה על פיגוע ביישוב גדיש מצפון לג’נין והגיע עם כוחותיו לזירה. בגדיש שבתאי ניסה לתפוס את המחבלים שקודם לכן חדרו ליישוב ורצחו את תושב המקום אלי ביטון, ונפצע בידו מירי. “הייתי ביישוב גן נר כשקיבלתי דיווח על ירי בגדיש ועל הרוג במקום. הגענו למקום וראינו את כל המושבניקים מסתובבים מפוחדים ועם נשק ביד ומיד התחלנו לבצע סריקות באזור כדי לברר היכן המחבלים מסתתרים כשתוך כדי סריקות נשמעים קולות ירי רבים והתקבלה הודעה שיש קצין פצוע. מיד לקחתי ג’יפ ממוגן ונעמדתי בין הפצועים למחבלים והבנתי שכדי לחלץ אותם אני חייב להיכנס לג’יפ ולמשוך את האש אליי.

משמר הגבול מג"ב ניצב שבתאי בטקס. צילום: דובר צה"ל

ניצב שבתאי: "אני שמח להגן על הבית שלי, הערכים שלי". צילום: דוברות המשטרה

“בג’יפ נסעו איתי עמוס יעקב, שהיה סגן מפקד התפר, ומאיר אליהו, שהיה אז קצין במטה, ולוחם נוסף ונסענו לכיוון משוער שבו חשבנו שהם נמצאים, כשלא ראינו ממטר כלום. ואז, בשנייה שהדלקנו את האורות, אני רואה שעומדים מולנו שני מחבלים במרחק של 15 מטר חמושים בקלצ’ניקוב ואם 16 ומרססים אותנו. תוך כדי הירי פתחתי את חרך הירי והמשכתי לירות בהם עד שבשלב מסוים כשבאתי להחליף מחסנית אני קולט שהאצבע שלי נפלה בזמן הירי מהחרך. חבשתי את עצמי והמשכתי הלאה כדי לסיים את הקרב”, מספר שבתאי שקיבל את עיטור האומץ על פעולה זו.

לאחר ששבתאי סיים את כהונתו כקצין אג”מ הוא מילא תפקידים רבים במג”ב ובמשטרה הכחולה: מפקד משטרת עירון, מפקד מרחב שומרון, מפקד מרחב שרון, עד שכאמור בשנת 2016 חזר למג”ב והפעם בתור מפקד משמר הגבול. שבתאי הגיע עם חזון ברור ומוצק תחת הכותרת “מדייגים לציידים” כשבכוונתו להפוך את החיל להתקפי ויוזם ולשדרג את מהלך האימונים וההיערכות הטכנולוגית של החיל. “מרגע כניסתי לתפקיד שמתי לי למטרה להפוך את החיל להתקפי יותר ויוזם יותר בכמה דרכים: הדרכה – ניצול טוב יותר של זמן האימונים כמו למשל בסיס מכמש שנמצא במדבר, ולכן לא היה ניתן להתאמן בשעות היום. שמנו פרוז’קטורים במטווח, הפכנו יום ללילה, וכעת הלוחמים ישנים ביום ומתאמנים החל מחמש אחה”צ. עוד שינוי עשיתי בלוט”ר למשל בנינו מספר מסלולי אימון ללוחמים ועשינו סימולציות של כלי נשק ולוחמה בשטח – התחלנו לדמות באימונים כלי נשק אמיתיים עם כדורים שיורים כואב וסכינים שנותנים זץ חשמלי כדי שיהיה ללוחם סיבה להגיב. הבנתי שזה הרבה יותר מוחשי ועוצמתי מדמות מחבל שעשויה מקרטון ולא נותנת לך פייט. ואפרופו ריאליזם, בנינו מסלולי תרגולת ללוחמים שידמו שטח ריאליסטי כמו למשל את רחוב שער הגיא בירושלים כולל בית הקפה, התושבים שמסתובבים במקום וריח של זעתר”, מספר שבתאי.

כיהנת בתפקידים רבים בחייך מחוץ למג”ב, למה בחרת דווקא לחזור למג”ב, בגלל האקשן?
“מג”ב זה המקום שטבעי לי להיות כי אני רואה בלשרת ביחידה הזו שליחות וערכים. זה לא חיל שמתכונן למלחמה שתהיה, זה חיל שעובד נון סטופ ובזירות הכי חמות ומדממות שיש, מה יותר מאתגר מזה? מדליקה אותי היכולת הזו של לבוא, לתרום, להשפיע, לשנות, לעשות דברים יותר טוב למען הביטחון, למען המדינה, כי עבורי ציונות היא לא קללה, היא המהות. אני אוהב את המגע הישיר עם האוכלוסייה יש לנו את נקודות החיכוך הכי מעניינות כאן, פסיפס אנושי עם יעדים סופר מאתגרים.

