ניתוח להשתלת קרנית שהופך אנשים שהתעוורו לאנשים רואים הוא ניתוח שלא מתבצע כל יום כמו השתלת שיניים, בין היתר גם בגלל שקרנית היא איבר שנתרם ונלקח מכאלה שנפטרו והסכימו לתרום את איבריהם.
למרות זאת אתמול ידעו במרכז הרפואי ברזילי לבצע בהצלחה ארבעה ניתוחים לארבעה מטופלים מבין המאות הרבים שעומדים בתור להשתלה מעין זו. הארבעה זכו מחדש למאור עיניהם. "ניתוח השתלת קרנית של ארבעה מטופלים ביום אחד הינו אירוע נדיר במרכז הרפואי ברזילי ובכלל", מסרו היום בבית החולים.
כל הניתוחים בוצעו על ידי פרופ' אור קייזרמן, האחראי בברזילי על תחום הקרנית והעין היבשה בשיתוף עם צוות חדר ניתוח ואשפוז יום כירורגי.
ד״ר דוד האוזר והאחות רחלי חדריאן בניתוח השתלת קרנית בברזילי. צילום: דוד אביעוז
תפקיד הקרנית הוא לרכז את קרני האור, כך שיתכנסו בצורה מושלמת לתוך העין ויגיעו אל תאי העצב שנמצאים ברשתית ובכך לאפשר ראייה תקינה. הקרנית היא החלק האופטי הכי חשוב בעין ואחראית על שני שליש מהכוח האופטי של ריכוז קרני האור.
מחלות רבות עשויות לפגוע בקרנית ולגרום לפגיעה ולנזק בלתי הפיך בקרנית ולירידה דרסטית בראייה ברמה שתדרוש השתלת קרנית.
ד״ר דוד האוזר והאחות רחלי חדריאן בניתוח השתלת קרנית בברזילי. צילום: דוד אביעוז
כיום מבוצעים ניתוחי קרנית מתקדמים מאוד שמכוונים לתקן את אזור הקרנית הפגוע והמביאים לתוצאות טובות יותר, תוך הקטנת הסיכון לדחיית השתל.
לאחר הניתוח עוטה המטופל מגן על העין למשך חודש ימים וחייב להקפיד על רשימת הגבלות שבעזרתן ימנע מפגיעה בעין הרגישה.
כביש היציאה הצפוני החדש נסלל בימים אלה, לכשיפתח ייקרא שמו שד' יצחק שמיר. הבוקר, התרחש בו תאונת דרכים, עוד לפני שנפתח. תאונת דרכים שהיא גם תאונת עבודה.
לפני שעה קלה התהפכה משאית מיכלית מים שעבדה צמוד לכביש בהקמת תעלת ניקוז לאורך הכביש.
המשאית ההפוכה. צילום: אלירם משה
האיש חולץ מהמשאית על ידי חבריו תוך שהם מזעיקים את צוותי מד"א למקום. הפצוע, גבר כבן 60 הועלה על רכב ונלקח דרומה לחיבור עם שד' יצחק רבין, לחבירה עם ניידת טיפול נמרץ שבינתיים עשתה את דרכה למקום.
האירוע המזעזע התרחש אז בחודש מרץ 2018, כאשר בועז בשארי, תושב מושב רווחה קשר את הכלב של שכנו בצוואר, בחבל באורך של כמטר וחצי, לחלק האחורי של מכוניתו ונסע בצורה זו למרחק של כ-700 מטר, אל בית בעליו, כשהכלב נגרר מאחור על האספלט החם. כתוצאה מכך, נגרם לכלב שפשוף בארבעת כפות רגליו ובברכו והוא איבד את הכריות המרכזיות שלו, וסבל מכאב ומלחץ נפשי. הסרטון ממצלמת אבטחה שתיעד אז את המקרה עורר זעזוע רב.
לאחר שהוגש נגד בשארי כתב אישום, בית משפט השלום גזר עליו בינואר השנה, עונש מאסר על תנאי של שלושה חודשים וקנס של 6 אלף ש"ח. ביקורת רבה הובעה על גזר הדין הזה, בין היתר על ידי פעילים למען בעלי חיים.
הפרקליטות ערערה על העונש הקל ודרשה להטיל על בשארי עונש מאסר של 9 חודשים. מנגד, סנגורו טען כי בשארי לא התכוון להתעלל בכלב ושמעשהו נבע מטעות בשיקול הדעת. מיד לאחר האירוע הוא פנה לבעליו של הכלב, התעניין בשלום הכלב ואף נשא בהוצאות הטיפול הרפואי.
ראש הרכב השופטים אליהו ביתן כתב בפסק הדין כי במקרה הזה אכן "מדובר במעשה שיש בו משום אטימות כלפי בעל חיים חסר ישע, אולם, מנגד מדובר באירוע נקודתי וקצר שאינו מעיד על כוונה לגרום לפגיעה בבעל החיים אלא הוא ביטוי של שיקול דעת מוטעה ופזיז; מהירות הנסיעה של המערער ברכב הייתה אטית יחסית; ולמרבה המזל גם הנזק שנגרם לכלב איננו חמור – כעולה גם ממכתבו של בעליו", כתב השופט ביתן.
השופט אליהו ביתן. צילום: אתר בתי המשפט
מה שמפתיע בעמדתו של השופט ביתן שהוא ציין בפסק הדין כי העונש שהוטל על בשארי "מקל אתו במידת מה" ואף קבע שמתחם העונש אינו מקובל על הרכב השופטים וכי העונש צריך לכלול גם מאסר בפועל "כמסר המבטא את החומרה המושגית של עבירת ההתעללות בבעל חיים ואת הצורך להרתיע מפני ביצועה".
אלא שלמרות זאת הסכים השופט כי העונש שיוטל על בשארי יהיה 140 שעות למען הציבור. השופט התחשב בכך שמדובר באדם ללא עבר פלילי וגם ציין לחיוב את התנהגותו של בשארי לאחר המעשה.
גרירת הכלב באוטו
"עד מתי בתי המשפט יזלזלו בזכויות הבסיסיות של בעלי החיים", תוהה עו"ד יפעת סיל, "עם כל הכבוד העובדה שהבעלים של הכלב כתב שהוא מוחל וסולח לו, עם כל הכבוד יש פה הכלב ואני לא חושבת שהוא מוחל. גם לו יש רצונות ותחושות מי ישמיע את קולם של בעלי החיים?".
מלבד זה שסיל היא עורכת דין פלילית ותיקה, היא גם פעילה למען בעלי חיים ובמקרה זה היא אף ביקשה להשתתף בהליך המשפטי הזה ולהביא את קולו של הכלב, אך בית המשפט לא איפשר זאת מטעמים חוקיים.
שלושה חודשים חלפו מאז נעלמו עקבותיו של הצעיר האשקלוני אסף ברוק והיום הגיעה הבשורה הקשה לבית הוריו: הגופה שנמצאה בשבוע שעבר בשטח פתוח סמוך למכון הטיהור, מצפון לעיר היין היא של בנם הנעדר. במשטרה מציינים כי אין כל חשד לפלילים וכי נסיבות טראגיות הן שהובילו למותו של אסף ז"ל.
בני משפחתו של ברוק במבצע החיפושים במקום שבו נמצאה גופתו. צילום: אלירם משה
ברוק בן ה-24, התפרסם לפני שנתיים בכל הארץ כשהופיע בתכנית 'הצנרת' כשהציג לראווה את בקיאותו בשפה הרוסית, למרות שהוא בכלל בן לעדה האתיופית.
אסף ברוק. נעדר
כאמור לפני שלושה חודשים ממש בהפתעה גמורה ומבלי שהשאיר רמז לכך נעלמו עקבותיו של אסף ולאחר שנמסרה הודעה למשטרה הוא הוכרז כנעדר. רכבו נמצא נטוש בשכונת נווה דקלים וחקירת המשטרה העלתה כי האיכון האחרון של הטלפון הסלולרי שלו היה בשכונת ברנע.
מאז ועד היום התקיימו כמה וכמה ימי חיפושים בהשתתפות עשרות מתנדבים מהמשטרה, מתנדבי יכ"ל (יחידת הכלבנים לישראל), בני משפחתו וחבריו שלמרות החיפושים בשטחים הפתוחים מצפון לעיר, התפללו שאולי הוא בכלל ימצא אי שם בארץ בריא ושלם.
יחידת הכלבנים לישראל ובני משפחתו של ברוק ז"ל יוצאים לחיפושים אחריו מהמקום בו נמצא רכבו. צילום: דוברות יכ"ל
ביום רביעי האחרון נתקל עובר אורח בגופה באזור הנמצא בצפון העיר אשקלון, והזעיק למקום את המשטרה. בשל הזמן הרב שחלף נזקקה המשטרה לפנות את הגופה היישר לזיהוי במכון לרפואה משפטית באבו כביר.
רק היום, ארבעה ימים לאחר מכן הושלם הזיהוי הסופי ובצהריים נמסרה הודעה רשמית לבני משפחתו.
משבר הקורונה איים על לא מעט עסקים והביא לשינויים בשוק העבודה. כחלק מתוכנית הסיוע לבעלי עסקים קטנים ובינוניים, גיבשו במעוף תוכניות ליווי וקורסים דיגיטליים במחירים מסובסדים ובמגוון נושאים שרלוונטיים לתקופה הנוכחית.
מערך הקורסים החדש נועד לסייע לעסקים להתמודד עם המשבר ועם המציאות המשתנה ביום שאחרי. בין הקורסים הדיגיטליים וההכשרות המקצועיות ניתן למצוא מגוון קורסים בהם: קורס אינסטגרם ושיווק ויזואלי לעסקים, ניהול פיננסי בימי שגרה ומשבר, פייסבוק לעסקים, הקמה וניהול נכסים דיגיטליים שיווקיים, עיצוב שיווקי בכלים חינמיים, יחסי ציבור לעסק ועוד.
אפי מחלב. באדיבות מעו"ף דרום
"תקופת הקורונה הייתה תקופה מאתגרת עבור המגזר העסקי ובעלי העסקים הקטנים והבינוניים אשר נדרשו לנווט את עסקיהם תוך משבר כלכלי נרחב במשק. אחת המסקנות החשובות ממשבר הקורונה, היא שהעולם השתנה וזה הזמן להשתנות ביחד אתו ולהתאים את עצמנו אל עולם התעסוקה החדש" מסר היום מנהל מעוף מרחב דרום, אפי מחלב והוסיף "בהתאם לכך, אנו במעוף מציעים מגוון רחב של קורסים דיגיטליים במחירים מסובסדים ובנושאים הרלוונטיים לתקופה הנוכחית. אנו עושים כל שביכולתנו בכדי לסייע לעסקים באופן אישי בתהליך הפיתוח העסקי בכל זמן ובכל מקום, בזמני משבר ובזמני שגרה".
כ-1,100 תלמידים שוהים בימים אלה בבידוד באשקלון, לאחר שתלמידות בבית הספר אומנויות ובאולפנת צביה אובחנו כנגועות בנגיף הקורונה. הנוהל במשרד החינוך הוא להשבית את בית הספר ולשלוח את התלמידים לעבור בדיקות קורונה. בינתיים הם נמצאים בבידוד. לחלקם מדובר בעוד חופשה שמצטרפת לחודש וחצי שלא הגיעו ללימודים בחודשים מרץ אפריל.
אבל יש כאלה שנפגעים בצורה משמעותית ביותר מבידוד, אלה הם תלמידי כיתות י"א וי"ב שבתקופה זו צריכים לעבור את בחינות הבגרות, מבחנים משמעותיים שישפיעו על המשך השכלתם, השתלבותם בחיים כאזרחים וכבעלי משפחות בעתיד.
עוז בלכנר מהבידוד. צילום עצמי
עוז בלכנר, תלמיד כיתה י"ב בבית הספר לאומנויות באשקלון יושב כמה כמה ימים בבידוד ומתקשה לבין כיצד הוא יכול להתכונן לבחינות הבגרות במצב כזה.
עוז, נראה שדווקא בבידוד זו הסביבה הכי טובה ללמוד למבחנים… "זה נכון במקצועות כמו תנ"ך וספרות אבל מתמטיקה ופיזיקה בעייתי. בבידוד אנחנו לומדים דרך הזום, דבר שלא משתווה לשיעור פרונטאלי ביחד עם המורה בשיעורים כמו מתמטיקה ופיזיקה שבהם כל הלמידה הוא תרגול עם המורה אין בזום וכאלה פלטפורמות לוח".
ומה עוד? "הלחץ הנפשי שהתלמידים שרויים בו לחכות לבדיקות ולתוצאות של חברים, אני באמת לא מאחל לאף אחד באופן אישי. בנוסף לזה אגיד לך שאני אחרי ארבעה ימים בחדר וזה באמת לא קל, אין הרבה מה לעשות ומאבדים סבלנות במהירות"
מה במקרה שלך? "אני יוצא מהבידוד ימים ספורים לפני הבגרות בפיזיקה, ללא זמן לעשות מתכונת שתשקף לי גם איך אני בחומר וגם את ציון המגן שלי".
אבל בלכנר לקח יוזמה וכתב פוסט ארוך ומפורט וביקש לשתף אותו בתקווה שיגיע לשר החינוך. הפוסט של בלכנר זכה בתוך זמן קצר למאות לייקים ותגובות וכבר עבר את ה-200 שיתופים ונראה כי הוא קולע לדעותיהם של אלפי תלמידים שנמצאים בימים אלה בבידוד כמוהו.
"אני מדבר בשמי ובשם חבריי בכיתות י"א-י"ב בבית הספר ובשם כל תלמידי התיכונים האמורים לגשת לבחינות הבגרות בחודשים הקרובים ונמצאים במצב דומה", כותב בלכנר בפוסט שפרסם בעמוד הפייסבוק שלו, "תלמידי בית הספר שלי נאלצו להיכנס לאחד עשר ימים של בידוד ולאחר בדיקה עם מספר גורמים בתוך בית הספר ומחוצה לו הבנו שלא נקבל שום הקלה או הטבה כלשהי בבחינות הבגרות. זאת למרות שאנחנו נמצאים בבידוד ולא מקבלים את אותם תנאי למידה בתקופה כזאת קריטית של השנה. בינתיים אנחנו לא יכולים לגשת למתכונות ולהגיע לתגבורים, דברים שמשפיעים באופן ישיר על ציוני הבגרות והמגנים שלנו".
בחינה בכיתה. צילום: אילן אסייג
בלכנר מציין כי הוא מדבר בשמם של תלמידים מכל רחבי הארץ השוהים בבידוד, "אולי כרגע אנחנו רק אחוז אחד ממערכת החינוך כולה אבל אנחנו נמצאים במצב של חוסר ידיעה. לא ייתכן שמשרד החינוך והדרגים המקצועיים הבכירים לא יחליטו על דרך כזו או אחרת שבה נקבל את האפשרות לגשת בצורה הגיונית ונורמאלית לבחינות הבגרות".
בלכנר כותב בפוסט כי הוא וחבריו כבר השלימו עם העובדה שהם לא יסיימו את שתיים עשרה שנות הלימוד שלהם בצורה שבה הם חלמו עליה וללא "המנהגים" כמו טקסים ונשפים, "אך אנו דורשים את הבקשה הבסיסית ביותר, לקבל את הזכות לגשת ולקבל את תעודת הבגרות שלנו בצורה המיטבית. אנו מאבדים אחד עשר יום יקרים של תגבורים ומתכונות אחרונות בבית הספר, אשר לא יהיה לנו זמן אחר לעשות אותם ובלעדיהם תעודת הבגרות שעבדנו עליה כל כך קשה תראה אחרת לגמרי".
אשקלון הצליחה בשבועות האחרונים לשמור על כמעט אפס מקרי תחלואה מידי יום בנגיף הקורונה אבל עתה נראה שההתפרצות החדשה, גם אם היא מתרחשת לאט, כבר הגיעה לאשקלון.
משרד הבריאות מדווח היום על שישה אשקלונים חדשים שאומתו בבדיקות קורונה בימים האחרונים ואלו מצטרפים לחמישה שאובחנו מתחילת ההתפרצות החדשה.
בדיקות קורונה במאוחדת
ה-11 מצטרפים ל-263 תושבי אשקלון שחלו מאז החלה המגיפה, כאשר מהם 232 החלימו ושניים נפטרו.
מדובר בעליה משמעותית שמתרחשת לאחר שבועיים לאחר שמוסדות החינוך חזרו ללמוד ולאחר שבועיים שהותרו ההתכנסויות בתוך בתי הכנסת תוך הגבלות והקפדות על אמצעי מיגון והרחקה.
שוטרים מחלקים מסכות כירורגיות לאזרחים כחלק מהמאבק בהתפשטות נגיף הקורונה. אילוסטרציה: דוברות המשטרה
בתוך כך לא ניתן לשכוח את ההתפרצות שהתרחשה גם במוסדות החינוך באשקלון כשחמישה תלמידים אובחנו כחיוביים לנגיף וגרמו לסגירתם של שני מוסדות חינוך ולבידודם של כ-1,100 תלמידים.
במהלך סוף שבוע האחרון, ביצעו שוטרי משטרת ישראל בשיתוף פקחי שיטור העירוני מבצע אכיפה נרחב בחופי רחיצה בגזרת העיר אשקלון נגד עבירות איכות חיים ואכיפה נגד עבירות תנועה מסכנות חיים ברחבי העיר אשקלון.
השוטרים מסיירים בחוף בר כוכבא. צילום: דוברות המשטרה
במהלך מבצע האכיפה נבדקו עשרות כלי רכב, מהם הורדו מהכביש בגין אי תקינות 6 רכבים וכן נרשמו עשרות דו"חות תנועה של משטרה בגין עבירות שונות: 4 דו"חות בגין רכיבה בכלים לא תקינים, 2 דו"חות בגין שימוש בטלפון נייד, 9 דו"חות בגין מהירות מופרזת, 3 דו"חות בגין חגורת בטיחות ועוד.
צוות השוטרים לפני היציאה למבצע. צילום: דוברות המשטרה
כמו כן, במהלך האכיפה בחופים בוצעו 335 שפיכות אלכוהול, נרשמו 18 דו"חות בגין רעש, 17 דו"חות בגין שימוש בבקבוקי זכוכית בחוף ועוד.
משטרת ישראל תפעל בנחישות תוך שימוש בכל הכלים והאמצעים הקיימים ברשותה על מנת לשמור על הסדר הציבורי בחופים ולאפשר לאזרחים לבלות בבטחה ותפעל גם נגד עברייני הבריונות בכביש המסכנים חיים
צוות השוטרים לפני היציאה למבצע. צילום: דוברות המשטרה
מועצת העיר אשקלון אישרה בישיבתה האחרונה את מינויו של עו”ד אייל איזמן, לתפקיד היועץ המשפטי של עיריית אשקלון.
איזמן הוא עורך דין ותיק ומשכיל המחזיק בשלושה תארים שניים, אך ישנם חברי מועצה שקראו את קורות חייו והתרשמו כי האיש עם פחות ניסיון משפטי בתחומים הנדרשים מזה שהם ציפו לו.
על פי קורות חייו הוא הוסמך כעורך דין בשנת 1998 אז עבד במשרד עורכי דין בנתניה עד שנת 2003. וכי משנת 2003 ועד כה הוא צבר, כך נראה, בעיקר ניסיון עסקי. הוא אמנם החזיק במשרד פרטי לאורך השנים, אך לאורך השנים הוא ניהל והיה יזם בתחום העסקי.
הלשכה המשפטית בעיריית אשקלון. צילום: אלירם משה
כך למשל משנת 2004 הוא היה מנהל פיתוח עסקי ויועץ משפטי בחברת “castle logic” עד שנת 2008.
בין השנים 2009 ועד מאי 2020 הוא היה יזם משותף לסירוגין ובמקביל בחברות: “ירוק זה אנחנו”, “א.א. אחזקות נכסי אנרגיה”, “א.ו. נכסי אנרגיה”, “SwitchBee”, ו-”peakapps solutions”. כמו כן היה חבר דירקטוריון יועצים בחברת “MORGANS ALGOSOFT OU”.
בכתבה פרסומית באתר של ישראל היום הוא מוצג כמומחה לבלוקצ’יין ומטבעות דיגיטליים”. באתר to study העוסק בקורסים וחוגים נכתב כי הוא לימד שיעור במסגרת קורס לאנרגיה מתחדשת, וגם שם הוא הוצג כ”מנכ”ל חברה אשר עוסקת בתחום הנט מיטרינג” שזה תחום הנוגע למי שמחזיק בכלים לייצור חשמל כמו לוחות סולאריים.
"זה יתרון". איתי סהר. צילום: סיון מטודי
כפי שצוין, איזמן החזיק במשרד עורכי דין פרטי משנת 2003 ועד כה, אך חיפוש במאגרים המשפטיים העלה אזכורים ספורים בלבד של הליכים משפטיים שהוא ניהל לאורך 22 השנים שעברו מאז הסמכתו. בעשור האחרון נמצא אזכור אחד ואף הוא דרך אגב. “זה אדם שבקי מאוד בתחום המסחרי”, אמר חבר מועצה, “הוא יכול לשמש מצוין בתפקיד בשוק הפרטי אך נראה לפי קורות חייו כי הניסיון שלו בתחום המוניציפלי ודיני עיריות הוא מועט מאוד ומקווה שזה לא היה בעוכרינו. מדובר באדם עם ראש אבל לא קשור למשפט ודין מוניציפאלי. לקחו אדם שיש לו רצף תעסוקתי מאוד מרשים, אבל הוועדה בחרה בו ולדעתי הוועדה כשלה”.
מנגד, חבר המועצה איתי סהר שהוא גם עו”ד וגם יזם עסקי רואה בכך יתרון. “זה משהו שהוא יתרון. אני בעד ואני מאוד אשמח לראות שנורמות מהעולם העסקי מוצאות את הדרך פנימה לעולם הציבורי”, אמר סהר.
בבית הספר אמנויות שבשכונת מגדל מגלים הבוקר כי מספר התלמידים שנדבקו בנגיף עלה כבר לארבעה. בימים האחרונים, מאז נודע כי אחת התלמידות אובחנה חיובית לנגיף הושבת בית הספר וכ-644 מתלמידיו נשלחו לבידוד.
נוסף לאלה גם אולפנת צביה בשכונת שמשון הושבתה וכ-580 תלמידותיה נשלחו לבידוד לאחר שתלמידת כיתה י"ב אובחנה כחולה בנגיף.
מאז נרתמו קופות החולים להקים תחנות בדיקה ברחבי העיר ומאות תלמידים כבר נבדקו.
מבצע בדיקות הקורונה של מכבי שירותי בריאות לתלמידות אולפנת צביה. צילום: מכבי שירותי בריאות
הבוקר כאמור נודע כי עלה לארבעה מספר התלמידים הלומדים באומניות שנדבקו בנגיף.
באולפנת צביה לעת עתה לא אובחנו עוד תלמידות חולות קורונה מאלה שקיבלו כבר את התוצאות.
בדיקת קורונה.
השבוע שעבר החל במסכת שמועות על חשש לקורונה בעיקר בבתי ספר יסודיים.
לעת עתה תוצאות בדיקות הקורונה שעברו תלמידים מבית הספר בית יחזקאל ואסף מימון חזרו שליליות.
לפני למעלה מארבע שנים חלמה קבוצה של הורים חלום, השבוע הם התבשרו שהחלום שלהם התגשם. ולא, זה בכלל לא היה קל כפי שזה נשמע. האימהות שהובילו את המאבק להקמת בית-ספר מונטסורי באשקלון עברו כברת דרך ארוכה, עם הרבה מאוד מהמרות בדרך. אבל הן לא התפשרו, לא וויתרו, תמיד ראו לנגד עיניהן את המטרה ובסופה של הדרך הקשה הזאת – עשו היסטוריה באשקלון. “עברנו תהליך ארוך מאוד, עם הרבה תהפוכות. כך שזה סיפוק עצום והתרגשות גדולה”, אומרת מאיה אמסלם, אחת משלושת האימהות שהובילו את המהלך.
היא בת 44, נשואה לניר ואמא לארבעה ילדים (7.5,6,4,2.5). רס”ן במיל’, שפרשה לפני כשנה וחצי משירות של שנים ארוכות בצה”ל. בתפקיד האחרון שלה הייתה אמסלם ראש מדור קצונה בכירה במחלקת הדרכה, היא ליוותה את קורס מפקדי אוגדות, פיתחה את הקורסים והייתה היועצת של מפקד הקורס שהיה בדרגת אלוף.
מאיה אמסלם. צילום: פזית עוז
“באופן רשמי הגעתי לגיל שבו יוצאים לפנסיה בצה”ל”, היא צוחקת, “הייתה לי אופציה להישאר, אבל מהרגע שנולדו לי הילדים שיניתי את סדרי העדיפויות בחיים שלי. עד הילדים זה היה עבודה-עבודה-עבודה ואז החיים. אחרי שנולדו הילדים הבנתי שאני צריכה לאזן ולכן ברגע שהגעתי גיל הפרישה, זה היה מבחינתי הסימן שזהו, הגיע הזמן לעשות לביתי”.
את השנה הראשונה מאז הפרישה הגדירה אמסלם כשנת ‘מנוחה’. היא הקדישה את כל כולה לילדים ולבית ולמדה. לאחרונה הקימה עסק להדרכת הורים בשם “מאיה – מדייקת איתך את הדרך”, והספיקה כבר לסייע להרבה מאוד הורים באתגרי ההורות השונים.
המחשבה על כך שמערכת החינוך בעיר זקוקה לריענון ורוח חדשה, החלה לכרסם בה בחופשת הלידה של בתה השלישית. “הבן הגדול שלי היה לקראת עלייה לכיתה א’ והתחלתי לבדוק מה האופציות שעומדות בפנינו. מהרגע שבו הפכתי לאמא, התחלתי לחקור ולבדוק כל מיני גישות חינוכיות. כך נחשפתי לחינוך המונטסורי. ככל שהלכתי והעמקתי לא הבנתי למה בעיר שלי אין מסגרות חינוכיות שמציעות את הדבר הזה”.
מאיה אמסלם. צילום: פזית עוז
מה מייחד את הגישה? “מי שפיתחה את הגישה הייתה ד"ר מריה מונטסורי, היא הייתה רופאה שעשתה תצפיות ראתה שלכל קבוצת גיל, החל מגיל לידה, יש קווים שמאפיינים אותה. זאת גישה ששמה את הילד ואת השלב ההתפתחותי שלו במרכז. הלמידה נעשית בדרך אחרת, למידה חווייתית, התנסותית. הילד בעצמו חוקר, מגלה ולומד ובאופן הזה מפתחים את הסקרנות שלו, העצמאות שלו והיכולות שלו ללמוד לבד”.
במה זה שונה מבית ספר רגיל?
זה מאוד תלוי. בבית ספר "מונטסורי טהור" מתקיימות ביום 2-3 הקניות, כלומר שיעורים, בהם לוקחים חלק 4-5 תלמידים (רב גילאי כלומר א'-ג' או ד'-ו') בכל הקנייה הילדים מקבלים משימות שבאחריותם לסיים עד למועד ההקנייה הבא. בכל בוקר על הלוח יש לו"ז ולכל ילד יש לו"ז שבועי. בין לבין הילדים לומדים לבד, זה מזה עם הצוות (יש לכל "כיתה" שתי מורות קבועות). החומר הלימודי הוא מבוסס על הנחיות משרד החינוך עם התאמות. עיקר ההתאמות הוא באופן הלימוד – יש עזרים לכל מקצוע.
"איך זה יראה בבית הספר שלנו? כשתיבחר/ייבחר המנהל ונתחיל את ההנחיה נבין מה אפשר לממש ומה פחות. בגדול הדגש הוא על למידה עצמית. על שיעורים פרונטליים קצרים, על למידה בקבוצות קטנות ועל שימוש נרחב בשיטות ובעזרים".
וזה מה שחסר בעינייך במערכת החינוך ה’רגילה’? “כן, בדיוק זה. חשוב לי לציין שעומר, הבן הבכור שלי, לומד היום בכיתה ב’ ואני מאוד שבעת רצון מהמורה שלו, מבית-הספר ומהיחס אליו. הטענות והתלונות הן לא אליהם, אלא למערכת החינוך ככלל. זאת מערכת של מאסות, שמלמדת על פי תוכנית מאוד מובנת ושיטות שהתאימו לפעם ופחות מתאימות להיום. בסופו של יום, המערכת לא מצליחה להגיע לכל ילד. היא מגיעה אולי לכל מי שממוקם באמצע, אבל פחות טובה לקצוות. מלמדים את הילד את החומר, אבל לא מלמדים אותו איך ללמוד וגם לא נותנים לו כלים לחיים. אני רוצה שלילד שלי יהיו, קודם כל, כלים להסתדר בתור אדם מבוגר. אבל המערכת ככלל עסוקה בחומר ובטיפול בהמון קשיים אחרים. הקשיים הללו באמת קיימים, כי כשיש 40 תלמידים בכיתה יש 40 אתגרים”.
“קמינסקי אמר: אני איתכם”
אמסלם נחשפה לגישות השונות בחינוך וראתה שאין אף מסגרת חינוכית בעיר שמציעה את אחת מהן. היא החלה לבדוק לעומק, נתקלה בפוסט שפורסם בקבוצה של אימהות מאשקלון, והבינה שיש עוד הורים במצבה. “אז התחברנו, הפכנו לקבוצה, נפגשנו והתחלנו לגבש תכנית. האופציות שעמדו בפנינו היו החינוך הדמוקרטי, האנתרופוסופי והמונטסורי. לי היה ברור כבר בהתחלה שבית-הספר שיקום לא יהיה פרטי ויהיה כזה שנשען על תכנים ואישור משרד החינוך ומקובל על הרשות. מבדיקות שערכנו בבתי-ספר שונים ברחבי הארץ ראינו שברגע שאין תמיכה מהרשות זה לא יעבוד. אנחנו רצינו שזה יצליח ולכן היה לנו ברור שזה יעבוד רק את נבחר את הגישה המונטסורית, שיותר מתאימה לגישה שלנו ויכולה להשתלב עם משרד החינוך והרשות. הם חקרו, בדקו, סיירו בבתי-ספר ברחבי הארץ ובחנו מודלים.
מפגש הורים להקמת בית ספר מונטסורי
עם התוכנית הראשונית שגיבשו הגיעו לפגישה אצל ראש מינהל חינוך דאז, אבי קמינסקי. “אבי פתח לנו את הדלת ואמר ‘אני איתכם’ והיינו מאוד אופטימיות. אבל אז, אחרי פחות משבועיים, הוא התפטר והיה את כל הסיפור על שמעוני ובעצם תקופה מאוד-מאוד ארוכה לא הייתה לנו כתובת”, מספרת מאיה, “אנחנו, ההורים, המשכנו להיפגש, היו כל מיני קבוצות, וגלגולים. כמיטב המסורת כשיש קבוצה של אנשים אז יש מיליון דעות. אז התפצלנו לקבוצות, אחר כך התאחדנו ושוב התפצלנו. בסופו של דבר נשארנו שלוש, ענבר לייבוביץ’, רונית דורות ואני. שלושתנו הובלנו את המהלך מהתחלה ועד הסוף”.
נשמע קצת כמו להילחם בתחנות רוח, מה גרם לך לא להתייאש? “אני חושבת שלהורים אין את הפריבילגיה להרים ידיים. אני רוצה בשביל הילדים שלי את מה שאני מאמינה שהוא הכי טוב ונכון עבורם. אני לא שוללת, לא פוסלת ולא קובעת עבור הורים אחרים מה טוב להם. לא אתפשר אף פעם בשביל מה שאני מאמינה שטוב לילדים שלי, בשום תחום”.
“תומר גלאם נתן רוח גבית”
הן המשיכו לעבוד, להיפגש, לערוך סיורים ולא הורידו את הרגל מהגז אפילו לא לרגע אחד. נקודת המפנה מבחינתן החלה אחרי שהתחלף השלטון, תומר גלאם נכנס לתפקיד ראש העיר ולראש מינהל החינוך מונה יובל זוזט. “ראש העיר נתן רוח גבית חיובית למהלך ואפשר את הרחבת ההיצע החינוכי בעיר, מתוך הקשבה לצורך שעלה מאיתנו התושבים ואנחנו מודות לו על כך. ראש מינהל החינוך וראש תחום חינוך יסודי, אמנון אברג’ל, קיבלו אותנו מיד בדלת פתוחה והפכנו לפרטנרים משמעותיים בתהליך הזה. אני חושבת שמאותו רגע הפסקנו לקרוא לכל מה שאנחנו עושות ‘מאבק’ וזה הפלך לתהליך משותף”.
גלאם וזוזט. צילום: דוברות עיריית אשקלון
חובת ההוכחה הייתה עליהן ובשלב הראשון הן נשלחו לשטח על מנת להוכיח שאכן יש צורך בבית-ספר ברוח מונטסורי בעיר. “עשינו הרבה מאוד שיעורי בית. ברגעים מסוימים זאת הייתה ממש עבודת נמלים. אספנו חומר ושמות, ישבנו עם טבלאות אקסל. היינו צריכות לאסוף פרטים של הורים שמעוניינים וזה היה אתגר גדול. הרבה מאוד בירכו אותנו על המהלך, אבל לא מסרו פרטים כי חששו שזה יפגע בהם אחר כך בצורה כזאת או אחרת. הם אמרו ‘וואלה נשמע מגניב, אבל נקפוץ על העגלה ברגע שירתמו אותה’ ומבחינתנו זה היה בעייתי, כי היינו צריכות להביא שמות ולהוכיח שיש דרישה. אני יכולה להגיד שזה היה די מתסכל ואפילו מייאש”.
רגע השיא מבחינתן היה לפני שנה וקצת, אז נערך בעיר כנס מונטסורי גדול. מינהל החינוך מימן את הרצאתו של דר’ עופר אורבך, מנהל בית-ספר מונטסורי ‘דרך הילד’ בכפר הירוק. והן מימנו את המקום על ידי כרטיסים שנרכשו לכנס. “הכנס הזה ואיסוף השמות שהגיע לסיומו, היו שני צירים שהתחברו והשיח הפך לא ל’האם’ ייפתח בית הספר אלא ‘איך’. זאת הייתה נקודת מפנה בה העירייה הבינה שיש כאן צורך ממשי ועברה לשלב התכנון והעשייה. הם בדקו איך נכון לעשות את זה לאור שיקולים עירוניים רחבים, שאנחנו ההורים לא תמיד חשופים אליהם. מהשלב הזה זאת הייתה הגישה בעירייה, הם הלכו ועשו את שיעורי הבית שלהם. אחת לכמה זמן יובל זימן אותנו וכל אחד הציג את העמדות שלו, במטרה לשפר ולייעל את זה כמה שיותר”.
לא היו רגעי שבירה וייאוש? “לא, כי האמנו בדרך. אבל עכשיו, עם הקורונה, כבר אמרתי שזה לא יקרה גם השנה, והשנה אני מעלה את הבן השני שלי לכיתה א’, אז אמרתי ‘אוקיי. כנראה שעבורם זה כבר לא יהיה רלוונטי”.
ולמרות ההבנה הזאת, לא נטשת את התהליך. “נכון. כי מאוד חשוב לי שהמקום שבו הילדים שלי גדלים יהיה מקום מאפשר. ובעיני זה בא לידי ביטוי גם במתן היצע חינוכי רחב, בין אם זה יהיה רלוונטי או לא עבור הילדים הפרטיים שלי, זה לא משנה. ברוך ה’ יש לי עוד שני ילדים קטנים יותר, אבל גם אם זה לא היה רלוונטי עבורם הייתי ממשיכה. זה משהו שאני התחלתי ולכן אסיים. זה משהו שאני מאמינה בו, בלי קשר אליי ברמה האישית. במהלך השנים חטפתי הרבה מאוד אש וביקורת. אבל זה לא באמת הזיז לי כי לא אני העניין פה, המטרה היא שיהיה פה חינוך יותר טוב”.
ממי חטפת ביקורת? “מכל מיני הורים שקפצו על העגלה לרגע וירדו. היה שלב שבו חלק חשבו שנכון לחבר לכל הדבר הזה עמדות פוליטיות, מה שאולי יבטיח לנו שבית הספר יקום. אני עמדתי על רגליי האחוריות ואמרתי שלי אין מנדט מהורים להביע עמדה פוליטית. לא חשבתי שזה נכון ‘ללכלך’ את המאבק הזה בפוליטיקה, כי זה לא מאבק פוליטי זה מאבק על החינוך”.
“היינו המומות ומאושרות”
ביום ראשון האחרון, באופן מפתיע ובלתי צפוי בעליל, זומנו שלוש האימהות ללשכתו של זוזט, שם הוא בישר להן שיוצאים לדרך – בית-הספר ברוח המונטסורי ייפתח כבר בשנת הלימודים הקרובה. “לא חשבתי שזה מה שאנחנו הולכות לשמוע ולא האמנתי שזה יקרה השנה. הדברים התקדמו יפה, אבל חשבנו יותר לכיוון של שנה הבאה. היינו המומות ומאושרות. זאת בשורה חינוכית לא רק לאשקלון אלא לאזור כולו”.
בשכונת ‘הרצוג’ בעיר החלו כבר השלבים הראשונים של בניית בית-הספר. בשנת הלימודים הקרובה ייפתחו בו בין 2 ל3 כיתות א’ בלבד, בהתאם לביקוש, ויהיה זה בית-ספר ‘צומח’, שיגדל בשכבה בכל שנה.
שלבי בניה ראשונים. עד סוף השנה כבר יפתח. אתר הבניה של בית הספר המונטסורי הראשון באשקלון. צילום: אלירם משה
בית-הספר הופיע ברשימת האופציות כבר במסגרת הרישום האחרון למוסדות החינוך, אולם זה נעשה תחילה רק על מנת לבדוק ביקוש. “אז ברישום היו 37 נרשמים, כשבכלל עוד לא היה בית-ספר”, אומרת אמסלם, “היו הרבה אחרים שחששו לבחור באופציות הזאת על מנת לא לאבד אופציה שהייתה יותר נוחה וריאלית בבתי-הספר הקיימים. ועכשיו, כשיש בית-ספר, אז יש עוד כאלה שרוצים להירשם. אחרי שיתפרסמו התוצאות, תיפתח תקופת הערעורים וניתן יהיה לערער ולהירשם לבית-הספר החדש”.
מה עמד מאחורי ההחלטה לפתוח את בית-הספר במתכונת של ‘צומח’? “זאת החלטה עירונית נכונה שהתקבלה, לאור לקחים שלמדנו מבתי ספר אחרים שנפתחו במתכונת הזאת. ברגע שפותחים בית-ספר חדש, עם מנהל חדש וצוות חדש, יש חבלי לידה. ברגע שנעמיס על המערכת הזאת שכבות גיל נוספות, זה מוסיף עוד קושי. לכן כדי שזה יצליח, ההחלטה הייתה לפתוח רק כיתות א’ ונגדל משם”.
אתר הבניה של בית הספר המונטסורי בפינת הרחובות הציונות וגשר החיים. צילום: אלירם משה
הצוותים החינוכיים יצטרכו לעבור הכשרות מיוחדות? “כן. אשת מקצוע, מטעם הגישה, תלווה בשנה הראשונה את התהליך בבית הספר. והצוותים יצטרכו לעבור השתלמויות והכשרות, גם לפני פתיחת השנה וגם תוך כדי וכל הזמן יהיה פיתוח של חומרים. אנחנו רק בתחילת הדרך, ההחלטה היא רק תחילת העבודה המשמעותית, שכולה עוד לפנינו”.
“היה חסר לי שהפוקוס יהיה על הילד ולא על המערכת”
ענבר לייבוביץ’ (33)/ אמא ליהלי (5.5) “כשיהלי היה ממש קטן, בשלב שבו היינו צריכים לבחור עבורו מסגרת פרטית, הסתכלתי על ההיצע החינוכי בעיר והתחלתי לחשוב אם יש לנו כל כך מעט היצע במסגרת הפרטית מה יהיה עלינו כשנצטרף לבחור מסגרת ממלכתית” מספרת ענבר לייבוביץ’ על ההחלטה שהובילה אותה להצטרף לצוות הפעולה. “ואז ראיתי שזה מדאיג עוד אימהות, שהילדים שלהן כבר הגיעו לגילאים האלה, והבנתי שהחשש שלי נעוץ במציאות. הבנתי גם שיש עוד הורים כמוני שרוצים חינוך אחר”.
מה היה חסר לך? “היה חסר לי שהפוקוס יהיה על הילד ולא על המערכת. הייתה חסרה לי הגישה והנכונות לראות בצורה רגשית את הילד ולא בצורה המערכתית הקרה. הרגשתי שיש פה המון מאותו הדבר ושהורים, שמכניסים את הילד למערכת, הציפיות שלהם מסתכמות בזה שהוא יחזור חי. הבנתי שאי אפשר להמשיך ככה, מערכת החינוך באשקלון הייתה חייבת לעבור ניעור רציני. אני שמחה שראו את זה גם במינהל החינוך ולקחו את זה קדימה בכל הכוח. ובאמת שיתפו איתנו פעולה מדהים”.
ענבר ויהלי לייבוביץ
מה למדת מכל התהליך הזה? “למדתי בעיקר שהרצון הזה הוא רצון משותף גם לנו ההורים, גם לאנשי החינוך וגם לרשות. ואז עלתה השאלה אם כולם רוצים בזה, אז למה זה לא קורה? מה חסר פה? ואז התחלנו לדחוף את המונטסורי כי מצאנו שיטת חינוך שהיא מאוד מוסדרת וברורה, עם חוקים וכללים, שאפשר ליישם את העקרונות שלה במערכת החינוך ולא צריך לצאת מגדרנו, צריך פשוט שההורים ישתפו פעולה וידברו גם עם מינהל חינוך וגם עם הצוותים החינוכיים. ינסו להבין גם אותם וגם את הקשיים והמגבלות שעומדים בפניהם, ולא רק את הצד שלנו. בדיוק ככה זה עבד, כשהצלחנו להגיע לעמק השווה ביחד ולהבין שנדרש פה שינוי שכולנו צריכים להירתם בשביל ליצור אותו”.
למה לדעתך זה לא קרה עד עכשיו? “קטונתי מלדעת למה זה לא הצליח בעבר. לא יודעת אם היו בכלל מהלכים של אנשים אחרים ואם היו אז עד כמה הם היו אינטנסיביים או שהם וויתרו בדרך. אנחנו בדרך הזאת כבר קרוב לחמש שנים, מתוכם שנתיים שאנחנו עובדות ממש חזק וספציפית על החינוך המונטסורי. המהלך הזה עבר הרבה מאוד שינויים במתווה ובדמויות שלקחו חלק. עם הזמן הבנו שזה הדבר הכי נכון לאשקלון ואולי מהלכים אחרים לא הצליחו כי ניסו לדרוש פתרון שלא מתאים לעיר”.
איך קיבלת את הבשורה שזה הולך לקרות כבר בשנת הלימודים הקרובה? “אנחנו הכנו את עצמנו לשיחת ‘בגלל הקורונה זה לא יקרה’. התכנון הראשוני היה בכלל שתיפתח שכבה א’ צומחת בתוך בית ספר קיים. ואז ישבנו במשרד של יובל ופתאום הוא אומר לנו שיקום בית-ספר חדש לגמרי ויהיה צומח. בשתי הדקות הראשונות לא הבנתי מה אני שומעת, לא האמנתי. יובל אמר ‘אתן יכולות לעשות קולולו’ ואני אמרתי לו שנשמור את זה לאחר כך. כשיצאנו מהפגישה פשוט צרחנו מאושר. לא האמנתי במשך יום שלם, אני חושבת שאני עדיין מעכלת, לא נתפס לי שזה באמת קורה. אנחנו שנים בתוך זה, למודות אכזבות ועיכובים, אבל יובל אמנון אמרו לנו כל הזמן ‘תאמינו בדרך וזה יקרה’, והנה זה קרה”.
וזה קורה בדיוק כשיהלי עולה לכיתה א’. “יצא לי מצוין. אני בכלל הייתי בהתלבטות אם לעלות אותו לכיתה א’ כי הוא בשנתון הנמוך יותר. ממש התלבטתי, אבל עכשיו אני מרגישה הרבה יותר רגועה. אני יודעת שיהיו חבלי לידה וזה בסדר, אבל אני גם יודעת שיתייחסו לכל הבעיות שיעלו בדרך, כי מקימים פה משהו במטרה לעשות אותו הכי טוב שיש. אני מאוד שמחה על ההחלטה הזאת ועל שיתוף הפעולה שבלעדיו זה לא היה קורה”.
עיריית אשקלון קצת מבולבלת. חצי שעה לאחר שהודיעה כי כל תלמידי העל יסודי יעברו ללמידה מרחוק, הודיעה העירייה כי נפלה טעות בהודעה וכי רק תלמידי ז' עד י' ילמדו מרחוק. שאר הכיתות, שזה אומר תלמידי י"א י"ב יגיעו כרגיל ללימודים כדי להיערך לבגרויות.
תלמידי החינוך המיוחד ימשיכו גם הם בלימודים כרגיל. בכך מצטרפת העירייה להחלטת מחוז דרום במשרד החינוך.
בדיקת קורונה
ראש העירייה תומר גלאם הסביר כי הצעד נועד "על מנת לנסות ולעצור את מגמת התפשטות הנגיף אנו מצטרפים להחלטת מחוז דרום במשרד החינוך והחל מיום ראשון הקרוב יתקיימו הלימודים בכיתות ז'-י' במודל המשלב למידה מרחוק במסגרתו כל המורים יהיו נוכחים בבתי הספר. ההחלטה התקבלה בעצה אחת עם מחוז דרום ועם ראשי ערים נוספים ובהתאם לכך, כל בית ספר על יסודי יגבש עם הפיקוח מתווה למידה מעודכן, וינחה את המורים, התלמידים וההורים אודותיו.
"כפי שאתם רואים נגיף הקורונה עדיין כאן וזה רק בידיים שלנו לעצור אותו. קחו אחריות והקפידו על ההנחיות ביתר שאת כדי שנוכל להמשיך את החזרה שלנו לשגרה מלאה. זכרו, או שנהיה בסדר או שנהיה בסגר".
רוצים להישאר מעודכנים? הצטרפו אלינו: ⇔⇔⇔
בתוך כך, לאחר שהתגלה מקרה מאומת נוסף שנדבק בקורונה בביה"ס אמנויות, הוחלט כי הבידוד הביתי לכלל התלמידים והצוות יוארך עד לתאריך 10.6 (כולל). הכיתה בה נתגלה המקרה השני נדרשת לבידוד עד 14.6 (כולל).
