לאחר שהפועל אשקלון נשרה רשמית לליגה הלאומית, הגיעו חניכיו של מסאי דגו למשחק נוסף לפרוטוקול במסגרת ליגת העל. בקבוצה קיוו כי לאחר שעננת הלחץ התפזרה מהמועדון אולי ניתן יהיה לראות מהקבוצה ניצוצות של כדורגל מול הפועל רעננה המצויינת של מנחם קורצקי. דגו החליט לוותר כמעט על כל הזרים שלו והעניק את הקרדיט לעודד גביש, ליאור חדריאן, ואדריאן רוצ'ט על חשבונם של מילאן סמיליאניץ', ברניסלאב יובאנוביץ' ודלה איינוגבה.
זה לא לקח הרבה זמן לרעננה, שלא הייתה זקוקה להתאמץ יתר על המידה. עודד גביש נגח לעברו של עוז ראלי, שאיבד לכרם ארשיד שסובב לפינה הרחוקה. חדריאן ניסה להציל אך לא הצליח להושיע והפועל רעננה עולה ליתרון. גביש וראלי הוכיחו פעם נוספת מדוע הקהל האשקלוני לא אוהב את נוכחותם על הדשא.
בדקה ה-9 הפועל רעננה הוציאה קרן קצרה, שהסתיימה בהרמה מצויינת לראשו של עדי נמני שנותר חופשי ברחבה ובקלילות קבע 2:0. בדקה ה-24 תומר סויסה, ששיחק אשתקד באשקלון, בעט כדור חופשי, חדריאן הדף רע, אך למזלו הכדור פגע לא טוב בעלי קמארה שניצב חמישה מטרים מהשער ומול שער חשוף לחלוטין החמיץ. 2:0 עם תום המחצית.
אחד מרגעי השיא בפרשת שמעוני אמורה להתרחש בעוד כשבועיים, אז אמור לעלות על הדוכן חוסה לואיס לימברק, מי שהיה נהגו של איש העסקים גבי מגנזי.
לימברק אמור לעלות לדוכן העדים ולגולל את גרסתו בתור מי שהיה, כך על פי כתב האישום, צינור להעברת כספי השוחד מצד מגנזי לידי משה פונטה עבור איתמר שמעוני.
עדותו תיפרש לפחות על שני ימי דיונים, כך שבדיון הראשון שיתקיים ביום שני בעוד שבועיים תיערך החקירה הראשית שלו על ידי הפרקליטות וכן חקירה נגדית על ידי חלק מהסנגורים. החלק השני צפוי להתקיים שבוע לאחר מכן ביום שני ובו צפויה להתקיים החקירה הנגדית על ידי עו"ד עמיר ג'ורג'י, סנגורו של משה פונטה.
תשלום במזומן בחניון
על פי כתב האישום שהוגש בחודש פברואר בשנה שעברה, בתאריך 28.5.2015 נפגש לימברק, בשליחותו של מגנזי, עם משה פונטה בחניון של מלון ריץ קרלטון בהרצליה ושם העביר לו, עבור שמעוני, סכום מזומן בסך 100 אלף שקלים. הכספים הללו, כך לפי האישום, שימשו לכיסוי עבור תשלומי הסכמי השתיקה שעליהם חתם שמעוני.
כאן בחניה. מלון ריץ קרלטון הרצליה. צילום: דודו בכר
מה הייתה התמורה עבור הכספים הללו? בפרקליטות תיארו זאת בכתב האישום: “במהלך התקופה הרלוונטית לכתב האישום היה מגנזי בעל אינטרסים כלכליים משמעותיים בעיר אשקלון. בשנת 2014 זכתה חברת 'מגנזי תשתיות בע”מ', אשר בבעלותו של מגנזי, במספר מכרזים של החברה הכלכלית אשקלון, במסגרתם נדרשה לבצע עבודות בנייה במספר בתי ספר וגני ילדים. את עבודות הבנייה שנדרשו במסגרת המכרזים ביצעה חברת 'רמט טרום מבנים בע”מ', אשר מגנזי החזיק ב-51 אחוז ממניותיה”.
גבי מגנזי בהארכת מעצרו בפרשת "מטה יהודה". צילום: עופר וקנין
אחד הפרויקטים ששיפץ מגנזי היה בית ספר אסף מיימון. על מנת שקבלן השיפוצים יעמוד בהתחייבויותיו נוהגת החברה הכלכלית, שהייתה אמונה על ניהול הפרויקטים, לקזז סכום כסף מתוך התשלומים המגיעים לקבלן. במקרה הזה קיזזה החכ”ל סך של 217,514 שקלים, וכספים אלה מוגדרים “דמי עיכבון”. בנוסף, הפקיד מגנזי ערבות בנקאית.
עונת הרחצה 2018 רק נפתחה ובמשרד להגנת הסביבה טוענים לשיפור משמעותי בחופי ישראל בהשוואה לשנה שעברה. ממדד 'חוף נקי' שבודק המשרד, עולה כי 74.24% מהחופים שנבדקו דורגו כ"נקיים" עד "נקיים מאוד" – זאת, לעומת 65% באותה תקופה בשנה שעברה. מתחילת שנת 2018, 66% מהחופים שנבדקו נמצאו נקיים לפחות 70% מהזמן.
תלמידים במבצע ניקיון החופים. צילום: דוברות מוא"ז חוף אשקלון
המדד מגלה גם כי אשקלון או חוף אשקלון הן לא מהרשויות הנמצאות ברשימת הרשויות שבהן החופים הכי נקיים. הרשות החופית המלוכלכת ביותר היא גן רווה; ואילו הרשויות הנקיות ביותר הן: חדרה, אשדוד, תל אביב-יפו, בת ים, חוף השרון, הרצליה, עמק חפר, ג'יסר א-זרקא ומטה אשר.
אם לא רשות שחופיה נקיים – אולי נתנחם באיזה חוף באזורינו שהצליח להשתחל לרשימת החופים הנקיים. גם בזה התוצאה עגומה. החופים הנקיים ביותר בישראל הם: ראש הנקרה, בצת, כזיב, שבי ציון, חצרות יסף, בוסתן הגליל, עכו דרום, הבונים, ג'יסר א-זרקא, חדרה דייגים, אולגה, בית ינאי, צפון נתניה, נחל פולג דרום, גדר תע"ש- סידני עלי, הרצליה דרום, הצוק, תל ברוך, בת ים, גן לאומי פלמחים, אשדוד דרום, מפרץ השמש אילת. כל כך הרבה חופים אבל אף חוף מחופי אשקלון או מחופי המועצה האזורית חוף אשקלון לא זכה לציון גבוה כל כך.
החופים מזוהמים. אילוסטרציה: עמיר ארד.
תכנית חוף נקי של המשרד להגנת הסביבה פועלת למעלה מעשור במטרה לשמור על חופי הים הלא מוכרזים נקיים במהלך כל השנה. מדד חוף נקי הוא כלי המשמש להערכה אחידה ואובייקטיבית של מידת ניקיון חופי הארץ הלא מוכרזים, בים התיכון ובמפרץ אילת. עם פתיחת עונת הרחצה, המשרד להגנת הסביבה קורא לנופשים, למטיילים ולחוגגים לאסוף אחריהם את שאריות הפסולת והכלים החד-פעמיים, ולהימנע מזיהום ומלכלוך חופי ישראל.
זמן קצר לאחר שמנכ"ל העירייה חיים סופר סיכם על פרישה מהעירייה, הגיע גם תורה של גזברית העירייה, נחמה שריקי לסיים את תפקידה ולפרוש לגמלאות. גורם בעירייה אומר כי התקבלה החלטה כוללת וכי שריקי שהודיעה בסוף השבוע על פרישה, היא, ככל הנראה, גם אינה האחרונה. "בעצה משותפת עם איציק ויצמן (מ"מ מנכ"ל העירייה), החליט תומר 'לנקות' את העירייה מכל האנשים שמזוהים עם חיים סופר ואיתמר שמעוני וכך הראו לנחמה את הדרך החוצה. היא הבינה את הכיוון ופרשה. אני גם מאמין שנחמה היא לא האחרונה", אמר הגורם.
שריקי, עובדת עירייה ותיקה נכנס לתפקידה לפני שלוש וחצי שנים. היא החליפה בתפקידה את הגזברית נעמי אנוך, שהחליפה את פיני בוסקילה, אך סיימה את תפקידה זמן קצר לאחר שנבחרה.
מנכ"ל העירייה לשעבר, חיים סופר
במהלך כהונתה אירעה תקרית שגם כן העיבה על יחסיה עם הנהלת העירייה. מדובר במכרז שהתקיים לבחירה של סגנית גזבר ולתפקיד נבחרה, בינואר 2017, חגית קראדי-אלישע. אלא שעל פי גורמים בעירייה, שריקי הייתה זו שהתנגדה נחרצות לכך שקראדי-אלישע תכהן בתפקיד זה. לאור המצב הבעייתי הזה נאלצו להודיע לה כי למרות שזכתה היא לא תכהן בתפקיד וקראדי-אלישע מצידה הגישה תביעה, זאת מאחר והיא התפטרה ממקום עבודתה הקודם. לבסוף, במהלך ניהול התביעה נגד העירייה ובמסגרת הסכם פשרה נאלצה העירייה לפצות את קראדי-אלישע בסכום כסף ולסיים את תביעה.
שריקי שימשה במגוון רחב של תפקידים ב-29 השנים האחרונות, ובכללם תקציבנית, מנהלת תקציב פיתוח ומנהלת אגף התקציבים. כאמור, בשלוש וחצי השנים האחרונות כיהנה שריקי בתפקיד הגזברית, בתקופה מאתגרת בה כיהנו שלושה ראשי עיר.
"אני מודה לגזברית העירייה נחמה שריקי, על העבודה שעשתה עד כה" מסר לפני זמן קצר ראש העירייה בפועל, תומר גלאם שניאות,על פי דבריו, להיענות לבקשתה "בכוונתנו לפעול בהקדם לאיתור גזבר חדש לעירייה, נוכח האתגרים הרבים העומדים על הפרק. אנו שומרים על איתנותה הפיננסית של העירייה, ונמשיך לעשות זאת גם בעתיד".
תומר גלאם . מודה לשריקי. צילום: ניסן ראובני
שריקי עצמה התייחסה לתקופה הארוכה שבה עבדה בתפקידים המגוונים במוסדות העירייה. "עיריית אשקלון הפכה למשפחתי השנייה בשלושת העשורים האחרונים. עבדתי לילות כימים מתוך תחושה ציבורית עמוקה. הייתה לי הזכות להיות גזברית העירייה בתקופה הכי מאתגרת של העיר אשקלון" מסרה שריקי היום "אני שמחה שעמדנו בכלל היעדים המקצועיים, שמרנו על רשות איתנה וזכינו בפרס ניהול תקין בכל שנה. בחודשים הקרובים אבצע תהליך חפיפה מסודר לגזבר שייבחר. ברצוני להודות לראש העיר בפועל, תומר גלאם, למנהלי ועובדי העירייה על העבודה המשותפת".
לפני כחצי שנה התקבלה בשעת ליל, שיחה המוקד 100 של המשטרה. מעברו השני של קו הטלפון, נער מבוהל בגיל ההתבגרות. "בואו מהר אבא שלי מרביץ לאמא", סיפר הנער למוקדנית מעברו השני של הקו. בעקבות אותה תלונה הוזעקו לבית המשפחה שוטרי הסיור של משטרת אשקלון. לאחר בירור ואימות האירוע שדווח, עיכבו השוטרים באופן מיידי את האב לחקירה בתחנת המשטרה.
מהחקירה עולה כי שני בני הזוג נכנסו לעימות, לאחר שהאישה העירה לבעלה על שתייה מופרזת של אלכוהול באותו הערב. ההערה הרתיחה את הבעל ומכאן הדרך היתה קצרה להרמת ידיים. על פי התלונה שהוגשה במשטרה על ידי האם שנתבקשה למסור עדות, לאחר אותה הערה סטר לה בעלה בחוזקה, כל זאת בנוכחות בנם המשותף -נער בגיל ההתבגרות.
אילוסטרציה. צילום: asap
בהמשך הוסיף חטא על פשע כשנגע באיבריה המוצנעים בניגוד לרצונה. האב השתוי לא הסתפק בכך ואף המשיך ואיים עליה.
כבר מגיל 10 ידעה עו"ד לימור רוט-חזן שהיא תהיה עורכת דין ותתעסק בתחום הפלילי. משהו בתחום הזה ריתק אותה כבר בגיל צעיר. אז היא כמובן לא ידעה להגדיר זאת במילים, אבל היום היא אומרת שזאת בעיקר היכולת להשפיע על מהלך החיים של אנשים אחרים ולעזור לאוכלוסייה שמסתבכת עם החוק. וכן, זה תקף גם אם מדובר באנשים שעברו עבירות מין או עבירות קשות אחרות.
לימור רוט חזן. צילום: אור קריספין
היא בת 46, נשואה לעופר ואימא לשלושה ילדים: יוראי (15), שחר (13) וזיו (10). בני המשפחה מתגוררים בקיבוץ נגבה. היא נולדה וגדלה באשקלון, בת שנייה מתוך ארבע בנות. אביה קבלן חשמל, ואימה מזכירה רפואית, שלושת אחיותיה מתעסקות בתחומים אחרים לגמרי. “יצא ככה שארבעתנו בחרנו כיוונים שונים. במשפחה שלנו הכול התקבל, אנחנו מאוד פתוחים, מגובשים ומדברים על הכול”, היא אומרת.
בתיכון למדה בתגר ולאחר מכן התגייסה לצה”ל לתפקיד מדריכת חי”ר. משם המשיכה מיד ללימודי משפטים באוניברסיטת בר אילן ולאחר מכן עשתה את ההתמחות שלה במשרד של משה אלוני. “זה היה משרד מאוד נחשב בזמנו, של מי שהיה אז יו"ר ועד מחוז תל אביב ונחשב מאושיות המשפט הפלילי. לא שהיו לי ספקות, אבל במהלך ההתמחות ההבנה שאני נמצאת במקום הנכון רק התחדדה אצלי יותר. זה היה מרתק, בכלל התחום הזה הוא כמו דרמה ממושכת, וכל תיק הוא עולם ומלואו”.
לימור רוט חזן. צילום: אורי קריספין
תוך כדי ההמתנה לבחינות הלשכה, בזמן ששאר הסטודנטים שיננו את החומר במסדרונות, רוט-חזן כבר תכננה את המשרד הפרטי שתפתח. וכך, בתום שנה של התמחות, חברה לשותף, והשניים פתחו משרד עצמאי בתל אביב.
מה ראית בחזון שלך? “ראיתי משרד שנותן שירות מאוד אישי לאנשים שהסתבכו עם החוק. זה אולי נשמע כמו קלישאה, אבל אני באמת ראיתי את זה ככה, שאני באה להילחם על הצדק ולהוציא אותו לאור. התחלתי להילחם כבר מהרגע הראשון, ואני עושה את זה עד היום”.
קפצת ישר למים העמוקים. “כן, לא הייתי שכירה אפילו יום אחד בחיים שלי. זה אולי נשמע קצת יומרני, אבל האמנתי בעצמי, למרות שהייתי צעירה וחסרת ניסיון. הדרך הייתה כל כך ברורה לי, שלא הרגשתי שום צורך להתמהמה”.
זוכרת את הלקוח הראשון? “דווקא כן. בסידורים לקראת פתיחת המשרד הלכתי לקנות מדפסת. תוך כדי שאני מדברת עם בעל החנות הוא מספר לי שהייתה פשיטה של משטרה על העסק שלו בעקבות חשד לביצוע עבירות מרמה, וכך יצאתי גם עם מדפסת וגם עם לקוח ראשון. גם את הלקוח השני אני זוכרת, הוא היה בעל המזנון שהיה מתחת למשרד שלי שהסתבך בעבירות אלימות. ככה זה התחיל, משם זה רק הלך והתפתח”.
“הייתי מתקבלת בהרמת גבה”
היא קיבלה את הרישיון כבר לפני 20 שנה. בתקופה ההיא נשים בתחום הפלילי היו עניין חריג. “ההורים שלי מאוד תמכו לאורך כל הדרך, אבל אפילו הם הביעו חשש מסוים”, היא אומרת. “אותם הדאיגה בעיקר העובדה שמדובר בתחום מאוד תובעני, שדורש הרבה מאוד שעות עבודה ולחץ מתמיד. העיסוק הוא בדיני נפשות וחיי אדם, וזה דרמטי, ולכן דורש גם המון משאבים נפשיים. באותה תקופה כל הסביבה קצת חששה שזה מקצוע שעלול להיות מסוכן עבורי, היות ויש מגע עם אוכלוסייה עברייני, אז היו תהיות בעניין”.
ואיך זה היום? “היום זה כבר ממש לא תחום גברי, ויש יותר ויותר נשים פליליסטיות. לגבי החשש, אני יכולה להגיד שמעולם לא הרגשתי בסכנה, בוודאי שלא מצד הלקוחות שלי. אבל אכן מדובר בתחום תובעני, שדורש זמינות של 24/7, לילות, שבתות וחגים. יש גם ביקורים ליליים בתאי מעצר, וזה לא תמיד נעים”.
מעצר חשוד. צילום דובר המשטרה
איך נראה ביקור כזה? “התחנה ריקה, ויש אווירה אחרת כשמדובר באמצע הלילה. בתחילת דרכי הייתי מתקבלת בהרמת גבה. מוזר היה לראות אישה במקום כזה באמצע הלילה, והיו שואלים אותי שאלות מוזרות. היום זה כבר לא קורה, המערכת התרגלה לנוכחות של נשים, ומתייחסים לזה בטבעיות מוחלטת”.
היו מקרים שבהם בכל זאת חששת? “אני יכולה לזכור מקרה אחד בלבד שהיה קצת חריג. התחלתי לקבל שיחות טלפון מוזרות שבהן נאמר לי לא לייצג לקוח מסוים, סוג של איומים אפילו. זה הטריד אותי מעט, ואמרתי לעצמי שאם זה יימשך, אני אפנה למשטרה. לשמחתי זה פסק, ואת הלקוח לא עזבתי. זה היה משהו חד פעמי וקטן שלא השפיע על המשך העבודה שלי בשום צורה”.