מהומה במגרש. שוטרי מג"ב עוצרים אוהדים מתפרעים במשחק בין הפועל אשקלון להפועל תל אביב. צילום: ניר קידר

"כל יום יש אתגר חדש שצריך לטפל בו. ואני שמח להגן על הבית שלי, הערכים שלי, הבנות שלי. תמיד חשוב לזכור שיש לנו מדינה מדהימה מכל בחינה אפשרית, וגם כשאני בחו”ל בא לי לחזור לכאן רק בארץ אני מרגיש בבית ולא יעזור כלום. צריך את השטח כדי לחוש שעושה דברים, מקדם מטרות ועוזר לכולם לישון בשקט בבית”.

“מג”ב עושה את העבודה השחורה”

מג”ב החלה את דרכה בשנת 1953, והיא הזרוע המבצעית של משטרת ישראל שמטפלת בנושאי לוחמה בטרור, ביטחון פנים, לחימה בפשיעה קשה, מניעת גניבות חקלאיות, מאבק בהפרות סדר, ולמעשה מדובר בלוחמי שטח שמתמודדים עם כל איום אפשרי יומיומי וצריכים לתת לו פתרון מידי, “אנחנו הזרוע המשימתית של משטרת ישראל, פרושים על פני הארץ ומתפקדים ככוח מבצעי שנמצא בשטח 24/7. הכוח שלנו צריך לתת מענה לכל צורך ולכל תרחיש בכל מקום, במיוחד כשמדובר על אינטנסיביות יומיומית של אירועים, בקבוקי תבערה, יידויי אבנים, שוטרים שנפגעים, כשכל יום יש חדירה או ניסיון חדירה או תפיסה של חוליית מחבלים בדרך לפיגוע. אלו דברים שהתקשורת לא מדווחת עליהם, על חלקם היא בכלל לא מקבלת דיווח וטוב שכך, מספיק שאנחנו יודעים מה קורה בשטח ונמצאים בשליטה”, אומר שבתאי ומוסיף: “מג”ב נמצא בחזית בכל מוקדי החיכוך שקיימים בארץ, עושה את העבודה השחורה, כשהתפקיד של מג”ב זה לשמור על השקט, להיות עם אצבע על הדופק בכל רגע נתון. לכן כשיש שקט יחסי בארץ זה אומר שאנחנו עובדים בשטח. כל יום יש מניעה של פיגועים כמו למשל לאחרונה נמנע פיגוע בבית משפט בשומרון, מחבלת שנתפסה עם סכין במחסום ואין כמעט יום שלא מסוכל בו פיגוע”.

זה לא סוד שמג”ב נמצא בנקודות החיכוך הגדולות הקיימות בארץ ומתמודד עם כל סוגי האוכלוסייה, כשהלוחמים שמרכיבים אותו גם באים מכל מגזר אפשרי, אז איך מתמרנים בין ביטחון, פוליטיקה, ערכים ונפש?
“בראש ובראשונה צריך לזכור שאנחנו בסופו של יום זרוע מבצעת של מדינת ישראל, ואין לי מנדט להחליט מה מקובל עליי ומה לאו ולהתחיל לחשוב מה האג’נדה הפרטית שלי. כי באנו לשמור על הבית, ויש משימה ונכנסים לבצע אותה על הצד הטוב ביותר מבלי להתבלבל. לוחמי מג”ב מרכיבים את הפסיפס של כל מדינת ישראל – מוסלמים, נוצרים, צ’רקסים, להט”ב, חילונים, חרדים וכל מה שאת רק רוצה, כחלק מהפעילות היומיומית שלה היא גם באה במגע עם כל סוגי האוכלוסייה שציינתי כאן ושמרכיבה את החיל הזה. לכן בשלב ראשון במג”ב אנחנו עובדים חזק על הכנות מנטליות של לוחמים לקראת כל מבצע ולאורך כל הדרך. כמובן שאם יש למי מהלוחמים בעיה עם אירוע כזה או אחר, אנחנו מאפשרים לו לעבור לעורף במבצע הספציפי הזה ולא להילחם בחזית. ככלל אנחנו בעד קבלת האחר ונוהגים בעדינות עם כל אוכלוסייה שמולנו. למשל באירוע שדורש פינוי מתנחלים אנחנו צריכים להיות סופר רגישים ומשתדלים לא לפעול בכוח.

