מתחילים לעכל את הירידה ללאומית. הספסל האשקוני בהלם. צילום: אורי קריספין

הבית הלאומי: הפועל אשקלון לאן?

הציפיות, התקוות, התפילות והדמעות - כולן התנקזו אל משחק אחד, והתנפצו לרסיסים על קרקע המציאות העגומה. הפועל אשקלון נזרקה מהמגרש של הגדולים אל הליגה הראויה לה. מי אחראי לכך? למה אין לה יו”ר? למי בכלל שייכת הקבוצה? ולאן ממשיכים מכאן?

פורסם בתאריך: 4.5.18 14:06

רק לפני שנה, ב-12 במאי ליתר דיוק, רשמה הפועל אשקלון את אחת מהסנסציות הגדולות בכדורגל הישראלי, ואיך לא, גם בתולדותיה. אצטדיון סלה לבש באותו היום חג של ממש, 7,000 אוהדים צבועים בכחול-לבן המתינו בציפייה גדולה שהפועל אשקלון תשלים את המשימה שלשמה התכנסנו. אם כי שום דבר לא הכין אותנו לקושי שבדבר. קריית שמונה עלתה ליתרון ראשונה, ומנגד הפועל תל אביב גם כן כבשה שער משלה במשחק המקביל.

אוהדי הפועל אשקלון. צילום: אורי קריספין

פתאום תחושות התקווה התחלפו בייאוש מסוים. פנים נפולות ועצובות שהתחילו להבין שהנה זה חומק מהידיים. דווקא אז רודי חדד, לא שחקן שנוהג למצוא רשתות בדרך כלל, דאג להחזיר את הצבע ללחיים של תושבי אשקלון בבעיטה אדירה לחיבורים. והופ, האמונה חזר וביציעים התחילו להפנים שזה שוב בהישג יד. אלא שעם כל הכבוד לשער הסופר חשוב של חדד, דווקא הדקה ה-67 תיזכר כרגע המכונן במשחק.

רודי חדד בפעולה. תמונה לארכיון. צילום: אורי קריספין

אז נרשם שער הבכורה של ירדן אבוחצירה באותה עונה, אך הרבה מעבר לכך, זה היה שער שהעניק להפועל אשקלון את כרטיס ההישארות ההרואי בליגת העל, לראשונה בתולדות המועדון וכמובן כנגד כל הסיכויים, הפרשנים והאוהדים ברחבי הארץ. הפועל אשקלון שורדת בליגת העל, הפועל תל אביב עושה את הדרך ההפוכה אחרי 28 שנה בליגה הבכירה. הפתעה מרעישה.

ירדן אבוחצירה. כבר לא באשקלון אבל חתום על השער שאשתקד השאיר אותה בליגת העל (צילום: אורי קריספין)

בסיום אותה עונה מנכ”ל המועדון דרור אלמלם התיישב לריאיון בלעדי בעיתוננו גאה ונרגש. בכל זאת, לא כל יום הוא חתום יחד עם כלל חברי ההנהלה על הישג שכזה. באותו ריאיון אלמלם הכריז שהוא רוצה להיות הבעלים של הפועל אשקלון, אך מעבר לכך, משפט נוסף שתפס את העין של הקורא היה ההבטחה ספק משאלת הלב: “שנה הבאה אני רוצה לכוון גבוה יותר. עברנו את השלב של להישאר בליגת העל. אם נהיה בפלייאוף העליון, זה יהיה הישג ענק”. אלא שמאז אותה אמירה, שייתכן שנאמרה בלהט חגיגות ההישארות, עברו הרבה מים בנהר.

גם מנכ"ל וגם יו"ר? דרור אלמלם. צילום: אורי קריספין

יובל נעים בנה קבוצה לא מאוזנת, לא מוכשרת ולא יעילה, שהתרסקה בלא מעט רגעי אמת העונה. היא הפסידה בבית לקבוצות שמולן התמודדה על הירידה, וזה כלל לא מעט מפחי נפש. 1:0 לרעננה, 2:1 לאשדוד, 2:0 לסכנין ו-2:0 לעכו.

ארבעה הפסדים באצטדיון סלה בדיוק במאני טיים של העונה. הדרבי הדרומי השבוע היה ההזדמנות האחרונה של הפועל אשקלון לנסות ולשחזר את ההישג הדרמטי מהעונה שעברה. ניצחון היה מותיר לה סיכוי ממשי לעשות את זה. מסאי דגו, שמתברר כמינוי שגוי בעיקר עקב חוסר ניסיון במעמדים הללו, קרס ברגע אמת נוסף העונה. יוסי מזרחי עשה לו בית ספר והראה לו בדיוק איך מגיעים למשחקים מן הסוג הזה.

האיש שתמיד שם. מזרחי. צילום: פבל

החוכמה הייתה לשחק על תוצאה, כיוון שזה מה שזוכרים בסוף, ועם תוצאה טובה מתברר שגם נשארים בליגה. “לא היה מקום לכדורגל יפה ושליחת כל הכלים ההתקפיים קדימה”, אמרו לא מעט אוהדים עם פרצופים כואבים שהתקשו להשלים עם הירידה. לצד דמעות וישיבה ממושכת ביציעי אצטדיון הי”א של רוב אוהדי הקבוצה בסיום המשחק, ראינו את שחקני הקבוצה המומים, אך לא לוקחים קשה מדי את הירידה.

מהבודדים שלקחו קשה את הירידה. אבי מלכה. צילום: אורי קריספין

אף אחד מהם לא התרסק על כר הדשא, ואחרי שתי דקות כבר לא נשאר אפילו שחקן אחד דומע על המגרש. כשללו אנקה ירד ליגה עם הפועל אשקלון יכולנו לראות את כמות הבכי והכאב שאחזה בו, ראינו גם אנשים תופסים אותו מכל צד ומנסים להרים אותו. פה? כלום. הרי ל-95 אחוז מהשחקנים אין זיקה אמיתית לעיר. מלבד טל מכלוף ואבי מלכה, נראה שכל השאר לא לקחו את הירידה קשה מדי, הרי בכל מקרה בעונה הבאה יהיה להם ביקוש, ונראה אותם מנסים להציל קבוצה אחרת מירידה.

ככה לא בונים קבוצה

ליובל נעים היו כל הכלים וכל הקרדיט לבנות קבוצה שלא רק תבטיח עונה נוספת בליגת העל אלא גם תסיים באמצע הטבלה ומעלה. הוא קיבל גיבוי כמעט בלתי נגמר, כזה שלא היה לאף מאמן שדרך פה, כזה שלא היה לאף מאמן אולי אפילו בכדורגל הישראלי. האחריות לירידה הזו היא קודם שלו. אפשר לכתוב מהיום עד מחר על הפציעות של אלעד גבאי וטל איילה ששיבשו לנעים את התכניות, אך נעים עצמו לא חף מטעויות, ולראיה: חילופי השחקנים הבלתי רציונליים בחודש ינואר.

יובל נעים בתקופתו עם הצוות המקצועי של הפועל אשקלון. (צילום: אורי קריספין)

על כך יש לחלוטין תמימות דעים בקרב אוהדי הקבוצה. “לא יכול להיות שישחררו את איבנצ’יץ’ וספורי, שני שחקנים שבטוח טובים יותר מכל השחקנים שהגיעו בינואר ביחד”, אמר אחד מאוהדי הקבוצה. “יובל נעים כבודו במקומו מונח וכל הכבוד לו על מה שעשה באשקלון, אבל מה שהוא עשה פה בינואר זה בלתי נסלח. הוא גמר אותנו ולא השאיר לנו כמעט סיכוי”.

רמזי ספורי במדי הפועל אשקלון. עושה חייל בנתניה. צילום: דוברות הפועל אשקלון

הקהל כועס בעיקר על צירופם של ציון צמח, ולדימיר דבאלישווילי, דובב גבאי ואדריאן רוצ’ט, ארבעה שחקנים שחלקם מעבר לשיא שלהם, וחלקם לא הוכיחו את עצמם באף קבוצה קודם לכן. מלבד זאת, רמזי ספורי, שכיום מככב במכבי נתניה, וג’וסיפ איבנצ’יץ’, שנושם אוויר פסגות בהפועל חיפה, הם שניים שיכלו לסייע יותר.

איבנצ'יץ' תמאש. עכשיו משחקים יחד בהפועל חיפה. (צילום: אורי קריספין)

לדעת האוהדים, גם ירדן אבוחצירה, ששוחרר להפועל קטמון, לא קיבל מספיק הזדמנויות. רבים תפסו את פיטוריו של נעים כפרס וכיציאת מילוט עבורו. אם נעים היה נשאר, סביר להניח שהיה נדבק עליו כתם גדול של ירידת ליגה, דבר שבוודאי לא היה מוסיף לקורות החיים שלו. דגו כיום סופג את האש, אך אסור לרגע לשכוח שיובל נעים הוא חלק בלתי נפרד מקריסת המועדון וירידתו לליגה השנייה.

דגו ללא ניסיון

כאשר מסאי דגו קיבל את המפתחות מסתיו שחם והוביל את הפועל כפר סבא לתוצאות יפות ולהתברגות בצמרת הליגה הלאומית, כולם התחילו להסתכל עליו בעין שונה. הוא מיד סומן כמאמן העתיד של הכדורגל הישראלי, אף שברזומה שלו היה רק חצי עונה מאמן בוגרים.

כשהפועל אשקלון החליטה להיפרד מיובל נעים, נזרקו לא מעט שמות לאוויר כמועמדים אפשריים לרשת את מקומו. גיא לוי, אלי כהן השריף וגיא לוזון היו רק חלק מבורסת השמות. לבסוף, הפול נפל על מסאי דגו, המועמד המועדף. חלק מחברי ההנהלה לא התלהבו לעשות את המהלך והתקשו לשים את סל הביצים בידי מאמן חסר ניסיון.

מסאי דגו במשחק הירידה לא מספיק מנוסה. צילום: אורי קריספין

דגו מצדו הגיע לפגישת ההיכרות עם ידע נרחב, קלסרים עם לא מעט נתונים על שחקני הקבוצה והרשים מאוד את צוות הניהול, והוא לבסוף השתכנע ומינה אותו לתפקיד. כבר אז לא מעט פרשנים הרימו גבה. מצד אחד, לדגו עתיד מזהיר ויכול להיות מאוד שעוד נראה אותו מביא הצלחות במקומות אחרים, אך מצד שני הקבוצה הייתה זקוקה לדמות דומיננטית ודיקטטורית יותר, כזו שתדע להכניס דרייב ואנרגיות בשחקנים הכבויים. כזה הוא לא מסאי דגו.

״שמח מאוד לשוב למועדון". דגו לאחר החתימה על החוזה. (צילום: דוברות המועדון)

כבר במסיבת העיתונאים הראשונה שלו הוא שידר מעט חוסר ביטחון וביישנות מסוימת. כבר אז חשבנו כיצד השחקנים, חלקם בני גילו, ידעו להתייחס ברצינות לדרישות שלו. בקטע הזה ליובל נעים היה יתרון כיוון שהשחקנים רכשו לו יראת כבוד. דגו לא יכול היה לשמש דמות אב לשחקנים כי הוא פשוט לא בגיל ובמעמד המתאים לכך, אין לו ניסיון בקרבות הישרדות, והוא מעולם לא עמד בלחצים כאלו כמאמן. יכולות להיות לו קלטות של שחקנים, הוא יכול לצפות בסרטוני יוטיוב ולדעת בדיוק באיזו עמדה משחק כל שחקן ומה היכולות הפיזיות שלו, אך בשורה התחתונה, גם הוא עצמו יוכל להודות שבמשחק הירידה ביום ראשון האחרון הוא קיבל שיעור משועל הקרבות הוותיק יוסי מזרחי.

דגו. קיבל שיעור מיוסי מזרחי. צילום: אורי קריספין

למרות כל זה, אי אפשר להצביע על מסאי דגו כסיבה לכישלון של הפועל אשקלון העונה. כפי שהדגשנו קודם, לא הוא האיש שבנה את הקבוצה ולא הוא זה שביצע את השינויים בינואר. עם זאת, ייתכן שמאמן אחר היה מצליח להוציא יותר ואולי גם להשאיר את הקבוצה בליגה.

אדוני היו”ר, איפה אתה?

נדיר לראות בימינו קבוצת כדורגל מקצוענית שמשחקת בליגה הראשונה ומתקיימת ללא יו"ר קבוצה. מילא שהחליטו להיפרד בתחילת העונה מאיתן קסנטיני, על אף ההצלחות שלו והקבלות שניפק במועדון. אך מדוע לא זכינו לראות מחליף?

