למד"א יש את אמבולנס המשאלות ולמשטרה יש את ניידת המשאלות. הבוקר הגיעה הניידת לאשקלון כדי להגשים את חלומם של שני ילדים מאשקלון: אריאל יוסף בן ה-6 ואוראל אמיר בן ה-14, בעל צרכים מיוחדים. את היום המרגש הוביל השוטר הקהילתי רס"מ עידן אוחיון שכבר בשעות הבוקר הגיע אל בתיהם של השניים, מסר להם את המדים המשטרתיים ואסף אותם ליום שבו הגשימו את חלומם.
ניידת המשאלות מגשימה לילדים עם צרכים מיוחדים חלום. צילום: דוברות המשטרה
היום המרגש החל במסדר כבוד בראשות מפקד תחנת המשטרה, סנ"צ משה לוי. לאחר שסקרו את המסדר שלכבודם, עלו השניים אל משרדו של מפקד התחנה שהעניק על כתפיהם דרגות ולכל אחד מהם הוענק אף שי צנוע לקראת פתיחת שנת הלימודים הקרבה.
מסדר כבוד לשוטרים החדשים והצעירים. צילום: דוברות המשטרה
"מהיום אתם חלק משוטרי תחנת אשקלון. אתם מוזמנים בכל עת להגיע ולבקר" אמר להם מפקד התחנה סנ"צ לוי.
בהמשך היום המיוחד, יצאו אריאל ואוראל לסיור בין יחידות המשטרה. את הסיור החלו ביחידת החבלה שם פגשו את החבלן והרובוט המשטרתי ואף זכו להסיעו ולהתרשם מיכולותיו של הרובוט.
השוטרים אריאל ואוראל עם החבלנים והרובוט שמפרק פצצות. צילום: דוברות המשטרה
לאחר מכן המשיכו אל מחלק הזיהוי הפלילי, דגמו טביעות אצבע ולמדו אודות יכולות הזיהוי המתקדמות שקיימות ברשות משטרת ישראל.
בסיום פרק הזיהוי הפלילי, המשיכו האורחים המתוקים אל יחידת השיטור הימי שם ניתנה לשניים סקירה אודות היחידה, הוצגו בפניהם כלי השייט המשטרתיים והם הפליגו בסירה המשטרתית לאורך חוף העיר אשקלון.
אריאל ואוראל על סירת השיטור הימי. צילום: דוברות המשטרה
החוק המאפשר להטיל קנסות על רוכבי אופניים חשמליים כבר מזמן נכנס לתוקפו. גם חופשת הקיץ היא תקופה בה השימוש באופניים חשמליים בקרב נערים וצעירים גובר ומתרחב לשעות ארוכות יותר ואף בשעות החשיכה.
במשטרת אשקלון ובאגף השיטור העירוני בעירייה ערכו בימים האחרונים מבצע להסברה ובמקרים חריגים גם לאכיפת החוק נגד רוכבי אופניים חשמליים צעירים ובוגרים כאחד המסכנים את חייהם ואת שלום משתמשי הדרך האחרים.
22 קנסות ואזהרות לרוכבי אופניים שסיכנו את שלום משתמשי הדרך. צילום: דוברות המשטרה
במשטרה הסבירו כי במהלך השבועות האחרונים גברה תופעה בה צעירים הרוכבים על גבי אופניים חשמליים נוהגים בפראות תוך סיכון יתר משתמשי הדרך, בדגש לאוכלוסיית הולכי הרגל קטינים ובגירים. בשל כך נועד המבצע שהתרכז בעיקר במתחם המרינה במערב העיר. השוטרים איתרו במהלך המבצע בעיקר רוכבי אופניים שרכבו תוך כדי שהם מסכנים את הולכי הרגל שבילו במתחם.
רוצים להישאר מעודכנים? הצטרפו אלינו: ⇔⇔⇔
מלבד פעילות ההסברה נרשמו במהלך המבצע 22 דו"חות אכיפה והתראות כנגד הרוכבים.
"פעילות זו נועדה בראש ובראשונה למען ביטחון הציבור ואיכות חייו. אנו נמשיך לפעול כנגד עבירות אלו המסכנות ומטרידות את אזרח שומר החוק שרצונו ליהנות במרחב הציבורי ולחוש ביטחון", נמסר מהמשטרה.
החל משישי ובמהלך השבוע ליגת כדורגל חופים בכל יום (פרט ליום ראשון) בחוף דלילה. הכניסה חופשית.
ליגת החופים בעונות הקודמות. צילום: אלדד עובדיה
שישי עד חמישי (ללא יום ראשון) 15-9.8.19, החל משעה 13:30, חוף דלילה
נולילי ולוניטונס
בשני בגן כצנלסון "כוכבים בגינה" – כוכבי הטלויזיה האהובים מגיעים בכל פעם לשכונה אחרת בעיר. והפעם נולילי ולוניטונס אצלכם בגינה. הכניסה חופשית.
שני 12.8.19, החל משעה 17:30, גן כצנלסון, בן דוד, שכונת רמת אשכול
בוקר טוב, פינוקיו
בשני בספריית מדיה טק שעת סיפור ויצירה, והפעם סביב הסיפור של פינוקיו. שם הפעילות "בוקר טוב, פינוקיו".
שני 12.8.19, בשעה 17:00, ספריית מדיה טק, בן גוריון
שלגייה ושבעת הגמדים
בשלישי באלוני ציון "שלגייה ושבעת הגמדים" בהצגת יחיד.
שלישי 13.8.19, בשעה 17:30, מתנ"ס אלוני ציון
כוח פיג'י וללי
בשלישי בגן הסיטי "כוכבים בגינה" – כוכבי הטלויזיה האהובים מגיעים בכל פעם לשכונה אחרת בעיר. והפעם כוח פיג'י וללי אצלכם בגינה. הכניסה חופשית.
שלישי 13.8.19, החל משעה 17:30, גן הסיטי, התענך, שכונת הסיטי
גבע חובב הטבע
בשלישי בשפירא שעת סיפור: "גבע חובב הטבע".
גבע חובב הטבע רוצה להכין מסיבה לעץ האהוב שבגינה שלו ולהזמין את חברתו הטובה פרפרית. אך מתברר לו שפרפרית לא תוכל להגיע לחגיגה הגדולה משום ש…
עלות כניסה 5 שקלים.
שלישי 13.8.19, בשעה 17:00, ספריית שפירא, מתנ"ס שפירא
לגו נינג'ה גו
בחמישי בגן יורי שטרן "כוכבים בגינה" – כוכבי הטלויזיה האהובים מגיעים בכל פעם לשכונה אחרת בעיר, והפעם לגו נינג'ה גו אצלכם בגינה. הכניסה חופשית.
חמישי 15.8.19, החל משעה 17:30, גן יורי שטרן, מנחם בגין, שכונת נווה דקלים
לחיים אנשים – פסטיבל הבירה במרכז הכנסים
אשקלון היא לא רק קאסמים ואזעקות. מה יותר מהנה משתיית בירה צוננת ברחבת הדשא של מרכז הכנסים הבין לאומי במכללה האקדמית אשקלון יחד עם הבריזה שמגיעה בחוף הים?
יחד עם הבירות המובחרות אפשר גם לתפוס ראש ולרקוד לצלילי הזמר היווני המיתולוגי הבלתי מתכלה, טריפונס, להקת מלבי, ולהיט של החושים האחרונים, להקת full trunk.
בירה ליפמנס. צילום" יח"צ
בפסטיבל שמאורגן על ידי מרכז הכנסים הבין לאומי במכללה אקדמית אשקלון ועיריית אשקלון, יוצבו, להנאת הקהל, דוכני מזון במתחם, food truck, וכמובן דוכני בירות מהמיטב של מבשלות הבירה הישראליות והעולמית.
בין שמונת עמדות בירה, כולן בהפצת "הכרם משקאות חריפים בע"מ", יהיו כמובן עמדות של בירה ישראלית, כחול לבן כשכל הקמת מבשלה טומנת בחובה סיפור מרתק שנשמח להרחיב עליו אם תרצו.
רכישת כרטיסים בעלות 39 ₪ באתר המכללה. תינתן הנחה לסטודנטים. הכניסה מגיל 18 ומעלה.
רביעי וחמישי ה-14-15/8/19 ברחבת הדשא במתחם המכללה בין השעות 19:00-23:00.
המחזור השני של ליגת כדורגל חופים – קיץ 2019 באשקלון שוחק בשישי האחרון. מחזור מותח במיוחד ציפה למאות הצופים שהגיעו לחוף דלילה וחזו בלא מעט דרמות, כשהכותרת: אף קבוצה לא הבטיחה את מקומה בחצי הגמר! הקבוצה של פאטיו/מאי אור אחזקות בע״מ, היא היחידה בטורניר ששומרת על מאזן של 100% וטרם הפסידה.
למרות מצבה המצוין בטבלה, 6 נקודות ומקום ראשון, הקבוצה המוכשרת של פאטיו/מאי אור אחזקות טרם הבטיחה את מקומה בחצי הגמר. המשחק ראשון, של המחזור השני הפגיש את פאטיו/מאי אור בע״מ מול רפאל חסן וזהבה בע״מ. הקבוצה הסימפטית בצבע טורקיז של רפאל חסן וזהבה בע״מ, עלו ליתרון ראשון מרגליו של הקפטן, מעיין בטיטו. הרכש המצוין שצירפה קבוצה פאטיו/מאי אור אחזקות, בדמותו של שחקן נבחרת ישראל בכדורגל חופים, עאמר יתים, אכן עשה את ההבדל. שער שיוון במספרת לאחור ועוד שער נוסף של הכישרון היפואי, העניקו מהפך וניצחון יוקרתי של פאטיו/מאי אור אחזקות.
השפים מיקי סויסה ושניר אברהם מאשקלון לא מאמינים בלפתוח שולחן ולהדליק את הגריל. כמי שיודעים שאוכל הוא קודם כל חגיגה לעיניים עוד לפני שהוא פוגש את בלוטות הטעם, הם מתכננים לכם לא פחות מהצגה. בתפריט: מוזיקה טובה, מופעי אש, נגינה על שולחנות, מנות מטורפות, שולחן קינוחים פראי והרבה מצב רוח טוב. ברוכים הבאים לשואו בלתי נשכח.
מיקי סויסה ושניר אברהם. צילום: מיקי סויסה.
המפגש בין השף מיקי סויסה לשף שניר אברהם הוא לא פחות מגורל. מיקי, בוגר תדמור, סופר למעלה מ-20 שנה במטבח כמנהל מסעדות בארץ ובחו"ל, יועץ קולינרי, בונה תפריטים והשף הפרטי של 'מזרח ומערב'. גם שניר, למרות גילו הצעיר, בוגר תדמור שניהל במשך שנים מסעדות ועקב באדיקות אחר כל הטרנדים הקולינריים. כל אחד מהם בנפרד קיים אירועים פרטיים ברמה גבוהה עד שהשמועות עשו להן כנפיים והפגישו בין השניים. למרות שזו לא הייתה הפעם הראשונה שהם נפגשים לאיחוד ביניהם הם קוראים אהבה ממבט ראשון. מעבר להיותם בני דודים ולאיכות ללא פשרות שבה ניחנו, הם גילו שהדי.אן.איי המשפחתי הוא כמו שתי טיפות סילאן. שניהם אנרגטיים, היפראקטיביים, בעלי חוש הומור, וכאלה שהאהבה לבישול זורמת אצלם בוורידים. יחד הם החליטו לשתף פעולה ולהרים אירועים פרטיים שכל אחד מהם הוא מופע שלם.
"אנחנו מגישים פאן קולינרי", אומר מיקי. "הגישה שלנו מלכתחילה מגיעה ממקום של כיף. אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שלא מדובר פה רק באוכל, אלא באירוע לכל דבר. צורת ההגשה שלנו החל מעריכת האירוע ועיצוב השולחנות, דרך הכנת הפרודוקטים ובניית התפריט, ועד שיתוף האורחים בכל שלבי הערב, יוצרת אירוע שבו הלקוחות הם השחקנים הראשיים".
מיקי סויסה ושניר אברהם. תמונה: מיקי סויסה.
אחרי שסגרו את כל הפרטים מול הלקוחות, קבעו שעה ומקום, פותחים מיקי ושניר את הערב במוזיקה טובה ומקפיצה שמכניסה את האורחים לאווירה של מסיבה. השואו מתגבר כאשר שניהם מדליקים את הסירים והלהבות ומתחילים לבשל. הכל קורה לעיני האורחים. במהלך הכנת המנות מקבלים האורחים הסברים, הם שותפים מלאים לכל מה שקורה על הבמה וחווים את התהליך מתחילתו ועד הגשתו לצלחת. חזה אווז על חלוקי נחל, ברנרים שנותנים טאץ' מעושן, בשרים שמפורקים לחתיכות מול עיניהם של המשתתפים, ירקות קלויים בגחלים ומנגלים קטנים לעשרות סוגי תבשילים. אבל המנות הראשונות והעיקריות הן רק התירוץ לקינוח שמגיע בסוף וגורם לכולם לשפשף את העיניים כלא מאמינים.
על שולחן מפואר שנבנה במיוחד לשלב הקינוחים, ושאותו ניתן להזמין בנפרד גם לחתונות ולאירועים, הציבו מיקי ושניר מערכת תופים, מערכת עשן ותאורה צבעונית. בזמן שאחד מהם נותן את הקצב השני מתחיל להוציא עשרות קינוחים, מורח אותם בצורה פראית על השולחן, מקשט תוך כדי ריקוד וזורק לאוויר את כדורי השוקולד לעיני הסועדים הנדהמים. המראה המתקבל בסוף הוא תפאורה מושלמת לערב שידברו עליו הרבה אחרי שהוא הסתיים.
"כבר קיבלנו את הכינוי של שני משוגעים. אנחנו פשוט באים להרים את הערב ולא רק לבשל. אנחנו זורמים, מתאימים את עצמנו ללקוח, דואגים לפרטים הקטנים ביותר ושמים את כל הלב על הצלחת. כל אירוע שנכתב על הנייר, מקבל מאתנו שדרוג. הרעיונות עוברים מהדף ישירות לשולחנות עם טוייסט שלנו. כל אירוע הוא מיוחד בפני עצמו ולא דומה לאירועים שעשינו בעבר. שום דבר לא עומד בנורמות של שגרה. אנחנו חושבים מחוץ לקופסה וזה מורגש בכל פרט ופרט".
שולחן קינוחים שהוא הצגה בפני עצמו. צילום: מיקי סויסה.
אצל מיקי ושניר תוכלו למצוא גם אירועים טבעוניים, צמחוניים, חלביים, אירועים אסייתיים, לפי עדות, סדנאות בישול בהשתתפות הקהל ומנות שף מיוחדות. הם מתאימים את עצמם לאירועים של עשרה אנשים כפי שהם מתאימים את עצמם לאירועים של 300 אנשים. ימי הולדת, מסיבות רווקות, חינות, חתונות, אירועי חברה ואירועים פרטיים, כולם יוכלו למצוא אצלם את המענה המושלם.
"אנחנו מביאים את המסעדה אליכם הביתה ופשוט מוכרים חוויה. משתמשים בחומרי גלם טריים וטובים כששום דבר לא מוכן מראש אלא מתבצע במקום. החוויה היא של אוכל, אבל לא רק, הלקוחות מקבלים שניים במחיר של אחד – גם מנות יוקרתיות וגם הצגה. ההנאה מהאוכל היא רק חלק מהשואו, אתה יודע שהיה אירוע מוצלח כשמי שהשתתף בו לא מפסיק לדבר עליו כמה ימים אחרי, ואחרי הכל, זה הסיפוק האמיתי שלנו".
במסגרת ההיערכות לפתיחת שנת הלימודים וכחלק ממהלך אסטרטגי רחב יותר וארוך טווח שנועד להבטיח לתלמידי העיר את הצלחתם העתידית נועד ראש העירייה תומר גלאם עם היועצת האסטרטגית דלית שטאובר, לשעבר מנכ"לית משרד החינוך, כדי לגבש תכנית פעולה בתחום.
במפגש נכחו גם מנכ"לית העירייה אירית נתן וראש מינהל חינוך יובל זוזט. הליווי המוצע לעיר ותכניות ההתערבות יגובשו בשיתוף פעולה עם הנהלת העיר, עם הגורמים המקצועיים של אגף החינוך ומשרד החינוך, עם צוותי החינוך של מוסדות החינוך בעיר, עם מנהיגות ההורים ומנהיגות התלמידים ועם קבוצות תושבים שירצו להיות חלק מהמהלך.
בין התפיסות המנחות את המהלך עומד מסמך המיומנויות הנדרשות לבוגר מערכת החינוך לשנת 2030 שפרסם ארגון ה-OECD. המסמך מצביע על האתגרים העצומים העומדים בפני מערכות החינוך והשינויים הנדרשים כדי לספק חינוך רלוונטי לצורכי האדם החי בעידן של שינויים ואי ודאות במאה ה-21.
לומדים. צילום אילוסטרציה: אייל אסרף
בעירייה אומרים: "החיים בעידן זה מציבים אתגרים חינוכיים חסרי תקדים, הנובעים מההתפתחויות המהירות בעולם הטכנולוגי, מגידול עצום בידע, מתהליכים גלובליים ובכלל זה תחרות על הון אנושי. כל זאת, בנוסף למחויבות של הרשות לחנך דור של צעירים בעלי ערכים של מנהיגות, אהבת הארץ והמדינה, אהבת אדם, צדק וערבות הדדית, המחויב להצלחתה ולשגשוגה של מדינת ישראל ולאיכות החברה בישראל".
המסוגלות לחיים של משמעות והצלחה בעולם המאופיין באי ודאות ובשינויים מהירים תהיה מנת חלקם של מי שיהיו מצוידים, בנוסף לעולמות של ידע, גם בסט של ערכי מוסר ואתיקה, במיומנויות של חדשנות, חשיבה יצירתית, גמישות מחשבתית והסתגלות מהירה, בכלים וביכולות של ראייה מערכתית, חשיבת עתיד, ביכולת לזהות ולפרש תהליכים, ביכולת לבנות יחסי גומלין ובמיומנויות של לומד עצמאי שיאפשרו ללמוד לאורך כל החיים. כל זאת לצד מיומנויות אישיות של אמפתיה, תקשורת בין אישית, יכולת עבודה בצוות, אומץ, חוסן אישי ורגישות חברתית.
"לאשקלון מוסדות חינוך איכותיים ומגוונים", מסרה שטאובר. "ומטרת ראש העיר שהתהליך יוביל את העיר למימוש מצוינות לימודית ערכית וחברתית, שתאופיין בדרכי פעולה חדשניות בהלימה לאתגרים העדכניים ביותר של התקופה, לשיטות ולכלים המותאמים למערכות חינוך מתקדמות במאה ה-21 המובילות את בוגריהם למימוש הצלחות ברמה האישית, המקומית והלאומית. התכניות ישקפו את הערכים והשאיפות של הנהגת העיר והעומד בראשה ושל הצוותים החינוכיים וייתנו מענה רעיוני וערכי לתכנון ולקבלת החלטות מערכתיות".
תלמידים מבית הספר מקיף אמי"ת ב' הגו רעיון מרשים במיוחד, לאחר שניסו לחשוב על מוצר שישפר את חייהם של הורים רבים. התלמידים פיתחו מוצר בשם GENIE, מכנסון המתריע על צורכי התינוק. התלמידים זיהו את הצורך למניעת החלפות מיותרות של חיתולים חד פעמיים ופיתחו מכנסון שבנוי מבד חכם בעל חיישנים המזהים פעילות מעיים של התינוק (צליל ומתיחה), ובכך נמנעת החלפה מיותרת של חיתולים ללא צורך.
הפיתוח המרשים של בני הנוער בליווי המנטורית מעיין צוויג זיכה אותם במקום הראשון בתכנית START UP NOW של עמותת יוניסטרים בתחרות "יזם השנה 2019" ע"ש טד ז"ל והדי אורדן ומשפחתם, אשר נערכה ביום רביעי האחרון בהיכל התרבות בתל אבי, בנוכחות אלפי מבקרים, בהם מאות אנשי עסקים מהארץ ומהעולם, חברי כנסת, נציגי ממשלה, אנשי תקשורת, דיפלומטים ושגרירים, אשר התרשמו מחברות הסטארט אפ של בני הנוער.
התכנית Start Up Now פועלת בתמיכת רשות החדשנות ושותפות אשקלון בולטימור.
אילוסטרציה: א.ס.א.פ קריאייטיב/ingimage
התחרות הינה אירוע השיא של העמותה, החותם את סופה של שנת הפעילות. במסגרת האירוע הוצגו יותר מ-80 סטארטאפים שפותחו על ידי 3,500 בני הנוער המשתתפים בתכנית יוניסטרים מ-75 יישובים ברחבי הארץ, מכל קשת המגזרים בישראל: יהודים, נוצרים ומוסלמים, חילונים ודתיים, בדואים ודרוזים, הפועלים יחדיו לאורך כל השנה והתמודדו על פרס הסטארטאפ העסקי המצטיין ופרס האימפקט החברתי – על היוזמות אשר הובילו למען הקהילה. חבר שופטים, הכולל את בכירי הקהילה העסקית, בחן את חברות הסטארטאפ של בני הנוער ואת היוזמות החברתיות ובחר את היזם העסקי והחברתי של השנה.
ראש העירייה תומר גלאם אמר לתלמידים: "הוכחתם שבשורת החדשנות יכולה לצאת מהעיר אשקלון, ואנו גאים בכם. זה המקום לציין שהחלטנו להרחיב את התכנית החשובה במסגרתה למדו התלמידים, לתיכונים נוספים בעיר, במימון העירייה ושותפות אשקלון בולטימור, כבר בשנת הלימודים הקרובה".
