ימים עמוסים עוברים על אלכס קושניר מאשקלון, לשעבר מנכ"ל משרד הקליטה. בעיקר עכשיו, בישורת האחרונה לקראת הבחירות לכנסת ה-21. הוא מוצב כמספר 7 במפלגת ישראל ביתנו, אך לא הסתפק בכך וגם לקח על עצמו את תפקיד מנהל מטה הארגון של המפלגה. אין זה מפתיע לאור העובדה שהוא הולך יד ביד עם המפלגה כבר חמש שנים, מאמין בה ובדרך שלה, ולכן עושה את מרב המאמצים כדי לקדם אותה, ולא, זה לא רק בשביל לזכות בכיסא המיוחל.
"התמיכה היא אדירה". קושניר וליברמן בנתיבות. צילום: אליהו הרשקוביץ
"את רוב היום אני עושה ברחוב, מסתובב במטות, פוגש פעילים ותומכים וגם את המתלבטים. אני מתחיל את היום שלי מוקדם בבוקר וחוזר מאוחר בלילה", הוא משתף. לדבריו, הוא חש תמיכה אדירה בשטח, כמעט מכל כיוון. גם מכיוונים שעבורו מפתיעים מעט, אך משמחים בהחלט. "התמיכה היא אדירה, גם במקומות שאנחנו לא רגילים אליהם, כמו אזור תל אביב וגוש דן", הוא אומר, "אני מרגיש את האהדה של החבר’ה הצעירים, שהבינו שקיבלנו כאן הזדמנות שנייה לקחת את המדינה לכיוון הנכון. אנחנו צועדים לכיוון מדינה ליברלית וחופשית ולא הלכתית. ולכן מצטרפים אלינו עוד ועוד אנשים חדשים, שבפעם הקודמת לא היו איתנו או שבחרו לא להצביע בכלל".
לדבריו, מדינת ישראל נקלעה למערכת בחירות נוספת בשל העובדה שהמפלגה, בעיקר העומד בראשה, היא מפלגת עקרונות, שאינה מתכוונת לוותר עליהם בשום מחיר. "זה מה שהאזרחים מבינים עכשיו, כי הוכחנו שאנחנו עומדים על העקרונות שלנו. הכיסא מעניין, אבל רק אחרי שהעקרונות שלנו מקבלים תוקף", מסביר קושניר. "אנשים הבינו, הלכה למעשה, מה זה אומר לחיות במדינת הלכה. הם רואים שהמצב הביטחוני מתדרדר, פלוס בור תקציבי מאוד גדול ועוד ועוד. אנחנו שמים את כל הדברים על השולחן, מציעים אלטרנטיבה אמיתית למדינה ליברלית וממשלה רחבה. ישראל ביתנו היא הערבון היחיד לכך שתוכל לקום כאן ממשלה ללא חרד"לניקים, חרדים וקיצונים. זה מה שאני אומר לכאלה שעדיין מתלבטים, ויש הרבה. אני נותן דוגמאות ומסביר מה ניתן לשנות ואיך אנחנו נעשה את זה".
"ישראל ביתנו היא הערבון היחיד לכך שתקום ממשלה ללא חרדים". אביגדור ליברמן. צילום: אוליבייה פיטוסי
"היה משבר"
קושניר (40) נשוי לאלונה, מנהלת סניף פרופורציה באשקלון ואב לליאל, בת 9, תלמידת כיתה ד' בבית הספר כוכב הצפון. הוא עלה ארצה מאוקראינה בשנת 1992, כשהיה בן 13, יחד עם אימו וסבו והחל את לימודיו בכיתה ט’ בבית הספר אורט אפרידר. סיפורה של המשפחה הוא סיפור העלייה הגדולה של שנות ה-90, על כל קשיי הקליטה וההתאקלמות במדינה הזרה.
"זה היה משבר", הוא אומר. "המנטליות השונה והעובדה שהמצב הכלכלי לא היה מזהיר, וגם לא היינו משפחה מלאה. אז לא היה פשוט בכלל".
חודש בלבד אחרי שעלו הבין קושניר הצעיר שעליו לסייע בפרנסת המשפחה והחל לעבוד בסחיבת ארגזים. "הייתי בחור חזק, ספורטיבי והיה לי כוח, אז עבדתי בכל מיני עבודות מהסוג הזה", הוא נזכר. זמן קצר אחר כך מצא עבודה כפועל על משאית לפינוי אשפה: "אני הייתי מאלה שעומדים באוטו זבל מאחורה ומפנים את הפחים. הייתי קם כל יום מוקדם בבוקר והולך לעבוד. חוזר הביתה בשעה שבע בבוקר, זורק את הבגדים המלוכלכים בחוץ, נכנס, מתקלח והולך לבית הספר. זאת הייתה תקופה של הישרדות".
"המדינה קיבלה אותי". קושניר משתתף במיזם "נשק וסע". צילום פבל
את העובדה שהוא שרד את התקופה הזאת ואפילו עבר אותה בהצלחה הוא זוקף בעיקר לזכותה של המחנכת שלו באותם ימים יפה צרפתי: "מחנכת מדהימה, מאוד עזרה לי והצליחה לכוון אותי למקומות הנכונים. היינו סוג של נוער בסיכון, והרבה מאוד מילדי העולים שהכרתי לא הצליחו לעלות על המסלול הנכון. אני הצלחתי הרבה מאוד בזכות האישה הזאת. אנחנו עד היום בקשר, ואני חייב לה הרבה מאוד".
גם הגיוס לצה"ל היווה עבורו תחנה נוספת בדרכו על המסלול הנכון. כבר לפני הצו הראשון היה לו ברור שהוא הולך להתגייס ליחידה קרבית, והוא החל במסע שכנועים של אימו. הוא הצליח, התגייס לגבעתי, בהמשך יצא לקורס קצינים, שירת כמ"פ והשתחרר בדרגת סרן.
למה היה חשוב לך להתגייס לקרבי?
"כעולה, הבנתי שהמדינה קיבלה אותי, למרות שלא הייתה חייבת ונתנה לי את כל מה שנתנה. מדינת ישראל שימשה כסוג של מקלט מכל אותם החיים במדינת המוצא, שלא היו פשוטים בעיקר בשל האנטישמיות. המדינה קיבלה אותי, ואני הרגשתי שהשירות הקרבי בצבא הוא סוג של חוב למדינה. אני חושב שאצל הרבה מאוד עולים יש תחושה שהמדינה הזאת עבורם היא לא משהו שהוא מובן מאליו כי נלחמנו להגיע לכאן ונלחמנו כדי להשתלב, עם הרבה כוח רצון ומשמעת. כשאתה מבין שמשהו הוא לא מובן מאליו, אתה מנסה לשמור עליו בכל הכוח".
"אין סיבה שבשדרות יהיו הטבות מס ובאשקלון לא". קושניר. צילום: פבל
אתה מרגיש שהצבא חיבר אותך עוד יותר להוויה הישראלית?
"בוודאי. אין ספק שמעבר להכול, הצבא הוא גוף חשוב בהתפתחות הישראליות. אתה פוגש אנשים שונים, מרקעים שונים ומקומות שונים. אלה אנשים שלא היית פוגש בשום מקום אחר, והם חושפים בפניך את כל הפסיפס הזה של החברה הישראלית. השירות הזה הופך אתכם ל’ביחד’, וזה לא משנה אם אתה מאשקלון או מתל אביב או אם אתה רוסי או מרוקאי. בצבא נוצרת חברות חזקה ללא הבדלים, כזאת שנשארת איתך לכל החיים".
הדרך למעלה
בתום השירות הצבאי החל קושניר לימודי תואר ראשון בכלכלה באוניברסיטה העברית ובמקביל התגייס לשירות הביטחון הכללי, ששם שירת שמונה שנים, ובמהלכן עשה גם תואר שני במינהל עסקים עם התמחות במימון. "בשב"כ התחלתי באבטחה והמשכתי למגוון תפקידי שטח, שקשורים למודיעין. זה היה ללא ספק מקום עבודה איכותי עם שגרת עבודה מאוד מעניינת, שתורמת המון לביטחון המדינה".
למפלגת ישראל ביתנו הצטרף בשנת 2014, כשהיה נציג ארגון הג’וינט בבלארוס, ובמסגרת תפקידו סייע לקהילה היהודית שם. טבילת האש הראשונה שלו בפוליטיקה הישראלית הייתה במערכת הבחירות הקודמת, אז הוצב במקום ה-17 ברשימת המפלגה: "הגעתי מתוך אמונה שהגיע הזמן לשנות דברים. זה היה מקום לא ריאלי בעליל, אבל העקרונות והדרך קסמו לי".
"החרדים סוחטים את המדינה כדי לממן אותם". קושניר בכנס של המפלגה
מערכת הבחירות הסתיימה, וכצפוי קושניר מצא את עצמו בחוץ, וישראל ביתנו לא נכנסה כלל לקואליציה. הוא המשיך בדרכו ומונה למנכ"ל חברת מימון גדולה. זמן קצר אחר כך נכנסה ישראל ביתנו לקואליציה, וקושניר קיבל משרת העלייה והקליטה סופה לנדבר הצעה לתפקיד שלא היה יכול לסרב לו – מנכ"ל המשרד. הוא הסכים מיד, עבר הליך מיונים מפרך ובסופו קיבל את התפקיד.
שנתיים וחצי כיהן בתור מנכ"ל המשרד לקליטת עלייה, כשבמקביל היה גם ראש נתיב – גוף הפועל כיחידת סמך במשרד ראש הממשלה ותפקידו להגיע אל היהודים בברית המועצות לשעבר ולעודד את זיקתם לישראל. "היה מאוד מאתגר, אבל אני יותר משמח שעשיתי את התפקידים הללו. זו הייתה עבורי, כעולה, סגירת מעגל. משרד העלייה והקליטה הוא אחד מהמשרדים היותר ציוניים שיש בממשלה שלנו".
הוא היה יכול להמשיך את דרכו בשלל תפקידים בכירים במגזר העסקי, זאת בעיקר בשל הרזומה העשיר שלו והידע הרב שצבר במהלך השנים. אולם הוא החליט שלא לנטוש את הזירה הפוליטית ולקחת שוב חלק בבחירות לכנסת. לדבריו, ההחלטה הזאת להתמודד שוב מהווה עבורו המשך טבעי של הדרך שבה בחר ללכת, והוא כבר הוכיח בעבר שאינו נמנה עם אלה המוותרים בקלות. וכך, במקום להתרווח בנחת על כיסא מנהלים רחב, בחדר ישיבות ממוזג, הוא מוצא את עצמו בימים אלה מתרוצץ ממקום למקום.
"יש לי ילדה בת 9 שגדלה במדינה". קושניר ובתו ליאל. צילום: פבל
אתה שואל את עצמך לפעמים למה היית צריך את כל זה?
"לא. יש לי ילדה בת 9 שגדלה במדינה, ואני חושב שזה נכון לבחור את הדרך הזאת. זו הדרך האפקטיבית ביותר לשינוי המציאות בישראל. אני נמצא עם חבורה מאוד רצינית, צעירה ותוססת שבאה לעשות שינוי. הפעילות שלנו היא ממקום אמיתי של רצון להפוך את המדינה הזאת למקום טוב יותר לחיות בו".
אבל אז נקלענו למאבקי אגו ומלחמה על כיסאות שהובילו אותנו למערכת בחירות נוספת ומיותרת, ויש שאומרים שהאשמה נופלת על יו"ר המפלגה שלך.
"במערכת הבחירות הקודמת אמרנו בצורה מפורשת שאנחנו הולכים להמליץ על נתניהו לראשות הממשלה. אבל לא מדובר כאן באהבה ללא תנאים בין אבא לבן. יש כאן תנאים ועקרונות. המלצנו לנשיא על נתניהו, באנו בידיים נקיות לנהל משא ומתן, אבל קיבלו אותנו כמובן מאליו ולא התייחסו לדרישות שלנו בצורה רצינית. ליברמן כינס מסיבת עיתונאים כדי לומר בצורה פומבית שיש לנו חמישה עקרונות, שלא נתפשר עליהם. זה היה גם כדי שהצד השני יבין שאנחנו רציניים. נתניהו מנגד ניסה לנהל מאחורי גבנו משא ומתן עם מפלגות השמאל. הוא עשה ניסיון פאתטי, לדעתי, לקנות חברי כנסת מכל מיני סיעות, כולל הסיעה שלנו. לכן מי שנכשל בניהול המשא ומתן זה נתניהו. בסופו של דבר הוא היה גם זה שהציע את פיזור הכנסת. אז לבוא ולהגיד שאנחנו אשמים בבחירות הללו זה ציני וגם לא נכון עובדתית".
"נתניהו נכשל במשא ומתן". צילום: אורי קריספין
ובדיעבד, לא נכון היה להתפשר כדי לא להיגרר לבחירות, שגם העלות הכספית שלהן גבוהה מאוד?
"כמו שאמרתי, אנחנו לא נתפשר על עקרונות שלנו ושל אלה שבחרו בנו. דיברנו על הדברים האלה לפני מערכת הבחירות, במהלכה וגם בסופה, אנחנו מאוד עקביים. חוק הגיוס הוא סמל, הם ניסו לקחת את הליבה של החוק, להוציא מהחקיקה הראשית ולהעביר להחלטת הממשלה. שזה למעשה להוציא את החוק מתוכן. וזאת שערורייה. נתניהו לא הלך איתנו ונכנע לדרישות החרדים, שעל פי השמועות היו אמורים לקבל כ-10 מיליארד בשנה, כפול ארבע שנים זה 40 מיליארד. רק לסבר את האוזן, מערכת הבחירות עולה למדינה כ-2.5 מיליארד. זה חשבון פשוט. לנתניהו קל יותר ללכת עם החרדים, כי אפשר לשלוט בהם. הם רואים רק כסף, להם אין עקרונות, ולכן ברור שההתנהלות מולם פשוטה יותר".
ימין, שמאל, ימין
לפני כשבועיים הודיעה מפלגת ישראל ביתנו כי חתמה הסכם עודפים עם מפלגת כחול לבן, מהלך שקומם נגדה חברי כנסת מהליכוד. אפילו ראש הממשלה, ששהה באותה עת בביקור המסוקר באוקראינה, מיהר לשגר סרטון היישר מקייב, ובו תקף את ליברמן ואמר שמי שיבחר בו יקבל ממשלת שמאל.
"זה פשוט עוד ניסיון פאתטי של נתניהו להפוך משהו טכני למשהו עקרוני", אומר קושניר. "הסכם עודפים מדבר על שאריות מנדט וחתמנו עליו כדי לא לאבד קולות. אם הקואליציה שאנחנו מדברים עליה תכלול אך ורק את הליכוד, ישראל ביתנו וכחול לבן, אנחנו למעשה משאירים את הקולות אצלנו. אנחנו לא היינו מוכנים לוותר על הקולות של הבוחרים שלנו. מפלגת הליכוד רצה ימינה ולא נתנה לנו שום אופציה. אז בא נתניהו ואומר, ‘הנה תראו, ליברמן הלך שמאלה’. ואם נמשיך עם ההיגיון הזה, אז נתניהו, שחתם עם סמוטריץ’, הולך למדינת הלכה. זו ספינולוגיה. אנשים לא מטומטמים ומבינים שבן אדם שגר בנוקדים, בלב השטחים, לא יכול להיות שמאל. זה זלזול של נתניהו בציבור הבוחרים".
"בן אדם שגר בהתנחלות נוקדים לא יכול להיות שמאל". ליברמן ברצועת עזה. צילום: אריאל חרמוני/משרד הביטחון
לדבריו, התמונה האמיתית נראית בבירור, כשמנתחים את העובדות ורואים על אילו מהלכים הצביע נתניהו עצמו בעד: "על תכנית ההתנקות הוא הצביע בעד ארבע פעמים, בעוד שליברמן היה נגד ויצא מהממשלה. נתניהו הוביל את שחרור המחבלים בעסקת שליט, חלקם אגב כבר הספיקו לרצוח עוד ילדים. ליברמן התנגד. בנוסף, ממשלה שמאפשרת העברת כספים לארגוני טרור היא לא ממשלת ימין. ליברמן התפטר כי אי אפשר להשלים עם המציאות הזאת. נתניהו טוב בדיבורים, אפס מעשים".
ולמרות זאת, אתם עדיין רואים בו אופציה להמלצה לראשות הממשלה?
"קודם כול הוא צריך לראות בנו אופציה להרכבת הממשלה. ממשלה רחבה, שתורכב ממפלגות הליכוד, כחול לבן וישראל ביתנו. לא נשב, בשום אופן, בממשלה שתכלול מפלגות חרדיות, חרד"ליות ושמאל. ככל שנהיה חזקים יותר, כך לא תהיה ברירה אלא להקים את הממשלה איתנו. אם תהיה זו ממשלה לאומית-ליברלית, נמליץ עליו, אין סיבה שלא. אנחנו מדברים על עקרונות ועובדות, לא פוסלים אף אחד באופן אישי, לא את נתניהו ולא את גנץ. הראשון שיכריז על כך שהוא מוכן להקים ממשלה לאומית-ליברלית רחבה, ללא החרדים, אנחנו נתמוך בו".
"לא פוסלים אף אחד". בני גנץ ובנימין נתניהו. צילום: ניר כפרי
מאיפה באה ההתנגדות הגדולה לחרדים?
"אנחנו מפלגה שמאמינה שצריך לשמור על צביונה היהודי של המדינה, על ערכים ומסורת, אבל אנחנו נגד כפייה דתית. לא יכול להיות שהמדינה מתערבת לנו במה אנחנו אוכלים, איך אנחנו מתחתנים ומתי אנחנו נוסעים. זה לא עניינה של המדינה, זה עניינו של הפרט. כל עוד נשמר הסטטוס קוו, לא הייתה לנו בעיה לשבת עם החרדים, אבל זה כבר לא כך, והם צוברים כוח. בבחירות הקודמות היו להם 16 מנדטים, זה למעלה מ-10% בכנסת. נוצר מצב שבו כל מה שהם מנסים לעשות זה לשמר את הקהילה שלהם בגטו ועוני, ללא גיוס לצה"ל, ללא השכלה וללא כלים ומיומנויות להצליח בשוק התעסוקה המודרני. כשמהצד השני, סוחטים את המדינה כדי לממן אותם ומנסים להנציח את השיטה שלהם. וזה רק הולך ותופס תאוצה. אנחנו לא נגד הקהילה החרדית, אנחנו נגד סחטנות פוליטית. להפך, אין לנו בעיה עם הקהילה החרדית, אנחנו רוצים לחבר אותם להוויה הישראלית ולתת להם כלים להשתלב ולהצליח".
ואת זה עושים באמצעות חוק הגיוס?
"גם. צה"ל הוא גורם חשוב לשילוב בתוך המדינה ומחבר את האנשים להוויה הישראלית, ולכן אנחנו רואים בשירות חשיבות גדולה. אנחנו גם נדרוש לימודי ליבה בכל מוסדות החינוך המוכרים שלהם".
האם רוטציה בין גנץ וליברמן זה דבר שנמצא על השולחן?
"ממש לא. אנחנו לא מעוניינים בשום רוטציה, אנחנו עם רגליים על הקרקע ורואים מה רוצה הבוחר. יש כאן מדינה שצריך לנהל אותה. כל הניסיון להפוך את זה לשאלת ה’מי יהיה ראש ממשלה?’ הוא סקסי ונחמד, אבל זה לא מעניין אותנו. מה שמעניין אותנו זה איך תיראה הממשלה, ולא מי יהיה ראש הממשלה".
"אנחנו רואים מה רוצה הבוחר". אלכס קושניר. צילום פבל
תכנית לאשקלון
לדברי קושניר, אם מערכת הבחירות הייתה כבר מאחורינו, סביר שליברמן כבר מזמן היה מתיישב שוב על כיסא שר הביטחון. לטענתו, הטענות שלפיהן ליברמן כביכול כשל בתפקיד בסיבוב הקודם, בעיקר מול החמאס, אינן אלא חטא למציאות. "בואו נעשה סדר", הוא אומר, "ליברמן נכנס לתפקיד במאי 2016, זה היה בעיצומה של אינתיפאדת הסכינים. מי שעוד זוכר, היה דבר כזה ונעלם. זה לא נעלם מעצמו, נעשו כאן פעולות שונות בתכלית ממה שעשו קודם לכן". לדבריו, בזכות תפקודו של ליברמן כשר ביטחון זכינו לשקט יחסי כעשרה חודשים, עד שהחלו צעדות השיבה על גבול הרצועה. "ברגע שזה התחיל היה שם תופת. צה"ל הגיב בצורה קשה מאוד, כולל מאות הרוגים מהצד שלהם, והסיפור התחיל לזלוג לירי תלול מסלול. ליברמן שם על השולחן תכנית פעולה צבאית בעזה. זה היה בחודש יולי, אחרי תקופת הבגרויות, כי רצינו לפגוע כמה שפחות בשגרת החיים של האזרחים בדרום. אבל נתניהו החליט לדחות את התכנית. ליברמן המשיך להתעקש, הגענו לסבב שבו ירו למעלה מ-500 רקטות לעבר יישובי הדרום. ומה עשה נתניהו? שילם לחמאס. ליברמן קם ועזב. זה הסיפור. בקבינט המדיני-ביטחוני יש 11 שרים, ליברמן היה רק אחד. במקום להתעסק בסיכול החמאס, נתניהו מתעסק בסיכול פוליטי של ליברמן".
למה לדעתכם נתניהו עושה את זה?
"כי הוא עסוק, קודם כול, בשרידות הפוליטית של עצמו. כל מי שיביא תכנית, טובה ככל שתהיה, התכנית הזאת תסוכל כי היא עלולה להביא ליתרון אלקטורלי לכל מי שהוא לא נתניהו. אותו דבר לגבי עונש מוות למחבלים, שעבר קריאה טרומית, אבל בסוף נתניהו החליט לדחות ועשה הכול כדי לטרפד. ולמה? כי הוא הבין שזה יהווה יתרון אלקטורלי לישראל ביתנו. אז ליברמן עשה כל מה שיכל וניסה להוביל מדיניות, אבל כשראה שהיא לא מתקבלת ובמקום זה נתניהו הולך להסדרה מול האויב, הוא קם ויצא. אגב, גם הנושא הזה עלה, כמובן, במהלך המשא ומתן בין ליברמן לנתניהו ולא נכנסו לקואליציה, בין היתר, כי גם כאן לא היו הסכמות".
"נלחמנו כדי להשתלב". קושניר עם האישה אלונה. צילום פבל
אז איך זה ישתנה הפעם?
"דבר אחד ברור, בחירות נוספות לא תהיינה. אחרי הבחירות הללו תורכב ממשלה, ואנחנו רוצים שהיא תעסוק בכל הדברים החשובים והאתגרים שעומדים לפנינו. היום כולם יודעים שכל מי שיצביע ליכוד יקבל כעסקת חבילה את ליצמן בבריאות, דרעי בפנים, פרץ בחינוך, סמוטריץ’ בקבינט במקרה הטוב ושר בכיר במקרה הפחות מוצלח. זו היא הצבעה לליכוד".
איך קרה שגורמים מישראל ביתנו, גם באשקלון, עברו לליכוד?
"הנציגה שלנו באשקלון היא ממלאת מקום ראש העיר סופיה ביילין, היא צועדת איתנו מספיק שנים, הייתה איתנו גם במערכת הבחירות הארצית וגם במוניציפלית. אנחנו דווקא מרגישים גידול בתמיכה באשקלון. השבוע היה לנו מפגש במטה שלנו בעיר והגיעו המון חבר’ה צעירים, שלא הזדהו איתנו מעולם. הם קודם כול באו לשמוע, שאלו שאלות קשות וקיבלו תשובות ישירות. הרוב אמר: ‘אנחנו איתכם’, הם מבינים שאנחנו היחידים שדואגים לאינטרסים שלהם. מעבר לזה שהיסטורית אשקלון תמיד הייתה אחד המעוזים של ישראל ביתנו, הפעם אנחנו מצפים להביא אפילו עוד יותר קולות".
ח"כ אביגדור ליברמן באשקלון
מה אתם מתחייבים לעשות עבור תושבי אשקלון?
"בביקור שערך ליברמן באשקלון הוא הכריז שילחם למען הטבות לעיר. ליברמן לא זורק מילים לאוויר, ולכן ביקש ממני לפתח תכנית. היא תהיה מוכנה תוך כמה ימים, אנחנו נכריז עליה ונדרוש ליישם אותה. בין היתר, תכלול הטבות מס לתושבי העיר, אין שום סיבה שבשדרות יהיו ובאשקלון לא. בתחום התחבורה, אנחנו מדברים על היציאה הצפונית מהעיר לכיוון אשדוד, שם אמנם מרחיבים, אך יש רמזורים בהמשך הקטע, מה שיהפוך את אשקלון לעיר במצור. העיר גדלה, והתשתיות צריכות להיות מפותחות בהתאם, מה גם שעדיין הרבה מאוד מתושביה יוצאים לעבוד מחוץ לעיר. אז אנחנו מדברים על כביש רחב, בעל שלושה נתיבים וללא רמזורים והחיבור שלו עם העיר. צריך להקים תחנת רכבת נוספת, בדרום העיר, על מנת לתת מענה לשכונת אגמים. בנוסף, צריך לתת פתרונות מיגון לשכונות הוותיקות. גם הפיכת המכללה שלנו לאוניברסיטה נמצאת על הפרק והקמת פקולטה לרפואה. המכללה ובית החולים סמוכים אחת לשני, ואין שום סיבה שזה לא יקרה".
מה עם אזור עדיפות לאומית א’?
"בוודאי. יש בעיר שני אזורי תעשייה, הצפוני והדרומי, פלוס פארק הייטק חדש. העסקים הללו חייבים לקבל את ההגדרה, כדי להקל עליהם וכדי למשוך עוד ועוד משקיעים לתוך העיר".
"הם דיברו והבטיחו אבל אף אחד לא עשה". יצחק כהן ואבי דיכטר. צילום: אורי קריספין
היו בעבר ח"כים ושרים מאשקלון, היו גם הבטחות. למה שנאמין שהפעם זה שונה?
"נכון, היה את ח"כ דיכטר ואת גלעד ארדן ואיציק כהן מש"ס, חלקם היו גם שרים. הם דיברו והבטיחו, אבל אף אחד לא עשה. אני אומר שאנחנו הולכים להילחם כדי להוציא את התכניות הללו לפועל. אני, כאשקלוני, הולך להילחם על זה באופן אישי ולפצות את התושבים על אותם שנים שהפסדנו, בשל המדיניות הכושלת בדרום".
אתה תהיה היורש של ליברמן?
"מה פתאום. מעבר לזה, אני מזכיר לכולם שאביגדור ליברמן הוא בסך הכול בן 61 ונמצא רק בתחילת דרכו הפוליטית. כך שמה שיהיה אחריו זה כבר עתיד רחוק מידי כדי לחשוב עליו".
איזה שר היית רוצה להיות?
"זאת לא שאלה רלוונטית לזמן הזה, אני לא חושב כל כך רחוק. אני מתמודד לכנסת כדי להיות חבר כנסת ולעסוק בחקיקה. כרגע אני לא דן בתיקים ומינויים".
"אני לא דן בתיקים". קושניר. צילום: פבל
בתור מי שעבד תחת השרה סופה לנדבר, מה אתה אומר על איך שנגמרה הדרך שלה בישראל ביתנו?
"הדרך שלה לא נגמרה, סופה לנדבר תומכת בנו ופועלת לטובת המפלגה, גם עכשיו וגם בבחירות הקודמות. כל מערכת, קבוצת כדורגל או חברה עסקית עוברת חילופי דורות. ועדיין סופה היא חלק אינטגרלי מהמפלגה וכזאת תישאר".
ובכל זאת, היא רצתה להישאר ומצאה את עצמה בחוץ. לא קצת חורים לך הטונים הצורמים שבהם זה הסתיים?
"זה את אומרת. וזה גם לא עניין של חורה לי או לא חורה לי. זאת הייתה החלטה שלה יחד עם יושב ראש המפלגה. ברמה האישית אני יכול להגיד שלמדתי ממנה הרבה מאוד. הלוואי וכולנו היינו מתברכים באנרגיה ובמוטיבציה שיש לסופה. היא מורגשת בשטח ותמשיך לתרום בתחום העלייה, שזה מפעל החיים שלה".
