השבוע רשם רמי סופר סגירת מעגל מרגשת. זה קרה בטקס הנחת אבן הפינה להקמת המפעל החדש של חברת רב בריח באשקלון. מדובר במפעל אחד מתוך שלושה, שתקים החברה בשנים הקרובות בעיר בהשקעת ענק של כ-300 מיליון שקלים.
לטקס הגיעו הבעלים של המפעל שמואל דונרשטיין ושרי הכלכלה והאוצר. גם סופר היה השם לימינם.
סופר ושר הכלכלה אלי כהן בטקס הנחת אבן הפינה למפעלי רב בריח השבוע באשקלון
את דונרשטיין הוא מכיר כבר שנים רבות, לאחר שבשנות ה-80 לקח סופר חלק פעיל במפעל לשוקולד שהוא הקים בעיר. “כל השנים הוא זכר את הציבור האשקלוני לטובה, את העובדים המסורים שעושים עבודה נפלאה ונותנים את הנשמה ואת העיר המיוחדת שלנו. הוא לא שוכח את ההתחלה שלו בעיר אף פעם, והיום, כבעלים של חברה גדולה כל כך, חשוב לו לחזור לעיר ולפתח את העסקים שלו דווקא כאן”, אומר סופר. “הגעתי לטקס ולא הצלחתי להסתיר את ההתרגשות שאחזה בי. אני עומד שם עם שמואל ועם השרים, מסתכל סביב ולא מאמין. אמרתי לעצמי: ‘ריבון העולמים, תראה מאיזה קושי באת ולאן הצלחת להגיע’. זה באמת מרגש ולא מובן מאליו בכלל, ואני שמח שזכיתי לקחת חלק במעמד כזה”.
סופר עם שמואל דונרשטיין בעלי רב בריח. השבוע בהנחת אבן הפינה למפעלי החברה באשקלון
“תחום הרווחה נוגע ללבי”
בשנה וחצי האחרונות מכהן סופר כסגן ראש עיריית אשקלון והממונה על הרווחה. “זה הדבר החשוב והבסיסי ביותר בכל עיר שרוצה לצמוח ולהתפתח. הטיפול במשפחות החלשות ובילדים שלהן הוא המפתח לשוויון אמיתי. אין יותר חשוב מאשר לתת לילדים הללו תנאים טובים וראויים, על מנת שיזכו לחינוך טוב וילכו בדרך הישר. זה תחום שנוגע ללבי מאז שאני זוכר את עצמי”, הוא אומר.
רמי סופר בפתח בניין העירייה כולל הכובע
הכניסה שלו לתפקיד התחילה ברגל שמאל. לאחר שמינויו אושר, שנה שלמה הוא חיכה שיסתיימו כל ההליכים לאישור של משרד הפנים. ובינתיים, במשך כל החודשים הללו הוא לא ויתר ועבד יחד עם עוזרו ללא שכר. “לא קיבלנו שקל אחד על העבודה שלנו, אבל זה לא היה חשוב כי הגענו לעשות עבודה מתוך אהבה לעיר ולתושבים, הם אלה שעמדו לנגד עינינו במשך כל הזמן הזה. הגעתי כדי לשרת את הציבור, זה תפקידי ואני מאמין בדרך הזאת. ידעתי שכשהולכים בדרך הישר ובאים מתוך נתינה ואהבת האדם, אז הכול מסתדר בסוף”.
רוצים להישאר מעודכנים?
הורידו את אפליקציית "כאן דרום – אשקלון"
כשסופר מתבקש להציג את ההישגים שלו בכהונה הקצרה שלו כסגן ראש העיר הוא פותח מיד עם תחום הרווחה, “אני דואג שלאף אחד לא ייחסר, וכולם יקבלו מענה ראוי והולם. אני סגן ראש העיר היחיד שהדלת שלו תמיד פתוחה. תושבים פונים אליי ישירות בפייסבוק ובווטסאפ, מתקשרים וגם מגיעים למשרד שלי, ואני מקבל את כולם באהבה ונותן מענה. מגיעים אליי אנשים שאין להם אוכל בבית, שהילדים שלהם רעבים, ואני לא יכול להרשות שבעיר שלנו תהיה תופעה כזאת. לאחרונה הגיע אליי מישהו שעבר לעיר מאשדוד, אירחתי אותו במשרדי והצעתי לו לשתות. הוא היה קצת קצר רוח, הרים את הקול ואמר: ‘אני לא מבין איפה סגן ראש העיר’, ואני אמרתי לו ,‘ידידי, אתה יושב מולו’. הוא היה המום, אמר שמעולם לא נתקל בפשטות ובחום כזה מצד מישהו בתפקיד בכיר כל כך. אני גאה בפשטות הזאת ובעובדה שאנשים מרגישים נוח לפנות אליי בכל בעיה, כי אני כאן אך ורק עבורם”.
סופר בפגישת עבודה עם שר הרווחה, חים כץ
סופר אומר כי יש עוד הישגים שהוא רושם לזכותו, “ואני לא מתבייש להגיד את זה. השבוע חנכו את המחלקה להתמכרויות אחרי שנים ארוכות בהן פעלה ללא מבנה קבוע וראוי למטופלים ולצוותים.
סופר השבוע בחנוכת המרכז להתמכרויות
הישג נוסף הוא בית ספר מעיין שרה. מיום כניסתי לתפקיד פעלתי ללא לאות ועשיתי הכול על מנת לדאוג לבית ספר שיהיה מותאם לתלמידים ולצרכים שלהם. בית ספר נעים, שעושה טוב על הלב להיכנס אליו למרות המורכבות. היום הוא בית ספר לתפארת, ואני מודה לבורא עולם על כך שהתאפשר לי לסייע בעניין הזה ולדחוף אותו קדימה.
סופר בבית הספר מעיין שרה לחינוך המיוחד
בשנה הבאה יקום מרכז יום תמר שייתן מענה לצעירים עם צרכים מיוחדים מעל גיל 21. זה פרויקט שנלחמתי עבורו וגייסתי סכום של 11 מיליון שקלים שמתחלק בין ביטוח לאומי, עיריית אשקלון ועמותת צ’יימס. הקמתי את ועדת השמות, ובשנתיים האחרונות זכינו לחנוך רחובות ופארקים שנושאים את שמם של אנשים יקרים, שנתנו את כל כולם לעיר ולמדינה, ועיריית אשקלון זכתה לומר להם תודה בדרך הזו”.
שמך מזוהה בעיקר עם השכונות. כיצד פעלת בעניין הזה?
“השכונות הוותיקות עברו שינויים דרסטיים, חלקם עדיין לא ניכרים לעין, אבל יש תכניות רחבות של פיתוח תשתיות וכבישים. אנחנו גם קשובים מאוד לתושבים ולצרכים שלהם. בגבעת ציון, שמשון ומגדל הייתה הזנחה פושעת במשך שנים ארוכות. היום יש אזורים שכבר הרבה יותר נעים בהם, יפים, מטופחים, עם שבילי אופניים וגני משחקים.
סופר עם אישי ציבור מקומיים בטקס חנוכת כיכר פעילי גבעת ציון בחודש שעבר
אני אומר שזה רק קצה קצהו של הקרחון ומבטיח שהשכונות הללו יעברו מהפכה של ממש בשנים הקרובות. מעבר לזה, הובלתי את כל הפיתוח של שכונת ברנע. השכונה הזאת נבנתה ובמשך תקופה מאוד ארוכה התושבים לא זכו אפילו למדרכות. הובלתי בחירוף נפש את קידום פיתוח השכונה והצלחתי לגייס כספים על מנת לעשות את זה. השקענו 40 מיליון שקלים בעניין הזה ודאגנו למדרכות, הרחבות של כבישים ובניית גני שעשועים. בברנע ב’ וג’ אנשים רכשו בתים במיליונים וחיו בחושך וללא שבילים ומדרכות. הצלחנו לטפל גם בזה. בניתי שבעה בתי כנסת בשנתיים, לא מכיר ראש עיר שעשה דבר כזה. קידמתי ופעלתי בכל הנושא של הפקקים בברנע והפיכת הכיכרות לדו-נתיביות. היום תושבי ברנע יוצאים מהשכונה תוך שבע דקות ולא 45 דקות. יש עוד הרבה מאוד מה לעשות, אבל הכול אפשרי. זה רק עניין של רצון, לפתוח את הראש ולהסתכל קדימה, ואני פה בשביל זה”.
מי הבא בתור?
לפני כשבועיים הוא הציג את מספר 2 שלו ברשימה: אלי כהן. “אלי כהן הוא לא רק מספר 2, הוא חבר ורע, איש חינוך מהמעלה הראשונה בארץ, שמייעץ לראשי רשויות בתחום הזה. יש לו תואר ראשון בפסיכולוגיה ושני בחינוך, מנהל בית ספר תיכון לשעבר, שהזניק את אחוז הזכאים לבגרות בקריית מלאכי בצורה יוצאת דופן. אלי הוא איש חינוך, כזה שמבין שהעתיד שלנו טמון בחינוך, והוא הבסיס להכול. הוא איש יקר, ישר ונאמן, ואני מאמין בו וביכולת שלו לחולל מהפכה בחינוך גם באשקלון”.
כמספר 3 הוצב אייל סהלו, “אייל מכיר את הקהילה האתיופית מקרוב”, מסביר סופר. “אני פועל למען הקהילה הזאת כבר למעלה מ-30 שנה, והיא חשובה לי. דאגתי להם למבנה קהילתי בשכונת שמשון, שמשרת אותם לכל הצרכים ונותן פינה לילדים. בקרוב יוקם מבנה נוסף כזה, בעלות של מיליון שקלים וחצי, גם הוא בשכונת שמשון.
סופר עם בני הקהילה האתיופית בחג הסיגד
אייל יהיה אחראי על הצרכים של הקהילה והוא יעשה את זה ביד רמה. הוא מגיע ממשפחה של 12 נפשות, והוא והאחים שלו מוכיחים שאפשר וצריך לעשות שילוב ראוי ושהקהילה היא חלק מהפאזל של אשקלון. ביחד נמשיך לפעול ולעשות. מי שישקיע היום ברווחה ובחינוך יקצור את הפירות אחר כך. אם לא נדע לעשות את זה, נשלם ביוקר”.
“אימא ז”ל הייתה אישה חזקה”
סופר נשוי לשרה, אחות במקצועה, כבר 35 שנה. לשניים חמישה ילדים וארבע נכדות. “אשתי אישה מדהימה, עובדת מסורה, שבמקביל חינכה את הילדים וטיפלה בבית. וכל מה שהילדים שלי היום זה בזכותה. אישה היא זאת שבונה את הבית ומתווה את הדרך, ותודה לבורא עולם שזכיתי בה”.
רמי סופר. צילום: אורי קריספין
אביו עלה ארצה מג’רבה שבתוניס בשנת 1948, הוא עלה לבד ונלחם על כיבוש הארץ. לאחר מכן השתכן בקיבוץ שאינו דתי, לא הצליח להתחבר למקום וחזר לתוניס. “אבי היה איש דתי, ומשהו שם לא הסתדר לו בקיבוץ, אז הוא חזר לארץ מולדתו. בסופו של דבר, זה יצא לטובה, כי מיד אחר כך הוא הכיר את אימי דינה, וכעבור שנה הם עלו ביחד לישראל”.
לבני הזוג נולדו בארץ 10 ילדים. אחד מהאחים נפטר כשהיה בן 17 בעקבות סיבוך רפואי, ואחות אחרת נפטרה גם היא כשהייתה בת כמה חודשים בלבד. “היום אנחנו שמונה”, הוא מספר. “אלה דברים לא קלים שעברנו כמשפחה, ואני עד היום לא ממש יודע מה בדיוק קרה לאחים שלי. זו הייתה תקופה אחרת, תקופה שבה לא דיברו הרבה והתעסקו בעיקר בהישרדות”.
הם גדלו בבית דל אמצעים, עם אימא עקרת בית ואבא שהיה המפרנס היחיד ועבד בחברת סולל בונה 40 שנה. “זה היה בית ציוני. אבא שלי בנה במו ידיו קיבוצים ומושבים ופיתח את הארץ. הנתינה והקושי נוגעים עד היום ללבי בגלל שהכרתי את הקושי הזה מקרוב, וזאת גם הסיבה שאני שם את הדבר הזה במרכז הפעילות שלי”.
רמי סופר במבצע ארגון תחפושות למשפחות נזקקות
הוא גדל בשכונת גבעת ציון, שאותה הוא זוכר מילדות כשכונה קשה. עם זאת, הם חוו ילדות מאושרת וקהילתית. “שכונה קשה, פרנסה בדוחק, אין תעסוקה לילדים והורים שעובדים מאוד קשה. אבל את כל מה שאנחנו יודעים למדנו מההורים ומהשכנים. האבות היו מלמדים את הילדים קרוא וכתוב. והאימהות היו מעבירות הלאה את הידע שלהן בכלכלת בית, חינוך ומשפחה. אבי, עליו השלום, שם דגש גדול מאוד על החינוך שלנו. זה היה הדבר הכי חשוב לו בעולם, והוא עבד ימים ולילות כדי לאפשר לנו ללמוד ולהתפתח. גם אנחנו הבנו מהר מאוד את החשיבות ואת העובדה שזה המפתח להכול. היום יש לי הרבה אחים שהם מורים ומחנכים את דור העתיד מתוך אידיאולוגיה ואמונה בדרך”.
הנהלת הפועל אשקלון עם רמי סופר במבצע קמחא דפסחא (צילום: דוברות הפועל אשקלון)
לימים הפך סופר לאיש ועד בשכונה ודאג לתת לתושבים ולילדים את מה שהיה חסר לו בילדותו. “צריך לתת לילדים האלה תקווה ונקודת אור. אני תמיד אומר להם שיסתכלו עליי. הגעתי בדיוק משם והפכתי להיות סגן ראש עיר וחבר מועצה”.
לפני שלושה חודשים הלכה לעולמה גם אימו דינה, ורמי עדיין מתקשה להסתיר את הדמעות כשהוא מדבר עליה ונשבר. “אימא הייתה אישה חזקה. לביאה. ינקתי ממנה את הנתינה בכל מחיר ולמרות הקושי. היא תמיד אמרה שבורא עולם הביא אותנו לעולם על מנת לתת לחלש, וזו התכלית שלנו. היא העבירה לנו דרך ארץ, חינוך וערכים. גדלנו לתפארת, והיום אנחנו מי שאנחנו אך ורק בזכותה”.
“הכובע מסמל עבורי פשטות”
סגן ראש העיר, רמי סופר
את דרכו המקצועית החל סופר כבר בכיתה ח’, בבית הספר החקלאי כדורי, ששם למד עד כיתה י”ב והתמחה במקצוע החריטה. בתום לימודיו חזר לאשקלון ועבד במפעל עשות. הוא התגייס לצה”ל ובתום השירות החליט ללמוד תואר ראשון במכללת ספיר. אולם לאחר שהתחיל כבר את לימודיו בחוג למדעי הרוח והחברה, החל המצב הכלכלי לדחוק שוב והוא נאלץ לעזוב הכול והשקיע את כל כולו בעבודה. היה זה בשנת 1983 וסופר פתח מסגרייה עצמאית באזור התעשייה באשקלון. המקום צמח והתפתח והעסיק כ-30 עובדים, בהם אסירים משוחררים שסופר לקחת תחת חסותו על מנת להחזיר אותם לדרך הישר. “זה מקום שנתן לי אור בחיים, ולא רק לי”, הוא אומר.
רמי סופר בפתח בניין העירייה כולל הכובע
שנים מספר לאחר מכן הגיעה לפתחו הזדמנות נוספת, כשהוחלט להקים באשקלון את המפעל ממתקי מוטי, וסופר היה הקבלן. שם גם הכיר את שמואל דונרשטיין, הבעלים של רב בריח היום, שהקים את המפעל יחד עם אביו מרדכי. דונרשטיין ביקש מסופר לעזוב את עסקיו הפרטיים ולהצטרף למפעל. “התייעצתי בזמנו עם שרה והחלטנו ביחד שאני מצטרף. סגרתי את העסק הפרטי שלי והלכתי להיות האיש שאחראי על הקמת המפעל, שהעסיק לימים 500 עובדים מתושבי אשקלון. שמואל אמר שתוך שבעה חודשים הוא רוצה לראות שם שוקולד, ועשינו את זה תוך שלושה חודשים. עבדתי עם צוות של אנשים נפלאים, שעם חלקם אני בקשר עד היום”.
שלוש שנים הוא עבד במפעל עד שבשנת 1989 נפגע בתאונת דרכים ולא הצליח לשוב לעבודה במשך שלוש שנים. לאחר מכן החליט סופר לפתוח עסק עצמאי נוסף – מפעל משלו לשוקולד שנשא את השם "טעם אמריקה", ולדברי סופר נסגר בעקבות מעשי עוקץ. אלא שלמרות המכה הלא קלה, סופר לא נשבר והצליח להתרומם גם מהמשבר הבלתי צפוי הזה שפקד אותו. “שוב זה מחזיר אותי למשפחה היקרה שלי ולאימא שלי המדהימה. ברגע שהייתי זקוק להם, כולם הושיטו יד. בזכותם תוך שנתיים יצאתי מזה ונעמדתי על הרגליים שוב. אני מספר את כל זה כדי שאנשים יבינו עד כמה אני מכיר את הקושי, את הנפילות ואת ההפתעות שהחיים מזמנים לנו. קמתי מתוך כל זה והתרוממתי, למדתי והתפתחתי. ולכן זה מה שאני עושה היום עבור הציבור. אני מקווה שהוכחתי את זה בעשייה שלי במשך השנתיים האחרונות ושהציבור ייתן לי עוד מנדטים כדי להמשיך ולעשות טוב”.
עיר אחת מנדט אחד? או יותר? הפרסום של עיר אחת למועצת העיר
ולסיום, שאלה שחייב לשאול: מה הסיפור על הכובע?
“הכובע מסמל עבורי פשטות, ענווה וצניעות, ולכן אני מקפיד לחבוש אותו.
רמי סופר עם הכובע
אפילו כשאני נפגש עם ביבי, שרים וחברי כנסת אני לא מוותר על הכובע. בחגים, שבתות ואירועים אני עם חליפות. ביום-יום אני עם הכובע תמיד כדי להעביר את המסר הזה. אני מעולם לא שוכח ולא אשכח מאיפה באתי ותמיד אסתכל על אנשים בגובה העיניים, אנהג בפשטות”.
