כשפרופסור סיגל סדצקי אומרת שהקורונה חזרה כמעט באופן מלא ושאנחנו כבר בתוך הגל השני, הדעת נותנת שהמדינה תחזור אחורה בכל מה שנוגע להגבלות. אם כך, למה ממשיכים לדבר על הקלות מתוכננות ולא על הגבלות? מוזר. אם חרף ההחמרה והתגברות המגיפה המדינה סופגת את הסיטואציה וממשיכה להתנהל כשהשיקול הכלכלי מקבל משקל מרכזי יותר מבעבר עולה השאלה: אם כך למה סגרתם הכל מלכתחילה? למה אפשרתם קריסה של כל כך הרבה בעלי עסקים קטנים ועובדים במגזר הפרטי, שאיבדו את מקור פרנסתם, ולא רואים את האור שבקצה?
פיני ביטון. צילום: פבל
התחושה הכללית שלמרות שהמגיפה חזרה, ממשיכים הלאה במהלכים של שמירה על השגרה החדשה במטרה לא לפגוע בכלכלה. השאלה היא, האם לא ניתן היה לנהוג כך מלכתחילה? האם ההסגר הדרסטי לא היה מוגזם? אולי לעולם לא נדע ואולי בקרוב תתבהר התמונה, כך או אחרת דומה כי גולת הכותרת של ההתנהלות בתקופה זו היא מניעת פגיעה נוספת בכלכלה. הכאוס הכלכלי עדיין לא הגיע למרות שבסקטורים מסוימים הפגיעה היא כמעט אנושה, אבל ברור מעל לכל ספק שפגיעה נוספת בכלכלה תהיה הרת אסון למשק היציב שלנו.
ציינתי כאן בעבר שהמדד העיקרי שמטריד אותי הוא מדד המונשמים כי הוא יהיה לטעמי המדד הקובע. עובדתית רמת התחלואה העולה בקרב הציבור הכללי לא באה לידי ביטוי במדד המונשמים לשמחתנו. ואולי זאת הסיבה העיקרית למדיניות המוזרה, לכאורה, של הממשלה. אני מניח שבקרוב תתקבלנה עוד החלטות שיחזקו את מה שאני טוען. אני רק תוהה (ביחד אתכם) האם הצעדים שנקטה הממשלה בתחילת המשבר היו הכרחיים בעוצמתם ובהיקף שלהם, או שהכל היה סוג של זהירות יתרה בגלל הפחד מהלא נודע. כך או אחרת, התנהגות הציבור והשמירה על הכללים בכל מצב, ימשיכו להיות המקדם המרכזי להמשך ההתמודדות עם הנגיף. ואת התשובות לשאלה שבכותרת נקבל כנראה בקרוב. כי ככל הנראה הנגיף לא הולך להיעלם והמדינה וצרכיה, כנ"ל.
מלחמת 9 הימים
מלחמת ההתשה המתנהלת בימים אלה בין משרד החינוך לארגוני המורים היא מלחמה מוכרת כל כך שהיא הפכה למלחמה מסורתית מידי שנה לקראת פתיחת שנת הלימודים. הפעם זו אותה מלחמה רק במועד שונה ועם תירוץ אחר: הדרישה “לתת עוד 9 ימי לימוד בגלל המצב”, “יעני” יוצאים לחופש רק בסוף יולי. תהרגו אותי אם אני מבין על מה המהומה? הרי ממילא כמעט ולא לומדים בימים אלה. בית הספר נראה יותר כמו קייטנה, תלמידים רבים נעדרים וכולם מחכים שהשנה תסתיים. אז על מה כל הרעש?
אז ככה, אחרי ששמעתי את שני "הלוחמים", נציג המורים רן ארז ושר החינוך יואב גלנט, הסתבר שוב שאנחנו במלחמת "למי יש יותר גדול" או במילים של הנוגעים בדבר: "העניין עקרוני". ואני תוהה, מה כל כך עקרוני פה? למה כל דבר חייב להיות מסובך ומורכב? למה שני גופים מרכזיים כאלה שאחראים על החינוך של ילדינו לא מסוגלים לשבת ולפתור את הסוגיות האלה סביב שולחן הדיונים? בינינו, ברור שהם מסוגלים.
ברור שבתוך שעות ספורות ניתן לפתור משבר שעלול שוב להשאיר את הילדים שלנו ואותנו בסימן שאלה לגבי סיום שנת הלימודים הזאת ופתיחת שנת הלימודים הבאה. אבל הם לא יעשו זאת, בטח לא לפני שיקיימו את משחק כיפופי הידיים השנתי (הפעם זה משבר הקורונה אבל תמיד היה ויהיה משהו לריב עליו) אלא שהפעם בשונה מהעבר לציבור ככל הנראה כבר לא אכפת. הציבור אדיש למתרחש, יען כי סימני השאלה לגבי יום המחר כשהקורונה מרחפת כל הזמן באוויר, הרבה יותר מדאיגים אותו. אולי בזמן קריאתכם שורות אלה הפתרון המיוחל כבר נמצא. כך או אחרת הביטוי "הציבור נקעה נפשו" מתנוסס מעל כל הפרסה הזאת.
עדיין כאן
חזרתה של אירית נתן מנכ”לית העירייה מכוונתה לפרוש בקרוב, גרמה ככל הנראה לקורת רוח בקומה הרביעית. אחרי הכל בתקופה של משבר כלכלי ברמה ארצית שמתחבר למשבר כלכלי וקופה מקומית מדולדלת הדבר האחרון שהעירייה צריכה זה זעזוע בצמרת הניהול. אודה ולא אבוש, יחד עם הצער על עזיבתה הצפויה של המנכ”לית המוערכת הייתה בי גם מעט שמחה מהולה בתקווה שהידיעה על המחליף העתידי ראש מינהל החינוך מר יובל זוזט, אכן נכונה.
כמי שמעריך מאוד את עבודתה של הגב' אירית נתן בתקופה לא קלה כלל וכלל, ברור לי שבמידה והיא הייתה עוזבת, המינוי של יובל זוזט היה בבחינת הברקה מקומית. יובל שצמח ממש מלמטה ועשה כברת דרך ארוכה בתוך מערך החינוך, החל מתפקידי ביקורת תקציב ועד לתפקיד ראש המינהל, כשבדרך הוא קוצר שבחים על יכולת ניהול ברמות הגבוהות ביותר, מה שאפשר לממונים לא להסס לרגע כשהתפנה תפקיד ראש מינהל החינוך.
בכלל, העובדה שיובל הוא מה שנקרא אחד משלנו, שצמח מלמטה אמורה להוות תמיד השראה לעובדים בעלי יכולות הנמצאים כעת בתפקיד זוטר וזקוקים רק למעט אמונה כדי להמשיך. השאיפה של העירייה כרשות חזקה, אמורה להיות שימור וטיפוח עובדים מוכשרים מה שיתרום לשמירה על מערכת בריאה ומאוזנת. כך או אחרת, הגברת נתן תמשיך אתנו ויש לשמוח על כך. וגם, להיות רגועים לגבי העתיד.
רוצים להישאר מעודכנים?
הורידו את אפליקציית "כאן דרום – אשקלון"
ביבי עזוב את זה
ההתבטאות החריגה שיצאה מבלפור עם הקריאה להעמדתו לדין של רביב דרוקר צרמה לי מאוד. לא, לא הפכתי לאחד מחבריו של דרוקר וגם לא פיתחתי חיבה לדרך עבודתו העיתונאית. התחקירים שלו שבחלקם התגלו כמניפולטיביים כבר מזמן לא מעניינים אותי. לא צפיתי בתכנית שבה חשף לכאורה אדון דרוקר את ההקלטות שסיבכו את ביבי. הקלטות שבהן, כך הבנתי, ביבי לא מושמע בכלל. צפיתי רק בסרטון התגובה ונחרדתי.
ביבי אמנם לקח חלק מהדברים בחזרה ואמר וטען שזה לא בא ממנו, למרות שכולנו יודעים ששום דבר לא יוצא מטעם ביבי מבלי שהוא יודע/בודק/מאשר. ביבי היקר, ההיתממות שלך מיותרת. התגובה כולה מיותרת ורעה. אתה לא צריך לרדת למחוזות האלה. יש לך מספיק חומר ויכולות להתמודד עם כל "תחקיר" מתוזמן או מבויים מבלי להגיע לקריאות לאסור עיתונאים. אפילו עיתונאים מטעם. אני מקווה שזו בסך מעידה קטנה, שאינה מעידה על מצב הלחץ בסביבתך. אתה מעל לזה, תישאר שם.
