ח"כ מיקי זוהר. צילומסך כאן 11
ח"כ מיקי זוהר. צילומסך כאן 11

כסף, כוח, כבוד: עינב קורן על הגישה שדורסת את הדמוקרטיה

עינב קורן נזכרת בערגה בקיץ של פעם שכלל את פסטיבל בריזה ואכילת גלידה באנייה ומשום מה היום מזוהה יותר עם מלחמות והפגנות. ואפרופו הפגנות, היא סבורה שכל הפגנה היא פוליטית כי היכן שיש אנשים יש פוליטיקה. אבל גם יודעת שיש פוליטיקה של שליחות ציבורית ויש פוליטיקה של כוח, כסף וכבוד ויש אפילו פוליטיקאי שלא מתבייש להודות שזה מה שהוא מחפש בחיים

פורסם בתאריך: 17.7.20 14:06

אני זוכרת ימי קיץ נפלאים ופשוטים של שירי למבדה מתנגנים ברקע, חוף ים וזפת ברגליים, בריכת המלך שאול בתפארתה, אשקלונה העמוסה לעייפה, ריקודי עם בחוף דלילה וגלידה באנייה, פסטיבל בריזה ושלמה ארצי ויותר מהכל – ערבי היריד במרכז אפרידר מלאי ניחוחות קטורת מתוקים (זה בוודאי לא אומר דבר למי שלא גדל באשקלון בשנות ה-80 וה-90). הייתה תמימות כזו וציפייה נרגשת לקראת הימים הלחים של יולי-אוגוסט, תחושת חופש אמיתית.

עכשיו, חודש יולי הוא של מלחמות, מחאות והפיכות משמעותיות. יש תחושה שנקודות השבר והמתח כאילו התעצמו בשני העשורים האחרונים לכדי התפרקות. החל ממלחמת לבנון השנייה, דרך מחאת האוהלים, מבצע 'צוק איתן', מחאת קהילת הלהט"ב, מחאת בני העדה האתיופית אשתקד והשיא הנוכחי מחאת המנותקים. אולי קל יותר למחות בקיץ, למלא את הרחובות ולדרוש שינוי. ואולי אין קשר כלל, פשוט מקריות אומללה או נוסטלגיה מטשטשת. כל מאבק הוא אחר ושונה אבל כולם בלי יוצא מן הכלל הם מאבקים פוליטיים. בשבוע האחרון בעקבות ההפגנה במוצאי שבת בכיכר רבין בתל-אביב התעורר שוב הדיון – האם ההפגנה פוליטית או לא? אפשר להתווכח על המינוח וכוונותיו ואם לדייק עדיף בהקשר זה לומר שההפגנה הייתה א-מפלגתית. כלומר, לא מזוהה עם אף מפלגה ובפרט שמארגניה דחו על הסף השתתפות רשמית או דוברים מהקשת הממשל-פוליטית.

עינב קורן. צילום: נועם דוד - גלימפס הפקות

עינב קורן. צילום: נועם דוד – גלימפס הפקות

עם זאת, פוליטיקה חיה ומתרבה בתנאים אנושיים (יש שיגידו שיש אף פוליטיקה בקרב בעלי-חיים, בפרט אלו שחיים בקבוצות), במילים פשוטות היכן שיש אנשים – יש פוליטיקה! כל קבוצת אנשים מייצרת פוליטיקה פנימית משלה, מגדירה מבנה כוח, קובעת כללים אוכפת אותם או אפילו מתריסה נגדם. זה נשמע אולי פילוסופי אבל הכל פוליטי! מתוך האמירה הזו, חשוב לציין לטוב ולרע שלבני אדם – חברים בקבוצה יש מניעים רבים נוספים כמו: חמלה, דאגה, אמפתיה, הכלה, אחריות, פחד, שליטה, כוח, הזדהות, עושר ועוד. אף אחד לא חף ממגוון מניעים בכל מעשה או מהלך שאנו בוחרים לעשות אבל הציפייה הטבעית היא לאיזון ובפרט בקרב מקבלי ההחלטות, בעלי ההשפעה ואלו אשר אמורים להוות דוגמא אישית. לא פלא שרובנו הזדעזענו מהסרטון הקשה של אותו אב המחנך את ילדיו בעיוות רב להתייחס בנחיתות גסה לילדים ממש כמוהם כאילו היו חיות. ההבדל היחיד ביניהם הוא השייכות למגזר אחר. "מי רוצה להאכיל בדואי?" פנה מספר פעמים לילדיו ועורר בי גועל.

המחשבה הראשונה שקפצה לראשי הייתה שצריך רישיון להורות כי התת-הורה הזה מחרב בחינוכו הלקוי לא רק את ילדיו ברכב אלא מתעד ומעלה את הסרטון לרשת. הפטרונות שמתלווה לדיבור הסחבקי בערבית לא מפחיתה מחומרת העניין אלא בדיוק להיפך. התנהגות יומרנית שמזכירה את ימי ראשית המדינה והיחס שניתן לילדי העולים ממדינות ערב. והנה הפעם יש נחות תורן. אמנם הסרטון צולם לפני כ-5 שנים כפי שהתברר אבל זה בהחלט לא גורע מהגזענות המובאת שם. לא פחות מזה, גילינו שמדובר בכוכב הילדים, רועי עוז, המכונה רוי-בוי. לכאורה דמות מחנכת בעולם הבידור שילדינו צורכים. תודה אבל לא תודה!

אם לא די בכך זכינו לשיעור נוסף ברמיסת הדמוקרטיה בשם נבחריה. המסר הברור הוא – כל החלטה במדינה נתונה בידי איש אחד בלבד, גם אל מול גופים וועדות ממשלתיים. הפעם, הגישה הדורסנית של מיקי זוהר, יו"ר הקואליציה כלפי ד"ר יפעת שאשא-ביטון, יו"ר ועדת הקורונה משהעזה לשנות את ההחלטה בעניין פתיחת הבריכות ומכוני הכושר. הוא אף איים עליה "את גמרת, אני מדיח אותך מהתפקיד". החלטתה הגיעה מתוקף תפקידה הנ"ל והתקבלה בעקבות בחינה ובדיקה מדוקדקת יחד עם חברי הועדה, המלצות אנשי מקצוע ורופאים. בקלות רבה מדי ביטל במחי יד זוהר את החלטת הוועדה ואת שאשא-ביטון עצמה כששיגר מכתב ליו"ר ועדת הכנסת בדרישה להחליפה לאלתר. כל זה כי ביצעה את תפקידה ו"העזה" לפעול בניגוד לעמדת ראש הממשלה. ראוי לציין ששאשא-ביטון נמנית על מפלגת הליכוד במסגרת האיחוד של סיעת כולנו ובעברה ניסיון פוליטי לא מבוטל בשלטון המקומי ובכנסת. ההתלהמות כלפיה הוכיחה שהדמוקרטיה היא בבחינת מיצג חותמת גומי, מכסה על תהליכי קבלת החלטות אמיתיים שככל הנראה לא עוברים מחוץ למשרדי הממשלה.

הנה, אנחנו עדים למחדל בשעת מעשה ואסור שנישאר אדישים לכך. מיקי זוהר שנתפס בתחילת הדרך כפיון במשחק השחמט של בנימין נתניהו הוא לא יותר מזה. מה שכן, הוא חותר להתקדם לתפקידים חשובים יותר אל מול המלך הבלתי מובס. לפעמים הוא רץ, לפעמים פרש וצריח ועוד רגע הוא גם ייקח על עצמו את תפקיד המלכה. הכל בשם הכוח כפי שציין זוהר בראיון שקיים עם ירון דקל בסוף השבוע שעבר. בזחיחות אין קץ ויומרה של מלכה לעתיד שטח את משנתו שלמד מאדם חכם (מעניין מי זה…) לדבריו: "אדם חכם לימד אותי שיש את שלושת הכ"פים. כוח, כבוד וכסף. בדרך כלל אדם לא יצליח להשיג את כל השלושה. לכן אני, מבין שלושת הכ"פים, בעיקר עובד על הכ"ף של הכוח, ומקווה מאד שבסוף היא גם תקנה לי את הכ"ף של הכבוד". אין הרבה מה להוסיף אחרי ציטוט שכזה, מה שכן אצלי עלתה מילה אחרת שמתחילה באות כ' אך אשמור אותה לעצמי.

כל שבוע אנחנו "מתעשרים" בעל כורחנו בפנינים של חברי הממשלה והכנסת, מגלים כל פעם מחדש שהגבול גמיש כל כך ומתאים למידותיהם. לשמחתי, במפגש האנושי הבלתי אמצעי ומניסיוני הממוצע בחיים, אנשים זוכים לכבוד מכוח האישיות שלהם והשפעתם החיובית ולא פשוט מ…כוח. בחברה שנבנתה כאן ב-72 השנים האחרונות על כל העליות והמורדות שבעיצובה, אסור שאף אחד יעז להפעיל כוח או לנצלו כדי לגרום לאחרים לחוש נחותים או שדעתם לא נחשבת. מי שמאיים על אחרים מעיד בפשטות עד כמה הוא חש מאוים. לא אלה הדמויות לחיקוי שעליהן תצמח המדינה הזו ואנחנו כבר לא אותם מחרישים אלא הנאספים בכיכרות, המוחים על העוולות כי הארץ לנו היא. שבת שלום!

תגיות:

אולי יעניין אותך גם

תגובות

תגובה אחת

🔔

עדכונים חמים מ"כאן דרום אשקלון"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר