בתחילת השבוע הועלתה הצעת החלטה לממשלה לתכנית סיוע של יותר ממיליארד ש”ח לעוטף עזה. ראש העיר תומר גלאם שדחף ודחף בחודשים האחרונים בפגישותיו עם נציגי הממשלה גילה כי אשקלון לא נכללת בהצעה וצילם סרטון אותו שלח והפיץ לתושבים בראשון בבוקר.
לאחר ששיתף בסרטון כי “היה בהלם” נוכח העובדה שאשקלון לא נכללת בהטבות הסיוע, אמר כי “נעשה הכל ואעשה הכל כדי שזה יבוא לידי ביטוי, לעשות צדק אמיתי ולקבל את מה שמגיע לנו”.
השאלה – מה מגיע לנו ומה העיר צריכה? לא חולק על ראש העיר כי אשקלון זקוקה לסיוע ממשלתי, אך הסיוע הזה צריך להיות נקודתי, ללא תחנונים ובלי התמסכנות. שנים שקודמיו ניסו ודרשו ללא הצלחה לקבל “אזור פיתוח א” לו זכאים ישובים המרוחקים עד 7 ק”מ מהגבול, הגדרה המעניקה הטבות במס, מענקים, פטורים והנחות בשיווי של מיליארדי שקלים שהמדינה לא מוכנה לוותר עליהם. הקשרים עם הליכוד לא הועילו אז ולא יועילו גם היום. מי שמוכר לנו כי אשקלון תקבל אזור עדיפות לאומית א’ משלה את עצמו ואותנו. עיר של 160 אלף תושבים זו לא קריית שמונה ולא אופקים ושדרות. עיר כזו זקוקה לעוגנים כלכליים רחבים. במקום זה, נכון יהיה להציג תכנית סדורה אשר תעלה את העיר למסלול הנכון: מקומות עבודה עתירי ידע, חינוך איכותי ותרבות מגוונת. על זה ראש העיר צריך להילחם.
אנו ממשיכים לראות בניינים קמים בשכונות חדשות כמו פטריות אחרי הגשם, אשקלון משנה את פניה ואת צביונה ממה שכולנו היכרנו. העיר שלנו כבר מזמן לא פריפריאלית במובן השירותים שהיא מספקת שניתן להשיג רק בערי המרכז. בתקופתו של פרופ’ חזי לוי בית החולים “ברזילי” שודרג פלאים בשירותים שהוא מציע, המרינה היא בשורה תיירותית לאזור ושוצפת בתיירים מהסביבה ואף מערים אחרות והכניסה הצפונית החדשה מייצרת ניתוב נכון של התחבורה.
לא מספיק להיות עיר עם היצע בנייה היסטרי. אשקלון צריכה להיות אבן שואבת לא רק למי שבוחר בה מתוך אין ברירה, אלא כי היא האופציה הטובה והנכונה ביותר לגדל בה ילדים, לעבוד בה בעבודה מכניסה וליהנות מאיכות חיים.
מצב מקומות התעסוקה לצעירים ממשיך להיות בעיה קשה וחסרת אלטרנטיבות. עיר שינה שמרבית מתושביה נוסעים לעבוד מחוץ לה. בינתיים, באשדוד החלה בניית פארק היי-טק בסמוך למתחם הביג עם 25 מגרשים, אצלנו התכניות ממשיכות לשבת במגירה.
העירייה צריכה ליזום ולא לחכות. לרתום את הממשלה לתכנית משלה ולומר לה: התושבים שלנו חוטפים, אולי לא כמו יישובי העוטף, אבל פעם בחודש לפחות, כשהחמאס מתרץ בסופת ברקים, בביקור בחירות של ביבי או כשמגיע חיסול של איזה ארכי טרוריסט ואנחנו מיד נכנסים לכוננות ספיגה. התושבים כאן פטריוטים אמיתיים – אוהבים את העיר ולא מוותרים עליה. והם גם לא דורשים מאף אחד שיממנו לנו טובה – אבל תנו לנו עתיד טוב יותר. כזה שלא מתנצל ושמגיע לנו בזכות ולא בחסד.
עשור חלף מאז השריפה הגדולה בכרמל. היה זה ערב חג החנוכה, בו אחזו להבות הענק ביערות והתפשטו בעוצמה ובמהירות. 44 בני אדם נספו בשריפה והיא כילתה כ-25 אלף דונם. 10 שנים חלפו מהאסון הנורא ההוא, שעדיין חקוק היטב בזיכרון של כולנו. קרחות היער הגדולות החלו אט אט להתכסות שוב בצמחייה ובעצים מוריקים, כאילו מנסים הם לכסות את הפצע ולטשטש את הזיכרון. אך עבור המשפחות שאיבדו באסון את יקיריהם אין שום דבר שיטשטש ויכסה את הכאב. “הציפייה היא שבכל שנה ושנה שחולפת נתגבר ואולי נשכח קצת והכאב יהיה פחות גדול. אבל זה בכלל לא ככה”, אומר מיכה פרץ, אחיו של מישר רונן פרץ שנספה באסון, “משנה לשנה זה הופך להיות אפילו יותר קשה, לקראת יום האזכרה הפצע נפתח שוב והכאב לא מרפה כל השנה. במצב כזה אין נחמה. אנחנו מנסים ומשתדלים להתמודד עם האובדן הזה. האם אנחנו מצליחים? חצי כוח. יש ימים שאני מרגיש שכן ויש ימים שהרבה פחות. האחים שלי ואני עוד איכשהו מצליחים להתמודד עם זה, המשכנו בחיים, בית, נישואים, ילדים ועבודה. אבל ההורים הפכו לשבר כלי ואין עבורם שום מרפא. זאת לא דרך העולם שההורים קוברים ילדים. זה פצע פתוח, שנפתח עוד יותר בכל אירוע כזה או אחר”.
שושלת מג”ב
מישר רונן פרץ ז”ל, צוער בקורס הקצינים של שירות בתי הסוהר, קיפח את חייו כשהוא בן 34. הוא הותיר אחריו הורים, אחים, אישה ושני ילדים קטנים. הוא נולד וגדל באשקלון, בן שלישי למשפחה בת ארבעה ילדים. אחריו, בהפרש של 8 שנים, נולד בן הזקונים של המשפחה מיכה. “קודם כל, לפני שהוא היה אח שלי, הוא היה החבר הכי טוב שלי. אומנם חיי היו איתו קצרים, אבל עם משמעות רבה. למדתי ממנו המון-המון ותמיד הלכתי בעקבותיו”, אומר מיכה, שוטר מג”ב.
את לימודי התיכון סיים רונן בבית הספר ‘רוגוזין’ בעיר ומשם התגייס למג”ב. גם מיכה הלך בדרכו: “הלכתי אחריו גם לבית הספר הזה ואחר כך למג”ב. הוא אהב את החיל הזה מאוד, ולי היה ברור שאני הולך אחריו גם לכאן ואם לא, אז אני לא אעשה שום דבר אחר. אבא שלי גם היה במשמר הגבול ואז רונן התגייס, אחריו אני והיום אחיין שלנו התגייס גם הוא לחיל. יש איזו שושלת כזו שממשיכה וזה בעקבות מה שהשריש לנו רונן. נכון שגם אבא שלי היה לוחם מג”ב, אבל את האהבה לחיל והקשר המיוחד אליו קיבלתי מרונן”.
רונן פרץ ז"ל
בשנת 2006 התגייס רונן לשירות בתי הסוהר, ליחידת “נחשון”, ועבר את כל המסלול ביחידה. “נחשון זו לא יחידה, זה בית”, נהג לומר. תפקידו האחרון היה מש”ק ליווי ומפקד צוות, ואז הצטרף לקורס הקצינים המשולב במסלול הייעודי. למרות שחשב על כך רבות, הפעם החליט מיכה דווקא לא ללכת בעקבות אחיו ונותר לשרת במג”ב. “הוא אפילו ניג’ס לי שאצטרף אליו, אבל מג”ב זה כבר משפחה אז לא יכולתי לוותר על זה. כשפקד אותנו האסון הזה, הבנתי שעשיתי בחירה נכונה כי כולם היו איתי ברגעים הקשים שעברתי, מהפיקוד הבכיר ועד החייל הזוטר”.
“רונן לא עונה”
בשעות הצהריים של ה-2.12.2010 התלקחה שריפת יער בהר הכרמל, האש החלה להתפשט במהירות ולהבות הענק סיכנו את חיי התושבים שהתגוררו בישובים הסמוכים. הרוחות החזקות ליבו את האש והיא החלה להתפשט לעבר כלא “דמון”. בשל החשש לחייהם של האסירים הוחלט על פינוי הכלא. למשימה זו חברו קצינים ושוטרים שעסקו בחסימת צירי תנועה, לוחמי האש של שירות כבאות והצלה, וצוערי ומדריכי קורס קצינים של השב”ס, מחזור א’, הקורס שבו היה רונן.
הצוערים עשו את דרכם למקום באוטובוס, שאחריו ניידות משטרה. כאשר לפתע שינתה הרוח כיוון והחלה שולחת לשונות אש שורפות אל עבר האוטובוס, קירות ענק של אש חסמו את ציר התנועה, אחזו בכול ולקחו איתם את חייהם של ארבעים וארבעה בני אדם. שלושים ושבעה מהם צוערי קורס קציני שירות בתי הסוהר ומפקדי הקורס, נהג האוטובוס, שלושה כבאים ושלושה קציני משטרה.
אוטובוס הצוערים באסון הכרמל. צילום: ירון קמינסקי
ביום האסון, קלט מיכה חיילים חדשים, כקצין בקורס מ”כים של מג”ב. “אני זוכר את היום הזה ממש טוב, כאילו לא חלפו עשר שנים”, הוא משחזר, “עשיתי שיחת בפתיחה לחניכים שקלטנו ותוך כדי השיחה החלו כל מיני רחשים של שמועות. אמרו שאוטובוס נשרף, לא היה ברור בהתחלה אם זה של אסירים או סוהרים. בשעות הראשונות הייתי אנדרלמוסיה גדולה מאוד, הגיעו חלקים של מידע, התמונה לא הייתה ברורה בכלל ואף אחד לא הבין מה בדיוק קרה. למרות כל זה, בקבלת הידיעה הראשונית וגם כמה שעות אחר כך עוד הייתי אופטימי. עזבתי את החניכים ויצאתי לעשות טלפונים, התחלתי לנסות להפעיל קשרים ולהתקשר לחברים שעובדים בכוחות הביטחון כי הרי בטוח שהם יודעים משהו, אבל הרגשתי שכולם מתחמקים בתשובות. כמובן שניסיתי להשיג את רונן מספר פעמים, אבל לא היה מענה. כל הרשתות קרסו אז בגלל העומס, היו לידי עוד חברים שניסו להוציא שיחות טלפון ואף אחד לא הצליח, אז גם בשלב הזה עדיין לא חששתי. אני זוכר בעיקר בלגאן אטומי. התחלתי לקבל מלא טלפונים מחברים שכאילו התקשרו לשאול ‘מה המצב?’. אלה היו שיחות מוזרות, שאני לא רגיל לקבל. אבל עדיין לא חשדתי, בדיעבד הבנתי שכולם ניסו לגשש אם אני כבר יודע שרונן היה באוטובוס שנשרף כי כבר היו שמועות. אני גם לא קישרתי כי קורס הצוערים של ‘נחשון’ היה ברמלה, האירוע התרחש בצפון ולא חשבתי שיש איזשהו סיכוי שייקחו אותם מהמרכז לצפון. זה אפילו לא עלה לי בראש”.
השעות חלפו ותמונת המצב עדיין לא הייתה ברורה. בשעות הערב המוקדמות המתח הרב הכריע את מיכה: “עוד הייתי בבסיס ופשוט התפרקתי מבכי. אבל אז שמעתי שהיו כאלה שניצלו ואחד מהם זה חבר טוב של רונן, אמרתי לעצמי שאם הוא ניצל אז גם רונן ניצל, שניהם פייטרים והיו כל הזמן ביחד. היינו חברים טובים, מדברים פעמיים ביום לפחות. בכל יום חמישי היה לנו נוהל קבוע, נפגשים בערב לשבת עם חברים. זה גם היה ערב חנוכה וכבר קבענו הדלקת נר חגיגית בבית של ההורים”.
מיכה חיכה לשיחת הטלפון המרגיעה מאחיו, אך זאת לא הגיעה. “אמא הכינה כבר את הבצק והתקשרה אליי מספר פעמים באותו יום כדי לסגור פינות ולבדוק מתי אני מגיע. היא גם אמרה לנסות להשיג את רונן כדי לבדוק איתו מתי הוא מגיע כי הוא לא עונה לה. אחר כך סיפרו לי שבסביבות ארבע בצהריים אבא שלי אמר לאמא שלי שלא בא לו לחגוג בערב, כי השריפה עשתה לו הרגשה לא טובה על הלב. בכלל עוד לא ידענו שרונן היה שם”.
חיכה לשיחת הטלפון המרגיעה מאחיו. מיכה פרץ עם הטלפון. צילום: דוברות המשטרה
הוא החליט לעזוב הכל ולנסוע לבית ההורים באשקלון. “כמובן שבדרך קיבלתי המון שיחות טלפון, בהם גם שיחה מאמא שלי שאמרה שאני בטוח יודע משהו ולא אומר לה, האמת שלא ידעתי שום דבר”. הוא הגיע לבית הוריו ולפני שעלה דאג להסיר את חולצת המדים שלבש. “כבר כשהתקרבתי ראיתי המולה גדולה מאוד למטה, המון מכוניות ואנשים. לא הבנתי מה קורה, עדיין לא קיבלנו שום הודעה, הכל רק שמועות אז למה כל ההמולה הזאת בבית שלי?! האמת, שברגע הזה האופטימיות שלי התחילה קצת להתפוגג. אז החלטתי להוריד את החולצה של המדים לפני שאני עולה לראות את ההורים. כי המדים שלנו היו דומים ולא רציתי שלרגע יחשבו שאני רונן ושלא יכאב להם”.
בהמשך לריחות הגז שהתפשטו מאתמול בבוקר באזור אשקלון שהתבררו מדליפת דלק הגולמי בגג אחד ממכלי אחסון הדלק במתחם החביות של קצא"א בדרום אשקלון, המשיכו גם בשעות הבוקר להגיע פניות מתושבי אזור אשקלון על מפגעי ריח קשים.
בדיקת המשרד להגנת הסביבה אתמול העלתה, כי מקור הריח הוא באחד ממכלי הדלק הגולמי שנמצאים בצידה הצפוני של חוות המכלים, קרוב לאשקלון. בשטח נמצא מכל דלק שעל גגו אותרו שאריות של דלק גולמי מעורב עם מי גשמים, והדבר יצר את מפגע הריח הכבד והחריג באזור.
ראש עיריית אשקלון, תומר גלאם יחד עם מנכ"ל המשרד להגנת הסביבה, דוד יהלומי, מנהל מחוז דרום במשרד, ברוך ובר, מנכ"לית איגוד ערים לאיכות סביבה נפת אשקלון מיטל אמיתי וכונני המשרד להגנת הסביבה הגיעו הבוקר לביקור במתחם קצא"א מדרום לאשקלון.
גלם ואמיתי עם בכירי המשרד להגנת הסביבה וקצא"א היום סמוך למכל הדולף. צילום: דוברות המשרד להגנת הסביבה
היה נראה כי עובדי קצא"א מטפלים בתקלה ומפסיקים את זיהום האוויר הקשה והמטריד אך לאור הימשכות המפגע, הודיע המשרד להגנת הסביבה כי יוציא עוד היום צו לחברת קצא"א ומנהליה להפסקת המפגע, המורה על נקיטה בצעדים מיידיים, כולל: שאיבת הדלק שדלף לגג המכל באופן מיידי וניקוי הגג מכל שרידי דלק, הפסקת הזנת דלק למכל והשבתתו מפעילות שוטפת ונקיטת אמצעים למניעת המשך אידוי הדלק.
"חזרת המכל לפעילות תותנה בקבלת דוח תקינות לאטימות המכל, לרבות הגג שאליו דלף החומר, וממצאי תחקיר כי התקלה טופלה באופן סופי, כך שתונח דעתו של המשרד שלא תתרחש שוב. המשרד יזמן את מנהלי קצא"א לשימוע" הסבירו היום אנשי המשרד.
השבוע חגגתי יום הולדת בסימן “עוד רגע אני במשבר ה-40” או אם תרצו – 39 חורפים. קיבלתי המון אהבה והרגשתי מוצפת בברכות ומילים חמות, כאלה שיוצאות מהלב ונכנסות ללב. יש משהו מאד נינוח בבגרות, קודם כל היא עקבית והגרף תמיד בעליה אבל יש משהו במבט קדימה ובמלאי הניסיון שצברתי עד עכשיו שמאפשר לי ליהנות מהכרת הטוב. זה לא אומר שאני מקבלת את הדין או מתפשרת על הקיים, בדיוק להיפך. כשלמדתי להכיר בטוב הפסקתי להתנצל על הדעה שלי, על הקול שלי גם כשהוא לא תמיד בקונצנזוס. הבנתי שחשוב להילחם על מה שראוי וטוב בעיני ולעשות מאמץ לשנות את המציאות, לפעמים במעשים ולפעמים במילים. אני כותבת לכם כבר יותר משנתיים ואתם השותפים הטובים ביותר להזיז את המחט, לעורר שיח, להגיב ולהשתתף. זה לא אמיץ בעיני לומר מה שאני חושבת, זה פשוט עניין קיומי. קיומי מספיק כדי להמשיך ולהציף את הקשיים כי אני יודעת שיכול להיות טוב יותר, מגיע לנו טוב יותר.
בשבועות האחרונים נכנסה מלחמת יום הכיפורים לסלון שלנו מתווכת בכאב על ידי הסדרה המדוברת "שעת נעילה" בכאן 11. מדי יום שני אנחנו צופים באופן קבוע בדילמות האנושיות של הישרדות קיומית, בסיפורים הכואבים והקשים שנעים בין גבורה לפחד, אשמה ובושה. חושפים פוסט טראומה מדממת של אנשים וחלומות, של חברה ומדינה שלמה. במרחק 47 שנים ומתוך התעוררות מצולמת הפכה המלחמה המודחקת הזו לפצע פתוח. הזעזוע הוא עמוק והנושא הפך לשיחת היום לצד חיינו הכבולים לנגיף הקורונה. חייבת להודות שאני מהמברכים על המהלך. בהתחשב בעובדה שהטלוויזיה הפכה למרחב צריכת התרבות העיקרי שלנו אז לפחות שהתוכן יהיה בעל ערך מוסף. מדברים מחדש על מושג ההישרדות האמיתי ללא שבטים, מציצנות ריאליטי והדחות. השיח על הלומי קרב הפך להיות סוף סוף מעורר עניין, הפצע הרגשי הוא נטל שקשה לשאת בסתר כל כך הרבה שנים ויש לו השפעה עלינו עד היום.
אבל לפני כשבועיים התעוררתי באמצע הלילה, תרתי משמע, להכרה שאנחנו מאמצים טראומות ולא לומדים מהעבר. שני פיצוצים חזקים ומהדהדי גוף עייף בשלוש לפנות בוקר לצד סופת ברקים ורעמים הבהירו לי שאנחנו טראומתיים מהלכים בהדחקה. זה כבר מזמן לא סבבי לחימה או ירי טילים זה פשוט זלזול שיטתי בנו ובילדינו שגדלים כאן תחת מטווח ארטילרי קבוע. אנחנו מסתובבים עם טראומה בכיסים, מספיק חומר לסדרת המופת הבאה שתימכר ל-HBO או נטפליקס. אלו החיים כאן ואנחנו נאחזים במה שיש כי אנחנו עדיין ציונים אוהבי הארץ הזו, אבל לא מגיעה לנו הציניות המעליבה של הממשלה שלא רואה אותנו.
תושבים בזמן אזעקה באשקלון. צילום: גיל כהן מגן
בעודי כותבת שורות אלה מסתמן מהלך ממשלתי לטובת "הרגעת האשקלונים" או יותר נכון, השתקתנו. מעין כדור אקמול לחולה סופני, ככה נדמות בעיני הבטחות השווא לחזית של העורף. בשנים האחרונות "זכינו" לשלל הבטחות בחסות השר התורן שמגיע ללשכת ראש העיר, מתחכך, לוחץ יד ומצטלם עם הצהרת שקר כלשהי שעולה מיד לדף הפייסבוק הממומן של ראש העיר. הטבות, הקלות, סיסמאות והכרזות – אנחנו רוויים מאלה וגם מהפצצות מחרידות. לפני כמה שנים עוד התרגשנו מירי לעבר אשקלון, היום בקושי מדווחים על הירי וגרוע מזה, מפרסמים הסברים פתטיים מטעם דובר צה"ל. אמנם ראש העיר גלאם הצטלם לסרטון קריאה לממשלה לפעול לטובת קידום הטבות והקלות אך אני צופה שנקבל סל השתקה בעטיפת ברווזי החוסן של ישראל על ידי שר האוצר. לבטח תינתן לרשות הקלה אזוטרית בחסות הסכם הגג הנפשע שאין לה שום ערך ישיר עבורנו. או שנקבל תשלום חד פעמי של 500 ש"ח לכל בית אב כדי שנשב בשקט. שוב ניווכח בכרוניקה הקבועה של לחיצות ידיים ותמונת הבטחה בדף הפייסבוק – עד מתי?
קוראיי היקרים, חשבתי רבות אם לכתוב לכם בשבוע הזה, שהוא אחד הנוראים בחיי. שבוע שבו נאלצנו, אני ובני משפחתי היקרים להיפרד מאחותנו היקרה רחל ז”ל. אני לא מעכל את ה”תואר” החדש. מחשבות רבות חלפו במוחי בטרם התיישבתי לכתוב. “אתה בכלל יושב שבעה, עזוב את הבלי העולם הזה לשבוע אחד, לא יקרה כלום”, אמרתי לעצמי.
אני מניח שאחדים מכם חוו אובדן במהלך חייהם לדאבון הלב, ומכירים את הסיטואציה של "לשבת שבעה". הקטע הזה שאדם יקר לך עוזב ומשאיר חלל עצום ותוך כדי הניסיון לעכל בכלל מה שקרה אתה מוצא את עצמך בתוך רוטינה של מבקרים, מנחמים, תפילות, דברי תורה עם מוסר ותובנות, כשבתווך, בין לבין מבליחים זיכרונות המעלים חיוך ודמעה בו זמנית. וגם קצת רגעי הפוגה שמאפשרים להתכנס לתוך עצמך ולחשוב, פשוט לחשוב.
רחל צראף ז"ל (שניה משמאל) בפעילות עם חברותיה
באחד הרגעים האלה של "הלחשוב" גמלה בליבי ההחלטה שדווקא בשבוע הזה הקשה הנורא מכל, אני חייב לנצל את הבמה הזאת ולכתוב, פשוט חייב. כתבתי "לנצל" את הבמה כי אני באמת הולך לנצל את הבמה שניתנה לי כאן על מנת להכיר ולספר לכם על אחותי היקרה רחל ז"ל.
בבקשה, הישארו אתי אל תעברו הלאה, אני לא סתם מנצל את הבמה הזאת רק לטובתי. הרי בטוח שלכל אחד מכם יש את האדם הכי משמעותי בחייו, האדם שהשפיע הכי הרבה על מי שאתם. האדם הזה יכול להיות האבא, האמא, אח, אחות או דמות מרכזית אחרת שנקלעה למארג החיים שלכם והטביעה חותם שתרם באופן מהותי למי שאתם היום. אני כמעט בטוח שלכל מכם תעלה התמונה הזאת בן רגע אם יישאל על כך. אצלי זה בא כמעט בהפתעה גמורה.
רק השבוע, יומיים אחרי מותה התחברתי לכמה היא השפיעה על חיי, על אופן החשיבה שלי על התנהלותי. ומה שיותר הפתיע אותי זאת ההבנה שהיא עשתה את זה לעשרות ואף למאות אנשים, שלא הכרתי.
יישמע לכם מוזר אבל, את הכותרת של הטור הלקוחה מהשיר האלמותי שכתבה רחל שפירא לא אני בחרתי. היא פשוט צצה כאילו מעצמה ברגע הראשון שהנחתי את האצבע על המקלדת. רחל אחותנו הייתה סוג של צמח בר במחוזותינו. "מחוזותינו" זה אשקלון של תחילת שנות השבעים, שכונת שמשון, עתיקות ד' אם תרצו. כשאנחנו עוד הלכנו לבית ספר אם כבר הלכנו, רחל כבר הייתה בת קיבוץ (אשדות יעקב) ככה מתוך בחירה.
רחל ז"ל עסקה תמיד בפעילות חברתית
כשרחל הגיעה הביתה לחופשות הגיעו גם שירי רחל וסשה ארגוב ועלי מוהר, ממש לא מה שהאוזן צעירה שלנו ידעה לפני כן. חווה אלברשטיין, אריק איינשטיין ושלום חנוך הפכו לפס הקול הנוסף והמרכזי כשהיא באה שנכנס לבית המרוקאי הטיפוסי "העצבני" יש לומר.
לימים רחל תינשא לדודו היקר, שיבדל לחיים ארוכים, אותו הכירה בצבא. הם ייקבעו את משכנם בראשון לציון ואחרי שנים של ניסיונות לא קלים יגיח לעולם בנם היקר והיחיד מושיק שיחיה, שלימים יינשא לליאור המדהימה ויחד הם יביאו להם את הנכד הנכסף אביב. עד כאן סיפור כמעט רגיל על מהלך חייה של אישה צעירה מבית מרוקאי טוב שבנתה חיים במרחק מה מסביבתה הטבעית. סיפור כמעט רגיל.
רחל עם בעלה דודו והבן מושיק
למה "כמעט"? כי רחל הייתה הכל חוץ מאדם רגיל. כי בתווך, בתוך המולת החיים הרגילים של כולנו וגם שלה, רחל אחותנו הייתה אדם עסוק מאוד. ועיקר עיסוקה היה באיתור נקודות חולשה בחייהם של האנשים החשובים לה, בני משפחתה. אני כותב שוב כדי שתבינו: איתור נקודות חולשה בחייהם. ומרגע שהיא נחשפה לנקודה כזאת אצל מישהו היא נכנסה לפעולה. וכשאני כותב "נכנסה לפעולה" ברור שהיא נרתמת כל כולה למשימה. לעיתים זאת תהיה משימת חילוץ של ממש ממשבר עמוק, ואם יש צורך אז גם דודו מחויב לסיפור והפעולה נמשכת עד ל"חילוץ", ייקח כמה זמן שצריך ויעלה כמה שיעלה. וככל שהמשפחה גדלה, גדלים הצרכים, גדלות המטלות ורחל נמצאת שם. אם בעצה טובה ושימושית כולל עזרים חומריים בהתאם לצורך ואם בשיחות ארוכות אל תוך הלילה כי מדובר בצורך נפש.
אנחנו תודה לאל, משפחה מרוקאית טיפוסית ממוצעת: 9 אחים ואחיות (פחות "מלאך" בשם פרלה שעזבה אותנו לפני שנים) עשרות נכדים וכמה נינים, בקטנה, כן ירבו בע"ה. זה לא מה שירפה את ידיה. אף אחד/ת לא נכנס לכיתה א' בלי ספר עם הקדשה מדודה רחל. אף אחד/ת לא מתגייס בלי ערכה חומרית, עם מילות הכוונה ועידוד כצידה לדרך מדודה רחל. לבית מרוקאי יש מורכבות המביאה לא פעם לפירוד בין מרכיביו, רחל תמיד שם כדי לעשות הכל ליצירת חיבור מחודש. ויש גם "טיפול מונע" בדמות מפגשים ברבדים השונים שבתוך המשפחה ומפגשי ענק של כל המשפחה. בין המנחמים שספדו לה היו נשים מקבוצות שונות של עשייה חברתית והעצמה נשית, אליהן רחל השתייכה, כאילו לא הספיק לה מה שהיא עושה בתוך הבית פנימה.
בתחילת הפרשה מופיע חלום יעקב בחלומו הוא רואה סולם המוצב על הארץ, ראשו מגיע השמימה, ומלאכים עולים ויורדים בו. האלוהים מתגלה אליו ומבטיח לו כי יהיה עמו בכל אשר ילך, וכי הארץ עליה הוא שוכב תינתן לזרעו אחריו. חלום יעקב מציין מרכיבי מנהיגות הכרחיים: מנהיג חייב לחלום, להתעלות מעל ל”כאן ועכשיו” ולהפליג מעלה והרחק כפי שיעקב חלם “סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה”. זרעי החלום ושורשיו עולים מהאדם אל השמים. האדם הוא מקור הרעיון והוא שינהיג את מימושו – הראש בחלום ובשמיים, אבל הרגליים היטב על הקרקע. כל מנהיג, בבית, בעבודה חייב לחלום אבל להיות נטוע בקרקע, לצאת מסביבת הנוחות ואז לזהות את החסר, להעז לשנות, ולהגשים, זו תמצית המתכון למנהיגות דגולה וזה אחד המסרים בחלום יעקב.
זאת אף זאת, לכל אדם ישנם חלומות שברצונו להגשים ולעברם הוא שואף. ביחד עם חלומותיו ישנה מציאות שלא תמיד מיישרת קו עם רצונותינו, מה שעלול להביא משבר. כשאדם חולם, הוא שואף הוא מביט השמימה, אבל מבין שגם כשהדרך קשה נעים קדימה.
אייל חסאן. צילום: פבל
ואגב, יעקב בוחר להניח למראשותיו אבנים קשות וקרות, ולא מצע נוח, כי רק קושי ואתגר יובילו שינוי. נינוחות איננה מעודדת הנהגה לגיוס תעצומות נפש. רק הבנת הקושי והחוסר תצמיח שינוי. לכן, כל יצירת שינוי משמעותי תלווה בקשיים, זה מה שאנו המחנכים עושים בימים אלו, ימי קורונה – לצד הקשיים יוצרים מציאות חדשה ואיכותית, בדיוק כמו אצל יעקב שמכל קושי נבנה.
ומכאן, לנישואי יעקב אבינו ללאה ולרחל – הפרשה מספרת כיצד עובד יעקב שבע שנים בבית לבן כדי לשאת את רחל אהובתו. אבל אז, ברגע האחרון, מרמה אותו לבן, אביה של רחל, ובמקומה שולח לחופה את אחותה הגדולה – לאה, תחת מסווה הינומת הכלולות.
יעקב נדהם לגלות שרימו אותו, וכאשר הוא פונה ללבן, מסביר לו לבן שזה פשוט דבר שלא ייעשה במקומותינו: איך אפשר להשיא קודם את רחל – האחות הצעירה?
כמה אירוני – ללבן מגדולי הרמאים חשובים ה”נימוסים” ו”מנהגי המקום”, האמנם הם תירוץ להצדקת מעשיו? בוודאי שלא. לבן הנוכל דורש מיעקב עוד 7 שנים בעבור רחל, ויעקב, שרומה עושה זאת.
אבל גם, יעקב אבינו ש”קנה את בכורתו וברכתו” מאחיו לא יוצא נקי כאן – המדרש (תנחומא, ישן פר’ ויצא) אומר שזה מידה כנגד מידה – הוא, בפרשה הקודמת (תולדות) רימה את יצחק אביו כשטען שהוא עשו כדי לקבל את ברכתו הגדולה ולכן רומה חזרה וקיבל את לאה במקום רחל. לאה בבוקר שלאחר הכלולות משיבה לו מידה כנגד מידה: שיקרת לאביך, תחמנת, הכל חוזר אליך (ממש כך, לפי המדרש). במילים פשוטות אדם צריך לפשפש כל העת בדרכו ובמעשיו שכן הכל יחזור אליו.
ולא רק זאת – מהסיפור למדים שלפעמים הציפיות רחוקות מהמציאות אבל גם בוויתור יש עוצמה: יעקב נכנס למערכת זוגית עם ציפיות גבוהות מאוד ואלה מטבען אינן ניתנות להשגה. בבוקר שלאחר ליל הכלולות הוא מגלה שהאישה שלצדו אינה מי שייחל לה. אבל גם כשהוא מקבל את זו שייחל לה, רחל איננה יכולה להעמיד לו צאצאים. ויש הלומדים מכך, שזוגיות, כדי שתצלח, מחייבת עבודה קשה. לא רק בתחילת הנישואין, לא רק 14 שנה. אלא כל החיים. יעקב מלמד אותנו כמה השקעה ומחויבות נושאים פרי גם אם קשה הדרך. ולא רק זאת, הפרשה שכולה טלנובלה לא פשוטה מראה לנו את גדולת נפשם של אבינו ואמותינו. את יכולת ועוצמת הוויתור – רחל מניחה לאחותה לתפוס את מקומה, יעקב מכיל את לאה, ועוצמת הסבלנות והסובלנות של יעקב ונשותיו מהוות לנו סמן להתמקדות במטרה.
לאחר תקופה רבה של אי וודאות ששרר סביב המועדון, הפועל אשקלון תפתח מחר (12:45, שידור ישיר בערוץ הספורט) עידן חדש תחת צמד הבעלים החדשים יאיר דנאל ושניר נפתלי, כשתארח באצטדיון “סלה” בעיר את עירוני אשדוד במסגרת המחזור הראשון של ליגה א’ דרום. המשחק יועבר בשידור ישיר בערוץ הספורט.
אז מה הסגל של הפועל אשקלון לבנתיים? השוער הוא דניאל שערי, שוערה הראשון של ירמיהו חולון (ליגה א’ דרום) בעונה שעברה. השחקנים הוותיקים שצפויים להוביל את הקבוצה הם עומרי כהן, בלם ששיחק תחת מאור בעירוני אשדוד, ציון צמח שחזר למועדון והמגן נאור פסר לו עבר עשיר בליגת העל. מי שימשיכו בקבוצה מהעונה שעברה הם מישל סיריצקי, שליאל אוזן, אליעזר יוסף ורפאל דה לה סוזה, בנו של הבעלים יאיר דנאל. בנוסף, שחקן הבית אוריאל פינייה חזר מהשאלה בהפועל אדומים אשדוד וצורפו שחקני סגל ממוצעים לרמת ליגה א’- ליאל סספורטס, ליאל כהן, תומר אסור (שוער), עופר אברה, גיל נחום, שי בוזנח ואור שטיין. את הסגל צפויים להשלים שחקנים שעלו מקבוצת הנוער כמו אפק חדד, ירין מכלוף, יונתן לוי ורון ז’אנו.
משחק רשמי ראשון
השבוע האשקלונים התארחו למשחק רשמי ראשון העונה מול מכבי יבנה במסגרת הסיבוב הראשון של גביע המדינה, והעפילו לשלב הבא לאחר ניצחון 3-2. לזכות הכחולים כבשו שער עצמי, שליאל אוזן וירין מכלוף. מישל סיריצקי הורחק רבע שעה לסיום.
שחקני הפועל אשקלון במשחק מול יבנה
בשלב הראשון הליגה תהיה ללא קהל, ובגלל הקורונה והצורך בקיצור אורכה של הליגה, היא תתקיים העונה במתווה שונה לגמרי מהרגיל. בניגוד לעונות הקודמות, העונה ישוחקו רק 16 מחזורי ליגה סדירה. ליגה א׳ חולקה לשני בתים לאחר הגרלה שנערכה לפי דרגים, כשבכל בית יש 9 קבוצות.