בימת התחרות. צילום: קובי קונקס
בת שבע משה, מנכ"לית יוניסטרים: "קשה לתאר את רמת האנרגיה והאופטימיות שהרגשנו בהיכל התרבות בשבוע שעבר. בני הנוער המדהימים שלנו, אשר הוכיחו לכולם שהכול אפשרי, לצד אלפי אנשי עסקים שהגיעו לאירוע בכדי לראות את היזמים המבטיחים שלנו ולתמוך בפעילות יוניסטרים. תחרות יזם השנה הינה ללא ספק אירוע משנה חיים ובלתי נשכח".
יו"ר שותפות אשקלון בולטימור יהודה חלפון: "שותפות בולטימור-אשקלון גאה בילדי מקיף ב' על זכייתם במקום הראשון ושמחה להיות בעלת מניות היסוד בהבאת פרויקט חשוב זה לעיר אשקלון. השותפות מברכת את הנהגת העירייה בראשותו של תומר גלאם על החלטתה לאמץ את הפרויקט ולממן בשנת הלימודים הבאה עוד שלוש קבוצות של תלמידים בתיכונים נוספים בעיר, שיהיו גם הם חלק ממשפחת יוניסטרים".
שיא ישראלי חדש בריצת 100×4 לנשים באליפות אירופה לאומות. את הרביעייה הרכיבו האצניות המוכשרות גל קדמון (אתלטי הנגב), דיאנה ויסמן (מכבי הישגים ראשון לציון), אולגה לנסקי (לידר ירושלים) ואילנה דורפמן (הפועל חולון) קבעו הערב במסגרת אליפות אירופה לאומות דרג B את התוצאה 44.85 שנ'. ובכך שיפרו את השיא הקודם שעמד על 45.15 שנ'. את התירות סיימו סיימו הבנות במקום ה-3 כללי בצוותא עם הנבחרת האוסטרית
קודם לכן התמודדה ויסמן לבדה בתחרות 100 מטרים וסיימה שנייה בתוצאה 11.64, לאחר שהובילה לאורך רוב המסלול. אמנם מדובר בתוצאה ארוכה עבור האצנית האשקלונית, שהצליחה לעצור את השעון על 11.29, אך לצערה הרוח הנגדית על המסלול הייתה עזה.
נועם אסולין, תושב העיר נשאר בקשר עם חבריו לספסל הלימודים מבית הספר אורט הנרי רונסון, ומדי שבוע הם נפגשים למשחק כדורגל. אחרי סנכרון לא פשוט בין הצעירים, שנמצאים במסגרות השונות כמו לימודים, צבא עבודה ומגורים, הם קובעים את המפגש במגרש של בית הספר מקיף ה' בברנע.
כמו אסולין, הרבה בני נוער וצעירים יוצאים לשחק כחלק משגרתם בתחומי הספורט המעניינים אותם, בין היתר כדורגל, כדורסל, כדור רשת וכו', אבל כאן מתחילה הבעיה. הצעירים הללו מתפשרים על משחק במגרשי בתי הספר בלית ברירה. פעמים רבות בתי הספר נועלים את השערים, מה שגורם לצעירים שבסך הכול רוצים לשחק, לשמור על הכושר ולבלות עם חבריהם בשעות הפנאי, לטפס מעל שערי בתי הספר ובכך לסכן את חייהם. וכמובן אחרי שטיפסו, יש לקחת בחשבון שאולי המגרש תפוס על ידי קבוצה אחרת.
משחקים במגרש בבית הספר הסמוך. חבריו של אסולין במשחק כדורגל
"יש מקרים שאנחנו באים, ויש חוג של העירייה אז אנחנו מחכים נגיד שעה", מספר אסולין. "אבל לפעמים אנחנו רואים שזה מסתיים מאוחר, אנחנו הולכים ומחפשים מגרשים אחרים, ולפעמים זה נגמר גם בזה שאנחנו הולכים הביתה".
לפעמים המגרש ריק ופנוי, אבל אין תאורה, והם מתקשרים למוקד העירוני, אך לדבריו הם מפילים את האחריות על גורמים אחרים, "תכל'ס, אף אחד לא מטפל בזה, גוררים אותנו, נותנים לנו סתם תשובות, אומרים זה לא תלוי בנו, או שהאור יידלק בשעה ככה וככה, וזה לא באמת קורה. בקיצור, העירייה לא באמת מטפלת בזה", הוא אומר.
הבעיה שבה נתקל אסולין ונתקלים בה עוד רבים אחרים היא בעיה שלא קיימת בערים רבות בארץ, כי שם יש מתחם ספורטק. ספורטק זהו מתקן ספורט מודרני, נגיש לרשות הציבור לכל הגילים, אשר נותן מענה רחב בתחום תרבות הספורט והפנאי.
רחבת הרולרבליידס בספורטק הרצליה. צילום: עזרא לוי
מסתבר שכמעט בכל עיר במרכז ובשרון ישנו ספורטק, אך ככל שמדרימים, הספורטק יורד מהפרק, ורק בערים בודדות בלבד אפשר למצוא מתחם ספורטק. אילו ערים? נתיבות, באר שבע ובקרוב דימונה.
בנתיבות למשל יש ספורטק. הוא מכיל אולמות ספורט חיצוניים ופנימיים, מגרשי טניס, בריכת שחייה חצי אולימפית, מכון כושר, איצטדיון כדורגל, ובו 3,000 מושבים, וכן מגרש קט רגל, ובו 1,760 מושבים.
ספורטק רחובות. צילום: ניר שמול
בבאר שבע זה נושא בפני עצמו. ממוקם שם מתחם הספורט הגדול ביותר בישראל. במתחם ארבעה מגרשי קט-רגל וכדורסל משולבים של אספלט צבוע, שאחד מהם יהיה מקורה; ארבעה מגרשי אימונים – שניים מהם עשויים דשא רגיל ושניים דשא סינטטי – שמיועדים לעמותות כדורגל; שני מגרשי הדשא הסינטטי שנמצאים זה לצד זה מיועדים גם לטובת קבוצת הקריקט המקומית; ומתחם ישנה לפעילויות פתוחות כמו מסלולי ריצה עשויים מגומי, מסלולי אופניים והליכה.
בראשון הקרוב חל צום ט' באב. ט' באב הוא יום תענית, שיא תקופת האבלות של ימי בין המצרים. תענית זאת היא החמורה מבין ארבע התעניות על חורבן בית המקדש ומתאבלים בה על אסונות שונים שאירעו לעם היהודי לאורך הדורות, בדגש על אסונות שהתחוללו סמוך ליום ט' באב. האירועים שהתחוללו ביום זה גרמו לגלות עם ישראל בתקופות שונות ולבסוף לגלות בת 2,000 שנה.
בניגוד לכל שאר התעניות, תענית זו נמשכת מערב עד ערב (ולא מבוקר עד ערב) וכוללת את כל חמשת העינויים הנהוגים ביום כיפור. בנוסף, כוללת התענית מנהגי אבלות מיוחדים, כמו ישיבה על הרצפה ואיסור על לימוד תורה. עם תחילת התענית נהוג לקרוא בציבור את מגילת איכה ולאורך היום לומר קינות על חורבן הבית ואסונות אחרים. עם זאת, במקרה שט' באב חל בשבת, התענית נדחית לי' באב. אז לפני שצמים, הנה לכם כמה מתכונים.
פסטה ברוטב עגבניות
חומרים:
1 ק"ג פסטה פוזילי (ביסלי)
10 עגבניות בשלה
2 בצלים
2 גזרים
3 גבעולי סלרי
3 שיני שום כתוש
חופן עלי בזיליקום טריים
3 כפות רסק עגבניות
1/4 כוס שמן זית
מלח
פלפל שחור גרוס
מעט סוכר
פסטה פוזילי לפני הצום. צילום: עדי תשובה
אופן הכנה: מחממים בסיר שמן זית ומטגנים את הבצל, הגזר והסלרי כ-3 דקות.
מוסיפים את השום ורסק העגבניות ומערבבים היטב.
מכניסים פנימה את העגבניות, מערבבים ומביאים לרתיחה.
מבשלים עד לריכוך של הגזר, בערך כ-50 דקות.
משלימים טעם: מוסיפים עלי בזיליקום טריים וטוחנים לרוטב חלק.
את הפסטה מבשלים לפי הוראות היצרן ומערבבים היטב עם הרוטב.
מפזרים מעך עשבי תיבול טריים ומגישים.
רוצים להישאר מעודכנים? הצטרפו אלינו: ⇔⇔⇔
קוביות תפוח אדמה ונתחוני בקר בשום ועשבי תיבול
חומרים ל-4 מנות:
4 תפוחי אדמה בגודל בינוני
400 גרם אנטריקוט חתוך לנתחונים
2 בצלים פרוסים
צרור פטרוזיליה קצוצה
צרור כוסברה קצוצה
4 שיני שום פרוסות
מעט מלח
מעט שחור גרוס
1/2 כף פפריקה מתוקה
1/4 כוס שמן זית
אופן הכנה: את תפוח האדמה מקלפים וחותכים לקוביות.
מכניסים לסיר עם מים קרים ומבשלים על אש גבוהה 7 דקות מרגע הרתיחה.
מסננים ומקררים מעט.
מחממים תנור לחום של 220 מעלות ומכניסים את תפוחי האדמה פנימה ל-10 דקות.
בזמן שתפוחי האדמה בתנור מחממים מחבת עם שמן זית ומטגנים את הבצל עד להזהבה קלה.
מוסיפים את השום והאנטריקוט, מתבלים במלח, פפריקה ופלפל שחור גרוס.
מוסיפים את תפוחי האדמה ועשבי התיבול, מערבבים בעדינות ומגישים.
משחקי גביע הטוטו התחילו בשבוע שעבר, כאשר במשחק הראשון אירחה הפועל אשקלון את הפועל ראשון לציון באצטדיון סלה והפסידה 1:0 משער של אנס דאבור.
אמנם המזל לא האיר פנים להפועל אשקלון במשחקה הראשון, אך במשחק השני היה ניצחון לא קטן על הפועל קטמון ירושלים, מה שהעלה את הקבוצה למקום השני בשלב הבתים של גביע הטוטו.
המשחק התקיים באצטדיון טדי הירושלמי, והראשון להבקיע היה הקשר אדר אוואט בדקה ה-56. קרוב יותר לסיום המשחק הצליחה אשקלון לשפר את התוצאה עם שער נוסף שכבש לידור נקשרי וחתמה את תוצאת המשחק 2:0.
רק בשנה אשתקד בדיוק באותו החודש הפסידה הפועל אשקלון לאותה הקבוצה 1:0 לגול שבוצע ממש בתחילת המשחק בדקה ה-10.
אחד מארבעת הנושאים (יחד עם מתמטיקה, הבנת הנקרא ומדעים) שקיבל הכרה ככישור חיים חיוני ברמה העולמית על ידי ארגון ה-OECD הוא חינוך פיננסי.
רכישת אוריינות פיננסית בגיל צעיר מאפשרת לפרט לקבל החלטות פיננסיות מושכלות, להבין בין "צורך" ל"רצון", לתכנן את עתידו וכן מסייעת בחיזוק תחושת המסוגלות והיכולת להתנהל באופן עצמאי מבחינה פיננסית.
כיום בני נוער מתמודדים עם החלטות פיננסיות יום-יומיות כאשר כבר מגיל 14 הם רשאים לפתוח חשבון בנק, לקנות מוצרים באינטרנט על חשבונם, ו"לגהץ" בכל מקום את כרטיס ה"דייקרט".
אך האם מישהו לימד אותם איך מתנהלים פיננסית נכון? קרי, שהבית הוא המקום העיקרי שבו רוכשים בני נוער כישורי חיים, ולעתים גם ההורים אינם יודעים להתנהל נכון עם כסף: משפחות רבות חיות מעבר לאמצעים שלהם, מתנהלות לפי צורכי הרגע ואינן לוקחות בחשבון בהתנהלותן את צורכיהן העתידיים.
כמו כן, לא מעט משפחות בארץ מצויות בחובות גדולים, דבר המונע מהן לנהל את כלכלת משק הבית שלהם בצורה מיטבית.
לפני שנה בדיוק התחלתי לכתוב כאן את הטור השבועי שלי, שולחת לאוקיינוס המידע בקבוק עם טקסט חתום שמתנודד בין גלי המדיה ומקווה להגיע לחוף הקוראים, אליכם. משבוע לשבוע העליתי על הכתב, כמו ביומן מסע אישי, את כל מה שפגש אותי בדרך, הפריע לי או ריגש אותי. יש חופש בכתיבת טור דעה שאינו שמור לידיעה עיתונאית או כתבת תחקיר, ובמידה רבה זו זכות להביע את הרהורי וערעורי לבי בפני כל מי שבחר לקרוא, להתייחס ולהגיב. שמחתי על תגובותיכם תמיד, גם כשלא הייתה הסכמה בינינו. התרגשתי מהפרגון והמילים החמות, בעיקר כשנוכחתי שרבים מכם מוצאים בכתיבתי או עמדתי שופר לביטוי דעותיכם ומחשבותיכם.
עינב קורן
אבל (תמיד יש אבל) חלק מהטורים, בעיקר אלו שעסקו בחולשות הכואבות ביותר, זיכו אותי גם בתגובות קשות ולפעמים ביריוניות. לרוב לא באופן פומבי אלא בפנייה אישית. בתוך החופש להביע את עצמי (יאמר לזכות עורך עיתון זה כי לא חלה עליי שום צנזורה או מגבלה) מצאתי את עצמי לא פעם ברגשות מעורבים לגבי האופן שבו הדברים עלולים להיתפס, לפגוע או לאיים על מישהו. עם זאת, המסקנה העיקרית שלי מכתיבת טורים אלו בשנה החולפת היא שהכרחי להביע עמדה ללא התנצלות או חשש ממה יגידו. נכון, לא צריך לכתוב טור בעיתון כדי לבטא את עצמנו בחופשיות, המדיה החברתית היום היא "קיר השירותים הציבוריים" שסופג הכול.
עם זאת, ישנם שני הבדלים מהותיים – האחד, מספר המבקרים ביום בתא שירותים ציבורי בניגוד לקיר הפייסבוק למשל, וכמובן ביטול האנונימיות לצד הפוסט או התגובה. דווקא בשל כך אני מוצאת שכל אחד צריך לשאת באחריות ובהשלכות של כתיבתו, וטור שבועי בעיתון הוא עדיין כלי יעיל לאמירה אישית מכבדת. טור דעה אישי נחרץ או ביקורתי ככל שיהיה לעולם לא יהווה אבן מידרדרת ברמה או בשפה של טיעון כתוב, לעומת המחוזות הפרועים של המדיה החברתית.
מדויקת כתמיד משרתת אותי המקריות שהזדמנה לי בין סיכום שנה של הטור לתשעה באב. יום הזיכרון לחורבן הבית בסמליותו הרבה מדגיש את מחיר שנאת החינם. וכששנאה מפרקת בית, שרידיו הם לא תלי הקירות השבורים, אלא האנשים הפגועים מחמת ההרס. שנאה מתחילה תמיד בפחד, מתגלגלת לקנאה ומתגלמת בהגבלת החופש של האחר. בין אם מדובר בכליאה ממשית ובין שמדובר בפגיעה בחופש הביטוי. במהלך השנה מצאתי עצמי נדרשת בין היתר לטענות בסגנון "מי את חושבת שאת?" או "מי אמר שאת צודקת?" ובכן, מעולם לא התיימרתי להיות צודקת, אלא פשוט להביא אליכם את נקודת מבטי, ובפרט שגיליתי ממרום שנותיי שצדק הוא מושג יחסי.
בכל שנה אני נוהג לקרוא את "תולדות מלחמת היהודים ברומאים", ספרו של יוסף בן מתתיהו, הידוע כיוספוס פלביוס. מתחיל בפסח ומסיים אותו בתקופה זו, עניין סמלי לתקופת המצור על ירושלים שהתחילה בפסח והסתיימה בט׳ באב.
בכל שנה אני שוב מגיע לאותה מסקנה – שמו של הספר צריך להיות "תולדות מלחמת היהודים בעצמם". שאם לא היו נלחמים בינם לבין עצמם, לא היה נאלץ עם ישראל לשוטט במדינות אויב ולעבור בהן במשך כמעט 2,000 שנים כל מדור גיהינום שקיים עלי אדמות. יוספוס פלביוס כותב בספרו אי שם בשנות ה-70 של המאה הראשונה לספירה: ״אני סבור שמכות הגורל שניחתו על היהודים קשות יותר מכל האסונות שפקדו אי פעם עם כלשהו״, כתב ולא ידע שהשיא, ששנותיו הקשות של העם היהודי, עוד לפניו.
מאור יפרח
ט׳ באב לפני 1949 שנים היה יום גורלי וקשה עבור תושבי ירושלים, עבור העם היהודי בכלל ועבור ארץ יהודה.
השנה היא 70 לספירת הנוצרים, והרומאים מתחילים במצור על עיר הבירה של *כולנו* – ירושלים. בעיר היו לא רק דתיים, לא רק חרדים ולא רק שומרי מסורת. בעיר חיו יהודים מכל המגזרים שהיו קיימים אז בעם בתקופה ההיא.
באותה העת רודפים הרומאים מצפון הארץ אחרי יוחנן מגוש חלב וחבורתו, שודדים בזויים, שפורעים ובוזזים כל יישוב יהודי שמגיעים אליו.
במקביל משתוללת חבורת רוצחים ושודדים נוספת מדרום לירושלים, שאותה מוביל שמעון בר גיורא, שלא משאירה יישוב יהודי או אדומי מבלי שרוקנה את כל כספם, תבואתם וכל רכושם של התושבים.
שני ראשי הכנופיות מגיעים, עם כל צבא-בוזזים שלהם, לתפוס מחסה בין חומות העיר ירושלים מפני הרומאים. יוחנן ראשון תופס את השלטון בכוח, ולאחר מכן תושבי העיר ממנים עליהם לרודן את שמעון, שיגאל אותם משלטונו האכזר של יוחנן.
תוך כדי המלחמה ביניהם ותוך כדי שהם רוצחים, שודדים, בוזזים, אונסים, מחריבים ומתעללים בתושבי העיר מגיע טיטוס עם צבאו העצום וחונה מול העיר בדיוק בערב חג הפסח, באחד הימים הכי עמוסים בשנה בעיר, כמובן שבאופן מתוכנן, כדי שמלאי האוכל שיש בעיר לא יספיק לכל התושבים ועולי הרגל, וכתוצאה מכך יתקצר זמן המצור למינימום.
אל תהיו מופתעים, אבל הוא לא חשב על זה לבד. את העצה הזאת הוא קיבל מטיבריוס יוליוס אלכסנדר, יהודי מומר, שהיה גנרל בצבא הרומי והיה יועצו הקרוב של טיטוס בעת המצור.
לרב נגד יצחק אקריש, המפקד היוצא של מחנה זרוע יבשה, אין פייסבוק. נכון שמדובר בבן אדם בן 60, ולרבים בני גילו יש פייסבוק, אבל הוא לא רוצה את זה. "עזוב אותי מפייסבוק, כל אחד צריך לדעת מה אני עושה?" הוא אומר.
אבל לא רק הפייסבוק זר לו, אפילו מיילים הוא לא מוכן לקבל ולפתוח, ולא רק עכשיו, אלא גם לאורך שירותו הצבאי, כאשר היה מדובר במייל צבאי, "היו אומרים לי, ‘שלחנו לך מייל, ראית?' אז הייתי אומר, ‘שלחת למייל? שהמייל יענה לך'. גם הודעות בטלפון אני לא שולח, רק שיחות טלפון. היום בעידן של הפייסבוק אתה לא מדבר עם אנשים. אני פעמיים בשנה, מעל 15 שנה, בראש השנה וליל הסדר אני מתקשר לכל השמות בטלפון מא' ועד ת'. אני מתקשר לכל האנשים. יש כאלה שיודעים שהגיע החג לפי הטלפון שלי. זה לשמור על קשרים עם אנשים לא יום ולא יומיים, זה 15, 20 שנה".
"לא הכרתי מישהו שעוצר את הזמן". אקריש
אז עכשיו באזרחות נראה אותך פותח פרופיל פייסבוק? "אין סיכוי. לא פייסבוק ולא כלום. יש קבוצת וואטסאפ משפחתי, ואני לא כותב ולא עושה שום דבר. אני לא בנוי לזה".
וזה האיש אקריש, איש של אנשים. לא הודעות, לא אימוג'ים, שיחות מלב אל לב. אולד סקול אמיתי, מהסוג שקשה למצוא היום. לא אחד שמחפש כבוד, ויוכיח הכינוי שלו – "הרס"ר" – שהמשיך לדבוק בו אף על פי שהוא טיפס בסולם הדרגות ואף שכבר 17 שנה הוא מפקד הבסיס. יש שיאמרו עליו שהוא מעט קשוח, אבל מי שאומר את זה לא באמת מכיר אותו. כי למרות התדמית של הרס"ר עם השפם, עומד איש רגיש. רק לפני כמה ימים הוא בכה. שוב.
"התפקרתי. בכיתי. הבנתי שזהו". אקריש. צילום: פבל
זה קרה ביום חמישי שעבר באירוע מרגש שתועד ופורסם בפייסבוק. זה היה בשעה 11:00 בבוקר, כאשר רנ"ג יצחק אקריש, מפקד בסיס מז"י יוצא בפעם האחרונה מהבסיס. עשרות חיילים וקצינים עמדו בשני טורים והפריחו בלונים ומחאו לו כפיים. "רציתי ללכת להתפלל, להגיד תהילים בבסיס, אבל כבר העמיסו לי את הדברים של המשרד לאוטו", הוא משחזר, "אני עולה לאוטו, ובמקום לפנות שמאלה כמו שאני רגיל, אל תוך הבסיס, פניתי ימינה, ואז אני רואה שתי שורות של 150 חיילים וחיילות, קצינים וקצינות עם בלונים בצבע כחול ולבן, אני פה התפרקתי. בכיתי. פה הבנתי שזהו, אני מסיים 43 שנות שירות. אבל כשאתה יוצא ורואה מה עשו בשבילך, אתה מבין איזו הערכה הייתה לך, ואיך אתה כיבדת אנשים. כי אם לא הייתי מכבד אנשים, לא הייתי מקבל את ההערכה הזאתי. אני מאמין שלכל דבר יש סוף. כל הזמן שחיילים היו באים ואומרים לי, ‘נשארה לי עוד שנה לשרת', הייתי אומר להם, ‘אני כל כך הרבה זמן בצבא ולא הכרתי מישהו שעוצר את הזמן'. את המשפט הזה, שאמרתי אותו לכולם, אז יישמתי אותו עליי באותו היום. זה מה שנתן לי להרגיש יותר קל בפרידה".
סרטון הפרידה:
מתי היה השלב שבו אתה אומר לעצמך זהו, אחרי כל כך הרבה שנים? "לפני שנה וחצי קיבלתי פרס מפעל חיים מראש אכ"א על טיפול בילדים בעלי צרכים מיוחדים. ברגע שקיבלתי את פרס מפעל חיים, אחרי שבוע הסתכלתי על עצמי ואמרתי, ‘אקריש, הגעת לטופ'. אחרי שהייתי מצטיין קצין חינוך ראשי על טיפול בחיילי מקא"מ (קידום אוכלוסייה מיוחדת), מצטיין אלוף, מצטיין רמטכ"ל, ופרס מפעל החיים זה הטופ. אמרתי לעצמי שהגעתי לשיא והתחלתי לחשוב איך אני יוצא מזה בשיא. עם אותה הערכה שאתה מקבל מכולם ועם אותו כבדו שאתה מקבל מכולם. אז נכון, זה היה קשה, ואף אחד לא האמין. אמרו לי, ‘אקריש, זה מה שאתה אוהב'. אמרתי, ‘חבר'ה, אני כל השירות לא ביקשתי. עכשיו אני מבקש, אז תכבדו את הבקשה שלי'. למרות שעד היום האחרון היו חלק שלא האמינו שזה היום האחרון".
נראה לי שהיה גם חלק בך שלא האמין עד הרגע האחרון. "לא. אני הכנתי את עצמי תקופה ארוכה. אני יומיים בבית, ואני מרגיש שעשיתי תהליך נכון. חסרים הדברים, אבל צריך לדעת מתי להגיד סטופ, צריך לצאת בשיא, על הרגליים, כשאתה מעריך ומעריכים אותך, וזה הדברים הכי טובים שיכולים להיות".
"חסר לי הסיבוב בבסיס". אקריש על אזרחי. צילום: פבל
אז קמת בבוקר באזרחות. מה היה חסר לך? "היה חסר לי הסיבוב בבסיס, הכניסה למטבח, לעבור דרך החדר אוכל. לראות את החיילים שעובדים, לראות את המקום שבמשך 25 שנים היה חלק בלתי נפרד ממני. לעבוד כל יום 10, 12 וגם 14 שעות עבודה, ימים, שבתות וחגים הכול וזהו. אתה יודע שזה נגמר. צריך לדעת לעשות סטופ".
"עם החלטה שונה הייתי מגיע למקום אחר"
אקריש בן 60. הוא נולד בארץ בשנת 1959 להורים עולים ממרוקו. הוא גדל בשכונת שמשון באשקלון, בשמשון ב' ואחרי זה בשמשון ד'. שכונות לא קלות. "אתה מסתובב שם עם אותם אנשים, ואתה צריך לדעת לאן אתה לוקח את עצמך ולאן ללכת, וזה לא היה קל. כי יכולתי לקבל החלטה אחת קצת שונה, והייתי מגיע למקום אחר. היו לי חברים, חלקם עד היום חברים, חלקם כבר לא בחיים. אבל אני מפריד בין מה שהם היו לבין מה שהם, מבחינתי כל אחד ואחד גדל איתי בשכונה, ואני לא יכול להתעלם ממנו ולא יכול לשכוח אותו. אם צריך לעזור לו, אני אעזור לו, ויש כאלה שזה כבר דור שני שהאבא היה חייל והבן היה חייל. ואם היה אבא שלא עשה צבא, אז נלחמתי והפכתי עולמות שהבן יעשה צבא ויסיים שירות".
"חלק בלתי נפרד ממני". אקריש מצדיע במגרש המסדרים במז"י
הוא למד בבית הספר בן צבי ביסודי ולאחר מכן בפנימיית הדסה נעורים והתגייס בגיל 17.5, "אז היה מותר להתגייס בגיל 17.5, ומאז ועד היום אני בצבא הגנה לישראל".
הוא התחיל כטכנאי צמ"ה (ציוד מכני הנדסי), תחילה בסיני ולאחרי הפינוי עבר לבסיס קציעות ומשם למחנה חיון. באותו השלב הוא נישא לאתי, ואז עזב לבסיס ג'וליס, ששם שירת כרס"ר מפקדה משנת 1984 ועד שנת 1994, אז עזב לבסיס מפקדת זרוע יבשה, שבזמנו היה נקרא מפח"ש (מפקדת חילות שדה). הוא החל את תפקידו בבסיס מז"י כרס"ר הבסיס כשבע שנים ולאחר מכן כ-17 שנה בתפקיד מפקד מחנה. הוא מונה לתפקיד הזה על ידי מי שהיה אז מפקד זרוע היבשה, אלוף יפתח רון טל. מאז הוא כיהן תחת שבעה מפקדי זרוע יבשה, בהם בני גנץ וסמי תורג'מן.
"יכולתי להיכנס לכל אלוף". אקריש ואלוף במיל' סמי תורג'מן בטקס הפרידה
אקריש מספר כי האלופים, אף על פי שהיה להם חצי צבא על הכתפיים, היו מתעניינים במה שקורה בבסיס ומה שקורה עם החיילים, "החיילים שהיו מגיעים הם היו חיילים עם בעיות ומצוקה, כמעט חצי מהחיילים היו חיילי אוכלוסיות מיוחדות. היו חיילים שבבוקר קמים ואומרים לי, ‘אני קם בבוקר ולא יודע אם לאימא שלי יש אוכל לתת בבית. איך אתה רוצה שאני אעשה צבא?' ואז לקחת אותו ולהסביר לו ולמצוא לו תפקיד שהוא יעשה אותו כמו שצריך וגם יוכל לעזור בבית. זה ארגז הכלים הקטן שהבאתי מהבית, זה לעזור לאנשים האלה. כי אני חושב בלי ארגז הכלים הזה, לא הייתי מצליח".
הסיכה והגאווה
אקריש קיבל חיילים רבים כשהם חסרי מוטיבציה, והוא מפנה אצבע מאשימה למערכת החינוך, "אני חושב שאם היו נותנים להם יותר אפשרויות במסגרת בתי הספר, הם היו מגיעים הרבה יותר בשלים לצבא. היום לצערי הרב שמים טראנסים בהפסקות. ומתי מניפים דגל בבית ספר? פעם בשנה? שרים את ‘התקווה' פעם בשנה. חייל שמגיע, איזה ערכים הוא מקבל? פעם בחודש צריך לעמוד מול הדגל, לשיר ‘התקווה'. אני חושב שהנוער היה מקבל ערכים הרבה יותר טובים".
על דש מדיו של אקריש ישנן כמה סיכות מכל מיני מלחמות ותפקידים שהוא ביצע, אבל בסיכה אחת הוא מתגאה ממש – סיכה של חונך מקא"מ (קידום אוכלוסייה מיוחדת). "זה מפעל שרפול ז"ל הקים לפני המון שנים, וקיבלתי את החיילים האלה. בשנת 87' יצאתי לקורס חונך מקא"מ בכיר, ומאז הקורס הזה טיפלתי בכל חיילי המקא"מ. כל חייל כזה שהיה מגיע, הייתי מטפל בו ודואג לו שישרת".
אז מאז התחלת לדאוג ולעסוק בחיילים הללו או שזה קשור גם לרקע של השכונה שבה גדלת? "זה שניהם יחד. היום אתה מסתובב באזור איפה שגרתי, ואתה רואה דברים שכואב הלב לראות אותם".
כבר למעלה משנה עומלים חברת אוליצקי וקבלנים מטעמה על הקמת וסלילת המשכן הצפוני של שדרות יצחק רבין ויצירת כביש היציאה הנוסף מאשקלון. הכביש החדש יתחבר עם המחלף שמוקם אף הוא בימים אלה על ידי חברת רמט על כביש 4 מצפון לבאר גנים.
כביש היציאה הצפוני עשוי לפתור משמעותית את עומסי התנועה הקשים שנוצרים מידי בוקר וערב בשדרות בן גוריון ובשדרות מנחם בגין שלעת עתה עדיין נחשבת בקרב הציבור היציאה הצפונית. בעתיד צפוי גידול ניכר באוכלוסיית בעיר עם הקמתן של שכונות חדשות ובעיקר עם יישום הסכם הגג שעשוי להפוך את אשקלון לאחת מהערים הגדולות בישראל.
מאשקלון ועד לכביש 4. כאן יעבור הכביש. אילוסטרציה: אלירם משה
צילומי החרפן שביצע השבוע אור דלקיאן חושפים את תוואי הכביש של קילומטר וקצת שכבר נסלל ועליו יסעו תושבי העיר בצאתם ובבואם לעיר לכשיפתח הכביש.
בצילומים שביצע דלקיאן ניתן גם לראות את המשך תוואי הכביש שטרם נסלל ושיתחבר עם המחלף החדש סמוך לבאר גנים.
צילום: אור דלקיאן
עם פתיחתו של הכביש תושבי אשקלון יצטרכו להתרגל לשם החדש של כביש היציאה: שד' יצחק שמיר, על שם מנהיג הליכוד וראש הממשלה לשעבר שהלך לעולמו לפני מספר שנים.
שד' יצחק שמיק. קטע כביש היציאה הצפונית שטרם נסלל. צילום: אור דלקיאן
כביש נוסף שייחשף עם פתיחת הכביש יהיה הכביש הצפוני ביותר באשקלון, מקום בו ניתן לראות ביום בהיר את שכונותיה הדרומיות של אשדוד ויקרא שד' אריאל שרון על שמו של ראש ממשלה לשעבר שאף הוא הלך לעולמו.
המוזיקה קיימת בחיינו עוד מהתקופה הפרה-היסטורית. ישנם תיעודים מאותה התקופה המראים כי המוזיקה הייתה מורכבת מקצב ומלודיה. הכלים אשר השתמשו בהם היו בעיקר כלי הקשה כמו מקלות, אבנים, כלי מיתר שונים ואף עצמות בעלות חורים (כיום נקראות "חלילים"). המוזיקה הפכה לחיונית ולחלק בלתי ניפרד מחיינו.
למוזיקה יש עוצמה! מלווה אותנו בכל תחום בחיינו, בכל שעות היום, נוגעת בנפשנו וברגישותנו. מוזיקה היא סוג של שפה משותפת לכל בני האדם, היא מחברת בין זרים ובין ״עולמות״ שונים, יכולה לגרום לנו להיות מאושרים ואף מדוכאים ופשוט להשפיע על כל פעולה בחיינו.
למוזיקה תפקיד מרכזי: הצלילים מחלחלים בתוכנו ומבלי לשים לב גורמים לנו להתעוררות הרגשות : עצב, פחד, שמחה ועוד. מחקרים הראו כי דופמין (מוליך עצבי הקיים בתאי עצב במוחנו ולו תפקידים עיקריים בפעולות המוח כמו תנועה, הקשבה ולמידה) מופרש גם בזמן האזנה למוזיקה והוא זה שגורם לנו להצטמרר ברגעי הנאה, אושר והתרגשות.
סקרים למיניהם מגלים כי יש קשר בין הטעם המוזיקלי שלנו לבין הבחירות שאנו עושים בחיינו, כמו התחברות לאנשים עם אותו טעם מוזיקלי ודיבור בסלנג מאותו עולם מוזיקלי, וסקרים נוספים המראים קשר מוצק בין מוזיקה לאישיותו של האדם.
כאשר מדענים הבינו את הכוח שיש למוזיקה על התפתחות המוח והרגשות, הם החלו להשתמש בה ככלי מרפא. ב-1950 נפתחה לראשונה קליניקה לטיפול במוזיקה ואחריה נפתחו קליניקות דומות נוספות בכל רחבי העולם.
לאחר חמש שנים בתפקיד היועצת המשפטית של עיריית אשקלון הודיעה עו"ד הילה רווח כי היא צפויה לסיים את תפקידה בסוף השנה.
לאחר היבחרו של גלאם לראש עירייה בפועל סיפרו מקורביו של גלאם על יחסי עבודה לא תקינים בין גלאם לבין היועצת המשפטית. חיכוכים רבים נרשמו בינה לבין מי שהיה סגן ראש העירייה לשעבר,רמי סופר, שלא פעם הטיח בה דברים במהלך ישיבות מועצה. בחודשים האחרונים עלו יחסיה של רווח עם מנכ"לית העירייה אירית נתן על שרטון. כעת נודע כי רווח מתכוונת לסיים את תפקידה בחודש נובמבר הקרוב.
עו"ד הילה רווח וראש העירייה תומר גלאם
גורם בעירייה, שמאשר את הדברים, טוען כי הסיבה להחלטה של רווח נובעת מרצונה להתקדם, "חילוקי דעות זה דבר שקיים בין בעלי תפקידים בכירים בעירייה, וזה בסדר", מסר הגורם, "אבל הילה החליטה מה שהחליטה כי יש לה שאיפות להתקדם, והיא גם יכולה להתקדם. היא עוד צעירה, וכבר מכהנת כמה שנים בתפקיד המשפטי הכי בכיר בעירייה גדולה כמו אשקלון. זה הפסד של העירייה נטו".
אירית נתן. צילום: זאב שטרן
רווח עצמה התייחסה לדברים: "אני מבצעת את תפקידי על הצד הטוב ביותר ומקבלת גיבוי מלא מהנהלת העירייה. מעבר לזה, אין לי כוונה להתייחס לרכילות".
