אחרי הניצחון הגדול על הפועל כפר סבא, הפועל אשקלון יצאה צפונה לשחק המסקרן מול סקציה נס ציונה. שתי הקבוצות צברו עד כה 14 נק' כ"א, כאשר רק הפרש שערים טוב יותר מציב את המארחים במקום הרביעי, מקום אחד מעל הפועל אשקלון בטבלה. שלומי דורה וחניכיו מקווים להשתוות להפועל כפ"ס, שנמצאת במקום השני עם 17 נק' ויקוו שגל צרויה, השחקן החם ביותר בליגה הלאומית, גל צרויה, שכבש עד כה 6 שערים ב-7 משחקי ליגה, ישאר בכושר שיא שאפיין אותו עד כה.
הפועל אשקלון פתחה בסערה ועם המון ביטחון. 250 אוהדים אשקלון נאלצו לחכות עד הדקה ה-17 כדי לראות את הכוכב גל צרויה מתרומם היטב ונוגח הרמה של גיא גומברג וכובש את שערו ה-7 העונה, לקול צהלות האוהדים המשולהבים. אפשר לומר בפה מלא, צמח כוכב בהפועל אשקלון. האורחים המשיכו ללחוץ ואף הגיעו למס' מצבים שלא תורגמו לשער שני. רק בדקה ה-41 נס ציונה הגיע למצב הראשון שלה כאשר הרחקה רעה של ניסן דנון הגיעה לרגליו של אחמד שעבאן שהפציץ את שערו של ליאור חדריאן. 1:1.
אשקלון מוצפת בבנייה. צפון העיר ושכונת אגמים שוקקים פועלי בניין ומשאיות המביאות ציוד ותשומות לבנייה. בבמהלך 2019 צפויה תעשיית הבנייה לפלוש גם לכיוון עיר היין שכעת נעשות בה עבודות תשתית.
אך מהי המגמה הכללית באשקלון ביחס ליתר ערי הארץ. נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה חושפים כי במחצית הראשונה של 2018 חל זינוק בבניית דירות קטנות בנות 2 חדרים וצניחה בהקמת דירות בנות 3 חדרים. דירות שני חדרים הם למעשה דירות סטודיו המיועדות בעיקר לאלו שגרים בגפם או לזוגות צעירים. גודל דירות אלה מקובלות לייעוד של דירות נופש, למשל בסמיכות למרינה באשקלון.
בונים בניינים בכל רחבי העיר. אילוסטרציה: אלירם משה
מניתוח הנתונים עולה כי באשקלון נבנו במחצית הראשונה של השנה הכי הרבה דירות בנות 2 חדרים – 327 יח"ד. אשקלון הדיחה את תל אביב מראש הרשימה למקום השני, בתל אביב למרות גודלה העצום של העיר, יוקר הדירות והביקוש הרב היו 295 התחלות בנייה של יח"ד שנות 2 חדרים. חיפה אגב, מדורגת במקום השלישי עם 116 דירות בנות 2 חדרים שהוחל בבנייתן.
רוצים להישאר מעודכנים? הצטרפו אלינו: ⇔⇔⇔
"יש לזכור כי הדירות הקטנות עדיין תופסות נתח קטן סך התחלות הבנייה בישראל" אומר יו"ר ארגון קבלני אשקלון, דוד רוזנר שמוסיף ומסביר "באשקלון יש ביקוש גבוה לדירות נופש, וזו אחת הסיבות לגידול בבניית דירות קטנות בעיר. בעוד שתל אביב וחיפה מחירן של הדירות הקטנות מאד גבוה, הרי שבאשקלון מחירן אטרקטיבי במיוחד".
מפלגת "אור לאשקלון" לא תוכל להשתתף במערכת הבחירות באשקלון, כך קבע בית המשפט המחוזי בבאר שבע.
כזכור, מנהל הבחירות באשקלון, ליאור קלצ'קין, פסל את רשימת "אור לאשקלון" לאחר ששמו של מועמד מספר 15 ברשימה נמחק מהחוברת באמצעות עט וזאת לבקשתו, רגע לפני הגשת הרשימות. אלא שמחיקת שם מהחוברת היא דבר אסור ולמנהל הבחירות אין שיקול דעת בעניין.
חברי "אור לאשקלון": יניב וובט (מימין) ושלמה בלאיי (משמאל) חותמים על הסכם עם שמעוני
שלמה בלאיי העומד בראש הרשימה, עתר בעקבות כך לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, וטען כי פסילת רשימתו נעשתה שלא כדין. בדיון שהתקיים בבית המשפט אמר בלאיי כי ינסה להשיג הסכמה משאר הרשימות ובית המשפט אישר את העניין. אלא שבלאיי הצליח להשיג רק 18 חתימות מתוך 23 רשימות המתמודדות למועצת העיר.
במת הבחירות של התנועה לאיכות השלטון הגיעה הערב לאשקלון. הבמה שהוקמה על משאית הוצבה במרכז אפרידר והזמינה אליה את המתמודדים לראשות העירייה ולמועצה כדי לגיס ולרתום אותם למלחמה בשחיתות דגל אותו נושאת התנועה כבר שנים רבות.
את הערב פתח יו"ר התנועה ומייסדה, עו"ד אליעד שרגא הניסיון שלנו הוא לשכנע את התושבים "לא להצביע בעד גופים וסיעות מושחתות אבל יותר מזה לעזור לכם המועמדים לא להגיע בסופו של יום ללהב 433. תאמינו לי, אירוע שכל אחד מכם לא היה רוצה לחוות אותו, אירוע שבמידה ותתנהגו לפי כללי המנהל הציבורי התקין, על פי כללי האתיקה, על פי כללי טוהר המידות אתם תחסכו מעצמכם את החוויה הנוראה הזאתי להיגרר, להיחקר, להיעצר בשש בבוקר ולקבל את כל התקשורת הנוראה הזאתי".
אחרי שרגא עלה עו"ד תומר נאור, מנהל מחלקת ליטיגציה בתנועה לאיכות השלטון והזמין בזה אחר זה את המועמדים. משה אטיאס עלה ראשון ודיבר על שקיפות הוועדות. "ככל שהוועדות יהיו בלתי תלויות ויותר שקופות ויהיו מחוץ למנגנוני העירייה ויהיו ממונים על ידי אנשים מקצועיים שרוצים לשרת את הציבור ללא שום אינטרס אז השלטון יהיה ללא שחיתות. אני אומר שאסור להגיע ללהב 433. כל מי שיש בעברו רבב כלשהו בעיה כלשהי, מישהו שנחקר ושיש איתו דבר שעדיין לא נסגר אסור לו להיכלל ברשימה למועצת או לראשות העירייה וזה דבר שהוא א' ב' בפוליטיקה".
כשאטיאס נשאל מה הקווים האדומים שלו לישיבה בקואליציה עם מי שהוגש נגדו כתב אישום ענה אטיאס: "אם ייבחר מישהו שיש נגדו כתב אישום והוא יזמין אותי לשבת איתו בקואליציה והוא ילך איתי יד ביד לפי האג'נדה שלי, אנחנו חייבים להיצמד לחוק זה משהו שלא בשליטתנו ואנחנו לא יכולים למנוע אותו, כי אם לא נשב איתו בקואליציה אז כל הדברים שאנחנו רוצים לקדם פה באשקלון למען הצעירים ולמען התושבים שבחרו בנו – חמש שנים באופוזיציה לא יתנו לנו כלום".
משה אטיאס ותומר מאור על הבמה. צילום: אלירם משה
אחריו עלה ראש העירייה בפועל, תומר גלאם. "נתתי למנגנון לעבוד לפי הכללים שמנגנון צריך לעבוד בו. אני לא חושב שנבחר ציבור שמוטלת עליו האחריות על וועדה מסוימת שעדיף להעביר את זה לרשויות אחרות לטפל בזה. אותם גורמים שנבחרו צריכים להיות אחראים למעשים שלהם ולדעת לקראת מה הם נבחרים ולמה הם הולכים".ראש העירייה בפועל דיבר על הצורך לשנות את החוק שאנשים שמוגש נגדם כתב אישום לא יכול לעבוד נכון, על השקיפות ועל נכונותו להיפגש ולסייע לכל אדם בין אם הוא יזם, או פועל ניקיון. "לטעות מותר, לגנוב אסור" אמר גלאם.
תומר גלאם מכריז שלא ישב עם שמעוני בקואליציה. צילום: אלירם משה
ראש העירייה נשאל על הקווים האדומים שלו לישיבה בקואליציה עם מי שהוגש נגדו כתב אישום וענה חד משמעית "כל אדם שמוגש נגדו כתב אישום, לא רק שאני לא אשב איתו בקואליציה אני גם לא אצרף אותו לקואליציה שלי".
ברק חדריאן הכריז שלא ישב בקואליציה עם אדם שהוגש נגדו כתב אישום אלא יהיה אופוזיציה לאדם שמואשם בפלילים. "מבחינתי יש פה אדם שלא משרת את הציבור יש פה כשל מוסרי. עשייה ציבורית והליכה לפוליטיקה זו שליחות וכל אדם שנמצא בפוליטיקה חייב לראות את עצמו כמצייד את הציבור לא את טובתו האישית לא לעשות למען הבית שלו אלא למען התושבים" אמר חדריאן והוסיף: "אנשים שעוברים על החוק לא צריכים להיות חלק מהפוליטיקה".
ברק חדריאן על הבמה. צילום: אלירם משה
חדריאן דיבר על ועדות המשנה שבהן מתקבלות ההחלטות האמיתיות ושבמועצת העיר מאשרים את החלטותיהם "כמו חותמת גומי". חדריאן טען שעל חברי המועצה לשאול את השאלות ולחפש את בעלי האינטרסים לפני שהם מצביעים. "לעולם לא ארים יד לטובת אדם שמשרת את הטובה האישית של מישהו. אני נטו לטובת הציבור. בשביל זה אני בא".
איתי סהר דיבר על השינויים שגדולים שמתחוללים על אשקלון גם גידול האוכלוסיה, על "העיר שבונה למגורים יותר מהר מאשר מפתחת תשתיות ומוסדות ציבור". אנחנו צריכים לנצל את ההזדמנות ולעשות את קפיצת המדרגה שהעיר הזו מחכה לה. אין שם דרך לבצע את זה אלא באמצעות עירייה מקצועית נחושה שמנותקת מכל התחייבות לכל אינטרס פרטי, קבלני, חצרות רבנים וכו'… אלא אך ורק ראייה רוחבית שרואה את כל התושבים". סהר התחייב לשקיפות.
איתי סהר. צילום: אלירם משה
גם סהר התחייב לא לשבת עם מי שהוגש נגדו כתב אישום וחשוד בפלילים.
ראש העירייה בפועל, תומר גלאם, ממשיך לבסס את מעמדו עם יותר ויותר סיעות התומכות בו. יומיים לאחר שסיעת "אשקלון בתנופה – הבית החברתי", חתמה עם גלאם, גם סיעת "יוזמה" בראשות ברק חדריאן הביעה תמיכה בגלאם. "אני ותומר רואים עין בעין בנושאים שחשוב לי לפעול לטובתם מתוך המועצה", מסר חדריאן. "אדאג לקידום עתיד צעירי העיר, שמירה על הסטטוס קוו ואפעל לשיפור התחבורה בעיר ולהקמה של תחנה מרכזית חדשה".
חדריאן וגלאם. צילום: נדב כהן
חדריאן, בן 31, עם רקורד של עשייה מרשים מאחוריו, כיהן בין היתר כיו"ר אגודת הסטודנטים במכללה האקדמית ת"א-יפו, בוגר ארגון שגרירי רוטשילד. למד תואר ראשון בחברה ופוליטיקה ותואר שני בלימודי ביטחון. לפני מספר חודשים הקים חדריאן, יחד עם דמויות איכותיות נוספות מהעיר, את סיעת "יוזמה" שחרטה על דגלה את קידום ענייני הצעירים בעיר והאצת התוכניות שנועדו להפוך את אשקלון לעיר מתקדמת, כגון: פארק הייטק, מרכז צעירים, תחנה מרכזית חדשה, שדרוג המדרחוב והפיכתו למרכז בילוי שוקק חיים ועוד.
היום כאמור, חתם חדריאן על הסכם תמיכה ושיתוף פעולה עם גלאם. "אני מאמין שבעת הזו תומר הוא האדם שצריך להוביל את העיר", מסר חדריאן והוסיף: "היו לנו מספר פגישות בתקופה האחרונה ומצאתי עם תומר מכנה משותף לעשייה החשובה למען העיר. אפעל לשמירה על הסטטוס קוו ולכבוד הדדי ודיאלוג בין כל הקבוצות השונות כך שאשקלון תהייה עיר של כולם, אדאג לקידום עתיד צעירי העיר ואפעל למען אוכלוסיית הצעירים, נקדם יוזמות שיתוף ציבור בנושאי ים וסביבה ואפעל למען שיפור התחבורה לרבות תחנה מרכזית חדשה לרווחת הציבור האשקלוני".
סיעת"אשקלון בתנופה – הבית החברתי" הודיעה היום על תמיכה בראש העירייה בפועל, תומר גלאם בבחירות הקרובות. "אנו שמחים ונרגשים לבשר על חתימת הסכם תמיכה בתומר גלאם לראשות העיר אשקלון", נמסר מהסיעה. "לאחר בחינת מכלול השיקולים ומשא ומתן ארוך הצלחנו לסכם על מתווה לשיתוף פעולה מלא שמשקף את ערכי התנועה, שילטון נקי ונושאים חברתיים. כפי שהבטחנו דרשנו את תיק הרווחה ושליטה רחבה על צמתים חשובים בקבלת ההחלטות בדגש על שקיפות שילטונית ושמירה על האינטרסים של התושבים. עכשיו זה תלוי בכם, רק באמצעות בחירה למועצה "חי" ולראשות העיר "תומר גלאם" נוכל לממש את ההסכם".
ראש הסיעה, דורון נקשרי, כתב בדף הפייסבוק שלו כי ההסכם הזה נחתם עם גלאם "לנוכח ההכרה כי בשעה זו, נכון וראוי יותר, למען האינטרס הציבורי באשקלון שמירה על שלטון החוק, והמנהל התקין, ופעילות למען טוהר המידות, לאחד כוחות ולהביא יחדיו למיגור השחיתות. לנגד עיני חברי הסיעה עמדה ותמיד תעמוד, העשייה למען הציבור באשקלון בכללותו ובפרט, החלשים בחברה".
במשך שלוש שעות שלמות לבש היכל התרבות באשקלון את אור הכוכבים. ארבעה חודשים מפרכים מאוד עמלו הצלם האשקלוני צח טייר ודורין מסיקה על תחרות מלכות היופי של הדרום, לאחר שהתחרות בשנה שעברה גרפה הצלחה כבירה והסתיימה עם זכייתה של תמרה זטמן, שמאז פרצה (בת ה-17 היום) לחיינו בסערה לא מפסיקה לככב.
נטלי אמיר. צילום: אבי אלפסי
גם הבנות לא נחו במהלך ארבעת החודשים האלה וטיילו ברחבי הארץ על שלל נופיה ואטרקציותיה. החל מסוף שבוע במלון קיסר באילת, צניחה חופשית, הופעה של הזמר ואליל הבנות מאלומה, קורס צלילה מצוללי הדרום (סקובר), טיולי טרקטורונים, מסיבות, השקות ימי כיף וארוחות במסעדות נחשבות, וגם לא פעם הגיעו חזרה הביתה כשבידיהן שקיות עמוסות בבגדים. וכמובן הן הגיעו פעם בשבוע לשיעור הליכה על מסלול שהעבירה להן ולריה דן.
השנה תחרות מלכות היופי הצליחה להאפיל אפילו על השנה הקודמת. המתמודדות הגיעו מיומנות יותר ומכל רחבי הארץ, מאילת ועד חיפה, ואפילו הגיעו כמה שמות מפתיעים כמו אושיית האינסטגרם ליאל אוחנה, שאולי מחזיקה חשבון בעל 80 אלף עוקבים, אך לא הצליחה להעפיל לחצי הגמר. עוד בטרם עלו הבנות על הבימה המכובדת של היכל התרבות, הן נאלצו לשכנע את משפחתן, חבריהן ועוקביהן האוהבים להצביע להם בדף האינטרנט של התחרות, כאשר כובד המשקל של ההצבעות עמד על 30% מהציון הכללי ושאר הציון שוקלל מדעת השופטים, שהורכב מיאנה לוי, אושיית אינסטגרם, אורי שקל מחברת קוסמטיקה בוטניפיק, עו”ד ניר וכניש, אירנה פורמן מפאשן TV ישראל ואוריה זריהן-דדון, מי שהייתה חביבת הקהל בטקס מלכות היופי לשנת 2007 וחזרה לנוף האשקלוני אחרי שנים רבות שלא הייתה תחת אור הזרקורים.
תחרות מלכת היופי של הדרום. צילום: אבי אלפסי
סטייל קרנבל
את התחרות הנחו לביא שטרנר ורויטל מסיקה זה לצד זו. אף שהם הרבו לקרוא מן הדף ולעשות אובר שימוש בחרוזים כאילו היו אסף אשתר הם הצליחו להעביר את האירוע בצורה חיננית מאוד. לאחר שני סיבובים שבהם עלו הבנות על המסלול והציגו עצמן בפני הקהל, הגיע תורן של בנות להקת “מחול לוהט” לעלות להופיע בפני הקהל בפעם הראשונה במסגרת הקטע האמנותי. בהמשך הערב הן יעשו מחווה לנטע ברזילי ולשיר שלה "טוי" שזכה באירוויזיון. לאחר מכן עלו שוב הבנות בפעם השלישית ושודר סרטון קצר עם תמונות מההכנות המפרכות לתחרות. לאחר מכן הגיע שלב שמלות הערב שעליהן הייתה אחראית המעצבת אליס מחנות האופנה "שואו סטייל". השלב הזה בהחלט העיר קצת את הקהל ובצדק. בזו אחר זו עלו הבנות לקול מחיאות הכפיים מהקהל כשהן לבושות בקפידה. בנקודה זו הכריזו המנחים על העולות לחצי הגמר שאליו עלו 12 מתמודדות. שלב בגדי הים לבש צורה חדשה, כאשר במקום בגדי ים סטנדרטיים קיבלנו תצוגה של בגדי ים סטייל הקרנבל בברזיל, שעליהם הייתה אחראית המעצבת חלי שי מחנות "טרופיקנה", וזה בהחלט היה מרענן ומעניין.
נטלי אמיר. צילום: אבי אלפסי
מ-12 המתמודדות הצליחו לעלות שש בנות לגמר, והן: לידור ואננו, טלי גולן, נטלי אמיר, הודיה אברהם, ספיר להב ואסיה פרידקיס. לאחר שהבנות ירדו להתארגן לשלב הסופי, עלה הזמר חיים סוזנה, ששר קבוע בתכנית "שישי עם ירון אילן" עם שני שירים חדשים מאלבומו שכבר עלה במלואו ליוטיוב: "תני לי אהבה" ו"הלב יודע". השלב האחרון היה שלב שמלות הכלה, שעליהן הייתה אחראית תמר אלפסי מסלון כלות "תמר".
רגע לפני ההכרעה האחרונה אי אפשר היה שלא לשים לב למתמודדת מספר 9, הודיה אברהם, שבתמונות ה"טראש" לתחרות הייתה רחוקה מלהרשים, אך ככל שהתקדמה התחרות היא הצליחה לשכנע את השופטים וגם את הקהל שכמו שוויסקי ישן הוא טעם נרכש זה, כך גם היא, ושהמקום שלה כחביבת הקהל לא היה טעות. אברהם הייתה המקצועית ביותר ולא הנידה עפעף גם כשנאלצה לעמוד זמן רב על הבמה. אברהם זכתה בקורס גלישה ובגלשן מתנה מתנת בית הספר הימי פיק באשקלון ובטיפולים אסתטיים בשווי 4,000 שקל מתנת סקין קליניק.
נטלי אמיר. צילום: אבי אלפסי
בתואר נערת החן זכתה אסיה פרידקיס, שזכתה אף היא בטיפולים אסתטיים, כמו גם הסגנית השנייה לידור ואננו. את סרט נערת ישראל קטפה טלי גולן, שקיבלה מחברת גלאור תכשיט זהב משובץ יהלומים וקמפיין צילומים. לאחר חלוקת הסרטים הללו הגיע הרגע המכריע: מי תהיה מלכת היופי של הדרום? נותרו נטלי אמיר בת ה-16, הצעירה והאנונימית משדרות, וספיר להב, בת ה-24 מירושלים, אושיית האינסטגרם המוכרת בעלת 55 אלף העוקבים. הקהל, שנותר בכיסאות ההיכל, התחבט, חלקם טענו שהיופי הנערי של אמיר יפה יותר, ויש כאלה שאהבו יותר את הבשלות של להט, וחלקם היו משפחות מאוכזבות שציפו שיבחרו בכלל בקרובותיהן. אחרי כמה דקות שטרנר שלף את המעטפה והכריז על להב כסגנית הראשונה, ואמיר הבינה שהיא הזוכה בתואר מלכת היופי של הדרום בסצנה שמזכירה במעט את זכייתה של נטע ברזילי באירוויזיון.
רוצים להישאר מעודכנים? הצטרפו אלינו: ⇔⇔⇔
להב, שאמנם נותרה מאוכזבת מכך שלא זכתה, תוכל להתנחם בכרטיס טיסה לקמפיין צילומים באמסטרדם. אמיר תיהנה משובר קנייה על סך 7,000 שקל מהמשביר לצרכן, ערכת קוסמטיקה לאנטי אייג’ינג, ערכה עוצמתית ומקצועית זוכת פרסים בינלאומיים מבית מותג הקוסמטיקה העולמי בוטניפיק בשווי 4,000 שקל ומסוף שבוע הכול כלול במלון קיסר באילת.
נטלי אמיר. צילום: אבי אלפסי
“גם לימודים וגם דוגמנות”
אם שאלתם את עצמכם מי זאת נטלי אמיר, סביר להניח שהרלוונטיות של השאלה תחלוף במהירות אם שואלים את כל הנוגעים בדבר. אמיר נולדה לפני 16 שנים בעיר חרסון באוקראינה, עוד לפני שזו קיבלה את הפרסום המפוקפק כספקית כלות לישראל. סבתה המליצה לאימה לעלות לישראל כי האמינה שכאן בארץ הקודש חייהם יהיו טובים יותר, אך לא בטוח שהם אכן ידעו לאן הם מגיעים. בגיל 3 עלתה לארץ עם משפחתה, שאת משכנה הקבוע קבעה בעיר שדרות מוכת הטילים והאזעקות, ובגיל צעיר כל כך היא פשוט גדלה לתוך הסיטואציה המורכבת, ודאי עבור משפחה שרק הגיעה ארצה ולא ידעה אירועים שכאלה. “בהתחלה זה היה קשה, מאוד מפחיד ונלחצנו מזה. המשפחה חששה מהסיטואציה, אבל למדנו להתרגל לזה כחלק מהחיים”, היא מספרת.
אביה החל לעבוד במפעל סמוך לעיר, ואימה נשארה לטפל בילדות. היא האמצעית מתוך שלוש אחיות, וכראוי למשפחה יוצאת ברית המועצות, הוריה שלחו אותה ללמוד לנגן על כלי נגינה (פסנתר) ולעשות ספורט (לרקוד), אך במקרה שלה היא ראתה בהקדם שזה לא בשבילה. מגיל 14 החלה לדגמן לאחר שחברה של אחותה צילמה אותה להפקת איפור שערכה, והתוצאות המוצלחות גררו אותה להמשיך לעסוק בתחום ואף ללמוד לאהוב אותו. מפה לפה היא המשיכה להצטלם ולשמש מודלית בהפקות של ירין שחף עד ששמה הגיע עד לאוזנו של הצלם האשקלוני, מחלוצי התחום בעיר, צח טייר, והוא החליט ללהק אותה לתחרות.
צח טייר ונטלי אמיר
הנערה, שרק עלתה לכיתה י”א במקיף הכללי בשדרות, ניצלה את חופשת הקיץ בכדי ליהנות מהחוויה מבלי שתצטרך להיעדר מהלימודים. גם לאחר התחרות היא התייצבה ללמוד בכיתת המופ"ת ולא השתמשה בתירוץ העייפות בשביל עוד כמה שעות שינה מתוקות. “אני משתדלת להשקיע כמה שאפשר. אני רוצה לשלב גם לימודים וגם דוגמנות ולעשות כל דבר הכי טוב שיש. החינוך הרוסי שספגתי בבית הוא לכבד את האחר, לתת כבוד לאנשים, וזה גם מה שחשוב לי אצל אנשים”, היא אומרת וחושפת את התחביב העיקרי שלה. “אני מאוד אוהבת לקרוא ספרים. אני אוהבת לקרוא במקביל כמה ספרים, קופצת מספר לספר, אבל כרגע אני קוראת את הספר ‘חצוצרה בוואדי’ שכתב סמי מיכאל ומספר על היחסים בין היהודים לערבים. לדעתי זה חשוב לקרוא, זה מפתח את היכולת לדבר נכון ובשפה יפה. תמיד אהבתי להיכנס לסיפורים ואגדות”.
“אני שואפת הכי גבוה מבחינת ערכים”
אמיר בהחלט נכנסה כעת לאגדה משלה. הילדה הצעירה הפכה להיות נסיכה קטנה שעדיין מחפשת את האביר על הסוס הלבן ואינה נמצאת בזוגיות היום. היא מסתובבת ברחבי אשקלון עם הסרט ומצטלמת עם לא מעט אנשים שמבקשים ממנה, אבל היא יודעת היטב כי לא תמיד אלו החיים שתחווה בעולם קשה זה. “אני רוצה לשאוף הכי גבוה שיש מבחינת ערכים ואחר כך גם מבחינה מקצועית. אני חושבת שחוץ מהדוגמנות אני צריכה גם את המקום הבטוח שלי, שיהיה לי משענת לקריירה. הייתי מאוד רוצה ללמוד בהמשך מינהל עסקים, אני אוהבת את הלחץ של העבודה, אבל עוד לא חשבתי על עסק ספציפי שהייתי רוצה להקים. אני מאמינה שאכוון גבוה בנושא הזה”. בתור בת עשרה שמדגמנת קצת מפתיע לשמוע ממנה ביקורת על תרבות השקר של האינסטגרם, “אני לא כל כך טיפוס של אינסטגרם, כמו שרואים אצל בנות אחרות, אני מעדיפה לחיות את הרגע ולא רק לצלם אותו. מצד אחד יש לאינסטגרם הרבה היבטים חיוביים מבחינה שיווקית, והיום אפשר לעשות בעזרתו המון כסף, אבל יש בו גם דברים שקריים ומזויפים. יש בנות שמנסות לצייר תמונה שהחיים יותר יפים ממה שרואים, ואני משתדלת להעלות להיות כמה שיותר עקבית עם העוקבים המצומצמים שיש לי. אני לא מחפשת שיראו שאני נהנית בחיים, אלא שאני עובדת קשה ויבינו שרק דרך עבודה קשה מגיעים דברים טובים”.
נטלי אמיר. צילום: צח טייר
אומרת לא לפרארי
לקראת תום הריאיון הצטרף לשולחננו איש העסקים אורי שקל, בעלי חברת האיפור בוטניפיק, שגם הייתה נותנת חסות לתחרות, על מנת לאסוף אותה לכמה צילומים. לשקל רכב ספורט חדיש מסוג פרארי, ואמיר צעדה בפסיעות איטיות כאילו העניין מעט מביך אותה. טייר מיד שאל אותה אם היא רוצה שנצלם אותה עם הפרארי, והיא הנידה ראש לשלילה. טייר לא נשאר אדיש ואמר: “אתה רואה? בחורה אחרת ישר הייתה מחפשת להצטלם עם הרכב”.
עיניה בצבע ירוק דבש, שקיבלה בירושה מאימה, נותרו מתבוננות ברצפת האבן המשתלבת במדרחוב במבוכה למשמע המחמאות. לאורך כל הריאיון אמיר הדגישה שהיא מתביישת לדבר על עצמה ושזה חלק מהאופי שלה, אך לאט לאט למדה לשנות את פני הדברים. “אני הייתי ילדה סגורה בהתחלה, הייתי די שקטה”, היא אומרת. “עם הזמן למדתי לא לפחד מדעות של אחרים ולהיות עצמי, ואני חושבת שזה הכי חשוב. לפעמים ילדים היו מקללים ומזלזלים, ובגלל שלא הייתי רוצה להיות הכבשה השחורה שנמצאת מחוץ למעגל החברתי אז הייתי מבליגה ולא מדברת, אבל היום למדתי שלא צריך להתרגש. אני אוהבת להיות בחברה של אנשים, אבל כאלה שאני אוהבת, כבר לא אסתובב עם אנשים שלא מפרגנים ויש להם מחשבות רעות עליי כל הזמן. אני מוכנה לקבל ביקורת בונה, אבל לא כזו שנועדה להשפיל, כזו שהיא אינטרסנטית, וצריך לדעת לשים אותה בצד ולא להתרגש”.
נטלי אמיר. צילום: צח טייר
“היא מנהיגה”
אמיר כבר חולמת לשרת בצה”ל ולהתפתח בתחום הדוגמנות, אך יש דבר עיקרי שטורד את מנוחתה גם עכשיו, כשהיא על גג העולם מבחינתה. “מאוד מפריע לי לראות ילדים קטנים שחסר להם אוכל בבית”, באופן די אופייני למלכת יופי היא עונה את התשובה לשאלה מה מפריע לה בעולם. “ראיתי כמה סרטונים באינסטגרם וזה זיעזע אותי. רק מלדבר על זה נהיה לי צמרמורת. אני תורמת מה שאני יכולה, אם זה בגדים או אוכל. אני מקווה שאוכל גם בעתיד לעזור כמה שאפשר. אני לא חושבת שאפשר לשנות את העולם, אבל בעזרת דברים קטנים אפשר להביא שינוי”.
ביום שלישי שעבר התקיימה מטעמו של המועמד לראשות המועצה האזורית חוף אשקלון דודי סעדה הועידה לעסקים קטנים בחוף אשקלון. הוועידה כי כמובן חלק מקמפיין הבחירות של סעדה שמכריז בכל הזדמנות כי כשייבחר הוא מתכוון לטפל בתחום העסקים בקטנים ולקדם אותם.
דודי סעדה. צילום: אדי ישראל
מטרת הוועידה המיועדת לבעלי עסקים קטנים, יזמים וכאלו העובדים מהבית, היא לייצר פלטפורמה לשיתופי פעולה בין תושבי המועצה ולסייע לעסקים הקטנים המופעלים בשטחי המועצה. בסביבתו של סעדה מוסרים כי הוועידה הייתה מוצלחת ביותר. לוועידה הגיעו כמה עשרות בעלי עסקים קטנים ועצמאים והיא נתנה תקווה רבה למשתתפים, בעיקר עקב חזונו הכלכלי של סעדה.
המועמד לראשות העירייה איתי סהר פנה לשר להגנת הסביבה, זאב אלקין כדי שזה יפעל להפסקת הקמת שוברי הגלים שלדעתו מסוכנים.
האסדה החדשה מול חופי אשקלון. צילום: דוברות עיריית אשקלון
"מדובר בניסיון שני להקים שוברי 'גיאוטיוב' בחופי אשקלון" כתב סהר לאלקין "הניסיון הקודם נעצר בינואר השנה, לאחר שבזמן סערה התפרק אחד משוברי הגיאוטיוב במים וגרם לזיהום משמעותי, להתפרקות של אחד הצינורות במים בעת סערה ולנזק סביבתי גדול. מטרת הפרויקט – הגנה על מצוק הכורכר בחופי אשקלון – היא חשובה. אך מדובר בפתרון חדש, שטרם נצבר ידע לגבי השפעתו האמתית, ושחוות דעת מקצועיות מציינות חסרונות מהותיים וסכנות שיש בו לפגיעה בחופים ולסיכון חיי מתרחצים. הפרויקט עלול בסבירות גבוהה ליצור בעיות גדולות מאלה שהוא מיועד לפתור".
איתי סהר
לדברי סהר "הגנה מסוג שוברי גלים, לרבות גיאוטיובים, נוסתה וגם נכשלה במקומות רבים בעולם. גם תנאי הסביבה שונים מאוד זה מזה בחופים שונים ובוודאי במדינות שונות, כך שמה שנלמד בחוף אחד לא תמיד יהיה נכון לאחר. פתרונות שונים ('דורבנות', 'קיר ים') קיימים ונוסו בהצלחה במקומות אחרים בארץ (יפו, נתניה)".
כמו בחיי היומיום, גם חייה של קבוצת כדורגל מוכיחים פעם אחר פעם כמה הם יכולים להיות הפכפכים. רק לפני חודש ימים כמעט וחרצנו את גורלה של הפועל אשקלון לאחר שהובכה בביתה על ידי בית”ר תל אביב רמלה (3:1),וטענו כי מדובר בקבוצה חלשה ולא מספיק טובה כדי להילחם בצמרת הגבוהה. קראנו להחליף את המאמן, טענו שההגנה רפויה ושהקישור לא מספיק דפנסיבי.
באשקלון באותה עת ניסו להרגיע והבטיחו שיפור ממשחק למשחק. הם אפילו לא התביישו להודות בטעות והחליפו את קשר האמצע ברנרדו פריזוני ביווני סטוריס ניניס, שהגיע ממכבי פתח תקווה. הפלא ופלא, מאז אותו הפסד מביש הפועל אשקלון החלה לפרוח, והיום היא נמצאת במגמת עלייה.
ביום שני האחרון היא השיגה את ניצחונה השלישי בארבעת המשחקים האחרונים, אבל זה ממש לא היה ניצחון שדומה לאחרים, אלא שלוש נקודות שכולן הצהרת כוונות מהדהדת. עד לאותו ערב הפועל כפר סבא התפארה ברצף מרשים של חמישה ניצחונות רצופים.
הפועל אשקלון נגד הפועל כפר סבא. צילום: גייל מיכאלי
התחזית הייתה שהיא תצליח לרשום את השישי באצטדיון סלה מול קבוצתו של שלומי דורה, כיוון שלפחות על הנייר היא נחשבה לקבוצה איכותית יותר מאשקלון.
כפר סבא אף הגיעה מהמקום הראשון בטבלה, אך אשקלון, שממוקמת חמישית, הצליחה לצמצם פלאים את הפערים במשחק והייתה טובה הרבה יותר מהירוקים, בכל פרמטר. המשחק אמנם הסתיים בתוצאה 1:2 לטובת אשקלון ובצדק מוחלט, אך איש מהנוכחים במגרש לא היה מרים גבה אם התוצאה הייתה גבוהה הרבה יותר.
הפועל אשקלון נגד הפועל כפר סבא. צילום: גייל מיכאלי
למזלה של כפר סבא, בשער שלה עמד שוער מוכשר בשם איתמר ישראלי שהצליח לסכל פעם אחר פעם את ההזדמנויות התכופות של אשקלון לעבר שערו. הבחורים של דורה הוכיחו הקרבה יוצאת דופן ולחימה ללא פשרות. הם היו ראשונים כמעט לכל כדור, שיחקו סבלני והיו מסוכנים יותר מיריבתם. הניצחון האדיר הזה, שהביא את אצטדיון סלה לטירוף מוחלט, צמצם את הפער מהצמרת ולמרות שאשקלון נותרה במקום החמישי, היא הפכה ללא ספק לאחת המתמודדות הראויות לקטוף את אחד משני כרטיסי העלייה לליגת העל.
מעל כולם: גל צרויה
בהפועל אשקלון חששו שהריאיון שקיים החלוץ גל צרויה בעיתוננו בשבוע שעבר יגרום לסוג של מנחוס או ירידת מתח וכי הוא יינזק ביכולת הכיבוש שלו. המנהל הטכני צ’יקו מגיה לא התלהב מכך שצרויה העניק ריאיון לתקשורת, והיה מעדיף אם הוא היה נמנע מכך ועוסק רק בכדורגל. אך צרויה הוכיח שהוא יודע לעשות את ההפרדה ולא נתן לשתן לעלות לו לראש.
צרויה בפעולה וירטואוזית צילום: לירון מולדובן, דוברות הפועל אשקלון
כל אחד מיושבי אצטדיון סלה תפס את הראש פעם אחר פעם, נוכח היכולת המופלאה שהפגין המלך הבלתי מעורער של הקבוצה. הרבה שנים שבאשקלון לא היה חלוץ כזה לוהט שסוחב אחריו קבוצה שלמה. כזה הוא צרויה, ואף שלאשקלון היה בעבר הלא רחוק חלוץ כמו עידן שריקי, שגם כן היה מנפק מספרים, זה כלל לא דומה.
בשונה מכך, השנה הזו משחקה של אשקלון נופל וקם על היכולת של צרויה. לא מדובר רק בשערים שלו, אלא בעיקר באנרגיה ובעובדה שהוא מצליח לסחוף אחריו את יתר חבריו. עם כל הכבוד לשער הבכורה של השחקן היווני החדש סטוריס ניניס, גם המשחק מול כפר סבא רשום באותיות גדולות על שמו של גל צרויה. האחרון היה זה שסחט כדור עונשין מ-11 מטרים וגם היה זה שעמד בלחץ והשווה את התוצאה בפנדל.
מכונת השערים של הפועל אשקלון. גל צרויה צילום: אבי אלפסי, דוברות הפועל אשקלון
תוסיפו לכך את הבישול שלו לניניס ועוד כמה הזדמנויות שאליהן הגיע במשחק, וקיבלתם שחקן משכמו ומעלה. “גל היה השחקן הראשון שהחתמתי בקיץ”, התייחס לחלוץ החם המאמן שלומי דורה. “אני מכיר אותו כבר הרבה זמן, גם מליגת העל וגם מהליגה הלאומית. בכל הפעמים ששיחקתי נגדו תמיד ידענו לשמור על קשר חברי כזה, קצת יותר מעבר למאמן-שחקן מחוץ למגרש. אני חושב שברגע שפניתי אליו בפעם הראשונה שחתמתי, הוא לא היסס והגיע ולקח את האתגר הזה. מלבד גל יש עוד הרבה שחקנים שמגיע להם קרדיט, גל הוא כרגע המוציא לפועל שלנו, אבל אני חושב שצריך להסתכל על כולם”. על הכנסתו של ניניס למשחק, חילוף שהתברר כמנצח, אמר המאמן: “ניניס, מלבד הגול, מוסיף הרבה ממד של החזקת כדור וכדורי עומק, הוא נותן לנו את הכוח באמצע להניע את הכדור ולשלוט במשחק. אי אפשר להתעלם משחקן עם 44 הופעות בנבחרת יוון. ניתן לו את השקט, החום והאהבה ונקווה שהוא יחזיר לנו כפליים”.
דורה חגג בסיום המשחק יחד עם האוהדים והניף ידיים אל על. המאמן האשקלוני ידוע באמוציות שלו לטוב ולרע, והוא בחר לחגוג את הניצחון בהתלהבות רבה וחיוכים לכל עבר. “התחושות לחזור מפיגור הן פנטסטיות”, הוא התייחס לניצחון וסיכם את המשחק: “המחצית הראשונה גם הייתה טובה, חוץ מהשער שקיבלנו, ראינו את האכזבה על הפנים של השחקנים, כי הייתה צריכה להיות מחצית עם יתרון שלנו, וזה לא קרה. אבל אם אקח את עצמי שש שנים אחורה, גול כזה בדקה ה-44, הייתי שובר חצי חדר הלבשה. ראיתי את הנחישות של השחקנים והאכזבה מהשער שספגנו, אז חיזקתי אותם ונתתי להם פידבקים טובים במטרה לתקן את הדברים הלא טובים מהמחצית ושאנחנו יוצאים מחוזקים למחצית השנייה במטרה לנצח את המשחק. אני שמח שהם יישמו הכול והיו גברים שעשו את המהפך הזה”.
השבוע רשם רמי סופר סגירת מעגל מרגשת. זה קרה בטקס הנחת אבן הפינה להקמת המפעל החדש של חברת רב בריח באשקלון. מדובר במפעל אחד מתוך שלושה, שתקים החברה בשנים הקרובות בעיר בהשקעת ענק של כ-300 מיליון שקלים.
לטקס הגיעו הבעלים של המפעל שמואל דונרשטיין ושרי הכלכלה והאוצר. גם סופר היה השם לימינם.
סופר ושר הכלכלה אלי כהן בטקס הנחת אבן הפינה למפעלי רב בריח השבוע באשקלון
את דונרשטיין הוא מכיר כבר שנים רבות, לאחר שבשנות ה-80 לקח סופר חלק פעיל במפעל לשוקולד שהוא הקים בעיר. “כל השנים הוא זכר את הציבור האשקלוני לטובה, את העובדים המסורים שעושים עבודה נפלאה ונותנים את הנשמה ואת העיר המיוחדת שלנו. הוא לא שוכח את ההתחלה שלו בעיר אף פעם, והיום, כבעלים של חברה גדולה כל כך, חשוב לו לחזור לעיר ולפתח את העסקים שלו דווקא כאן”, אומר סופר. “הגעתי לטקס ולא הצלחתי להסתיר את ההתרגשות שאחזה בי. אני עומד שם עם שמואל ועם השרים, מסתכל סביב ולא מאמין. אמרתי לעצמי: ‘ריבון העולמים, תראה מאיזה קושי באת ולאן הצלחת להגיע’. זה באמת מרגש ולא מובן מאליו בכלל, ואני שמח שזכיתי לקחת חלק במעמד כזה”.
סופר עם שמואל דונרשטיין בעלי רב בריח. השבוע בהנחת אבן הפינה למפעלי החברה באשקלון
“תחום הרווחה נוגע ללבי”
בשנה וחצי האחרונות מכהן סופר כסגן ראש עיריית אשקלון והממונה על הרווחה. “זה הדבר החשוב והבסיסי ביותר בכל עיר שרוצה לצמוח ולהתפתח. הטיפול במשפחות החלשות ובילדים שלהן הוא המפתח לשוויון אמיתי. אין יותר חשוב מאשר לתת לילדים הללו תנאים טובים וראויים, על מנת שיזכו לחינוך טוב וילכו בדרך הישר. זה תחום שנוגע ללבי מאז שאני זוכר את עצמי”, הוא אומר.
רמי סופר בפתח בניין העירייה כולל הכובע
הכניסה שלו לתפקיד התחילה ברגל שמאל. לאחר שמינויו אושר, שנה שלמה הוא חיכה שיסתיימו כל ההליכים לאישור של משרד הפנים. ובינתיים, במשך כל החודשים הללו הוא לא ויתר ועבד יחד עם עוזרו ללא שכר. “לא קיבלנו שקל אחד על העבודה שלנו, אבל זה לא היה חשוב כי הגענו לעשות עבודה מתוך אהבה לעיר ולתושבים, הם אלה שעמדו לנגד עינינו במשך כל הזמן הזה. הגעתי כדי לשרת את הציבור, זה תפקידי ואני מאמין בדרך הזאת. ידעתי שכשהולכים בדרך הישר ובאים מתוך נתינה ואהבת האדם, אז הכול מסתדר בסוף”.
רוצים להישאר מעודכנים? הצטרפו אלינו: ⇔⇔⇔
כשסופר מתבקש להציג את ההישגים שלו בכהונה הקצרה שלו כסגן ראש העיר הוא פותח מיד עם תחום הרווחה, “אני דואג שלאף אחד לא ייחסר, וכולם יקבלו מענה ראוי והולם. אני סגן ראש העיר היחיד שהדלת שלו תמיד פתוחה. תושבים פונים אליי ישירות בפייסבוק ובווטסאפ, מתקשרים וגם מגיעים למשרד שלי, ואני מקבל את כולם באהבה ונותן מענה. מגיעים אליי אנשים שאין להם אוכל בבית, שהילדים שלהם רעבים, ואני לא יכול להרשות שבעיר שלנו תהיה תופעה כזאת. לאחרונה הגיע אליי מישהו שעבר לעיר מאשדוד, אירחתי אותו במשרדי והצעתי לו לשתות. הוא היה קצת קצר רוח, הרים את הקול ואמר: ‘אני לא מבין איפה סגן ראש העיר’, ואני אמרתי לו ,‘ידידי, אתה יושב מולו’. הוא היה המום, אמר שמעולם לא נתקל בפשטות ובחום כזה מצד מישהו בתפקיד בכיר כל כך. אני גאה בפשטות הזאת ובעובדה שאנשים מרגישים נוח לפנות אליי בכל בעיה, כי אני כאן אך ורק עבורם”.
סופר בפגישת עבודה עם שר הרווחה, חים כץ
סופר אומר כי יש עוד הישגים שהוא רושם לזכותו, “ואני לא מתבייש להגיד את זה. השבוע חנכו את המחלקה להתמכרויות אחרי שנים ארוכות בהן פעלה ללא מבנה קבוע וראוי למטופלים ולצוותים.
סופר השבוע בחנוכת המרכז להתמכרויות
הישג נוסף הוא בית ספר מעיין שרה. מיום כניסתי לתפקיד פעלתי ללא לאות ועשיתי הכול על מנת לדאוג לבית ספר שיהיה מותאם לתלמידים ולצרכים שלהם. בית ספר נעים, שעושה טוב על הלב להיכנס אליו למרות המורכבות. היום הוא בית ספר לתפארת, ואני מודה לבורא עולם על כך שהתאפשר לי לסייע בעניין הזה ולדחוף אותו קדימה.
סופר בבית הספר מעיין שרה לחינוך המיוחד
בשנה הבאה יקום מרכז יום תמר שייתן מענה לצעירים עם צרכים מיוחדים מעל גיל 21. זה פרויקט שנלחמתי עבורו וגייסתי סכום של 11 מיליון שקלים שמתחלק בין ביטוח לאומי, עיריית אשקלון ועמותת צ’יימס. הקמתי את ועדת השמות, ובשנתיים האחרונות זכינו לחנוך רחובות ופארקים שנושאים את שמם של אנשים יקרים, שנתנו את כל כולם לעיר ולמדינה, ועיריית אשקלון זכתה לומר להם תודה בדרך הזו”.
שמך מזוהה בעיקר עם השכונות. כיצד פעלת בעניין הזה? “השכונות הוותיקות עברו שינויים דרסטיים, חלקם עדיין לא ניכרים לעין, אבל יש תכניות רחבות של פיתוח תשתיות וכבישים. אנחנו גם קשובים מאוד לתושבים ולצרכים שלהם. בגבעת ציון, שמשון ומגדל הייתה הזנחה פושעת במשך שנים ארוכות. היום יש אזורים שכבר הרבה יותר נעים בהם, יפים, מטופחים, עם שבילי אופניים וגני משחקים.
סופר עם אישי ציבור מקומיים בטקס חנוכת כיכר פעילי גבעת ציון בחודש שעבר
אני אומר שזה רק קצה קצהו של הקרחון ומבטיח שהשכונות הללו יעברו מהפכה של ממש בשנים הקרובות. מעבר לזה, הובלתי את כל הפיתוח של שכונת ברנע. השכונה הזאת נבנתה ובמשך תקופה מאוד ארוכה התושבים לא זכו אפילו למדרכות. הובלתי בחירוף נפש את קידום פיתוח השכונה והצלחתי לגייס כספים על מנת לעשות את זה. השקענו 40 מיליון שקלים בעניין הזה ודאגנו למדרכות, הרחבות של כבישים ובניית גני שעשועים. בברנע ב’ וג’ אנשים רכשו בתים במיליונים וחיו בחושך וללא שבילים ומדרכות. הצלחנו לטפל גם בזה. בניתי שבעה בתי כנסת בשנתיים, לא מכיר ראש עיר שעשה דבר כזה. קידמתי ופעלתי בכל הנושא של הפקקים בברנע והפיכת הכיכרות לדו-נתיביות. היום תושבי ברנע יוצאים מהשכונה תוך שבע דקות ולא 45 דקות. יש עוד הרבה מאוד מה לעשות, אבל הכול אפשרי. זה רק עניין של רצון, לפתוח את הראש ולהסתכל קדימה, ואני פה בשביל זה”.
מי הבא בתור? לפני כשבועיים הוא הציג את מספר 2 שלו ברשימה: אלי כהן. “אלי כהן הוא לא רק מספר 2, הוא חבר ורע, איש חינוך מהמעלה הראשונה בארץ, שמייעץ לראשי רשויות בתחום הזה. יש לו תואר ראשון בפסיכולוגיה ושני בחינוך, מנהל בית ספר תיכון לשעבר, שהזניק את אחוז הזכאים לבגרות בקריית מלאכי בצורה יוצאת דופן. אלי הוא איש חינוך, כזה שמבין שהעתיד שלנו טמון בחינוך, והוא הבסיס להכול. הוא איש יקר, ישר ונאמן, ואני מאמין בו וביכולת שלו לחולל מהפכה בחינוך גם באשקלון”.
כמספר 3 הוצב אייל סהלו, “אייל מכיר את הקהילה האתיופית מקרוב”, מסביר סופר. “אני פועל למען הקהילה הזאת כבר למעלה מ-30 שנה, והיא חשובה לי. דאגתי להם למבנה קהילתי בשכונת שמשון, שמשרת אותם לכל הצרכים ונותן פינה לילדים. בקרוב יוקם מבנה נוסף כזה, בעלות של מיליון שקלים וחצי, גם הוא בשכונת שמשון.
סופר עם בני הקהילה האתיופית בחג הסיגד
אייל יהיה אחראי על הצרכים של הקהילה והוא יעשה את זה ביד רמה. הוא מגיע ממשפחה של 12 נפשות, והוא והאחים שלו מוכיחים שאפשר וצריך לעשות שילוב ראוי ושהקהילה היא חלק מהפאזל של אשקלון. ביחד נמשיך לפעול ולעשות. מי שישקיע היום ברווחה ובחינוך יקצור את הפירות אחר כך. אם לא נדע לעשות את זה, נשלם ביוקר”.
“אימא ז”ל הייתה אישה חזקה”
סופר נשוי לשרה, אחות במקצועה, כבר 35 שנה. לשניים חמישה ילדים וארבע נכדות. “אשתי אישה מדהימה, עובדת מסורה, שבמקביל חינכה את הילדים וטיפלה בבית. וכל מה שהילדים שלי היום זה בזכותה. אישה היא זאת שבונה את הבית ומתווה את הדרך, ותודה לבורא עולם שזכיתי בה”.
רמי סופר. צילום: אורי קריספין
אביו עלה ארצה מג’רבה שבתוניס בשנת 1948, הוא עלה לבד ונלחם על כיבוש הארץ. לאחר מכן השתכן בקיבוץ שאינו דתי, לא הצליח להתחבר למקום וחזר לתוניס. “אבי היה איש דתי, ומשהו שם לא הסתדר לו בקיבוץ, אז הוא חזר לארץ מולדתו. בסופו של דבר, זה יצא לטובה, כי מיד אחר כך הוא הכיר את אימי דינה, וכעבור שנה הם עלו ביחד לישראל”.
לבני הזוג נולדו בארץ 10 ילדים. אחד מהאחים נפטר כשהיה בן 17 בעקבות סיבוך רפואי, ואחות אחרת נפטרה גם היא כשהייתה בת כמה חודשים בלבד. “היום אנחנו שמונה”, הוא מספר. “אלה דברים לא קלים שעברנו כמשפחה, ואני עד היום לא ממש יודע מה בדיוק קרה לאחים שלי. זו הייתה תקופה אחרת, תקופה שבה לא דיברו הרבה והתעסקו בעיקר בהישרדות”.
הם גדלו בבית דל אמצעים, עם אימא עקרת בית ואבא שהיה המפרנס היחיד ועבד בחברת סולל בונה 40 שנה. “זה היה בית ציוני. אבא שלי בנה במו ידיו קיבוצים ומושבים ופיתח את הארץ. הנתינה והקושי נוגעים עד היום ללבי בגלל שהכרתי את הקושי הזה מקרוב, וזאת גם הסיבה שאני שם את הדבר הזה במרכז הפעילות שלי”.
רמי סופר במבצע ארגון תחפושות למשפחות נזקקות
הוא גדל בשכונת גבעת ציון, שאותה הוא זוכר מילדות כשכונה קשה. עם זאת, הם חוו ילדות מאושרת וקהילתית. “שכונה קשה, פרנסה בדוחק, אין תעסוקה לילדים והורים שעובדים מאוד קשה. אבל את כל מה שאנחנו יודעים למדנו מההורים ומהשכנים. האבות היו מלמדים את הילדים קרוא וכתוב. והאימהות היו מעבירות הלאה את הידע שלהן בכלכלת בית, חינוך ומשפחה. אבי, עליו השלום, שם דגש גדול מאוד על החינוך שלנו. זה היה הדבר הכי חשוב לו בעולם, והוא עבד ימים ולילות כדי לאפשר לנו ללמוד ולהתפתח. גם אנחנו הבנו מהר מאוד את החשיבות ואת העובדה שזה המפתח להכול. היום יש לי הרבה אחים שהם מורים ומחנכים את דור העתיד מתוך אידיאולוגיה ואמונה בדרך”.
הנהלת הפועל אשקלון עם רמי סופר במבצע קמחא דפסחא (צילום: דוברות הפועל אשקלון)
לימים הפך סופר לאיש ועד בשכונה ודאג לתת לתושבים ולילדים את מה שהיה חסר לו בילדותו. “צריך לתת לילדים האלה תקווה ונקודת אור. אני תמיד אומר להם שיסתכלו עליי. הגעתי בדיוק משם והפכתי להיות סגן ראש עיר וחבר מועצה”.
עו"ד אבי עייש מתמודד שוב לראשות עיריית אשקלון. הוא יצא לדרך לפני 15 שנה ומאז אינו מוותר ומנסה שוב ושוב כבר בפעם הרביעית. עבור רבים השם "אבי עייש" כבר מזמן הפך לשם נרדף למערכת בחירות. כאשר יש מי שרואה בזה סוג של הלצה, עייש אינו מתרגש והופך אף ליותר נחוש להוכיח שצוחק מי שצוחק אחרון. “אני מעדיף להסתכל על זה כעל נחישות והתמדה”, הוא מסביר. “מי שמתיימר להיות מנהיג צריך שיהיו לו התכונות האלה. יצאתי לדרך לפני 15 שנה ועד שהווייז לא יכריז ‘הגעת ליעד’, אני ממשיך. לפעמים יש חישוב מסלול מחדש וזה בסדר, כי כשאני מסמן מטרה ומאמין בה אני הולך לכיוונה מבלי להתרגש מרעשי רקע. ווינר הוא לא מי שלא מפסיד אף פעם, אלא זה שלא מפסיק לנסות לעולם. אגב, גם ללינקולן היו מספר כישלונות לפני שנבחר, ויש עוד דוגמאות של ראשי ערים נוספים בארץ. גם שמעוני עצמו התמודד יותר מפעם אחת. למה לא לראות את זה כמשהו ערכי וחשוב? ההפך, העובדה שאני מתמודד מוכיחה שאני מגיע ממקום אמיתי. כמה אנשים היו כאן שהתמודדו ולאחר שלא נבחרו נעלמו, כי הם באו רק בשביל רזומה?! אני לא צריך רזומה, יש לי רזומה מפה ועד להודעה החדשה. אחרי שאני אבחר כולם יודו לי על כך שלא הפסקתי לנסות. תראו איזה מזל היה לנו שבגין לא הפסיק לנסות”.
מה גורם לך להתעקש כל כך? “תושבי אשקלון הימרו על ראש העיר שלהם פעם אחר פעם, והתוצאה היא אכזבה. מהצרי היה כישלון, בני וקנין היה כישלון וגם שמעוני, ואנחנו רואים את התוצאות של הניהול הכושל שלהם יום-יום. ואני שואל: מה עוד צריך לקרות כדי שהתושבים יפסיקו להמר? אני אוהב את אשקלון והיא חשובה לי, אז אני מחזר אחריה. זה כמו שאתה מחזר אחרי אישה ומנסה שוב ושוב עד שהיא מבינה שאתה רציני ובאמת רוצה אותה”.
מבצע "הקש בדלת". אבי עייש עם תושבת בפתח ביתה
או עד שאתה מתחיל להיתפס כמטרידן. “לא, כי אני עושה את זה באלגנטיות, סטייל ונחישות. הכול נעשה בצורה מקצועית וכזאת שאינה מטרידה, זה חיזור אמיתי של מי שבאמת אוהב את העיר ובטוח שהוא יכול לתרום לה יותר מכל אחד אחר מהמתמודדים. כשאתה יודע שיש לך את הכלים לעשות את זה ושתעשה את זה בצורה הטובה ביותר, אז אתה לא מוותר. אני יודע מה צריך לעשות כדי להוביל את אשקלון למקום טוב יותר. 15 שנה של אי-יציבות רק מהוות את הסיבה לכך שאני מתמודד שוב ושוב. הרי אילו היה קורה כאן משהו טוב, הייתי פורש כבר מזמן. לפעמים הולכים לחפש את המטבע רחוק מהפנס, כשבעצם כל מה שצריך נמצא ממש כאן. עכשיו אני מרגיש שיש התעשתות של התושבים, שמבינים שאני המועמד הטוב ביותר".
"אני לא חייב לאף אחד שום דבר". עייש. צילום: דודו דפוס גוונים
זאת גם השקעה כספית די גדולה. “קודם כול אני רוצה להזכיר לך ולאחרים שאני פרסומאי לשעבר, אז אני עוסק גם במה שאני יודע לעשות היטב. בעברי הייתי הקמפיינר של בני וקנין ואלי דיין וליוויתי גם מועמדים מערים אחרות. אני עושה בשקל אחד מה שאחרים מוציאים עליו 10 שקלים. אני עושה לעצמי קופירייטינג, גרפיקה וסרטים ולא מוציא על זה שקל.
"אני פרסומאי לשעבר". השלטים של עייש ברחבי העיר
"אני גם עורך דין, כך שאיני צריך לשלם לעורך דין שיוודא שאני עושה את הדברים נכון ולא נכשל בלשוני. על זה מוציאים מועמדים אחרים מאות אלפי שקלים, ואני חוסך אותם. יש לי צבא של 100% מתנדבים, אף אחד לא עושה פעילות בתשלום. לשאר הדברים יש אוסף של תרומות קטנות מחברים וזהו. בסופו של דבר הכסף הקטן מנצח את הכסף הגדול. לא לקחתי מיליונים מרבנים, קבלנים וטייקונים. לא נזקקתי לעזרתם, ולכן ביום שאחרי אני גם לא חייב שום דבר לאף אחד. אני המועמד הכי בלתי לחיץ שהיה לנו אי פעם”.
"אני מוכר ומפורסם כבר הרבה זמן". צילום: אלירם משה
יש לך תמיכה כלשהי מ'יש עתיד'? “לא. יש לי רשימה מקומית עצמאית שאין לה שייכות לאף מפלגה כי אין צורך בכך ברמה המוניציפאלית. הרשימה שלנו בלתי מפלגתית, והחברים בה נמצאים על כל הקשת הפוליטית. לעת הזאת אבי עייש כאדם פרטי מצביע יש עתיד וזהו. הזיקה שלי ליש עתיד לא מעלה ולא מורידה. אנחנו רשימה שדואגת לעתידה של אשקלון, וזה מה שחשוב לכל החברים בה”.
מתכננים את האסטרטגיה הבאה. ח"כ לשעבר אלי גולדשמידט ואבי עייש. צילום: יח"צ
“אין אחד שיכול להגיד מילה רעה”
אמנם ההתמודדות דורשת ממנו לא מעט זמן, מאמץ ועבודת שטח סיזיפית. אבל עייש לא נותן למרוץ הזה להשתלט על כל חייו. הוא עדיין מגיע למשרד הפרטי שלו, שקיים זה יותר מ-20 שנה ומתייצב בבתי המשפט. “יש לי משרד מהגדולים באזור, עם צוות מקצועי ומיומן ומכונה משומנת היטב, כך שהכל ממשיך להתנהל כרגיל וריצה לראשות לא פוגעת לי בפרנסה”, הוא אומר, “אני עצמי, כמובן, גם ממשיך לעבוד ומופיע בבתי משפט. מה שאני מספיק לעשות בשעה אחת עורכי דין אחרים לא מספיקים גם ב-10 שעות. ברוך השם הממונה על הפרנסה נמצא אי שם במרומים, והכול, בסופו של דבר, בידי שמיים”.
"צבא של 100% מתנדבים". מטה הבחירות של אבי עייש
הפרסום בעקבות הבחירות מביא לקוחות? “אני מוכר ומפורסם כבר הרבה מאוד זמן, לא רק בעקבות הקמפיין הנוכחי. זה לא בהכרח מקדם את העסק הפרטי שלי. אפילו יכול להיות שההפך, ומי שרוצה להביא לי תיק יעדיף שלא לעשות זאת דווקא עכשיו מתוך מחשבה שאני עסוק בבחירות. פרסום יכול להיות גם שלילי, אז צריך להיזהר בעניין הזה. במקרה שלי אני לא דואג, כי סך הכול הפרסום שלי הוא חיובי. אין אחד שיכול להגיד מילה רעה על אבי עייש, כולם מייחסים לי יושרה והגינות. אני אוהב את איך שאני נראה מנקודת המבט של הצופה בפרסום. חשוב לי לשמור על השם שלי ולהישאר אבי עייש המוכר והטוב”.
בין המרוץ לראשות העיר והעבודה במשרד עייש גם שומר באדיקות על אי של שפיות ולא מוותר על העיסוקים שהיוו בעבר את מקור פרנסתו והיום הם תחביביו. “מגיל צעיר עסקתי באמנות, גרפיקה ונגינה וגם התפרנסתי מזה. לאחר מכן הלכתי לכיוונים אחרים, אבל הדברים הללו מעולם לא ויתרתי. בכל יום שלישי אני נפגש עם החברים הוותיקים מהלהקות של פעם בחומוס איינשטיין בשכונת גבעת ציון. שם אנחנו מנגנים ושרים ביחד שירים נוסטלגיים של פעם. אני מנגן על גיטרות בס וחשמלית. גם בציור אני עוסק ומשרבט מדי פעם. וגם את הגרפיקה לא זנחתי, וכמו שאמרתי אני נוגע בה מסגרת הקמפיין שלי יום-יום”.
אבי עייש מצייר. תמונה מהאלבום המשפחתי
אילו עוד דברים אתה אוהב לעשות? “אני עוסק בלימוד מחשבת ישראל, פילוסופיה יהודית, רמב”ם וקבלה. בכל מוצאי שבת אנחנו נפגשים בחוג לפילוסופיה של דוד גולן בספרייה העירונית, וזה עושה מסאז’ לשכל. אני לא מוותר על הדברים הללו, הם מחיים את הנפש שלי”.
איך מוצאים זמן לכל זה? “אני מנהל את הזמן שלי כמו שצריך ומוצא זמן להכול. ביחס לאחרים אני לא חובב שינה, ותמיד אומר שאחרי 120 יהיה לנו מספיק זמן להעביר בשינה. אני ממקד את תשומת הלב שלי להווה ולכל דקה שבה אני חי. זה טוב שיש מטרות ויעדים, אבל בסופו של דבר הדרך אליהם היא מהות החיים שלנו.
הרב אביטן, עייש וסולימני בפתיחת המטה
"הדרך הזאת היא התכלית של החיים עצמם, והמטרות הן רק כיווני נסיעה. אנשים לפעמים לא שמים לב שהחיים הם כל אותם תהליכים בדרך לדברים שחלמת עליהם, והכול בורח להם בין באצבעות. אם אתה מתרכז בתהליך ומבין שזו למעשה התכלית, אז אתה חי. מי שמפנים את זה הופך להיות בן אדם מאושר ולא מתרסק בכל פעם שהוא לא מגיע למקום אליו הוא מכוון”.
“ריקי שי מייצגת את הכוח הנשי באשקלון”
לאחרונה איחד עייש כוחות עם ריקי שי, שהתמודדה גם היא לראשות עיריית אשקלון, פרשה מהמרוץ והפכה להיות מספר 2 ברשימתו של עייש. “עבורי היא מייצגת את הכוח הנשי באשקלון ואני מייחס למעמד האישה מקום מאוד חשוב. חיזרתי אחריה כדי לשכנע אותה לשתף פעולה. בנסיבות שנוצרו היא התרצתה ויצרנו חיבור טוב. אנחנו רואים עין בעין את הדברים ואת עתידה של אשקלון ויכולים להוביל יחד מהלכים לעיר נקייה משחיתות שלטונית, בעל שקיפות אבסולוטית ושוויון הזדמנויות מוחלט”.
השבוע, עם החזרה המהירה לשגרה, מצאתי את עצמי בפקק תנועה איטי למדי בדרך לעבודה בבוקר. הזחילה החוצה מברנע אפשרה לי הצצה מעניינת למחזה משעשע למדי. חמישה תלמידים בדרכם לבית ספר נעמדו בפוזות סלפי והצטלמו להנאתם עם שלטי החוצות של המועמדים השונים לראשות העיר והמועצה. במיומנות רבה, שלא מביישת סט צילומי מגזין, דגמנו הילדים סחבקיות פוליטית עם תמונתו של אחד המועמדים, "עשו קרניים" לאחר והפליאו בשלל העמדות יצירתיות עם מועמדים, שחלקם כבר לא רלוונטיים למרוץ.
במבט מהצד ובהתחשב בשעת הבוקר המוקדמת גיחכתי לעצמי, משועשעת מגינת שלטי הפרצופים הנחושים שצמחה ליד הכיכר של שדרות ירושלים-פינת האצ"ל. ככל שהפקק השתרך, הפלגתי בדמיון למחוזות משחקם של הילדים המצטלמים, ולרגע נדמו לי השלטים כמו לקוחים מתקופה אחרת, במערב פרוע רחוק מכאן, שדרת "המבוקשים" על דלתו של השריף. למעשה, תהיתי אם הילדים, שנראו בגילי 9-8, מודעים בכלל למטרת השלטים ולחשיבות הבחירות המתרגשות עלינו.
עינב קורן
התנועה השתחררה בינתיים, והילדים המשיכו בדרכם, אבל אני לא יכולתי להשתחרר מהמחשבה שהם וחבריהם מחמיצים שיעור חשוב וממשי בדמוקרטיה.
לימודי האזרחות בישראל מתחילים באופן רשמי בכיתה ז', ואילו ההחלטה אם לעסוק באופן דידקטי בנושא כמו הבחירות לרשות בקרב ילדים צעירים יותר נתונה לשיקול דעתה של הגננת או המורה. מסקר קצר שעשיתי בקרב חבריי, הורים לילדים בגילי הגן והיסודי, נוכחתי שברוב המקרים, אם לא בכולם, הנושא לא נידון כלל בכיתה של ילדיהם. חלקם אף העידו שמדיניות בית הספר היא להימנע מדיון פוליטי כדי לא להיגרר למתיחות ורגישות פרסונלית. אם כן, ברוב המקרים הידע של הילדים לגבי הבחירות המקומיות יגיע בעיקר מהקשבה מזדמנת לשיחות של בני משפחתם הבוגרים. במקרים אחרים נחשף הילד למועמד מסוים בעיקר בשל התמיכה האוהדת של הוריו או אפילו הקִרבה המשפחתית אל המועמד.
שלט תעמולה של שרה זכריה. צילום: אלירם משה
העמדת הילדים במצב שבו הם מגויסים לשווק את המועמד של הוריהם אינה השיעור בדמוקרטיה שעליו אני מדברת, ובהקשר זה אני מסכימה עם בתי הספר הזהירים. עם זאת, ניתן וראוי בעיניי למקד את השיח בזכות לבחור באמצעות למידה משמעותית והתנסות חווייתית של תהליך דומה בבית ספר. בין אם התהליך מקביל וממשי לקראת כינון מועצת תלמידים או אפילו משחק תפקידים של קלפי וזכות הצבעה. הזדמנות נוספת ללמידה היא ההבנה של תפקידו של ראש העיר, אחריותו וסמכויותיו; כמו כן, היכרות עם הרכבה וכוחה של מועצת העיר על כלל חבריה. מפגש עם מועמדים או אפילו עם נציגי ציבור בדימוס יכול להיות מעניין ומעורר מחשבה בקרב התלמידים. כיצד מנהלים מערכת בחירות? מהו חזון ומצע וכיצד מגבשים אותם? איך מעצבים קמפיין בחירות? כל אלה הן שאלות שהתלמידים יכולים לברר ולהתנסות בעצמם בפיתוח ויישום אסטרטגיה מנהיגותית.
“זהו, זה הטור האחרון שלי” – זאת הכותרת שאמורה הייתה לפתוח את הטור שלי השבוע.
כתבתי אותה וישבתי לבהות בה למעלה משעתיים. קדמה לזה החלטה אמיתית לעצור. מה הטעם? חשבתי לעצמי. מה הטעם לכתוב טור משפיע, במלוא הצניעות הטור עושה את שלו והכיוון ברור. טור שמגיע לתודעה אחת לשבוע כשבמהלך השבוע מתחוללת מהומת אלוקים שאני לא ממש יכול לעצור?
התחלתי לכתוב טור פרידה. ללא דמעות וללא לחלוחית של הרהורי פרישה.
“פיני”, מלמלתי לעצמי. “דווקא עכשיו כשהשעה גורלית לעתיד העיר? העיר שאתה ומשפחתך וחבריך חיים בה? העיר שכל כך יקרה וחשובה לנו. דווקא עכשיו לפרוש?”
פיני ביטון. "בלי חשבון"
הלכתי לעשות קפה במטבחון שלי, חזרתי, ושוב הסתכלתי על משפט הפתיחה של הטור הזה, אולי בתקווה שהוא ייעלם.
ידוע שכתיבה גדולה עוסקת בפרטים הקטנים, כמו למשל: איך נראה אדם שכותב את הטור האחרון שלו? ברמת הנפש, ממש. לא קל.
בסוף אוגוסט השנה, כשהודעתי שאני חוזר לכתוב, וזאת אחרי עשור של כתיבה ועוד כמה שנים טובות של מנוחה, קיוויתי שתהיה לי תקופה חדשה ארוכה ופורייה, שתהיה לי השפעה חיובית על החברה בעיר, להמשיך לכתוב “בלי חשבון”, לתקן דברים תוך כדי תנועה, להשפיע, ואפילו להיות סוג של כלב שמירה עבור התושב שהוא… גם אני. לגמתי עוד לגימה מהקפה שהכנתי לי והדלקתי סיגריה. נוספת.
אני יודע: יהיה לי קשה להיפרד מהאנשים הטובים אליהם כיוונתי, אבל לא הפריע לי במיוחד לרדת מהמסך, והוא לא יחסר לי. המחשבה שאם אשאר לכתוב, לא אהיה ישר עם עצמי הדהדה במוחי. לראות צלבי קרס על מצח של מועמד, גורם לחלחלה. לשמוע הכפשה של מועמד אחר בהאשמות של הגנה על מחבלים גורמת לשאט נפש. לראות במו עיניי את האלימות הגואה מיום ליום, כשאני לא מצליח להשפיע? "לא, לא, פיני".
אין לי תלונות חלילה. החיים הפוליטיים והכתיבה, הם מלהיבים, מרתקים וממלאים בתחושה רבת עוצמה של היכולת להשפיע, של ייעוד. אבל אני מודה שזו גם הפעם הראשונה שאני פוחד ממשהו. אני פוחד מהשבוע הבא. מהחלל הריק. מהרגע שבו אבין שכבר איני כותב טור מהימן ומשפיע. ההזדהות שלי עם מחנה פוליטי זה או אחר מפחידה ומערערת את תחושת המהימנות שלי ביני לבין עצמי. אני מקווה שזה לא נשמע דרמטי מדי, אבל לא ממש אכפת לי, אם כן. מה זה אומר עליי?
הרי מלבד שתי הפעמים שהחמצתי, בחגים, את הטור, הייתי “פועל מסור אצלכם במפעל”. לא ביקשתי ולא רציתי חופשות, לא הייתי צריך שיחזיקו לי את היד, לא בלבלתי את המוח על ייסורי האני מאמין שלי, הטקסט תמיד הוגש בזמן, תמיד מודפס, הפסיקים והנקודות במקומות הנכונים, תמיד בשפת העם.
אפילו ביום של פרידה חגיגית לא צריך כמובן להגזים עם ההתפעלות העצמית. לעבוד כפועל ייצור בעיירת פיתוח זה קשה הרבה יותר מלכתוב הגיגים בצל המזגן. כל מה שאני מנסה לומר הוא שיש בי, גם אחרי כל השנים האלה, את מה שכינה מורי ורבי המורה מאיר וקנין, “גאוות בעל המלאכה”. ואחרי כל זה, אני לא מצליח להשפיע ולהרגיע את הרוחות? זה שאני קובר כאן היום את האמון בהגינות, בעבודה על כל מילה, בכבוד לקורא, בכך שמותר לשים פסיק לפני ו’ החיבור ובצורך לגעת בלבם ובמוחם של בני האדם – היה לי קשה. אבל המילים הן קודם כול המתנה שנתן לנו אלוהים כדי שנוכל לחשוב. אז כתבתי את מה שחשבתי, את מה שהאמנתי בו, את מה שהצחיק אותי, את מה שהכעיס אותי. הטור הזה היה מיומו הראשון היה חף מכל ציניות.
החשש שמרחף על ענף התעשייה באשקלון הוא שמפעלים גדולים ינטשו את אזור התעשייה באשקלון לטובת אזורי תעשייה אחרים.
נעשים גם מאמצים להביא לעיר מפעלים עתירי ידע נוספים והשבוע עושה חברת 'רב בריח' צעד משמעותי לטובת התעשייה באשקלון.
חברת רב בריח, הנחשבת מובילה בדלתות ובפתרונות נעילה בישראל ובעולם, ומשווקת את מוצריה בלמעלה מ-50 מדינות ברחבי העולם, קיימה טקס הנחת אבן פינה למפעליה החדשים באזור התעשייה הדרומי של העיר אשקלון.
הטקס נערך במעמד שר האוצר, משה כחלון, שר הכלכלה אלי כהן, ראש העירייה בפועל תומר גלאם ובכירים נוספים בעירייה ובתעשייה.
המפעלים יתפרסו על שטח של כ-93 אלף מ"ר ובהשקעה כוללת של מבנים וציוד בסך 300 מיליון שקלים, במהלך שבע השנים הקרובות.
כך יראה מתחם המפעלים החדש. הדמיה
בשלב הראשון יבנה מפעל ראשון בשטח של כ 36 אלף מ"ר שטחי יצור ובהשקעה של 135 מיליון ₪. בשלב השני ייבנו 2 מפעלים נוספים בשטח של כ – 16 אלף מטר של שטחי ייצור.
אבן הפינה אמנם הונחה השבוע אך פרויקט הבניה עצמו יחל בשנת 2019 ויימשך כ –7 שנים. בסוף התהליך יהיו שלושה מפעלים של רב בריח. על פי התחזיות צפויים להתווסף עוד כאלף מקומות עבודה חדשים באשקלון. מהלך זה ממשיך את פעילותה של החברה בפריפרייה ב-45 השנים האחרונות.
מתחם המפעלים החדש של רב בריח. הדמיה
המפעל החדש ייבנה בסמוך למפעל הקיים של החברה בחלקו הדרומי של אזור התעשייה באשקלון.
מי שיועסקו במפעל הם בעיקר מהנדסים והנדסאים בתחום הפעלת קווי יצור אוטומטיים (ובדגש על תחום הבינה מלאכותית והרובוטיקה), מהנדסי מערכות מידע ומהנדסי פיתוח בתחומי המכניקה והאלקטרוניקה.
בחברה מדווחים כי המפעל יתנהל על פי הסטנדרטים הגבוהים ביותר בעולם ויהיה מפעל דלתות הפלדה מהגדולים והמתקדמים בעולם.
החברה מאמינה כי שילוב מחלקות הפיתוח במוצרים (R&D) יחד עם הייצור, יביאו לגידול במכירות ללקוחותיהם בארץ ובעולם. כיום החברה מייצאת את מוצריה ל כ- 50 מדינות ב 5 יבשות וברצונה להרחיב את היצוא עד שנת 2025 בלמעלה מ – 80 מדינות .
המפעל החדש הראשון צפוי להתחיל לפעול בחצי השני של 2021. עיקר מוצריו יהיו בתחום דלתות הפלדה ומוצרי המיגון.
נכון להיום חברת רב בריח מייצרת מגוון רחב של דלתות פלדה שונות לכל תחומי הבנייה במגורים, מוסדות ובתשתיות.
החברה ייצרה את דלתות ההדף והאש המיוחדות למנהרות החדשות של הרכבת בין ירושלים לתל אביב (הידע והזיכיון נרכשו בחו"ל מהחברה שייצרה את הדלתות למנהרה בין פריז ללונדון). כמו כן, רב בריח מייצרת דלתות הדף ואש לאסדות הגז והנפט ביבשת אמריקה, את כל הדלתות הדרושות לשגרירויות ומוסדות באפיון בטחוני גבוה, שדות תעופה בישראל ובעולם, מוסדות ציבור ומחנות צבא ולתעשיית הבנייה למגורים ומשרדים בארץ.
רוצים להישאר מעודכנים? הצטרפו אלינו: ⇔⇔⇔
החברה מעריכה כי תייצר את הדלתות על פי קווי ייצור ייחודיים (למעלה מ 2000 דלתות ליממה) ותהווה שחקן מהותי בתעשיות הבנייה בארץ ובעולם. במפעל הראשון תייצר החברה את מוצרי המיגון השונים הדרושים לשוק בישראל (מרחבי הגנה לדירות ומוסדות ציבור) כאשר הדגש הוא על בניית קווי ייצור שיעמדו בשוק העבודה העתידי בעוד מספר שנים בישראל.
בשבועות האחרונים מלאו קירות העיר והפייסבוק במודעות המזכירות כי עו”ד אייל אביטל, מי שהוצב במקום השני ברשימתו של איתמר שמעוני, ייצג את המחבלים שרצחו את החייל רון קוקיא ז”ל בטרמפיאדה בערד. אביטל, מי שייתכן שיכהן כראש העירייה בפועל בסיטואציה שבה שמעוני ייבחר ויושעה, התנער מהפרסומים הללו. הוא טען והסביר כי כאשר התברר כי מדובר ברצח על רקע לאומני, הוא מיד הפסיק את הייצוג.
השבוע הוא עשה שימוש בדף הפייסבוק הפופולרי של שמעוני והציג שם את גרסתו לדברים, ולצורך חיזוק הדברים הוא הציג צילומי מסך מזמן אמת שבהם הוא מסביר מדוע הפסיק את הייצוג. באחת מהתגובות הוא כתב: “גם במקצוע שלנו צריך שיהיה קווים אדומים, ואצלי זה שאני לא מייצג מחבלים”.
תגובה שכתב אביטל ואותה הציג בפוסט שכתב בדף של שמעוני
אלא שבניגוד לדבריו, בדיקה של “כאן דרום” מגלה את האמת שלפיה: אביטל דווקא כן ייצג מחבלים בהליכים שונים בבתי המשפט, מחבלים כאלה שהואשמו ונחשדו בעבירות ביטחוניות חמורות. הפרוטוקולים מדיוני בית המשפט מתארים את המעשים החמורים שבהם הואשמו או נחשדו לקוחותיו של אביטל.
כך למשל, בחודש ינואר 2013 ייצג אביטל אדם, בן הפזורה הבדואית, שנחשד בביצוע עבירות “של קשר לפשע במטרה לפגוע בביטחון המדינה”. במהלך הדיון עצמו התברר כי האיש חשוד בייצור מטען חבלה. אביטל ייצג אותו בדיון, ומעצרו של האיש הוארך בהסכמה ולאחר שהשופט אמר כי ישנו חשד סביר. בהמשך אף הוגש נגדו כתב אישום, ואביטל לא ייצג אותו בשלב זה.
בפברואר 2013 ייצג אביטל בבית המשפט העליון קטין תושב הפזורה הבדואית שהוחלט לשחררו ממעצר. כנגד אותו הקטין הוגש כתב אישום ביחס לכמה מקרים. על פי האישום הראשון, הקטין נסע יחד עם חבר לביתו של פעיל של ארגון הטרור “גדודי חללי אל אקצא” בדהריה שבשטחי הרשות הפלסטינית. הפעיל, כך על פי פרוטוקול בית המשפט, פנה לנער, לקוחו של אביטל, ולחשוד נוסף ושאל אותם, “האם יהיו מוכנים להצטרף לחוליה מטעם הארגון (גדודי חללי אל אקצה), אשר עתידה לבצע פיגועים שונים, וביניהם חטיפת חייל ישראלי והסתרתו במערה על מנת לשחרר אסירים ביטחוניים ופיצוץ ג’יפים ישראליים”. השניים הסכימו להצעה, “באותו מעמד ובמסגרת הקשר נשבעו השניים אמונים לארגון והתחייבו לבצע פעולות במסגרתו”.
רוצים להישאר מעודכנים? הצטרפו אלינו: ⇔⇔⇔
על פי האישום השני, אותו קטין פעל יחד עם אחרים כדי ליידות בקבוקי תבערה על ג’יפים של צה”ל באזור דהרייה. “עבדאללה הוריד את הגופייה שלבש וקרע אותה לגזרים על מנת לייצר בקבוקי תבערה ומילא את הבקבוקים הריקים בבנזין ביחד עם דיאא. המשיב (לקוחו של עו”ד אביטל) אחז בידו את אחד הבקבוקים המלאים בבנזין וביקש מעבדאללה הנחיות כיצד להשליך את הבקבוק. עבדאללה הנחה את המשיב כי יש להדליק את בד הגופייה המשמש כפתיל ורק לאחר מכן להשליך את בקבוק התבערה”. רק בשלב הזה עזב הקטין את המקום.
על פי האישום השלישי, אותו הנער, לקוחו של אביטל המתגורר בפזורה הבדואית, הואשם כי סייע למחבל שביצע פיגוע דקירה להימלט לאחר המעשה ולהתחבא כדי לא להיתפס. זה קרה בנובמבר 2012, באיבה של לחימת כוחות צה”ל בעזה במסגרת מבצע עמוד ענן. באותם ימים תושב דהרייה בשם עבדאללה שהה ברהט לאחר שהסתנן לישראל. “גמלה בלבו של עבדאללה ההחלטה לרצוח יהודי אזרח ישראל". עבדאללה, ששהה ברהט ללא שהיה בידו היתר כניסה לישראל, הצטייד בסכין מטבח שאורכה 20 ס”מ, הסתיר אותה בגרביו ויצא בשעה 18:20 יחד עם חשוד נוסף לבאר שבע. במהלך נסיעתו לבאר שבע העביר עבדאללה את הסכין לתוך הכיס הקדמי בחולצתו מבלי שיבחינו בכך.
לכאן נמלט הפצוע מפיגוע הדקירה. בית החולים סורוקה. צילום: עופר וקנין
בבאר שבע פגשו השניים את הצעיר (לקוחו של עו”ד אביטל) סמוך לבית החולים סורוקה, ושם ישבו על ספסל סמוך לבית החולים. לאחר זמן מה הם קמו מהספסל והתחילו לצעוד על מדרכה מכיוון בית החולים לכיוון קניון הנגב. סמוך לשעה 20:07 הבחין עבדאללה בתושב באר שבע אשר ביצע באותה עת פעילות ספורטיבית כשהוא מתקרב לעברם במהלך ריצתו. במעמד זה פנה עבדאללה ושאל אותם אם הוא יהודי. הם השיבו לו שכן. עבדאללה פנה אל הגבר שרץ ואמר לו, “שניות אחי…” במטרה לגרום לו לעצור. הגבר נעצר אל מול עבדאללה ושאל אותו: “מה?” בשלב זה שלף עבדאללה את הסכין מכיס חולצתו ודקר את הגבר במותן שמאל ולאחר מכן שלף את הסכין החוצה במטרה לגרום למותו. הגבר הדקור החל במנוסה לכיוון בית החולים, ואילו השלושה פתחו במנוסה לכיוון התחנה המרכזית על מנת להתחמק ממעצר.
על פי הנטען באותו האישום, לקוחו של אביטל אמנם לא היה מודע לתכנון של הפלסטיני לרצוח יהודי, אך לאחר הרצח עזר לו לחמוק מכוחות הביטחון כאשר נסעו יחד מהמקום ואף שהו יחד שעות מספר במתחם מגוריו של הקטין ולאחר יומיים הוא יצא עם המפגע אל שטחי הרשות הפלסטינית.
הפרשה מתחילה בהידרדרות מוסרית נוראית עד שהקב”ה קובע “רבה רעת האדם בארץ”: כל המעשים שליליים, וגם “יצר מחשבות לבו רק רע כל היום”: אפילו המחשבות והכוונות רעות, ולכן אין סיכוי לתיקון, ומכאן ההחלטה להביא מבול להשמיד הכול ולהתחיל אנושות חדשה מנח.
אדם וחוה אכלו מעץ הדעת כי הם רצו להיות כאלוהים. קין ולמך רצחו, העולם הושמד, ואז במבול החדש נוצרה גרסה חדשה של אנושות. ואז? יש שיפור? ממש לא!האם המבול השיג מטרתו? כנראה שלא, גם משום שנח בעצמו חוטא ורץ להשתכר אחרי המבול, בנו חם חוטא באופן חמור, ואפילו כל האנושות מבקשת לבנות מגדל ולהגיע לשמים… וגם משום שהאל קובע שני דברים בסיומו: 1. יצר לב האדם רע מנעוריו! 2. למרות זאת, האל לא ישמיד עוד את האנושות, ואפילו מעניק ברית עולם להבטחתו – הקשת בענן.
אייל חסאן. צילום: אורי קריספין
סיפור המבול מבטא מסר הרסני, האל שברא הכול באופן נפלא, משמיד כמעט הכול: “ויִּמַח אֶת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, מֵאָדָם עַד-בְּהֵמָה עַד-רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמַיִם… וַיִּשָּׁאֶר אַךְ-נֹחַ וַאֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה”.
בשביל מה היה צריך להשאיר את נח וכל אשר איתו בתיבה? למה בורא עולם לא היה יכול להתחיל הכול באמת מהתחלה? לברוא יקום חדש? אדם מסוג אחר, אולי קצת פחות תאוותני והרסני? המרצה ד"ר גילי זיון, המלמדת במכון למנהיגות “מנדל”, קובעת כי אלוהים היה צריך את תיבת נח כדי לשמר את העבר ולהביאו לעולם החדש. תיבת נח היא סיפור על עולם חדש שלא נבנה רק על הריסות הישן, אלא גם על הירושה מהעולם הישן.
אנחנו תמיד נשענים על מה שהבאנו מבית אבא ואימא, על התרבות שלתוכה נולדנו, ועם המטען הזה אנחנו ממשיכים, משנים ומחדשים, אבל אף פעם לא מתחילים מדף חלק.
ומה נלמד מכך? הרדיקליות אינה דרך העולם הראויה, הרצון לעקור מן השורש את המציאות הקיימת ולברוא תחתיה מציאות חדשה לגמרי לא יצלח. הפרשה שלנו יוצאת נגד היומרה הזאת. דרכה של היהדות ושל החינוך “תיקון עולם” – לא “טוטאל לוסט” – אלא תיקון הליקויים; לא מהפכה, אלא שינוי הדרגתי תוך אחריות על הקיים.
כולנו צריכים לזכור זאת – מנהיג פוליטי שהבטיח לשנות הכול, מנהל חדש בעבודה שרוצה לקעקע כל מה שעשה קודמו, בעלי עסק או זוג שנקלעו למשבר, הדרך הנכונה – לתקן ולא להרוס הכול ובמהירות.
הסיפור של תיבת נח צריך להיות מסופר לא כדי להזהיר אותנו מעונשי האל אם לא נתנהג כראוי, אלא גם כדי ללמד אותנו את סוד החמלה. החמלה שצומחת כאשר מקבלים באהבה ובשמחה את החלקי והפגום. כשלומדים לראות את מה שיש ולא את מה שחסר, כשסולחים לעצמנו ולאחרים על טעויות וחטאים. אלוהים, בשיא החמלה אומר: לא אוסיף לקלל, להכות, כאשר עשיתי. וממנו כולנו נלמד את סוד החמלה.
במרכז המיון של דואר 'מסר' הגיע הערב משטח כבד במיוחד, עמוס ב כ-114,000 גלויות שמודיעות לכל בעלי זכות הבחירה בבחירות הקרובות היכן ממוקם הקלפי שבו הם צריכים להצביע.
הגלויות עוברות בשעות אלה כמה שלבי מיון והחל ממחר עד ליום ראשון הן עשויות להגיע ליעדן: תיבות הדואר של כל אחד ואחת מבעלי זכות הבחירה ברחבי העיר.
בהודעה לבוחר מצויין שמו של הבוחר, כתובתו, אתר הקלפי בשכונתו, מספר הקלפי שבאתר הקלפיות ומספרו הסידורי של הבוחר בין בפנקס הבוחרים שיהיה בידי וועדת הקלפי ביום הבחירות.
הודעות לבוחר. אילוסטרציה: אלירם משה
ההודעות לבוחר מופצות על פי הכתובת שעודכנה במשרד הפנים ביום שליפת פנקס הבוחרים.
רצוי לשמור אותן ולהגיע איתן אל הקלפי ביום הבחירות, כדי למצוא בקלות את הקלפי הנכונה ובכדי שמזכירות הקלפי ימצאו אתכם בפנקס הבוחרים במהירות רבה יותר.