"נתחשב בצורך של כל לוחם". הפגנה נגד ההתנתקות. צילום: דודו בכר

גם בהתנתקות היו לנו לוחמים מהגוש ונתנו להם אופציה לעבור למקום אחר ולעסוק בלוגיסטיקה ולא בפינוי. בגדול נתחשב בצורך של כל לוחם, אבל תמיד צריך להבין שטובת ביטחון המדינה עומדת מול עינינו כל הזמן ובעדיפות עליונה”.

פלוגות שמשנות את פני מג”ב

שבתאי, יזם בנשמה, תמיד נמצא צעד קדימה כשהוא מתכנן מה יהיה הצעד הבא של מג”ב, איך לשפר את העתיד המג”בניקי, ומעבר לשדרוגים בתחום הלוחמה שבתאי הקים כמה פלוגות שיגבירו את פעילות מג”ב בשטח. כשמטרת העל היא לשלב בין פעילות מבצעית לטכנולוגיה שהיא "הצעקה האחרונה" בתחום הביטחון.

משמר הגבול מג"ב ניצב שבתאי. צילום: דובר צה"ל

"מג”ב זה המקום שטבעי לי". ניצב שבתאי. צילום: דוברות המשטרה

“יחידה חשובה שהקמתי בעבר וחזרה לפעילות היא פלוגת מתיל”ן (ראשי תיבות של מארבים, תצפיות, יירוט, לוחמה ניידת. א”ב) יחידה שדומה באופייה למסתערבים, אך בעוד אלה באים במגע ישיר עם האוכלוסייה, המתיל”נים מתמחים בלוחמה בטרור, יודעים להיטמע בקרקע על ידי הסוואה לסוגיה, שימוש בכלבים, טרקטורונים, יכולות צליפה. פלוגה נוספת היא פלוגת איסוף שאחראית על תחום של איסוף מודיעין, והקמנו גם פלוגת אופנוענים עם פעילות כביש ושטח גלויה כשכל הפלוגות חמושות במיטב אמצעי הטכנולוגיה המתקדמת ביותר”, הוא מספר ומדגיש את החזון שלו: “מעבר לחלום שלי שמג”ב יהיה התקפי, ויוזם כל הדברים שיזמתי אמורים להפוך את המג”בניקים מ’קבלנים’ ל’יזמים’, אני רוצה חיל טקטי שמתנייד ממקום למקום בגמישות ובשימוש באמצעים שונים והכי מתקדמים ויעילים שיש בשוק, כוח חזק שמגיב ומתערב בזריזות ויעילות מקסימלית”.

"במג”ב אנחנו עובדים חזק על הכנות מנטליות של לוחמים לקראת כל מבצע". שוטרי מג"ב לפני יציאה למבצע. צילום: דוברות המשטרה

עכשיו, בתקופת החגים יש היערכות מיוחדת של מג”ב?
“כמו בכל חג, חגים זו תקופה מתוחה, כשתמיד עולה הסיכון לפיגועים וההיערכות והכוננות שלנו ושל המשטרה עולה פלאים. אירוע כמו למשל ברכת הכוהנים בכותל שמתקיים בסוכות ומגיעים אליו רבבות כוהנים זה אירוע קלאסי למג”ב, ואנחנו יודעים שכדי שהוא יעבור בשלום רוב לוחמי מג”ב יאבטחו את האירוע, ובכלל כדי שכל עם ישראל יחגוג בכיף, אנחנו כאן בשטח”.

אשקלטאון – מדריך הטיולים של שבתאי לאשקלון

שבתאי, כאמור, נולד וגדל בעיר אשקלון, ויש לו פינה ממש חמה בלב לעיר הולדתו. הוא גם זוכר היטב היכן הוא בילה בדייטים הרומנטיים שלו.

“אשקלון זו העיר שלי, ואני הכי אוהב אותה בעולם, נולדתי שם, גדלתי שם, וכל המשפחה שלי עדיין גרים שם, ואימי עדיין נמצאת בבית בו גדלתי, בית ילדותי”, הוא מספר. “לא משנה איזה חוף תראי לי באיים הקאריביים, אין על החוף של העיר הזו, שהיא בעלת פוטנציאל עצום מכל בחינה אפשרית. המקום שהכי אהבתי לבוא אליו כל השנים עד שעזבתי את הבית בצבא היה קבר השייח’ שנמצא על שפת הים, ואני מודה שזה היה אחד המקומות שאהבתי לעשות שם דייטים כי הוא רומנטי ביותר ועדיין קיים, למעוניינים לדעת”.

