לפני חמש שנים בדיוק חצה תושב אשקלון, אברה מנגיסטו את גדר הגבול בין ישראל לרצועת עזה ולא שב. במשך השנים האלה פורסמו כמה תיאוריות על גורלו אך מבחינת המשפחה כל עוד הם לא מקבלים מידע מוכח מבחינתם הוא עדיין מוחזק בשבי חמאס ברצועת עזה ונאבקים בכל יום להשבתו בריא ושלם אל חיק משפחתו.
אימו של אברה, אגרנש מנגיסטו עם העוגה. צילום: אדי ישראל
"לצערי החיסרון של אברה מורגש כל יום, אנחנו סוחבים את החוסר וודאות איתנו כל יום ובכל שנה כשמגיע תאריך ההעלמות שלו זה רק מעצים את הכאב ואת הסבל של המשפחה" מספר היום אילן מנגיסטו אחיו של אברה שמוביל את המאבק למען אחיו. "אנחנו ממש חסרי אונים בנושא הזה. היום אנחנו נציין את החמש שנים יחד עם תנועות הנוער. יש כח גדול והשפעה גדולה לתנועות הנוער ואני חושב שאם הם יהיו שותפים איתנו לכל המאבק המאוד קשה והמתסכל הזה אני חושב שנוכל לעשות איתם הרבה דברים בשביל שהסוגיה האנושית של אברה תהיה בסדר היום הציבורי ומקבלי ההחלטות והממשלה באמת יעשו את תפקידם וידאגו לחייו וגורלו של האזרח שלהם".
האח אילן מנגיסטו. צילום: דוד לוי
העצרת תתקיים הערב בשעה 19:00 ברחבת מוזיאון תל אביב. המשפחה החליטה לשים את הנושא של אברה מעל הפוליטיקה ומשום כך לא ביקשו מאף חבר כנסת או פוליטיקאי לקחת חלק בעצרת.
גאווה מקומית. אלוף העולם בברידג', הוא תושב אשקלון, אמיר עציון בן 25.
את דרכו בענף הברידג' החל עציון כבר בגיל 14 במועדון הברידג' באשקלון וכבר אז הוא סומן כשחקן מבריק. עוד בצעירותו זומן לנבחרת ישראל ילדים וטיפס עד לנבחרת הבוגרים. את שירותו הצבאי עשה כספורטאי מצטיין והמשיך לשחק בנבחרת ישראל.
השבוע זומן עציון ללשכת ראש העיר, תומר גלאם ובמעמד חגיגי בו השתתפו מנהל מועדון הברידג' באשקלון, ניסים קורן וחברי מועדון נוספים, הודה לו ראש העיר על ההישג המרשים.
אמיר עציון מקבל את ההוקרה בלשכת ראש העיר. צילום: דוברות עיריית אשקלון
"הוא התחיל לשחק במועדון הברידג' באשקלון בגיל 14 ובגיל 15 הוא זכה בתואר סגן אלוף אירופה לילדים ומכאן הוא הצטרף לנבחרת ישראל" מספר מנהל מועדון הברידג' באשקלון, ניסים קורן ומוסיף "גם כשהמועדון באשקלון נסגר ומצאנו את עצמינו משחקים כל פעם במקום אחר, אבא שלו היה מסיע אותו כמה פעמים בשבוע למועדון ברידג' בתל אביב והוא המשיך להתפתח. מדובר באחד השחקנים הטובים בעולם ולא בכדי הוא זכה כאלוף עולם".
עוד הוסיף קורן: "כל חברי המועדון באשקלון גאים בו ושמחים על הזכייה, זה כבוד גדול למדינת ישראל בכלל ולאשקלון בפרט. אני מקווה שיחזירו לנו את המועדון שנלקח מאתנו בשלטון הקודם ומקווה שראש העיר, תומר גלאם יעמוד בהבטחתו לתת לנו מועדון קבוע ושלא נצטרך לנדוד ממקום למקום".
נציגי מועדון הברידג' באשקלון עם עציון וראש העיר תומר גלאם. צילום: דוברות עיריית אשקלון
המחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה הגישה היום לבית המשפט העליון הודעת ערעור על קולת עונשו של שלומי כהן, מורה לשעבר ממבוא חורון, שהורשע בביצוע עבירות מין רבות לאורך כ-12 שנים כלפי שלושה אחים קטינים, ונדון לעונש של 20 שנות מאסר.
בהודעת הערעור, ציינו אנשי הפרקליטות כי תקופת המאסר שהשית בית המשפט המחוזי על כהן הינה עונש המקסימום הקבוע בחוק בצידה של עבירת מין אחת. לכן, לטענתם, נוכח הרשעתו בביצוע עבירות מין רבות בשלושה קטינים שונים לאורך שנים ארוכות, מדובר בענישה ש"אינה הולמת את חומרת מכלול מעשיו…, ואין בה כדי לבטא את ההכרה שכל מתלונן ומתלונן הוא עולם שלם בפני עצמו, שהמשיב החריבו, לצורך סיפוק תאוותיו החולניות".
כלא שקמה. צילום: אליהו הרשקוביץ
כפי שפורסם כאן בעבר, שלומי כהן ניצל את מצוקת המשפחה, לרבות מצבה הכלכלי הקשה לאחר שאביהם עזב את הבית כאשר התגוררו כולם בגוש קטיף לפני ההתנתקות. כהן הפך לבן בית ושימש כתחליף אב ואח בוגר עבור ילדי המשפחה, ובין השנים 1996- 2009, ביצע במתלוננים הקטינים בהזדמנויות שונות, לעיתים במקביל, למעלה מ-1000 עבירות מין.
המתלוננים הגישו תלונה במשטרה בשנת 2015, כשכולם כבר היו בגירים. מה שפתח את תיבת הפנדורה לאחר שנים של שקט היה פרסום בתקשורת אודות כתב אישום אחר שהוגש נגד כהן בגין ביצוע עבירות מין בקטין אחר.
האזור הצפון מזרחי של שכונת שמשון צפוי להיות פקוק בשבועיים הקרובים בשעות היום. עיריית אשקלון תתחיל ממחר בביצוע עבודות תחזוקה בקו ניקוז מי הגשמים העובר בקטע הכביש בין הכיכר הסמוכה לתחנת הדלק שמשונים לבין הכיכר עם רחוב שד' עופר.
כזכור בחורפים האחרונים כתוצאה מכמות גשם רבה שירדה בתוך זמן קצר הוצף רחוב עליית הנוער הסמוך וגרם לנזקים רבים. כעת, בטרם מגיעים הגשמים בשיאם מבוצעות עבודות שצפויות להקטין את העומס בתעלות הניקוז.
בעקבות העבודות ייחסם חלק מרחוב ביאליק לתנועה, בשבועיים הקרובים. מדובר על קטע הרחוב שבין רחוב שפינוזה לרחוב יהודה הלוי במסלול המערבי. כך שתתאפשר ברחוב נסיעה מדרום לצפון. כמו כן, תתאפשר תנועה במעגלי תנועה בצמתים עם רח' שפינוזה/עליית הנוער ויהודה הלוי/עופר.
הכביש ייסגר לתנועה רק בזמן העבודות: בין השעות 8:30 בבוקר ועד לשעה 16:00. בימי שישי ושבת, כמו גם ביום הבחירות, לא יתקיימו עבודות והכביש יישאר פתוח לאורך כל היום.
בעירייה הוחלט כי כדי להקל על התושבים בפרויקט שיש הכרח לבצעו ייסגר הכביש מידי בוקר רק ב-8:30 לאחר שעומסי התנועה הקבועים בבוקר פוחתים וייפתח בתום העבודות, גם בשעה מוקדמת יחסית לפני שעומסי התנועה של הערב נוצרים.
עובדי העירייה מנקים את תעלות הניקוז, האם בחורף הקרוב יוצף רחוב עליית הנוער? אילוסטרציה: דוברות העירייה
לאחר סיום העבודות הללו, יעברו הצוותים לעבוד על הצד השני של הכביש ואז החסימה תהיה בכיוון ההפוך.
הפרויקט יוצא לדרך בתיאום עם משטרת ישראל ועם חברת דן בדרום שמפעילה את התחבורה הציבורית בעיר.
גם אפליקציית waze עודכנה בהתאם ובאופן אוטומטי לא תאפשר ניווט דרך קטע הכביש הסגור ותכוון את המשתמשים בדרך אחרת הכי משתלמת עבורם.
ההערכה היא שיווצרו עומסי תנועה בשעות החסימה בתוך שכונת גן הוורדים וברחוב שפינוזה כתוצאה מנהגים שלא ינווטו באמצעות ווייז או שלא ידעו על החסימה.
הזמר מישל גוריאלשווילי מאשקלון, נעצר בתחילת השבוע שעבר בחשד כי תקף מאבטח ואיים עליו. לאחר יומיים במעצר הוא שוחרר למעצר בית וכבר היום הוא יטוס להופעה בבלגיה.
זה קרה בתום אירוע בפארק צמרת בתל אביב, בו הופיע גוריאלשווילי יחד עם אביו הזמר הגיאורגי הידוע קקולי (זאזה משנות ה-80) כאשר נוצר עימות בין אחד מעובדי הלהקה לבין מאבטח במקום. האב, ניסה להרגיע את העניינים ובשלב הזה הגיע מישל ועל פי החשד תקף והיכה את המאבטח "בעוצמה חסרת פרופורציה. המשיך להכות בו ללא רחם סתם… רואים שהוא על הרצפה והחשוד המשיך לתת לו אגרופים. מדובר בחשוד בריא גוף", אמר נציג המשטרה בדיון בהארכת מעצרו והוסיף כי האירוע מתועד בסרטון.
מישל בשנות ה-80 (מימין) לצד אביו קקולי:
גוריאלשווילי, היה אחת ההבטחות הגדולות בעונה הרביעית של התוכנית "כוכב נולד" וההדחה שלו בחצי הגמר הייתה הפתעה לא קטנה. מאז הוא גם הספיק לככב לצד אביו בסדרת הטלוויזיה הפופולארית "שנות ה-80" גם שם הוא חבר בלהקה עם אביו.
צפו במישל על במת כוכב נולד:
גוריאלשווילי, בן 35, שעבר מאשדוד לאשקלון לפני כמה שנים, אף ניסה את מזלו בפוליטיקה המקומית, כאשר הוצב במקום השלישי ברשימת "יד ביד" המזוהה עם הקהילה הגיאורגית, אך לא הצליחה להיכנס למועצת העיר.
לאחר הקטטה המדוברת, נעצר גוריאלשווילי וכאמור הובא לדיון בהארכת מעצרו בבית משפט השלום בתל אביב. סנגורו של מישל, עו"ד שרון מילר, הסביר לשופט כי הרקע לקטטה היה בכך שסבל שעובד בלהקה גרר את הציוד והעיר את המאבטח ואז החלו ביניהם חילופי דברים שאליהן הצטרף האב קקולי.
ד"ר משה כהן מאשקלון הוא איש עסוק מאוד. רופא בתחום אי ספיקת לב בקופת חולים כללית בבאר שבע, בעלים של מכינה ללימודי רפואה בחו"ל, מנהל עמותה אשר נותנת מלגות לצעירים הרוצים ללמוד רפואה בחו"ל ובזמן הפנוי שעוד נותר לו הוא גם כותב ספרים.
אבל לפני הכול הוא אבא במשרה מלאה לארבעה ילדים, שאותם הוא מגדל לבד לאחר פטירתה של אשתו עדי, שהייתה רופאה בברזילי, לפני כשנתיים. את כל זה הוא עושה כדי להנציח את זכרה ולהמשיך את הדרך שהתחילו יחד.
ד"ר משה כהן עם ארבעת ילדיו. צילום: פבל
זמן קצר לאחר פטירתה של ד"ר עדי רן-כהן ממחלת הסרטן בגיל 37 פתח בעלה במפעל הנצחה. "חשוב לי להנציח את עדי קודם כול בגלל שאני מאוד מאוד אוהב אותה, וזו איזושהי דרך לעשות בשבילה", אומר ד"ר כהן. "כשהיא הייתה בחיים, היא הרגישה ממש כמו מלכה. מספיק שרק רמזה שהיא רוצה משהו, היא מיד קיבלה. אני חושב שזו הדרך שלי להמשיך לתת לה, גם כשהיא לא פה. חשוב לי גם שילדים יראו מה המשמעות של אהבה, כמה נתינה יש באהבה. זו עוד דרך ללמד אותם לחיות נכון ולהעריך את הדברים".
ביום ה-30 למותה נקרא חדר היולדות בבית החולים ברזילי, שבו עבדה, על שמה. "אני העליתי את הרעיון. זה לא היה קל לעיכול בהתחלה, אבל בסוף זה התקבל ומנהל בית החולים פרופ’ חזי לוי עשה דבר גדול מאוד. הוצב שם גם פסל גדול של אישה בהיריון שעדי פיסלה. זה יצא מדהים".
בנוסף, הוא הקים על שמה של עדי עמותה שמגייסת כספים על מנת לתמוך בסטודנטים שרוצים ללמוד רפואה בחו"ל ואינם יכולים להרשות זאת לעצמם מסיבות כלכליות. "זאת עמותה שנכנסת לפעול השנה, ואת כל המשכורת שלי כרופא אני תורם לפעילותה. בקרוב נתחיל לגייס כספים בחו"ל", אומר משה.
לאחרונה הוא גם הוציא לאור את הספר "אחת שלא מתבגרת", ספר שבו הוא משוחח ומתכתב עם רעייתו המנוחה. את חלקו של הספר הספיקה עדי לכתוב, חלקים אחרים השלים בלעדיה. הספר מרגש ומספר על ההתמודדות של עדי עם המחלה. "אני אוהב לכתוב, זאת האמנות שלי. אני כותב בעיקר בטיסות ארוכות וגם בלילות יש לי זמן", הוא אומר. זהו ספרו השישי במספר.
איך נראים הלילות מאז שעדי איננה? "זה התחיל מאוד-מאוד קשה ולבד, אבל כשצריך לטפל בארבעה ילדים אז ה’לבד’ הופך להיות עמום יותר. כולם צריכים המון תשומת לב, ואין כאן שני הורים, רק אותי. היום כשאני שומע הורים שמתלוננים על הקושי שבגידול ילדים, זה מצחיק אותי".
איך זה באמת לגדל את הילדים בלעדיה? "אני מאמין שהדרך הטובה בשביל הילדים להתגבר היא עשייה. הם רוכבים על סוסים, גולשים על גלים, מנגנים, משתתפים במגוון חוגים וכל הזמן עסוקים. טליה נכנסת לנבחרת מקצועית של רכיבה, איילה חולמת להיות שחקנית ובקרוב תצטלם לתכנית ילדים. הם לא ילדים עצובים ומדוכדכים, וזה המפתח לגדל ילדים מפותחים ושמחים. זאת הדרך שלנו להתמודד, גם שלי. אני מסביר להם שאושר זו בחירה, ואנחנו בחרנו בו. לצערי, הם התבגרו מוקדם מדי, זה לאו דווקא לטובה, אבל זה בלתי נמנע".
יוצא לך לחשוב מה עדי הייתה אומרת? "כשעדי ידעה שזה הסוף היא אמרה לי, ‘אל תיתן לאף אחד לרחם על הילדים’, ואני דואג שכך יהיה. יש לנו בית שמח, והחברים של הילדים תמיד רוצים לבוא אלינו, למרות שאין אימא. אני יודע שהיא סמכה עליי ב-100% וידעה שאמשיך להיות האבא שהייתי לפני שהיא נפטרה ואעשה אפילו הרבה יותר אחרי שהיא תלך לעולמה. אני חושב שהיא גאה".
נפגשנו כך
סיפורו של כהן (44) מתחיל בחלום שלו להיות רופא. הוא גדל בלהבים, למד בתיכון אשל הנשיא וכבר מגיל צעיר ידע שכשיהיה גדול, הוא יהיה רופא. בצבא היה מ"פ ביחידה מובחרת, ושם בשל אופי השירות וסיטואציות מורכבות שהוא נקלע אליהן הרצון ללמוד רפואה התחדד עוד יותר.
אלא שחלומות לחוד ומציאות לחוד, ולאחר שהשתחרר מהצבא וניסה להתקבל ללימודים התברר לו שהוא לא עומד בתנאי הקבלה לפקולטה לרפואה בארץ. הוא החליט להתפשר והחל ללמוד הנדסה באוניברסיטת בן גוריון. שנה אחת בלבד הספיקה לו כדי להבין שחלומות נועדו כדי להגשים אותם. הוא פרש מהלימודים, ארז מזוודה וטס להגשים את חלומו באירופה.
המהלך הזה נעשה ברגשות מעורבים: "כתבתי מכתבים וניסיתי להסביר, אבל שום דבר לא עזר. מבחינתם הייתה זו החלטה קרה, ככה זה בארץ", הוא מסביר. "משהו בעובדה שהייתי צריך לעזוב את הארץ וללמוד רפואה בחו"ל, אחרי כל מה שנתתי ותרמתי למדינה, נראה לי שגוי ולא נכון. מצד שני, אני אדם פרקטי, הבנתי שזו הדרך האפקטיבית ביותר להגיע ליעד וכך עשיתי. בדיעבד זו הייתה החלטה נכונה".
בשנה השנייה ללימודיו בסמלוויס שבבודפשט, הונגריה, פגש את עדי ז"ל, שהגיעה מאשקלון והחלה גם היא את לימודי הרפואה. זה היה בשנת 2001, וכן, ממש כמו בסיפורים, ברגע הראשון שראה אותה היה לו ברור שהיא תהיה אשתו. "ראיתי אישה מאוד יפה מבחוץ ומבפנים, בן אדם טוב, מסור ואחראי. אין הרבה נשים כאלה", הוא אומר.
השנים הראשונות שלהם שם היו מאתגרות מאוד מבחינה לימודית, אבל מלאות קסם בזכות האהבה הגדולה שנרקמה ביניהם. "באוניברסיטאות הטובות באירופה יש סינון גדול מאוד של סטודנטים בשנים הראשונות. בשונה מהארץ, שם תמיד יש תחושה של חבל על הצוואר. הלימודים מאוד אינטנסיביים וקשים, אבל עשינו את זה יחד, גרנו יחד בעיר אירופית והתמודדנו יחד עם הכול. זאת הייתה חוויה מדהימה".
אחרי שלוש שנים של זוגיות, תוך כדי ששניהם עדיין סטודנטים, הם הגיעו ארצה כדי להינשא. החתונה התקיימה ב-14 באפריל 2005, ושבועיים לאחר מכן הם כבר עלו שוב על מטוס היישר לתקופת המבחנים. "למרות שידענו שהחתונה תתקיים סמוך לתקופת הבחינות, החלטנו לא לדחות אותה. 14 זה מספר המזל של עדי, ואפריל זה חודש אביבי נהדר. אז בחרנו בתאריך הזה, למרות העומס. הייתה חתונה מדהימה. 419 אורחים", הוא נזכר בחיוך, "עבור עדי כל נושא החתונה, היריון ולידה היה המהות שלה בחיים, החלום שלה, בשביל זה היא חיה".
משה כהן עם עדי ז"ל
בדיוק בגלל זה בחרו השניים גם לא להמתין עם היריון, ולבחינות הסיום הגיעה עדי עם עגלה, שבה ישנה בתם הבכורה טליה, היום בת 12. במרוצת השנים נולדו לשניים שלושה ילדים נוספים: איילה (10), איתן (7) ומאיה (4). "זה בדיוק ממחיש את האדם שעדי הייתה. היא עשתה הכול יחד ובמקביל, ועשתה את הכול בצורה הטובה ביותר. היה לה דחף לא מוסבר לעשות הכול מוקדם ולא לחכות. ללמוד מהר, להתחתן מהר, ללדת ארבעה ילדים. ההורים שלה תמיד היו אומרים שהיא מזדרזת לעשות דברים. בדיעבד אנחנו מבינים למה. עדי סיימה את חייה רק בגיל 37 והספיקה כל כך הרבה".
בתום לימודיהם חזרו השניים ארצה, וכאן נתקלו שוב בהליך מפרך שמקשה מאוד על אלה שלמדו רפואה בחו"ל. "השיטה בארץ היא כזאת שסטודנט שמסיים לימודי רפואה בחו"ל צריך לעבור בחינות רישוי ולפני זה לעשות קורס של חצי שנה של משרד הבריאות. הקורס לא חובה, אבל כולם עושים כי הוא מקנה 10 נקודות בונוס לציון. לאחר המבחן יש חצי שנה נוספת של המתנה. התוצאה היא שממתינים שנה רק כדי להתחיל לעבוד כסטז’רים ולהרוויח כסף. אז אתה לא יכול להתפרנס, חוזר לגור עם ההורים, וזה לא קל", מסביר משה.
גם את המשוכה הזאת הם עברו בהצלחה, ובסופה השתלבו יפה מאוד. משה התחיל את עבודתו כסטז’ר בפנימית קרדיולוגיה בבית החולים בילינסון, ועדי התחילה להתמחות ברפואת משפחה, אולם שלושה חודשים אחר כך עזבה והתקבלה להתמחות בגניקולוגיה בבית החולים ברזילי.
אולטרסאונד אגן גניקולוגי. אילוסטרציה
"ההתמחות בגניקולוגיה היא מאוד קשה, ועדי רצתה משהו שתוכל לשלב בו גם חיי משפחה, אז בחרה תחילה ברפואת משפחה. אבל היריון ולידה היו התשוקה שלה, ומהר מאוד היא הלכה אחרי הלב. היא חיה סביב זה. זה לא היה מקצוע ולא תחביב, זאת הייתה המהות שלה. בזמנה החופשי היא הייתה אמנית, ציירה ופיסלה נשים בהיריון. החלום שלה היה לסיים התמחות ולעבוד בחדר לידה. יש דברים שלא צריך להסביר וגם אי אפשר, המשיכה שלה לתחום הזה זה אחד מהם".
בעקבות המעבר לברזילי החליטו השניים להקים כאן את ביתם ולחזור לעיר שבה גדלה עדי. "עדי נולדה וגדלה באשקלון, מבחינתה זה בית", אומר משה, "היא יכלה להתקבל לכל בית חולים בארץ, אבל החליטה לחזור לאשקלון, כי היא ראתה שליחות לעבוד בעיר הזאת. למרות שזו עדיין נחשבת פריפריה ואזור פחות מבוקש, היה לה מאוד חשוב לעשות את הקריירה שלה כאן בעיר. לי זה היה רחוק ממקום העבודה, אבל תמיד עשיתי מה שהיא רצתה", הוא צוחק.
לשנות את השיטה
זמן קצר אחרי שחזרו ארצה החליטו השניים לעשות מהלך ולסייע לצעירים הרוצים ללמוד רפואה בחו"ל. וכך בשנת 2006 הוקמה חברת "מדיקל דוקטור", שמהווה מכינה לסטודנטים הצעירים. החברה הפכה מהר מאוד לבינלאומית, ואחרי שנתיים של פעילות נפתח הקורס הראשון בשוודיה ועם הזמן גם בארצות הברית, הודו, ספרד וארצות נוספות.
מה גרם לך לפתוח את המכינה? "המכינה באה לעשות תיקון. עד אז סטודנטים עשו את ההכנה הזאת בחו"ל, כלומר זה שנה נוספת של שהייה בחו"ל, על כל המשתמע מכך. אנחנו עושים קורסי הכנה בארץ. ראינו את הצורך ונתנו לו מענה".
מה מייחד את המכינה? "אנחנו מציעים קורס הכנה שהוא מכוון רפואה. כל התכנים המדעיים מכוונים לגוף האדם, זאת הנוסחה המיוחדת שלנו. זה נותן רקע טוב לשנתיים הראשונות בלימודי הרפואה בחו"ל, וזה מאוד חשוב, כי באירופה האתגר האמיתי הוא לשרוד את השנתיים הללו, שהן שנתיים מסננות".
הקורסים גדלו, והמכינה הפכה למעשה למפעל החיים של כהן. בכל שנה עוברים דרך "מדיקל דוקטור" 40% מהסטודנטים. הנתון הזה מקבל משמעות נוספת נוכח דו"ח מבקר המדינה האחרון שקבע כי מערכת הבריאות בארץ מסתמכת על בוגרי רפואה שלמדו בחו"ל וחוזרים ארצה בתום לימודיהם כדי לשרת את מערכת הבריאות הציבורית. לאור הנתון הזה ד"ר כהן רואה בעבודתו זאת גם שליחות, כשהמטרה שלו היא לעשות הכול על מנת שהסטודנטים הצעירים אכן יחזרו ארצה ויעבדו כאן, אף שהפיתוי להישאר בחו"ל הוא גדול מאוד. "היום אני יכול להגיד שיש לנו מאות בוגרים שחזרו לעבוד בארץ, בכל מחלקה ובכל בית חולים. נכון לעכשיו יש כ-1,000 סטודנטים שנמצאים לקראת סיום וחזרה לארץ. אני מאמין שאנחנו עשינו את השינוי".
סולל את הדרך לרופאי העתיד. ד"ר משה כהן. צילום: פבל
לכם היה ברור שתחזרו בתום הלימודים? "עדי ואני קודם כול מאוד ציונים, ולא היה לנו ספק שאנחנו רוצים לחזור לארץ ולעבוד כאן. אני מאמין שמערכת הבריאות הציבורית בישראל, למרות הפגמים שיש בה, היא הכי טובה בעולם. מעבר לזה, בסופו של דבר רופאים בארץ מתפרנסים יפה מאוד, אז אני לא רואה סיבה שיישארו בחו"ל".
אז למה בכל זאת הרבה רופאים נשארים בחו"ל? "קודם כול כי התנאים ההתחלתיים טובים יותר. הם מקבלים, למשל, הצעות שכר התחלתיות של בין 5,000 ל-10,000 אירו בחודש באירופה, עם תנאי עבודה נוחים יותר מאשר בארץ. בארה"ב, למשל, יש חוזים אישיים של 300 אלף דולר בשנה. מעבר לזה, המדינה שלנו במקום להתייחס לסטודנטים האלה כאל נכס, בעיקר בשל העובדה שיש היום חוסר ברופאים, מערימה קשיים. אנחנו עובדים עם אוניברסיטאות מצוינות בחו"ל, ולכן בחינת הרישוי היא מיותרת. אם סטודנט יכול בסוף לימודיו להתקבל לבתי חולים מצוינים בחו"ל בלי בחינות נוספות, למה בארץ הוא צריך להיבחן שוב, וזה גם יעלה לו בעוד שנה?! זה פוגע בסטודנטים גם מבחינה תודעתית ומורלית. אז כן, הפיתוי לעשות קריירה בחו"ל הוא גדול. חלק מהשליחות הציונית שלי הוא לדאוג שהסטודנטים האלה לא יתפתו ויחזרו לארץ".
איך עושים את זה? "אנחנו מקפידים לעבוד עם אוניברסיטאות עם דירוג עולמי שלא נופל מישראל. אנחנו דואגים לסטודנטים ועושים הכול כדי שיסיימו את הלימודים שלהם, מלווים אותם לאורך כל הדרך, ואם יש קושי מכל סוג שהוא, אני עוזר. גם הסטודנטים וגם ההורים מרגישים נוח לפנות אליי, גם חמש שנים אחרי שהם מסיימים את הקורס. אני מבקר אותם פעמיים בשנה באוניברסיטאות, משוחח איתם ובודק איך הם מרגישים. עם השנים יצרתי הסכמים בין האוניברסיטאות בחו"ל לבתי חולים בארץ במטרה שהסטודנטים יעשו רוטציות קליניות בארץ. אני יודע שכאן הם יקבלו קליניקה טובה יותר מאשר באירופה, כי גם עניין של מנטליות ושפה. ומעבר לזה, זה מעורר בהם את הרצון לחזור ולעבוד כאן. אנחנו גם מביאים מנהלי בתי חולים בארץ לדבר עם הסטודנטים ולהכיר אותם".
רופא וחולה. אילוסטרציה: א.ס.א.פ קריאייטיב / INGIMAGE
לא לוותר
ד"ר כהן אינו מסתפק רק בביקורת על קבלת הפנים שמקבלים בארץ הסטודנטים, הוא גם פועל על מנת לשנות. בתקופה האחרונה הוא עושה הכול על מנת להביא לביטול בחינות הרישוי המדוברות. "אני נפגש עם כל מי שרק אפשר כדי להעלות את הנושא הזה ולהגביר את התמיכה המורלית של המדינה באותם סטודנטים. אז נכון שהרבה חוזרים, אבל זה צורב להם, זה מפריע. אני רואה איך הקשר בין הסטודנטים למדינה מתרופף וזה חבל.
"לאחרונה ביקרתי בצ’כיה, ונאמר לי ששכבה שלמה של מסיימים ישראלים החליטה להישאר באירופה, וזה כאב לי בלב. אלה רופאים שלמדו באוניברסיטאות מצוינות, המדינה צריכה לחבק אותם ולא להפנות להם עורף".
ואם זה לא מספיק אז לאחרונה החליט משרד הבריאות שהוא אינו מאפשר יותר להשתמש בכספי הפיקדון הצבאי לצורך תשלום עבור הכנה ללימודי רפואה. גם בזה מנסה ד"ר כהן להילחם. בימים אלה הוא מתרוצץ בין המשרדים הממשלתיים כדי לקבל תשובות: "אז חייל משוחרר יכול להשתמש בכספי פיקדון כדי לעשות קורס ברמנים או בניית ציפורניים, אבל לא כדי ללמוד רפואה בחו"ל. איפה ההיגיון? אז משרד הבריאות שולח אותנו למשרד החינוך כדי לקבל תשובות, ואלה מחזירים אותנו שוב למשרד הבריאות. המשרדים הממשלתיים מכדררים אותנו מאחד לשני. לפני מספר ימים הגשנו בג"צ רק כדי שיגידו לנו, באופן ברור, מי המשרד שאחראי על מוסדות המכינה ללימודי רפואה בחו"ל. ושוב המורל של הסטודנטים נפגע, וזה משאיר צלקת מהמדינה. הסטודנטים האלה הם המעולים שבמעולים, שעזבו הכול, לא ויתרו והלכו ללמוד בחו"ל. אגב, לימודים כאלה עולים כ-600 אלף שקלים, ומי שמשלם אותם זה הסטודנט והוריו, שלוקחים על עצמם את הנטל שהמדינה אמורה לקחת. בסופו של דבר המדינה מקבלת רופאים מוכנים, מבלי לשלם עליהם שום דבר. ולמרות זאת, היא מפנה להם עורף, זה אבסורד. אנחנו מנסים להגיע לכל מקבלי ההחלטות כדי לשנות את הדבר הזה".
עבורו זה מפעל חיים ושליחות ציונית. הוא לא עוצר אפילו לרגע ונלחם בעוד ועוד עוולות כדי לשנות את המצב. לרגעים נדמה שכל העשייה הזאת, מרוץ החיים המטורף הזה, נועד כדי להחזיק אותו חי ולא לתת לו לשקוע בעצב ובאובדן. הם התחילו את המסע הזה שניים, בשנתיים האחרונות הוא עושה אותו לבד, בלי עדי שלו, שהותירה אותו לסיים לבד את מה שהתחילו יחד.
נותר לבד בלי עדי. ד"ר משה כהן. צילום: פבל
עדי חלתה לראשונה בשנת 2009, זמן קצר אחרי לידת בתם השנייה. זה התחיל מכאבי בטן חזקים, שהתבררו כתסביב שחלה. "בניתוח התגלה גוש, נלקחה ביופסיה והתברר שזה סרטן השחלה", מספר משה, "היא הייתה בסך הכול בת 29, וזה היה שוק, גם לנו וגם לצוות הרפואי. זה סופר נדיר שסרטן השחלה תוקף בגיל צעיר כל כך". המחלה התגלתה בגופה של עדי בשלב מוקדם יחסית, היא עברה ניתוח, מספר סבבים של טיפולים כימותרפיים והחלימה. "זאת הייתה אפיזודה קצרה יחסית של חצי שנה בערך, בסופה עדי הוגדרה כנקייה מהמחלה", מספר משה.
על מה חושבים בחצי השנה הזאת? "אני אדם אופטימי מטבעי. עדי לא הייתה אופטימית בהתחלה, אבל הצלחתי להדביק אותה באופטימיות הזאת שלי. הייתה לנו גישה לטובי הרופאים בארץ ובחו"ל, והמסקנה הסופית הייתה שעדי החלימה, יכולה להמשיך בחיים רגילים וללדת שוב. היה לה מאוד חשוב לשמור על השחלה השנייה, כדי להביא עוד ילדים".
ימים עמוסים עוברים על אלכס קושניר מאשקלון, לשעבר מנכ"ל משרד הקליטה. בעיקר עכשיו, בישורת האחרונה לקראת הבחירות לכנסת ה-21. הוא מוצב כמספר 7 במפלגת ישראל ביתנו, אך לא הסתפק בכך וגם לקח על עצמו את תפקיד מנהל מטה הארגון של המפלגה. אין זה מפתיע לאור העובדה שהוא הולך יד ביד עם המפלגה כבר חמש שנים, מאמין בה ובדרך שלה, ולכן עושה את מרב המאמצים כדי לקדם אותה, ולא, זה לא רק בשביל לזכות בכיסא המיוחל.
"התמיכה היא אדירה". קושניר וליברמן בנתיבות. צילום: אליהו הרשקוביץ
"את רוב היום אני עושה ברחוב, מסתובב במטות, פוגש פעילים ותומכים וגם את המתלבטים. אני מתחיל את היום שלי מוקדם בבוקר וחוזר מאוחר בלילה", הוא משתף. לדבריו, הוא חש תמיכה אדירה בשטח, כמעט מכל כיוון. גם מכיוונים שעבורו מפתיעים מעט, אך משמחים בהחלט. "התמיכה היא אדירה, גם במקומות שאנחנו לא רגילים אליהם, כמו אזור תל אביב וגוש דן", הוא אומר, "אני מרגיש את האהדה של החבר’ה הצעירים, שהבינו שקיבלנו כאן הזדמנות שנייה לקחת את המדינה לכיוון הנכון. אנחנו צועדים לכיוון מדינה ליברלית וחופשית ולא הלכתית. ולכן מצטרפים אלינו עוד ועוד אנשים חדשים, שבפעם הקודמת לא היו איתנו או שבחרו לא להצביע בכלל".
לדבריו, מדינת ישראל נקלעה למערכת בחירות נוספת בשל העובדה שהמפלגה, בעיקר העומד בראשה, היא מפלגת עקרונות, שאינה מתכוונת לוותר עליהם בשום מחיר. "זה מה שהאזרחים מבינים עכשיו, כי הוכחנו שאנחנו עומדים על העקרונות שלנו. הכיסא מעניין, אבל רק אחרי שהעקרונות שלנו מקבלים תוקף", מסביר קושניר. "אנשים הבינו, הלכה למעשה, מה זה אומר לחיות במדינת הלכה. הם רואים שהמצב הביטחוני מתדרדר, פלוס בור תקציבי מאוד גדול ועוד ועוד. אנחנו שמים את כל הדברים על השולחן, מציעים אלטרנטיבה אמיתית למדינה ליברלית וממשלה רחבה. ישראל ביתנו היא הערבון היחיד לכך שתוכל לקום כאן ממשלה ללא חרד"לניקים, חרדים וקיצונים. זה מה שאני אומר לכאלה שעדיין מתלבטים, ויש הרבה. אני נותן דוגמאות ומסביר מה ניתן לשנות ואיך אנחנו נעשה את זה".
"ישראל ביתנו היא הערבון היחיד לכך שתקום ממשלה ללא חרדים". אביגדור ליברמן. צילום: אוליבייה פיטוסי
"היה משבר"
קושניר (40) נשוי לאלונה, מנהלת סניף פרופורציה באשקלון ואב לליאל, בת 9, תלמידת כיתה ד' בבית הספר כוכב הצפון. הוא עלה ארצה מאוקראינה בשנת 1992, כשהיה בן 13, יחד עם אימו וסבו והחל את לימודיו בכיתה ט’ בבית הספר אורט אפרידר. סיפורה של המשפחה הוא סיפור העלייה הגדולה של שנות ה-90, על כל קשיי הקליטה וההתאקלמות במדינה הזרה.
"זה היה משבר", הוא אומר. "המנטליות השונה והעובדה שהמצב הכלכלי לא היה מזהיר, וגם לא היינו משפחה מלאה. אז לא היה פשוט בכלל".
חודש בלבד אחרי שעלו הבין קושניר הצעיר שעליו לסייע בפרנסת המשפחה והחל לעבוד בסחיבת ארגזים. "הייתי בחור חזק, ספורטיבי והיה לי כוח, אז עבדתי בכל מיני עבודות מהסוג הזה", הוא נזכר. זמן קצר אחר כך מצא עבודה כפועל על משאית לפינוי אשפה: "אני הייתי מאלה שעומדים באוטו זבל מאחורה ומפנים את הפחים. הייתי קם כל יום מוקדם בבוקר והולך לעבוד. חוזר הביתה בשעה שבע בבוקר, זורק את הבגדים המלוכלכים בחוץ, נכנס, מתקלח והולך לבית הספר. זאת הייתה תקופה של הישרדות".
"המדינה קיבלה אותי". קושניר משתתף במיזם "נשק וסע". צילום פבל
את העובדה שהוא שרד את התקופה הזאת ואפילו עבר אותה בהצלחה הוא זוקף בעיקר לזכותה של המחנכת שלו באותם ימים יפה צרפתי: "מחנכת מדהימה, מאוד עזרה לי והצליחה לכוון אותי למקומות הנכונים. היינו סוג של נוער בסיכון, והרבה מאוד מילדי העולים שהכרתי לא הצליחו לעלות על המסלול הנכון. אני הצלחתי הרבה מאוד בזכות האישה הזאת. אנחנו עד היום בקשר, ואני חייב לה הרבה מאוד".
גם הגיוס לצה"ל היווה עבורו תחנה נוספת בדרכו על המסלול הנכון. כבר לפני הצו הראשון היה לו ברור שהוא הולך להתגייס ליחידה קרבית, והוא החל במסע שכנועים של אימו. הוא הצליח, התגייס לגבעתי, בהמשך יצא לקורס קצינים, שירת כמ"פ והשתחרר בדרגת סרן.
למה היה חשוב לך להתגייס לקרבי? "כעולה, הבנתי שהמדינה קיבלה אותי, למרות שלא הייתה חייבת ונתנה לי את כל מה שנתנה. מדינת ישראל שימשה כסוג של מקלט מכל אותם החיים במדינת המוצא, שלא היו פשוטים בעיקר בשל האנטישמיות. המדינה קיבלה אותי, ואני הרגשתי שהשירות הקרבי בצבא הוא סוג של חוב למדינה. אני חושב שאצל הרבה מאוד עולים יש תחושה שהמדינה הזאת עבורם היא לא משהו שהוא מובן מאליו כי נלחמנו להגיע לכאן ונלחמנו כדי להשתלב, עם הרבה כוח רצון ומשמעת. כשאתה מבין שמשהו הוא לא מובן מאליו, אתה מנסה לשמור עליו בכל הכוח".
"אין סיבה שבשדרות יהיו הטבות מס ובאשקלון לא". קושניר. צילום: פבל
אתה מרגיש שהצבא חיבר אותך עוד יותר להוויה הישראלית? "בוודאי. אין ספק שמעבר להכול, הצבא הוא גוף חשוב בהתפתחות הישראליות. אתה פוגש אנשים שונים, מרקעים שונים ומקומות שונים. אלה אנשים שלא היית פוגש בשום מקום אחר, והם חושפים בפניך את כל הפסיפס הזה של החברה הישראלית. השירות הזה הופך אתכם ל’ביחד’, וזה לא משנה אם אתה מאשקלון או מתל אביב או אם אתה רוסי או מרוקאי. בצבא נוצרת חברות חזקה ללא הבדלים, כזאת שנשארת איתך לכל החיים".
הדרך למעלה
בתום השירות הצבאי החל קושניר לימודי תואר ראשון בכלכלה באוניברסיטה העברית ובמקביל התגייס לשירות הביטחון הכללי, ששם שירת שמונה שנים, ובמהלכן עשה גם תואר שני במינהל עסקים עם התמחות במימון. "בשב"כ התחלתי באבטחה והמשכתי למגוון תפקידי שטח, שקשורים למודיעין. זה היה ללא ספק מקום עבודה איכותי עם שגרת עבודה מאוד מעניינת, שתורמת המון לביטחון המדינה".
למפלגת ישראל ביתנו הצטרף בשנת 2014, כשהיה נציג ארגון הג’וינט בבלארוס, ובמסגרת תפקידו סייע לקהילה היהודית שם. טבילת האש הראשונה שלו בפוליטיקה הישראלית הייתה במערכת הבחירות הקודמת, אז הוצב במקום ה-17 ברשימת המפלגה: "הגעתי מתוך אמונה שהגיע הזמן לשנות דברים. זה היה מקום לא ריאלי בעליל, אבל העקרונות והדרך קסמו לי".
"החרדים סוחטים את המדינה כדי לממן אותם". קושניר בכנס של המפלגה
מערכת הבחירות הסתיימה, וכצפוי קושניר מצא את עצמו בחוץ, וישראל ביתנו לא נכנסה כלל לקואליציה. הוא המשיך בדרכו ומונה למנכ"ל חברת מימון גדולה. זמן קצר אחר כך נכנסה ישראל ביתנו לקואליציה, וקושניר קיבל משרת העלייה והקליטה סופה לנדבר הצעה לתפקיד שלא היה יכול לסרב לו – מנכ"ל המשרד. הוא הסכים מיד, עבר הליך מיונים מפרך ובסופו קיבל את התפקיד.
שנתיים וחצי כיהן בתור מנכ"ל המשרד לקליטת עלייה, כשבמקביל היה גם ראש נתיב – גוף הפועל כיחידת סמך במשרד ראש הממשלה ותפקידו להגיע אל היהודים בברית המועצות לשעבר ולעודד את זיקתם לישראל. "היה מאוד מאתגר, אבל אני יותר משמח שעשיתי את התפקידים הללו. זו הייתה עבורי, כעולה, סגירת מעגל. משרד העלייה והקליטה הוא אחד מהמשרדים היותר ציוניים שיש בממשלה שלנו".
הוא היה יכול להמשיך את דרכו בשלל תפקידים בכירים במגזר העסקי, זאת בעיקר בשל הרזומה העשיר שלו והידע הרב שצבר במהלך השנים. אולם הוא החליט שלא לנטוש את הזירה הפוליטית ולקחת שוב חלק בבחירות לכנסת. לדבריו, ההחלטה הזאת להתמודד שוב מהווה עבורו המשך טבעי של הדרך שבה בחר ללכת, והוא כבר הוכיח בעבר שאינו נמנה עם אלה המוותרים בקלות. וכך, במקום להתרווח בנחת על כיסא מנהלים רחב, בחדר ישיבות ממוזג, הוא מוצא את עצמו בימים אלה מתרוצץ ממקום למקום.
"יש לי ילדה בת 9 שגדלה במדינה". קושניר ובתו ליאל. צילום: פבל
אתה שואל את עצמך לפעמים למה היית צריך את כל זה? "לא. יש לי ילדה בת 9 שגדלה במדינה, ואני חושב שזה נכון לבחור את הדרך הזאת. זו הדרך האפקטיבית ביותר לשינוי המציאות בישראל. אני נמצא עם חבורה מאוד רצינית, צעירה ותוססת שבאה לעשות שינוי. הפעילות שלנו היא ממקום אמיתי של רצון להפוך את המדינה הזאת למקום טוב יותר לחיות בו".
אבל אז נקלענו למאבקי אגו ומלחמה על כיסאות שהובילו אותנו למערכת בחירות נוספת ומיותרת, ויש שאומרים שהאשמה נופלת על יו"ר המפלגה שלך. "במערכת הבחירות הקודמת אמרנו בצורה מפורשת שאנחנו הולכים להמליץ על נתניהו לראשות הממשלה. אבל לא מדובר כאן באהבה ללא תנאים בין אבא לבן. יש כאן תנאים ועקרונות. המלצנו לנשיא על נתניהו, באנו בידיים נקיות לנהל משא ומתן, אבל קיבלו אותנו כמובן מאליו ולא התייחסו לדרישות שלנו בצורה רצינית. ליברמן כינס מסיבת עיתונאים כדי לומר בצורה פומבית שיש לנו חמישה עקרונות, שלא נתפשר עליהם. זה היה גם כדי שהצד השני יבין שאנחנו רציניים. נתניהו מנגד ניסה לנהל מאחורי גבנו משא ומתן עם מפלגות השמאל. הוא עשה ניסיון פאתטי, לדעתי, לקנות חברי כנסת מכל מיני סיעות, כולל הסיעה שלנו. לכן מי שנכשל בניהול המשא ומתן זה נתניהו. בסופו של דבר הוא היה גם זה שהציע את פיזור הכנסת. אז לבוא ולהגיד שאנחנו אשמים בבחירות הללו זה ציני וגם לא נכון עובדתית".
"נתניהו נכשל במשא ומתן". צילום: אורי קריספין
ובדיעבד, לא נכון היה להתפשר כדי לא להיגרר לבחירות, שגם העלות הכספית שלהן גבוהה מאוד? "כמו שאמרתי, אנחנו לא נתפשר על עקרונות שלנו ושל אלה שבחרו בנו. דיברנו על הדברים האלה לפני מערכת הבחירות, במהלכה וגם בסופה, אנחנו מאוד עקביים. חוק הגיוס הוא סמל, הם ניסו לקחת את הליבה של החוק, להוציא מהחקיקה הראשית ולהעביר להחלטת הממשלה. שזה למעשה להוציא את החוק מתוכן. וזאת שערורייה. נתניהו לא הלך איתנו ונכנע לדרישות החרדים, שעל פי השמועות היו אמורים לקבל כ-10 מיליארד בשנה, כפול ארבע שנים זה 40 מיליארד. רק לסבר את האוזן, מערכת הבחירות עולה למדינה כ-2.5 מיליארד. זה חשבון פשוט. לנתניהו קל יותר ללכת עם החרדים, כי אפשר לשלוט בהם. הם רואים רק כסף, להם אין עקרונות, ולכן ברור שההתנהלות מולם פשוטה יותר".
ימין, שמאל, ימין
לפני כשבועיים הודיעה מפלגת ישראל ביתנו כי חתמה הסכם עודפים עם מפלגת כחול לבן, מהלך שקומם נגדה חברי כנסת מהליכוד. אפילו ראש הממשלה, ששהה באותה עת בביקור המסוקר באוקראינה, מיהר לשגר סרטון היישר מקייב, ובו תקף את ליברמן ואמר שמי שיבחר בו יקבל ממשלת שמאל.
"זה פשוט עוד ניסיון פאתטי של נתניהו להפוך משהו טכני למשהו עקרוני", אומר קושניר. "הסכם עודפים מדבר על שאריות מנדט וחתמנו עליו כדי לא לאבד קולות. אם הקואליציה שאנחנו מדברים עליה תכלול אך ורק את הליכוד, ישראל ביתנו וכחול לבן, אנחנו למעשה משאירים את הקולות אצלנו. אנחנו לא היינו מוכנים לוותר על הקולות של הבוחרים שלנו. מפלגת הליכוד רצה ימינה ולא נתנה לנו שום אופציה. אז בא נתניהו ואומר, ‘הנה תראו, ליברמן הלך שמאלה’. ואם נמשיך עם ההיגיון הזה, אז נתניהו, שחתם עם סמוטריץ’, הולך למדינת הלכה. זו ספינולוגיה. אנשים לא מטומטמים ומבינים שבן אדם שגר בנוקדים, בלב השטחים, לא יכול להיות שמאל. זה זלזול של נתניהו בציבור הבוחרים".
"בן אדם שגר בהתנחלות נוקדים לא יכול להיות שמאל". ליברמן ברצועת עזה. צילום: אריאל חרמוני/משרד הביטחון
לדבריו, התמונה האמיתית נראית בבירור, כשמנתחים את העובדות ורואים על אילו מהלכים הצביע נתניהו עצמו בעד: "על תכנית ההתנקות הוא הצביע בעד ארבע פעמים, בעוד שליברמן היה נגד ויצא מהממשלה. נתניהו הוביל את שחרור המחבלים בעסקת שליט, חלקם אגב כבר הספיקו לרצוח עוד ילדים. ליברמן התנגד. בנוסף, ממשלה שמאפשרת העברת כספים לארגוני טרור היא לא ממשלת ימין. ליברמן התפטר כי אי אפשר להשלים עם המציאות הזאת. נתניהו טוב בדיבורים, אפס מעשים".
ולמרות זאת, אתם עדיין רואים בו אופציה להמלצה לראשות הממשלה? "קודם כול הוא צריך לראות בנו אופציה להרכבת הממשלה. ממשלה רחבה, שתורכב ממפלגות הליכוד, כחול לבן וישראל ביתנו. לא נשב, בשום אופן, בממשלה שתכלול מפלגות חרדיות, חרד"ליות ושמאל. ככל שנהיה חזקים יותר, כך לא תהיה ברירה אלא להקים את הממשלה איתנו. אם תהיה זו ממשלה לאומית-ליברלית, נמליץ עליו, אין סיבה שלא. אנחנו מדברים על עקרונות ועובדות, לא פוסלים אף אחד באופן אישי, לא את נתניהו ולא את גנץ. הראשון שיכריז על כך שהוא מוכן להקים ממשלה לאומית-ליברלית רחבה, ללא החרדים, אנחנו נתמוך בו".
"לא פוסלים אף אחד". בני גנץ ובנימין נתניהו. צילום: ניר כפרי
מאיפה באה ההתנגדות הגדולה לחרדים? "אנחנו מפלגה שמאמינה שצריך לשמור על צביונה היהודי של המדינה, על ערכים ומסורת, אבל אנחנו נגד כפייה דתית. לא יכול להיות שהמדינה מתערבת לנו במה אנחנו אוכלים, איך אנחנו מתחתנים ומתי אנחנו נוסעים. זה לא עניינה של המדינה, זה עניינו של הפרט. כל עוד נשמר הסטטוס קוו, לא הייתה לנו בעיה לשבת עם החרדים, אבל זה כבר לא כך, והם צוברים כוח. בבחירות הקודמות היו להם 16 מנדטים, זה למעלה מ-10% בכנסת. נוצר מצב שבו כל מה שהם מנסים לעשות זה לשמר את הקהילה שלהם בגטו ועוני, ללא גיוס לצה"ל, ללא השכלה וללא כלים ומיומנויות להצליח בשוק התעסוקה המודרני. כשמהצד השני, סוחטים את המדינה כדי לממן אותם ומנסים להנציח את השיטה שלהם. וזה רק הולך ותופס תאוצה. אנחנו לא נגד הקהילה החרדית, אנחנו נגד סחטנות פוליטית. להפך, אין לנו בעיה עם הקהילה החרדית, אנחנו רוצים לחבר אותם להוויה הישראלית ולתת להם כלים להשתלב ולהצליח".
ואת זה עושים באמצעות חוק הגיוס? "גם. צה"ל הוא גורם חשוב לשילוב בתוך המדינה ומחבר את האנשים להוויה הישראלית, ולכן אנחנו רואים בשירות חשיבות גדולה. אנחנו גם נדרוש לימודי ליבה בכל מוסדות החינוך המוכרים שלהם".
האם רוטציה בין גנץ וליברמן זה דבר שנמצא על השולחן? "ממש לא. אנחנו לא מעוניינים בשום רוטציה, אנחנו עם רגליים על הקרקע ורואים מה רוצה הבוחר. יש כאן מדינה שצריך לנהל אותה. כל הניסיון להפוך את זה לשאלת ה’מי יהיה ראש ממשלה?’ הוא סקסי ונחמד, אבל זה לא מעניין אותנו. מה שמעניין אותנו זה איך תיראה הממשלה, ולא מי יהיה ראש הממשלה".
"אנחנו רואים מה רוצה הבוחר". אלכס קושניר. צילום פבל
תכנית לאשקלון
לדברי קושניר, אם מערכת הבחירות הייתה כבר מאחורינו, סביר שליברמן כבר מזמן היה מתיישב שוב על כיסא שר הביטחון. לטענתו, הטענות שלפיהן ליברמן כביכול כשל בתפקיד בסיבוב הקודם, בעיקר מול החמאס, אינן אלא חטא למציאות. "בואו נעשה סדר", הוא אומר, "ליברמן נכנס לתפקיד במאי 2016, זה היה בעיצומה של אינתיפאדת הסכינים. מי שעוד זוכר, היה דבר כזה ונעלם. זה לא נעלם מעצמו, נעשו כאן פעולות שונות בתכלית ממה שעשו קודם לכן". לדבריו, בזכות תפקודו של ליברמן כשר ביטחון זכינו לשקט יחסי כעשרה חודשים, עד שהחלו צעדות השיבה על גבול הרצועה. "ברגע שזה התחיל היה שם תופת. צה"ל הגיב בצורה קשה מאוד, כולל מאות הרוגים מהצד שלהם, והסיפור התחיל לזלוג לירי תלול מסלול. ליברמן שם על השולחן תכנית פעולה צבאית בעזה. זה היה בחודש יולי, אחרי תקופת הבגרויות, כי רצינו לפגוע כמה שפחות בשגרת החיים של האזרחים בדרום. אבל נתניהו החליט לדחות את התכנית. ליברמן המשיך להתעקש, הגענו לסבב שבו ירו למעלה מ-500 רקטות לעבר יישובי הדרום. ומה עשה נתניהו? שילם לחמאס. ליברמן קם ועזב. זה הסיפור. בקבינט המדיני-ביטחוני יש 11 שרים, ליברמן היה רק אחד. במקום להתעסק בסיכול החמאס, נתניהו מתעסק בסיכול פוליטי של ליברמן".
למה לדעתכם נתניהו עושה את זה? "כי הוא עסוק, קודם כול, בשרידות הפוליטית של עצמו. כל מי שיביא תכנית, טובה ככל שתהיה, התכנית הזאת תסוכל כי היא עלולה להביא ליתרון אלקטורלי לכל מי שהוא לא נתניהו. אותו דבר לגבי עונש מוות למחבלים, שעבר קריאה טרומית, אבל בסוף נתניהו החליט לדחות ועשה הכול כדי לטרפד. ולמה? כי הוא הבין שזה יהווה יתרון אלקטורלי לישראל ביתנו. אז ליברמן עשה כל מה שיכל וניסה להוביל מדיניות, אבל כשראה שהיא לא מתקבלת ובמקום זה נתניהו הולך להסדרה מול האויב, הוא קם ויצא. אגב, גם הנושא הזה עלה, כמובן, במהלך המשא ומתן בין ליברמן לנתניהו ולא נכנסו לקואליציה, בין היתר, כי גם כאן לא היו הסכמות".
"נלחמנו כדי להשתלב". קושניר עם האישה אלונה. צילום פבל
אז איך זה ישתנה הפעם? "דבר אחד ברור, בחירות נוספות לא תהיינה. אחרי הבחירות הללו תורכב ממשלה, ואנחנו רוצים שהיא תעסוק בכל הדברים החשובים והאתגרים שעומדים לפנינו. היום כולם יודעים שכל מי שיצביע ליכוד יקבל כעסקת חבילה את ליצמן בבריאות, דרעי בפנים, פרץ בחינוך, סמוטריץ’ בקבינט במקרה הטוב ושר בכיר במקרה הפחות מוצלח. זו היא הצבעה לליכוד".
איך קרה שגורמים מישראל ביתנו, גם באשקלון, עברו לליכוד? "הנציגה שלנו באשקלון היא ממלאת מקום ראש העיר סופיה ביילין, היא צועדת איתנו מספיק שנים, הייתה איתנו גם במערכת הבחירות הארצית וגם במוניציפלית. אנחנו דווקא מרגישים גידול בתמיכה באשקלון. השבוע היה לנו מפגש במטה שלנו בעיר והגיעו המון חבר’ה צעירים, שלא הזדהו איתנו מעולם. הם קודם כול באו לשמוע, שאלו שאלות קשות וקיבלו תשובות ישירות. הרוב אמר: ‘אנחנו איתכם’, הם מבינים שאנחנו היחידים שדואגים לאינטרסים שלהם. מעבר לזה שהיסטורית אשקלון תמיד הייתה אחד המעוזים של ישראל ביתנו, הפעם אנחנו מצפים להביא אפילו עוד יותר קולות".
ח"כ אביגדור ליברמן באשקלון
מה אתם מתחייבים לעשות עבור תושבי אשקלון? "בביקור שערך ליברמן באשקלון הוא הכריז שילחם למען הטבות לעיר. ליברמן לא זורק מילים לאוויר, ולכן ביקש ממני לפתח תכנית. היא תהיה מוכנה תוך כמה ימים, אנחנו נכריז עליה ונדרוש ליישם אותה. בין היתר, תכלול הטבות מס לתושבי העיר, אין שום סיבה שבשדרות יהיו ובאשקלון לא. בתחום התחבורה, אנחנו מדברים על היציאה הצפונית מהעיר לכיוון אשדוד, שם אמנם מרחיבים, אך יש רמזורים בהמשך הקטע, מה שיהפוך את אשקלון לעיר במצור. העיר גדלה, והתשתיות צריכות להיות מפותחות בהתאם, מה גם שעדיין הרבה מאוד מתושביה יוצאים לעבוד מחוץ לעיר. אז אנחנו מדברים על כביש רחב, בעל שלושה נתיבים וללא רמזורים והחיבור שלו עם העיר. צריך להקים תחנת רכבת נוספת, בדרום העיר, על מנת לתת מענה לשכונת אגמים. בנוסף, צריך לתת פתרונות מיגון לשכונות הוותיקות. גם הפיכת המכללה שלנו לאוניברסיטה נמצאת על הפרק והקמת פקולטה לרפואה. המכללה ובית החולים סמוכים אחת לשני, ואין שום סיבה שזה לא יקרה".
מה עם אזור עדיפות לאומית א’? "בוודאי. יש בעיר שני אזורי תעשייה, הצפוני והדרומי, פלוס פארק הייטק חדש. העסקים הללו חייבים לקבל את ההגדרה, כדי להקל עליהם וכדי למשוך עוד ועוד משקיעים לתוך העיר".
"הם דיברו והבטיחו אבל אף אחד לא עשה". יצחק כהן ואבי דיכטר. צילום: אורי קריספין
היו בעבר ח"כים ושרים מאשקלון, היו גם הבטחות. למה שנאמין שהפעם זה שונה? "נכון, היה את ח"כ דיכטר ואת גלעד ארדן ואיציק כהן מש"ס, חלקם היו גם שרים. הם דיברו והבטיחו, אבל אף אחד לא עשה. אני אומר שאנחנו הולכים להילחם כדי להוציא את התכניות הללו לפועל. אני, כאשקלוני, הולך להילחם על זה באופן אישי ולפצות את התושבים על אותם שנים שהפסדנו, בשל המדיניות הכושלת בדרום".
איזהו גיבור: בשבוע האחרון, עם פתיחת שנת הלימודים החדשה תש"ף, בין שער בלונים אחד למשנהו, שמתי לב בקשב רב לתופעה מאוד מעניינת – תם עידן המלוכה, ואנחנו בשיאה של תחרות אולימפית. זו אינה תופעה חדשה במיוחד, אך הצלחתי להתוודע ליותר "אלופים ואלופות" מאשר "נסיכים ונסיכות" ברגעי חיבוק, נשיקות ובכי של פרידה. אני מתכוונת כמובן לסלנג ההורי-מורי שמעניק לכולנו מדליות על כל פעולה, מפשוטה ועד מורכבת, פיזית ורגשית. מכל עבר נשמעו ההורים הנרגשים וצוותי החינוך באמירות בסגנון "את אלופה, גאה בך!" או "אתה אלוף העולם!"
השבוע זה הצליח להורים של שגיא מוקי, הג’ודוקא הישראלי שזכה בתואר "אלוף העולם" בג’ודו במשקל עד 81 ק"ג במסגרת אליפות העולם שהתקיימה בטוקיו. אצלם הגאווה ההורית היא מעבר לסלנג, היא ממשות של הישגיות וחתירה למצוינות. לא לחינם הם נתנו לו את השם שגיא (נשגב, מורם), הילד שלהם הוא באמת אלוף העולם! למעשה, הוא אלוף העולם שלנו כי לניצחון יש הרבה הורים, והכישלון הוא יתום. בשמחת גאווה לאומית ניכסנו לעצמנו את אליפות העולם, וזה בסדר כי זה טבעם של ניצחונות ייצוגיים – הם מרחיבים את הלב ותוקעים עליו דגל.
עינב קורן
באותה נשימה נוכחנו לגלות שהיכן שיש דגל והמנון מִטשטש הגבול בין ספורט לפוליטיקה. הג’ודוקא האיראני סעיד מולאי, מתחרה ראוי בהחלט ונושא תואר האליפות אשתקד, נאלץ להפסיד בעל כורחו בשלב חצי הגמר בשל לחצי מדינתו. האיראנים, שהבינו את גודל המעמד של תחרות ספורטיבית (אפילו כזו שכרוכה בהתגוששות), החליטו לנהוג באופן הכי לא ספורטיבי שיש ולבייש את האלוף שלהם.
סרטון ההודאה של מולאי שרץ ברשת, ובו הוא מתאר את השתלשלות העניינים פשוט שובר את הלב. הניגוד הכואב העולה מדמותו החסונה אל מול דמעות תבוסתו הכפויה גרם לי לנדוד במחשבות אל הוריו. באיזה מתח הם בוודאי שרויים, בין גאווה עצומה בהישגיו לדאגה הגדולה לחייו שמא לא ייכנע לפשיזם האיראני. הנה, בנם סעיד, שפירוש שמו הוא מאושר, בר מזל, אינו אלא מדוכא ומושפל.
עד כמה מאיימים זה על זהותו של זה שני הצעירים הללו בני ה-27 מחוץ לזירה התחרותית? עד כמה מְסַכֵּן הישראלי את כבודו של האיראני ובאיזה מחיר? הרי כבודו של מולאי נרמס על ידי נציגי מדינתו, עוד בטרם התמודדו זה מול זה. מולאי אמנם הפסיד, ולשמחתנו מוקי ניצח, אך בחירתו הפומבית של מולאי שלא להיכנע לפוליטיקה ולפרגן ליריבו באינסטגרם ראויה להילמד כשיעור חשוב על מי הם אלופים.
אנה גורשנוב, עשתה הכל כדי שהיא תוכל לעבוד בראש שקט. היא עובדת בחינוך המיוחד ולכן רשמה את בנה הקטן לצהרון. אלא שאז נפתחה שנת הלימודים והפתעה, "הגענו לראשון לספטמבר, הגננת רושמת שיש שלושה ימי הסתגלות, אחרי זה הילדים אמורים לקבל צהרון, אני שואלת אמא אחת ועוד אחת וכולם אומרים שלא יודעים. אני פותחת קבוצת וואטסאפ ומגלה שאנחנו כן בתפוסה מלאה אבל אין צהרון. פנינו למשרד החינוך, התקשרתי למשרדי הממשלה, התקשרתי לאחראית ואמרו שהבעיה היא באזור הדרום. נתנו לי מספר תפני לעירייה".
ראש העירייה תומר גלאם עם ילדי צהרון. צילום: דוברות עיריית אשקלון
אנה כעובדת בתחום החינוך החלה את עבודתה גם ב-1 לספטמבר, אבל היא נאלצת לצאת מוקדם מדי יום, "כל יום יוצאת ב1 וחצי ולא יכולה לעבוד בצורה תקינה. זה פוגע בעבודה שלי, אני לא יכולה לבוא כל פעם למעסיק ושאול אם אני יכולה לצאת? בעלי עובד מחוץ לעיר ולא יכול לבוא מהרצליה להוציא את הילד. אם אני לא מוצאת פתרון קרוב, אני מפוטרת. למה אני צריכה לאבד את הביטחון הכלכלי שלי בגלל שעיריית אשקלון ומשרד החינוך מתנערים מאחריות?".
בשעה 14:00 הגן ריק. חצר גן ילדים באשקלון. צילום: פוטו יוסי את עוזי
בגני הילדים בדרום העיר פועלת מסגרת הצהרונים מיל"ת על ידי רשת פיכמה, מדובר כ-ב-35 גנים, וזאת בשונה מהצהרונים של העירייה שכולם יצאו לדרך ב-1 לספטמבר. מיל"ת שזה פרויקט של משרד החינוך פועל בעיר כבר כמה שנים ומסתבר שזאת לא הפעם הראשונה, "גם בשנה שעברה פתחו אחרי חודש וחצי את הצהרונים, מלא הורים ניסו לקבל החזר על החודש וחצי ואיזה ביורוקרטיה זה היה לקבל בחזרה", מספרת לירון אם לתאומים. "אני נרשמתי בזמן, במהלך החופש הגדול. הבאתי את התאומים, היומיים הראשונים הם הסתגלות וכבר נתתי סידור עבודה לשעות רגילות ואז הגענו לגן, והגננת אומרת שאין צהרון. זה פוגע לי בעבודה, אני עובדת במשרה ממשלתית, לא יכולה לומר שפתאום אני הולכת ואני לא מתאימה לשעות אני עובדת מ-7 עד 4 ומוצאיה את הילדים ופתאום כל יום אני צריכה לצאת ברבע לשתיים, אבל את הכסף הם התחילו לקחת כבר מאוגוסט. אני הייתי בטוחה שיהיה צהרון, זה נורא מאכזב, הייתי בטוחה שיהיה סידור לילדים".
שתי חוויות שקרו לי השבוע גרמו לי לתהות על קנקנם של שני העולמות, ובעצם לעשות ביניהם הפרדה, אם כי לא מוחלטת. הקשר בין העולם הווירטואלי, שהידיים על המקלדת שולטות בו ומכתיבות אותו, ובין המציאות היום-יומית שאנשים אשכרה מדברים אחד עם השני ורואים זוג עיניים.
אכתוב על שני המקרים. האחד מסמל את המהירות שבה אנחנו בוחרים לשנוא, לכעוס על אדם אחר, שאולי בחיים היום-יומיים, במציאות, הרגש הזה כלפיו לא היה מתקיים. אמחיש במה שאירע לי כדוגמה. מישהי שאני לא מכירה כתבה לי הודעת נאצה ארוכה בפייסבוק. אני לא יודעת מי היא, ומה "הדליק" אותה. אני משערת שאולי הדעות שלי, והאמת היא שלא ממש סיקרן אותי לברר. השבתי לה בהודעה חזרה שאין לי מושג מה פשר ההודעה, מי היא ומה היא רוצה, והשיחה שלא התחילה הסתיימה.
באופן מקרי פגשתי את אותה בחורה בתל אביב לצד מכרה שלי. אמרתי לשתיהן שלום, הצגתי את עצמי, ומשום מה היא לא שיתפה פעולה, וכל זה כשאין לי מושג שזוהי אותה בחורה שמיהרה לשנוא על המקלדת אישה שהיא לא מכירה. לאחר מכן, כשהחברה המשותפת הציגה אותה, זיהיתי אותה ואמרתי לה בחיוך: "אה, זו את ששלחת לי לבבות בהודעות בפייסבוק, בואי נדבר". היא כמובן סירבה, אבל הלהבות שהיו בעולם הווירטואלי נעלמו כלא היו, ומילה אחת רעה לא נאמרה לשם שינוי.
זה בעיניי מקרה אחד שמאפיין דפוס מסוים של לא מעט אנשים ומראה שהקשר בין העולמות לא תואם, ועולם אחד קיצוני יחסית לאחר. אנשים לא מתבטאים פנים מול פנים כמו שהם כותבים. החום האנושי וגלי האנרגיה בין האנשים כשהם עומדים אחד מול השני מקרבים יותר ומעוררים אמפתיה ומצליחים לעורר קצת יותר אהבת חינם היכן שהרשת הווירטואלית כושלת ובעיקר מצליחה לזרוע שנאה שמוכתבת על פי כללי הרשת המקצינים בין אנשים.
חשיבות הפעילות הגופנית בקרב הגילאים הצעירים היא רבה. הפעילות מונעת מחלות, חשובה בהתפתחות הגופנית, בהתפתחות הנפשית, חשובה בהתפתחות הקוגניטיבית ומסייעת להשתלבות חברתית תקינה.
כיום, ישנה ירידה באחוזי הילדים המתאמנים באופן קבוע, עובדה זו מובילה לעליה חדה בשכיחות מחלות כמו ההשמנה שהיא מחלה כרונית, אציין שבעבר מחלה זו הייתה שכיחה אצל האוכלוסייה הבוגרת יותר. לכן אחוז ניכר מהילדים והמתבגרים השמנים סובלים מעמידות לאינסולין, מצב זה יכול להתפתח בהמשך לסוכרת (הסוג שהיה נפוץ בעבר אצל מבוגרים) .
בנוסף, סיבוך שכיח בקרב ילדים שסובלים מהשמנה הינו הפרעה בתפקוד השומנים בדם המתבטא גם ברמות כולסטרול גבוהות ובעיקר ברמות גבוהות של הכולסטרול הרע, המגביר את הסיכון להתפתחות טרשת עורקים.
ועוד חשוב לנו שהילדים יעסקו בפעילות גופנית סדירה עקב היתרונות הבאים: – פעילות גופנית גורמת להנאה וסיפוק עצמי רב. – הפעילות תורמת לשיפור הערכה עצמית, דימוי עצמי וכן גם לביטחון העצמי. – הפעילות בקבוצות מקדמת מערכות חברתיות ומקדמת את היכולת לעבוד בשיתוף פעולה. – מפתחת מיומנות תנועה, קואורדינציה, שיווי משקל, כח סיבולת ויציבה. – לפי מחקרים בשנים האחרונות הפעילות אף עשויה להשפיע על מבנה המוח שלהם. הם משיגים יכולת ניצול חמצן משופר ובעל נפח גדול יותר של החומר האפור בקליפת המוח שחיוני לעיבוד שפה וקריאה ועל כן הם עשויים להצליח יותר בלימודים.
לאור עובדות אלו ברור לנו שנכון ואף מומלץ ביותר להתחיל בשינוי הרגלי חיים כבר מגיל צעיר, זאת על ידי חינוך להגברת הפעילות הגופנית והתזונה הנכונה בגילאי הילדות המוקדמות .
הצעקות הבוקעות מהשיחה המוקלטת בין ביבי לשר איוב קרא ממחישות לי ולכל מי שהיה לו ספק עדיין כמה האיש נמצא חזק בכל ניואנס בתקשורת. לא פעם טענתי כאן שהתקשורת ברובה פשוט סימנה אותו כיעד לחיסול. הקלטת של קרא / ביבי פשוט מחזקת את הטיעון שלי, לפחות ככל שהדבר נוגע לסיבה המרכזית. והסיבה המרכזית היא שביבי נתניהו, אשף התקשורת, פשוט זיהה את כוחם הבלתי מרוסן של כל הרשתות האלה וגמר אומר לייצר מאזן כוחות באמצעות התערבות במנגנון.
האזינו להקלטות נתניהו-קרא:
תאמרו לי אתם, איפה יש עוד מדינה שבה גופי תקשורת הממומנים על ידי טייקונים וחולשים על נתח שוק התקשורת עושים מהלכים להפלת ראש ממשלה מכהן על ידי שטיפת מוחו של הציבור על בסיס יומי? ואחר כך מרימים גבה כשהוא עצמו מתערב במהלכים שמטרתם לסגור ערוץ שמבטא הלך רוח אחר, מביא קולות נוספים לשיח. כשזה קורה, זאת "התערבות בוטה של ראש הממשלה". הצחקתם אותו! בשורה התחתונה: תקשורת בעידן שלנו היא שם המשחק. ובמגרש הזה ביבי היה ויהיה תמיד שחקן מרכזי. חבל רק שממשיכים לכלות את זמננו עד לבחירות בקשקושים האלה. כי ביבי כמו ביבי גם מהלימון הזה מכין מיץ לימון.
פיני ביטון. צילום: פבל
קחו אוויר
בשבוע שעבר נכחתי בפגישה שבה התארח שר האנרגיה יובל שטייניץ בלשכתו של ראש העיר תומר גלאם. אין מצב שהייתי מתייחס לעצם קיום המפגש הזה אלמלא הגילוי מחד גיסא והבשורה מאידך גיסא. הגילוי הוא שזה כ-30 שנה אני ואתם פשוט הורעלנו יום-יום שעה-שעה. כן, תושבי אשקלון היקרים, במילים ברורות ובפה מלא השר שטייניץ אמר שכל דקה שהפיקו חשמל משריפת פחם פשוט הרעילו אותנו.
תמיד ידעתי שהזיהום באוויר לא בריא לי ולתושבי העיר. פשוט. בסיסי. אבל כשאני נחשף לרמות האלה של זיהום וכשהן מוצגות עובדתית מפיו של שר בממשלת ישראל, שאומר חד וחלק שזה רעל ממשי, זה קצת יותר ממפחיד, לא? טוב, מילא. לפחות יש בשורה. והבשורה היא שהטורבינה הזאת שכל השנים היתמרו ממנה העשן והרעלים הגיעה שעתה להיסגר סופית. לא חלקית, סופית.
מעבר להפקת ולייצור חשמל מגז, שזה כמובן מקטין למינימום את הסיכון שלו אנו חשופים, יש כאן גם בשורה כלכלית. אני כולי תקווה שהמהלך הזה שנמצא כעת באמצע הדרך יושלם ללא שיהוי, ונוכל לנשום לרווחה. אגב, לא נכנסתי לנבכים של הסיפור, אבל יודעי דבר סיפרו לי שזה לא רק מעשיר את קופת המדינה, אלא גם את קופת הרשות. אני לא נגד רווח כפול.
היועצת המשפטית של עיריית אשקלון עו"ד הילה רווח, הגישה תביעה נגד איש העסקים, משה ג'אן, המנכ"ל של קבוצת נ.ג'אן. רווח דורשת כי ג'אן יפצה אותה בסכום של 75 אלף ש"ח בגין דברים שכתב עליה.
על פי כתב התביעה שהוגש לבית משפט השלום באשדוד, הרקע לדברים הוא מחלוקת משפטית הנוגעת לפרויקט שאותו מבקש ג'אן להקים באשקלון, "התובעת היא קורבן של השמצות הנתבע, המבקש לקדם פרויקט עירוני, תוך התעלמות מחובותיו לציבור, באשר התובעת, במסגרת תפקידה, עומדת על זכויות הציבור. אשר על כן, הנתבע, שהוא קבלן ויזם, מעליל על התובעת, המשמשת כיועצת משפטית של עיריית אשקלון, ועושה עבודתה ללא רבב, כי היא מערבת פוליטיקה מקומית, כי היא 'מושחתת' וכי יש 'להקים ועדת חקירה' לבדוק את עניינה. לא פחות. מדובר בתופעת שיימינג מכוערת ומסוכנת, המהווה לשון הרע ודיבה, במלוא חומרתה, בה מבקש יזם לאיים, להפחיד, להשפיל ולייצר דה-לגיטימציה לעובדת ציבור. מדובר בהעלבת עובד ציבור ובפרסומי לשון הרע ודיבה".
משה ג'אן. צילום: תומר שונם הלוי
הפרסום הראשון עליו תובעת רווח את ג'אן התרחש בהתכתבות בינו לבין מנהל אגף רישוי ופיקוח על הבנייה בעירייה, כאשר לטענת רווח, ג'אן כינה אותה באותה התכתבות "מושחתת". "יובהר כי התובעת אינה 'מושחתת' בשום דרך, ואמירה זו כלפיה מהווה לשון הרע. הנתבע ייחס לה את היותה 'מושחתת' סביב סירובה לאשר לו את הפרויקט, בתנאיו שלו, נטולי כל מחויבות כלפי הציבור".
"משל היא עובדת עבור מתחרהו". רווח וגלאם
עוד נכתב כי לאחר מכן התנצל ג'אן על הדברים שכתב, אלא שלאחר מכן בהודעת מייל שכתב ג'אן ומוען למנכ"לית העירייה, אירית נתן ולבכירים נוספים, הוא טען כי מניעיה של רווח "אינם נקיים וכי היא 'שלחה את אחיה' כדי לשכנע את הנתבע להימנע מתמיכה במועמד במערכת הבחירות, כשהכוונה לראש העיר שנבחר לבסוף, מר תומר גלאם. בתמורה, היה והנתבע יתמוך במועמד 'מטעמה' של התובעת, ראש העיר הקודם למר גלאם, מר איתמר שמעוני, היא תשנה לכאורה את החלטתה המקצועית. המדובר בפרסום שני של לשון הרע וגם בגינו מוגשת תביעה זו", נכתב.
"פקידה עירונית שאין לה מעורבות פוליטית". רווח ושמעוני
יחד עם זאת בכתב התביעה, שהוגש באמצעות עו"ד רון לוונטל, הובהר כי רווח לא תמכה במועמד כלשהו בבחירות. "היא אשת מקצוע, פקידה עירונית שאין לה מעורבות פוליטית. בסך הכל התובעת שירתה 4 ראשי ערים שונים. אף לא אחד מאחיה יצר קשר עם הנתבע בטרם הבחירות, בנושא זה, והיא לא שלחה מי מהם לשוחח עם הנתבע. התובעת לא שינתה מדעתה, שהינה החלטה מקצועית גרידא, ולא התכוונה לעשות כן או הבטיחה לעשות כן, או התנתה זאת בתנאי כלשהו".
כוונות העירייה עד לפני מספר שבועות להפריט את השוק באשקלון בוטלו אך לפני שבועיים גילו הסוחרים כי אם לא הפרטה אז גזירות ונהלים חדשים שלדבריהם פוגעים בפרנסתם.
לפני שבועיים פרסמה מחלקת הפיקוד העירונית מודעה ובה נהלים חדשים.
הנהלים החדשים בשוק אשקלון
השבוע שלחו הסוחרים ובעלי הדוכנים בשוק הפתוח באשקלון, באמצעות באת כוחם, עו"ד תמר קידר דרישה לבטל את הנהלים החדשים.
במכתב טוענים 30 סוחרים כי ביטול יום שני כיום שוק, הינו בניגוד לחוק העזר העירוני וכי עצם קביעת דמי השימוש לדוכן והעלאתו בכ- 100% מהווה החלטה בחוסר סמכות של מחלקת הפיקוח.
השוק העירוני. צולם בדצמבר 2016. צילום: משרד מבקר המדינה
הסוחרים טוענים כי העלאת דמי השימוש מסך של 77 ש"ח ליום לסכום של 150 ₪ ליום מהווה החלטה בלתי חוקית וכי גם אם ראש העיר יחתום על הנהלים הרי שמועצת העיר לא היתה רשאית להסמיך את ראש העיר לקבוע את דמי השימוש על פי שיקול דעתו.
עו"ד קידר טענה במכתב כי עיריית אשקלון מעוניינת לפתור את בעיות הגירעון בתקציבה, באמצעות פגיעה בלתי סבירה ולא מידתית, במטה לחמם של סוחרים רבים, אשר עיקר פרנסתם הינו הדוכן בשוק הפתוח.
למעלה מעשור לאחר שירש את תפקידו של קודמו בעקבות שערורייה תקשורתית הודיע הווטרינר העירוני, ד"ר גדי שרביט, זה המנהל את המחלקה לשירותים ווטרינריים ותברואה על סיום תפקידו.
בעיריית אשקלון אישרו היום את הדבר ומסרו כי ד"ר שרביט "שימש כרופא וטרינר עירוני בעיריית אשקלון ב-20 השנים האחרונות וב-10 השנים האחרונות כמנהל השירות הווטרינרי העירוני האמון על שמירה על בריאות הציבור בעיר ומניעת מחלות זואונוטיות והרעלות מזון מחד ודאגה לרווחת בעלי חיים מאידך".
הוטרינר העירוני, ד"ר גדי שרביט. צילום: תומר שונם הלוי
ראש העיר, תומר גלאם, קיבל את מכתבו של הווטרינר, הודה לו על עבודתו לאורך השנים ואיחל לו הצלחה רבה בהמשך דרכו.
"לאחר כמעט 20 שנה בשירות הציבור בעיר אשקלון, אני מרגיש שמציתי את תפקידי כווטרינר עירוני והחלטתי לפנות לאופקים חדשים מרגשים ומאתגרים" כתב שרביט לראש העירייה והוסיף "אני מבקש להודות לכל חבריי לעבודה, שהיוו לי משפחה שנייה בתקופת חיים זו ונרגש לצאת לדרך חדשה".
רוצים להישאר מעודכנים? הצטרפו אלינו: ⇔⇔⇔
מעיריית אשקלון נמסר היום הווטרינר ישאר בתפקידו עד לחודש נובמבר וכי בימים הקרובים יפורסם מכרז חדש לאיוש התפקיד.
בעקבות השריפות הגדולות המכלות חלקים נרחבים מיער האמזנס בברזיל, תשגר ישראל משלחת לוחמי אש מכבאות והצלה לישראל המתמחים בשריפות שדה ויער.
חברי המשלחת
המשלחת, שצפוייה לצאת הערב לברזיל, תספק סיוע והעברת ידע וניסיון מקצועי לרשויות בברזיל, לרבות, ממשלת ברזיל, גורמי צבא וכבאות והצלה הפועלים באיזורי השריפות.
אלי כהן. צילום: אילן בורלא
המשלחת מונה 11 מומחים בתחומי חילוץ, הצלה, מודיעין ושריפות יער וחורש ובהם לוחם האש האשקלוני, אלי כהן, כוכב הסדרה "גיבורים". בראש המשלחת עומד תת טפסר, יאיר אלקיים, סגן מפקד מחוז צפון.
נציב כבאות והצלה לישראל מוביל את המהלך בארץ, כאשר את התיאומים בברזיל מנהלת שגרירות ישראל בברזיליה ונספח צה"ל במדינה.