בתקופה האחרונה נאלצנו כולנו להתמודד עם הפחדים הכי גדולים שלנו בחסות הקורונה ותסריטי סוף העולם. מהדורות החדשות גדושות לעייפה בפרשנים שמנבאים תחזיות מטרידות, מדברים על גל שני (מילא הרסו לנו את הצבע האדום, עכשיו גם הגלים מקבלים קונוטציה שלא קשורה לקיץ וים) והנה שוב עולה מד החרדה למקסימום. ארצות הברית גם עוררה גלי מחאה קשים השבוע בעקבות הגזענות הפושעת כלפי הציבור האפרו-אמריקאי בחסות הממסד. כל תהילת ארץ ההזדמנויות הבלתי מוגבלות נרמסה שוב תחת ברכו הכורעת להרוג של השוטר “הלבן”. תחינתו של ג’ורג’ פלויד לנשום ומלמולי עזרה כואבים לאמו תחת אלימות והשגחה של 4 שוטרים לאור יום באמצע הרחוב, כל אלה לא השאירו אף אחד מאיתנו אדיש. מראה מחריד שמזכיר משטרים אפלים שחשבנו שהצלחנו להביס ולהדחיק. קל להצביע על ארה”ב בהאשמה ולנופף באצבע על כך שבשנת 2020 הם נכשלו להגן על החופש הבסיסי של אזרחיהם, ללא הבחנה בצבע עורם, דתם או נטייתם המינית. יש דפוסי מחשבה שקשה לפרק יותר מנשק אבל זאת חובתנו המוסרית, האנושית.
ישנה תחושת הקלה בהרחקה – "לא אצלנו", "לא אנחנו". אנחנו אמנם לא ארה"ב שטעונה בהיסטוריה כואבת של עבדות ועליונות הגזע אבל גם אנחנו לא חפים מהתנהלות ממסדית לקויה. לפני כשנה גם הרחובות שלנו בערו בגלל הרג מיותר של הנער, סלומון טקה ז"ל בן העדה האתיופית. לא במקרה, לא בשוגג אלא מתוך דפוסי מחשבה מעוותים לגבי צבע עור. אפשר לחפש הצדקות והסברים לתחושת האיום של השוטר אבל בשורה התחתונה אסור להיתמם ובטח לא לקבל ירי באש חיה על נער, ירי שהביא למותו המצער.
השבוע נחשפנו גם לתזכיר הרחבת החוק לשעת חירום שהופעל בתקופת משבר הקורונה. חוק שיופעל כל אימת שיוגדר חירום – וזו שאלה בפני עצמה: מי קובע מהי שעת חירום, באילו תנאים ובאיזו קלות? עיקרי החוק כוללים בין היתר את הסמכת הממשלה להטיל מגבלות על המרחב הפרטי והאישי שלנו כשהשר הממונה על החוק הוא לא אחר מאשר ראש הממשלה. שוטרים יורשו להיכנס לבתים פרטיים ללא צו ואף לאכוף בכוח את התקנות גם במרחב הבית הפרטי. בנוסף, הטלת מגבלות על הפגנות וקביעת עבירות על ידי הממשלה ללא אישור הכנסת. חירום או לא, חופש הפרט הוא זכות אזרחית בסיסית במדינת ישראל. פרסום התזכיר עורר ביקורת רבה ברשתות החברתיות וטוב שכך. הקולות שנשמעו ביטאו פחד מההתערבות הריבונית הקלה מדי בתוך ביתנו, המופעלת בכוח על חיינו.
עינב קורן. צילום: נועם דוד – גלימפס הפקות
השבוע הדהד את הפחד של כולנו מהממסד, לא רק בישראל וככל שחשבתי על זה הבנתי שהפחד הכי גדול שלנו הוא להיות לבד. לבד בדעה, בהתנגדות, במחאה, בתחינה, בהכרה, לבד בלי אמפתיה, הזדהות ואהבה. לא פחד ממוות או מסוף אלא שכשזה יגיע נהיה חלילה לבדנו, לא יראו אותנו. להיות שקוף לעולם זה פחד קיומי שמניע אותנו כל הזמן: לחיות בקבוצה, להיות שייכת, להיות בזוג, להיות נאהב, להתרבות, להקים משפחה ולהתקדם בעולם הזה בידיעה שיש שם מישהו, אנחנו לא לבד. זו הסיבה שאנשים יוצאים לרחובות עם שלטים, בין שהם נכים, עצמאים, בני העדה האתיופית או נשים וגברים – כולם נאבקים למגר את הפחד הזה של להתמודד לבד.
הפחד הזה לא מופרך, הוא אמיתי ויש לו אפילו מספר, בשבוע האחרון נמצאו 11 בני אדם עריריים שמתו לבד בביתם. רובם נמצאו אחרי ימים או שבועות ולא כי מישהו שאל לשלומם אלא בגלל הנסיבות המזוויעות של פירוק אורגניזם חי לאחר מותו. מתחילת השנה, כלומר תוך חמישה חודשים בלבד נמצאו 62 מתים לבדם בבתיהם. בשנה שעברה עמד המספר המזעזע על 130 מתים עריריים בביתם והחשש הגדול הוא שהמספר הזה ילך ויעלה בשל משבר הקורונה בגלל הבידוד החברתי. מרבית העריריים הינם קשישים שחיים לחלוטין בגפם בארץ או לחילופין בני משפחותיהם פשוט נטשו אותם, פיזית ורגשית. בישראל קיימות יוזמות רבות של מתנדבים, סטודנטים ותלמידי תיכון המשובצים לתכניות תמיכה והפגת בדידות לקשישים ובודדים. תכניות אלו פעלו בשגרה ועדיין המספר 130 לשנת 2019 הוא בלתי נתפס. חשבו מה קורה עכשיו כשבוטלו כל המפגשים הפיזיים הללו. מרבית הקשישים הבודדים לא יודעים להפעיל תקשורת טכנולוגית וגם אלו שכן לא יכולים להחליף את המפגש האישי בשיחת טלפון. האנשים האלו הם ילדים, אחים או הורים של מישהו. יש להם שמות וסיפור חיים ובטח היו להם חלומות ושאיפות… ופחד, פחד להישאר לבד.
מרכז אביאל באשקלון, נחשב ליעד מבוקש בעבור אנשי עסקים רבים בעיר. המבנה, בבעלותו של איש העסקים יואל דוידי, משמש כמשרד לעורכי דין רבים שהעבירו לשם את הפעילות העסקית שלהם. בנוסף אליהם, ישנם בבניין החדש, גם חברות ועסקים כגון רואי חשבון אדריכלים ואחרים. החניה בשפע ועל פניו נדמה כי הכל זורם על מי מנוחות. אלא שהשבוע הגיע לסיומו סכסוך, שהמונח “על מי מנוחות”, רחוק ממנו כרחוק מזרח ממערב.
יואל דוידי
תחילתו של הסיפור במרץ 2019, אז החל הבניין להתאכלס, בהסכם המכר של הרוכשים, הוזכר במפורש סעיף ולפיו, בשלוש השנים הראשונות, מי שינהל את הבניין יהיה הבעלים דוידי או מי מטעמו. ואכן מי שהחלה לנהל את הבניין הייתה חברת “שחקים” מטעמו של דוידי. אלא שביוני 2019, החלו מספר בעלי משרדים להביע תרעומת כנגד חברת הניהול והבעלים דוידי.
הם פנו לבית משפט השלום באשקלון בטענה כי ההסכם למעשה אינו חוקי לטענתם, הסכם הניהול בין הבעלים דוידי לבינם חייב היה לכלול את שם חברת הניהול, ולכן הסעיף המדובר אינו חוקי, והם רשאים להביא חברה מטעמם.
באוקטובר 2019 היזם דוידי החליף את החברה הקודמת ומי שתפסה את מקומה הייתה חברת הניהול בבעלותו של חיים דיין, אולם, הדיירים סברו שהם רשאים להביא חברה מטעמם וכאן הסכסוך עלה מדרגה, כאשר החלו ניסיונות להוציא את החברה בבעלות חיים דיין מהבניין בכוח ומבלי להמתין להחלטה שיפוטית בעניין. הרוחות בבניין סערו, כאשר מתנגדיו של דוידי החליטו לקחת את החוק לידיים, הסירו שלטים של דיין מהכניסה, והכניסו חברת ניהול חדשה מטעמם. יצוין כי רבים מהם, בעקבות הסכסוך, החליטו שלא לשלם את דמי הניהול בחודשים האחרונים.
הישג מרשים במיוחד רשם השבוע תלמיד כיתת מופ”ת י’3 בבית הספר, “אורט ע”ש הנרי רונסון” באשקלון. אלון פריידקין העפיל לשלב 20 האחרונים בישראל, בדרך, אולי, להשתתפות מכובדת באולימפיאדת הפיזיקה העולמית של בתי הספר שתתקיים בשנת 2022 ביפן.
באולימפיאדה, המתקיימת ברציפות משנת 1967, מייצגים את ישראל חמישה תלמידים. כאמור, כעת ינסה פריידקין במהלך מחנות אימונים שייערכו עד התחרות, לגבור על האחרים ולהגיע למעמד המכובד. יצוין כי ישראל משתתפת בתחרות זו משנת 1994, וקטפה עד כה 11 מדליות זהב.
אלון פריידקין
“לאחר שקראתי על התחרות הגעתי לדודו לפקוביץ’ המורה שלנו לפיזיקה וסיפרתי לו על התחרות” סיפר פריידקין הנרגש השבוע, “הוא דיבר איתי, והמליץ עלי ועל עוד כמה ילדים להשתתף בשלב א’ של התחרות. לשלב הזה שהוא שלב פשוט יחסית מגיעים כל תלמידי מגמת פיזיקה בחמש יחידות לימוד, זה משהו כמו 4,000 תלמידים בדרך כלל שהשנה היו קצת פחות”.
ואז מה קורה? “עברתי את שלב א’ יחד עם כמה חברים מבית הספר. לצערי הם בחרו שלא להשתתף כי השלב השני הוא שלב קשה מאוד. למען האמת התאכזבתי כשהם החליטו לפרוש, כי מאוד רציתי חברים לחוויה כזו שהיא לא תמיד פשוטה מבחינה לימודית. זה מעלה את המורל כאשר קבוצה של חברים לומדת יחד. להגיע לשם”.
דני רחמים (63) הוא אחד מאנשי הכדורסל הוותיקים והמוכרים באשקלון. רחמים נולד וגדל בעיר, בשנות ה-80 היה אחד משחקני הכדורסל המובילים באליצור אשקלון. כיום, לאחר שעבר קורס מאמני חינוך גופני וקורס מאמני כדורסל, הוא מוביל את אגודת כדורסל, לטענתו האגודה המובילה בעיר, א.ס אשקלון. קבוצת הבוגרים של האגודה עלתה לליגה הארצית לאחר שלא הפסידה משחק אפילו משחק אחד בליגה א’ העונה, ורשמה עונה מדהימה עם 16 ניצחונות ומאזן מושלם. אך רחמים שהקים את האגודה לבדו ומשמש כיום כיושב הראש, מייחס את החשיבות הגדולה יותר למחלקת הנוער בה הוא כל כך מתגאה.
חוגגים עליה לליגה הארצית. קבוצת הבוגרים של א.ס אשקלון עם המאמן עידו דניאל
הכל התחיל לפני 15 שנים, כשהקים בכלל אגודת כדורסל אחרת בעיר, מכבי אשקלון. “לפני 15 שנים הקמתי את מכבי אשקלון, ותוך 3 שנים הפכנו להיות מחלקת הנוער הבכירה בעיר”, סיפר רחמים והוסיף: “הגענו להיות אגודה מאוד גדולה ורצינית ואז העירייה ביקשה שנתאחד עם אליצור, שהייתה בזמנו קבוצת בוגרים בליגת העל, אך ללא מחלקת נוער. נשארה להם רק קבוצת נוער אחת ולנו 12 קבוצות, כל הילדים שהיו אצלם עברו אלינו, למרות שקבוצת הבוגרים שלנו שיחקה בליגה א' ושלהם שיחקה בליגת העל”.
איך אתה מסביר את זה? למה שילד יעדיף לשחק באגודה עם קבוצת בוגרים בליגה א’ ולא בליגת העל? “הייתי כוכב, במשך 10 שנים שימשתי כקפטן באליצור ותוך שנתיים עלינו לליגה ארצית מליגה ג’. אני דמות ידועה בעיר, עשיתי המון בכדורסל באשקלון ולכן משכתי הורים וילדים שרצו לעבוד איתי”.
רחמים מספר כי היו מי שהמליצו לו שלא להתאחד עם אליצור, “אך לאחר שראש העיר פנה אליי השתכנעתי. מחלקות הנוער התאחדו וקבוצת הבוגרים שלנו מליגה א’ הפכה לקבוצת בת של אליצור מליגת העל. אחרי שלושה חודשים קראו לי ואמרו לי: ‘תודה על הכל, סיימת את דרכך במועדון’. שלחו אותי הביתה. אמרתי לרוני מהצרי, שהיה אז ראש העיר: ‘ראש עיר של עזה לא מתנהג איך שהתנהגתם. גנבתם אותי, אבל אני לא מתייאש – את מה שלקחתם ממני אני אקח בחזרה’”.
“אולי אשקלון לא בנויה לרמה גבוהה”
לאחר ש”גנבו” לו את האגודה שבנה במו ידיו, דני רחמים לא התייאש והחליט להקים אחת חדשה. “לפני 10 שנים החלטתי להקים אגודת כדורסל חדשה בעיר, א.ס אשקלון. כמובן שהיו התנגדויות מצד אליצור והעירייה. אליצור אגודת כדורסל דומיננטית בעיר והם לא רצו מתחרים. משנה לשנה עבדנו מקצועי ונכון והתפתחנו והיום אנחנו אחת האגודות הטובות בארץ, יש לנו קבוצת נוער בליגה לאומית ששואפת לעלות לליגת העל, שתי קבוצות ילדים ונערים ברמה לאומית. יש לנו באגודה כיום 16 קבוצות פעילות. אנחנו יכולים להגיע להרבה יותר הישגים אבל זה כבר סיפור אחר. להביא את רמת הכדורסל באשקלון לרמה גבוהה, אבל אולי העיר עדיין לא בנויה לדברים האלה”.
דני רחמים
למה אתה מתכוון? “כל עיר יכולה להעמיד קבוצה בליגת העל עם 3 מיליון מהעירייה. אני בעד הישגיות נכונה שנבנית נכון עם התושבים של העיר. הדבר הראשון שרציתי כשהקמתי את האגודה שלי זה צוות מאמנים שיוכל לתפעל אותה. לפני 10 שנים חיפשתי וחיפשתי ובקושי היו 2-3 מאמני כדורסל באשקלון. לקחתי מאמנים צעירים, עבדתי איתם, לימדתי והכשרתי אותם. היום יש לי צוות מאמנים נהדר, אנשים שיודעים את העבודה, אנשי חינוך שמבינים את מהות הספורט והתפקיד שלהם. כל המאמנים באגודה שלי אשקלונים שגדלו פה במערכת שלנו, לאט לאט היום הם כבר ברמה לאומית ועושים עבודה יפה מאוד.
“לאחר שבנינו את צוות המאמנים בנינו מחלקת נוער טובה. אני מאמין בבסיס של קודם כל נוער וילדים, ועל זה לבנות את קבוצת הבוגרים ולשלב שחקנים תוצרת בית. בדרך כלל קבוצות חושבות קודם כל על הבוגרים, אצלי זה הפוך. בזמן האחרון למשל שחררתי שחקנים שהגיעו לרמה לאומית להפועל תל אביב, זה התפקיד הראשוני של אגודה בעיר, לפתח שחקנים צעירים ולתת להם להתקדם. אני בעד קבוצות בוגרים עם שכל, היגיון ויכולת לנהל את הקבוצה, צריכה להיות דרך, שיטה ותוכניות ארוכות טווח, ברגע שזה לא עובד נכון אין שום סיכוי להתקדם”.
אז מה אתה מציע? “הגישה שלי היא מקצוענות, עקביות ועבודה קשה – בלי שלושת הדברים האלה אין שום סיכוי להצליח בספורט. אני מאמין בזה וזה מביא תוצאות. הקמתי את האגודה בשנת 2009 לבד. ראיתי את ההתנהלות של הכדורסל ובכלל של הספורט בעיר, והבנתי שמעניין את כולם רק ביזנס ולא לקדם שחקנים צעירים ומאמנים אשקלונים.
“הקמתי, אימנתי ובניתי אגודה שלמה והיום אני מאוד מרוצה ממה שקורה אנחנו מונים מעל 200 ספורטאים, הורים שמגובשים סביב הילדים שלהם, ובקרוב נקים בית ספר לכדורסל ואני מאמין שנהיה 700-800 ספורטאים פעילים באגודה. אני מקווה שבית הספר הזה יזניק את העיר ליצור שחקני כדורסל ברמת מאוד גבוהות. מקיף א’ שהגיע לליגת העל לבתי ספר, שזאת הליגה הבכירה שיש בה שידורים ישירים בטלוויזיה, רוב השחקנים שמשחקים שם גדלו אצלנו באגודה. אם נעבוד נכון, תוך שנתיים-שלוש נגיע לצמרת הכדורסל בישראל בילדים ובנוער. ברגע שקמנו לאליצור היו 250 ספורטאים במחלקת נוער. מאז קרתה מהפכה בעיר, הם נשארו בלי מחלקת נוער, כולם עברו אלינו”.
בכמה העירייה תקצבה אתכם העונה? ממה התקציב שלכם נבנה? “470 אלף שקלים. התקציב שלנו העונה נשען בעיקר על התקצוב הזה מהעירייה ועל הכנסות ממחלקת הנוער. השנה בליגה הארצית נעלה הילוך בקבוצה הבוגרת, זאת כבר ליגה חצי מקצוענית. אני מצפה להיפגש עם תומר גלאם ולדבר איתו על התקציב לקבוצת הבוגרים לשנה הבאה שצריך לגדול באופן משמעותי כי השנה הוא היה מאוד קטן”.
“העיר מושכת אותנו למטה”
לרחמים יש ביקורת לא מעטה על שיתוף הפעולה עם העירייה ולתחושתו, בעירייה פחות מבינים את החיוניות של הספורט לעיר, “לצערי לא תמיד מבינים מה אני רוצה, אני לא מוצא את השפה המשותפת עם העירייה שאנחנו תלויים בה ואני זקוק לשיתוף הפעולה איתה. האגודה שלי חייבת לפעול בתוך אווירה ספורטיבית, במקום בו מעריכים ספורט, קשה להגיע לרמות הגבוהות בלי שיתוף פעולה. העיר מושכת אותנו למטה, אבל בזמן האחרון אני מרגיש שזה מתחיל להשתחרר. אני מאמין שנפעיל לחץ ונשכנע וההישגים שאנחנו מביאים יעזרו לעירייה להבין שצריך לתקצב אותנו יותר. יש פוטנציאל גדול בעיר, בני נוער וילדים שלא מנווטים נכון. אני מקווה שנוכל לעזור לעיר בעניין הזה, העירייה מתחילה יותר מבינה את הצרכים שלנו ומבינה שאני צריך יותר מתקנים וגישה לבני הנוער דרך בתי הספר. אני חושב שיש קשר הדוק בין הכדורסל שהוא החינוך הבלתי פורמלי לחינוך הפורמלי. יש לי שיתוף פעולה טובה והבנה טובה עם ראש מנהל החינוך בעיר, יובל. אני מאמין שלאט נצליח להגשים את המקצוענות והיכולת באגודה ולהגיע לכל ילדי אשקלון.
דני רחמים ותומר גלאם בתקופת הבחירות. צילום: מטה גלאם
“ברגע שנגיע לסנכרון מלא עם העירייה גם נגיע להרבה יותר הישגים, אנחנו מבינים ושוחים בכדורסל, עיריית אשקלון צריכה להאמין בנו. אנחנו לא צריכים תקציב של מיליונים, רק מתקנים ראויים וגישה כדי לגייס כמה שיותר ילדים, אפשר לעשות פה משהו נהדר ונפלא. אני מאמין שיהיה טוב, אני אופטימי. יש לי דרך שלא מסיטים אותי ממנה, פעם אחת הסיטו אותי וזה נגמר בזה שגנבו לי את האגודה, זה עבר ונגמר ולא יחזור יותר. אני מצפה ורוצה שהעיר שלנו תשנה את הגישה שלה לספורט, רוצה לראות את כל ענפי הספורט בעיר פורחים בדרך מקצוענית עם הילדים של העיר הזאת, יש לזה חלק גדול בחינוך”.
מתבסס על כישרונות מקומיים
אז כאמור, הקבוצה הבוגרת עלתה לליגה הארצית וזאת לאחר רצף מדהים של 16 ניצחונות, אשר רחמים סבור כי אילולא הקורונה היינו רואים רצף ארוך יותר של ניצחונות, “היו לנו משחקים מאוד יפים ומהנים, מתוך 16 משחקים ניצחנו את כולם. אם העונה הייתה ממשיכה ולא נעצרת בגלל הקורונה, עדיין לא היינו מפסידים שום משחק לדעתי, היינו במומנטום שאף אחד לא יכל לעצור אותנו. המאמן עידן דניאל עשה עבודה מצוינת, אבישי חטב הקפטן של הקבוצה גיבש והוביל את השחקנים. הקבוצה בנויה נכון, כולם חברים ומפרגנים אחד לשני. ברגע שאתה עובד מקצועי והכל סביבך מקצועי אז אין לאף אחד תלונות וטענות, כי הכל נעשה משיקולים מקצועיים בלבד וכולם יודעים את זה. זה הסוד של הקבוצה שלנו, כל המערכות אצלנו עם אנשים מקצועיים.
“האמת שיכלנו לעלות ליגה כבר לפני 5-6 שנים. באו כמה אנשי עסקים מהעיר והציעו לי 150 אלף שקל כדי להעלות את הקבוצה ליגה, אמרתי להם שבלי שחקני נוער מקומיים שאני יכול להעלות לבוגרים אין לי בשביל מה לעלות ליגה. מה אני אעשה, יביא שחקנים מקריית גת, אשדוד ויבנה? אני רוצה שלפחות חלק מהשחקנים יהיו אשקלונים שגדלו פה. העונה עזבו אותנו 3 שחקני נוער ברמת נבחרת ישראל והחלטתי שהקבוצה הבוגרת שלנו חייבת לעלות לליגה הארצית כדי לתת מענה לשחקנים שגדלים אצלי. עלינו עם שלד של השחקנים שגדלו אצלנו עם חיזוק מסוים, הכי בריא לעשות כך”.
הקורונה כאן כדי להישאר. זה המסר היחיד שעליו כנראה כולם מסכימים. לגבי כמה זמן ובאיזה רמה היא תמשיך להשפיע על חיינו ,ככל הנראה רק הזמן יגיד. הזמן ותוצאות המרוץ אחר התרופה והחיסון. בין לבין יש כאן עולם שמתמודד. ויש אותנו, מדינה קטנה ומיוחדת, עם ריבוי דעות וקהילות וכעת גם ריבוי שרים ומגמות. מעולם לא היה כאן נושא שכל כך הרבה משרדים עסקו בו, בו זמנית. הבעיה הראשונה: כמעט כל משרד מחזיק בדעה אחרת על אופן ההתמודדות מול הנגיף. הבעיה השנייה והגדולה יותר: כל משרד גם מביע את דעתו בגלוי ובנחרצות. והרי לך בליל של מסרים שיוצאים מתוך אותה ממשלה. והציבור, מה איתו? מה הוא אמור לעשות עם הערב רב של דעות שיוצא מתוך הגוף שאמור לנהל כאן את העניינים? נכון שבסוף יוצאת החלטה: סגר כאן, סגירת בית ספר שם, הגבלות חדשות, אכיפה מוגברת, אכיפה פחותה ועוד. בסופו של יום, האזרח הקטן – שהוא גם מבוגר וגם צעיר, שהוא גם ילד של מישהו וגם הורה של מישהו – יוצא מבולבל. וכשהוא מבולבל הוא פועל אינסטינקטיבית.
פיני ביטון. צילום: פבל
תודה לאל שהרוב המכריע בציבור פועל אינסטינקטיבית ובאחריות. הרוב המוחלט מסתובב עם מסיכות ונענה כמעט לכל ההנחיות. יחד עם זאת, קשה לבוא בטענות לאלה שמגלים חוסר אמון. אני מניח שכל מי שטוען כך או אחרת עושה זאת מתוך אמונה שזה מה שנכון. אני בטוח שכל השרים והיועצים מחויבים למה שהם אומרים ועושים זאת אחרי שיקול דעת. אבל דחילקום, אנחנו האזרחים לא אמורים לקום על הבוקר ולקבל החלטה באיזו דעה לבחור או על פי איזה קו ללכת. הקו של משרד האוצר? של משרד הביטחון? של משרד החינוך? או של משרד הבריאות? בשפת הרחוב הייתי אומר לכם: "שיגעתם את ראבי".
בכלל מוזר בעיניי שאחרי כל הנאומים שביבי העביר בנושא, הציבור עדיין מבולבל. מוזר בעיניי שהוא מאפשר לכל השרים להעביר מסרים סותרים זה מזה. זו שעת חירום לא? זו הרי שעת חירום בריאותית, כלכלית וביטחונית, אז למה אין קבינט של קורונה? (אני יודע שיש ועדת קורונה, אבל עובדתית היא לא מתעסקת במסרים לציבור). קבינט שמורכב מכל השרים הנוגעים בדבר. קבינט שרק הוא מוסמך להוציא הודעה בשם הממשלה. הרי ברור לכולנו שהודעות שיוצאות מהקבינט הביטחוני למשל, יוצאות לאחר דיון לעתים סוער. דיון שבו הועלו דעות של כל הצדדים אבל בסוף התקבלה החלטה אחת והיא הקובעת. כאן אמנם מתקבלת החלטה (לא תמיד הכי ברורה בעולם, אבל מילא) אבל מלווים אותה עשרות מסרים סותרים מטעם שרים שלמעשה היו אמורים להיות שותפים להחלטה.
בחייאת דינקום, אנחנו בתוך הסרט הזה כמעט חצי שנה. הבחירות כבר מאחורינו. יש ממשלה. היא קמה הרי מכורח הנסיבות והמציאות . אז למה אתם לא מדברים בשפה אחת?
ואחרי כל זה, יש לי תובנה ונקודת מבט משלי ואני מקווה שאני לא מטעה איש, אני גם לא בעל תפקיד אז קחו אותי בעירבון מוגבל . לדעתי ההסתכלות על הקורונה ברמה מדינתית צריכה לבוא רק מהנתונים שמגיעים ממחלקות המונשמים בבתי החולים. ככל שפותחים את הסגר ומאפשרים לציבור עוד ועוד חופש – בתוך קיום הנחיות הנדרשות כמובן – מסיכה, היגיינה, ריחוק וכדומה – חייבים להמשיך לעקוב אחרי מספר המורדמים והמונשמים. בינינו, גם אם מסתובבים מאות אלפים של נשאים, כאשר רובם ככולם חסרי תסמינים וכאשר מספר המונשמים בבתי החולים לא עולה, ובינתיים לשמחתנו הוא רק יורד, אז אפשר להמשיך לנהל כאן מערכת חיים שפויה, בעיקר כלכלית, ולהפסיק להפחיד אותנו בוקר וערב מהגל הבא.
סמוך לשעה 4 לפנות בוקר התקבלה במוקד כיבוי אש הודעה על שריפת מסעדה 'טופ-טלטי כנאפה' במתחם פורטה דה סול במערב שכונת ברנע. ארבעה צוותים מתחנת הכיבוי באשקלון יצאו למקום. יחד איתם הוזנקו למקום גם אמבולנס של מד"א וניידות משטרה.
לוחמי האש הגיעו למקום וזיהו כי מדובר בשריפה בגג המסעדה ומיד החלו בפעולות כיבוי.
הפיח במסעדת הכנאפה באשקלון. צילום: דוברות כב"ה
במקביל צוות לוחמים נוסף חדר לתוך המבנה וזיהה מספר מוקדים במטבח.
