אלי יפרח בבית העלמין. צילום: פבל
אלי יפרח בבית העלמין. צילום: פבל

"הכי קשה זה ילדים": אלי יפרח מספר על עבודתו כמנהל חברה קדישא

כבר 15 שנים שאלי יפרח רואה את המראות שאנחנו בורחים מהם - גופות של תושבי העיר שהלכו לעולמם והבאתם לקבורה. כמנהל חברה קדישא הוא נאלץ להיות קרוב וללוות ילדים שהלכו לעולמם בטרם עת או צעירים שנהרגו בפיגועים ותאונות דרכים. בריאיון מיוחד לרגל צאת ספרו השני “האיש אליהו” הוא מסביר מה עושים עם הרגש בעבודה ועל שירות של הלוויה און-ליין

פורסם בתאריך: 16.2.19 19:50

אלי יפרח הוא דמות מוכרת מאוד בעיר. תושבי העיר פוגשים אותו דווקא ברגעים הקשים בחייהם ומשם הם זוכרים אותו. במסגרת תפקידו כמנהל חברה קדישא באשקלון הוא אחראי על כל הליכי הלוויות והקבורה באשקלון.

ספרו החדש של אלי יפרח

ספרו החדש של אלי יפרח

אבל מלבד העיסוק הזה יפרח גם מוציא בימים אלה את חלקו השני של הספר “האיש אליהו”, ספר שכתב על פרשות השבוע.

יפרח מסביר מדוע החליט לכתוב ספר על פרשת שבוע: “הרעיון הזה קרם עור וגידים מזה שאני כותב טור קבוע לעיתון, משם זה התחיל.

אני כותב את הטור כבר שש שנים בערך, אז לפני ארבע שנים הסתכלתי על החומרים שכתבתי והבנתי שיש פה חומרים וכתבתי את הספר הראשון. אבל זה שונה ממה שהיה בעיתון, כי בעיתון התייחסתי לאקטואליה מקומית, אבל זה היה הבסיס לספרים”.

איך מחברים אקטואליה ופרשת שבוע?
“נגיד הפרשה של לוט שבנותיו השקו אותו יין והוא הגיע לאן שהגיע מתוך זה ששתה שיכר, אז השלכתי את זה לדור שלנו. ששותים ואז נוהגים בשכרות, וזה דבר שהוא קטלני ומסוכן, והכנסתי את הנושא של בני הנוער שמשתוללים עם הסכין, שזה בעצם מסר לחברה עצמה, וזאת האקטואליה עצמה. כל מאמר אני מסיים אותו באנקדוטה פרי דמיוני או לקוחה מאיזשהו מקום או משהו שאני אישית חוויתי”.

בהקדמה לספר התייחס יפרח לרבנים הראשיים שהלכו לעולמם בשנים האחרונות, הרב יוסף שרביט והרב יוסף חיים בלוי. “הרבה תורה זכיתי ללמוד מפיהם, והרבה הנהגות טובות, מידות ויראת שמיים ראיתי בשני המאורות הגדולים האלה”, כתב יפרח.

אלי יפרח באולם ההספדים. צילום: פבל

אלי יפרח באולם ההספדים. צילום: פבל

הכי קשה: ילדים ותאונות של צעירים

יפרח התחבר למלאכת הכתיבה וכבר עסוק כעת בכתיבת הספר הבא שיתחבר דווקא לתחום העיסוק שלו – מנהגי אבלות. “אני רוצה להביא את מנהגי כל העדות באבלות, ולא רק זה אלא לחפש את המקור למנהג. ישבתי עם כל מיני זקנים מעדות מרוקאים ותימנים כדי ללמוד על המנהגים הרבים והשונים”.

היו מנהגים שהפתיעו אותך?
“כן. למשל יש מנהג לזרוק זהב לארבע רוחות השמיים ולומר פסוק ‘ולבני הפילגשים נתן מתנות…’ וזה מנהג של יהדות מרוקו אבל לא בכל עיר. כי יש מנהגים ששונים בכל עיר, וגיליתי שיש מרוקאים שאפילו אוכלים בשר באבלות. והיום אני מבין את כוונת המנהג הזה שמתחבר לעוד מנהג קדום אחר”.

אלי יפרח באולם ההספדים. צילום: פבל

אלי יפרח באולם ההספדים. צילום: פבל

יפרח, בן 58, יליד אשקלון, הוא אב לשניים וסב לחמישה. במשך 25 שנים הוא שירת בקבע, הוא היה בתחום הטכני, מ”פ סדנאות בתותחנים ואף נטל חלק במלחמות ישראל שהתרחשו במהלך שירותו.

לאחר שחרורו מהצבא הוא הגיע לתפקיד הזה שבדיוק התפנה.

לא חששת להיכנס לתפקיד הזה?
“חששתי. אבל זה אתגר אותי. בתחילת הדרך זה הדיר שינה מעיניי, ואתה נחשף לדברים שלא כל אדם רואה אותם במציאות, אבל ברגע שאתה בתחושה של שליחות ובאמונה שלמה, מבינים היטב שהנפטר מרגיש כל דבר עד שהוא בא לקבורה. אתה מתייחס אל הנפטר כאדם חי ועושה את כל הפעולות בצורה שחלילה לא לפגוע בנפטר, ופה אתה צריך אמונה גדולה בבורא עולם. נכון שלפעמים אתה לבד איתו, אבל כשאתה מאמין שיש עין פקוחה, אתה מתנהג בכבוד לנפטר”.

אלי יפרח. צילום: פבל

האם לאורך זמן מתרגלים לעבוד בעבודה כזאת?
“אין ספק שאתה מתחספס ומתרגל, אבל אני עושה כל פעם דברים על מנת שזה לא יהפוך לשגרתי מדי. אני יושב מדי פעם ומחדיר מוטיבציה בעובדים. אבל אי אפשר להתרגל לכל דבר. יש מקרים שאני סוחב איתי וזה קשה מאוד, כמו ילדים או תאונות של צעירים”.

איך אתה מתמודד עם המראות שאתה נחשף אליהם כל שבוע? יש איזשהו פסיכולוג שמדברים איתו?
“אין שירות כזה. אבל אני משתדל לשבת אחת לתקופה עם חברים פה למין סדנה, לדבר ולספר חוויות, ולומדים לדבר על הדברים ולהוציא אותם. הרי אנחנו עושים עוד דברים שהם שמחים, למשל אתה מגיע מהלוויה ויוצא למקום שהוא שמח לאיזה אירוע, ואתה חייב לשכוח כי אחרת אפשר להגיע לאי שפיות. אי אפשר לחיות את המראות שאתה רואה כל יום”.

אלי יפרח במשרדי החברה קדישא. צילום: פבל

אלי יפרח במשרדי החברה קדישא. צילום: פבל

האם יש רגעים קשים בעבודה?
“אני יכול להזכיר שבאחת ההלוויות הקשות שראיתי מצאתי את עצמי אחרי ההלוויה יושב ובוכה. זאת ההלוויה של טלי חטואל ובנותיה הי”ד. אבל בכיתי רק אחרי ההלוויה, כי במהלך ההלוויה כשאני עסוק, אני מתנתק ועובד כמו רובוט, ואחרי זה הרגש משתלט עליי”.

“אזעקה באמצע הלוויה”

אשקלון חוותה בשנים האחרונות לא מעט ימים של הסלמות, ואנחנו זוכרים בעיקר את השוטרים והכבאים ועובדי בתי החולים שעובדים במקביל לאזעקות. אבל יש גם את אנשי החברה קדישא, שמקיימים כ-100 הלוויות בכל חודש באשקלון. הם נאלצים לחפור קברים, ללוות את הנפטרים ולקבור אותו כאשר נשמעות אזעקות ורקטות נוחתות ברחבי העיר. “מישהו חושב עלינו כשעושים את ההלוויות וכולם במקלטים? כמה פעמים תפסה אותנו אזעקה באמצע הדרך אל הקבר, אבל לא מוותרים על ההלוויה שהיא מצווה, לא דוחים הלוויות”.

