יפה טבג'ה. צילום: אדי ישראל
בואו רגע נחזור לבחירות לפני העידן הדיגיטלי. פעם בחירות היו באמת חשאיות, אנשים היו מצביעים ולא מספרים לשכנים למי הצביעו, היה כבוד לחשאיות ותמימות ששמרה על השיח. כיום, למרות שאנו מצביעים במעטפות סגורות, אנחנו “פותחים” את בחירתנו בפני השכנים ונאבקים על הבחירה ברשת. כל אחד מנסה להשפיע בחלקת האלוהים שלו ובצדקת האמון שהוא בחר לתת לנבחר הציבור ומפלגתו.
בניגוד לעבר, מאז העולם הדיגיטלי והרשתות החברתיות, השיח מאוד דיכוטומי. דעות שונות לא מקבלות סובלנות וסבלנות. השמאלנים הם בוגדי מדינה, הימניים הם מושחתים וברברים.
שום צד לא מתפשר, ובנוסף לכך, הצדדים נאבקים זה בזה על הדעה הצודקת, ויש שלוקחים את זה צעד קדימה ומכריזים על “סכסוך בכיר”.
החשאיות נעלמה, ואדם שמצביע צריך להיות שלם ולא להתבייש בבחירתו. אך מאידך, הפכנו לשבטים במדינה. היהדות גם לא מצליחה לאחד בתוכה את השבטים, שבט אחד שונה מהשני.
התפצלנו למגירות, חרדים, ימנים, שמאלנים, סקטורים מגזריים ועדתיים.
המפלגות – מלשון פילוג – מפלגות את העם למגירות. היתרון בכך הוא שאנשים אוהבים להיות בקבוצות הדומות להם. החיסרון הוא שהפילוג השבטי מנהל את השיח בחברה הישראלית. רואים זאת הלכה למעשה כאשר מתעוררות מחאות.
מחאת החרדים יכולה להיות לא רק של חרדים אלא של כל מי שמאמין ורוצה את השבת כמו שנקבע בסטטוס קוו.
מחאת הנכים יכולה להיות לכל מי שמאמין בשוויון וזכויות בסיסיות.
מחאת האתיופים יכולה להיות של כל מי שחווה גזענות ומתנגד לגזענות.
וכן הלאה, אך עדיין המחאות מקבלות תיוג ומפולגות לפי מגירות שנקבעו על ידי מכתיבי המציאות הכוזבת – התקשורת.
אנחנו בוחרים שוב ושוב לא לדבר אחד עם השני, לסגור את המגירות כדי לשמור על הסדר, אך הסדר כפי שהוא מתקיים עכשיו הוא הבלגן הכי גדול בחברה הישראלית – אפשר בלי שבטיות.
אפשר אחרת, פשוט, אפשר לחשוב שונה מבלי להתווכח ולכבד את דעתו של האחר. אפשר לפתוח את המגירות ולהתאחד, אותנו הפילוג לא משרתת.
רוצים להישאר מעודכנים?
הורידו את אפליקציית "כאן דרום – אשקלון"
הטיפ שלי השבוע, תהיו סבלניים וסובלניים, לא כולם חייבים לחשוב כמוכם!
אל תכתיבו לאחרים מציאות ודעות שמתיישרים עם הקו שלכם. למטבע שני צדדים. במקום להיות הצודקים תזכרו את המשפט: ״ואהבת לרעך כמוך״.
