ירוק בעיניים
בשבוע שעבר כתבתי כאן לגבי השאיפה שלנו להיות עיר ירוקה. מסתבר שהאמירה של ראש העירייה תומר גלאם, באשר לכך שאנחנו בכיוון הנכון בתחום הזה הייתה יותר מסתם משאלת לב. ואכן, תוך פחות משבוע לאחר שהוא אמר את הדברים, העיר קיבלה את התואר הנכסף “עיר ירוקה”. תאכלס, שאפו! שאפו לתושבים שגילו בגרות ואחריות והיו הגורם המרכזי להגעה ליעד. שאפו גם לעירייה ולעומד בראשה, על התוויית תכנית פעולה למערך האכיפה הרשותי בשילוב כוחות המשטרה ועל ביצוע “אכיפה חכמה”.
"אכיפה חכמה" משמעה הענקת מרחב שיקול דעת לצוותי האכיפה כולל העלמת עין היכן שאפשר למול אכיפה נחרצת וקשוחה היכן שמתחייב. כך למשל, באזור החוף הפתוח ראינו התעלמות מהפרות לכאורה של אנשים שמטיילים להנאתם לא תמיד כחלק מפעילות ספורט. ראינו אנשים טובלים בים, לאו דווקא שוחים בקצב, כשגורמי האכיפה מעלימים עין, או לכל היותר מבקשים לסיים פעילות ולפנות את החוף.
שוטרים מחלקים מסכות כירורגיות לאזרחים כחלק מהמאבק בהתפשטות נגיף הקורונה. אילוסטרציה: דוברות המשטרה
למול זה, ראינו אכיפה נוקשה יותר במקומות של התקהלות ואי עטיית מסכות. אשקלון – כמו ישובים נוספים שהצליחו לצאת מהצבע האדום שוב הוכיחה יכולת פעולה במצב חירום. זאת בשורה נהדרת. העיר היפה שלנו כידוע למודת ניסיון לצערנו במצבי חירום. מצבי חירום שנכפים עלינו מהאויב שמדרום. יחד עם זאת, כשהאויב הוא בלתי נראה, בוודאי שקשה יותר לכנס את כולם לתוך הצורך במאבק המשותף הזה. ואחרי הפרגון והטפיחה על השכם של עצמנו – אזהרה: אסור בתכלית האיסור לנוח על זרי הדפנה! המלחמה בנגיף היא ריצת מרתון ארוכה ומתמשכת. למעשה דווקא עכשיו כשהגענו ליעד הנכסף מתחילה המלחמה האמתית.
כאיש ספורט אני יכול לומר לכם שלהגיע ליעד, למטרה, לפסגה, לעיתים זה קל, לעיתים זה קשה מעט. להישאר בטווח של היעד, לשמור על הפסגה, זה קשה מאוד. ואנחנו הרי חייבים להישאר ירוקים. זה בנפשנו, פיקוח נפש ממש. שיחה שקיימתי השבוע עם תומר גלאם עודדה אותי לגבי הבאות. הבנתי שיש בעירייה מעין 'קבינט קורונה עירוני' קבינט מורכב מאנשי מקצוע במכלול תחומי החירום כולל ישות רפואית בכירה שתצטרף בימים אלה לצוות כשמטרת העל: להיות תמיד צעד אחד לפני הנגיף.
פיני ביטון. צילום: פבל
אחת היוזמות המתגבשות בדיקות בתדירות גבוה על ידי מכשור מתקדם לכל הסייעות והגננות על מנת למזער הדבקות ולבלום שרשראות הדבקה מבעוד מועד. ככל שהמידע הנאסף על הנגיף הולך וגדל, כך יכולת ההתמודדות מולו מתחזקת. אולם היא דורשת תמיד שילוב של כל הכוחות הקיימים, כשבראש הכוחות נמצאים אנחנו, הציבור. אחרי הכול גם תכנית הפעולה הטובה ביותר לא תצליח בלי משמעת ואחריות של הציבור. כולי תקווה שהמגמה הזאת תימשך. חפצי חיים אנחנו והזמן הוא זמן הירוק.
דברו עברית!
בשבוע החולף נחשפנו להתנהגות כמעט בזויה של מספר נבחרים – כשהשפה השלטת היא שפת הרחוב – התנהגות שאינה מביישת אפילו את אחרוני הפוחזים המתלהמים בכל הזדמנות. אני מדבר על שרים וח”כים מהקואליציה ומהאופוזיציה גם יחד כולל יו”ר הקואליציה עצמו שבאופן מפתיע נשא נאום מתנצל והתחייב לשנות מדרכו בוועדת הכנסת ביום שני ואכן הוא ממשיך לדבר ממלכתי. מקווה שזה יימשך ושיצטרפו אליו עוד “סוררים”. הגדיל לעשות חבר הכנסת אלי אבידר מ”ישראל ביתנו” שפשוט לא אפשר לראש הממשלה לנאום במליאה בעת הבאת הסכם השלום לאישור הכנסת.
האמת היא שאלי אבידר שאותו אני מכנה השופר השכונתי של ליברמן כבר שכח שפה פרלמנטרית מהי. האיש יורה לכל עבר פנינים שלא מביישים את הקשים שבאוהדי "לה פמיליה", למשל. אני כבר לא מדבר על שקרים או חצאי אמיתות. אני לא מדבר על דפי מסרים מלאים בהסתה נטו. אני מדבר על שפה נמוכה, שפת ביבים של ממש.
אלי אבידר. צילום תומר אפלבאום
הגם שחלק מהשיחות שנחשפנו אליהן היו שיחות לכאורה לא לפרוטוקול ועדיין. עדיין, אנחנו מצפים מהאנשים שבהם בחרנו להיות נבחרים של ממש. אני יודע שהיו מי שהתלהבו מהדרך בה השיבה השרה רגב לברקוביץ' "כגמולו". רבים כתבו "רק את השפה הזאת הוא מבין". סורי, לא מתחבר לזה ולא רוצה את זה. אני רוצה נבחרים שאוכל לשאת עיני אליהם ולהתגאות בסגנון, בשפה, בדרך הפעולה. אני רוצה נבחרים שכאשר הם מדברים בפומבי לא אצטרך לשים את ידיי על אוזניו של נכדי פן ייחשף לשפת הביבים שלהם. כולנו צריכים לשאוף לזה.
תראו קוראיי היקרים, אנחנו אנשי השכונה, מכירים את השפה הנמוכה על בוריה, על כל צדדיה. אנחנו מדברים אותה לעיתים ואנחנו משתדלים לא לדבר אותה כשאנחנו נמצאים במעמד כזה או אחר. זאת האמת. ואנחנו בסך הכול לא נבחרי ציבור. אבל כך או אחרת יש לנו אחריות. ולנבחרים, שבעתיים. אנחנו רוצים כאן דור מעורב ופעיל שיש לו שאיפות להגיע לעמדות השפעה ובאמת להשפיע על עתידו. מה אתם מציעים לו? באיזה שפה אתם מדברים אליו? לאן הוא אמור לשאוף ולמי הוא ירצה להידמות? גם המאבקים הפוליטיים יכולים וחייבים להתנהל בשפה נקייה. אפשר לוותר על הוולגריות, אין בזה שום ויתור על עקרונות או חלילה ויתור על הצדק. דברו עברית. דברו יפה.
רוצים להישאר מעודכנים?
הורידו את אפליקציית "כאן דרום – אשקלון"
“היושבת בגנים”, מגיע לך ליהנות בכל השכונות
למי שנוסע ברחבי העיר אני לא אחדש אם אטען שמתחוללת מהפכה של ממש גם בפיתוח כבישים ודרכי גישה וגם בשדרוג גני משחקים בעיר. האמת היא שמחלקת הדוברות של העיריה ובכלל זה ראש העיר בקיר שלו בפייסבוק מראים לנו מידי זמן את הנעשה בעיר. אומר לכם ביושר, כתושב ותיק שאוהב את כל שכונות העיר אבל מה לעשות, עתיקות היא כור מחצבתי, בכל פעם שעלתה תמונה של גן חדש שהוקם או שודרג פניתי לתומר בשאלה באישי “או.קיי. ומה עם עתיקות?” והתשובה תמיד הייתה “תמתין, נגיע לכל מקום”.
אני אדם ריאלי, אין לי באמת ציפייה שכל הגנים בעיר ישופצו או ישודרגו. תקציב הרשות הוא הרי לא בלתי מוגבל. יחד עם זאת התקווה הקיימת שבכל מקום בו יש ריבוי משפחות עם ילדים יהיה מענה בדמות גן נאה משודרג ומטופח.
אני יודע שאשקלון משתרעת על שטח עצום אני יודע שעלות האחזקה של עיר בכל הרמות כולל הניקיון והגינון היא נגזרת של גודל שטח למול כמות האוכלוסייה. טוב, זה כדי להבין את העירייה. אבל זה לא מוריד כהוא זה מהציפייה למתן מענה בכל מקום בו נדרש הדבר. ואכן זה מתחיל להתחולל.
במרכז יוספטל קורם עור וגידים פרויקט פיתוח עתיר השקע. בניינים פרטיים של מעוטי יכולת בשכונות קשות בהגדרה מקבלים מתיחת פנים והופכים לסביבה נעימה לגור בה (נקווה מאוד ששיתוף הפעולה בדמות אחזקה שוטפת ומניעת ונדליזם, מצד התושבים יהיו חלק משלים של המהלך) ועוד פרויקטים שבדרך. זה מתחבר כמובן לכביש היציאה החדש ממערב לברזילי המתחבר לשכונת שמשון/אגמים, חישתיל כולל הפיכת כל צירי התנועה בדרך לאזור התעשייה דרומי לדו מסלוליים עם שבילי אופנים ושבילי הליכה נעימים למראה ועוד.
החבר’ה עובדים אין ספק. בקיצור, למול הקורונה וסימני השאלה המעיבים על חיינו בימים אלה, אפשר גם מעט לחייך למול העשייה הברוכה המתחוללת בעיר. אני רק מבקש: לא לעצור.