“יש לי לקוחות נורמטיביים”
בהמשך עשתה רוט-חזן גם תואר שני במשפטים והיא גם נוטריון. במשך שנים ארוכות הייתה חברה בוועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין והייתה גם יו"ר ועדת המשפטים במועצת הנשים בעיריית אשקלון ודירקטורית בתאגיד המים. במשך יותר מ-20 שנות פעילות עברו תחת ידיה מגוון תיקים ולקוחות מכל הסוגים. “נהוג לחשוב שרק עבריינים מסתבכים בפלילים, אבל זה לא כך. במציאות זה יכול לקרות לכל אחד. מספיק שתוגש תלונה, ואתה כבר הופך לחשוד. במשרד שלי יש לקוחות נורמטיביים לחלוטין, רופאים, אנשי היי-טק, אנשי חינוך ואנשי מערכת הביטחון, אפילו עורכי דין”.
היא טיפלה באלפי תיקים, רבים מהם נשכחו ברגע שניתן גזר הדין והיא יצאה מכותלי בית המשפט. אחרים עדיין מלווים אותה והולכים עמה שנים ארוכות. “תיקים מעניינים הם תיקים שאחרי עבודה קשה אפשר לסמן הצלחה. היה לי תיק של ארבעה אנשים שהואשמו בירי ועבירות חמורות, שהעונש עליהן הוא עד 20 שנות מאסר. לכאורה היו עדי ראייה לירי, והתיק היה כמעט סגור. אנחנו נלחמנו על החפות שלהם ובדרך לא דרך הצלחנו להוכיח אליבי באמצעות שיחת טלפון שכדי להשיג אותה קיבלנו צו מיוחד מבית משפט. בזכות השיחה הזאת הצלחנו לזכות אותם זיכוי מוחלט רגע לפני שהם מצאו את עצמם בכלא לשנים רבות”.
תיק אחר שהיא זוכרת היטב הוא של נער בן 16 שהשתכר במסיבת שכבה והתעורר בבית החולים עם הרעלת אלכוהול. בעודו מתאושש הגיעו אל חדרו בבית החולים שוטרים והתברר לו שהוא נחשד בעבירות מין בחברתו לשכבה. “נער צעיר, נורמטיבי לחלוטין ובן למשפחה נהדרת שהשתכר, הגיע לבית החולים ולא זכר דבר מאירועי אותו ערב. היינו במצב שיש לנו את גרסת הנערה נגדו, אבל אין גרסת נגד כי הוא פשוט לא זכר דבר, וזה היה, ללא ספק, תיק מורכב. בסופו של דבר הצלחנו למחוק את כתב האישום, שהיה מאוד חמור, והוא התגייס והיה לוחם מצטיין בצבא”.
אילוסטרציה: א.ס.א.פ קריאייטיב/ingimage
את מתייחסת אחרת לתיקים של עבירות מין? “אלה תיקים שמלווים בהרבה מאוד אמוציות, תיקים לא פשוטים בכלל, על אחת כמה וכמה כשמדובר בעבירות מין בתוך המשפחה. היו לי גם תיקים כאלה שהצלחתי לסגור, למרות שזה נראה אבוד מלכתחילה. כשאני מזכה אדם חף מפשע, שבקלות היה יכול למצוא את עצמו בכלא על עבירה שהוא לא ביצע, זה מביא המון סיפוק. יש המון תלונות שווא בנושא הזה”.
אבל לפעמים יושבים מולך עברייני מין שאינם חפים מפשע. “נכון. לא כל ייצוג הוא ייצוג לצורך הוכחת חפות. לעיתים מייצגים נאשם שמודה בביצוע העבירה, ואני שם על מנת לסייע לו להגיע לגזר דין מקל ומתאים לנסיבות. הרבה מאוד פעמים כתבי האישום רחבים מדי ולא משקפים את המציאות, ואפשר למחוק חלק גדול מהעבירות ולהקל בעונש. אני לא מגיעה מעמדה שיפוטית, זה לא התפקיד שלי לשאול אם הוא אשם או לא אשם. ואם הפרקליטות לא השכילה לאסוף מספיק ראיות, אז קיים ספק, ואנחנו נלך על הספק”.
ברמה האישית, איך את מרגישה כשאת מייצגת עבריין מין שהודה? “אין כאן רמה אישית, אני רואה את זה בעין מקצועית לגמרי. במצב כזה אני בוחנת אפשרויות טיפוליות ודרכים שבהן הוא יכול לכפר על העבירה באופן אחר, זה יכול להיות פיצוי או שירות לציבור. נכון, לא כולם חפים מפשע, וכשאני בעבודה אני נכנסת לדמות שהיא לגמרי טוטאלית ומאוד שונה ממי שאני בחיי הפרטיים, אי אפשר אחרת. כשנכנס אליי אדם שנחשד בביצוע עבירות מין, הוא מגיע במצב הכי שפל שלו, מושפל וחסר אונים. כשאני מדברת עם הלקוח, והוא משתף אותי בעולם שלו, מתגלות לי כל הנסיבות המקלות, ואני חושבת על דרכים לשקם אותו ולהביא אותו למקום אחר בחיים”.
פירמה. צילום: אורי קריספין
היו תיקים שסירבת לקחת? “כן. קודם כול אני תמיד מסרבת לתיקים נגד ביטחון המדינה. כשאני יושבת עם לקוח ומזהה שמשהו באישיות שלו לא נכון לי, אני לא אקח אותו. היה מקרה של מבוגר שנאשם באונס קטינה. בשיחה בחקירה הוא הכחיש הכול, אבל בשיחה איתי הוא הודה ואמר שהוא מאוהב בילדה. אני הייתי אמורה לחקור אותה ולהוכיח שהיא לא דוברת אמת, לא הייתי מסוגלת והתפטרתי מהייצוג שלו”.
היו גם תיקים מוזרים? “זכור לי בעיקר אחד, זה היה בתחילת הקריירה שלי. הגיעה אליי אישה שבעלה עורך דין וסיפרה לי שהוא החתים אותה על חוזה מין טרם החתונה. היא עמדה לפני גירושין והואשמה שהיא תקפה אותו. אחרי שחשפנו את החוזה היא זוכתה. אי אפשר להאמין שבן זוג עושה דבר כזה ושאישה נורמטיבית ואינטליגנטית גם חותמת עליו. היו שם סעיפים הזויים שדיברו על כך שאסור לה לסרב אף פעם ליחסי מין איתו ותנוחות ספציפיות שהיא חייבת לבצע”.
יש כישלונות שנחרטו? “יש תיק אחד שהולך איתי כבר הרבה זמן. הגיע אליי אדם חף מפשע לחלוטין, שהואשם בעבירות מרמה שהוא לא ביצע. הוא כל כך חשש מההליך המשפטי ופחד לקחת סיכון שהוא חתם על הסדר טיעון והודה בחלק מהעבירות”.
“נילחם על הזיכוי של מצרפי”
היא מטפלת גם בעבירות מרמה וצווארון לבן. בימים אלה מייצגת את פרץ מצרפי בפרשת עשות. מצרפי נעצר, והוגש נגדו כתב אישום בגין גניבה ממעביד, הפרת אמונים ועבירות חוק איסור הלבנת הון, עבירות שביצע לכאורה בזמן היותו יו"ר ועד העובדים במפעל. “אני יכולה לומר רק שהפרקליטות הגישה כתב אישום בתיק עשות מבלי שהיו בידיה שום ראיות לאשמה. אנחנו נילחם בתיק הזה עד הזיכוי, ובבוא היום אני אשמח לדבר על זה בהרחבה”. היא גם ייצגה את עופר שמעוני, אחיו של ראש העירייה המושעה איתמר שמעוני, בפרשה שמסעירה את העיר כולה. “אני יכולה להגיד שהפרקליטות טיפסה על סולם גבוה מדי, ותוצאות המשפט יוכיחו זאת. זה תיק מאוד מעניין, ועל פי ההיכרות שלי את חומר הראיות, יש כאן הרבה מה לעשות מבחינה משפטית”.
הוגש כתב אישום שלי שום ראיות לאשמה. פרץ מצרפי
יש לקוחות שנכנסים ללב יותר מאחרים? “כן. לקוחות הם קודם וכל בני אדם, וכמו בכל אינטראקציה עם בני אדם, יש כאלה שאת מתחברת אליהם יותר ברמה האישית וכאלה שפחות. לפעמים מגיעים אליי אנשים עם אישיות נעימה ומאוד כריזמטיים, אז קורה שנוצרים יחסי רעות. בכל שנות עבודתי נוצרו לי יחסי חברות קרובים רק עם שניים מהלקוחות שלי, וזה קשר שנמשך כבר שנים. ולא, הם לא הסתבכו בעבירות מין, אלא במשהו פעוט יחסית”.
במוצאי שבת 5.5 בהיכל התרבות יעקב כהן במופע סטנדאפ חדש.
יעקב כהן. צילום: דוד בכר
יעקב כהן עומד על הבמה במשך שעה ורבע ומצחיק רק באמצעות הטקסט ודרך ההגשה המטורפת שלו. הוא מוצא את החומרים המצחיקים שלו בתוך סיפור חייו: ההתפתחויות הדרמטיות בחייו בשנים שעברו מאז המופע הקודם, דמויות שפגש במסעותיו בתוך החברה הישראלית, כולם מעובדים לאמירה קומית מאוד בוטה ונועזת.
הפעם הוא מרחיב את הנושאים שבהם הוא עוסק – חתונה, ילדים, חיי נישואים – וכל אלו מקבלים טיפול במבט המיוחד והקומי של הבדרן מספר אחת של ישראל. כהן הוא, כמו תמיד, קומיקאי בנשמתו, תמיד זר לתל-אביביות, ליאפיות, מעין טריבון עממי וללא ספק אמן הסטנדאפ הבוגר והמצחיק שצמח בישראל.
מוצאי שבת 5.5, בשעה 21:30, היכל התרבות אשקלון
סרט והרצאה: "אהבתה מרתיחה את מי האמבט"
בראשון 6.5 במרכז הכנסים הקרנת הסרט "אהבתה מרתיחה את מי האמבט" והרצאה בנושא מאת יונית קמחי
תקציר הסרט: משפחת סשינו ניהלה בית מרחץ מסורתי עד שקוזהירו, אב המשפחה, החליט לעזוב את הבית. כאשר אשתו מגלה כי נותרו לחייה חודשים מספר בלבד היא בוחרת להסתיר זאת מבתה ועורכת רשימת משימות, ובהן למצוא את האב הנעלם ולפתוח מחדש את בית המרחץ.
הבמאי ריוטה נאקאנו זכור בוודאי בזכות סרטו הקודם המתוק “לתפוס את אבא”. סרטו החדש – המועמד של יפן לפרס האוסקר השנה – שוזר ברגישות רבה הומור עדין בתוך הסיפור הטרגי שסופו ידוע מראש ויוצר דמויות בלתי נשכחות שתאוות החיים בוערת בהן. שחקנים: רי מיאזאווה, האנה סוגישאקי, ג’ו אודגירי.
“כל מה שבניתי בעמל רב ובהשקעה אדירה ירד לטמיון” / איתמר שמעוני
כשהייתי בן עשר, הגעתי לראשונה למשחק של הפועל אשקלון. באותו היום התאהבתי בקבוצה והפכתי להיות “אוהד שרוף” שלה עד היום. כל השבוע הייתי מחכה למשחק ומגיע לעודד בכל הכוח. במרוצת השנים תמיד עקבתי אחרי הקבוצה וידעתי שיום יבוא והיא תהפוך להיות הפנינה של העיר.
שמעוני כראש עיר עם שחקני הפועל אשקלון. יח"צ
עם כניסתי לתפקיד ראש עיריית אשקלון קיבלתי החלטה לרכוש את הקבוצה מפרוספר אזגי, להשקיע בה כדי שתגיע לליגת העל ולמצוא רוכש פרטי שיצעיד את הקבוצה קדימה. בשלוש עונות עלינו יחד עם יובל נעים והצוות שתי ליגות וגם נשארנו בליגה. היינו שותפים כולנו לתחושה שבניהול נכון והכוונה הפועל אשקלון תתברג בליגת העל והפעם כדי להישאר.
פרוספר אזגי. צילום: נמרוד גליקמן
לצערי ולצער האוהדים כולם, התקבלה החלטה שגויה על ידי ממלא מקומי והיא לפטר את יו”ר הקבוצה איתן קסנטיני על רקע אישי ופוליטי בלבד. לא רק שזאת הייתה החלטה שאינה מושכלת, כמו עוד הרבה החלטות שמתקבלות בעירייה, גם ההחלטה שלא למנות יו”ר במקומו הובילה את הקבוצה במדרון חלקלק להידרדרות עד לירידה לליגה הלאומית. החשיבות בפיתוח זהות מקומית עם קבוצת כדורגל היא עצומה בעיניי. במסגרת הספורט, אשקלון יכולה ליהנות מסיקור חיובי, חיבור לקהילה, עידוד מחלקות הנוער לקחת חלק בפעילות המועדון ועוד המון יתרונות שהדף קצר מלהכיל.
קסנטיני ושמעוני. צילום: דוד לוי
בתקופה האחרונה פנו אליי אינספור אוהדים והביעו את כאבם על המצב שנוצר, ולבי איתם. אני זוכר את אחד הניצחונות הכי משמעותיים שחוויתי בשנת 2007 כשניצחנו בחיפה 2:0. למרות הניצחון, ירדנו לליגה הארצית כי אחי נצרת הצליחה לעקוף אותנו בנקודה אחת בלבד. בכיתי כמו ילד קטן.
המשחק השבוע החזיר אותי בדיוק לרגע הזה שהוא הרגע שכל אוהד מנסה להימנע ממנו. גם הפעם ישבתי בבית וצפיתי במתח ובציפייה תוך כדי כסיסת ציפורניים. בשריקת הסיום הרגשתי תחושת החמצה ענקית, כל מה שבניתי בעמל רב ובהשקעה אדירה ירד לטמיון. צפיתי בתמונות האוהדים בוכים ביציע, והדמעות זלגו מעצמן.
אוהד שרוף. שמעוני ונעים. צילום יח"צ
קשה לתאר תחושות של אכזבה בקרב אנשים שאוהבים את קבוצת הכדורגל שלהם, אבל גם בסיום אותו המשחק בשנת 2007, כשהיה נראה לי שאני עם הקבוצה סיימתי, התייצבתי על הגדר באימון הפתיחה, כפי שעשיתי בכל עונה ולא משנה באיזה ליגה שיחקנו. אני קורא לאוהדים להמשיך ולעודד את הקבוצה, כי הם השחקן החשוב ביותר שבה. אני כואב מאוד את הירידה לליגה הלאומית לאחר שתי עונות בליגת העל. הפוליטיקה לצערי ניצחה את הספורט הפעם, אבל אני משוכנע שעוד נכונו ימים טובים יותר לקבוצתנו האהודה.
"בתחילת העונה האוהדים אמרו 'אזגי מת'. בסוף העונה אמרו 'אזגי יחזור'" / רוז'ה חטב
היה שבוע עצוב מאוד לעיר אשקלון. אני באופן אישי לקחתי את זה מאוד קשה. עד שהגענו לליגת העל וחזרנו להיות על המפה, אנחנו חווים היום ירידת ליגה שהיא כואבת לכולנו. התרגלנו לראות כאן קבוצות גדולות, תקשורת שמגיעה מכל הארץ, אנשים מכובדים שמגיעים לעיר, והיום לצערי הלכנו צעד אחד אחורה. אני באמת מקווה שנחזור לליגת העל כי זה המקום שאנחנו ראויים להיות בו. נקווה שראש העיר ייתן יד ויעזור לקבוצה לחזור לליגה הראשונה.
רוז'ה עם דובר הפועל אשקלון, שלומי לוי
צריך כרגע להרים את הראש ולהסתכל קדימה, כי זה הכדורגל ואין מה לעשות. הכי כואב לי זה על האוהדים של הפועל אשקלון. יש חבר’ה צעירים שמעודדים בכל משחק, הם יצרו קהל חזק מאוד להפועל אשקלון. יש תרבות עידוד, וזה משהו שלא היה עד לפני כמה שנים. ירדו לי דמעות כשראיתי אותם בוכים בסוף המשחק, זה הזכיר לי את הגמר מול הפועל תל אביב שבכיתי והפסדנו בו את הגביע.
יש הרבה סיבות לירידת הליגה הזו, אבל אני חושב שאחת המרכזיות היא השינויים שעשו פה בינואר. היה פה תלכיד שחקנים, שבאו ופירקו אותו. אי אפשר לבוא בינואר ולהחליף 50 אחוז מהשחקנים, זו הפכה להיות פתאום קבוצה אחרת לגמרי. בינואר צריך להביא שחקן או שניים ולא שישה-שבעה, ועובדה שלא פגענו באף שחקן. עד ינואר הייתה לנו קבוצה טובה ובריאה. אני חושב שהשחקנים שעזבו אותנו יכלו להשאיר אותנו בליגה ממזמן. אם זה ספורי שהלך לנתניה, אבוחצירה שהלך לקטמון, איבנצ’יץ’ שהלך לחיפה. לא הבאנו שחקנים יותר טובים מהם. מה שאותי הצחיק זה שבתחילת העונה האוהדים אמרו 'אזגי מת', אבל עכשיו בסוף העונה הם אמרו 'אזגי יחזור'.
יחזור או לא? פרוספר אזגי מחוץ למגרש. צילום: דוד לוי
עוד נקודה שאני חושב שחשוב להתעכב עליה היא החיבור של השחקנים לקהל. השחקנים לא מספיק מחוברים לקהל, וזה משהו שהיה חסר השנה. אם אתם מביאים את השחקנים האלה היום למדרחוב או למרינה, אף אחד לא מכיר אותם כי הם לא מחוברים. בתקופה של ג’קי דקל, אבי כהן ולופא קדוש השחקנים היו מכירים את האוהדים. הבעיה שפה אימון נגמר בשעה 13:30, וכולם מתפזרים הביתה. רוב השחקנים גרים מחוץ לעיר, ולכן אין להם זיקה למקום. ההנהלה צריכה לדאוג לשפר את העניין הזה. במבט לעונה הבאה אני חושב שאם הקבוצה תישאר באותו מצב ויביאו רק עוד כמה שחקנים, אז יחד עם הקהל שלנו, אפשר להתמודד על חזרה לליגת העל וגם לעלות. ולמרות הירידה, חשוב לא להתייאש. הכול בשליטה – תהיו אופטימיים.
רק לפני שנה, ב-12 במאי ליתר דיוק, רשמה הפועל אשקלון את אחת מהסנסציות הגדולות בכדורגל הישראלי, ואיך לא, גם בתולדותיה. אצטדיון סלה לבש באותו היום חג של ממש, 7,000 אוהדים צבועים בכחול-לבן המתינו בציפייה גדולה שהפועל אשקלון תשלים את המשימה שלשמה התכנסנו. אם כי שום דבר לא הכין אותנו לקושי שבדבר. קריית שמונה עלתה ליתרון ראשונה, ומנגד הפועל תל אביב גם כן כבשה שער משלה במשחק המקביל.
אוהדי הפועל אשקלון. צילום: אורי קריספין
פתאום תחושות התקווה התחלפו בייאוש מסוים. פנים נפולות ועצובות שהתחילו להבין שהנה זה חומק מהידיים. דווקא אז רודי חדד, לא שחקן שנוהג למצוא רשתות בדרך כלל, דאג להחזיר את הצבע ללחיים של תושבי אשקלון בבעיטה אדירה לחיבורים. והופ, האמונה חזר וביציעים התחילו להפנים שזה שוב בהישג יד. אלא שעם כל הכבוד לשער הסופר חשוב של חדד, דווקא הדקה ה-67 תיזכר כרגע המכונן במשחק.
רודי חדד בפעולה. תמונה לארכיון. צילום: אורי קריספין
אז נרשם שער הבכורה של ירדן אבוחצירה באותה עונה, אך הרבה מעבר לכך, זה היה שער שהעניק להפועל אשקלון את כרטיס ההישארות ההרואי בליגת העל, לראשונה בתולדות המועדון וכמובן כנגד כל הסיכויים, הפרשנים והאוהדים ברחבי הארץ. הפועל אשקלון שורדת בליגת העל, הפועל תל אביב עושה את הדרך ההפוכה אחרי 28 שנה בליגה הבכירה. הפתעה מרעישה.
ירדן אבוחצירה. כבר לא באשקלון אבל חתום על השער שאשתקד השאיר אותה בליגת העל (צילום: אורי קריספין)
בסיום אותה עונה מנכ”ל המועדון דרור אלמלם התיישב לריאיון בלעדי בעיתוננו גאה ונרגש. בכל זאת, לא כל יום הוא חתום יחד עם כלל חברי ההנהלה על הישג שכזה. באותו ריאיון אלמלם הכריז שהוא רוצה להיות הבעלים של הפועל אשקלון, אך מעבר לכך, משפט נוסף שתפס את העין של הקורא היה ההבטחה ספק משאלת הלב: “שנה הבאה אני רוצה לכוון גבוה יותר. עברנו את השלב של להישאר בליגת העל. אם נהיה בפלייאוף העליון, זה יהיה הישג ענק”. אלא שמאז אותה אמירה, שייתכן שנאמרה בלהט חגיגות ההישארות, עברו הרבה מים בנהר.
גם מנכ"ל וגם יו"ר? דרור אלמלם. צילום: אורי קריספין
יובל נעים בנה קבוצה לא מאוזנת, לא מוכשרת ולא יעילה, שהתרסקה בלא מעט רגעי אמת העונה. היא הפסידה בבית לקבוצות שמולן התמודדה על הירידה, וזה כלל לא מעט מפחי נפש. 1:0 לרעננה, 2:1 לאשדוד, 2:0 לסכנין ו-2:0 לעכו.
ארבעה הפסדים באצטדיון סלה בדיוק במאני טיים של העונה. הדרבי הדרומי השבוע היה ההזדמנות האחרונה של הפועל אשקלון לנסות ולשחזר את ההישג הדרמטי מהעונה שעברה. ניצחון היה מותיר לה סיכוי ממשי לעשות את זה. מסאי דגו, שמתברר כמינוי שגוי בעיקר עקב חוסר ניסיון במעמדים הללו, קרס ברגע אמת נוסף העונה. יוסי מזרחי עשה לו בית ספר והראה לו בדיוק איך מגיעים למשחקים מן הסוג הזה.
האיש שתמיד שם. מזרחי. צילום: פבל
החוכמה הייתה לשחק על תוצאה, כיוון שזה מה שזוכרים בסוף, ועם תוצאה טובה מתברר שגם נשארים בליגה. “לא היה מקום לכדורגל יפה ושליחת כל הכלים ההתקפיים קדימה”, אמרו לא מעט אוהדים עם פרצופים כואבים שהתקשו להשלים עם הירידה. לצד דמעות וישיבה ממושכת ביציעי אצטדיון הי”א של רוב אוהדי הקבוצה בסיום המשחק, ראינו את שחקני הקבוצה המומים, אך לא לוקחים קשה מדי את הירידה.
מהבודדים שלקחו קשה את הירידה. אבי מלכה. צילום: אורי קריספין
אף אחד מהם לא התרסק על כר הדשא, ואחרי שתי דקות כבר לא נשאר אפילו שחקן אחד דומע על המגרש. כשללו אנקה ירד ליגה עם הפועל אשקלון יכולנו לראות את כמות הבכי והכאב שאחזה בו, ראינו גם אנשים תופסים אותו מכל צד ומנסים להרים אותו. פה? כלום. הרי ל-95 אחוז מהשחקנים אין זיקה אמיתית לעיר. מלבד טל מכלוף ואבי מלכה, נראה שכל השאר לא לקחו את הירידה קשה מדי, הרי בכל מקרה בעונה הבאה יהיה להם ביקוש, ונראה אותם מנסים להציל קבוצה אחרת מירידה.
ככה לא בונים קבוצה
ליובל נעים היו כל הכלים וכל הקרדיט לבנות קבוצה שלא רק תבטיח עונה נוספת בליגת העל אלא גם תסיים באמצע הטבלה ומעלה. הוא קיבל גיבוי כמעט בלתי נגמר, כזה שלא היה לאף מאמן שדרך פה, כזה שלא היה לאף מאמן אולי אפילו בכדורגל הישראלי. האחריות לירידה הזו היא קודם שלו. אפשר לכתוב מהיום עד מחר על הפציעות של אלעד גבאי וטל איילה ששיבשו לנעים את התכניות, אך נעים עצמו לא חף מטעויות, ולראיה: חילופי השחקנים הבלתי רציונליים בחודש ינואר.
יובל נעים בתקופתו עם הצוות המקצועי של הפועל אשקלון. (צילום: אורי קריספין)
על כך יש לחלוטין תמימות דעים בקרב אוהדי הקבוצה. “לא יכול להיות שישחררו את איבנצ’יץ’ וספורי, שני שחקנים שבטוח טובים יותר מכל השחקנים שהגיעו בינואר ביחד”, אמר אחד מאוהדי הקבוצה. “יובל נעים כבודו במקומו מונח וכל הכבוד לו על מה שעשה באשקלון, אבל מה שהוא עשה פה בינואר זה בלתי נסלח. הוא גמר אותנו ולא השאיר לנו כמעט סיכוי”.
רמזי ספורי במדי הפועל אשקלון. עושה חייל בנתניה. צילום: דוברות הפועל אשקלון
הקהל כועס בעיקר על צירופם של ציון צמח, ולדימיר דבאלישווילי, דובב גבאי ואדריאן רוצ’ט, ארבעה שחקנים שחלקם מעבר לשיא שלהם, וחלקם לא הוכיחו את עצמם באף קבוצה קודם לכן. מלבד זאת, רמזי ספורי, שכיום מככב במכבי נתניה, וג’וסיפ איבנצ’יץ’, שנושם אוויר פסגות בהפועל חיפה, הם שניים שיכלו לסייע יותר.
איבנצ'יץ' תמאש. עכשיו משחקים יחד בהפועל חיפה. (צילום: אורי קריספין)
לדעת האוהדים, גם ירדן אבוחצירה, ששוחרר להפועל קטמון, לא קיבל מספיק הזדמנויות. רבים תפסו את פיטוריו של נעים כפרס וכיציאת מילוט עבורו. אם נעים היה נשאר, סביר להניח שהיה נדבק עליו כתם גדול של ירידת ליגה, דבר שבוודאי לא היה מוסיף לקורות החיים שלו. דגו כיום סופג את האש, אך אסור לרגע לשכוח שיובל נעים הוא חלק בלתי נפרד מקריסת המועדון וירידתו לליגה השנייה.
דגו ללא ניסיון
כאשר מסאי דגו קיבל את המפתחות מסתיו שחם והוביל את הפועל כפר סבא לתוצאות יפות ולהתברגות בצמרת הליגה הלאומית, כולם התחילו להסתכל עליו בעין שונה. הוא מיד סומן כמאמן העתיד של הכדורגל הישראלי, אף שברזומה שלו היה רק חצי עונה מאמן בוגרים.
כשהפועל אשקלון החליטה להיפרד מיובל נעים, נזרקו לא מעט שמות לאוויר כמועמדים אפשריים לרשת את מקומו. גיא לוי, אלי כהן השריף וגיא לוזון היו רק חלק מבורסת השמות. לבסוף, הפול נפל על מסאי דגו, המועמד המועדף. חלק מחברי ההנהלה לא התלהבו לעשות את המהלך והתקשו לשים את סל הביצים בידי מאמן חסר ניסיון.
מסאי דגו במשחק הירידה לא מספיק מנוסה. צילום: אורי קריספין
דגו מצדו הגיע לפגישת ההיכרות עם ידע נרחב, קלסרים עם לא מעט נתונים על שחקני הקבוצה והרשים מאוד את צוות הניהול, והוא לבסוף השתכנע ומינה אותו לתפקיד. כבר אז לא מעט פרשנים הרימו גבה. מצד אחד, לדגו עתיד מזהיר ויכול להיות מאוד שעוד נראה אותו מביא הצלחות במקומות אחרים, אך מצד שני הקבוצה הייתה זקוקה לדמות דומיננטית ודיקטטורית יותר, כזו שתדע להכניס דרייב ואנרגיות בשחקנים הכבויים. כזה הוא לא מסאי דגו.
״שמח מאוד לשוב למועדון". דגו לאחר החתימה על החוזה. (צילום: דוברות המועדון)
כבר במסיבת העיתונאים הראשונה שלו הוא שידר מעט חוסר ביטחון וביישנות מסוימת. כבר אז חשבנו כיצד השחקנים, חלקם בני גילו, ידעו להתייחס ברצינות לדרישות שלו. בקטע הזה ליובל נעים היה יתרון כיוון שהשחקנים רכשו לו יראת כבוד. דגו לא יכול היה לשמש דמות אב לשחקנים כי הוא פשוט לא בגיל ובמעמד המתאים לכך, אין לו ניסיון בקרבות הישרדות, והוא מעולם לא עמד בלחצים כאלו כמאמן. יכולות להיות לו קלטות של שחקנים, הוא יכול לצפות בסרטוני יוטיוב ולדעת בדיוק באיזו עמדה משחק כל שחקן ומה היכולות הפיזיות שלו, אך בשורה התחתונה, גם הוא עצמו יוכל להודות שבמשחק הירידה ביום ראשון האחרון הוא קיבל שיעור משועל הקרבות הוותיק יוסי מזרחי.
דגו. קיבל שיעור מיוסי מזרחי. צילום: אורי קריספין
למרות כל זה, אי אפשר להצביע על מסאי דגו כסיבה לכישלון של הפועל אשקלון העונה. כפי שהדגשנו קודם, לא הוא האיש שבנה את הקבוצה ולא הוא זה שביצע את השינויים בינואר. עם זאת, ייתכן שמאמן אחר היה מצליח להוציא יותר ואולי גם להשאיר את הקבוצה בליגה.
אדוני היו”ר, איפה אתה?
נדיר לראות בימינו קבוצת כדורגל מקצוענית שמשחקת בליגה הראשונה ומתקיימת ללא יו"ר קבוצה. מילא שהחליטו להיפרד בתחילת העונה מאיתן קסנטיני, על אף ההצלחות שלו והקבלות שניפק במועדון. אך מדוע לא זכינו לראות מחליף?
הוזז במפתיע. היו"ר לשעבר איתן קסנטיני. צילום: אורי קריספין
על זה יכול לענות רק איש אחד: ראש העירייה בפועל תומר גלאם. בימים שבהם בוצע המהלך המפתיע של הזזתו הצדה של קסנטיני, הבטיח גלאם למנות יו"ר חדש בתוך ימים מספר. אלא שחלפו להם ימים על גבי ימים, חודשים על גבי חודשים, ובפועל הקבוצה נותרה יתומה וללא יו"ר.
העובדה הזאת היא עוד אחת מהסיבות שבגללן הקבוצה מצאה את עצמה כעת נושרת לליגה השנייה. ייתכן שעם יו"ר חזק ואיתן ההחלטות היו מתקבלות בצורה שקולה ואחרת. ייתכן שלא הייתה את השתוללות הרכש שקרתה בינואר, והקבוצה הייתה מאוזנת ובריאה יותר. מלכתחילה לא הייתה סבירה ההחלטה להיפרד מקסנטיני, אם כי ברור לכול כי מעורבים כאן מניעים פוליטיים נטו. ההתחשבנויות הללו לבסוף פגעו אך ורק בקבוצה. ואם כבר החליטו ללכת למהלך כזה, מן הראוי היה להזין את הקבוצה בדמות יציבה שתעמוד בראש הניהול. דרור אלמלם לבד לא מספיק. נכשלתם ובגדול.
התאונה הטראגית התרחשה בחודש מרץ 2004, אז המתין הצעיר בן ה-19.5 לגיוסו לצה”ל ועבד באולם שמחות כעובד כללי. ביום האירוע הוא נתבקש להעלות מהמטבח, הממוקם בקומה התחתונה של האולם, עגלה עמוסה בצלחות לקומת המחסן, הממוקמת בקומה השלישית והעליונה. לצורך כך הוא השתמש במתקן להרמת משא אשר נע בתוך פיר וחיבר בין שלוש הקומות באולם.
בשעה שניסה להוריד את המעלית למטה היא נתקעה, ולאחר שהמשיך לנסות להוריד אותה היא השתחררה לפתע, פגעה בו וגרמה למותו. לאחר שאחד העובדים במקום נדרש לגשת ולבדוק מדוע המתקן אינו יורד למטבח, הוא מצא את גופתו של הצעיר.
“אין חולק כי ניסיונות של עובדים אחרים בקומת המטבח להוריד את המתקן לקומה התחתונה לא צלחו, ובשעה 18:30 לערך נמצאה גופתו של המנוח בין הקומה השלישית לקומה השנייה, כשהיא מצויה בתוך הפיר של המתקן ומחוצה בין הדופן של המתקן לבין דופן הפיר”, נכתב בפסק הדין.
אילוסטרציה. צילום: דוברות מד"א
אף על פי שלא היו עדים להתרחשות התאונה, מומחים שבחנו את התיק קבעו כי הצעיר הפעיל את המתקן כלפי מטה על ידי לוח ההפעלה ולאחר שהבחין כי הסל נתקע הוא המשיך ללחוץ על לוח ההפעלה ובכך גרם לשרשרת להשתחרר ולהיערם על הסל. משהבחין שהסל עדיין תקוע, הוא פתח את דלת המתקן והכניס את פלג גופו העליון אל פיר המתקן בכוונה לשחררו. באותה עת הסל השתחרר, נפל והפיל אותו מטה, תוך שהוא לוכד את גופו אל מול הפיר. באשר לשאלה אם המנוח עצמו נהג בחוסר זהירות ותרם למותו, נטען כי ברור שהוא עמד על דופן שלא הוגדרה כדין, והמתקן נפל עליו. אולם אם המתקן היה תקני וכלל את כל מתקני הביטחון, כולל מפסק רפיון שרשרת, התאונה לא הייתה יכולה להתרחש. עוד נטען כי אם היה מקבל הדרכה כנדרש, היה ניתן לדעת כיצד הורו לו לעבוד ואם סטה מההנחיות שקיבל.
לטענת התובעים, שרשרת של מחדלים היא זאת שהביאה למותו של הצעיר. “התנהלות כל הנתבעים ביטאה זלזול בחיי אדם וזלזול בהוראות בטיחות והתעלמות מחובות בסיסיות וכן אי מילוי חובות התפקיד, כאשר איש מהנתבעים אינו יכול לטעון כי פעל כשורה”, נכתב.
לאחר התאונה פנתה משפחתו של המנוח פנתה לעו"ד דן ארד ממשרד יורם ורון ושות’ על מנת לבחון הגשת תביעה כנגד המעסיקים של הצעיר. לאחר פניית המשפחה, פנו עורכי הדין למשטרה על מנת לבחון את העדויות המצויות בתיק. משטרת ישראל ניהלה חקירה בעניין, אולם סברה כי אין מקום להגיש כתב אישום כנגד בעלי האולם בגין גרימת מותו של המנוח.
השבוע קיבלה איילת הלוי, אחותו של המועמד לראשות המועצה האזורית חוף אשקלון, מכתב שימוע לפני פיטורים. הלוי, אם לשישה, שמועסקת כעשר שנים במרכז חוסן במתנ"ס, פנתה באמצעות עורכי דינה למנהל המתנ”ס יוסי דהרי במכתב, ובו נטען כי ישנו “חשש של ממש” שהדבר נעשה על רקע ההתמודדות של האח.
איילת הלוי
“יש לדחות את השימוע משום שנוסח מכתב השימוע הוא כללי, וכולל שני נימוקים בלבד: סגירת מרכז חוסן במתנ"ס ואי העברת כספים על ידי הקואליציה למרכז הטראומה”, נכתב במכתב. “שני הנימוקים אינם מציגים את התמונה המלאה ולא מאפשרים להבין מהן הסיבות שבבסיס בחינת האפשרות לסיים את העסקתה דווקא כעת, לאחר עשר שנות עבודה פוריות במרכז הקהילתי וללא בחינה ראויה של חלופות. הקורא התמים עלול עוד לחשוב כי אי העברת הכספים מגורם שלישי מהווה הסיבה היחידה לפיטוריה של מרשתנו”.
“אולם לא כך הם פני הדברים”, נכתב. “לאחרונה הודיע מר דודי סעדה, אחיה של מרשתנו, כי בכוונתו להתמודד בבחירות הקרובות לראשות המועצה האזורית חוף אשקלון, ובסמיכות זמנים מטרידה, אחותו, היא מרשתנו, זומנה לשימוע לקראת פיטוריה מן העבודה במנהל הקהילתי של המועצה. ייתכן כמובן שסמיכות זמנים זו היא רק יד המקרה. אולם יש חשש של ממש, כי הדברים כרוכים זה בזה”.
דודי סעדה. צילום: אדי ישראל
טענה נוספת שעולה מן המכתב ואף בה יש הקשר פוליטי, נוגעת לדהרי עצמו, “על פניו, אין מדובר בהליך פיטורים תמים, אלא בכזה אשר עננה כבדה מרחפת מעל מניעיו ויש חשש של ממש כי מרשתנו היא כלי שרת בידך ובידי אנשים נוספים לצורך ניגוח פוליטי. חששות אלו רק מתגברים נוכח הצהרותיך הפוליטית והדברים ודאי ידועים לך היטב… לאור העובדה שהצהרת ברבים על כוונתך לכהן כסגנו של ראש המועצה, הינך מצוי בניגוד עניינים אשר מונע ממך לדון בעניינה של מרשתנו”.
יוסי דהרי
דהרי אף התבקש לספק לעורכי הדין מסמכים שונים כמו “המסמכים הנוגעים לסגירת מרכז חוסן, לרבות זהות מקבל ההחלטה, מועד קבלתה ואופן קבלתה. המסמכים הנוגעים לאי העברת הכספים מטעם הקואליציה לטראומה, לרבות הסיבות לכך, פתרונות שנשקלו וחלופות שנבחנו, מסמכים נוספים ודוחות כספיים”.
“זה לא סוד שאני האיום המרכזי על פרג’ון”, אמר סעדה. “הוא יודע את זה, אני יודע את זה, ורוב הבוחרים במועצה יודעים את זה. פרג’ון משתמש בכוחניות ועליבות שאין כמותן ומשתמש בכוח כאמצעי הפחדה. אני מזמין את פרג’ון להתמודד מולי בקלפי ולא בדרכים שהוא נוהג. כשאני אהיה ראש מועצה, אימהות עובדות תהיינה מוגנות ותושבים יהיו חופשיים להביע את דעתם ולא לחשוש מנקמה שמונעת מאגו”.
אחד מהדינים החלים בשנת היובל, שנת ה-50, הוא חזרת הקרקעות לבעליהן המקוריים לאחר שנאלצו למוכרן בגלל קשייהם הכלכליים, כנאמר בפרשתנו (ויקרא כ"ה, י"ג): ”בשנת היובל הזאת תשובו איש אל אחוזתו“.
שנת ה-50 היא האפשרות האחרונה מבין שלוש האפשרויות שדרכן יכולה הקרקע לחזור לבעליה, כנאמר בפרשתנו (ויקרא כ"ה, כ"ה–כו"ח): ”כי ימוך אחיך ומכר מאחוזתו, (א) ובא גואלו הקרוב אליו וגאל את ממכר אחיו. ואיש כי לא יהיה לא גואל, (ב) והשיגה ידו ומצא כדי גאולתו… ואם לא מצאה ידו… (ג) ויצא ביובל ושב לאחוזתו“.
הראשונה, קרוב משפחה של מוכר הקרקע מוכן לעזור לו לפדות את הקרקע שמכר. הוא משלם לקונה את הסכום שנשאר עד שנת היובל ומחזיר את הקרקע לבעליה.
השנייה, מוכר הקרקע עצמו משתקם כלכלית וקונה את הקרקע בחזרה, על פי חישוב השנים עד היובל.
השלישית, הגיעה שנת היובל, שנה שבה חוזרות הקרקעות באופן אוטומטי לבעליהן.
מבאר אור החיים הקדוש (במקום) שנוסף להבנת הכתוב על דרך הפשט, רומזת פרשה זו את שלוש האפשרויות ההיסטוריות שדרכן תהיה גאולתנו האחרונה מן הגלות והחזרת השכינה לציון.
האפשרות הראשונה – ”ובא גואלו הקרוב אליו“ – תלויה בנו, בעם ישראל, בצדיקים הקרובים אל ה‘, הנקראים כביכול "אחים" של רבש“ע. צדיקים המתעוררים ומעוררים את עם ישראל לשוב לארץ ישראל לאחר הגלות הארוכה והנוראה שעברנו. התעוררות זו לחזור לציון תחל בהערת הקב“ה את לבנו באופן סמוי כאשר נהיה בגלות, הערה אלוקית פנימית שתעורר ותשלהב את הניצוץ שהיה חבוי בנו ב-2,000 שנות גלותנו לחזור לארצנו, תוך נשיאה באחריות המעשית לכך על ידי פעולותינו בדרך הטבע בהשתדלות ומאמץ אנושי, ולא לחכות לניסים שיופיעו עלינו מן השמיים.
יאיר מרקוס, בן 50, גרוש ואב לבן (22), הגיע להתגורר באשקלון לפני כשלוש שנים ממרכז הארץ. “הרבה שואלים למה”, הוא צוחק. “אני אוהב את הדרום וראיתי את הפיתוח של העיר. ככל שעוברים הימים, אני רואה כמה טוב עשיתי ומאוד מרוצה מההחלטה. פגשתי כאן המון אנשים טובים”.
מרקוס נולד עם מגבלת ראייה שהלכה והחריפה, והיום הוא עיוור לחלוטין בעין אחת, ובשנייה רואה חלקית. “אבל זה לא מפריע לי לתפקד. היום האמצעים הטכנולוגיים מתפתחים ומטיבים עם בעלי מוגבלות ראייה, ואפשר לבצע הכול על הצד הטוב ביותר”.
במשך 27 שנים הוא עבד באגודה למלחמה בסרטן. ב-2015 עזב ועבר לתפקיד עוזר מנכ”ל המרכז לעיוור בישראל. “הייתי שם חצי שנה, אבל התפקיד היה תובעני מאוד וקשה בעיקר מבחינה פיזית, אז עזבתי וחיפשתי משהו באשקלון, שיהיה קרוב לבית”.
"העבודה בעירייה היא סוג של חממה". יאיר מרקוס
מרקוס התקבל לעבוד במוקד 106, ויש לו רק דברים חמים להגיד על התפקיד ובעיקר על הממונים עליו. “היחס של המערכת הוא ראוי לציון, והלוואי וכל הארגונים היו קולטים בעלי מוגבלויות ונותנים להם כזאת רוח גבית ותמיכה. העבודה בעירייה היא סוג של חממה. המנהלים שלנו אריה אוחיון ואסנת אלעזרא קיבלו אותנו בזרועות פתוחות, עם המון חום ופתיחות. אנחנו זוכים לקבל מענה לכל בקשה שלנו, ותמיד יש אוזן קשבת. הטכנולוגיות מסייעות לנו לתפקד בדיוק כמו כל אדם רגיל. ולפי מה שאני שומע, התפוקה שאני נותן הרבה פעמים אפילו עולה על אחרים”.
שרון רביעי, בן 42, נשוי לליאת ואב לשניים (16.5 ,19.5), החל גם הוא לעבוד במוקד ולמעשה, הוא חזר לאותו המקום שבו עבד לפני יותר מ-20 שנה, אך אז זה הסתיים בטונים צורמים. “בעבר זה לא ממש הסתדר מסיבות כאלה ואחרות, אבל מה שחשוב שעכשיו קיבלו אותי בזרועות פתוחות, ואנחנו משתלבים מצוין”.
כתב אישום הוגש נגד ארבע צעירות תושבות אשקלון, תחילה בגין עבירות של תקיפה וחבלה, ואיך התיק הסתיים? בהסדר טיעון וללא הרשעה. הסנגור בתיק טוען כי הדבר נעשה לאחר שהתברר לו כי המשטרה נהגה איפה ואיפה בשל קרבה משפחתית של המתלוננת.
תחילת הפרשה בחודש אוקטובר 2015, אז ביקשה אחת הצעירות מידיד שלה שייצור קשר עם המתלוננת ויקבע איתה פגישה מתחת לבניין שבו הוא מתגורר. הפגישה נקבעה לשעה אחת בלילה, אולם מי שהגיעו לפגוש את הצעירה היו ארבע הצעירות. ברגע שהבחינו בה, הן דחפו והפילו אותה על הקרקע, בעודה שוכבת בעטו בה בכל חלקי גופה. בשל המכות נגרמו לה חבלות של ממש בפניה, בידיה וברגליה. לפני שעזבו את המקום הן איימו עליה ודרשו שלא תקום. הצעירה הגישה תלונה במשטרה בגין התקיפה. “איך שיצאתי הן רצו, הפילו אותי על הרצפה ואז הכו אותי. אני לא הספקתי לעשות כלום”, היא העידה. “הפילו אותי על הרצפה ופוצצו אותי במכות. הייתי לבד שם, ירדתי לראות ידיד שביקש שאני ארד אליו”.
"בעקבות זאת החלה הילדה הקטנה לזעוק". צילום אילוסטרציה: א.ס.א.פ קריאייטיב/imagine
אלא שהצעירות טענו בחקירתן כי הן אלה שהותקפו על ידה. יחד עם שתי חברות נוספות זומנה גם היא לחקירה. עו”ד אביחי חג’בי, שייצג את אחת הצעירות, טוען כי המתלוננת בתיק היא בת משפחה של שוטר מתחנת אשקלון, ולכן התיק הועבר לתחנת שדרות.
במהלך הדיונים, כאשר ביקש עו”ד חג’בי לברר מה עלה בגורל התיק כנגד המתלוננת שאף היא נחקרה באזהרה, התברר לו כי אפילו לא נפתח לה תיק.
עו"ד אביחי חג'בי
עוד אמר חג’בי במהלך הדיון שמדובר במתלוננת סדרתית: “מספר פעמים המתלוננת הגישה תלונות כנגד אנשים שונים בטענות של עבירות איומים. אם התלונות נסגרו מחוסר אשמה, זה מעיד על משהו בסיסי. אם מחוסר ראיות, זה מעיד על כך שהמתלוננת סדרתית”, אמר. עוד הוסיף, “כל ארבע הנאשמות בתיק זה מסרו את אותה גרסה שלא מתיישבת עם הודעת המתלוננת, ולכן אבקש שבית המשפט יעיין במרשם התלונות ויקבל החלטה”.
לבסוף, כאמור, נחתמה בין הצדדים עסקת טיעון, שבמסגרתה הודו הצעירות במיוחס להן, כתב האישום תוקן והוקל מאוד, והן לא הורשעו. עוד נלקחה בחשבון העובדה שהמתלוננת לא הגיעה להעיד בבית המשפט, והעובדה שהצעירות נעדרות עבר פלילי והביעו חרטה על המעשה. הן הודו בביצוע עבירה של תגרה במקום ציבורי, לא הורשעו והגיעו להסכם שלפיו כל אחת מהן תפצה את המתלוננת בסכום של 1,500 שקלים.
ביום רביעי (9/5/18) תקיים עיריית אשקלון את הטקס המרכזי לציון יום הזיכרון לכ-4,000 יהודי אתיופיה שנספו בשנת 1983 בדרכם מסודן לארץ ישראל.
הטקס, שייערך במרכז הכנסים הבינלאומי במכללה האקדמית אשקלון בשעה 18:00, יכלול את קטע אמנותי של להקת 'פקרבנד' ושירם 'אנגורגורו' (המביע כאב וקינה), ימשיך עם תפילת הקייסים לעילוי נשמתם של הנספים, הדלקת ארבע נרות זיכרון, הקרנת עדות חיה ולסיום, הזמרת רבקה סיום את השיר 'אין לי ארץ אחרת'.
יום הזיכרון לנספים בסודר. צילום: אייל אסרף
השנה יתווסף לאירוע המרכזי גם פרויקט 'זיכרון בסלון' בסימן 'סיפור על הדרך – חולמים ירושלים' במסגרתו יוכלו התושבים לשמוע את הסיפור המלא מאחורי ההישרדות של העולים, על המסע המפרך והקליטה בארץ.
האירועים מתחילים כבר בתחילת השבוע הקרוב:
יום ראשון בשעה 10:30 יעיד מלקו טרויה במתנ"ס 'שפירא' בשעה 11:30 יעיד עמרם אלקום במתנ"ס 'וולדנברג' בשעה 16:30 תעיד יירוס שיגוט במתנ"ס 'כצנלסון'
יום שני בשעה 15:30 תעיד אורית ז'נבה במתנ"ס 'בורטון'
יום ג' בשעה 15:30 תעיד קטמה צ'קול במתנ"ס 'בית ווסק'
כשנה לאחר שנחשפו מעשי ההתעללות שלה בתינוק בו טיפלה באשקלון, נגזר דינה של המטפלת המתעללת ספיר בוקשטיין.
שופט בית המשפט המחוזי בבאר שבע ,אליהו ביתן, גזר עליה היום 15 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשים על תנאי וכן פיצוי בגובה 20,000 ש"ח למשפחתו של התינוק.
סבתו של התינוק הגיבה לגזר הדין וכתבה "עונש מזערי לעומת הנזק שעשתה לאהוב שלנו. את גזר הדין האמיתי תקבל בשמיים. כולי תקווה שהשהות בכלא תמחיש לה ולו במעט ממה שעשתה לתינוק".
עוד נמסר ממשפחתו של התינוק כי "יש לזכור שמעשיה של המפלצת יכלו לגרום לתינוק נזקים חמורים או חלילה אף יותר מכך ולעולם לא נדע אם היא תחזור לטפל בילדים ואיפה. כן גם ריקי שי, מי שהכשירה את המטפלת וידעה על הבעיתיות שלה ואנו מקווים שהציבור ישפוט אותה על כך. אנו קוראים לכל ההורים לפקוח עיניים, לסמוך רק על עצמם ולא להפסיק לוודא שהטיפול שילדיהם מקבלים ראוי להם".
על פי כתב האישום שהוגש נגד בוקשטיין בת ה-24, בכמה הזדמנויות במהלך תקופת העסקתה כמטפלת, בעת שהפעוט ישב כשהוא קשור בתוך העגלה, הנאשמת הפילה את העגלה במכוון ארצה באופן שהפעוט תלוי בה במאונך, כשרגליו מטה וראשו שמוט לפנים והוא בוכה.
כתב האישום תיאר גם כיצד בכמה הזדמנויות דחפה בוקשטיין את אצבעותיה עמוק לתוך גרונו של התינוק, לעתים עד שדם זב מפיו, וכיצד בהזדמנות אחרת הניפה הנאשמת את התינוק וגלגלה אותו בכוח על הרצפה, ולאחר שנפל על גבו וצרח בבכי, הניפה אותו באגרסיביות, תוך שהיא תופסת במותניו והטיחה אותו בכוח לתוך העגלה ולאחר מכן דחפה את אצבעותיה לגרונו. המעשים הללו גרמו לו לחבלות.
האם החששות מפני הסכנות הכרוכות בהבערת מדורות בליל ל"ג בעומר שנה זו הם אלו שמנעו מתושבים רבים ברחבי הארץ להדליק מדורות ובכך הקטינו את זיהום האוויר? או שמא התושבים באשקלון בערד ובעפולה לא ממש התרגשו מהאזהרות והזיהום דווקא עלה ביחס לזיהום שנרשם בהן בשנה שעברה.
מנתונים שמפרסם המשרד להגנת הסביבה, על פי מדדים שהגיעו אליו און ליין מתחנות הניטור השונות הפזורות ברחבי הארץ עולה כי זיהום האוויר שנרשם באשקלון הלילה, גדל בכמעט 40 אחוזים ביחס לזיהום האוויר שנרשם בעיר בליל ל"ג בעומר בשנה שעברה. תושבי אשקלון לא סתם הגדילו את רמת הזיהום אלא הכפילו אותה פי 4 מזיהום האוויר שנרשם בלילות רגילים באשקלון. אם נשווה לאשתקד, נגלה כי גם בשנה שעברה זיהום האוויר בל"ג בעומר גדל, אז הוא הכפיל את עצמו ב-3 בלבד.
מעניין להבין איך זה שבכל רחבי הארץ רמת זיהום האוויר פחתה ורק באשקלון בערד ובעפולה היא גדלה ואף הכפילה את עצמה.
אירוע ראשון של התנהגות בלתי זהירה עם אש במהלך הדלקות המדורות באשקלון.
קצת לפי חצות התקבלה קריאה במוקד מד"א על צעירה שנכוותה במהלך התעסקות במדורה ברחוב הנביאים בשכונת גבעת ציון.
למקום הוזנקו כונני מד"א לכיש ואמבולנס של מד"א. חובשי רפואת החירום של מד"א העניקו טיפול רפואי לבת 24 עם כוויות בפלג גוף עליון ופינו אותה במצב בינוני לחדר הטראומה בבית החולים ברזילי באשקלון.
לפני זמן קצר דווח על צעיר שסובל מצריכת יתר של אלכוהול במהלך מסיבה בקיימו במקום צעירים תושבי העיר. גם במקרה זה הצעיר טופל על ידי צוותי מד"א.
