אסתר מחפותה הגיעה אתמול לערוך קניות בסניף ויקטורי באשקלון, לאחר שסיימה אותם ואף סיימה לשלם עבור המוצרים שרכשה, היא שכחה שם את הארנק שלה. אחת מעובדות החנות, דליה סימון שהייתה ערנית במיוחד, הבחינה בארנק השחור, פתחה אותו ומצאה בפנים 3,500 ש"ח. מהסניף יצרו מיד קשר עם אסתר שבאה לקחת את האבדה היקרה שלה.
אסתר מחפותה ודליה סימון עם הארנק
רוצים להישאר מעודכנים? הצטרפו אלינו: ⇔⇔⇔
רק לפני פחות מחצי שנה, באותו הסניף קרה מקרה דומה, כאשר נמצאה מעטפה עם סכום של 10,000 ש"ח. בפעם הקודמת, פורסם המקרה והציבור התבקש לסייע ולאתר את בעל המעטפה. ואכן, בתוך מספר שעות ולאחר מאות שיתופים ועזרה מצד הגולשים נמצא הבעלים של המעטפה והכסף הוחזר לו.
לאחר כשנתיים של התמודדות עם מחלה, הלך לעולמו אבי בוקר, אחד העובדים היותר מוכרים בעיריית אשקלון. הלווייתו של בוקר, תיערך בשעה 15:00 בבית העלמין בגבעת ציון. המשפחה יושבת שבעה ברחוב דולב 25.
בוקר, הלך לעולמו בגיל 59 והוא הותיר אחריו אישה – פאני, גננת ושלושה ילדים. הוא גדל בשכונת גבעת ציון בעיר, במקצועו הוא חשמלאי ועבד בתחום החשמל במינהל תפעול, בין היתר במוסדות חינוך ובספרייה העירונית. בשנים האחרונות התמקד בתחום ההתייעלות האנרגטית במינהל. בוקר היה עובד עירייה 31 שנים ולפני כן עבד גם כן כחשמלאי במפעל ממתקי מוטי.
פוסט שכתב בוקר בשנה שעברה:
רק לפני מספר ימים ביקש ראש העירייה, תומר גלאם להתפלל עבורו, "אבי בוקר הוא אחד מעובדי העירייה הוותיקים והמסורים, תמיד עם פנים מאירות וחיוך רחב", כתב גלאם בפוסט שפירסם. "אבי נמצא במצב רפואי קשה. ביקרתי אותו לפני זמן קצר ושוחחתי עם אשתו, פאני, הצעתי לה את כל הסיוע האפשרי בשעה זו וחיזקתי את ידיה. נתפלל כולנו לרפואתו השלמה והמהירה".
הפועל אשקלון יצאה הערב להתמודדות קשה מול הפועל עפולה בחוץ, במסגרת המשחקים שינעלו את מחזור 24. הפועל אשקלון יצאה עם מוטיבציה רבה כאשר היא נמצאת 2 נקודות בלבד מהפועל כפר סבא שנמצאת במקום השני ופוגשת במקביל את מוליכת הטבלה הפועל נצרת עילית, לה יש 42 נקודות, 5 נקודות בלבד מהפועל אשקלון. למרות הרצון, בהפועל אשקלון חסרים את ליאור חדריאן המצוין שנפצע בכתפו וייעדר כחודש ולא שיחק הערב.
שלושה חודשים עברו מאז שהבחירות לראשות העירייה הוכרעו בקלפי. ראש העירייה המושעה הפך לראש עירייה לשעבר, וראש העירייה בפועל הפך לראש עירייה נבחר.
מבקרים בקומה הרביעית בבניין העירייה הבחינו לאחרונה כי מסיבה לא ברורה תואר ה"ראש העיר" שאיתמר שמעוני ראוי לקבל, נשמט מהתמונה הממוסגרת שבמסדרון העירייה.
אם ביקרתם בקומה הרביעית בבניין העירייה, בקומה בה גם שוכנת לשכתו של ראש העירייה תומר גלאם בטח לא פספסתם את הקיר שעליו תלויות תמונות של 13 ראשי העיר לדורותיהם. את חלקם תושבי העיר הנוכחיים מכירים רק בזכות שמות רחובות שנקראו על שמם כמו: יחזקאל זונאבנד (שעל שמו גם בית ספר "בית יחזקאל"), אפרים צור, אברהם בלסבלג או אריה תגר.
קיר תמונות ראשי העירים בקומה הרביעית בבניין העירייה
כל ראשי העיר, אלו שכבר הלכו לעולמם וגם אלו שיזכו לחיים טובים וארוכים, זוכים לתמונה ממוסגרת בה מופיע כיתוב שמם עם התואר המכובד "ראש העיר" והשנים בהם כיהנו בתפקיד הרם והנכבד.
לפני הבחירות עוד זכה ראש העירייה לשעבר, איתמר שמעוני לכך שבצמוד לשמו יוענק התואר "ראש העיר", אולם לאחר הבחירות כשתארים עודכנו, משום מה מתמונתו של נגרע התואר המכובד.
תמונתו של שמעוני ללא תואר "ראש העיר" לפני פניית כאן דרום לעירייה
"זה לא במקרה שקורה דבר כזה", אמר גורם המקורב לשמעוני. "אי אפשר לומר שפתאום שכחו, זה עוד משחק ילדותי של מי שמנסים למחוק את תקופת כהונתו של שמעוני".
שוב מקרי אלימות נקשרים לטרנד הבילויים החדש ה'לופטים'. הפעם מדובר בלופט הממוקם באזור התעשייה הצפוני. למשטרה הגיע מידע על כך שבתחילת החודש התפתחה בדי-לופט באשקלון קטטה. היה זה בעת שצעירים שכרו את המקום לבילוי ושתו כמויות רבות של אלכוהול.
הקטטה לא דווחה למשטרה ורק לאחר מספר ימים הגיע המידע למשטרה. חקירה נפתחה, השוטרים הגיעו למקום והחלו לאסוף ראיות למרות חוסר שיתוף פעולה של מפעילי המקום והתנערותם מאחריות על מה שארע במהלך הבילוי.
ממשטרת מרב לכיש נמסר היום כי "בשל נסיבות האירוע האלים שהתרחש במקום, ונלווה לכך היעדר רישיון עסק זמן רב, בוצע שימוע בתאריך 14.2 בו הציג טיעוניו בעל העסק, ולאחריו הורה כאמור קצין המשטרה על סגירה בצו מנהלי למקום למשך 15 ימים".
דיון נוסף במשפטו של ראש העירייה לשעבר איתמר שמעוני. הדיון נפתח ועסק תחילה בנושא עדי ההגנה שיביא ראש העירייה לשעבר, איתמר שמעוני. מדובר ב-14 עדים אשר עדותם אמורה לחזק את גירסתו של שמעוני. מדובר בין היתר בעדותם של עוזרו לשעבר, רועי שוורץ; סגן ראש העירייה לשעבר יורם שפר; חבר המועצה, אפי מור; עיתונאים ואפילו המאבטח לשעבר של איתמר שמעוני.
לאחר מספר ימי עדויות שבהם נחקר שמעוני על ידי סנגורו ועל ידי התביעה, היום מתקיימת חקירתו הנגדית האחרונה על ידי התובעת עו"ד הילה גבאי.
איתמר שמעוני על דוכן העדים.
השופטת מזמינה את התובעת להפנות את שאלותיה לשמעוני.
התובעת: עופר אחיך מספר בחקירה שדוידי פנה אליו בנושא הפרויקטים שלו ועופר שוחח עמך על כך. הייתה לך שיחה כזאת עם עופר? שמעוני: לא זכור לי. יכול להיות אם דברים תקועים. לא דיבר איתי על פרויקטים. כולם אמרו שיואל מסכן. אני לא זוכר שיחה עם עופר על פרויקטים של דוידי. אולי משהו מעומעם שהוא מסכן.
התובעת: למה אמרת בהתחלה שלא? שמעוני: כי שאלת על פרויקטים של דוידי. הוא דיבר על משהו כללי שהוא מסכן.
התובעת: מי זה כולם אמרו את זה? שמעוני: זה עלה מההנדסה. אני לא זוכר מישהו ספציפי שישבתי ודיברתי איתו.
התובעת: אז תתאר לי מה אתה אומר אחרי שעופר אומר לך שיואל מסכן. שמעוני: לא זכורה לי השיחה.
עופר שמעוני ויואל דוידי
שופטת: אז למה אמרת שאתה זוכר? שמעוני: לא זכור לי במדויק מה קרה.
שופטת: מה אתה עושה? שמעוני: שומע והלאה.
התובעת: אתה זוכר באיזה תקופות? שמעוני: לא. ממש לא.
התובעת: עופר פנה בנוגע ליזמים אחרים? שמעוני: לא זכור לי.
התובעת מציגה שיחה בין עופר ליואל. התובעת: זה מתחיל בשעה 7:05 אתה מדבר עם עופר. ב-7:18 עופר מדבר עם יואל. שמעוני: תראי, הטלפון לא תמיד אצלי. הוא אצל רועי ואצל הראל. זה בישיבות או באירועים.
עופר שמעוני ויואל דוידי הבוקר בבית המשפט
התובעת: ישיבות מועצה? אירועים כנסים? שמעוני: כן. כדי לשמש דוגמה שלא יכניסו טלפונים סלולרים לישיבות.
התובעת: כל פעם שיש ישיבות הטלפון שלך בחוץ? שמעוני: לא. אצל רועי.
התובעת: הוא עונה לטלפונים שלך? שמעוני: כן. לא לכל הטלפונים.
התובעת: השיחה הזאת, עופר שמעוני אומר עכשיו אני הולך, ההוא קורא לי. מי קרא לו? שמעוני: אני לא יודע. כשעופר יעלה תקראו לו.
התובעת: עופר פנה אליך דרך רועי שוורץ לעזור לדוידי. זוכר פניה כזאת? שמעוני: לא זוכר.
התובעת מציגה שיחה של עופר שמעוני עם רועי שוורץ. עופר: "בדקת מה שאמרתי לך לבדוק? משהו שצריך להיכנס היום". שמעוני: לא מכיר.
התובעת: לעופר וחיים סופר קשר מצוין. עופר טוען שהם חברים טובים. שמעוני: אני יודע על קשר טוב.
התובעת: אתה ידעת שעופר אחיך פונה באובסיסיות בעניינים של דוידי? שמעוני: לא.
שופטת: ידעת על פניה של עופר לסופר בעניין דוידי? שמעוני: לא.
התובעת: לא הייתה שיחה שחיים סופר אומר לך שנמאס לו משיחות של עופר בהקשר של דוידי? שמעוני: לא זוכר.
התובעת: גם עופר אומר שהוא פנה לחיים סופר. שמעוני: אני לא זוכר דבר כזה.
יואל דוידי, חיים סופר ועופר שמעוני. צילום: דוד לוי
התובעת: אני מקריאה לך מהחקירה שלך, החוקרת אומרת שחיים סופר פנה אליך ואמר שתוריד לו את עופר כי הוא פונה אליו ואתה אמרת לה שאמרת לחיים 'תפעל על פי דין'. אז אתה זוכר שיחה כזאת? שמעוני: לא. היא תיארה סיטואציה ועניתי שחיים לא היה פועל בצורה לא חוקית. אם מישהו היה פונה אליי הייתי אומר לו.
התובעת: הילה רווח טענה שאתה וסופר הייתם צריכים להעלות בפניה את העובדה שעופר פונה בעניין של דוידי. האם אתה זוכר שיחה עם הילה רווח בעניינים של יואל ועופר? שמעוני: לא זוכר.
התובעת: אם נוכיח שעופר פנה לסופר וידעת עליהם, האם היית מעדכן את הילה? שמעוני: אם זה היה מגיע אליי בתדירות כזאת אז הייתי אומר לה.
התובעת משמיעה שיחה בין עופר ליואל: בשיחה הם מדברים שיחה די ארוכה בעיקר בגוף שלישי "איתו", "הוא" ובשם הקוד "השמן".
התובעת: מה אתה יודע על פניה של עופר לסופר בעניין פאר? שמעוני: ממש כלום.
התובעת: עופר יושב עם הנהג שלך באוטו. שמעוני: מי אמר שזה הנהג שלי?
התובעת: עופר אמר בחקירה שהוא ישב עם הנהג שלך יגאל, אז הוא לא דיבר איתך? שמעוני: לא יודע. תראו מה היה הלו"ז שלי באותו היום.
התובעת: עופר אומר "הם עדיין בפנים ואני עם הנהג מחכה". שמעוני: לא יודע על מי מדובר.
התובעת: דוידי מספר שהייתה לו דלת פתוחה לסופר. אתה יודע למה הוא פנה דרך עופר? שמעוני: אם הייתה לו דלת פתוחה לסופר זה מבורך.
התובעת: מוזר לי שאתה לא יודע. יש לך מנכ"ל כמו סופר ואתה לא יודע על שום פניות לסופר. שמעוני: אני במינהל הנדסה זה היה וילון. לא נכנסתי לזה כי זה שאב אותי. אני הייתי עסוק בבתי ספר, מורים, תלמידים, אפילו הענקתי עוגות לתושבים. אני הייתי עסוק. אני לא טיפלתי במינהל הנדסה, זה היה תפקיד של סופר עם משימות.
התובעת: אתה ידעת שעופר היה פונה למשה פוקס בענייני דוידי? שמעוני: לא.
התובעת: מכיר את סופר האחים של דוידי? שמעוני: כן. זה שייך לדוידי.
התובעת: אחיך עופר מספר שלבקשת דוידי הוא פעל מול ללו אנקה, מנהל הפיקוח להחזיר לדוידי רישיון עסק שנשלל ממנו. מה אתה יודע על זה? שמעוני: ממש כלום.
ללו אנקה
התובעת: מציגה שיחה בין עופר לללו אנקה. שמעוני: אני לא יודע על זה כלום.
השופטת: כשקודם אמרת שלא ידעת על פניות תכופות של עופר בעניין של דוידי, האם ידעת על פניות של עופר בעניינים של אחרים. שמעוני: אולי שמעתי שעופר פנה ליובל זוזט וקמינסקי בעניין של שיבוץ לגני ילדים.
התובעת: אם נוכיח שעופר פנה לסופר ואנקה, מה אתה היית עושה? שמעוני: זה תלוי במינון. אם הייתי שומע שיש פעמיים שלוש או בא מנהל אז הייתי מדבר איתו.
התובעת: פנייה לללו אנקה, פניה אחת כזאת? שמעוני: אם ללו היה פונה אליי הייתי אומר לללו לפעול לפי החוק ומתקשר לעופר ואומר לו שיעזוב את זה.
התובעת: לא היית לך שיחה עם עופר על נוכחות שלו בעירייה? שמעוני: לא זכור לי דבר כזה.
השופטת: מה זה הסיטואציה שעופר יושב עם הנהג שלך? שמעוני: הם חברים.
התובעת: ראית את עופר במסדורנות של העירייה? שמעוני: אולי פעם או פעמיים.
התובעת: ושאלת אותו מה אתה עושה כאן? שמעוני: אם הייתי רואה אותו לעיתים תכופות הייתי שואל אותו.
התובעת: מה יש לו לעשות שם? שמעוני: לא יודע.
התובעת: אתה וסופר באותה הקומה? שמעוני: כן.
התובעת: ואתה לא ראית את עופר מגיע לסופר? שמעוני: לא. לא זכור לי. אולי פעם אחת או פעמיים.
התובעת: להבנתך יש לעופר מה לעשות בעירייה? שמעוני: אולי לעזור למישהו עם הגנים.
התובעת: האם אתה מבין שיש איפמקט לזה שעופר פונה בתור אח של ראש העיר לעובדי עירייה? שמעוני: אני מבין שיש לזה השלכה אחרת.
התובעת: ללו סיפר על הפניות של עופר ואמר שעופר פנה אליו מתוקף זה שהוא אח של ראש העיר. שמעוני: אם אמר.
התובעת: ידעת שליואל יש קשר עם פקחים? שמעוני: לא מכיר את זה. גם לא בשמועה.
התובעת: אני אומרת לך שליואל יש קשר גם לללו וגם לפקחים אבל כשהוא רוצה שמשהו יזוז הוא פונה דרך עופר. שמעוני: לא ידעתי על כך.
התובעת: אמרת שלא ידעת על פניות של עופר לסופר, אז אני מקריאה לך מה שאמרה גלית כהן המזכירה של סופר: "עופר שמעוני יכול היה להגיע כל יום ולפעמים כמה שבועות לא. הוא היה שואל 'איפה חיים' ואם הוא היה בישיבה הוא היה ממתין. תמיד עופר שם. שמעוני: אני לא יודע על זה.
התובעת: שאלו אותה למה עופר ככה? היא אמרה שהוא היה מגיע לסופר ונכנס לאיתמר. שמעוני: זה לא הגיוני.
התובעת: ומחוץ ללשכה היית פוגש אותו? שמעוני: לא.
התובעת: אותו ללו אנקה שדוידי פנה אליו וללו אמר שהיה לו קשר איתך. הוא לא סיפר לך על הפניות? שמעוני: ללו אנקה היה אוהד שלי, ואני הייתי אוהד של הפועל אשקלון. עוד דבר שהייתי שואל אותו זה מה הלך הרוח בחוץ.
התובעת: מה ידעת על פניות של סופר לגורמים בעירייה בעניינים של דוידי? שמעוני: מעט מאוד. לא זכור לי משהו ספציפי.
התובעת: לא היית לך שיחה עם סופר בעניין דוידי? שמעוני: לא זוכר דבר כזה.
התובעת: דוד ירון אמר שכל פיפס של דוידי מיד היה טלפון מסופר לטפל מיד ולוחות זמנים. שמעוני: לא מכיר את זה.
התובעת: שגית טובי, מנהלת מחלקת נכסים, היא גם מתארת התנהלות חריגה של סופר יחסית ליזמים אחרים בעניין קידום.הפרויקטים של דוידי ופאר. שמעוני: לא יודע. איך היא בכלל קשורה לזה?
התובעת: אז אתה לא ידעת על הישיבות של סופר בעניין דוידי בכלל? שמעוני: סופר ישב עם כל היזמים.
השופטת: אם היה תיאור מיזמים שונים שהמעורבות לגבי סופר היו חריגים. מה אתה יודע על זה? שמעוני: לא יודע.
התובעת: בכל התקופה שהיית ראש עיר לא ידעת כלום על הפרויקטים של דוידי? שמעוני: אמרתי כבר שהיו דיבורים שמינהל ההנדסה תוקעים פרויקטים של דוידי וגם של יזמים אחרים.
השופטת: יש התנכלות ליזם פעיל בעיר, אתה לא בודק? שמעוני: לא זוכר.
התובעת: אתה הבאת את הסלוגן יש יזמים אין חסמים ואתה שומע שיזם כל כך מרכזי נפגע ולא פעלת? שמעוני: זה היה בטיפול של סופר.
השופטת: שמעת שמתנכלים לו, איך לא אמרת שצריך לבדוק? שמעוני: אם שמעתי משחר בן עמי שתוקעים את דוידי או ששמעתי ממשה פוקס שאפשר להוציא משהו מיואל אבל תוקעים אותי, אז הייתי הולך לחיים, בבקשה תבדוק אם הדברים אכן נתקעים בצורה לא אובייקטיבית. אבל לא זכור לי דבר כזה.
התובעת: ב-13.1 אומרים לך שדוידי הולך להפסיד מיליונים וגם לא פעלת? שמעוני: לא שמעתי.
ב-13 לינואר התרחש אותו אירוע שבמסגרתו הובאו מהנדס העיר ואנשי מינהל ההנדסה בשעת ערב כדי לחתום על היתר עבור דוידי. הליך שהסתיים בחצות. ההיתר המדובר הוא עבור דוידי.
התובעת: אתה עשית ועשית גם דרך סופר ואתה ידעת שאסור לך להתעסק בדברים האלה. שמעוני: ממש לא.
התובעת: על ה-13.1 אמרת: "ידעתי שיש תסיסה בעניין אבל לא דיברתי עם אף אחד בעניין הזה". איך לא טיפלת? שמעוני: כי זה לא הגיע לרמה כזאת שצריך לטפל. אם היו מתקשרים אליי ואומרים לי שאנחנו מפסידים 7 מיליון ש"ח בגלל דוידי אז יכול להיות שהייתי פונה לסופר ואומר לו. אני העברתי את המסר לכולם שכל יזם יכול לפנות אליי.
התובעת: אתה אמרת הרבה פעמים שלא הציגו לך דברים. על 13.1 הציגו לך כמה פעמים ואומרת לך החוקרת בחקירתך שהייתה התנהלות גדולה באותו היום ואמרת 'אני לא זוכר כלום'. והיא אומרת לך שהוא התקשר אליך באותו היום ואמרת שאתה לא זוכר. אז איך עכשיו אתה פתאום זוכר? שמעוני: כששמעתי עדויות פה זה העלה לי את הזיכרון.
השופטת: שאלה אותך למה לא פעלת ואמרת שכבר שולמו האגרות וההיטלים? איך ידעת ששולם? שמעוני: כי זו הפרוצדורה. כי אם הוא הולך לקבל היתר אז הוא חייב לשלם לפני כן האגרות. מבחינתי זה הנוהל.
השופטת: אתה ענית על עניין האגרות והתייחסת למה שידעת בינואר 15. שמעוני: אחרי שעברו פה כולם אז אני משער את זה.
התובעת: שאל אותך בית המשפט למה לא טיפלת בזה אז וענית: האגרות כבר שולמו והכסף נכנס. אתה עונה מה ידעת אז. שמעוני: לא. העדויות פה הזכירו לי את זה.
השופטת: מה ידעת אז, בזמן אמת? שמעוני: אני לא זוכר את זה.
השופטת: אז כשאתה אומר "ידעתי שיש בעיה", אז לא ידעת. שמעוני: אני נמצא באירוע ויוצא החוצה ורואה התקהלות. לא זוכר. אם הייתי זוכר אז גם בחקירה הייתי אומר.
התובעת: אתה אמרת בעדות שלך פה שאתה ידעת שהייתה תסיסה 'להגיד לך שלא ידעתי? ידעתי, אני לא מהחלל החיצון' ולא טיפלת בזה. שמעוני: אני זוכר דברים ממה שנאמר פה.
התובעת: מהגירסה שלך בעדות הראשית לא נשאר הרבה כי אני הבנתי אותך אחרת. שמעוני: אחרי ששמעתי את דוד ירון ואריק ברששת ותומר.
התובעת: מה שאותי מטריד זה שלא זכרת דבר אבל גרמת לי להבין בטעות שזכרת מקטעים. למה עשית את זה? שמעוני: כי טלפון של אריק או של חיים ואומרים לדוד לבוא מהבית אז הייתי זוכר את זה. רק אחרי ששמעתי את כולם פה אני מנסה וקשה לי לזכור שהייתה תסיסה.
התובעת: הבדלי הגירסאות שלך זה כי ידעת מה קורה באותו הערב ובגלל זה הייתה לכם שיחה באותו היום. שמעוני: את טועה ואני אומר את כל האמת שלי. אני אומר לך דבר אחד ברור: אם הייתי מתערב אני הייתי מרים טלפון לדוד ירון. אם יש חוסר צדק משווע וזאת התנכלות והייתי יודע על כל הבלאגן הייתי מתקשר לחיים ואומר לו שיטפל בזה. הרי אריק היה פה ומהנדס העיר ואף אחד לא אומר שאני התערבתי בזה.
התובעת: אתה שינית עכשיו את הגירסה שלך. שמעוני: יש דברים שמתרעננים על הדוכן.
התובעת: מה ידעת על ההסכם של דוידי בעניין הסילו? שמעוני: לא יודע.
התובעת מציגה תכתובת בין יואל דוידי לחיים סופר כמה ימים לפני אותה חתימה על ההיתר ב-4 בינואר: "חיים, מה נשמע? אני חייב את ההיתר תנסה למצוא לזה פתרון".
התובעת: ידעת שהייתה בעיה עם ההיתר של דוידי? שמעוני: לא זוכר.
התובעת: טל מני אומרת שההתעסקות שלה בהיתר של הסילו הייתה רגילה "ואז נדרשתי לעבוד 3 ימים רצופים כדי לטפל בהיתר. אמרו לי 'תתעסקי רק בו'. מכיר את זה? שמעוני: לא.
מרכז אביאל. צילום: אלירם משה
התובעת: גלית כהן, המזכירה של סופר, מדברת על חתימת ההיתר. היא מסרה שאתה נפגשת עם סופר באותו היום ואז סופר הורה לעובדים להישאר עד מאוחר. בעדותה בבית המשפט היא אמרה שהיא לא זוכרת. האם אתה נתת הוראה שהעובדים נשארים עד מאוחר עד שיוצא ההיתר? שמעוני: לא זוכר מקרה כזה.
התובעת: דוידי מספר שהוא פנה בעניין הזה לתומר גלאם ותומר הציע לו לדבר איתך. הוא פנה אליך? שמעוני: לא זוכר דבר כזה.
השופטת: שיחה עם דוידי באותו היום יש. אתה יודע להסביר שיחה כזאת? שמעוני: לא זוכר.
התובעת: אתה זוכר שדוידי התקשר? שמעוני: לא זוכר.
התובעת: אתה זוכר שיחה עם תומר בסמוך לחתימה על ההיתר שהוא אומר לך שהכל בסדר ותהיה רגוע? שמעוני: לא זוכר.
התובעת: רועי שוורץ אומר שהוא קיבל כמה שיחות מיואל דוידי באותו היום וסביר שהוא עדכן אותך. אתה זוכר שיחה עם רועי? שמעוני: רועי שוורץ אומר בדיוק ההיפך.
בשנת 2018 נהרגו בכבישי ישראל 318 בני אדם בתאונות דרכים, מהם 98 הולכי רגל, 44 רוכבי אופנוע, 16 רוכבי אופניים רגילים ו-19 רוכבי אופניים חשמליים.
הנתונים שמפרסמת עמותת אור ירוק מצביעים גם עם מה שקרה בכבישי אשקלון בשנה החולפת: 3 הרוגים. 245 פצועים כאשר 11 מהם הוגדרו כפצועים באורח קשה.
אופנוע מד"א ליד הרכב הפוגע. צילום: דוברות מד"א
צומת נאות אשקלון גבתה את חייהם של שניים מתוך שלושת ההרוגים: בחודש נובמבר נהרגה תושבת העיר בת 60 כשחצתה את הכביש ונפגעה מרכב. באוגוסט נלכד מתחת למשאית עובד זר נתין הודו לאחר שככל הנראה מעד כשנסע בסמיכות למשאית. הוא פונה לבית החולים אך כעבוד זמן קצר נקבע מותו.
בינואר אשתקד נהרג בן 60 לאחר שנפגע מרכב ברחוב אלי כהן.
הנתונים מבוססים על נתוני הלמ"ס הסופיים לשנת 2018 המתפרסמים כעת. אגב, 133 מן ההרוגים בשנה זו נהרגו בתאונות דרכים בתחום העירוני, תל אביב- יפו היא העיר בה נהרגו הכי הרבה בני אדם (22), כפול ממספר ההרוגים בירושלים. קרוב ל-13 אלף בני אדם נפגעו בתאונות דרכים בתחום הערים והישובים בשנת 2018 ומתוכם 1,197 נפצעו באורח קשה.
* מספר שיא של פרויקטים התמודדו השנה בתחרות המרכזית לענף המחשוב בישראל * מבין הפרויקטים הזוכים- פרויקט מצטיין לעיריית אשקלון על פרויקט לניהול הביטחון ברחבי העיר!
צמרת תעשיית ה-IT בישראל – מנמ"רים (מנהלי מערכות מידע), מנכ"לים, ספקים ומצטיינים השתתפו ביום חמישי האחרון בטקס הכתרת הפרויקטים הזוכים בתואר – מצטייני המחשוב IT Awards 2018 של אנשים ומחשבים.
עשרות נציגים של ארגונים מובילים עלו על הבמה בטקס שנערך במתחם האירועים LAGO בראשון לציון.
התחרות מתקיימת זו שנה ה-16. השנה הגישו מספר שיא של פרויקטים מועמדות לזכייה: 324 פרויקטים התמודדו בתשע קטגוריות, ועמדו לבחירת וועדה מקצועית המונה 40 שופטים, בראשותו של פרופ' גדי אריאב, חוקר, יועץ ומלמד בתחומי ניהול השימוש בטכנולוגיות מידע.
מחקרים מעידים כי שתיית יין בצורה מתונה יכולה לתרום למניעת מחלות לב, סרטן, ירידה בתפקוד קוגנטיבי, הקטנת הסיכון לסוכרת סוג 2 ועשויה גם להאריך את תוחלת החיים.
התזונה הים-תיכונית המאפיינת את מקום מגורינו ומעודדת צריכת ירקות, פירות, קטניות, דגנים מלאים, שומן מהצומח, דגי ים וחלקים רזים של עוף ובשר, מוצרי חלב ותחליפיו, מאופיינת גם בשתיית יין במתינות.
פסטיבל היין. אילוסטרציה: אייל אסרף
ולשאלה: אדום או לבן? יין אדום מיוצר יחד עם קליפות הענבים ואילו לייצור יין לבן אין צורך בהם.
נוגדי החמצון אשר תורמים למניעת טרשת עורקים וזרימה תקינה של הדם מצויים בקליפות ובזרעי הענבים, כך שריכוזם גבוה יותר ביין אדום. עם זאת, מחקרים שנעשו על יין לבן מצאו כי שתייתו תורמת לתפקוד ריאתי והנשימה.
ביינות יבשים יש יותר נוגדי חמצון, ולכן מומלץ להעדיף אותם על פני יינות מתוקים יותר.
הכמות המומלצת הינה מנת יין ביום לאישה ושתי מנות לגבר (מנה מוגדרת כ-150 מ”ל).
שקדי עגל ופטריות ביין לבן
חומרים:
400 גרם שקדי עגל חתוכים לקוביות
סלסילת שמפיניון טריות
5 יחידות פורטובלו
1/4 כוס שמן זית
1 בצל לבן קצוץ
1 פלפל צ’ילי טרי חתוך גס
200 מ”ל יין לבן
צרור כוסברה קצוצה
5 גבעולי בצל ירוק קצוצים
מעט פלפל שחור גרוס
אופן הכנה: מחממים מחבת לחום גבוה ומוסיפים שמן זית. מכניסים את שקדי העגל פנימה ומקפיצים כדקה. מוסיפים את הבצל, הצ’ילי והפטריות ומקפיצים כדקה נוספת. יוצקים יין לבן ומתבלים במעט פלפל שחור גרוס (שקדי העגל מלוחים בדרך כלל). מבשלים כ-2 דקות נוספות על אש נמוכה, מפזרים כוסברה, מערבבים, מעבירים לצלחת הגשה, מקשטים בבצל ירוק ומגישים.
פילה בקר וכבד אווז ביין אדום
חומרים:
4 נתחי פילה בקר במשקל 200 גרם כל אחד
400 גרם כבד אווז חתוך למדליונים
1/4 כוס שמן זית
מלח ים
פלפל שחור גרוס
לרוטב:
250 מ”ל יין אדום יבש
150 מ”ל יין אדום מתוק
150 מ”ל וויסקי
4 ענפי תימין
פלפל שחור גרוס
5 כפות סוכר חום
אופן הכנה: את כל חומרי הרוטב מעבירים לסיר ומביאים לרתיחה. מנמיכים את האש ומצמצמים לרוטב סמיך. את נתחי הפילה מורחים בשמן זית ומתבלים במלח ים ופלפל שחור גרוס. מחממים מחבת פסים עם שמן זית וצורבים את הפילה משני צדדיו, מעבירים לכלי חסין חום ומשלימים בצלייה בתנור שחומם מראש לחום של 200 מעלות למשך 5-2 דקות. במקביל לצלייה בתנור צורבים את כבד האווז במחבת פסים משני צדדיו. במרכז הצלחת מניחים את פילה הבקר, לצידו או מעליו מניחים כבד אווז ומעל יוצקים מרוטב היין ומגישים.
הספרינטרית דיאנה וייסמן מאשקלון, ששייכת למכבי ראשון לציון באתלטיקה קבעה היום במוקדמות אליפות הבלקן שיא חדש בריצה באולם. וייסמן קבעה זמן של 7.36 שנ' ובכך שיפרה ב-5 מאיות את השיא הישראלי לנשים בריצת 60 מ' באולם (אותו היא עצמה קבעה לפני כשלושה שבועות) וב-2 מאיות את ההישג הטוב ביותר לנשים במקצוע בו לא מוכר שיא רשמי. בגמר היא עשתה זאת שוב.
וייסמן, שמתאמנת אצל אמה אירנה, ניצחה בקרב צמוד (מאית שנייה אחת מהמקום השני ו-2 מאיות מהמקום השלישי), בתוצאה 7.34 שניות. עבור וייסמן מדובר בשיפור של שיאה האישי ב-2 מאיות נוספות וזכתה בזהב. כזכור, בשנה שעברה זכתה ויסמן באליפות המקבילה בארד, והשנה היא שדרגה את הישגה באופן משמעותי.
אלי יפרח הוא דמות מוכרת מאוד בעיר. תושבי העיר פוגשים אותו דווקא ברגעים הקשים בחייהם ומשם הם זוכרים אותו. במסגרת תפקידו כמנהל חברה קדישא באשקלון הוא אחראי על כל הליכי הלוויות והקבורה באשקלון.
ספרו החדש של אלי יפרח
אבל מלבד העיסוק הזה יפרח גם מוציא בימים אלה את חלקו השני של הספר “האיש אליהו”, ספר שכתב על פרשות השבוע.
יפרח מסביר מדוע החליט לכתוב ספר על פרשת שבוע: “הרעיון הזה קרם עור וגידים מזה שאני כותב טור קבוע לעיתון, משם זה התחיל.
אני כותב את הטור כבר שש שנים בערך, אז לפני ארבע שנים הסתכלתי על החומרים שכתבתי והבנתי שיש פה חומרים וכתבתי את הספר הראשון. אבל זה שונה ממה שהיה בעיתון, כי בעיתון התייחסתי לאקטואליה מקומית, אבל זה היה הבסיס לספרים”.
איך מחברים אקטואליה ופרשת שבוע? “נגיד הפרשה של לוט שבנותיו השקו אותו יין והוא הגיע לאן שהגיע מתוך זה ששתה שיכר, אז השלכתי את זה לדור שלנו. ששותים ואז נוהגים בשכרות, וזה דבר שהוא קטלני ומסוכן, והכנסתי את הנושא של בני הנוער שמשתוללים עם הסכין, שזה בעצם מסר לחברה עצמה, וזאת האקטואליה עצמה. כל מאמר אני מסיים אותו באנקדוטה פרי דמיוני או לקוחה מאיזשהו מקום או משהו שאני אישית חוויתי”.
בהקדמה לספר התייחס יפרח לרבנים הראשיים שהלכו לעולמם בשנים האחרונות, הרב יוסף שרביט והרב יוסף חיים בלוי. “הרבה תורה זכיתי ללמוד מפיהם, והרבה הנהגות טובות, מידות ויראת שמיים ראיתי בשני המאורות הגדולים האלה”, כתב יפרח.
אלי יפרח באולם ההספדים. צילום: פבל
הכי קשה: ילדים ותאונות של צעירים
יפרח התחבר למלאכת הכתיבה וכבר עסוק כעת בכתיבת הספר הבא שיתחבר דווקא לתחום העיסוק שלו – מנהגי אבלות. “אני רוצה להביא את מנהגי כל העדות באבלות, ולא רק זה אלא לחפש את המקור למנהג. ישבתי עם כל מיני זקנים מעדות מרוקאים ותימנים כדי ללמוד על המנהגים הרבים והשונים”.
היו מנהגים שהפתיעו אותך? “כן. למשל יש מנהג לזרוק זהב לארבע רוחות השמיים ולומר פסוק ‘ולבני הפילגשים נתן מתנות…’ וזה מנהג של יהדות מרוקו אבל לא בכל עיר. כי יש מנהגים ששונים בכל עיר, וגיליתי שיש מרוקאים שאפילו אוכלים בשר באבלות. והיום אני מבין את כוונת המנהג הזה שמתחבר לעוד מנהג קדום אחר”.
אלי יפרח באולם ההספדים. צילום: פבל
יפרח, בן 58, יליד אשקלון, הוא אב לשניים וסב לחמישה. במשך 25 שנים הוא שירת בקבע, הוא היה בתחום הטכני, מ”פ סדנאות בתותחנים ואף נטל חלק במלחמות ישראל שהתרחשו במהלך שירותו.
לאחר שחרורו מהצבא הוא הגיע לתפקיד הזה שבדיוק התפנה.
לא חששת להיכנס לתפקיד הזה? “חששתי. אבל זה אתגר אותי. בתחילת הדרך זה הדיר שינה מעיניי, ואתה נחשף לדברים שלא כל אדם רואה אותם במציאות, אבל ברגע שאתה בתחושה של שליחות ובאמונה שלמה, מבינים היטב שהנפטר מרגיש כל דבר עד שהוא בא לקבורה. אתה מתייחס אל הנפטר כאדם חי ועושה את כל הפעולות בצורה שחלילה לא לפגוע בנפטר, ופה אתה צריך אמונה גדולה בבורא עולם. נכון שלפעמים אתה לבד איתו, אבל כשאתה מאמין שיש עין פקוחה, אתה מתנהג בכבוד לנפטר”.
אלי יפרח. צילום: פבל
האם לאורך זמן מתרגלים לעבוד בעבודה כזאת? “אין ספק שאתה מתחספס ומתרגל, אבל אני עושה כל פעם דברים על מנת שזה לא יהפוך לשגרתי מדי. אני יושב מדי פעם ומחדיר מוטיבציה בעובדים. אבל אי אפשר להתרגל לכל דבר. יש מקרים שאני סוחב איתי וזה קשה מאוד, כמו ילדים או תאונות של צעירים”.
איך אתה מתמודד עם המראות שאתה נחשף אליהם כל שבוע? יש איזשהו פסיכולוג שמדברים איתו? “אין שירות כזה. אבל אני משתדל לשבת אחת לתקופה עם חברים פה למין סדנה, לדבר ולספר חוויות, ולומדים לדבר על הדברים ולהוציא אותם. הרי אנחנו עושים עוד דברים שהם שמחים, למשל אתה מגיע מהלוויה ויוצא למקום שהוא שמח לאיזה אירוע, ואתה חייב לשכוח כי אחרת אפשר להגיע לאי שפיות. אי אפשר לחיות את המראות שאתה רואה כל יום”.
אלי יפרח במשרדי החברה קדישא. צילום: פבל
האם יש רגעים קשים בעבודה? “אני יכול להזכיר שבאחת ההלוויות הקשות שראיתי מצאתי את עצמי אחרי ההלוויה יושב ובוכה. זאת ההלוויה של טלי חטואל ובנותיה הי”ד. אבל בכיתי רק אחרי ההלוויה, כי במהלך ההלוויה כשאני עסוק, אני מתנתק ועובד כמו רובוט, ואחרי זה הרגש משתלט עליי”.
“אזעקה באמצע הלוויה”
אשקלון חוותה בשנים האחרונות לא מעט ימים של הסלמות, ואנחנו זוכרים בעיקר את השוטרים והכבאים ועובדי בתי החולים שעובדים במקביל לאזעקות. אבל יש גם את אנשי החברה קדישא, שמקיימים כ-100 הלוויות בכל חודש באשקלון. הם נאלצים לחפור קברים, ללוות את הנפטרים ולקבור אותו כאשר נשמעות אזעקות ורקטות נוחתות ברחבי העיר. “מישהו חושב עלינו כשעושים את ההלוויות וכולם במקלטים? כמה פעמים תפסה אותנו אזעקה באמצע הדרך אל הקבר, אבל לא מוותרים על ההלוויה שהיא מצווה, לא דוחים הלוויות”.
כשארי שרף ראה באינסטגרם את המודעה על התחרות הוא לא התלבט הרבה: “אמרתי לעצמי ‘למה לא בעצם?!’. חשבתי שזו יכולה להיות הזדמנות מצוינת לפרוץ החוצה, דווקא מכאן, מהעיר שלי, מהמקום המוכר והבטוח שלי.
ארי שרף מגיע לאודישנים בקניון חוצות. צילום: שמעון סנדרוסי
זו הייתה חוויה נהדרת והכל התנהל בצורה נעימה מאוד וכייפית. האמנתי שיש לי סיכוי די טוב לנצח, אבל בסופו של דבר ההכרעה הייתה בידי המצביעים, אז אי אפשר היה לדעת. הופתעתי לראות את התמיכה והפרגון, את התגובות הטובות. זה לגמרי לא היה מובן מאליו ומאוד שימח אותי”.
אילו תגובות קיבלת על הזכייה? “המון תמיכה והרבה מאוד טלפונים. המשפחה שלי מאוד שמחה בשבילי ויצאתי לחגוג את זה עם אחותי”.
ארי שרף. צילום: אבי אלפסי
“אני מעורב ירושלמי”
שרף (19) הוא בחור צבעוני, אמן בנשמתו. הוא מנגן על פסנתר מגיל 3, שר, כותב סיפורים קצרים ובוגר מגמת תיאטרון. “באופן כללי אני בוחר להפוך את החיים שלי למה שהם, דרמה, קומדיה או סאטירה משוגעת. כבר כילד הייתי צבעוני, כל היום על הפסנתר, מתאמן על טקסטים, שר בלי הפסקה ונמצא בסביבת חברים שגדולים ממני. בכיתה ג’ נשלחתי למרכז למחוננים באשקלון, הייתי שם עד כיתה י"ב. זו הייתה מסגרת מדהימה שפתחה אותי לתחומים נוספים, שבהם אני מתעניין עד היום. אני מאוד אוהב פילוסופיה ואסטרונומיה, כל תחומי העניין שלי נוגעים אחד בשני, משתלבים יחד ויוצרים עבורי בליל נעים. אני עושה את הכול מתוך רגשות שמציפים אותי והצורך שלי לפרוק. אני מאמין שאין כמו לשבת עם דף ועט או מול פסנתר ולפרוק את עצמך החוצה. זה אולי נשמע קלישאתי, אבל זה לגמרי ככה. אנשים לא מעריכים מספיק את הפורקן שיש באמנות, עבורי זאת הדרך הטובה ביותר שיש לעולם להציע לנו”.
הוא מעיד על עצמו שכבר בגיל צעיר היה ילד יוצא דופן ובולט מבחינת המראה שלו: “אני מעורב ירושלמי כזה”, ככה אני אוהב להסתכל על זה, “מכל צד קיבלתי משהו. ההורים שלי צברים ילידי הארץ. אבל הסבים והסבתות כל אחד ממקום אחר, יש שם רומניה, עיראק ותימן. התלתלים כנראה משויכים לצד התימני”, הוא צוחק.
ארי שרף. צילום: אבי אלפסי
בוא נדבר על התלתלים באמת. “כן, התלתלים זה אכן משהו קצת יוצא דופן. מול המשפחה שלי אני די הכבשה השחורה מבחינת מראה. תמיד אהבתי את התלתלים שלי והארכתי שיער מספר פעמים און ואוף. אין ספק שיש בו משהו מיוחד. כיף לי לקום בבוקר ולראות את הרעמה הזאת, היא מסבה לי אושר”.
אנשים מגיבים לזה? “כל הזמן ובכל מקום, גם בארץ וגם כשאני טס לחו”ל. זה לא משהו שאפשר להתעלם ממנו. יש גם תמיד את המצחיקים ששואלים אם פורים הוקדם, וחושבים שהם מקוריים. אבל הכול תמיד נאמר בהומור. התגובות אוהדות ואנשים מחמיאים”.
“אני פאשניסט מושבע”
עכשיו הוא אמנם מתחיל את צעדיו הראשונים בתחום הדוגמנות והאופנה, ועד כה הספיק לעשות מספר עבודות: “אבל באופן כללי אני פאשניסט די משובע מגיל קטן. תמיד חשבתי ששילוב של סגול וצהוב זה שילוב נהדר”.
ארי שרף. צילום: אבי אלפסי
מילדות? “כן, זה לגמרי התחיל כבר מהגן. תמיד בחרתי את הבגדים שלי לבד ועשיתי שילובים שאני אוהב, והתעקשתי להתאים ביניהם. לאט לאט זה הפך להיות לגמרי אני ושלי. אני אוסף בגדים ואקססוריז מכל מיני מקומות. אפילו טס במיוחד לחו”ל כדי לקנות דברים ייחודיים שאני מתחבר אליהם. אנחנו מדברים באמצעות האופנה, זו שפה של ממש, אנשים לא מנצלים את זה מספיק”.
אז הכיוון העתידי הוא עיצוב אופנה או סטיילינג? “אני ממש לא יודע כרגע. אני בשלב בחיים שבו אני פתוח להצעות והזדמנויות במגוון תחומים. אני מרגיש צורך לצאת ולטרוף את העולם, לא מגביל את עצמי כרגע לנישה אחת ומובהקת”.
ארי שרף. צילום: אבי אלפסי
בימים אלה עובד שרף כברמן, בשל העובדה שקיבל פטור מהשירות הצבאי. “אני בהחלט מתכוון לתרום למדינה ולעשות שירות לאומי”, הוא אומר, “כרגע אני בודק את האופציות שעומדות לרשותי, כשהכוונה היא לעבוד עם ילדים עם צרכים מיוחדים”.
רוצים להישאר מעודכנים? הצטרפו אלינו: ⇔⇔⇔
"הייתי בטוחה שאף אחד לא יצביע לי"
כשחברה של לירן בלחסן הודיעה לה שהיא רשמה אותה לתחרות "טופ מודל", היא התנגדה. “אף פעם לא חשבתי שאני יפה, והייתי בטוחה שזה לא בשבילי”, היא אומרת.
היישר מעיר האורות: לירן בלחסן, בת 22, צרפתייה מפריז במקור שעלתה לפני עשר שנים לארץ. המדור צופה לה עתיד מזהיר. צילום: שמעון סנדרוסי
אחרי שכנועים רבים היא בכל זאת הסכימה לנסות: “בסופו של דבר אמרתי לעצמי שמדובר במשהו מקומי, בעיר שלי ובקניון שלי, עם אנשים שאני מכירה. משהו קטן ואינטימי, תחושה של בית. אז השתכנעתי להגיע למיונים, אבל באתי עם אפס ציפיות. החלטתי ללכת רק בשביל החוויה, לא חשבתי לרגע שאני אזכה”.
לירן בלחסן. צילום: אבי אלפסי
ולמה את חושבת שזכית בסוף? “לדעתי, חיפשו הרבה מעבר ליופי. מישהי ייחודית, שמשדרת קצת משהו אחר. אני חושבת שהאופי שלי מנצח את היופי שלי, ואני שמחה ששמו לב שיש בי הרבה מעבר”.
בלחסן בת ה-19 הגיעה למקום הראשון מבין מאות צעירות שהגישו מועמדות לתחרות. לאחר שלבי המיון והסינון הראשונים מי שהיה צריך לבחור את הזוכים זה קהל המצביעים: “דווקא מהשלב הזה הכי חששתי”, היא אומרת, “אין לי הרבה משפחה בארץ וגם לא הרבה חברים, אז הייתי בטוחה שאף אחד לא יצביע לי. בסוף זה קרה, זה הפתיע אותי ושימח אותי מאוד”.
לירן בלחסן. צילום: אבי אלפסי
החשש של בלחסן מהפידבקים של הסביבה מובן לחלוטין כששומעים ממנה את סיפורה האישי כילדה עולה חדשה מצרפת. היא עלתה ארצה כשהייתה בת 9 יחד עם הוריה ושלושת אחיה הגדולים. בשנה הראשונה גרו בני המשפחה בירושלים, לאחר מכן עברו לאשקלון וכאן הקימו את ביתם.
“אימא שלי הכירה עולים שגרים פה ושמעה על העיר דברים טובים, אז עברנו לכאן”, היא אומרת. היא החלה את לימודיה בבית הספר היסודי סיני ועד היום קשה לה להיזכר בתקופה הזאת. “עברתי חוויות מאוד לא נעימות, היה פשוט מזעזע. לקח לי זמן ללמוד עברית, הייתי שונה מבחינת הלבוש ולא התחברתי למנטליות”.
“המציאו שאני לא יהודייה”
מהר מאוד החלה לירן לסבול מהצקות ואלימות מילולית, ובשנתיים האחרונות ללימודיה ביסודי סבלה מחרם מוחלט. “המציאו עליי שאני לא יהודייה, שאוכלת חזיר וצפרדעים וכל הזמן אמרו לי שאני מסריחה ומכוערת, אלה שתי המילים שחזרו על עצמן שוב ושוב עד שגם אני התחלתי להאמין לזה. כל הזמן הייתי מריחה את עצמי, מסתכלת במראה ומנסה לבדוק אולי הם באמת צודקים. הבנות היו עוברות לידי, מקניטות, צוחקות וסותמות את האף. שנתיים שלמות של סבל שאי אפשר לתאר בכלל”.
לירן בלחסן. צילום: אבי אלפסי
עם מי דיברת על זה? “עם אף אחד, שמרתי את הכול לעצמי. המורה ידעה, אבל זה לא עזר, והיא לא יכלה לעשות עם זה שום דבר. לא באמת היה לזה פתרון, ילדים הם עם רע, וברגע שהם מוצאים קורבן ומדביקים עליו סטיגמה, מאוד קשה להסיר אותה. להורים שלי לא סיפרתי כלום, התביישתי ולא רציתי להכאיב להם, אז פשוט שתקתי. הייתי קמה כל בוקר, הולכת לבית הספר כרגיל וכאילו כלום לא קרה ופשוט סובלת מכל רגע. סיפרתי לאימא שלי רק שנתיים אחרי שזה נגמר, כי כבר לא יכולתי לשאת את זה בתוכי והתפרקתי. אני חושבת שהעובדה שניסיתי להתמודד עם זה לבד רק החריפה את המצב והותירה בי טראומה שמלווה אותי עד היום”.
מה היית אומרת היום לילדים שחווים דברים דומים? “תמיד לדבר, לספר, לפתוח הכול ולשתף. לא לשמור את זה בסוד, כי אתם לא אשמים, וזה רק מעצים את התחושות הקשות. ברגע שפורקים וחושפים זה יכול לפתור 50% מהבעיה. לא להישבר ולא לתת לאף אחד להוריד אתכם ולהגיד לכם מה אתם שווים. אתם הכי חכמים, יפים ומיוחדים שיש, ומי שלא רואה את זה – זו בעיה שלו ולא שלכם”.
השבוע ביום שלישי נפתחה באופן רשמי וחגיגי ליגת מאמאנט, כדורשת אימהות, באשקלון. היא הוקמה אי שם בשנת 2005 על ידי עפרה אברמוביץ’, ששמה לה למטרה להנחיל את תרבות הספורט בקרב אימהות, ודרכן להשפיע על הילדים ועל המשפחה כולה.
היום יש בליגה עשרות קבוצות מהצפון ועד הדרום, ובהן אלפי נשים. בשנים האחרונות הליגה אף הרחיבה את שורותיה מחוץ לגבולותיה של ישראל, והוקמו יותר מ-20 קבוצות ברחבי העולם. היא אף הוכרזה כספורט רשמי בארגון CSIT, הקונפדרציה הבינלאומית של ארגוני ספורט מכל העולם, ובשנת 2017 הוזמנה להשתתף רשמית במשחקי ה-CSIT לאחר שהציגה בפני יזמי ספורט ומאמנים את הדגם המוצלח של ליגת מאמאנט, והוא כבש את חברי הקונפדרציה.
מאמאנט הגיעה לאשקלון. מימין לשמאל: מנכ"לית ליגת מאמאנט קארין אינס, מנהלת ספורט עממי באשקלון ליזה אהרון, מנהל מחלקת הספורט מרסלו בורדמן, סיוון שפר יו"ר מאמאנט אשקלון
אשקלון נותרה מאחור
לנוכח ההצלחה המסחררת וארוכת השנים הזאת קצת מפתיע שאשקלון נותרה מאחור בזמן שכל ערי הסביבה מתהדרות בקבוצות פעילות ומובילות. העובדה הזאת הפתיעה גם את תושבת העיר והפעילה החברתית סיוון שפר, והיא ביקשה לבדוק מדוע הליגה פסחה על העיר. כשהבינה שאין סיבה ממשית לכך, החליטה להרים את הכפפה והיום היא יו"ר מאמאנט אשקלון.
“לפני כחצי שנה יצרתי קשר עם מנהלת מאמאנט הארצית אחרי ששמעתי מהרבה מאוד חברות שלי מערים אחרות על הליגה וביקשתי לברר למה אין באשקלון”, מספרת שפר, “היא אמרה לי שהם חיכו למישהי כמוני, מישהי מתוך הקהילה שתבוא ותרים את זה”.
אירוע הפתיחה של מאמאנט אשקלון
שפר פנתה מיד למחלקת הספורט בעיריית אשקלון וביקשה גם מהם להירתם. “מנהל המחלקה מרסלו בורדמן ומנהלת ספורט עממי ליזה אהרון לקחו את זה בשתי ידיים והפכו את זה לפרויקט מוביל ומשמעותי. ביחד התחלנו לרוץ על זה עד להגשמת החלום”.
מה גרם לך באופן אישי להרים את הכפפה? “התחברתי מאוד לחזון. ליגת מאמאנט זה פרויקט אימהות ספורטיבי-חברתי-קהילתי שמשלב את כל הדברים יחד. הקבוצות משלבות פעילות ספורטיבית וכושר גופני יחד עם דוגמה אישית, חינוך לספורט, חברות וגאוות יחידה. החברות מעורבות בקהילה ולוקחות על עצמן מגוון פרויקטים למען הקהילה ברמה המקומית וברמה הארצית”.
סיוון שפר. יו"ר מאמאנט אשקלון
למה לקח לאשקלון כל כך הרבה זמן להצטרף? “כשהתחלתי להניע את זה, הבנתי שהיה ניסיון כזה בעבר של מספר גורמים מתוך הרשות המקומית עצמה. דברים נפלו קצת בין הכיסאות, ומסיבות כאלה ואחרות זה לא צלח. הבנתי שמה שהיה צריך בשביל להרים כאן את הליגה הוא שהיוזמה תבוא מתוך השטח, מהאנשים שבאמת רוצים להוביל את זה ולגרום לזה להצליח. יש בזה משהו עוצמתי הרבה יותר מאשר שכשזה מגיע מגורם כלשהו בעירייה”.
עדיין קשה מאוד להבין איך עובדת היום המערכת שנקראת הפועל אשקלון ומי מנהל אותה בפועל. האם נחתם מתווה או לא נחתם לאחר שהושגו כבר הבנות בעל פה, ואיך זה מסתדר עם העובדה שהקבוצה בפן המקצועי רחוקה רק שתי נקודות מעליית ליגה. נראה שמישהו פה מפספס בדרך, הרי שאם היה כאן מועדון כדורגל בריא שמנוהל כשורה, יכול להיות שהקבוצה כבר הייתה במקום הראשון ובפור על הליגה. אלא שכהרגלה לאחרונה, הקבוצה סיימה בתיקו 2:2 ביתי מול נס ציונה במעין קרב צמרת ולמזלה נשארה עדיין צמודה לכרטיס שמוביל לליגת העל.
עוז פרץ.
שחקן הרכש עוז פרץ הצטיין על כר הדשא, אך לנו תפס את תשומת הלב דווקא עניין אחר שלא קשור כלל וכלל לכדורגל ונראה שמישהו שכח לתת עליו את הדעת. זה תקופה לא מבוטלת שמסתובב עמוס לוזון באשקלון במעין חזות של בעל הבית. תחילה הוא נקרא לדגל כדי לגשר בין ההנהלה לעירייה בכל הקשור במלחמה ביניהן, אך גם כעת, לאחר שנראה שהדברים הסתדרו, לוזון פוקד את העיר אשקלון ואת קבוצת הכדורגל בפרט, באופן לא ברור.
אם לא די בכך, הרי שלמשחק הבית האחרון מול נס ציונה, הגיע עמוס לוזון במכונית הפרארי הנוצצת שלו, ובמקום לחנות בחניה מוסדרת, הוא בחר לחנות בתוך האצטדיון ויתרה מכך, בחניה ששמורה לכוחות המשטרה. המנהל הטכני של הקבוצה, צ’יקו מגיה הסביר כי הוא אישר ללוזון לחנת בתוך האצטדיון וכי יש שם חניה מיוחדת לאח”מים: “לא ידוע לי על כך שהוא חנה בחניית משטרה וגם אם כן וזה לא הפריע לשיטור, אז מה הבעיה? אתם מתעסקים בשטויות”, מסר מגיה.
לוזון ושחקני הפועל אשקלון במסעדת איסטנבול
עמוס לוזון מרגיש כאן בעל הבית, כבר אמרנו? לוזון נוהג גם להיפגש עם שחקני הקבוצה מחוץ לשעות האימונים, ואף נצפה סועד עמם לפני כשבוע וחצי במסעדת איסטנבול בעיר. נראה כי מעורבותו בקבוצה רק הולכת וגוברת, האם זה נעשה בשיתוף פעולה ובידיעתו של ראש העירייה תומר גלאם? לא ברור. מה שכן, בולטת לעין היא כאמור נוכחותו של לוזון במועדון.
את תגובתו של עמוס לוזון לדברים, לא ניתן היה להשיג עד למועד סגירת הגיליון.
יוסי פרטוק חוזר?
בתוך כך, בזמן שפרוספר וקנין נחשב היום לנציגו של גלאם במועדון וזה שמנהל את העניינים, ובעת שיתר תפקידי ההנהלה נותרו לא מאוישים, ל"כאן דרום" נודע כי העיתונאי יוסי פרטוק לוטש עיניים לכיוון תפקיד ניהולי בקבוצה. פרטוק, ששימש בעבר יו”ר הפועל אשקלון ולא הגיע לגדולות, הבין שכדי להיכנס לתפקיד עליו לקבל את ברכת הדרך מאוהדי הקבוצה, שכידוע לא מחבבים אותו יתר על המידה. פרטוק ניסה ליזום שיחה עמם, אך אלו הבהירו לו באופן חד משמעי שלא יקבלו אותו בברכה.
יוסי פרטוק. ייכנס להנהלת הפועל אשקלון?
פרטוק הגיע למשחק האחרון מלווה בשניים מנכדיו, אך בכל זאת לא הצליח להרשים את האוהדים. שמות נוספים שהוזכרו כמועמדים להיות חברי הנהלה הם יו”ר הקבוצה בעבר דוד סעדון ואלירן אסאו, שחקן העבר, איש אמון ופעיל של תומר גלאם בתקופת הבחירות. עוד נודע ל"כאן דרום" כי השניים שאמורים להתמנות לחברי העמותה החדשים הם פיני חכמון ודודו חג’ג’, אוהדים של הקבוצה ופעילים של גלאם. נוסף אליהם, ישנה צלע שלישית שאמורה אף היא להיכנס לעמותה.
בנושא אחר, ביום רביעי השבוע התקיימה פגישת אוהדים עם ראש העירייה תומר גלאם בלשכתו בקומה הרביעית. האוהדים שיזמו את הפגישה ביקשו לקבל תשובות באשר לעתיד הקבוצה, אך הפגישה עלתה על שרטון והתנהלה בצורה לא נעימה. בפגישה הובהר לאוהדים על ידי גלאם כי עיריית אשקלון לא מעוניינת בקבוצה ותוציא בקרוב מכרז למציאת רוכש.
האוהדים במפגש עם ראש העירייה
כשנשאל האם זה אומר שפרוספר אזגי או אנשיו של שמעוני יוכלו להתמודד, גלאם ענה בחיוב והדבר הסעיר את האוהדים. גלאם המשיך להשאל שאלות קשות ונוקבות באשר לעמוס לוזון ומעשיו בקבוצה, בנוגע לפעיליו שיוכנסו לעמותה וגם באשר לחברי הנהלה חדשים שיצורפו, אך גלאם בחר לפוצץ את הישיבה ולא לענות לאוהדים על השאלות. השיחה הגיעה לא פעם לטונים צורמים וגלאם אף דפק על שולחנו כמה פעמים כשהשאלות לא היו לטעמו. האוהדים לא יצאו מרוצים מהפגישה ומהדברים שקיבלו ונראה כי לפיכך נפתחה חזית בין הניצים. מדוברות העירייה נמסר: "התקבלו תשובות בפגישה רק שחלק מהאוהדים התנהגו בצורה לא מכבדת בעליל. הקבוצה תצא בקרוב למכרז".
רכבה של מהנדסת העיר, ויקטוריה ברנגל, הוחרם ב-19 לינואר ונאסר לשימוש על ידי משטרת ישראל זאת לאחר שצעיר נהג בו בשכרות ונרשם לו דו"ח תנועה על כך. כידוע, למשטרה ישנה סמכות, בעבירות מסוימות, להחרים רכב ולאסור את השימוש בו וכך קרה במקרה הזה. המקרה פורסם לראשונה ב"ידיעות אשקלון".
קצין הבטיחות של עיריית אשקלון, אברהם חבושה, פנה אל בית המשפט לתעבורה בבאר שבע על מנת לבטל את צו איסור השימוש שניתן על ידי המשטרה. מהמסמכים שהוגשו לבית המשפט עולה כי מדובר ברכב שהושכר על ידי העירייה מחברת שלמה סיקסט.
כישלון בבדיקת שכרות. צילום: דוברות המשטרה
את הרכב קיבלה ברנגל לאחר שנבחרה לתפקיד והוא משמש אותה להגיע ממקום מגוריה בערד לעבודתה באשקלון "וכי בעת שהיתה בחו"ל, איפשרה בתה לידיד שלה לנהוג ברכב בעת בילוי בסוף שבוע, תוך שבתור 'נהג התורן' הזהירה אותו כי אסור לו לשתות", הסביר חבושה לבית משפט והוסיף: "כי לא ידעו כי המחזיקה ברכב בכלל נמצאת בחו"ל, אסור היה לתת למשהו אחר לנהוג ברכב וכי בכוונת העירייה לנקוט הליכים משמעתיים בנדון".
בואו רגע נחזור לבחירות לפני העידן הדיגיטלי. פעם בחירות היו באמת חשאיות, אנשים היו מצביעים ולא מספרים לשכנים למי הצביעו, היה כבוד לחשאיות ותמימות ששמרה על השיח. כיום, למרות שאנו מצביעים במעטפות סגורות, אנחנו “פותחים” את בחירתנו בפני השכנים ונאבקים על הבחירה ברשת. כל אחד מנסה להשפיע בחלקת האלוהים שלו ובצדקת האמון שהוא בחר לתת לנבחר הציבור ומפלגתו.
בניגוד לעבר, מאז העולם הדיגיטלי והרשתות החברתיות, השיח מאוד דיכוטומי. דעות שונות לא מקבלות סובלנות וסבלנות. השמאלנים הם בוגדי מדינה, הימניים הם מושחתים וברברים.
שום צד לא מתפשר, ובנוסף לכך, הצדדים נאבקים זה בזה על הדעה הצודקת, ויש שלוקחים את זה צעד קדימה ומכריזים על “סכסוך בכיר”.
החשאיות נעלמה, ואדם שמצביע צריך להיות שלם ולא להתבייש בבחירתו. אך מאידך, הפכנו לשבטים במדינה. היהדות גם לא מצליחה לאחד בתוכה את השבטים, שבט אחד שונה מהשני.
המפלגות – מלשון פילוג – מפלגות את העם למגירות. היתרון בכך הוא שאנשים אוהבים להיות בקבוצות הדומות להם. החיסרון הוא שהפילוג השבטי מנהל את השיח בחברה הישראלית. רואים זאת הלכה למעשה כאשר מתעוררות מחאות.
מחאת החרדים יכולה להיות לא רק של חרדים אלא של כל מי שמאמין ורוצה את השבת כמו שנקבע בסטטוס קוו.