בבית בו תשחק הפועל אשקלון ישחקו הפועל מרמורק החזקה בשורותיה משחק ערן לוי, הכח ר”ג, מכבי יפו, נורדיה ירושלים, עירוני אשדוד, מכבי שעריים, בקעת הירדן ועירוני כסייפה. ואילו בבית השני ישחקו בני לוד, ירמיהו חולון, הפועל אדומים אשדוד, שמשון כפר קאסם, מ.כ אור יהודה, הפועל אזור, מכבי יבנה, מכבי הרצליה ומ.ס דימונה.
אז לאן הפועל אשקלון מכוונת העונה? את זה גם אנשי המועדון בעצמם עוד לא יודעים. הבעלים יאיר דנאל ושניר נפתלי שגם החזירו לפעילות את מחלקת הנוער של המועדון מסתכלים לטווח הארוך ושומרים את התוכניות הגדולות להמשך. “עבודה קשה וצניעות זה הכי חשוב”, אומר נפתלי, “אנחנו תמיד שואפים גבוה, שואפים תמיד להתחזק. אנחנו בונים קבוצה בשאיפה לרוץ חזק ובהתאם למה שיקרה במהלך העונה נחליט אם להתחזק עוד ואם להצהיר על מטרה כלשהי”.
כעת הם מדברים בעיקר על הרצון לעשות עונה טובה, לייצב את השורות ולהציג כדורגל חיובי. לשם כך החתימו את המאמן שי מאור, אחד משועלי הקרבות הוותיקים ביותר בליגה א’.
“נעבוד לילות כימים”
מאור (45), נשוי +4, מתגורר בחולון ובנוסף לעבודתו כמאמן עובד כממונה בטיחות בבנק דיסקונט במשך 25 שנה. הוא נחשב לקבלן עליות ורק בשלוש השנים האחרונות הספיק להעלות את עירוני אשדוד ושמשון כפר קאסם מליגה ב’ לליגה א’.
שי מאור על הקווים כמאמן עירוני אשדוד. צילום: פבל
בריאיון בלעדי ל”כאן דרום”, הוא מדגיש פעם אחר פעם כי הגיע למועדון גדול ומפואר, אך מסרב להצהיר על מטרה ברורה ומקווה שהקהל יחזור במהרה למגרשים.
שי, איך ההרגשה להצטרף להפועל אשקלון? “הרגשה טובה מאוד להגיע למועדון גדול כמו הפועל אשקלון. אני מבין לאן הגעתי, מועדון שבהחלט שייך לרמות הגבוהות ביותר ובטווח הארוך נעשה את הכל כדי להחזיר אותו לשם. אני מבטיח לעבוד לילות כימים ולעשות הכל כדי שקהל האוהדים שלנו והעיר אשקלון יהיו גאים”.
מתרגש לקראת פתיחתה של העונה? “האמת שאני מאוד שמח שמתחילה העונה, סוף סוף אפשר לשים את הקורונה קצת בצד ולחזור לדבר שכולנו הכי אוהבים, הכדורגל. הגעתי לאשקלון עם הרבה אנרגיה ורצון לעשות דברים טובים. למרות שהתחלנו מאוד מאוחר וההכנות לא אופטימליות, נעשה הכל כדי לצמצם את הפערים כמה שיותר מהר ולפתוח את העונה בצורה טובה. אחרי שלושה שבועות של אימונים, בהם קיימנו כמה משחקי אימון, שחקנים נבחנו וחלק גם הוחתמו, אז מרגישים סוג של התקדמות. יחד עם זאת, הרבה עבודה עוד לפנינו. אנחנו צריכים להתחזק בעוד 3-4 שחקנים משמעותיים. ננסה לצרף שחקנים שמתאימים למרקם שלנו, שלפני הכל יהיו אנשים טובים ובני אדם ואחר כך כמובן שחקנים שיכולים לתרום, זה לא יהיה קל כי בשלב הזה כבר מאוחר והשוק לא משופע בשחקנים כאלה, אבל נקווה שנצליח”.
שי מאור (באמצע) עם שניר נפתלי ויאיר דנאל
לאן הפועל אשקלון מכוונת העונה? “המטרה הראשונה היא קודם להתייצב ולהבטיח הישארות בליגה. אם נצליח לעשות מעבר אז יכול מאוד להיות שנקבע מטרות תוך כדי תנועה, בהתאם להתקדמות שלנו. אסור לשכוח שהתחלנו את ההכנות לעונה בשלב מאוד מאוחר. לפני הסגר השני קבוצות הליגה התאמנו במשך חודש וחצי וכבר בנו את הסגלים שלהם, אנחנו התחלנו בפיגור אחרי כולם ובעקבות כך גם אין הרבה שחקנים פנויים בשוק. כשכל הקבוצות כבר סגרו את הסגלים שלהן לעונה הקרובה, אנחנו רק התחלנו לבחון שחקנים. כמובן שזה מקשה עלינו, אבל זה לא תירוץ, אנחנו בכל משחק נבוא ונעשה את המקסימום כדי לנצח. הפועל אשקלון זה מועדון גדול ששואף תמיד להגיע הכי גבוה. קודם כל אני רוצה לעבור את העונה הזאת בצורה הכי טובה שאפשר, ואני יכול להבטיח שאני וצמד הבעלים של הקבוצה ממש לא נפחד להצהיר ולכוון אל מטרות גבוהות יותר בעתיד. כרגע יש לי חוזה לעונה אחת במועדון אבל לבעלים יאיר ושניר יש ראייה ומטרות לטווח ארוך ואני מקווה להיות חלק בזה”.
איך זה לעבוד תחת יאיר דנאל ושניר נפתלי? “יש בינינו יחסים מעולים, הם אנשי עסקים מאוד רציניים ועניינים. גם רובי רגב שהוא איש מעולה בתחום עוזר מאוד והוא בעצם החוט המקשר ביני לבינם. שניהם מבינים עניין, רואים לטווח ארוך ולא לזווית קצרה, נותנים לי חופש פעולה ובסך הכל אני שמח להיות פה ונהנה משיתוף פעולה טוב ומקצועי איתם”.
איך אתה מגדיר את התקציב שלכם העונה ביחס לשאר קבוצות ליגה א’? “האמת שזו הפעם הראשונה בקריירה שלי כמאמן שאין לי שום גישה לתקציב ואפילו שום כניסה למו”מ, לא עם שחקנים ולא עם אנשי צוות, אפילו עם העוזר מאמן שצירפתי לא נכנסתי לשולחן המו”מ. עד היום כל מי שהכיר אותי ידע שתמיד אני מעורב במו”מ, היום אני פשוט כותב רשימה של שחקנים שאני מעוניין בהם, מעביר את השמות לרובי, שניר ויאיר שמטפלים בזה. אין לי מושג מה התקציב, אבל אפשר לראות שיש לנו בסגל 4-5 שחקנים שהם קצת יותר בכירים והשאר צעירים, ואפשר להבין מזה שהתקציב שלנו לא גבוה ביחס לליגה”.
אתמול הגיע שר האוצר ישראל כץ לאשקלון, הוא עשה זאת לאחר שהתעורר זעם רב בעיר.
כזכור, עם צאת השבת נורתה רקטה שמעזה לישראל התפוצצה בתוך מפעל באשקלון. כעבור שעות ספורות התברר כי הממשלה החליטה להביא בישיבתה למחרת החלטה לחיזוק עוטף עזה במיליארד ש”ח, אך שוב שכחה את אשקלון. ראש העירייה, תומר גלאם, התרעם על כך וצילם סרטון בו טען כי “לא יכול להיות מצב שכזה שכולם הבטיחו, מראש הממשלה ועד אחרון השרים לבוא לתת את הכלים לתושבים להתמודד עם המציאות שנכפתה עלינו”.
מקום פגיעת הרקטה במפעל
גם ח”כ אלכס קושניר שהצעת חוק שלו להטבות מס לאשקלון נפלה, “רק השבוע! הפקרתם את יישובי העוטף וגם את העיר אשקלון. כל ההבטחות שלכם עד היום התבררו כבלוף אחד גדול”, כתב קושניר בחשבון הטוויטר שלו.
מי שהשתתף בישיבת הממשלה הוא השר לשירותי דת, הרב יעקב אביטן שנזעק על ההתעלמות ממצוקתם של תושבי עירו וביקש להכניס גם את העיר אשקלון למפת יישובי עוטף עזה ולהכליל אף אותה בתכניות הסיוע השונות. “הגיע הזמן להכניס את אשקלון למפת העוטף”, אמר השר אביטן.
נשלח לבשר על הטבות. השר כץ. צילום: סיון מטודי
מיד לאחר מכן, הודיע ראש הממשלה כי בכוונתו להביא החלטה משלימה להטבות לאשקלון. לצורך כך נשלח שר האוצר ישראל כץ כדי לבשר על ההטבות שיגיעו לעיר.
“אנחנו נחושים לסייע לאשקלון, אשקלון היא עיר חזקה”, פתח השר כץ את דבריו, “העיר צריכה כלים שיש להם משמעות להבאת תעשייה, עסקים מתקדמים פיתוח ותשתיות. אלה התחומים המרכזיים. אנחנו נגבש את ההחלטה ואני חושב שהדבר המרכזי שצריך להיות בהחלטת הממשלה זה להכריז על אזור התעשייה הצפוני אזור פיתוח א’ זה העוגן הכי חשוב והכי משמעותי. אנחנו רוצים שבאזור הצפוני יהיו מפעלים ואני בטוח שתביא אותם מהר. זאת עיר טובה עם אוכלוסייה נהדרת. יש לזה דברים משמעותיים שיכללו בהחלטה. אני רוצה שמשרד ראש הממשלה הוא שיגיש את ההצעה יחד איתנו וכל משרדי הממשלה יהיו מחויבים".
מי שלא ממש חייב לצאת מחוץ לביתו לעבודה, ללימודים או לסידורים חשובים נשאר בבית ובטח לא יוצא אל הטבע.
אבל יש גם כאלה שכן יוצאים ומשלמים על זה מחיר לא קטן של סבל בקור ונזקים לרכב ולכל מה שהיה בו.
במוקד 102 של כבאות והצלה מחוז דרום התקבלה הודעה סמוך לשעה 9:20 על רכב שנסחף בזרם בנחל עובד סמוך לגדרות קיבוץ זיקים.
לוחי האש בדך לרכב התקוע בנחל. צילום: אמנון זיו, בטחון מועצה אזורית חוף אשקלון
החשש היה שיש מישהו שנלכד בתוך הרכב שעלול לשלם על כך בחייו. למקום הוזנק צוות יעודי לחילוץ ממים זורמים של היחידה לחילוצים מיוחדים של תחנת כבאות והצלה אזור אשקלון.
עיריית אשקלון התכוננה לסערה שהחלה אתמול בצהריים והתעצמה יותר ויותר בשעות אמש. עד יום חמישי בצהריים ירדו כבר 91.4 מ"מ גשם באשקלון דבר שגרם להצפה של רחובות ולחסימת כבישים ברחבי העיר. בינתיים דווח על נפגע אחד שהגיע למרכז הרפואי ברזילי. מדובר באדם בן 70 שנפל מגובה, בעת שביקש לטפל במרזב שבביתו שבאשקלון. הוא מטופל כעת במיון.
אתר מזג האוויר באשקלון און ליין מפעיל תחנה מטאורולוגית ומציג את נתוני מזג האוויר באשקלון בכל רגע נתון. על פי האתר ניתן לראות כי בערך בשעה 5:00 החל לרדת באשקלון ממטרים משמעותיים שגרמו להצפות ולקריסת הכביש לפנות בוקר, לאחר מכן הגשם נרגע לחמש שעות ובשעה 11:30 החלו לרדת ממטרים בכמויות עצומות של כ-11 מ"מ בתוך כמה דקות, כמויות שתעלות הניקוז ברחבי העיר לא יכולו להן וגרמו בשעות הצהריים לסגירת רחובות בשכונת אגמים ולהצפות נוספות כמו ברחוב הנמר.
גם עצמת הגשם בשעה 11:30 רשמה שיא יומי והגיעה לכדי 206 מילימטר בשעה.
גשם ביום 26/11/2020. מתוך אתר מזג האוויר באשקלון
91.4 המילימטרים שירדו מאתמול, מאז תחלת המערכת החורפית הם 54% מסך כל הגשם שירד באשקלון מתחילת החורף.
הגשמים שירדו גם בכבישי צפון העיר בסמוך למצוק הביאו לקריסת כביש בכיכר התמנון במפגש הרחובות רפאל איתן ואריה תגר ולקריסת עמוד תאורה וחלק ממדרכה ברחוב רפאל איתן.
קריסת הכביש בכיכר התמנון
קריסת מדרכה ברחוב רפאל איתן. צילום: דוברות העירייה
בעקבות הקריסה, נסגרה כיכר התמנון לתנועה וצוותים של העירייה עמלים משעות הבוקר כדי לשחזר את מה שקרס ולפתוח את הכיכר לתנועה בצורה בטוחה וללא חשש.
צפו בסרטון מהכיכר:
במהלך הלילה הוצפו כמה וכמה כבישים ונסגרו לתנועה. בשכונת נווה דקלים חולצו אנשים שנתקעו ברכביהם ולא יכלו לצאת. בשדרות יצחק רבין שוב עלה מפלס המים ולא אפשר לכלי רכב לעבור בכביש.
כמות הגשם העצומות גרמו להצפות במקומות רבים אלא שלעת עתה ברוב ההצפות יכלו כלי רכב לעבור בנסיעה איטית.
ההצפות ברחוב הנמר. הפעם לא הגיעו לבית משפחת מועלם. צילום: ראובן ג'מיל, גור אלקטרוניקה
לראשונה ידעו בני משפחת מועלם מרחוב הנמר כי אמנם הרחוב הוצף כולו אבל הפעם המים לא הגיעו לבית.
החל משעות הבוקר התלוננו תושבים רבים על ריח חריף שנדמה כריח גז. התלונות על הריח הגיעו מכל שכונות העיר, גם הדרומיות וגם הצפוניות. מקור הריח כך התברר, הוא מדליפת דלק בחברת קצא"א.
חלק מהתלונות דיברו אפילו על תחושת בחילות והיו גם הורים שנמנעו מלשלוח את ילדיהם למוסדות החינוך בשל כך. גם כעת, כאשר מתקרבים לשעת הצהריים, הריח עדיין מורגש במספר אזורים בעיר. בעקבות זאת, המשרד להגנת הסביבה ומשרד הבריאות ממליצים לציבור באזור לסגור חלונות ולהימנע מפעילות גופנית מאומצת.
במשרד להגנת הסביבה אומרים כי הם בוחנים את נסיבות האירוע ומבצעים תחקיר מקיף. השרה להגנת הסביבה גילה גמליאל מסרה כי "המשרד להגנת הסביבה מבצע תחקיר של האירוע ויבדוק את עמידת קצא"א בתנאי היתר הרעלים ורישיון העסק. ננקוט בכל האמצעים העומדים לרשותנו ונשקול בהתאם לממצאי הבדיקה את המשך צעדינו מול המפעל ומנהליו".
כך נראה מיכל במתחם קצא"א
הבוקר, בעקבות התלונות ולאחר בדיקה של איגוד ערים לאיכות הסביבה אשקלון, התברר כי מוקד הריח הוא מחברת קצא"א. על פי האיגוד, בגג מיכל דלק, בעל נפח של 100 אלף קוב המכיל דלק גולמי, אותרה דליפה שטרם ידועה סיבתה. בעקבות זאת דלף דלק אל גג המיכל, מאחר שהמיכל אחסן דלק גולמי המכיל חומרים נדיפים רבים, נגרמו מטרדי ריח משמעותיים בכל רחבי אשקלון וסביבתה. עוד אומרים באיגוד כי טרם ידועה כמות הדלק שדלפה.
כונני האיגוד הוקפצו למקום האירוע, עלו לגג המיכל ולדבריהם הם חשו ריח בלתי נסבל וסיווגו אותו בדרגה 6 על פי נוהל להגדרת מפגעי ריח (דרגת הריח המקסימאלית). מדיווח של הכוננים אשר היו במקום הדליפה עולה כי במקום בוצעה הקצפה למניעת הריח והטיפול. יחד עם זאת, תלונות רבות מתושבים עדיין ממשיכות להגיע.
קצא"א
בקצא"א מסבירים כי הדבר אירע בשל מזג האוויר וכי הריחות אינם מהווים סכנה לציבור, "במסגרת פעילות שוטפת ובעקבות מזג האוויר הסוער, נפלטו הבוקר ריחות לפרק זמן קצר מאחד המיכלים של החברה. האירוע מטופל על ידי החברה בשיתוף המשרד להגנת הסביבה. יש להדגיש כי הריחות אינם מהווים סכנה לבריאות הציבור. קצא"א מחויבת לערכים של הגנת הסביבה ולתושבי האזור בתחום בו היא פועלת".
הממשלה כבר הזמינה מיליוני מנות חיסון לנגיף הקורונה מחברות שפיתחו אותו בהצלחה אבל כעת גם המכון הביולוגי בנס ציונה שכבר עובד מספר חודשים על פיתוח חיסון רוצה להפוך את המחקר שערך למוצלח ומעשי.
היום (ד') אישרה ועדת הלסינקי, הוועדה האתית העליונה של המרכז הרפואי ברזילי, את פרוטוקול השלב השני והמורחב של הניסוי בחיסון המכון הביולוגי לנגיף הקורונה.
בעקבות האישור, החלו בברזילי לאסוף רשימת מתנדבים פוטנציאליים להשתתף בניסוי. הגיוס עצמו יחל לאחר אישור משרד הבריאות לתחילת קיום המחקר. מתנדבים מתאימים הם אנשים בגילאי 18-85 שאינם חולים מאומתים לקורונה, בהווה או בעבר, אנשים בריאים ללא דיכוי מערכת החיסון וללא מחלות רקע משמעותיות, והם מודעים לכך שהמחקר יכלול מעקב במשך כשנה (כ-10 ביקורים בברזילי, תלוי בקבוצת המינון), ושחלק מהמתנדבים יקבלו חיסון דמה (פלסבו).
מערכת גשומה נוספת צפויה לפקוד את אשקלון לפחות ביומיים הקרובים. לאחר מספר ימים נטולי משקעים שלא אופייניים לחודשי נובמבר החלו לרדת בצהריים ממטרים כבדים של גשם בכל רחבי העיר.
החזאים כבר התרו בסוף השבוע שעבר על הסערה שצפויה לפקוד את ישראל מיום רביעי ובעירייה החלו להתכונן לכמות גשם גדולות כדי שתצליח למנוע את הישנות ההצפות במקומות המועדים לכך.
המשאבה ברחוב דפנה בגבעת הפרחים. צילום: סיוון מטודי
במערכת הקודמת, לפני עשרה ימים, ירדו ברחבי העיר כ-70 מ"מ גשם ונגרמו הצפות ברחובות ראשיים, דבר שגרם לחסימת התנועה לפנות בוקר. אבל אף אחד לא במטיח לעירייה כי גם את הגשם הצפוי היום ומחר היא תעבור ללא הצפות.
רכב מוצף מים בשדרות יצחק רבין בעיר. צילום: אדי ישראל, בי"ס לצילום חשיפה
בישיבה שקיים הבוקר בנושא, הנחה ראש העיר, תומר גלאם, על כוננות שיא למזג האוויר הסוער שצפוי לפקוד את העיר.
על פי התחזיות, ערי החוף, בדגש על אשקלון, הינן המאוימות ביותר מבחינת כמות משקעים, שתוביל, ככל הנראה, להצפות בחלקים גדולים של העיר, בשל העומס שייווצר על מערכת הניקוז העירונית.
כך זה נראה בשנה שעברה ברחוב עליית הנוער. צילום: דוברות המשטרה
בהתאם לכך, הורה ראש העיר על הצבת כוננים בכבישים המועדים להצפה החל משעות הערב המוקדמות שיהיו ערוכים לחסימת הצירים במקרה הצורך. כמו כן, העירייה הודיעה וביקשה מבעלי כלי רכב שחונים ברחובות: הנמר, עליית הנוער, הרב יצחק ניסים, התפוז, הטייסים ועוד וכן בחניונים תת קרקעיים כמו ברחוב הכרמל לפנות את רכביהם מהמקום ולהחנותם במקומות גבוהים יותר.
העירייה מזהירה את התושבים. צילום: סיוון מטודי
במקביל, צוותים מאגף תפעול ושפ"ע ממשיכים בהכנות הכוללות, בין היתר, קשירה ופינוי של פחים, חיזוק עמודי תאורה, גיזום עצים, והצבת מחסומים ומנתבי מים ברחובות המועדים להצפה. לבקשת ראש העיר, תציע העירייה לאותם תושבים סיוע בפינוי הציוד שלהם מהקומה הראשונה בבית לקומה העליונה.
העירייה מזהירה את התושבים. צילום: סיוון מטודי
ברחוב הנמר בנאות אשקלון מוצבות במהלך כל החורף שתי משאבות גדולות שמוכנות להפתעת גשמים וברשות העירייה משאבות נוספות שנמצאות בכוננות.
ראש העיר הנחה על פתיחת החמ"ל העירוני כבר משעות הערב המוקדמות וכן על תגבור משמעותי של המוקד העירוני במוקדנים שיהיו זמינים לכל פנייה 24 שעות ביממה. הכוננות תימשך גם מחר בדגש על מוסדות החינוך בשעות הבוקר ומתן מענה מיידי לכל פנייה שתעלה מהשטח.
נערכים גם במקןם ההצפות הקבוע ברחוב הנמר. צילום: סיוון מטודי
"המטרה העיקרית שלנו היא הצלת חיי אדם ולכן אנחנו ממקדים את כל המאמצים שלנו בהיערכות לתרחישים קיצוניים יחד עם כוננות של עובדי עירייה שיהיו בשטח במהלך כל הערב והלילה, וייתנו מענה לכל אירוע" מסר היוןם ראש העירייה, תומר גלאם.
מאז פרצה מגיפת הקורונה והגיעה לישראל נמנעים קשישים ואזרחים ותיקים בכל רחבי הארץ מלצאת מביתם בשל החשש להידבק בנגיף הקטלני. לנוחות הציבור מאפשרות הרשויות המקומיות ומשרדי הממשלה הגשת בקשות וקבלת מידע באמצעות האינטרנט, דבר שחוסך מרבים לצאת מהבית ולהמתין בתור.
אבל מי שלא מתחברים, תרתי משמע, לפתרון הזה הם האוכלוסיות המבוגרות והנכים שנותרו בחודשים האחרונים ללא יכולת לתקשר עם העירייה אלא רק בצורה טלפונית שהיא גם היא לא תמיד זמינה ומוגבלת לקבלת ומסירת מידע.
באגף השירות של עיריית אשקלון הגו פתרון יצירתי בשיתוף פעולה עם מרכז הצעירים באשקלון ובמסגרתו סטודנטים יגיעו עד לתושבים הזקוקים להדרכה דיגיטלית ויסייעו להם למלא אחר הפעולות השונות, כמו: מילוי טפסים אינטראקטיביים באתר העירייה או באפליקציה העירונית, פנייה למוקד העירוני דרך הוואטסאפ או האפליקציה העירונית ואף הדרכה כיצד להזמין הביתה מצרכים באמצעות האינטרנט.
מנהלת אגף דוברות ושירות, אושרה צרויה ימין. צילום: אורי קריספין
מלבד ערכי הערבות ההדדית שעולים מהפרויקט, הוא טומן בחובו ערך נוסף על ידי הענקת מלגה מטעם העירייה לסטודנטים שמשתתפים בו.
בשנים האחרונות, בעקבות יצירתן וקיומן של רשתות חברתיות, התפתחה לה "תעשייה" שלמה של בריוני מקלדת המרשים לעצמם לכתוב ככל העולה על רוחם ברשת האינטרנט. אין סיבה להשלים עם אמירות פוגעניות הנכתבות על ידי בריוני מקלדת. עורך דין הוצאת דיבה מסביר כיצד לפעול נגדם על מנת לקבל פיצוי כספי גבוה.
לא כל אמירה פוגענית מהווה עילה לתביעת לשון הרע – הוצאת דיבה
לפני שרצים לבית המשפט חשוב להבין שלא כל אמירה פוגענית תאפשר לכם להגיש תביעת לשון הרע, ובטח שלא לקבל פיצוי כספי. זאת הסיבה מדוע חשוב להתייעץ עם עורך דין הוצאת דיבה מנוסה על מנת שיוכל למנוע מכם בזבוז זמן וכסף בניהול הליך משפטי חסר תועלת.
פסיקות בתי המשפט קבעו שוב ושוב כי קללות רחוב, לדוגמה, לא יזכו את התובע בפיצוי כספי. אחרת, בתי המשפט יהיו מוצפים בתביעות אינסופיות בגין קללות רחוב יומיומיות.
על מנת שתוכלו להגיש תביעת דיבה לא מספיק שהפוגע אמר משהו פוגעני לנפגע באופן פרטי (בארבע עיניים), אלא צריכים שהאמירה הפוגענית תגיע לידיעת הרבים (אדם אחד נוסף ויותר). ככל שהאמירה הפוגענית הגיעה לידיעת יותר אנשים כך הפיצוי הכספי צפוי להיות גבוה יותר.
הפרסום הפוגעני יכול להתבצע ברבים באמצעות קבוצת וואטסאפ, באמצעות פרסום בפייסבוק, באמצעות שיימינג ברשת, או אפילו באמצעות אמירה פוגענית בפני אנשים רבים בעולם "האמיתי" (מחוץ לרשת).
לפני יצירת קשר עם עורך דין הוצאת דיבה כדי לבצע שתי פעולות מרכזיות: 1. לתעד את הפרסום הפוגעני; 2. לפנות למפרסם, לדרוש את הסרת הפרסום הפוגעני ולהתנצל.
סוגיית תיעוד היא חשובה במיוחד. תביעת לשון הרע תמיד מבוססת על הפרסום הפוגעני. אם לא ניתן להוכיח שהתקיים פרסום פוגעני לא תוכלו לזכות בתביעה (אל תצאו מנקודת הנחה שבמסגרת התביעה הנתבע ישתף אתכם פעולה ויודה בכל טענה שתטענו).
ניתן לתעד את הפרסום הפוגעני באמצעות תצלום מסך, תצלום תמונה, תצלום וידאו, הקלטה, ובמידה ואף אחד מאלה לא זמין, גם באמצעות עדים שראו או שמעו באופן אישי את האמירות הפוגעניות.
הפניה למפרסם בדרישה למחיקת הפרסום נועדה קודם כל על מנת להקטין את הפגיעה כלפי מי שהפרסום מופנה אליו. אם המפרסם יסרב למחוק את הפרסום ולהתנצל, הדבר עשוי להיות שיקול אותו ישקול בית המשפט לצורך הגדלת הפיצוי הכספי לטובת התובע (הנפגע מהפרסום).
כמה כסף ניתן לקבל במסגרת תביעת לשון הרע – הוצאת דיבה?
חוק איסור לשון הרע מתייחס לשני מצבים אפשרים: 1. פרסום פוגעני "רגיל"; 2. פרסום פוגעני בכוונה לפגוע.
סעיף 7א לחוק איסור לשון הרע קובע כי הנפגע רשאי לתבוע פיצוי ללא הוכחת נזק בגובה 50 אלף ₪ בגין פרסום פוגעני "רגיל", ופיצוי בגובה 100 אלף ₪ בגין פרסום פוגעני בכוונה לפגוע. עורך דין הוצאת דיבה מנוסה יגלה לכם שסעיף 7א(ה) לחוק איסור לשון הרע קובע שסכומים אלה מתעדכנים לפי המדד, ולכן הסכומים העדכניים נכון למועד כתיבת מאמר זה עומדים על קצת יותר מ-70 אלף ₪ בגין פרסום פוגעני "רגיל", וקצת יותר מ-140 אלף ₪ בגין פרסום פוגעני בכוונה לפגוע.
חשוב להבין שגובה הפיצוי תלוי במספר הפרסומים. לדוגמה; אם אדם כלשהו פרסם אמירות פוגעניות העולות לכדי לשון הרע בחמש הזדמנויות שונות, התובע יהיה רשאי להגיש תביעת דיבה ולדרוש פיצוי כספי בגובה 350 אלף ₪ או בגובה 700 אלף ₪ (סכום התביעה תלוי במקרה – אם הייתה כוונה לפגוע או לא).
דוגמאות למקרים בהם ניתן לטעון שהייתה כוונה לפגוע: תלונת שווא בגין אונס, עלילת עלילות כנגד קולגה לעבודה במטרה לגרום לפיטוריו, טענה שהגננת הכתה ילדים בגן למרות שזה מעולם לא קרה (סוגיה רגישה, במיוחד לנוכח מקרי עבר), וכו'.
לסיכום
על מנת תוכלו להגיש תביעת לשון הרע האמירה צריכה להיות פוגענית ולהתאים לאחד המקרים הקבועים בחוק איסור לשון הרע. כמו כן, האמירה צריכה להתפרסם ברבים (ככל שהאמירה הגיעה לידיעת אנשים רבים כך הפיצוי צפוי להיות גבוה יותר).
לפני הגשת תביעה כדאי מאוד להתייעץ עם עורך דין הוצאת דיבה על מנת שיוכל להבהיר לכם האם המקרה אכן מתאים להגשת תביעה, וכן, יוכל ללוות אתכם במסגרת ההליך המשפטי, לצורך הגדלת סיכויי הזכייה.
ככל שהאינטרנט הופך לזמין ונגיש יותר, כך גם מתרבות הסכנות לילדים ולבני נוער מצד מבוגרים שמחפשים בפלטפורמה הדיגיטלית כיצד להתקשר עם קטינים ולבוא עמם במגע בניגוד לחוק ובניגוד לערכי המוסר.
בעבר, האינטרנט היה נגיש רק במחשבים אישיים והמהירות די קרטעה, אך היום הטכנולוגיה המתפתחת משנה לשנה מציעה ממשק עשיר שנמצא בכל כף יד, כשבלחיצת כפתור ניתן מכל מקום לשתף חוץ ממסרים כתובים גם תמונות וסרטונים.
על הכר הפורה הזה מוצאים גברים ולעתים רחוקות גם נשים, את הדרך להתקשר עם קטינים באמצעות הרשתות החברתיות, תוכנות המסרים המידיים, אתרי ההיכרויות ואתרי הצ'אט מהדור הישן שעדיין ממשיכים להיות מסוכנים יותר מתמיד.
חומרים אסורים. אילוסטרציה
לפני כשבועיים הותר לפרסום מבצע 218 שערכה המשטרה: שוטרת הופעלה כסוכנת סמויה ברשת והובילה להפללת עשרות חשודים בעבירות מין לאחר שהזדהתה בחדרי צ'אט כילדה בת 12.
בין עשרות החשודים שנעצרו, נעצר גם איציק אביגזר, תושב אשקלון בן 70, שעד לפני כשלוש שנים שימש כמפקח מחוזי של מחוז דרום של משרד החינוך ועסק בזהירות בדרכים. אביגזר נעצר בחשד שביצע שיחות אינטימיות אסורות עם הסוכנת כשהוא בטוח שהיא ילדה בת 12, גיל של ילדה שיכולה להיות נכדתו. הוא נחשד גם שהציע לה הצעות מגונות וביקש להיפגש עמה. מה שהוא לא ידע זה שמדובר בסוכנת המשטרתית שמתעדת את התכתובות והשיחות המפלילות ובאמצעותן הוגש נגדו לפני מספר ימים כתב אישום.
השוטרים שביצעו את המעצר לוקחים מחשב שאיתו בוצעו ההתכתבויות מביתו של אחד החשודים. צילום: דוברות המשטרה
החקירה הסמויה החלה לפני מספר חודשים, כאשר הוחלט במחוז מרכז של משטרת ישראל ליזום מהלך להצפת עברייני מין פוטנציאליים הפועלים ברשת ולהביא למעצרם. למבצע אותרה חוקרת בשנות העשרים לחייה הנראית צעירה לגילה, ונבנתה עבורה זהות של נערה בת 12, כאשר לצורך הפעלתה נבנה מתקן שעוצב כחדר ילדים. במהלך הכשרתה לתפקיד צוידה הסוכנת במיומנויות של נערה צעירה, לרבות שימוש במילים ובסלנג התואם את שפת ילדים ברשת. תחת הכינוי "שיר 12" שוגרה הסוכנת לעשרות הפעלות בחדרי שיחה, "צ'אט" הפועלים ברשת.
חדר הילדים שהוכן לסוכנת במהלך מילוי תפקידה. צילום: דוברות המשטרה
תוך זמן קצר החלה הסוכנת לקבל עשרות פניות מגברים, כאשר במהלך השיחה איתם הובהר להם על ידי הסוכנת גיל "הילדה". החשודים הציפו את הסוכנת בהצעות מיניות בוטות, שלחו קובצי וידאו ותמונות פורנוגרפיות וכן צילומים, על פי החשד, של אברי מינם.
חלק מההתכתבויות המיניות. צילום: דוברות המשטרה
כאמור, בין הגברים שפנו לילדה לכאורה, היה גם אביגזר שגלש באתר הצ'אטים הוותיק "טוטאל צ'אט" בשם בדוי "צורי 5" ובין היתר פנה גם לילדה שבחרה בשם הבדוי "שיר 12", מה שאמור מיד להבהיר לגולשים שמדובר בילדה בת 12. השיחה הראשונה התקיימה בחודש יוני האחרון. הוא החל להתכתב עמה והציע לה להיפגש. היא בתגובה כתבה לו שהיא בת 12 בלבד והוא בתגובה שאל אותה האם היא "רוצה ללמוד על סקס", כתב לה שהוא "בן 35 אוהב בנות בגילך". הוא ביקש ממנה לשלוח את מספר הטלפון שלה ותמונה והורה לה לא להעביר את מספר הטלפון שלו לאף אחד.
ההתכתבויות המיניות. צילום: דוברות המשטרה
בהמשך התקשר אליה ושאל אותה אם הוריה בבית וכשהשיבה בשלילה אמר לה: "אם הייתי גר קרוב הייתי בא אלייך הבית, היית מקבלת אותי?". ההתכתבויות עברו לוואטסאפ, שם הציע לה שוב להיפגש והיא סירבה בתואנה שהיא "לא יודעת מה גדולים עושים" והוא השיב "אני אלמד אותך".
כתב האישום מגולל ביטויים מיניים בוטים ומסמרי שיער שאינם משתמעים לשני פנים, נחסוך אותם מהקוראים, כשהקלים בהם היא השאלה "האם יש לך ציצים?" או "אני רוצה שהז… שלי יהיה בתוכך" ועוד.
איציק אביגזר
באחד המקרים הוא ניסה לשכנע אותה כי כדאי לה לקיים יחסי מין "כשאת תנסי פעם אחת את תרצי כל הזמן" והוסיף: "אני רוצה לעשות את זה איתך". הוא אפילו הצהיר: "אני מבטיח שלא אפגע הבתולים שלך. אשמור עליך יפה שלי". הוא גם החמיא לה על הרגליים של היא בתגובה ענתה להצעות שלו "זה אסור לי אני רק בת 12".
השיחות הללו אף הפכו למעשים מיניים שהוא הורה לה לעשות בעצמה, הוא דרש ממנה שתיגע בגוף שלה במקומות ספציפיים ותענג את עצמה, "לא הרגשת הנאה וכיף?", הוא שאל והיא השיבה בשלילה.