הוזז במפתיע. היו"ר לשעבר איתן קסנטיני. צילום: אורי קריספין

על זה יכול לענות רק איש אחד: ראש העירייה בפועל תומר גלאם. בימים שבהם בוצע המהלך המפתיע של הזזתו הצדה של קסנטיני, הבטיח גלאם למנות יו"ר חדש בתוך ימים מספר. אלא שחלפו להם ימים על גבי ימים, חודשים על גבי חודשים, ובפועל הקבוצה נותרה יתומה וללא יו"ר.

העובדה הזאת היא עוד אחת מהסיבות שבגללן הקבוצה מצאה את עצמה כעת נושרת לליגה השנייה. ייתכן שעם יו"ר חזק ואיתן ההחלטות היו מתקבלות בצורה שקולה ואחרת. ייתכן שלא הייתה את השתוללות הרכש שקרתה בינואר, והקבוצה הייתה מאוזנת ובריאה יותר. מלכתחילה לא הייתה סבירה ההחלטה להיפרד מקסנטיני, אם כי ברור לכול כי מעורבים כאן מניעים פוליטיים נטו. ההתחשבנויות הללו לבסוף פגעו אך ורק בקבוצה. ואם כבר החליטו ללכת למהלך כזה, מן הראוי היה להזין את הקבוצה בדמות יציבה שתעמוד בראש הניהול. דרור אלמלם לבד לא מספיק. נכשלתם ובגדול.

אדוני הרוכש, איפה אתה?

את מחאת האוהדים באצטדיון הי”א קשה היה לפספס. חלק מהאוהדים תלו שלטים ברחבי היציע, ועליהם כיתובים המופנים ישירות ליושבי הקומה הרביעית בעיריית אשקלון. על שלט אחד נכתב: “לחופש נולדה – פוליטיקאים החוצה!!!” בשלט אחר נכתב: “למכירה קבוצה עם קהל” ובשלט נוסף: “דרוש רוכש ולא אשקלוני”.

אוהדי הפועל אשקלון רוצים רוכש. לא פוליטיקאים. צילום: אורי קריספין

המחאה הזאת היא על רקע האחיזה העירונית בקבוצה והעובדה שעד לרגע זה לא נמצא רוכש לקבוצה. ראש העירייה אף הבטיח לקהל בתחילת העונה כי יימצא רוכש לקבוצה, אך במשך עונה שלמה הנושא לא התקדם.

יתרה מכך, גורמים אחרים מספרים ל"כאן דרום" כי הליך הרכישה מפרוספר אזגי כלל לא הסתיים באופן רשמי וכי אזגי טרם קיבל את כספו. נכון לרישומי ההתאחדות לכדורגל, פרוספר אזגי הוא עדיין בעלי הקבוצה, ואילו עיריית אשקלון עדיין נמצאת בתקופת שכירות.

מי בעל הבית כאן? פרוספר אזגי. צילום: אילן אסייג

אוהדי הקבוצה המשיכו במחאה גם לאחר ירידת הליגה והפנו אצבע מאשימה לעבר תומר גלאם. בפוסט שפרסם דף האוהדים נכתב לעברו: “אל תדאג, אנחנו כאן כדי להזכיר לך שיום הבוחר בפתח, והבטחות יש לקיים”.

מתאבלים. האוהדים בסוף שחק הירידה. צילום: אורי קריספין

חלק מהאוהדים אף ידעו לטעון כי גורמים בעירייה כלל לא מעוניינים להשתחרר מהקבוצה ולהעבירה לידיים פרטיות, כיוון שזו משמשת צינור פוליטי ומאיישת תפקידים לאנשי ציבור.

דרור אלמלם ןציקו מגיה עם תומר גלאם .צילום: אורי קריספין

צוחקים כל הדרך לליגה הלאומית הנהלת הפועל אשקלון. צילום: אורי קריספין

עוד נטען כי העירייה כלל לא פעלה עד כה לשווק את המועדון ולהציעו לאנשים פרטיים, ועל כך זעמם של האוהדים הרבים. ירידת הליגה של הקבוצה הביאה לתסיסה רבה בקרב האוהדים, חלקם אף התעמתו עם המנכ”ל דרור אלמלם בסיום המשחק באשדוד, ומכך ניתן ללמוד על האווירה הקשה במועדון בימים אלו.

תגיות:

אולי יעניין אותך גם

תגובות

🔔

עדכונים חמים מ"כאן דרום אשקלון"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר