האנשים שמאחורי העסק: הבעלים מוטי והמנהלת מורן זלמנוב
על העסק: "אנחנו חנות פרחים ומתנות קטנה ומלאת הפתעות. יש לנו פרחי משי, פרחים חיים, זרים, מתנות, בלונים, שוקולדים, צמחים, עציצי נוי וקישוטים לבית. אנחנו נותנים שירות של עיצובי פרחים לאירועים, זרי כלה ואירוסין, קישוטי רכב ועוד. אנחנו חנות קטנה ולכן יש לנו שירות חם ואישי. שווה להגיע רק בשביל לראות את כל היופי במקום ולהתעדכן במבצעים".
איך התחלנו: "זאת היתה החנות של אבי במשך 25 שנים, הוא יצא לפנסיה ואנחנו המשכנו בדרכו. אני, מירב, גדלתי בחנות ועזרתי לאבא מגיל 12, אז כשהתחלתי לנהל אותה כבר ידעתי את כל העבודה".
מה הקורונה לימדה אותנו: "למרות הכל תמיד צריך להישאר חיוביים ולשמור על האופטימיות".
כתובת: בן גוריון 25, אשקלון טלפונים: 054-2006684, 08-6732755 אתר: קמפנולה
תקופת הקורונה מאופיינת לצערנו באבטלה רבה שהולכת וגואה ובבית הספר אורט צור ברק בניהולו של עופר יחיא, החליטו להרים את הכפפה, ולדאוג לקורס ייחודי ואיכותי למבוגרים: קורס עיבוד שבבי (CNC).
בין שורת המרצים שילמדו את המבוגרים את המקצוע החדש עומדים שני תלמידי בית הספר בכיתות יא' ויב'. מדובר בשניים מתלמידי המגמה שרכשו ידע רב ויכולת להקנות את הידע ולהעביר אותו הלאה למבוגרים שמגיעים לקורס. הקורס ללא תשלום ומסובסד על ידי משרד העבודה והרווחה.
אורט צור ברק. צילום: אורטל וקנין
"מקצוע ה-cnc הוא אחד המקצועות המבוקשים בשוק", מספר אחד המורים בקורס הלל ראובן. "אנחנו מקנים ידע למשתתפים בקורס מאפס עד לרמת תכנת cnc, התעודה שמקבלים בוגרי הקורס מוגדרת כתעודה מקצועית המקנה אפשרויות תעסוקה רבות".
ענת דיין שהורשעה בגניבה של למעלה מחצי מיליון ש"ח מניצול השואה העיוור, אברהם ויינראוך, מאשקלון נידונה היום למאסר בן 32 חודשים וכן פיצוי בגובה 100 אלף ש"ח. השופט איתי ברסלר גונן כתב בגזר הדין כי דיין "הייתה מודעת כאמור למעשיה ואף מודעת לפסול בהם ולמרות זאת רצתה בהם ונהנתה ממעשיה, הכל כאמור תוך ניצול לרעה של יחסיה עם נפגע העבירה. התעוזה ואף ההשפלה באה לידי ביטוי בכך שהמעשים נעשו ליד המתלונן תוך ניצול מובהק של חוסר יכולתו לראות".
בפרקליטות רואים בעונש הזה עונש קל בטח ביחס לעברה הפלילי בעבירות דומות, בפרקליטות דרשו להטיל עליה עונש של בין 4 ל-6 שנות מאסר. כמו כן, בפרקליטות סבורים כי מלבד עונש המאסר גם הפיצוי קל מדי ביחס לסכום הכסף שגנבה ולכן כעת נבחנת האפשרות של הגשת ערעור על קולת העונש.
דיין הועסקה אצל ויינראוך, היום בן 84, במשך שלוש שנים בין ספטמבר 2016 ועד נובמבר 2019 בתור מטפלת. מאחר והוא עיוור היא הייתה "עיניים" עבורו בין היתר בטיפול בענייניו הכספיים כמו משיכת מזומן, הפקדת שכר עבורה ועבור מטפלת נוספת, קניות של מזון וצרכי ביתו של הקשיש, וכן קריאת עיתונים ומסמכים שונים עבורו.
אברהם ויינראוך בכיסא גלגלים בפתח אולם הדיונים
כבר בשנה הראשונה להעסקתה משכה דיין מחשבונותיו של הקשיש, כ-200 אלף ש"ח במזומן והשתמשה בהם לצרכיה. לאחר מכן גיהצה את כרטיס האשראי של הקשיש בסופרמרקטים שונים, בחנויות בגדים, בחנות למוצרי טיפול בחיות בית ועוד, בסכום של כ-200 אלף ש"ח. ולבסוף גם פיזרה צ'קים שלו ב-150 אלף ש"ח. מעשיה התגלו בחודש נובמבר 2019 על ידי בנו של ויינראוך ועבודתה הופסקה.
במסגרת הסדר טיעון הודתה דיין במעשים, "אני מאשרת שהמתלונן מסר לי את הקוד הסודי כדי שאני אמשוך עבורו כסף", סיפרה בבית המשפט, "אני מאשרת שאני החלטתי לנצל את הגישה שלי לחשבונות שלו ולמנוע ממנו כספים ואני משכתי סכומי כסף במזומן ועשיתי גם שימוש בכספים כדי לכסות גם את ההוצאות שלו, אבל גם גנבתי עבורי מהכספים. זה נכון שבתקופה של השנה הראשונה גנבתי כ-200 אלף ש"ח ואחר כך במהלך השנתיים הנוספות גנבתי עוד 200 אלף ש"ח וגם גנבתי פנקס צ'קים וזייפתי את הצ'קים והשתמשתי בהם ובכך גנבתי עוד 150 אלף ש"ח. אני מאשרת גם שפרטתי עוד כ-73 אלף ש"ח בצ'קים בצ'יינג' ובעצם קיבלתי ככה במרמה את הסכום הזה של 73 אלף ש"ח. אני מאשרת גם שבמהלך התקופה השנייה אני העברתי סכומים מחשבון לחשבון וגם הפקדתי בחזרה בחשבונות של המתלונן במזומן, סכום של כ-250 אלף ש"ח".
שטרות כסף וצ'קים. אילוסטרציה: דוברות המשטרה
על בסיס הודאתה, הורשעה דיין על ידי השופט איתי ברסלר גונן בעבירות של גניבה בידי עובד, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, זיוף בנסיבות מחמירות ושימוש במסמך מזויף.
לענת דיין עבר עשיר בנושאים הללו: היא הורשעה בעבר לאחר שגנבה 300 אלף ש"ח מעמותת "גוונים" העוסקת בפיתוח החינוך הקהילה והסביבה בשדרות, בה היא עבדה. כמו כן, גנבה 600 אלף ש"ח מחברת אולימפיה שבה עבדה כמנהלת חשבונות וגנבה 1.3 מיליון ש"ח ממפעל הולנדיה בו עבדה. היא הודתה במעשים ובעקבות זאת היא ריצתה עונש מאסר של שנתיים.
ויינראוך עצמו סיפר איך הרגיש כשגילה זאת, “אני התאכזבתי, קיבלתי הלם. מבחינת ההרגשה הרגשתי גרוע, לא האמנתי שהיא תעשה דבר כזה. אני מכיר את אבא שלה”.
ויינראוך ועורכת דינו לימור רוט חזן
בגזר הדין היום כתב השופט כי דיין "ניצלה לרעה את מעמדה ואת יחסי האמון שנרקמו בינה לבין נפגע העבירה אשר שם בידה 'בעיניים עצומות' את מלוא רכושו לשלוט בו במטרה ומתוך אמון כי תעשה ברכושו עבורו, כיוון שלכך שכר את שירותיה. ניצול זה של הנאשמת נעשה לאורך שנות העסקתה אצל המתלונן תוך ריקון חשבונותיו ופגיעה אנושה באמון שהוא יכול לתת במטפלים בעתיד. לטעמי, לא רק סלידה מעוררים המעשים עצמם אלא מתחייבת לראות בכך חומרה יתרה מעצם עצמת הניצול לרעה של כוחה ומעמדה של או מעמדו של אותו מטפל או פוגע ביחס לנפגע העבירה, תוך ניצול היחסים שנרקמו ביניהם", נכתב.
תלמידים רבים נמצאים בימים אלה בבתים בשל אילוצי הקורונה והשעמום ככל הנראה מדרדרים כמה מהם לתחום העברייני. בשבת לפנות בוקר התקבל במוקד המשטרה דיווח על שוד של זוג קשישים בביתם באשקלון. השניים נזקקו לטיפול רפואי בעקבותיו ופונו לבית החולים.
ניידת משטרה. צילום: משטרת ישראל
בעוד השוטרים מבצעים סריקות ואיסוף ממצאים פורנזיים וטכנולוגיים מדירתם של הקשישים, התקבל דיווח נוסף על שוד של פיצוציה בעיר. צוות נוסף של שוטרים מתחנת המשטרה באשקלון הוקפץ לזירת שוד הפיצוצייה ואסף משם ממצרים: טביעות אצבע וצפה אף בסרטונים ממצלמות האבטחה.
רוצים להישאר מעודכנים? הצטרפו אלינו: ⇔⇔⇔
אתמול, לאחר יומיים של חקירה עצרה המשטרה שני קטינים, תושבי אשקלון, בחשד לביצוע שני מעשי השוד ומעצרם הוארך עד יום רביעי.
שוב בשורות קשות מהמרכז הרפואי ברזילי: תושב אשקלון בן 82, הלך הלילה לעולמו לאחר מאבק בנגיף הקורונה. האיש שהיה מאושפז במחלקת הקורונה הגיע לשם רק לפני מספר ימים וסבל חוץ מהקורונה גם ממחלקות רקע נוספות, "המרכז הרפואי משתתף בצער המשפחה", נמסר מברזילי.
בבית החולים מאושפזים כעת 36 חולים בנגיף הקורונה: 9 במצב קל, 8 במצב בינוני ו-19 במצב קשה, מתוכם 7 מונשמים.
מספר התושבים שנדבקו בנגיף ממשיך לזנק ועל פי נתוני משרד הבריאות נכון להיום 820 מתושבי אשקלון נושאים את הנגיף בגופם, רק בשבוע האחרון אובחנו 459 תושבים כמי שנדבקו בקורונה.
49 תושבים אובחנו כחיוביים רק ביממה האחרונה והם חלק ממש קטן מסך כל ה-2,257 אשקלונים שאובחנו עד עתה כחיוביים לנגיף מאז התפרצותו. מספר החיוביים הכללי, מציב את אשקלון במקום התשיעי בארץ, מקום אחד מעל אום אל פאחם (1,670) ומקום אחד מתחת לנתניה (2,944). עד לפני שבועות ספורים, הייתה אשקלון לקראת סוף העשירייה השנייה, אך הזמן האחרון בעיר והזינוק במספר הנדבקים החזירו את אשקלון לעשירייה הראשונה.
תושבים במספר שכונות בערי התרגלו לראות בלילות חסימות של כבישים היוצאים מהשכונות הנחשבות אדומות. אלא שכעת נודע כי כבישים נוספים ייחסמו לתנועה ולא בגלל מצב התחלואה אלא בגלל שיפוצים ושדרוגים, אז אם אתם נוהגים לנוסע בכבישים הללו, שימו לב:
בימים שני עד חמישי, 14.09 עד 17.09, בין השעות 22:00 עד 06:00 יבוצעו עבודות קרצוף וריבוד כבישים במוקדים הבאים:
צומת בגין/אנה פרנק/אקסודוס
רח' הנשיא בקטע: מלכי ישראל-הצפצפה
במסגרת העבודות ייחסמו מקטעים אלו לתנועת כלי רכב, פרט לרכבי חירום. העבודות תואמו עם משטרת ישראל וחב' דן בדרום והן מופיעות ביישומון WAZE.
עבודות בכביש. צילום: דוברות העירייה
בימים שני עד שלישי, 14.09 עד 15.09 מתוכננת סגירת כבישים זמנית בין השעות 08:00 עד 17:00 במוקדים הבאים בשכונת 'אגמים':
בקעת רימון – בין רחובות עינות צוקים/עמק האלה צומת עמק יזרעאל/מפל התנור עמק חפר/עין כפיר הסגירות יהיו זמניות ולא לאורך כל היום.
בשבוע שעבר פעל מתחם הבדיקות באשקלון בכניסה להיכל התרבות, אלא שעם פתיחתו התברר כי הרעיון של הגעה למתחם ללא תיאום מראש, הוא לא רעיון כל כך טוב. כשבע מאות איש הגיעו בכל יום, ובחלק מהשעות הייתה במקום צפיפות רבה.
כך זה נראה בשבוע שעבר
הדבר הביא לכך שמשרד הבריאות אף הוציא הודעה על כך שמי שהיה בתור לבדיקות ביום ראשון בין השעות 15:00 עד 15:30 וביום שני בין השעות 14:00 עד 14:30 עליו להיכנס לבידוד מאחר ובמקום היה חולה קורונה.
לאור זאת, כעת עם ההחלטה לפתוח שוב את מתחם הבדיקות, הוחלט גם כי הבדיקה תהיה כרוכה בהרשמה מראש באתר העירייה בכתובת: https://bit.ly/3mkdqpR (נכנסים לזימון תור ובוחרים את תחום השירות > בדיקת קורונה).
על העסק: "פרחי אוריאל היא חנות פרחים, מתנות, ממתקים ובלונים. אנחנו עושים זרי כלה וקישוטי רכב ומוכרים פרחים חיים ומלאכותיים, צמחים ועציצי נוי. יש לנו שירות של הדפסה וכיתוב על מתנות כמו כוסות, בקבוקים ועטיפות של זרים במחירים נמוכים ואטרקטיביים".
איך התחלנו: "למדתי ראיית חשבון כמקצוע, וכשעבדתי בחנות פרחים כשכירה התאהבתי בתחום ובעבודה. לכן החלטנו בעלי ואני לפתוח חנות פרחים משל עצמנו".
מה הקורונה לימדה אותנו: "חשוב לשמור על כל לקוח ולהמשיך לתת יחס אישי. לאחר הסגר מרגישים שאנשים מנסים לחסוך בהוצאות וצריך ללכת לקראתם ולהתחשב בהם".
כתובת: אלי כהן 44, אשקלון טלפון: 077-4140270 אתר:פרחי אוריאל
בשעה 06:07 התקבל דיווח במוקד 101 של מד"א במרחב לכיש, על שריפה בדירת מגורים בבית פרטי, ברחוב אברבנאל באשקלון.
צוותי כיבוי אש הוקפצו למקוטם יחד עם חובשים וכוננים ממד"א ומארגוני ההצלה.
מי שהחלו לטפל ראשונים בזירה היו לוחמי האש שזיהו עשן אשר יוצא מהדירה ומיד החלו בפעולות כיבוי וסריקה אחר לכודים. מוקד השריפה היה בחדר השינה, כאשר מדובר בבית קרקע.
לאחר סריקה אותרה לכודה אשר חולצה מן המקום ללא רוח חיים והועבר לצוותי מד"א.
אוקטובר 2014, ירין (מושיקו) קוקיאשוילי בן ה-14, יוצא למשחק כדורגל מול קבוצת הנערים של דימונה. המשחק מתקיים באשקלון וירין, שהיה אז שחקן כדורגל צעיר ומבטיח בקבוצת הנוער של ‘הפועל אשקלון’, מגיע נחוש וחדור מוטיבציה לנצח את המשחק הזה. בעיצומו של המשחק, שהתקיים במגרש הדשא הסינטטי סמוך לאצטדיון העירוני באשקלון, נבעט הכדור לעבר חומת הבטון המקיפה את המגרש וחזר לעברו של ירין, שרץ וניסה לכוון אותו לעבר השער. אולם המהלך לא הצליח והשחקן הצעיר התנגש בעוצמה רבה בחומת הבטון הצמודה לשער.
שש שנים חלפו מאז התאונה. היום ירין כבר בן-20, אולם התאונה המצערת הזאת עדיין מלווה אותו והייתה זו שניתבה את חייו. הוא לא הצליח להשתקם מהפגיעה הקשה, ועדיין סובל מבעיות פיזיות רבות, כאבים וקשיים נפשיים. “זאת טלטלה שקשה לתאר במילים. עברתי טראומה רצינית שמלווה אותי עד היום”, הוא אומר.
לפני: חומת הבטון החשופה במגרש האימונים
אחרי הפציעה של ירין: עושים ציפוי הגנה לחומת הבטון
“זה היה חלום שהתנפץ”
עד לתאונה היה ירין תלמיד מצטיין ושחקן כדורגל מבטן ומלידה. נער שכל עתידו היה לפניו וחלם בגדול. “שיחקתי כדורגל מגיל 4. תמיד הייתי רץ יחף עם כדור בשכונה. הכדור היה חלק בלתי נפרד מהחיים שלי. אם לא הייתי נפצע הייתי היום שחקן כדורגל מצליח, באחת הקבוצות המובילות. אין לי ספק בכך. זה היה חלום שהתנפץ לי בפנים”, הוא מספר.
את היום בו ארעה התאונה הוא אינו זוכר. יש לו בעיקר פלאשבקים של כאב, שמדירים שינה מעיניו כבר שנים. “אני זוכר שהייתי במשחק, רצתי אחר הכדור וקפצתי לנגוח בכדור. זהו”. בשלב הבא הוא זוכר את עצמו שרוע על הדשא, מביט אל השמיים. “פקחתי עיניים וראיתי רק את השמיים. לא הבנתי מה קרה ואיך הגעתי למצב הזה. יש סביבי הרבה רעש והמולה, אבל אני לא הבנתי מה קורה”.
הראשונה שטיפלה בו במקום הייתה חובשת, שנכחה במגרש מטעם הקבוצה. בינתיים הוזעקו למקום צוותי מד”א שפינו את הנער לבית החולים ‘ברזילי’ בעיר. שם, אחרי שעבר בדיקות ראשוניות, הוחלט להעביר אותו מיידית לבית החולים ‘סורוקה’, זאת בעקבות הפגיעה הקשה שהוא סבל ממנה. הוא הגיע עם סדקים בגולגולת, שטפי דם, קרע בכבד, קרע בטחול, פגיעה בכליות, שבר בארובת העין ושבר ביד והועבר מיד למחלקת טיפול נמרץ ילדים.
“התעוררתי בבית החולים וראיתי שאני מחובר להמון מכשירים, עדיין לא הבנתי מה קרה לי. שמעתי אנשים סביבי מדברים ואני זוכר שניסיתי להבין מה הם אומרים, אבל לא הצלחתי. ניסיתי גם לשאול, אבל לא הצלחתי לדבר”, הוא משחזר.
ירין קוקיאשווילי בבית החולים. צילום: מהאלבום הפרטי
ימים ארוכים העביר קוקיאשווילי בטיפול נמרץ, כשהוא סובל מכאבים עזים בכל חלקי גופו ומטופל, בין היתר, בתרופות חזקות מאוד שהקלו מעט על הכאב אבל ערפלו את הכרתו. “זה בערך הדבר היחיד שאני זוכר מבית החולים, שהייתי כל הזמן עם כאבים מטורפים ומטושטש, לא מבין מה קורה סביבי”. לאחר שיצא מכלל סכנה והתאושש מעט, הוא הועבר למחלקה, התחיל ללכת ולאכול וגם לשאול שאלות. “רק אז התחלתי להבין מה קרה לי. סיפרו לי שעפתי על החומה ונפצעתי קשה מאוד. לרגע לא האמנתי שדבר כזה יכול לקרות, ושמגרש כדורגל יכול להיות סכנה גדולה כל כך עבור השחקנים שמגיעים לשחק בו”.
“ער בלילות וישן בימים”
בתום האשפוז הוא השתחרר לביתו והחל שיקום, אך הכאבים היו קשים מנשוא. לילות ארוכים העביר ירין כשהוא מתפתל מכאבים, ברגעים שבהם הצליח להירדם בכל זאת למספר דקות, היה מתעורר בבהלה גדולה בשל סיוטים שהחלו לפקוד אותו. “הייתי בטיפולים פיזיותרפיים כדי לשקם את הגוף מהפציעה הקשה, אבל התחיל להיות לי קשה מאוד, כל החיים שלי התהפכו. סבלתי מסיוטים קשים שלא נתנו לי לישון בלילה והייתי ער בלילות וישן בימים. בנוסף המשכתי לסבול מכאבים חזקים, הייתי מיואש”.
כחודש וחצי אחרי התאונה הקשה הוחלט שקוקיאשווילי יכול לחזור לבית-הספר בו למד. הוא היה עד אז תלמיד מופת מצטיין, עם ממוצע ציונים גבוה ומרשים. “הייתי תלמיד מאוד חכם ומשקיע. הלימודים תמיד היו חשובים לי מאוד. אבל אחרי התאונה חזרתי בן אדם אחר, כבר לא עניין אותי חוץ מהכאבים הקשים שסבלתי מהם. לא ישנתי בלילות, אז הייתי נרדם בשיעורים. כל הזמן לא הרגשתי טוב והסתובבתי בין רופאים, אז נאלצתי להיעדר הרבה מהלימודים. לא היה לי כוח לכלום. גם בבית הספר לא תמכו ולא נתנו לי הזדמנות. אחרי זמן מאוד קצר העיפו אותי מהלימודים”.
ירין קוקיאשווילי. צילום: עדי תשובה
למרות הקשיים קוקיאשווילי לא הרים ידיים, ועבר לבית הספר אורט ‘אדיבי’ בעיר. “אצלנו בבית לימודים והשכלה זה משהו מאוד חשוב. לא משנה מה קורה לך, אתה לא מוותר על לימודים. זה לא מקובל. אז עברתי בית-ספר וזאת הייתה החלטה טובה מאוד. שם, למרות כל הקושי, תמכו בי ועזרו לי מאוד. המשכתי להיות אותו ירין, עם אותן הבעיות ואותם הקשיים, אבל הייתה לי מורה מדהימה. היא שמעה את הסיפור שלי ועזרה לי בהכל. היא הייתה מגיעה להעיר אותי בבוקר, יושבת איתי לקפה וביחד היינו יוצאים לבית-הספר. היא לא עזבה אותי לרגע ורק בזכותה יש לי 12 שנות לימוד”.
גם הגיוס לצבא לא היה פשוט עבורו. בשל מצבו הרפואי הוא היה מוגבל מאוד בתפקודו, נעדר הרבה ולא הצליח להשתלב. לבסוף שוחרר מהצבא אחרי שנת שירות אחת. בצבא כל הזמן לא הרגשתי טוב והלכתי לבדיקות והמון רופאים. הייתי על הפנים ולא תפקדתי, לבסוף נאלצתי להשתחרר”.
מילד שמח, מוכשר, שכל העתיד לפניו הפך קוקיאשווילי לנער שהוא שבר כלי. כאוב רוב הזמן וחסר שמחת חיים. “אני עדיין לא ישן בלילה. הסיוטים לא נותנים לי מנוח. הייתי ילד שמח, עם רצון עז להגשים חלומות ולטרוף את העולם. נוצר מצב אבסורדי שקיבלתי את החיים שלי במתנה, אבל אני לא מעז לחיות אותם כי אני כל הזמן מפחד לאבד אותם שוב. היום אני אפילו לא מרשה לעצמי לחלום”.
לא פעם התייחסתי כאן ארוכות, למה שעוללה רשות הטבע והגנים לפארק הלאומי שלנו. לצערי, עד כה לא חל שינוי. הדברים נפלו ככל הנראה, על אוזניים ערלות. נשוב לזה בהמשך, תנוח דעתכם.
הפעם אני מבקש להתייחס לרצועת החוף המדהימה שלנו ולפילים הלבנים שמכערים אותה זה שנים ארוכות מבלי שנדע למה. לוותיקים שבינינו שמות כמו: מרגוע לעובד, מלון דגון, מלון סמדר ואשקלונה אומרים הרבה. אני מבקש להתעלם בשלב הזה מכפר הנופש הצרפתי, מפאת כבודם של הדיירים שמאכלסים את המקום בימים אלה.
פיל לבן ברצועת החוף
הצעירים שבינינו אולי לא ממש מכירים אבל בהחלט רואים אותם. מבני בטון מכוערים, נטושים, פסלים סביבתיים שבעיקר פוגעים בחזות הכללית היפה של רצועת החוף. תשאלו מה פתאום נדרשתי לזה דווקא עכשיו? אגיד לכם. השבוע יצא לי לסייר פעמים רבות בבקרים וגם בערב ברצועת החוף המושקעת והיפה שלנו. החל במתחם המרינה והטיילת העליונה וכלה במתחם דלילה המושקע. איכשהו, תמיד משהו היה חסר לי משהו שהעיב על התמונה הכללית. מוזר, אבל רק השבוע גיליתי מה מפריע לי בתמונה הכללית, הפילים הלבנים!
אשקלונה
עוד מבנה נטוש בחוף דלילה
כן הפילים הלבנים שהיו פעם מקומות שוקקי חיים ומכניסי אורחים מבית ומחוץ. פילים לבנים שיושבים על קטע מאוד מרכזי ברצועה הכללית. מבלי להיכנס לפוטנציאל האדיר המפוספס מדובר על מבנים שמהווים כתם מכוער כבר שנים רבות כל כך שכמעט התרגלנו. ואני שואל, למה?
פיני ביטון. צילום: פבל
למה שעיר חוף מדהימה תיאלץ להכיל במתחם הכי יפה שלה מבנים מכוערים שכאלה? מי אשם בזה? אני מבין שמדובר על מקומות/ מבנים בבעלות פרטית. בעלות פרטית זה אומר מה? שאנחנו התושבים אין לנו מה לומר בנושא? לרשות אין נגיעה לזה? וואלה לא יודע לגבי הרשות, אבל לגבינו, הציבור, התושבים, אני בטוח שיש. אני חושב שהגיע הזמן להתחיל לדחוף את הנושא. ראו בטור הזה יריית פתיחה, המשך יבוא.
טייחים (או חייטים) נמאסתם
אני מניח שהדי הפצצה שהטיל עמית סגל השבוע בעניין הטיוחים בתוך הפרקליטות ימשיכו להדהד כאן עוד זמן. עמית לא חידש לי דבר, לפחות לא לגבי מה שאני חושב על הפרקליטות. כבר הענקתי להם כמעט את ה”מחמאות” האפשריות בעבר. “מחמאות” שהם זכו בהן “ביושר” יש לומר. ועדיין, לקבל לפנים את אופן ושיטות העבודה הנהוגות בפרקליטות זה סוג חותמת מוטבעת לכל מה שהיה בגדר סברה. הפרקליטות היא מקום מושחת נקודה. תגידו ‘לא כולם’ ואני אומר אז מה? מה זה משנה? עובדתית מתחילה להתבהר התמונה לגבי המוטיבציה להפיל ראש ממשלה מכהן. להפיל, להפליל, הכל. רק שיזוז כבר.
אני באמת לא יודע איך הסיפור הזה ייגמר. אני עוד מקווה בכל ליבי שמישהו במערכת הזאת יחתור לגילוי האמת. גילוי האמת עד תום. וכשהאמת תתגלה ויוכח שמישהו כאן תפר תיק אני מצפה שהתופרים יבואו על עונשם. ושעונשם לא יסתכם באיזו סנקציה מנהלית והוקעה, כמו שעושים לרוב במקרים שהמערכת טועה! מבחינתי התופרים הם בוגדים. בוגדים במדינה, בערכיה, בסמליה. הניסיון לבצע הפיכה שלטונית כמוהו כמרד. מרד הוא סוג של בגידה. ועל בגידה יש עונש מוגדר בחוק. אני מקווה מאוד שכדור השלג הזה ימשיך להתגלגל ולא יפסיק עד שהכל ייחשף והרבה לפני תחילת המשפט.
לאחר שנים של ציפייה, השבוע הוקם בחוף דלילה מתחם Street-Workout חדשני ומתקדם שייתן מענה לקבוצת המתאמנים בעיר ההולכת וגדלה. ההחלטה התקבלה במהלך סיור שקיים ראש העיר תומר גלאם לפני כחודש ביחד עם נציגי המתאמנים ולאחר הצגת הדברים, הנחה את הגורמים המקצועיים להיערך להקמת מתחם ייעודי לתחום.
המתחם בחוף דלילה
השבוע המתחם הותקן בצורה סופית והוא כולל מתקנים מסדרת X3, חוות מתחים ייחודית וייעודית לאימון Street-Workout ומתקני מקבילים המותאמים לאימון וקיום תחרויות Street Workout. המתחם הוא אחד מהיחידים בארץ המאפשר אימון וקיום תחרויות. במקביל הוא ישרת את כלל האוכלוסייה לאימונים פונקציונליים.
עם פתיחת שנת הלימודים תשפ”א ולמרות התקופה המורכבת של עידן הקורונה המתמשך, מרחיב מועדון הג’ודו העירוני מיטב אשקלון בהדרכת המאמן אייזיק מיקאילוב את פעילותו ופותח שלוחה נוספת בעיר – במרכז הקהילתי בית ווסק בשכונת אפרידר הותיקה.
הסניף החדש של מיטב אשקלון, בנוסף למועדון המרכזי הפועל במרכז הספורט העירוני ולמועדון הנוסף בשכונת נווה דקלים, יתמקד בעיקר בעבודה עם הספורטאים החדשים שהוריהם מעוניינים להכניס לענף הג’ודו – הענף האולימפי המצליח ביותר בספורט הישראלי אשר בהחלט מצדיק את מעמדו כספורט לאומי של ישראל.
פתיחת העונה במועדון הגודו מיטב אשקלון. צילום: אלכס פרסקובסקי
בנוסף יעניק הסניף החדש של מיטב אשקלון במה למדריכים החדשים של המועדון שלא מכבר סיימו בהצלחה קורס הדרכה של איגוד הג’ודו בישראל והצטרפו לצוות המקצועי של המועדון. אחד מחברי הצוות החדשים – דניאל וישנבסקי – בעבר חניכו של אייזיק מיקאילוב – יעביר מניסיונו לגוזלים שיצטרפו לראשונה לעולם המופלא של ענף הג’ודו.
הסחבת בעניין הפועל אשקלון פשוט לא רוצה להיגמר. המועדון עדיין ללא בעלים ולא התחיל להתאמן לקראת העונה הקרובה. בזמן שכלל קבוצות ליגה א’ כבר החלו להתאמן והחתימו מאמן ושחקנים, באשקלון שום דבר לא זז. לרוב השחקנים ששיחקו בקבוצה בעונה שעברה נמאס מההמתנה הארוכה, והם החליטו לא לחכות להכרעה ולעזוב את הקבוצה. השבוע התווספו לרשימה שני שחקנים נוספים, משמעותיים ביותר. מדובר בשי חדד, הקשר הוותיק שמשחק בקבוצה מזה 3 עונות. חדד התחבר מאוד לקבוצה ולעיר ובשנים האחרונות נחשב לאחד משחקניה המובילים של אשקלון. השבוע חדד הצטרף לפרויקט הכוכבים של הפועל אדומים אשדוד בליגה א’, שהחתימה כוכבים רבים, ואותה מאמן יובל נעים שאימן את הפועל אשקלון בעבר.
בעבר חשבו שהוא ינהיג את אשקלון. שי חדד (צילום: דוברות הפועל אשקלון)
השחקן השני שהפסיק לחכות והצטרף לקבוצה אחרת, הוא הקפטן והשוער ליאור חדריאן. בראיון שנערך עמו לפני כשלושה שבועות ב”כאן דרום”, אמר חדריאן כי הוא מחכה זמן רב וכי הוא כבר נמצא על סף שבירה, שהגיע השבוע. הקפטן הוותיק עזב לראשונה בקריירת המשחק שלו את הפועל אשקלון והחליט לחתום ביריבה מהליגה, ירמיהו חולון ששואפת לעלות ליגה העונה.
בשיחה עם “כאן דרום”, מספר חדריאן על ההרגשה המוזרה ללבוש מדים אחרים ומדמיין איך יהיה לחזור לאצטדיון סלה ולשחק נגד הקבוצה בה גדל והעביר את כל קריירת המשחק שלו עד היום.
ליאור, לפני שלושה שבועות טענת שאתה רוצה להישאר. מה גרם לך לעזוב? “פה לא מתקדם כלום. גם השבוע חשבנו שהכל יוכרע אבל דחו את הדיון עוד פעם. יש לי דברים על הראש, בית לפרנס, משכנתא והוצאות לשלם ואני צריך להתקיים איכשהו. במיוחד בתקופה הזאת של הקורונה, שיש אי וודאות רבה שעלולה להביא למצב של יותר מ-100 שחקנים שיושבים בבית ללא קבוצה העונה. כל הסיבות האלה הובילו אותי לקחת את ההצעה המכובדת שקיבלתי מירמיהו חולון ולעזוב את אשקלון לאחר הרבה שנים. אני מאמין שהקבוצה לאט לאט תתחבר ונשיג את המטרה שלנו- לעלות ליגה”.
ליאור חדריאן. צילום: אורי קריספין
מה גרם לך להחליט זהו, אני מפסיק לחכות להפועל אשקלון? “חיכיתי כבר הרבה זמן. בכל שבוע אומרים לך עוד שבוע יהיה בעלים, עוד שבוע יתחילו את העונה, ושוב, ושוב, ושוב, אבל שום דבר לא זז. זה מרגיש כמו בדיחה מצד המפרק שמנהל את הקבוצה אבל בעצם כלום לא זז. אני מבין שאין בעלים אבל לפחות שהמפרק ינהל את הקבוצה בינתיים, יפעיל את האימונים. בכל זאת הוא מנהל מועדון בו 40 אנשים צריכים לעבוד ולקבל משכורת”.
האם דיברו איתך בכלל מהפועל אשקלון בתקופה האחרונה? “מהרגע שנגמרה העונה, מאותו יום לא יצרו איתי קשר מהפועל אשקלון”.
אני זמין. חדריאן (צילום: אורי קריספין)
מה אתה חושב על כל הסחבת הזאת של המועדון? “הסחבת הזאת לא עושה טוב למועדון בסדר גודל של הפועל אשקלון. זה סתם נמרח ונמשך ואני מאוד מקווה שזה יסתיים בקרוב ויגיע רוכש ראוי שיעמיד את הקבוצה מחדש על הרגליים. אני באמת אוהב את המועדון הזה ומקווה שיהיה לו טוב”.
השבוע צוינו שש שנים לנפילתו של אברה מנגיסטו בשבי חמאס. בכל שנה משתדלים בני המשפחה, החברים והפעילים בפורום ‘חברים למען אברה’, לציין את היום הזה במחאה גדולה ותקשורתית. השנה, בשל מגבלות הקורונה, זה לא התאפשר אז הם בחרו בדרך מקורית אחרת וגייסו כספים עבור הפקת שיר חדש. לפרויקט הזה התגייסו גם הזמר שלומי שבת והזמרת עדן אלנה, והוא נועד לעורר את השיח הציבורי ולהשאיר את אברה על סדר היום. השיר, ששמו ‘מה אתה עובר?’, נכתב על ידי שבת ואבי אוחיון והוא מהווה מעין פנייה אישית לאברה, בשפות העברית והאמהרית. בין היתר נכתב בשיר:
ואתה מתרחק, אתה מתרחק ואיך עובר עליך היום? תבקש, לא אל תתייאש אני שואל עליך המון ואתה רוצה לרוץ, קצת לצאת מתוך הגוף מה אתה עובר שם בלילה? ים של כוכבים ואתה בודד אולי שמעת? אין יותר שקופים רק נחכה – עד שתחזור
צפו בשיר של שלומי שבת ועדן אלנה:
“החברים בפורום, שכולל בתוכו דמויות ביטחוניות בכירות ואנשים טובים, הם אלה שהוציאו את הפרויקט הזה לפועל”, אומר אחיו, אילן מנגיסטו, “הוא התאפשר בזכות קמפיין גיוס המונים, שבו אנשים רבים פתחו את הלב ואת הכיס ובכך העבירו את המסר שהם לא שותקים יותר ודורשים להציל את חייו של אברה. אני מקווה שהשיר יגע ברגשות של האנשים, ושכולם ישתתפו איתנו במאבק להשבתו של אברה. לצערנו ציינו עוד שנה, שבה אח שלנו נמק בשבי חמאס, במרתפי עזה. שש שנים ארורות. קשה מאוד להכיל את העובדה שעבר זמן רב כל כך. כל יום נוסף שהוא שם מהווה סכנה ממשית לחייו”.
כשזה קרה, דמיינת בכלל שתצטרכו לספור כל כך הרבה שנים? “זה זמן בלתי נתפס. לא האמנתי שנגיע למספר שנים כזה ארוך. זה מתיש. זה בסך הכל אזרח עם בעיות נפשיות, שלא הלך לפגוע באף אחד ולא נשא נשק. הוא מוחזק שם בניגוד לכל חוקי האמנות ההומניטריים. מתוך ההבנה הזאת חשבתי שהמדינה תפעיל לחצים על כל הארגונים הבינלאומיים. ‘ראיתי’ אותו בבית כבר מזמן, לצערי זה לא קרה”.
ככל שהשנים חולפות אתה פסימי יותר? “אין ספק, שככל שהזמן עובר הדאגה שלנו ושל ההורים היקרים שלנו, גוברת. החשש לגורלו גם הוא גובר. לפעמים חושבים שאולי, חלילה, קרה לו משהו. אנחנו יודעים שהוא נכנס חי ונקודת ההנחה שהוא בידי חמאס. אבל ככל שעובר הזמן והמדינה לא עושה מאמצים להשיב אותו הביתה, שעון החול אוזל, וזה מדאיג אותנו מאוד”.
האח, אילן מנגיסטו
להורים נשאר עוד כוח? “הם במצב לא פשוט. ההורים זה החלק הכי קשה בכל הסיפור הזה. הם אנשים מאוד תמימים ומאמינים שראש ממשלה אמור לדאוג לאזרחים שלו ולהגן עליהם. כשכל זה רק התחיל הם חשבו בתמימותם שראש הממשלה יסדר את הכל. עכשיו הם רואים שזה עובד ככה, ואין מצדו של ראש הממשלה שום אזכור או דרישה. אז הם מאוד מאוכזבים ומתוסכלים. החיים של ההורים שלי כבר לא יהיו אותו דבר. הסיפור הזה שבר את אמא נפשית, זאת לא האמא שהכרנו, למרות שהיא מאוד משתדלת לשדר שהכל טוב. הרבה דברים השתנו, זה לא פשוט להיות בבית באווירה תמידית של עצב ובכי”.
"עצב ובכי". אגרנש מנגיסטו. צילום: אמיל סלמן
אתה מדמיין לעצמך לפעמים מה עובר עליו שם? “האמת היא שלא. אני יודע שאלה מחשבות שיכולות לייאש אותנו ולגרום לנו לרפיון. כך שבאמת שאני משתדל לשמור על אופטימיות ואמונה. זה ניסיון לא פשוט, אבל אני מקווה לטוב. גם אם חלילה לא יהיה טוב, נקבל הכל באהבה. כרגע אנחנו נלחמים ועושים הכל כדי שישוב הביתה”.
אברה מנגיסטו. צילום: ארכיון המשפחה
איפה הוא הכי חסר לך? “מאז שאברה נעלם החיים האישיים שלי נדחקו. אני שם הכל בצד ודואג לקחת חלק פעיל מאוד ובלתי מתפשר במאבק להחזירו. כך שיצא מצב שאברה כל יום איתי, למרות שפיזית הוא כאן. אני חושב עליו כל יום, הוא חסר כל יום והגעגוע הוא תמידי”.
"חוסר אכפתיות". הוריו של אברה וראש הממשלה
יש לפעמים מחשבות שאולי הוא לא בחיים? “יש. לפעמים עולות כל מיני מחשבות. זה אדם חסר ישע שנמצא בשבי של חמאס, ברור שהכל יכול לקרות. אבל אנחנו משתדלים לשמור על אופטימיות, תקווה ואמונה שהכל בסדר ושהוא יחזור”.
משה אומר לעם “אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם…”. משה מדבר אל “כל בני ישראל”, הניצבים היום. מדוע נאמר ניצבים ולא עומדים – בפועל ניצבים יש מתח ופחד המתאימים לימי חודש אלול וראש השנה אבל גם זקיפות קומה אחריות וגאווה על היותנו חלק מעם ישראל וזה משדר עוצמה. משה קובע “אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם” ומיד מתכוון גם לדורות הבאים “וְלא אִתְּכֶם לְבַדְּכֶם אָנֹכִי כֹּרֵת אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת… כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם… וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם”.
דברי הברית של גדול מנהיגנו מציירים תמונות של העתיד לבוא, זה בדיוק כמו יצירת חזון לארגון או לבית הספר. כותבי החזון מנסחים ומציירים את תמונת המצב העתידית, לאן רוצים שנגיע. זה מה שמנהיגי החינוך מבקשים, שכן בית ספר שמגבש חזון מבקש לראות בעיני רוחו את העתיד.
ועוד נקודה – כמה יפה שמשה כורת ברית עם מי שעדיין לא נולד ומגדיר אותו שותף לברית שלא היה לו חלק בה – משה דמות חינוכית הרואה קדימה, לאופק. נדיר.
ומה עוד לומדים מכך – הורה יודע שמעשיו ודרכו ישפיעו על עתיד ילדיו ולכן כל הורה שיש לו ילדים שהוא אחראי לחינוכם, אמור להפגין דוגמא אישית וכך יסייע לצאצאיו להיות שותפים גם הם לברית, ואותו דבר יעשו הילדים לבניהם – נכדיו.
אייל חסאן. צילום: פבל
אך האם קל להיות הורה ומספיקה דוגמא אישית והתווית דרך? לא תמיד – ראינו גם ראינו שמשה ודוד, יעקב ושלמה, חזקיהו ועוד לא תמיד הצליחו בחינוך הבנים שלהם ובעקבות כך נגרמו אסונות.
כל ילד, גם אם חונך היטב, עדיין בידיו היכולת לפרוק את העול, ללכת בדרכים אחרות, ולכן בפרשה מופיע רעיון התשובה והתקווה לשינוי בכל מצב. התשובה והתיקון הם הם הרעיון המרכזי בראש השנה ובעשרת ימי תשובה הממשמשים ובאים, וכמובן במערכת החינוך.
הפרשה מלמדת אותנו שיעור בלקיחת אחריות כאשר קובעת “לא בשמים היא…” ו”לא מעבר לים היא”. התשובות לשאלות של איך לנהוג לא נמצאות מעבר לים אלא בידינו, “כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ… לַעֲשֹתוֹ” – בידינו הרשות, בידינו הסמכות, בידינו האחריות. האדם למעשה קברניט חייו, אדון לגורלו, מכריע הכרעות ונושא באחריות להן בעצם בחירת דרכו, לכן לדעתי חייבים להישמע לפרופ' גמזו, לקחת אחריות על בריאותנו וגם אם יש מקום לשאול שאלות עלינו לציית להנחיות.
פרשת ניצבים מציגה את חזון הגאולה הלאומית ומבהירה: "אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ. וֶהֱבִיאֲךָ ה’ אֱלֹקֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ”.
ראש הממשלה הראשון דוד בן-גוריון, קבע שקיבוץ גלויות היה "עיקר המהפכה היהודית" במאה ה-20, שאותה הקפיד להגדיר כ"מהפכה יהודית". בן-גוריון האמין, כי חזון השיבה וקיבוץ הגלויות הוא ייעודה ו"טעם קיומה של מדינת ישראל" – ללא מימוש חזון הגאולה הלאומית, תתרוקן מדינת ישראל "מתוכנה ההיסטורי", ותימצא מתכחשת לעם היהודי לדורותיו (ולטעמי, גם לחזון פרשת השבוע). לביסוס עמדתו ציטט בן-גוריון את האמורא רבי יוחנן, שקבע: "גדול קיבוץ גלויות כיום שנבראו בו שמים וארץ".
פרשת וילך המתחברת לפרשת ניצבים מתמקדת בהעברת הנהגת העם ממשה רבנו ליהושע בן נון. הפרשה מהווה צוואה של משה שחונך ומחזק את יורשו יהושע בברכת חזק ואמץ ומבהיר לעם שיהושע יחליף אותו. משה שב ומעודד את העם לקראת האתגרים העומדים לפניהם בכיבוש ארץ ישראל.
משה מלמד אותנו כי בחינוך ובהנהגה צריך להיות אופטימי אבל גם מודאג, משה גדול הנביאים ומחנך על מבטיח שהעם והתורה נצחיים הם "כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ", אבל בייאושו זועק "כִּי יָדַעְתִּי אַחֲרֵי מוֹתִי… וְסַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶתְכֶם וְקָרָאת אֶתְכֶם הָרָעָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים …”. כמה כואב לראות את משה הבודד והעצוב המשוכנע שהעם ישוב לסורו. ארבעים שנה הוא מחנך את עמו, הייתכן שלאחר המשימה הסיזיפית הזו כך יתנהג העם? לשם מה כל המאמץ שלו? המסר הזה לא משדר חיוביות, למה?
הרכב שופטים בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, גזר היום את דינו של תושב הדרום בן 40, אב לשני ילדים שהורשע בכך שביצע באחותו עבירות מין קשות במשך שנים ארוכות. הוא החל במעשים בעודו קטין ובעוד אחותו בת 6 וזה נמשך עד הגיעה לגיל 21, סמוך לנישואיה כאשר רק אז העזה למנוע ממנו את המשך המעשים. גזר הדין שגזר עליו השופטים הוא 19 שנים וכן הפיצוי המקסימלי על פי החוק שהוא 258 אלף ש"ח. סנגוריו, עוה"ד אמנון גולן ומאיר סויסה הודיעו כי יערערו על העונש ועל ההרשעה, "אנחנו חושבים שבית המשפט שגה בהכרעת הדין ומכאן יצא תחת ידו גזר דין מחמיר במיוחד", מסרו.
מסכת הייסורים של הקורבן, היום בת 30, החלו מאז שהייתה בסך הכל בת כ-6 שנים. אחיה שהיה גדול ממנה בעשר שנים, החל לתקוף אותה מינית בשבתות ובמועדים, הוא היה קורא לה לחדרו ושם היה מבצע בה מעשים מגונים. הוא היה נוגע בגופה ודורש ממנה לגעת בו והיה מאיים עליה כי אם תספר על המעשים – יירצח אותה. עם השנים ועם הגיעה לגיל 9, החמירו המעשים כך שהוא כבר לא היה מסתפק במעשים מגונים והוא החל לבצע בה מעשים קשים יותר. האח, כך נכתב בגזר הדין, ניצל את חוסר התפקוד של ההורים שלו והטיל מרות על האחות הקטנה שפחדה ממנו.
פחדה מהאח הגדול. אילוסטרציה: מוטי מילרוד
בגיל 14 המעשים המיניים כבר עלו מדרגה והוא החל לאנוס אותה. כמו קודם, הוא היה קורא לה לחדרו, מורה להתפשט ואז אונס אותה, "אני חושבת שהייתי בת 14 כשזה התחיל ממש, חדירה, לגמרי", היא העידה בבית המשפט, "תמיד הוא היה שואל אותי גם 'כיף לך? טוב לך?' ואני מרוב הפחד שלי הייתי אומרת לו 'כן'. הייתי מפחדת ממנו מאוד מאוד. הייתי אומרת לו 'כן' הייתי מפחדת להגיד לו לא…".
המעשים הללו נמשכו לאורך 7 השנים הבאות, גם לאחר שהאיש כבר היה נשוי וניצל את ההזדמנויות שאחותו באה לביתו כדי לקחת דבר או כדי להיות בייביסיטר לילדיו. על פי גזר הדין הוא היה מכניס אותה לאחד מהחדרים בביתו ושם אונס אותה.
בשלב כלשהו חשבה האחות שפנימייה רחוקה מהבית תביא להפסקת המעשים, אך לא כך. הוא היה מנצל הזדמנויות שונות ומגיע לפנימייה, לוקח אותה ברכבו למקומות מבודדים ושם אונס אותה שוב ושוב.
האיש הורשע בעבירות מין רבות במשפחה, כמו מעשים מגונים רבים, מעשי סדום ומעשי אינוס.
צילום אילוסטרציה: א.ס.א.פ קריאייטיב/imagine
בתסקיר שנעשה לאחות נכתב כי מדובר בצעירה "נבונה, עצובה וכבויה רגשית בעלת זהות מבולבלת, הנמצאת במצוקה רגשית גדולה ומתמודדת עם טלטלות רגשיות חריפות בשל פגיעה קשה על ידי הנאשם שהינו אחיה, מאז היותה בת 6 ועד הגיעה לגיל 21". עוד נכתב כי לאורך השנים היא חשה אשמה ורק לאחר טיפול שעברה הפנימה כי אין היא אשמה אלא אחיה אשם ואז אזרה אומץ להתלונן נגדו.
רוצים להישאר מעודכנים? הצטרפו אלינו: ⇔⇔⇔
עוד נכתב כי עד היום היא סובלת מסיוטים, קשיי שינה והתפרצויות בכי, וכי היא ציפתה כי אחיה יביע חרטה או צער על מעשיו, "ומשלא עשה כן, ואף ההפך הוא הנכון לתחושתה, לעג לה ואיים עליה תוך הכחשת מעשיו, כל אלו גרמו להעמקת תחושת הנפגעות, ההשפלה, הנבגדות וייתכן גם הפחד מפניו", נכתב.
הרכב השופטים שהרשיע את האח כתב בגזר הדין כי האח "הפך את המתלוננת למעין שפחת מין, ככלי שאפשר למצוא בו פורקן ליצריו האפלים, אשר במקום להגן על אחותו הקטנה, ולהיות לה למגן ומשען, החליט לנצל את התפקוד ההורי הלקוי ולבצע במתלוננת, עוד בהיותה רכה בשנים, מעשים חמורים ביותר שחיללו את תום ילדותה, ופגעו פגיעה אנושה בכבודה ובבריאותה הנפשית".
הכירו את סמ״ר מיכאל חסן, בן 21 מאשקלון אשר משרת כטבח במפקדת חטיבת פארן וקיבל הצטיינות ממפקד פיקוד הדרום האלוף הרצי הלוי לרגל חגי תשרי.
לפני הגיוס היו למיכאל חששות רבים וספק בנוגע לגיוסו. בזכות התמיכה שקיבל מבית הספר בו למד, ומהחברים והמשפחה, החליט להתגייס וכך הגיע לתפקיד טבח במפקדת חטיבת פארן.
מיכאל חסן. צילום: באדיבות דו"צ
נהוג לחשוב שלוחמים וחיילים בתפקידי מפתח הם אלה שראויים לקבל את תעודות ההצטיינות אבל חסן הוכיח שגם תפקיד של טבח ראוי להערכה ולתשורה בדיוק כמו כל חייל בתפקיד אחר.
״זאת עבודה לא פשוטה, אך החלטתי להשקיע כדי שכל אירוע יתבצע על הצד הטוב ביותר" אמר השבוע מיכאל והוסיף: "אני שמח שבחרתי להתגייס, זכיתי לחוות חוויות שלא הייתי חווה במקומות אחרים, להכיר חברים לכל החיים, ללמוד איך להסתדר לבד ולהיות עצמאי״.
מיכאל חסן. צילום: באדיבות דו"צ
מיכה נמצא בתפקיד כבר מעל שנתיים ולאחרונה הפך לאחראי משמרת.
על תרומתו יוצאת הדופן, הגדלת הראש, האחראיות והרצינות נבחר לקבל את ההצטיינות לכבוד ראש השנה.