אף על פי שהוא גר כיום בכרכור הצפונית, הוא מגיע כאשר מתאפשר לו לבקר את אימא שגרה בשיכון דרומי בעיר, אבל לפי הכינוי שאימא שלו הדביקה לו, כנראה שזה לא קורה הרבה.

"אמא קוראת לי ‘מרקו’ בעקיצה". שבתאי עם אימו בבית באשקלון, השבוע. צילום: עדי תשובה

“לצערי בגלל אופי עבודתי אני כמעט ולא מגיע לעיר לבקר את אימא, והיא כבר קוראת לי ‘מרקו’ כעקיצה על זה שמרקו חיפש את אימא שהייתה רחוקה ממנו”, הוא אומר בהלצה ומזכיר שאשקלונים תמיד שמחים לפגוש אשקלונים אחרים. “כמובן שיש אחוות אשקלונים כמו למשל עם רוני אוחנה (תנ”צ בדימוס, מפקד מג”ב ירושלים לשעבר. א”ב) כשנפגשים אז ישר יש דיבורים על איפה למדת, מה עשית, וכולנו יודעים בלב שאין כמו אשקלטאון שלנו. ואולי יום אחד עוד אחזור אליה”.

ניצב יעקב שבתאי בחוף הים של אשקלון, השבוע. צילום: עדי תשובה

כשהוא מתבקש לספר על רגע לא שגרתי במהלך השירות שלו, הוא נזכר מיד ושולף: “מאורעות אוקטובר 2000. סגרנו לחימה בשטח של 72 שעות. הקפיצו אותנו ממקום למקום. ולא הייתה לנו דקה לנשום, לאכול. להתארגן, והיינו ככה בשטח זמן של 72 שעות ברצף בלי לישון, בלי כלום ומצאתי עצמי הולך לקנות תחתונים וחזיות ללוחמים וללוחמות שלי. כל אחד אמר לי מידה ויצאתי לצ’פר אותם במיטב כספי. למזלי, חברת ביגוד שהייתה שם בצומת כרכור נתנה לי תרומה של שאר הסכום כדי שכולנו נהיה נקיים ומרוצים”.

לכבוד השנה החדשה, ספר לנו משהו שלא יודעים עליך.
“מודה שיש דברים מסוימים שבהם אני מתחבר לצד הנשי שלי כמו למשל בכל נושא של חלוקת קשב. בניגוד לגברים רבים. אני יכול להקשיב לכמה דברים בבת אחת, הרי אני חי עם ארבע נשים בבית, אז הייתי חייב להתרגל”, הוא אומר בחיוך ומוסיף עוד פרט מעניין: “כשאני מגיע הביתה אחרי יום ארוך ומתיש אני נרגע בזכות אשתי שהיא מטפלת בבעלי חיים, מניחה לי חיה על הראש ואני נרגע”, צוחק שבתאי שמבטיח שהרוגע לא נשאר זמן רב, כי אוטוטו הוא כבר חוזר לשטח.

תגיות:

אולי יעניין אותך גם

תגובות

10 תגובות
  1. אורן אור ביטון

    ישר כח קובי שבתאי, אין ספק שמג"ב זכו במפקד ערכי עם ניסיון מבצעי עשיר…מקווה לראותך השוטר מספר 1

  2. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    מלך! גאה בך ובלוחמי מג"ב באשר הם. השם ישמור עליכם

  3. יפה שופן

    כל הכבוד לך יישר כוח וגבורה ללוחמי מגב שברושם נמצא קובי שבתאי עלה והצלח

  4. דוד קפלן

    אדם ערכי,מקצוען ואנושי
    נכס למשטרת ישראל
    נכס אדיר למדינת ישראל
    ללא ספק,מפכ"ל בשנים הקרובות

  5. מאיר

    גאה בך אח יקר אתה מקור הגאוה של יוצאי פלוגת מאי 83 גדוד 202 הלוחמה בדמיך אחי עלה והצלח בשבילנו אתה מזמן שוטר מס 1

🔔

עדכונים חמים מ"כאן דרום אשקלון"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר