בפסק הדין שהתקבל לאחרונה, קבע בית המשפט השלום בקרית גת כי על חברת גבאי בניה ביצוע והנדסה בע"מ ( קבוצת גבאי ) לשלם לזוג שרכש דירה באשקלון פיצויים בגין איחור במסירת חזקה בדירה, וכן להשיב להם את החזרי ריבית פיגורים שגבו ביתר. כמו כן, דחה תביעה שכנגד לתשלום פיצוי מוסכם וקבע כי תניית הפיצויים המוסכמים בהסכם המכר של החברה הינה תניה מקפחת בחוזה אחיד ואין מקום להחילה.
עו"ד תמר קידר. צילום: אדי ישראל
מדובר בזוג רוכשים מאשקלון שרכשו דירת גן בפרויקט של חברת צ. לנדאו בשכונת אגמים. במהלך הבנייה נכנסה החברה להקפאת הליכים ומי שהמשיכה את הפרויקט היא חברת הבניה קבוצת גבאי.
זוג הרוכשים אשר יוצגו על ידי עו"ד תמר קידר התובעים הגישו תביעה כספית בסך של 186,729 ש"ח בשל האיחור במסירת הדירה שעמד על שנה וחצי, חיוב ביתר של ריבית פיגורים על תשלומי הרכישה, והנזק הכספי שנגרם להם בשל העיכוב באישור מסמכי הלוואת המשכנתא.
חברת גבאי הגישה תביעה שכנגד בסך של 244,283 ש"ח בטענה שהרוכשים פיגרו בפירעון תשלומי הרכישה והפרו את ההסכם בהפרה יסודית ומשכך יש לחייבם בתשלום הפיצויים המוסכמים בשיעור של 15%. בנוסף טענה החברה כי הרוכשים הכפישו את שמה ויש מקום לחייב אותם בתשלום פיצויים בסכום הולם.
בית המשפט קיבל את טענות הרוכשים וקבע כי מלשון חוק המכר ותכליתו עולה כי במקום שהמוכר לא העמיד את הדירה בתוך 60 יום מהמועד שנקבע לכך בהסכם המכר הרי שהקונה זכאי לפיצוי כספי מהמועד החוזי שנקבע למסירת הדירה וכי בענייננו תקופת האיחור עומדת על 18 חודשים, מיום 1.10.2015 ועד למועד מסירת החזקה בדירה ביום 1.4.2017. לכן חישב את הפיצויים וקבע כי בגין כך, מגיע לרוכשים סך של 93,100 ש"ח.
לאחר שהתקבל אישור עקרוני לקיום האירוע מאת משטרת ישראל ובהתאם להנחיות משרד הבריאות, 'טריאתלון אשקלון' צפוי להתקיים ביום שישי ה-19.06.20 ביוזמת המחלקה לספורט בעיריית אשקלון ואיגוד הטריאתלון הישראלי.
צפויים להשתתף באירוע בין 250-300 ספורטאים אשר יתחרו במקבצי זמן שונים על מנת לעמוד בהגבלת ההתקהלות.
טריאתלון אשקלון צילום: פוטו יוסי את עוזי
המשתתפים יוזנקו בקפסולות של 50 איש ויגיעו למתחם על פי זמנים שיגדרו מראש. בכל כניסה למתחם יימדד חום הנכנסים (שייכנסו אחד אחד) והמשתתפים יצטרכו להגיע לאירוע עם הצהרת בריאות דיגיטלית חתומה. הרישום יהיה פתוח אך ורק לחברי איגוד רשומים בעלי מספר סידורי קבוע.
מערכת החינוך באשקלון בדריכות גבוהה. מצד אחד רוצים ומנסים ככל הניתן לא להיות חלק מההתפרצות שכבר החלה במוקדים בודדים בארץ ומצד שני רוצים להמשיך ככל שניתן בשגרת הלימודים, כדי להמשיך את שגרת החיים והעסקים באשקלון.
מתחילת השבוע פורסמו כמה ידיעות על כיתה לכאורה שנמצאת בידוד, דבר שהוברר לאחר מכן כמנותק מהמציאות.
אתמול ידעו בעירייה לספר על שלושה תלמידים שנמצאים בבידוד משום שנחשפו לבני משפחה שלאחר מכן אומתו כחולים בנגיף הקטלני.
תלמידים חוזרים ללימודים למרות מגיפת הקורונה. צילום: סיוון מטודי
היום כך נודע כי נוספו עוד מספר תלמידים למצבת המבודדים, בין היתר באורט רונסון ובאולפנת צביה. תלמידה הלומדת בשכבה ט' במקיף אורט הנרי רונסון פיתחה תסמינים של חשד לקורונה ומשום כך היא הוכנסה בבידוד בביתה. אמש היא עברה בדיקת קורונה על ידי מד"א ובשעות הקרובות מצפים לקבל את התוצאות.
אורט הנרי רונסון. צילום: אלירם משה
הנהלת בית הספר עדיין לא עדכנה את ההורים על כך ומבחינתם ברגע שתהיה תוצאה רשמית הם יודיעו על כך להורים.
גל ההתפרצות השני אמנם כבר נותן את אותותיו בבית ספר בבירת ישראל ובבתי ספר אחרים ברחבי הארץ אך למרות השמועות הלא מבוססות הוא כלל לא הגיע למוסדות החינוך באשקלון.
הפרסומים בימים האחרונים באשקלון מעוררים בהלה מיותרת וגורמים נזק לשגרת החיים שתושבי העיר כה ייחלו לה זמן רב.
בדיקה שערך היום "כאן דרום" עם הגורמים המטפלים בדבר עולה כי לעת עתה באף בית ספר או כיתת גן לא צריך להיות שינוי מהשגרה כפי שקבע משרד הבריאות והחינוך.
גלאם מקבל תלמידים. צילום: סיוון מטודי
בבית הספר "בית יחזקאל", תלמידת כיתה ה' שהתה במהלך חג השבועות במחיצת הדוד שלה. אתמול, יום ראשון, יומיים לאחר החג, היא הגיעה לבית הספר כרגיל כשבמהלך יום הלימודים התקשרה אמה להנהלת בית הספר והודיעה כי הדוד ביקש מהם להיות בבידוד שכן, הוא אובחן חיובי לנגיף. הנהלת בית הספר הוציאה הודעה מסודרת להורים כדי להרגיע אותם ולהסביר להם כי על פי ההנחיות, מלבד התלמידה עצמה אף אחד מהתלמידים האחרים לא צריך להיכנס לבידוד. אלא שההורים החליטו, על דעת עצמם, לא לשלוח את ילדיהם ללימודים. מכל ילדי הכיתה, כך נודע לכאן דרום, הגיעה הבוקר רק תלמידה אחת.
בית יחזקאל. צילום: אורי קריספין
בימים הקרובים תעבור הילדה גם בדיקה כדי לראות האם נדבקה והאם אכן על פי ההנחיות צריכים יתר חבריה לספסל הלימודים להיכנס לבידוד.
באותה משפחה יש גם ילד בגן. ההודעה על כך שהילד לא יגיע ללימודים בגלל שעליו להיות בבידוד הגיעה גם לגננת. בניגוד להתנהגות ההורים בבית יחזקאל, ההורים בגן כן שלחו הבוקר את ילדיהם ללימודים.
בדיקת קורונה.
בבית הספר הראל המצב דומה. שם הורה של תלמידה אובחן כחיובי לנגיף ומשום כך התלמידה לא נשלחה ללימודים כפי שקובעות ההנחיות. התלמידה, גם המקרה הזה תעבור בדיקת קורונה ולפי התוצאות יוחלט כיצד להנחות את התלמידים.
בואו נדבר בכנות: מי מאיתנו לא היה רוצה להרגיש בריא יותר, חיוני יותר, ערני יותר וחזק יותר, ואף ליהנות ממראה חטוב של בטן שטוחה ושרירים אורכיים? נוסף על כל אלה, מצטרפים גם יתרונות נפשיים רבים כמו ביטחון עצמי גבוה, תחושת סיפוק והתמלאות באנרגיות מחודשות מדי יום. כל אלה הם יתרונות ידועים לרובנו, ועל אף זאת חלקנו עדיין נאלצים לוותר על כניסה לכושר. מה באמת חוסם אותנו?
קל מאוד להאשים את השגרה העמוסה בבעיה הזו, אך למעשה מדובר בחוסר מוטיבציה. על מנת להיכנס לשגרת חיים ספורטיבית, דרוש מאתנו לבצע סוויצ' מחשבתי – לקבל החלטה וללכת איתה עד הסוף. ובדיוק על כוח הרצון שחסר לחלקנו כל כך, שם דגש נועם גולדהבר – מאמן אישי, מלווה לאורח חיים בריא וספורטיבי, מנהל מקצועי בחברה המקיימת חוגי ספורט לילדים ומנהל העסק "לגעת בכושר – אימון בנועם".
את החשיבות של הספורט ככלי להעצמה אישית למד נועם גולדהבר על בשרו. גולדהבר עסק בכדורסל בפרט ובספורט בכלל לאורך כל חייו. לפני כעשרים שנים הוא סיים את לימודיו במכון וינגייט, ומאז הוא מעביר אימונים אישיים וקבוצתיים עבור ילדים ומבוגרים כאחד. בתחילת דרכו הוא היה משלב את עיסוקו כמאמן כושר יחד עם ניהול מספר עסקים.
כעבור מספר שנים קשות ומפרכות, החליט גולדהבר להתנתק ולצאת למסע רוחני שבדיעבד התברר כגורם שהזניק את השלב הבא במעבר אל תחום האימונים האישיים במשרה מלאה. גולדהבר חזר לקדנציה שנייה כדייל ב"אל על" בשביל למלא מצברים, כאשר הקדנציה הראשונה שלו הייתה לאחר השחרור מהצבא, ובין הטיסות הוא אימן במשרה חלקית, גם בעסק העצמאי שלו וגם במסגרת חדרי כושר. במהלך עבודתו כדייל, זכה גולדהבר להיחשף לחדרי כושר ושיטות אימון מכל רחבי העולם והודות לה, נדלק בו שוב הניצוץ לתחום הפעילות הגופנית.
כעבור 7 שנים, עבר גולדהבר חוויה מורכבת שאולי נראתה לו אז כקשה מנשוא, אך למעשה היוותה טריגר שהזניק סופית את קריירת האימון שלו. הוא מספר: "כל מחזור הדיילים שנכללתי בו פוטר, ולכן החלטתי להפעיל את העסק שלי לאימונים אישיים בהיקף מלא. לפתע הוא התעורר לחיים. השמועה באשקלון החלה לעבור מפה לאוזן, עד שלבסוף קיבלתי את הפוש האחרון שהוכיח לי מדוע הייעוד שלי הוא תחום הפעילות הגופנית".
"במהלך האימונים שהעברתי לילדים זיהיתי את הקשר העז שקיים ביני לבינם ואת היכולת שלי לעורר בהם מוטיבציה ולהגביר את הביטחון העצמי שלהם. הדבר אף הובהר לי עוד יותר כשהחלטתי לעשות מעשה טוב ולעבוד עם ילדים חסרי אמצעים ללא עלות. כעבור חודש, התברר לי שהישגיהם הלימודיים קיבלו תפנית לטובה, שהם החלו להיות הרבה יותר בטוחים בעצמם וכי התנהגותם השתפרה פלאים. שם, הבנתי באמת את כוח ההשפעה שלי על ילדים".
מסע חייו המורכב של גולדהבר הראה לו את היתרונות הנפשיים של הפעילות הגופנית, ובדיוק כפי שהמתאמנים הרבים שלו מצליחים לקבל את ההחלטה לעבור לאורח חיים בריא, גם הוא עצמו היה צריך לעבור תהליך ארוך בשביל לבצע את התפנית בחייו. מתוך ניסיון החיים שלו, גולדהבר מבין את הקושי הרב שמלווה בתחום הפעילות הגופנית ואת המורכבות הנפשית של כל אדם ואדם. בהתאם לתפיסה זו, הוא בונה לכל מתאמן או משפחה תוכנית אימונים ותוכנית תזונה (בהתייעצות עם תזונאית) המותאמת לא רק לתכונות הפיזיות, אלא גם לאישיות של כל אחד מן המתאמנים ולמגבלות הסביבה היומיומיות של אורח החיים שלהם.
כיום, גולדהבר מאמן ילדים, בני נוער ומבוגרים, מתחילים ומקצוענים, הן באופן פרטני והן באופן קבוצתי על פי קבוצות גיל. אימוניו נבנים בדרך כלל בסגנון ה"בוט קאמפ" (מחנה אימונים) ובמהלכה עוברים המתאמנים במהירות מתחנה לתחנה. האימונים הללו משלבים נגיעות מתחומי פיתוח הגוף, הטאבטה והקרוספיט ומתבצעים בדרך כלל בטיילת בחוף הים באשקלון (בסביבה פסטורלית ושקטה), או בסטודיו. כמובן שכל אימון מותאם באופן אישי ללקוח על פי המטרה שלו. יתרה מזאת, נועם לוקח חלק בפיתוח תכניות חוסן והעצמה ייחודיות לילדים ולנוער העונות לשם "out&in" ומועברות במסגרות החינוך הארציות.
נועם גולדהבר. צילום: שלום ניזרי
נועם גולדהבר אף מפתח בימים אלה שיטת אימון חדשה בשם PRO-5, אשר מתאימה לכל רמות הקושי ועבור טווח גילאים רחב. השיטה מיועדת להביא את המתאמן לתוצאות מהירות יותר מהרגיל תוך שמירה על גיוון בתרגילים ועבודה על כלל חלקי הגוף, וכל זאת תוך אימון של 45 דקות בלבד לאורך מספר פעמים בשבוע. היתרונות הבולטים של אימון מסוג זה הוא האתגר למתחילים ולמתקדמים, העבודה המנטאלית וכמובן פרק הזמן הקצר שצפוי להידרש עבור השגת תוצאות. מיותר לציין כי האימון עובר בצורה כיפית, מעניינת וקלילה, כיאה לרוח העבודה של המאמן האישי נועם גולדהבר.
גולדהבר מציע גם חבילות ליווי אונליין שם הוא מעורר במתחילים את המוטיבציה לאורח חיים בריא ואף חבילות ליווי משפחתי באונליין או באופן פרונטלי, שם נעשה שימוש בפעילות הגופנית לא רק עבור יתרונותיה הפיזיים והנפשיים, אלא גם ככלי אפקטיבי לגיבוש בין בני המשפחה. בקיצור, היצע האימונים הרחב של גולדהבר יכול לעזור לכל אחד ואחד מכם לגעת בכושר בעצמו.
אנו רגילים לשמוע כי זיהום האוויר באשקלון נגרם מאתרים בדרום העיר כמו תחנת הכוח רוטנברג או חברת קצא"א, אבל מסתבר שזיהום האוויר באשקלון יכול להיגרם גם ממפעל בצפון העיר. המשרד להגנת הסביבה הטיל עיצום כספי בסך 270 אלף שקל על חברת "עשות אשקלון תעשיות" בגין חריגות משמעותיות בפליטה לאוויר. החברה הפקידה את העיצום בימים אלה.
העיצום הוטל על עשות אשקלון בגין חריגות בפליטת חומר מסוכן לאוויר, באופן המהווה הפרה של תנאים בהיתר הרעלים שהוצא למפעל מכוח חוק החומרים המסוכנים.
עשות אשקלון. צילום: אלביט מערכות
החריגות נתגלו בדיגומים תקופתיים בארובות המפעל שנדגמו באמצעות מעבדה חיצונית. בעקבות תוצאות הדיגומים החליט סמנכ"ל בכיר לפיקוח ואכיפה במשרד להגנת הסביבה, יצחק בן-דוד, על פי המלצת מנהל מחוז דרום של המשרד, ברוך ובר, על הטלת עיצום כספי.
הסכסוך בין יזמי הריביירה באשקלון לבין המתווך שעמל באותם ימים על הבאת לקוחות למקום, חוזר לפתחו של בית המשפט.
מדובר בסכסוך שנמשך כבר שנים רבות כאשר במרכזו עומד הסכם בין היזמים חיים ואבי תורג'מן שהקימו את הפרוייקט לבין המתווך אריק דדון בעל חברת תיווך ושיווק נדל"ן שהיה לו הסכם בלעדיות להשכרת כ-140 יחידות נופש בפרויקט היוקרתי. הצדדים כבר הגיעו להליך משפטי בבית המשפט המחוזי אשר דחה את טענותיו של דדון וחייב אותו לשלם ליזמים כ-150 אלף שקלים.
כעת מגישים שני הצדדים ערעור על ההחלטה. היזמים מצידם טוענים כי על המתווך לפצות אותם בהרבה יותר משפסק המחוזי. המתווך מצידו הגיש ערעור מנגד שבו הוא דורש מבית המשפט לשנות את הפסיקה של המחוזי ולפצות אותו בכ-5 מיליוני שקלים בתואנה שהיזמים ביטלו ההסכם בטענה לאיחור בהעברת תקבולים עבור 2 אחוזים מהדירות.
מגדלי הריביירה באשקלון. הסאגה המשפטית עדיין לא תמה. צילום: אלירם משה
לטענתו של דדון לפני החתימה על ההסכם, הוא החזיק בזכויות שכירות לכ-55 דירות בפרויקט, מה שהניב לו רווח חודשי של כ-100 אלף שקלים. בערעורו הוא טוען כי על פי ההסכם החדש, קיבל בלעדיות ל-5 שנים עם אופציה לשנתיים נוספות, כמתווך ומשווק בלעדי של 138 דירות בפרויקט. כתנאי להסכם החדש, הוא התחייב להעביר כ-55 חוזי השכירות מההסכם הקודם.
לאחר מספר חודשים, האחים תורג'מן הודיעו לו על ביטול ההסכם, זאת בטענה כי לא הפיק מספר קבלות מיד עם קבלת התשלום מהשוכרים.
התמונות של שקיות הזבל הנערם בצידי עשרות פחים מוטמנים באשקלון מציפות את הרשתות החברתיות. אבל הקריאות והמחאה של תושבי העיר עשו את שלהם על מקבלי ההחלטות בעירייה והם החליטו להעמיד את החברה הקבלנית שזכתה בעבודה על מקומה ולדרוש הסברים והבהרות על התלונות הרבות שלא זכורות בעיר שנים רבות.
למה לא מפנים את זה מהרחוב? כך נראה אחד הפחים ברחוב ההסתדרות. צילום: אלירם משה
לאחר מספר התראות ודרישות מצד העירייה, הוחלט להזמין את דני סעידיאן בעלי חברת "דחס מנוף ושירותים" לשימוע בלשכת מנכ"לית העירייה.
כפי שפרסמנו, במכתב שנשלח מהמחלקה המשפטית של העירייה בחודש אפריל לחברת דחס נכתב כי "החל מתחילת העבודה בעירייה ועד היום (בחלוף למעלה מ-4 חודשי עבודה) חברתכם לא מצליחה לבצע את מלוא סידור העבודה מיומי, וזאת חרף תגבורים של חברות חיצוניות. מדי יום נותרים לפחות כ-100 מוטמנים שאינם מפונים (המדובר ב-3600 בתי אב שנותרים ללא פינוי פסולת). כתוצאה מכך נערמת פסולת רבה סביב למוטמנים… יודגש, כי התנהלות זו גרמה לתלונות רבות מסעם התושבים, ולתחושת אי שביעות רצון מתמשכת מפינוי האשפה, ולפגיעה בתדמיתה של העירייה".
עוד נכתב כי החברה העסיקה כוח אדם לא מקצועי אשר גרם לנזקים כבדים לפחים המוטמנים, נזקים אשר נאמדים במאות אלפי שקלים, "עד כה נקרעו במהלך ביצוע הפינויים על ידי חברתכם כ-200 שקים. נשברו מכלי הפלסטיק של המוטמנים ומעטפות הבטון של המוטמנים, כמו כן נשברו מכסי המוטמנים ועוד. והכל כתוצאה מפינוי לא מקצועי, בלשון המעטה, על ידי חברתכם".
לאחר השימוע שהתקיים לחברה הוחלט בעירייה להעניק לה חודשיים של ניסיון ולאחריהם יוחלט אם להמשיך ולעבוד עם החברה או לא.
כמו כן, על פי תנאי המכרז מחויבת דחס לבצע כמה פעולות ושיפורים טכנולוגיים: להתקין בפחים חיישנים שיזהו אם פח האשפה מלא ובכך ימנעו פינוי של פחים הריקים למחצה. כרגע, האינדיקציה לפח מלא היא כשנערמות שקיות מחוצה לו. עוד מחויבת החברה הזוכה להתקין חיישני gps בכל משאיות כדי שהעירייה תוכל לדעת היכן המשאיות.
ריקון פח מוטמן בשכונת ברנע באשקלון. צילום: אלירם משה
בחלק מהרשויות בישראל ניתן לראות את מיקום המשאיות ביישומון waze ובכך להימנע מנסיעה באותו רחוב בו הן מעכבות את התנועה, בעיקר ברחובות צרים.
ביום רביעי בשבוע שעבר בהפתעה די גמורה הגיעו משאיות למספר מקומות ברחבי העיר והניחו שם מיגוניות שעשויות להגן על השוהים בסמוך אליהן אם וכאשר ישוגרו שוב טילים לעבר העיר.
הנחת המיגניות נעשתה במסגרת תוכנית רחבה של הקרן לידידות בתאום עם העירייה ופיקוד העורף. בסך הכל הונחו 11 מיגוניות בדרום העיר, אזור בו קיימת מצוקה של מיגון בבניינים ובמרחב הציבורי.
ראש העירייה, תומר גלאם, אנשי הקרן לידידות ופיקוד העורף ליד המיגוניות שהוצבו. צילום: סיוון מטודי
שתי מיגוניות הוצבו במרכז מסחרי יהודה הלוי ג' במעמד ראש העיר, תומר גלאם, נשיאת הקרן לידידות, יעל אקשטיין, נציגי פיקוד העורף והעירייה. עובדים במקום סיפרו לנו כבר לפני מספר חודשים כי הם מבקשים מהעירייה פעם אחר פעם לפתור את המצוקה במקום שכן בעת שמיעת האזעקה אין להם לאן להימלט.
בעבר נטען כי עיריית אשקלון אינה תומכת בספורטאי העיר עד שלעתים יש כאלה שמעדיפים להתאמן במסגרות עירוניות אחרות.
אלא שהשבוע נראה כי הדבר לא הכי נכון, לפחות לא במקרה של ניקול גרנובסקי, סטודנטית בבית הספר לאחיות באשקלון ומבכירות הסייפות בישראל. גרנובסקי, כך הודעה היום העירייה, זכתה לפני מספר ימים במלגה לספורטאים מצטיינים על סך 10,000 שקלים מטעם מפעל הפיס ועיריית אשקלון. גרנובסקי נבחרה לאחר שהופץ קול קורא בנושא.
רוב המלגות שמקבלים סטודנטים בדרך כלל הן הרבה פחות מהסכום הגדול שקיבלה גרנובסקי ולא מדובר בסתם תמיכה.
לבד מההישגים הכבירים שאליהם הגיעה בסייף גרנוסבקי יודעת שמהספורט ההישגי אי אפשר לבנות קריירה וצריך גם להתכונן לחיים האמיתיים. בעוד מספר שנים היא תסיים את התואר בסיעוד ותוכל להשתלב כאחות באחד מממוסדות הסיעור והרפואה.
ניקול גרנובסקי מקבלת את המלגה במשרדי העירייה. צילום: פוטו יוסי את עוזי
ביום חמישי האחרון הוענקה לה המלגה ביחד עם תעודת הוקרה מהעירייה על ידי ראש העיר, תומר גלאם וממלאת מקומו, סופה ביילין.
גנובסקי שירתה כספורטאית מצטיינת בצה"ל והיתה אמורה להתחרות ב-18 לאפריל 2020 בתחרות הקריטריון לאולימפיאדה בטוקיו.
במהלך סוף השבוע האחרון עסקו שוטרי תנועה באכיפה נגד עבירות בריונות ומסכנות חיים בעיר אשקלון.
ביום חמישי האחרון(ערב חג) בשעות הערב נעצר על ידי שוטרים רכב בגין עבירת תנועה.
במהלך הבדיקתו של נהג הרכב,בן 34, התברר כי מדובר בתושב זר מתאילנד, אשר נמצא בארץ כ-5 שנים ואינו מורשה לנהיגה בארץ וגם בחו"ל. כמו כן הוא נהג ברכב ללא טסט וביטוח בתוקף.
בבדיקת הרכב התגלעו ליקויים חמורים ובשל כך הוא נאסר לשימוש.
הנהג קיבל הזמנה לדין לשיפוט מהיר ורכבו הושבת ל30 יום.
משטרת ישראל תפעל בנחישות נגד עברייני תנועה המסכנים חיים ותביאם לדין
לפני כשנה וחצי נכנסה לתפקידה כמנכ"לית העירייה, אירית נתן. כבר עם כניסתה דובר כי היא לא מתכוונת לכהן בתפקיד שנים ארוכות, בין היתר בשל גילה עם המינוי – 68.
נתן אכן מתכוונת לסיים את תפקידה בקרוב וראש העירייה, תומר גלאם, כבר סימן את המחליף שלה – יובל זוזט, ראש מינהל החינוך. תפקיד אליו נכנס בחודש ינואר 19' באופן רשמי לתפקיד, זאת לאחר שבמשך שלוש שנים שימש ממלא מקום לאחר עזיבתו של אבי קמינסקי את התפקיד בשנת 2016.
מנכ"לית העירייה, אירית נתן
במשרדי הפנים והחינוך הערימו קשיים והתקשו לאשר את מינויו של זוזט לתפקיד ראש מינהל החינוך מסיבות שונות ופדורצדורליות.
אחד השסעים המדוברים והכואבים ביותר בחברה הישראלית הוא בין חרדים לחילונים- אנחנו מול ‘הם’. הוא עולה לכותרות לעיתים קרובות מאוד ומבוסס לרוב על הרבה סטריאוטיפים ודעות קדומות. מי שחווה על בשרו את הקרע העמוק הזה, אלה משפחות שבהן אחד מבני המשפחה בוחר לחזור בתשובה. מידי פעם אנחנו נתקלים בסיפורים מעוררי השראה על קבלה ודו קיום, אך לרוב מדובר במהלך שמביא עמו הרבה אמוציות וריחוק, לעתים עד כדי ניתוק מוחלט של הקשר.
ביום ראשון השבוע עלתה בערוץ ‘כאן 11’ סדרת הדוקו-ריאליטי החדשה “עוד ניפגש”, שנכנסת לתוך הקרביים של מערכת היחסים המורכבת בין האוכלוסייה החילונית לאוכלוסייה הדתית בישראל. במרכז הסדרה עומדים חמישה אנשים חילונים, שבינם לבין בן משפחה קרוב נוצר נתק בעקבות חזרתו בתשובה. הם יוצאים למסע נפשי לתוך העולם החרדי, כדי לנסות ולהציל את הקשר ביניהם. הם מרגישים פגועים וכועסים על היהדות והחזרה בתשובה בעקבות התהליך שעבר בן משפחתם, אבל מוכנים לעשות הכול כדי לתקן את הקשר עם מי שקרוב לליבם.
אחד מגיבורי הסדרה הוא גיל פנקס, שאחיו הקטן, ברק, חזר בתשובה לפני כ-25 שנה. הוא קיבל פנייה מההפקה לפני קצת למעלה משנה. הפנייה הייתה אנונימית ולו לא היה מושג, שמי שביקש לחדש את הקשר הייתה גיסתו, אישתו של ברק. פנקס לא נבהל וביקש לשמוע פרטים נוספים. הוא הזמין את אנשי ההפקה למקום עבודתו, סיפר בקצרה על חייו ושכח מזה.
חודשים ספורים לאחר מכן הוא זומן לאודישן נוסף, שאחריו כבר היה צריך לקבל החלטה גורלית. “בהתחלה לא חשבתי על זה לעומק, אמרתי נראה ונשמע ואם יהיה רלוונטי נחליט”, הוא מספר, “לבסוף הגיע הרגע שבו הייתי צריך לקבל החלטה והחלטתי ללכת על זה. זה היה כחצי שנה אחרי שאבי נפטר ואירוע מהסוג הזה תמיד גורם לך לשאול שאלות ולתהות. בנקודת הזמן הזאת בחיים שלי מערכת היחסים שלי עם המשפחה והסביבה החלה להטריד אותי. אני אח בכור וההורים תמיד היו הדבק של המשפחה. אבא נפטר ואמא כבר אינה צלולה, סיעודית ונמצאת בבית אבות, ובמידה מסוימת הדבק הזה התפוגג. כאח בכור החלטתי שאני רוצה לקחת על עצמי להיות ה’דבק’ הזה ולשמור על המשפחה כי היא חשובה לי”.
אבל יש גם דרכים יותר קונבנציונליות לחדש את הקשר. למה בחרת לעשות את זה דווקא בסדרה חשופה כל כך? “אני חושב שההחלטה שלי לקחת חלק בסדרה נגעה בעוד דברים, כמו יצר ההרפתקנות והחוויה שאני הולך לעבור. זה היה תהליך, במהלכו עזבתי הכל והתמסרתי אליו לחלוטין. זה היה מסע, להתנתק מהיום-יום ולהחליט שעכשיו אני רק בתוך זה. סוג של הפגנה של רצון ומחויבות לתהליך גם כלפיי עצמי, כלפיי המשפחה ובעיקר כלפיי ברק”.
ובכל זאת, הייתה איזושהי התלבטות או שהיה ברור לך שאתה הולך על זה? “בוודאי שהייתה התלבטות כי יש כאן את מחיר החשיפה. אני בסך הכל מחזיק מעצמי אדם נורמטיבי, שלא שש לחשיפה ובמידה מסוימת אפילו מרגישה איתה לא הכי נוח. החשיפה הזאת יכולה, כמובן, גם להשפיע על אישתי, הילדים שלי והאחים שלי. התייעצתי איתם וכולם אמרו שהמטרה חשובה ומשמעותית. מעבר לזה שזו חוויה מסוג אחר, זה להתערות בחברה שאתה לא מכיר ולהיות תייר בארצך, לחוות תרבות אחרת ואווירה שונה. וזה גם לא עולה כסף, אז למה לא?”
כי המחיר שאתה עלול לשלם הוא מעבר לכסף. “זה נכון, יש כאן מחיר אחר. אבל אחרי ששקלתי והחלטתי ללכת על זה, התחייבתי לתהליך באופן מלא. המחיר הזה נראה לי סביר”.
“הקשר תמיד היה די קר”
פנקס נשוי לבשמת ואבא לשני ילדים. בני המשפחה מתגוררים בקיבוץ נגבה, אליו הגיעו מהצפון לפני כ-15 שנה בעקבות עבודתו של גיל בחברת ‘אינטל’. הוא נולד לפני 57 שנים במושב גנות, בן בכור להורים שעלו מפולין. אחריו נולדו ארבעת אחיו, שהצעיר שבהם הוא ברק. כשהיה בן 11 עברו בני המשפחה להתגורר בקיבוץ אשדות יעקוב. “גדלנו במשפחה חילונית לחלוטין, עם מעט מאוד קשר לדת, אם בכלל. ביני לבין ברק יש פער של שבע שנים. למען האמת הקשר בינינו תמיד היה די קר, כל אחד היה עסוק בענייניו ולא הייתה יותר מידי אינטראקציה. בפעם הראשונה שראיתי אותו עם ציצית וכיפה הייתה ב-1998, בדיוק כשנולד בני הבכור”.
גיל וברק בימים אחרים. מתוך האלבום משפחתי
ועד אז לא ידעת שהוא מתקרב לדת? “לא. אני מניח שהיה שם תהליך פנימי שקדם לסממנים החיצוניים, אבל לא ידעתי עליו. באותה תקופה סיימתי לימודים והתחתנתי, הייתי עסוק בבניית המשפחה הצעירה והקריירה. ברק למד בטכניון. כך שכל אחד חי את חייו. אף פעם לא היינו יותר מידי קרובים כאחים במשפחה, וכשהוא חזר בתשובה נוצרה דינמיקה, שאף אחד לא כיוון אליה, והקשר הלך והצטנן עוד יותר”.
יצא לכם לדבר על התהליך שלו? “לא, לא התנהלה שיחה כזאת. ברגע שהוא חזר בתשובה אחת המשימות שהוא לקח על עצמו, כנראה, הייתה לשכנע את כולנו שהוא ‘מצא את האור’ וגם אנחנו צריכים”.
כמה זה עיצבן אותך? “הרבה. בהתחלה זרמתי, אבל בנקודה מסוימת זה כבר התחיל להרגיז ויצר אנטגוניזם. זה יוצא מילולית ובשפת הגוף, שגם בלי הרבה מילים שידרתי לו ‘אוקיי. די. הבנו’. בדברים מסוימים הוא ניסה כמעט לכפות. למשל, בכל מה שקשור לבית של ההורים. הוא היה בא לבקר את ההורים, שהם חילונים, אז אין פלאפונים ואין טלוויזיה בשבת. היו, כמובן, מקרים שגם אנחנו היינו באים ואז פתאום אסור גם לנו וזה לא נוח לו ומכעיס אותו. אלה אולי דברים קטנים, אבל הערך המצרפי שלהם מאוד גדול. זה יצר אנטגוניזם שלנו כלפיו וכנראה גם הפוך”.
“הוא חלק מכולנו”
לאחר שהפגישות בין האחים הפכו ליותר ויותר טעונות ופחות נעימות, הן הלכו והתמעטו. בחלוף השנים הקשר ביניהם כמעט ונותק לחלוטין. “כשמה שאתה זוכר מכל מפגש כזה הוא את האינטראקציה השלילית ואי הנוחות, אז אתה בוחר להימנע ממפגשים בכלל. אני יכול לספר רק על הצד שלי, אבל אני מניח שגם אצלו נוצר תסכול ורוגז על כך שלא מקבלים ולא מכבדים את הבחירה שלו. אז התחלנו להימנע, פחות להיפגש, פחות להתקשר, פחות לטפח את הבית. כיבדנו אותו באירועים שלו, לשלנו הוא היה מגיע לבד, כי לא רצה לחשוף את הילדים שלו לאירועים מעורבים. אני לא חושב שהכנסנו ‘אנטי’ מאוד אגרסיבי, אבל זה כן היה קשר של ‘פאסיב-אגרסיב’. אם תסתכלי על כל אחת מהנקודות הללו בנפרד אז הן לא דרמטיות, אבל השילוב של כל הדבר הזה ביחד זה יצר נתק וקרע ורוגז ואמוציות מאוד שליליות”.
כמה זה הפריע לך במהלך השנים? “הפריע פה ושם. אני לא יכול להגיד שזה היה מוטיב מאוד מרכזי בחיים שלי, אבל זה תמיד ישב שם מאחורה כמשהו לא פתור ולא נוח. העדפתי לא להתעסק עם זה, כי יש דברים יותר נחמדים להתעסק בה”.
גיל פנקס אשתו וילדיו
את השינוי החל גיל לחוש כשאימו ואביו חלו ועוד יותר חזק לאחר שאב הלך לעולמו. “לא משנה בן כמה אתה, יש משהו במוות של הורה שלדעתי נותן לך בוקס בבטן ומעמת אותך עם דברים שפחות חשבת עליהם במהלך החיים. של מה משמעות המשפחה בעינייך, כמה היא חשובה וכמה אתה רוצה שהיא תהיה חשוב. זאת בחירה, אין פה תשובה אחת. מה התפקיד שלך במשפחה? להיות זה שמרחיק או זה שמקרב. להיות זה שיודע לוותר או זה שרק עומד על שלו. צריך למצוא את המינונים האלה. אבל המוטיב הראשי שליווה אותי הוא ההבנה שצריך לייצר דו-שיח. אתה לא יכול לייצר דו-שיח מעמדת אנטי. אתה יכול לייתר דו-שיח טוב רק ממקום של לדעת לקבל. מערכת היחסים בין כל האחים במשפחה תמיד הייתה פורמלית. ואני לקחתי על עצמי משימה לחזק את הקשר ולהדגיש את המשפחתיות, את הכוח שהמשפחה נותנת לנו ואת המשמעות שלה בחיים שלנו. לא רק עם ברק, עם כל האחים וזה לא רק ביני לבין ברק זה בינו ולבין שאר האחים כי הוא חלק מכולנו”.
“התפיסה שלי הייתה מאוד שחור-לבן”
כשהוא שקוע באבל על מות אביו, במחשבות ובתובנות, קיבל פנקס את ההצעה להשתתף בתוכנית והחליט לנצל את ההזדמנות ולקחת אותה בשתי ידיו. במסגרת הפורמט חמשת הגיבורים בסדרה מתחילים את המסע במעבר מגורים למשך תשעה ימים, לדירה בלב האזור הכי חרדי של ירושלים – ‘מאה שערים’. שם כל אחד פוגש חוזר בתשובה חרדי שהופך להיות ה’שליח’ שלו לתהליך הפיוס עם הקרוב. השליח מנסה לתווך לגיבורים את העולם החרדי באופן שמפוגג עבורם את סימני השאלה לגביו. ב-36 השעות הראשונות, הם לא רשאים לדבר עם אף אחד מהאנשים שהם פוגשים. הם מלווים את השליח שלהם, בלי יכולת להגיב או להביע דעה על מה שהם רואים. אחרי 36 שעות הם יכולים להתחיל לדבר ומשתפים את השליח בסיפורם. מנקודה זו מתחיל מסע שמטרתו למצוא את הדרך אחד אל השני.
אחרי 7 ימים יוצא השליח החרדי לפגוש את בן המשפחה המנותק. בסופו של המסע צריכים השניים להחליט האם הם מעוניינים להשיב את הקשר שאבד. ה’שליח’ של גיל היה רפאל קליינמן, בן גילו, אב לשישה ילדים ואיש חינוך.
צפו בפרק הבכורה:
“הוא היה בעברו רקדן ואמן במה. בן אדם מאוד חם, מילולי ונעים. איש לבבי, מרשים, נוח ודעתן. יש לו משפחה כיפית, מקסימה וחמה והיה לי מאוד נחמד איתם. כבן אדם שחזר בתשובה, הוא מאוד מאוד מבין את המקום שלי. הוא חווה את הקונפליקט הזה מהצד השני, של משפחה חילונית נורמטיבית שאחד הבנים שלה מחליט שהוא עושה שינוי של 180 מעלות. נגענו בנקודות האלה והחוויה האישית שלו נתנה לי איזושהי פרספקטיבה גם לגבי אח שלי. התהליך עצמו הוא תהליך של חשיפה לעולם הדתי חרדי בירושלים. ביומיים הראשונים אתה נוכח-אילם, מצטרף למלווה וחווה איתו את שגרת היום-יום, נחשף לאורח החיים והאינטראקציות שלו עם הסביבה”.
הגעת עם סטראוטיפים ודעות קדומות? “כן. התפיסה שלי הייתה מאוד שחור-לבן בכל הנוגע לאוכלוסייה הדתית-חרדית. הם לא עושים צבא, הם פרזיטים שעושים הרבה ילדים ויושבים על הגב שלנו. אבל גיליתי שהחשיבה הזאת בשחור-לבן אינה נכונה. יש הרבה מאוד גוונים גם בעולם החרדי. ראיתי אנשים מכל הסוגים, נעימים, חכמים ופתוחים. אנשים שהיה לי נעים איתם ומבינים גם את העמדה שלי. הם, אומנם, בחרו עמדה אחרת, אבל הם גם מבינים אותי. גיליתי שאפשר לקיים איתם דיאלוג, זאת אומרת שההכללה שחור-לבן היא לא נכונה ופסולה. זו חשיבה אוטומטית, וכשאתה עושה חשיבה מהסוג הזה אתה מפספס המון דברים ולא בהכרח מקבל את התמונה המדויקת. זה חיזק אצלי את ההבנה שצריך לדבר. אנחנו חברה אחת ויכולים להשפיע גם אחד על השני. אבל ההשפעה הזאת יכולה להתקיים רק בדיבור, לא בהתרחקות. זאת התובנה שלי ורואים את זה בסדרה. יש דברים שאני מעריך ומתחבר אליהם ויש דברים שפחות. יש קונפליקטים שצצים, אבל ההבנה היא שצריך לדבר ואפשר לדבר וצריך לדעת לכבד, גם אם לא לקבל ורק מהמקום הזה אפשר לצפות מהם להתייחסות דומה. הסדרה עוסק בדברים האלה וזו האיכות שלה. אלה דברים שהם סופר אמיתיים ורלוונטיים, הם פה ואי אפשר לטאטא אותם מתחת לשטיח”.
חרדים. צילום: אוליבייה פיטוסי
מה מתחולל בך בימים הראשונים? “זה מעניין ויוצר איזה מתח. זה גם מלחיץ קצת, כי זה שינוי משמעותי מאוד מהשגרה שלך. סוג של מבודדים אותך מה שיוצר איזושהי טלטלה. אתה מגלה פתאום את ההתמכרות לסמארטפון ומנתקים אותך ממנו ומהשגרה שלך. הייתי אומר אפילו שחוויתי סוג של ‘קריז’ כמו בגמילה. גם העובדה שאתה צריך לשתוק ולהיות נוכח-אילם, רק לשמוע ולספוג היא לא קלה”.
איך זה גרם לך להרגיש שאסור לך לדבר? “נוצרה סיטואציה שהיא באיזשהו שלב מתחילה להרגיז וגורמת לאי נוחות. זה הפתיע אותי כמה מהר זה הגיע. הרגשתי שאני גם רוצה להגיד יש לי דעה ורגשות ותחושות שאני רוצה להקרין החוצה ובשלב הזה אסור לך. זה מייצר איזשהו תסכול פנימי”.
על איזו נקודה זה ישב אצלך? “זה משהו שהצלחתי להבין רק בדיעבד. המתכונת של ההפקה בנויה בעיקרה סביב הנושא הרגשי: שמחה, עצב, הזדהות, כאב וכו’ ואני לא בן אדם של רגש. אני בן אדם עם רגשות, כמו רוב האנשים, אבל לרגש עצמו יש אצלי פחות מקום. אני נותן יותר מקום ללוגיקה ולהיגיון. העובדה שכל הזמן היה שם רגש, עם ההתנתקות משגרת היום-יום שלי ועם הצורך בשתיקה יצרו אצלי השפעות מנטליות ורגשיות. היו רגעים שהרגשתי בהם לא נוח לחוץ, בחרדה ולא נינוח ובטח שלא נהנה”.
“לא באתי לשחק משחקים” – כך אומר מאמנה החדש-ישן של אליצור איתו אשקלון, חנן הירשוביץ’ שמגיע עם ציפיות גדולות לעונה הקרובה. בראיון ל”כאן דרום” הוא מספר על שאיפותיו הגבוהות, על הקדנציה הקודמת באשקלון ועל השוני בין הקדנציות- “באתי לעשות תיקון”.
חנן, המון מזל טוב על המינוי למאמנה החדש של אליצור איתו אשקלון. תציג את עצמך למי שעדיין לא מכיר. “חנן הירשוביץ’, בן 43, אבא לעופר, עידן ורוני. אני גר בגבעתיים ומאמן כדורסל כבר מעל ל-10 שנים בליגה הלאומית, בשנה האחרונה אימנתי את הפועל רמת גן, לפני זה את רמת השרון. הייתה לי פה קדנציה קצרה באליצור אשקלון לפני 4-5 שנים, עונה בה היו בעיות עם המשכורות, התחלנו טוב אך לבסוף העונה התפקששה, הרבה בגלל הבעיה עם המשכורות, העונה באתי לעשות תיקון. בקדנציה הקודמת שלי באשקלון התחברתי מאוד לאוהדים ולמקום ואני שמח מאוד לחזור ולהגיע השנה לקבוצה עם שאיפות ורצונות לעלות ליגה”.
שחקני אליצור 'איתו' אשקלון (צילום: פבל טולצ'ינסקי)
איך זה להגיע לאליצור איתו אשקלון? איך קיבלו אותך במועדון? “הרבה אוהדים כבר קיבלו אותי ושלחו לי כבר הודעות, אני מת כבר לדרוך על הפרקט ולהעביר אימון ראשון עם הקהל, השחקנים וכל האווירה. אני מאמין שתהיה לנו עונה טובה ומיוחדת, זו ההרגשה הפנימית שלי שמגיעה בעקבות היכרות עם הליגה, המועדון, ההנהלה והאוהדים”.
למה בחרת להגיע לאשקלון? “מנכ”ל הקבוצה פיני ביטון התקשר אליי ואמר לי ‘בוא תחתום אצלנו’ – לא אומרים לפיני לא”.
מה דעתך על העונה החולפת של הקבוצה? מה עשו פה לא נכון עד עכשיו? “אני מעדיף שלא להעביר ביקורת על אף אחד. בעונה שעברה אליצור התחילה את העונה עם המון שאיפות ומשאבים, אבל משהו לא התחבר. אני לא יודע מה כי לא הייתי חלק מהמערכת אבל לפי התוצאות אפשר להגיד שמשהו לא התחבר. אך משנה לשנה לומדים מטעויות ואני מאמין שגם המערכת וההנהלה כאן למדו ונצטרך לא לחזור על טעויות שנעשו בעבר”.
בשבוע האחרון געשה הרשת בעניין הסיפור העגום של תלמידת כיתה ב’ בפתח תקווה שנתבקשה על ידי מחנכת הכיתה להחליף את שמלתה בחולצת תלבושת תקנית משום שזו לא עמדה בתקנות קוד הלבוש הבית ספרי. בין השמלה לחולצה עמד מאבק בין האם למורה ולאורך כל שלל הגרסאות והדיונים למכביר, נשכחה קצת הילדה שעומדת במרכז הפרשה. זה רק מקרה אחד על רצף המתיחות הנבנית כאן בחודשים האחרונים ביחסי הורים וצוותי חינוך.
אם לא די בכך, התוודענו בראשית השבוע למפגן הכוחני כלפי מערכת החוק והמשפט של ראש הממשלה ושרי סיעתו הכרוכים אחריו (אחרי הכל הוא מינה אותם שבוע קודם לתפקיד, מי אמר הון ושלטון ולא קיבל). חשבתי לעצמי, אם אדם בטוח בדרכו וחפותו, על אחת כמה וכמה ראש ממשלה בישראל הרי אין לו צורך במליצי יושר ובטח לא משמיצי רעה את מערכת המשפט שהוא עצמו אמון עליה. אם הוא מזלזל במערכת הזו כל כך ומטיל בה ספק אז מדוע שאנחנו אזרחי המדינה בכלל נייחס לה חשיבות? חמור מזה, יש כאן פתח מסוכן מאד לזעזוע של כל המערכת אל מול עבריינים ופורעי חוק שמקבלים כעת לגיטימציה מראש הממשלה בכבודו ובעצמו, לכך שאין למערכת המשפט בארץ שום תוקף וערך.
עינב קורן. צילום: נועם דוד – גלימפס הפקות
כתבתי כאן לפני שבועיים על אכיפת מטרדי הרעש, הכותרת שבחר העורך למסגר בגדול היתה – "עינב קורן נגד המשטרה". חשוב לי להבהיר, אני לא נגד המשטרה אלא נגד אותם חסרי כבוד שמזלזלים בחוק ובשכניהם. לאור המצב הנוכחי אני יותר ויותר מבינה עד כמה הדה-לגיטימציה הזו שמגיעה מלמעלה מסרסת באחת ומגבילה גם את המשטרה בתהליכי אכיפה, אפילו הפשוטים שבהם, כמו מטרדי הרעש. הרי אם ראש הממשלה טוען למערכת מעוותת ומביע חוסר אמון בה אז למה שהאזרח הפשוט יכבד את מוסד החוק ואכיפתו?
אירוע מביך נוסף שנתקלתי בו השבוע באשקלון היה סביב "בית כנסת המריבה" בשכונת אגמים. ויכוח צורם שניהלו שתי קהילות מתפללים על בעלות רוחנית של בניין בית כנסת חדש שנבנה בשכונה הצומחת. לפי הפרסומים עולה כי הוויכוח התגלע בין קבוצת מתפללי בית חב"ד שמובילים הרבנים פרץ ופלס לעומת קבוצת מתפללים של הרב בן ברוך, על רקע העדפה פוליטית של קהילה אחת על פני השנייה בידי ראש העיר. איני בקיאה בכל הפרטים, האילוצים והנסיבות שהביאו למצב הזה אך מספיק מבט מהצד כדי לחוש אכזבה ומרירות למראה השוטרים שהגיעו להרגיע את הרוחות ולפנות מתפללים מבית הכנסת.
בית כנסת מכונה גם "מקדש מעט" כי הוא מהווה מעין סניף קהילתי לבית המקדש, מקום עבודת האל. עם זאת, לא במקרה נובע שמו של מרחב זה משורש כ.נ.ס, כי עיקרו הוא כינוס המתפללים יחד. בית כנסת הוא מרחב של זהות ושייכות סביב מעגל השנה והחיים היהודי. הפיכתו למרחב מריבה פוליטי או אישי זה ממש לחטוא לרעיון ולמטרה שעליהם הוא מבוסס.
לאחר פגרת קורונה ארוכה, הליגה הלאומית חוזרת ביום שני הקרוב למרתון של שני משחקים בשבוע. העומס על השחקנים צפוי להיות יוצא דופן, ואם זה לא מספיק, להפועל אשקלון מצפה הקרב נגד הירידה. החניכים של מוטי איוניר יצטרכו לעשות את הבלתי יאומן ולהישאר בליגה. את ההכנות לחזרה לליגה אשקלון התחילה במשחק הכנה מול הפועל תל אביב, אך לא נראו טוב והובסו בתוצאה 3-0. כעת הקבוצה ממשיכה בהכנות לקראת משחק הפתיחה הקשה שיערך ביום שני הקרוב, משחק חוץ באצטדיון הברפלד מול הפועל ראשל”צ, שנלחמת על עלייה לליגת העל.
בשיחה עם “כאן דרום”, הסביר המאמן איך משחקים כדורגל בימי הקורונה, על כושר השחקנים והעריך את סיכויי הקבוצה להישאר בליגה.
מוטי, אחרי זמן רב הכדורגל סוף סוף חוזר. איך ההרגשה? עד כמה התגעגעת לכדורגל? “כמובן שהתגעגעתי. הכדורגל זה העבודה שלנו, אנחנו חיים סביב זה. התנתקנו כתוצאה ממה שנפל על כולנו, שמחנו לחזור וכרגע אנחנו מקווים שהכל יעבור בשלום, הבריאות של כולם מעל הכל ואנחנו באמת בתקווה שהכל מאחורינו וכמובן שנמשיך להיזהר איפה שצריך להיזהר, הגיע הזמן לחזור”.
היו חילוקי דעות רבים האם כדאי להחזיר את הליגות או לא. האם היית בעד או נגד להחזיר את הליגה? “אני חושב שצריך לעשות מה שנכון והגיוני. ניסו להחזיר את הכדורגל ברגע הראשון שאפשר, כי אם היו מנסים להחזיר את הכדורגל עוד חודש זה כבר היה חסר טעם. למרות הכל, כולם ניסו שבכל זאת להשלים את העונה. זה לא יהיה כל כך פשוט וטבעי אחרי חודשיים של פגרה לחזור לחודש אחד בו צריך לשחק פעמיים בשבוע. בנוסף, לחלק מהקבוצות כבר אין עניין בליגה, אנחנו מהקבוצות הבודדות בליגת העל והלאומית שנותרו עם משימה ומתח עד סוף העונה.
אימון הפועל אשקלון בקורונה. צילום: דוברות הפועל אשקלון
“אין לנו משימה קלה אלא קשה, אך כמו תמיד אנחנו צריכים לנסות לעשות מה שאפשר. אנחנו חוזרים לליגה לשני משחקי השלמה לפני פתיחת הפליאוף ועם כל הקשיים שהיו לנו העונה, אנחנו חוזרים לשני משחקם קשים דווקא מול קבוצות שיש להן עניין בליגה, הפועל ראשל”צ ובני סכנין שנלחמות על עליית ליגה, אז ככה שאנחנו חוזרים ישר לקרבות הכי קשים שיש. אך כמו שאמרתי קודם, כל עוד יש לנו סיכוי תיאורטי להישאר בליגה אנחנו מחויבים לעשות את המיטב כדי לעשות זאת”.
האם החזרה למגרשים מביאה עמה גם חששות מבחינתך? “לא. אם המצב היה אחר והייתי חושב שמסוכן פה, אולי הייתי חושש ולא מסכים לחזור. אני חושב שהמצב במדינה כרגע הוא טוב מבחינת קצב ההדבקה וכל מה שקשור לקורונה. המצב מאוד נשלט בארץ. בנוסף, אני לא מסתובב במקומות שאני לא צריך להיות בהם. האמת שאני נוסע רק מהבית לאימון ובחזרה, זה הדבר הנכון לעשות כרגע. עדיף פחות להסתובב למרות שהמצב הוא די בסדר, אני לא לוקח סיכונים, הולך עם מסיכה תמיד ובמקומות מסוימים שאני יודע שאני הולך לגעת בדברים אז גם עם כפפות. אני באמת חושב שבסך הכל המצב בישראל בסדר גמור, מי ששומר ונזהר ומקפיד על הכללים יכול לעבור את זה בשלום”.
רוצים להישאר מעודכנים? הצטרפו אלינו: ⇔⇔⇔
מה דעתך על זה שהשחקנים הוכרחו להיכנס לבידוד מוחלט עד לסיום הליגה, לתקופה של כמעט חודשיים? כמה השחקנים בליגה התלוננו כי הם מרגישים כמו בובות. “אתה באמת חושב שהשחקנים בליגת העל והליגה הלאומית ישמרו על בידוד? אתה יודע כמה דברים מחייבים ולא קורים בישראל? יש פה בעיה של חוסר אחידות. אנחנו קבוצה עם שישה שחקנים חיילים שהולכים לבסיס, זה כל מיני דברים קטנים שאי אפשר לשלוט בהם. במסגרת שלנו כשהשחקנים באים לאימון, הם מגיעים עם מסיכה ומודדים להם חום ומידת חמצן בגוף. אנחנו מקפידים על הנחיות משרד הבריאות לגבי מקלחות ועל שמירת מרחקים. אך ברגע ששחקן נכנס לאוטו ונוסע הביתה אי אפשר לשלוט על אף אחד. אנחנו לא יכולים לדעת מה השחקנים עושים שהם הולכים הביתה, מההכרה שלי, זה בחורים צעירים וקשה לי להאמין שהם באמת מקפידים”.
מה היית עושה אם היו מאלצים אותך להתבודד? “לא צריך לאלץ אותי, אני גם ככה מתבודד”.
איך לדעתך העובדה שהמשחקים יתקיימו ללא קהל תשפיע? “לצערי הרב באשקלון אנחנו לא קבוצה שהושפעה העונה כל כך מהקהל. אני מבין שהקהל מאוכזב מהקבוצה ולא כל כך בא למשחקים העונה כך שאנחנו לא קבוצה שאמורה להיות מושפעת מזה. בליגת העל זה שונה כי יש הרבה משחקים עם אווירה מדהימה ואצטדיונים מלאים. בלאומית אין להרבה קבוצות קהל גדול, בעיקר לקבוצות המגזר ולהפועל קטמון”.
אין ספק שחלב הוא מוצר צריכה בסיסי. אפילו תינוק שנולד, הדבר הראשון שהוא יונק זה חלב. החלב גם מלווה אותנו כפריט חובה בתפריט היומי
אז איך הגיעו החלב ומוצריהם לחג השבועות?
יש כמה וכמה סיבות, אבל אחת מהן היא שבשבועות ניתנה התורה ובה חוקי השמירה על כשרות כמו דיני בשר וחלב. אלא שאז התברר להם כי אין להם בשר כשר לאכול מאחר ובשר כשר מצריך סכיני שחיטה והלכות מיוחדות כמו המלחת הבשר וכדומה ומאחר והזמן היה קצר אז הם החליטו לאכול רק מאכלי חלב.
עכשיו שהבנתם את ההסבר, הנה כמה מתכונים חלביים נהדרים.
בתאבון!
סלט ארטישוק וריקוטה סלק
חומרים:
6 יחידות ראשי ארטישוק טריים
50 גרם זיתי קלמטה
50 גרם עגבניות מיובשות
חופן עלי אורגנו טריים קצוצים
5 גבעולי בצל ירוק קצוץ
מיץ משני לימונים
רבע כוס שמן זית
מלח ים
300 גבינת ריקוטה
1 סלק טרי
אופן הכנה: את הסלק מקלפים וחותכים לקוביות קטנות. מכניסים את הריקוטה וקוביות הסלק למעבד מזון וטוחנים למחית חלקה. את הארטישוק פורסים דק ככל האפשר מעבירים לקערה יחד עם מיץ הלימון. מוסיפים את שאר המרכיבים ומערבבים היטב. מתבלים במלח ים ושמן זית ומערבבים שוב. מעבירים את הסלט לצלחת הגשה ובעזרת כף מפזרים גבעות של ריקוטה סלק מסביב.