מחאת הנכים יכולה להיות לכל מי שמאמין בשוויון וזכויות בסיסיות.
מחאת האתיופים יכולה להיות של כל מי שחווה גזענות ומתנגד לגזענות.
וכן הלאה, אך עדיין המחאות מקבלות תיוג ומפולגות לפי מגירות שנקבעו על ידי מכתיבי המציאות הכוזבת – התקשורת.
פרסום מדדי איכות החיים של הלמ”ס השבוע הם אכן סיבה לדאגה עבור קברניטי העיר: מקום לפני אחרון ברשימת הערים הגדולות. אף שבפרמטרים מסוימים מצבנו לא רע בכלל – אחוז התאונות הקטלניות מתוך תאונות הדרכים בדרכים עירוניות באשקלון הוא מהנמוכים ביותר בהשוואה ליתר הערים הגדולות (0.59% לעומת 1.59% בממוצע הארצי) – הרי שבתחומים מאוד קריטיים מצבנו בכי רע. אנחנו אמנם מובילים במדד האמון בממשלה, אבל במקביל אנחנו אחרונים במדד שביעות רצון מהתעסוקה, ההערכה העצמית של בריאות, עודף משקל (כבר כתבנו על זה כאן) בקרב ילדים.
השמנת ילדים. צילום: דודו בכר
מתוך 38 המדדים הזמינים עבור אשקלון, ב-25 מדדים מצבנו פחות טוב מהממוצע הארצי, וב-13 מדדים מצבנו טוב יותר מהממוצע הארצי. התחלואה עולה, תוחלת החיים יורדת ואף על פי שהצעירים כאן משדרים (כך על פי הסקר) תחושה של יכולת להתמודד עם בעיות ביחס לממוצע הארצי, עדיין המצב הכללי דורש ואפילו מחייב(!) את העומד בראש לשבת על המדוכה ולהתחיל לפעול לשינוי מגמה.
לא הייתי נכנס לפאניקה מהסקרים עצמם, שכן ידוע שסטיות קלות לכאן ולכאן היו מביאות אותנו גבוה יותר במדד (בגלל שיטות המדידה ושקלולים שמשפיעים על התוצאות), אבל כן הייתי דואג. ולדאוג זו תכונה בריאה להנהגת עיר. כבר כתבתי כאן בשבועות האחרונים על נושא ההשמנה והצורך לטפל בו. הדרך היחידה היא שינוי תפיסה ומגמה בתרבות הפנאי של בני הנוער. הדו”ח הזה רק מחזק את הצורך בהתייחסות ממוקדת לנושא, למידת הנתונים ויציאה לפעולה. בהצלחה.
להיות שותף, זה כל הסיפור
ומעניין לעניין באותו עניין. איכות חיים היא נגזרת של תנאי סביבה נאותים המוענקים על ידי הרשות, התנהלות תקינה של תושבים ושיתוף פעולה מיטבי בין הרשות לבין התושב.
פיני ביטון. באדיבות: אתר אשקלונים
השבוע נחשפתי לפוסט שהעלתה חברה ברשת. פוסט בו היא מודה לראש העיר ולעובדי העיריה על ביצוע עבודה גננית בשטח הבניין שבו היא גרה. אכן פעולה מבורכת. יחד עם זאת, בהסתכלות רחבה על הנושא ומתוך ידיעה ברורה מקרוב הרשות אינה יכולה להרשות לעצמה לבצע טיפול בתוך המרחב הפרטי באופן כזה שייתן מענה לצרכים הקיימים. בעשרות בניינים לצערי, מן הסתם בשכונות החלשות, קיים מצב תחזוקתי ירוד עד זוועתי. בעשרות רבות של בניינים אין בכלל ועד בית או משהו שמתקרב לניהול בסיסי של בית משותף. העזובה וההזנחה ניכרים למרחוק. המפגעים הרבים באותם בניינים הופכים אותם לא אחת למקום מסוכן לשהייה. כך ממש. מרצפות שבורות, מערכת ביוב גולשת ושבורה, בורות במעברי הולכי רגל, צמחייה הגדלה פרא ומהווה מפגע ועוד.
סיוע של הרשות באופן נקודתי היא דבר מבורך. יש בה כדי לתת תחושה של מתן כתף והשתתפות בנטל שאינו מחובתה של הרשות. אני חייב לציין שבמקרים מסוימים אסור לרשות לטפל או להיכנס לפעול במבנה מסוים. יש לכך הסברים רבים ומנומקים, אחד מהם נוגע גם לשוויון בחלוקת משאבי הרשות. למה שבניין אחד יקבל עזרה ואחר לא? שאלה לגיטימית. בקיצור, הפתרון היחיד והנכון הוא קודם כול הנעת מהלך של הפיכת התושב לשותף. אין מצב שבניין יוכל להיות מתוחזק ללא שיתוף פעולה של הדיירים הגרים בו.
אני יודע שתכף יעלו קוראים שגרים בבניין כזה עם תשובה (נכונה לרוב אבל..): “איך אפשר, כשכל התושבים מבוגרים ומעוטי יכולת?” אז זהו, שאפשר. הרי ידוע שאין בניין אחד שאין בו גם כמה צעירים. אין בניין אחד שאין בו אדם או שניים שיכולים להתארגן לשיתוף פעולה מול הרשות. למיטב ידיעתי יש גם בניינים רבים שבהם גרים אנשים שבפרק זמן כזה או אחר הם פשוט מובטלים. מובטלים? אז יש די זמן להקדיש לסביבה שבה אנחנו חיים, לא? ובכלל, לטעמי שיתוף הפעולה הראשון מתחיל בזה שנפסיק ללכלך.
דמו בנפשכם מה היה קורה אם תושבים היו פשוט פחות מלכלכים? ברור שזה היה משפיע מיידית על איכות החיים של כולנו. ברור שבהמשך זה היה משפיע גם על הקופה הציבורית. עיריית אשקלון משקיעה מיליונים בניקיון העיר. חלק ניכר מאוד מתקציב העיר מנותב לניקיון ופינוי אשפה (מעל ל-70 מיליון שקלים!) ולמרות זאת, מצב חזות העיר במקומות לא מעטים דורש שינוי מהותי. בלי שותפות מלאה של התושבים, אין סיכוי לשינוי מהותי. אני מקווה מאוד שיחול שינוי מהותי אצלנו. אין לצפות מהרשות שתפעל במרחב הפרטי.
אפשר לומר תודה על יוזמה וסיוע פה ושם, אבל במקביל חובה להתארגן לשיתוף פעולה. זה שלנו. בהצלחה גם כאן.
גלית כהן בהצלחה
כשאחד משלנו פורץ קדימה, אנחנו מרגישים לרוב סוג של גאווה. “גלית כהן מנהלת היכל התרבות” – וואלה, מצלצל יפה. לא אחת נדרשתי בעבר ללשכת המנכ”ל הקודם חיים סופר. לא אחת הגעתי ללשכת ראש העירייה הנוכחי מר תומר גלאם. בשני המקרים פגשתי אישה כריזמטית השולטת היטב במרחב שעליו היא אחראית.
גלית כהן. צילום: סיון מטודי
נכון שלנהל לשכת מנכ”ל ואחר כך להיות עוזרת ראש עיר (שזה לא פשוט בכלל) זה לא עומד בשורה אחת עם ניהול היכל תרבות. נכון שזה מרחב אחר של עשייה, אבל כשיש לך את האישיות הנכונה, את הדרייב והתשוקה לחולל שינוי בהרגלי הצריכה התרבותית של חבריך ושכניך, אתה בנקל מתמזג ומדלג על כל פער ומכשול.
מידי שנה מפרסם המוסד לביטוח לאומי דו"ח שמנתח את המעברים בין קופות החולים ומסכם את מספר המצטרפים והעוזבים בכל קופה. הדו"ח המסכם את שנת 2018 פורסם השבוע וממנו עולה כי 27,791 מהישראלים בחרו להצטרף למכבי שירותי בריאות בשנה האחרונה.
מכבי היא הקופה היחידה המסכמת את 2018 עם מספר מצטרפים גבוה ממספר עוזבים וזאת בעיקר לאור מספר העוזבים הנמוך ביותר מבין הקופות.
מרפאה של מכבי באשקלון. צילום: דוברות מכבי שירותי בריאות
מניתוח הדו"ח עולה כי מכבי עושה היסטוריה בעיר אשקלון וכי זו השנה הראשונה שמספר המצטרפים למכבי היה הגבוה ביותר בהשוואה לקופות המתחרות שחצי מהן מסיימות את שנת המעברים בנטו שלילי (מספר עוזבים גבוה ממספר המצטרפים).
907 אשקלונים הצטרפו לשירותי בריאות כללית אך עזבו אותה 800 (גידול של 107).
812 אשקלונים הצטרפו למכבי שירותי בריאות 561 עזבו אותה (גידול של 251).
379 אשקלונים הצטרפו ללאומית ו-583 עזבו אותה (פחות 204).
303 אשקלונים הצטרפו לקופת חולים מאוחדת ו-457 עזבו אותה (פחות 154).
כללית ומכבי הן היחידות שמצליחות להגדיל את כוחן בעיר כאשר מכבי עושה זאת בפער משמעותי יותר.
⇔
⇔
⇔ 