הירשמו עכשיו לקבלת עדכונים על הנושאים שמעניינים אתכם

יש הנחיות מיוחדות בימים כאלה?
“אנחנו מתפקדים כרגיל, אבל אני מבקש מהמשפחות להגביל את כמות המשתתפים. אנשים לא חושבים על זה, אבל זאת המציאות, אני מתדרך לפני כל הלוויה שאם תופעלנה אזעקה, מה עושים, ואנחנו מלווים אותם לאורך כל הדרך. כשיש אזעקה, אני אישית שוכב על הרצפה כדי להוות דוגמה לאחרים שחייבים לנהוג כך”.

אלי יפרח וספרו הראשון. צילום: פבל

אלי יפרח וספרו הראשון. צילום: פבל

מה קורה כשמגיעה דמות שאתה מכיר?
“כשאתה עוסק בסידורי ההלוויה, אתה מתנתק ולא חושב על זה, כי הכאב הוא כאב ואנחנו בני אנוש. יש לנו רגשות. אז בזמן שצריך, אנחנו מתפקדים ועושים הכול כמו שצריך. אם אתה מפעיל רגש, אתה עושה טעויות, וטעויות גורמות לעוול גם לנפטר וגם למשפחה. אני אומר לעובדים שלי שבכל מגזר מודדים הצלחה באחוזים של 80% או 90%, וזה נחשב מצוין, אבל אצלנו אתה חייב להיות 100% הצלחה. כי אם לא, זאת פגיעה במשפחה. שירות חייב להיות שירות”.


רוצים להישאר מעודכנים אחר כל הידיעות החשובות באשקלון? 

הורידו את אפליקציית "כאן דרום אשקלון" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כאן דרום אשקלון" באייפון


הלוויה און-ליין

אפרופו שירות, יפרח מספר כי הוא הכניס דבר חדשני שהולך להיות באתר האינטרנט של המועצה הדתית. “לעניות דעתי, אין אותו באף מקום בארץ”, הוא אומר. “אם יש הלוויה והמשפחה נמצאת בחו”ל או במקום אחר בארץ ורוצה לראות את ההלוויה און-ליין, אז אני נותן להם קוד מיוחד, והם יכולים לצפות בהלוויה, וזה שירות בחינם. זה חוץ מזה שהכנסנו מנוע חיפוש לקברים עם תמונות וחוברות בנושא הזה בשפות שונות”.

אלי יפרח במשרדי החברה קדישא. צילום: פבל

אלי יפרח במשרדי החברה קדישא. צילום: פבל

יפרח מספר כי יש גם יום החברה קדישא העולמי: “היום הזה מתקיים בתאריך ז’ באדר, יום הולדתו ופטירתו של משה רבינו, שהוא בעצמו עסק בתחום הזה כשהעלה את עצמות יוסף. ביום הזה אנחנו צמים חצי יום, ובחצי יום השני אנחנו עושים סליחות ומבקשים סליחה מכל הנפטרים אם עשינו דבר שאינו ראוי בשגגה. אז כן”.

תגיות:

אולי יעניין אותך גם

תגובות

תגובה אחת
  1. לי

    יש לציין שבית העלמין אשקלון נותנים את מלא הכבוד האחרון לניפטר ולא מדלגים על כלום.הייתי בבית העלמין חיפה שמחולק לשניים עדות המזרח ועדות האשכנז ושם לא ראיתי טיפת כבוד לניפטר זה הייה בהלוויה של עדת המזרח אפילו הספד לא הייה בושה וחרפה

🔔

עדכונים חמים מ"כאן דרום אשקלון"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר