האמת היא ששקלתי רבות אם לחזור ולדוש בנושא המיגוניות מהשבוע שעבר. משום מה הייתה לי תחושה שאקבל תשובה “אקטיבית”, תשובה בדמות שינוע מיגוניות לשכונות שבהן יש צורך בהול. מאחר שלא קורה כלום בשטח מחד, ומאידך אני לא מקבל תשובה עניינית מהעירייה, אני משאיר לכם קוראים יקרים לנסות להבין למה. מן הסתם לא אחזור כאן על סופרלטיבים שחולקו כאן למכביר לעומד בראש המערכת (גם לא חוזר מהם בשלב זה. תכל’ס, זה היה מגיע לו), רק אמשיך לתהות כמותכם, מה בדיוק קורה כאן?
האמת היא שלא רק בנושא המיגוניות מתחילות לצוץ שאלות. מי מכם שעוקב אחר הטור שלי יודע וזוכר את תהייתי לפני הבחירות לגבי החשש ממערכת ציבורית שעלולה להיות כפופה לתכתיבים של רבנים ובעלי עניין. לא, איני רומז או מכוון לכך שזה המצב, אבל אני בהחלט מתחיל להיות מודאג!
פיני ביטון. "בלי חשבון"
כאן המקום להזכיר שאנחנו עומדים היום חצי שנה אחרי הבחירות. חצי שנה זה לא זמן לסיכומים, אבל בהחלט זמן לעצירה וחשיבה שכלתנית לאן פנינו. כידוע, במחוזותינו המספר 100 מציין הרבה דברים. במקרה שלנו הוא מכוון ל-100 ימי החסד שאנו נוהגים להעניק לבעלי תפקיד או מערכות שזה עתה נכנסו לתפקידם. במקרה שלנו עברו להם כמעט 200, אז יש בהחלט עניין לעצור ולשאול. יש עניין גם ובעיקר משום שמערכת הבחירות כאן הייתה סוערת, ועלו בה האשמות מהאשמות שונות משני המחנות. בסופו של יום נבחרה הנהגה. והיא נבחרה על רקע מצע והבטחות של מה שהיה הוא לא מה שיהיה. היום כבר אפשר לשאול, האומנם? האם באמת מה שהיה זה לא מה שיש… עדיין? האם המערכת החדשה הפיקה לקחים ולמדה מטעויות העבר?
וואלה, לא יודע. יותר נכון, ממש לא בטוח. תראו, אין ויכוח על זה שהנדוניה שאותה קיבלה ההנהגה החדשה היא לא משהו להתפאר. בעיקר בהיבט הכלכלי. גם אין ויכוח על זה שבעבר היו כאן מינויים לא לגמרי על בסיס הכישורים, אלא על טהרת הקשרים. יודעים מה? אני אפילו לא מצפה מפוליטיקאי “לשכוח” לגמרי מי עזר לו להיבחר ולהתנהל נטו ב-100% על פי צורכי המערכת. אבל אני בטוח לחלוטין שבכל קונסטלציה, ובוודאי במקרה דנן, שבו הקופה מדולדלת, ההחלטות תהיינה כאלה שלא פוגעות ברעיון המרכזי: שמירה על חוסנה המקצועי, האנושי והכלכלי של העירייה.
בניין עיריית אשקלון. צילום: אורי קריספין
כשחברי קואליציה מתחילים לעשות סימנים של חוסר נוחות לנוכח מה שקורה כשחבר מועצה מוותר על תפקיד בתיק מרכזי כי נראה לו שאינו יכול לתרום, רק בגלל איך שהעסק מתנהל, אתה מבין שיש כאן בעיה ומתחיל לחקור. וכשאני חוקר, אני גם חופר! ואני, תאמינו או לא, יש לי כנראה גנים של ארכיאולוג. אני חופר לאט, אוסף חלקיקי פריטים וממצאים ומחבר אותם על מנת לקבל תמונה שלמה. אני מוכרח לומר כבר עתה: התמונה השלמה לא מעודדת בכלל. היכולת של מערכת מקולקלת לתקן את עצמה נעוצה קודם כול במשאב האנושי הטוב הקיים בתוכה. אחר כך נכנס העניין של כמה המערכת באמת עצמאית לפעול ללא שיקולים זרים כאשר רק טובת העניין לנגד עיניה. ובסוף, אתה רוצה להאמין ש”המוח” של כל הסיפור הזה פועל עצמאית כשכל המערכות המחוברות אליו מזרימות לו חמצן בדמות מחלקות ואגפים המנוהלים מיטבית ובאופן מקצועי.
לצערי הרב (מוזר… תמיד יש רב בסיפור הזה), הרבה ממה שציינתי לא קורה. אין ספק שמערכות רבות בעירייה אכן עובדות ומתפקדות די טוב. יחד עם זאת, כשאתה יודע שהמערכת חלשה כלכלית ונדרשים מהלכים לשיפור, אחד המהלכים המחויבים הוא קיצוץ בכמות העובדים. מוזר שבאורח פלא דווקא מתווספים עובדים. טוב, אנחנו לא תמימים, יש כנראה מחיר שצריך לשלם אחרי בחירות. השאלה היא האם נעשים מהלכים שהמחיר לא יהיה גבוה מדי? גבוה מדי מבחינתי זה לקבל עובדים לתפקידים לא נדרשים או להזיז עובדים טובים כדי לפנות מקום ל”בעלי החוב”.
שוב לצערי הרב, קורה כאן משהו מוזר: הביאו מנכ”לית חדשה ויצאו בהצהרות שהנה הגיעה המושיעה שתעשה סדר ותדאג לניתוב נכון של משאבים. טוב נו, גם שם חפרתי. מסתבר שהיא לא יותר מאחת שבחרה ליישר קו למהלכים העטופים בהגדרות יפות של “שינויים במבנה הארגוני” כשבעצם השינויים הם בעיקר הזזת בעלי תפקידים טובים והגונים. את השיקולים שמאחורי זה אני ממש לא רואה כמקצועיים. יותר מזה, מתקיימת כאן פגיעה רוחבית בשכרם של עובדים בדמות קיצוצים בשעות וכדומה, תחת הכותרת הבראה וחיסכון. אולי יש כאן חיסכון, הבראה בטוח לא, כי הכסף מנותב למטרות אחרות, כפי שכבר ציינו. מבלי לחשוף יתר על המידה פרטים ושמות שידועים לי, אני יודע להגיד שלפחות בשלושה מקרים פוגעים קשות במערכת מעצם הזזתם של עובדים מסורים אחראים ובעיקר ישרים מתפקידם, וכל זה רק בגלל שביצעו עבודתם נאמנה. אתם מבינים את זה? מי שטוב, נפגע. אחלה שיטת הבראה. לא אתעכב כאן על נחיצות תפקידו של בנו של הרב הידוע כמושך בחוטים. אולי בהמשך אנסה להבין עד כמה שווה למערכת העירונית אישיות שכזו בתוך הרשות, אולי יש כאן סייעתא דשמיא גדולה? אולי. נדע כנראה בהמשך. שיהיה ברור, אין למערכת שום סיכוי להיחלץ ממצבה העגום בלי ההון האנושי הטוב הגלום בתוכה. פגיעה בעובדים הטובים מטילה צל כבד מאוד על כל העשייה של כולם. איך בדיוק נותנים מוטיבציה לעובדים הטובים באמת להמשיך להיות כאלה? (ואיפה בדיוק ועד העובדים בסיפור הזה, לעזאזל?) מה אמור לחשוב מנהל/ עובד טוב: כדאי להיות טוב או שהעיקר להיות מקורב? סוגיה אמיתית ומהותית.
תראו חברים, זהו סיכום ביניים על קצה המזלג. יודעים למה? כי העיר והמערכת חשובים לי. נראה ראוי יותר להדליק נורות אזהרה רגע לפני הנפילה לתהום ולא לחכות לנפילה רק כדי לומר “אמרתי לכם”! נמתין ונראה.
