אוקטובר 2014, ירין (מושיקו) קוקיאשוילי בן ה-14, יוצא למשחק כדורגל מול קבוצת הנערים של דימונה. המשחק מתקיים באשקלון וירין, שהיה אז שחקן כדורגל צעיר ומבטיח בקבוצת הנוער של ‘הפועל אשקלון’, מגיע נחוש וחדור מוטיבציה לנצח את המשחק הזה. בעיצומו של המשחק, שהתקיים במגרש הדשא הסינטטי סמוך לאצטדיון העירוני באשקלון, נבעט הכדור לעבר חומת הבטון המקיפה את המגרש וחזר לעברו של ירין, שרץ וניסה לכוון אותו לעבר השער. אולם המהלך לא הצליח והשחקן הצעיר התנגש בעוצמה רבה בחומת הבטון הצמודה לשער.
שש שנים חלפו מאז התאונה. היום ירין כבר בן-20, אולם התאונה המצערת הזאת עדיין מלווה אותו והייתה זו שניתבה את חייו. הוא לא הצליח להשתקם מהפגיעה הקשה, ועדיין סובל מבעיות פיזיות רבות, כאבים וקשיים נפשיים. “זאת טלטלה שקשה לתאר במילים. עברתי טראומה רצינית שמלווה אותי עד היום”, הוא אומר.
לפני: חומת הבטון החשופה במגרש האימונים
אחרי הפציעה של ירין: עושים ציפוי הגנה לחומת הבטון
“זה היה חלום שהתנפץ”
עד לתאונה היה ירין תלמיד מצטיין ושחקן כדורגל מבטן ומלידה. נער שכל עתידו היה לפניו וחלם בגדול. “שיחקתי כדורגל מגיל 4. תמיד הייתי רץ יחף עם כדור בשכונה. הכדור היה חלק בלתי נפרד מהחיים שלי. אם לא הייתי נפצע הייתי היום שחקן כדורגל מצליח, באחת הקבוצות המובילות. אין לי ספק בכך. זה היה חלום שהתנפץ לי בפנים”, הוא מספר.
את היום בו ארעה התאונה הוא אינו זוכר. יש לו בעיקר פלאשבקים של כאב, שמדירים שינה מעיניו כבר שנים. “אני זוכר שהייתי במשחק, רצתי אחר הכדור וקפצתי לנגוח בכדור. זהו”. בשלב הבא הוא זוכר את עצמו שרוע על הדשא, מביט אל השמיים. “פקחתי עיניים וראיתי רק את השמיים. לא הבנתי מה קרה ואיך הגעתי למצב הזה. יש סביבי הרבה רעש והמולה, אבל אני לא הבנתי מה קורה”.
הראשונה שטיפלה בו במקום הייתה חובשת, שנכחה במגרש מטעם הקבוצה. בינתיים הוזעקו למקום צוותי מד”א שפינו את הנער לבית החולים ‘ברזילי’ בעיר. שם, אחרי שעבר בדיקות ראשוניות, הוחלט להעביר אותו מיידית לבית החולים ‘סורוקה’, זאת בעקבות הפגיעה הקשה שהוא סבל ממנה. הוא הגיע עם סדקים בגולגולת, שטפי דם, קרע בכבד, קרע בטחול, פגיעה בכליות, שבר בארובת העין ושבר ביד והועבר מיד למחלקת טיפול נמרץ ילדים.
“התעוררתי בבית החולים וראיתי שאני מחובר להמון מכשירים, עדיין לא הבנתי מה קרה לי. שמעתי אנשים סביבי מדברים ואני זוכר שניסיתי להבין מה הם אומרים, אבל לא הצלחתי. ניסיתי גם לשאול, אבל לא הצלחתי לדבר”, הוא משחזר.
ירין קוקיאשווילי בבית החולים. צילום: מהאלבום הפרטי
ימים ארוכים העביר קוקיאשווילי בטיפול נמרץ, כשהוא סובל מכאבים עזים בכל חלקי גופו ומטופל, בין היתר, בתרופות חזקות מאוד שהקלו מעט על הכאב אבל ערפלו את הכרתו. “זה בערך הדבר היחיד שאני זוכר מבית החולים, שהייתי כל הזמן עם כאבים מטורפים ומטושטש, לא מבין מה קורה סביבי”. לאחר שיצא מכלל סכנה והתאושש מעט, הוא הועבר למחלקה, התחיל ללכת ולאכול וגם לשאול שאלות. “רק אז התחלתי להבין מה קרה לי. סיפרו לי שעפתי על החומה ונפצעתי קשה מאוד. לרגע לא האמנתי שדבר כזה יכול לקרות, ושמגרש כדורגל יכול להיות סכנה גדולה כל כך עבור השחקנים שמגיעים לשחק בו”.
“ער בלילות וישן בימים”
בתום האשפוז הוא השתחרר לביתו והחל שיקום, אך הכאבים היו קשים מנשוא. לילות ארוכים העביר ירין כשהוא מתפתל מכאבים, ברגעים שבהם הצליח להירדם בכל זאת למספר דקות, היה מתעורר בבהלה גדולה בשל סיוטים שהחלו לפקוד אותו. “הייתי בטיפולים פיזיותרפיים כדי לשקם את הגוף מהפציעה הקשה, אבל התחיל להיות לי קשה מאוד, כל החיים שלי התהפכו. סבלתי מסיוטים קשים שלא נתנו לי לישון בלילה והייתי ער בלילות וישן בימים. בנוסף המשכתי לסבול מכאבים חזקים, הייתי מיואש”.
כחודש וחצי אחרי התאונה הקשה הוחלט שקוקיאשווילי יכול לחזור לבית-הספר בו למד. הוא היה עד אז תלמיד מופת מצטיין, עם ממוצע ציונים גבוה ומרשים. “הייתי תלמיד מאוד חכם ומשקיע. הלימודים תמיד היו חשובים לי מאוד. אבל אחרי התאונה חזרתי בן אדם אחר, כבר לא עניין אותי חוץ מהכאבים הקשים שסבלתי מהם. לא ישנתי בלילות, אז הייתי נרדם בשיעורים. כל הזמן לא הרגשתי טוב והסתובבתי בין רופאים, אז נאלצתי להיעדר הרבה מהלימודים. לא היה לי כוח לכלום. גם בבית הספר לא תמכו ולא נתנו לי הזדמנות. אחרי זמן מאוד קצר העיפו אותי מהלימודים”.
ירין קוקיאשווילי. צילום: עדי תשובה
למרות הקשיים קוקיאשווילי לא הרים ידיים, ועבר לבית הספר אורט ‘אדיבי’ בעיר. “אצלנו בבית לימודים והשכלה זה משהו מאוד חשוב. לא משנה מה קורה לך, אתה לא מוותר על לימודים. זה לא מקובל. אז עברתי בית-ספר וזאת הייתה החלטה טובה מאוד. שם, למרות כל הקושי, תמכו בי ועזרו לי מאוד. המשכתי להיות אותו ירין, עם אותן הבעיות ואותם הקשיים, אבל הייתה לי מורה מדהימה. היא שמעה את הסיפור שלי ועזרה לי בהכל. היא הייתה מגיעה להעיר אותי בבוקר, יושבת איתי לקפה וביחד היינו יוצאים לבית-הספר. היא לא עזבה אותי לרגע ורק בזכותה יש לי 12 שנות לימוד”.
גם הגיוס לצבא לא היה פשוט עבורו. בשל מצבו הרפואי הוא היה מוגבל מאוד בתפקודו, נעדר הרבה ולא הצליח להשתלב. לבסוף שוחרר מהצבא אחרי שנת שירות אחת. בצבא כל הזמן לא הרגשתי טוב והלכתי לבדיקות והמון רופאים. הייתי על הפנים ולא תפקדתי, לבסוף נאלצתי להשתחרר”.
מילד שמח, מוכשר, שכל העתיד לפניו הפך קוקיאשווילי לנער שהוא שבר כלי. כאוב רוב הזמן וחסר שמחת חיים. “אני עדיין לא ישן בלילה. הסיוטים לא נותנים לי מנוח. הייתי ילד שמח, עם רצון עז להגשים חלומות ולטרוף את העולם. נוצר מצב אבסורדי שקיבלתי את החיים שלי במתנה, אבל אני לא מעז לחיות אותם כי אני כל הזמן מפחד לאבד אותם שוב. היום אני אפילו לא מרשה לעצמי לחלום”.
שנתיים אחרי: מיגון לחומה
לאחרונה הגיש ירין תביעת נזיקין נגד עיריית אשקלון והחברה העירונית לתרבות נוער וספורט, בגין רשלנות. התביעה בה נדרשו פיצויים בגובה מיליוני שקלים, הוגשה לבית משפט השלום בבאר שבע על ידי עורכי הדין אלעד דנוך ואריק ריביצקי, “פגיעתו של התובע הותירה בו נזקים קשים לצמיתות והכל בשל רשלנות הנתבעות. אשר לא פעלו למיגון וכיסוי גדר הבטון, אלא רק לאחר פציעתו הקשה של התובע”, נכתב בה.
ירין קוקיאשווילי. צילום: עדי תשובה
עוד נכתב בכתב התביעה כי הגורמים הרלוונטיים התרשלו, לכאורה, בכך שלא מנעו את כניסתו של הנער למקום שיש בו ליקויי בטיחות חמורים. כמו כן הם לא וידאו כי המרחק בין גדר הבטון לבין השער סביר ולא ציפו את הקיר המסוכן במגן או בולם זעזועים. בנוסף נטען כי הם התעלמו מקיומו של מפגע הבטיחות, למרות שידעו היטב על קיומו.
במהלך האירוע נכח במקום שופט שכתב על כך דו”ח להתאחדות לכדורגל וציין מדובר במגרש שהוא “סכנת נפשות” ואף המליץ לשקול את סגירת המגרש עד לטיפול בחומת הבטון החשופה.
עו"ד אלעד דנוך במשרדו. צילום: פבל
עוד צוין כי כשנתיים אחרי התאונה של ירין, העלה בעמוד הפייסבוק שלו ראש עיריית אשקלון דאז, תמונה של קיר הבטון המדובר כשהוא מצופה במגנים עבים וכתב: “שמח לבשר לכם שהשלמנו את העבודות להתקנת ציפויי הגנה לקירות במגרש הדשא הסינטטי באשקלון. הציפוי החדש, יאפשר לשחקנים לשחק בסביבה בטוחה יותר”.
בכתב התביעה נכתב בהתייחס לפוסט זה: “לא נותר אלא להסיק כי טרם לכן הסביבה הייתה פחות בטוחה ואילו הנתבעות היו מתקינות את ציפויי ההגנה הללו כבר בהתחלה, לא הייתה באה תביעה זו לאוויר העולם”.
רוצים להישאר מעודכנים?
הורידו את אפליקציית "כאן דרום – אשקלון"
עורכי הדין אלעד דנוך ואריק ריביצקי אמרו השבוע: “מדובר באירוע חריג וחמור שיכל להימנע אם הרשויות היו מאפשרות סביבה בטוחה לנערים שמשחקים במגרש הסינטטי. החומה שנבנתה מסביב למגרש צמודה מאוד לשער באופן המהווה סכנה ברורה ומידית, בעיקר במקום בו מתרחשת פעילות ספורטיבית מלאת אדרנלין. ניתן לראות כי לאחר האירוע ידעו הגורמים הרלוונטיים לבצע ציפוי מגן לחומה, דבר הגורם לתהיות רבות, מדוע לא בוצע קודם לכן, שאם היה, לא הייתה תביעה זו באה לאוויר העולם”.
מעיריית אשקלון נמסר בתגובה: “איננו דנים בתביעות בתקשורת. נמסור את תגובתנו בבית המשפט”.
