השר לאהבת הדת
שמעון פרס, אריאל שרון, בנימין נתניהו, זבולון המר, ד”ר יוסף בורג, חיים משה שפירא, אריה מכלוף דרעי, פרופ’ שמעון שטרית, הרב יצחק כהן ועוד רבים וטובים שימשו בפרק כזה או אחר של חייהם בתפקיד שר הדתות – או “השר לענייני דתות” או “השר לשירותי דת” . היינו הך. לנבחרת המשובחת הזאת הצטרף השבוע הרב יעקב אביטן. “השר לשירותי דת יעקב אביטן” מצלצל יפה.
האמת היא שביום ההשבעה שלו כתבתי קרוב לאלפיים מילים לטור השבועי שלי. זה היה ביום ראשון בבוקר.
הרב יעקב אביטן. צילום: פבל
מאז נכתבו עוד אלפי מילים על ידי קולגות וחברים מהעיר על האיש היקר הזה. חשבתי לעצמי שזה יהיה משעמם על גבול הפתטי להעלות כאן קווים לדמותו אחרי שהם נמרחו כמעט בכל מקומון, אתר, או ערוץ תקשורת זמין. מצאתי את עצמי מעלעל, מדפדף, קורא, מתעמק ומחפש משהו שכתבתי ומישהו פספס… לא מצאתי. באסה, לא? מחד, אני שמח שלא טעיתי והאיש מהווה קונצנזוס מדהים, חוצה מגזרים וקבוצות. מאידך, הלכו להן פייפן 2,000 מילים טובות על איש יקר שהעלה את קרנינו, ניפח את חזנו והמתיק מעט את הגלולה המרה של אי מינויו של אבי דיכטר לתפקיד המיוחל. האמת היא שאם הייתי במקומו של הרב יעקב אביטן הייתי מעט “מודאג”. בכל זאת עם כמות אהבה, אהדה, הערכה שכאלה, רמת הציפיות נוסקת לגבהים. לא שאני מוטרד מהיכולת שלו לעמוד בציפיות. ובכל זאת, לא עבדכם הנאמן יצא פטור בלא כלום. נקודות מפגש רבות היו לי עם הרב יעקב אביטן או שאני נוהג לו רביעקוב (עם ב’ דגושה כיאה למרוקאי מעתיקות של שנות השישים).
מי מאתנו לא פגש בו באירוע שמחה כשהוא מקדש זוג בברית הנישואין, או להבדיל באירוע מצער של אבל (הלוויה אזכרה) לא עלינו?
מי מאתנו יכול היה להתעלם מהיכולת המיוחדת שלו, לדבר לקהל הכי מגוון, בשפה שכולם מבינים ובאופן כזה ש ה”מסר המרכזי” עובר חלק וחודר את כל המחסומים המגדריים המוכרים לנו? הוויקיפדיה יודעת לספר לנו היכן הוא נולד, מתי הוא מונה לרב הכי צעיר בארץ (19!) של ישוב קהילתי, באיזה ישיבה הוא למד, מתי הרב עובדיה יוסף זצוק”ל, ביקש ממנו לרוץ למועצת העיר אשקלון, מתי הוא נבחר ומונה לסגן ראש העיר אשקלון. עד לרגע הזה בו הוא מונה לשר במדינה ישראל כשהוא עדיין חבר בוועדת הלסינקי, ועדת האתיקה של ביה”ח ברזילי ואפילו על זה שהוא עומד בראש ארגוני חסד.
פיני ביטון. צילום: פבל
אבל ויקיפדיה לא יודעת לספר על מאור הפנים הקורן ממנו כשהוא מעביר לנו מידי שבוע את הדרשות השבועיות בקבוצת ה”ווטסאפ” העירונית. כל כך הרבה מסר וגם מוסר בנועם ובנעימות הטבעית שלו. היכולת הייחודית הזאת שלו היא הכלי העיקרי שאתו הוא מגיע לתפקיד כל כך מורכב וחשוב. כן, חשוב מאוד. לתפקיד שר לשירותי דת, במדינה דמוקרטית – שאינה מדינת הלכה תודה לאל, אבל הרוב בה שומר מסורת וגם מאמין – מדינה שבה דרים בכפיפה אחת ציבורים רבים ומגוונים כל כך, ראוי שיהיה אדם פתוח ומכיל. אדם שרואה את כולם כברואי האל השווים במעמדם ובזכויותיהם. אין ספק שהוא ייאלץ לפעול תחת מגבלות ההלכה, אבל רק אדם פתוח ומכיל יידע להתמודד עם הסוגיות המורכבות והסבוכות לעיתים שבהן הלכה מתנגשת עם הדמוקרטיה. רק אדם עם אהבה לאדם באשר הוא אדם יידע להנגיש את שירותי הדת לקהלים רבים יותר ומגוונים יותר. אני לא רק מעריך את האיש, אני מאמין בו. בהצלחה, רביעקוב!
מאוכזביבי
למרות שככל הנראה נסתם הגולל, על האפשרות שאבי דיכטר יהיה הנציג הנוסף שלנו בממשלת ביביגנץ, אני מנסה לא לאבד תקווה. שוחחתי השבוע (ביום שני לאחר השבעת הממשלה) עם אבי דיכטר. להפתעתי הרבה, בשיחה שאותה יזמתי, “באתי לנחם ויצאתי מנוחם”. על פי רוח הדברים, האיש כבר הפך דף והוא עם הפנים קדימה. קדימה היא אמנם המפלגה ממנה הגיע אבי דיכטר לליכוד אבל פניו קדימה, משמע הלאה, למשימה הבאה בתוך הליכוד. הוא לא מאשר זאת בפיו אבל ניתן בהחלט להבין שהוא מתכוון להסתער על תפקיד מרכזי ואולי המרכזי ביותר בליכוד בעתיד הלא רחוק. על פי ההערכות הכי אופטימיות הממשלה הזאת תחזיק אולי 3 שנים וגם אם תחזיק את מלוא הקדנציה הרי שבעוד 3 שנים לכל היותר יתקיימו הפריימריז הבאים בליכוד. אבי דיכטר מכוון לשם.
הגם שבהתנהלותו המאכזבת מאוד של ביבי הוא למעשה ביטל את תוצאות הפריימריז ויצר מדד אחד ויחיד לקידום בתוך הליכוד: נאמנות למנהיג לפני המדינה, לפני המפלגה. אבי דיכטר שהיה נאמן למדינה למפלגה ולמנהיג (זה הסדר הנכון) מבין כעת שאת השינוי חייבים לעשות בתוך המפלגה ובדרך היחידה שהוא מכיר: חוקית ודמוקרטית.
לא אחשוף כאן את כל פרטי השיחה מטעמים מובנים, אבל דבר אחד מרכזי אני חייב לחשוף: ניסיתי לקבל ממנו הסכמה להתחלה של מרד מצביעים מאשקלון והדרום על מנת להביע את מורת רוחנו מההתנהלות של ביבי שלמעשה הוכיח שהוא לא סופר את חברי מרכז הליכוד או את בחירתם והוא בדרכו האצילית הניא אותי מכך והבהיר לי שהדרך היחידה היא המשך התנהלות באופן ממלכתי למול עשייה בשטח ליצירת לובי חזק יותר בהמשך (במילותיי שלי כמובן). האמת היא שהתחלתי את השיחה כ”מרוקאי עצבני” וסיימתי אותה כ”אשכנזי רגוע”.
אם הערכתי לאבי דיכטר, לפני המהלך של ביבי, הייתה 8 בסולם פיני, הרי שבעקבות המהלך של ביבי וההתנהלות של דיכטר בתגובה, ההערכה עלתה ל-10 בסולם פיני. “הוא עוד ישוב” נכתב בשיר הבלדה לעוזב קיבוץ, במקרה של דיכטר הוא כאן כדי להישאר וגם לשוב לקדמת הבמה. זה רק עניין של זמן. מחזיקים אצבעות.
הממשלה ה-35 בסימן 36
מלבד הטענות הקשות שלי נגד המינויים – או יותר נכון אי המינוי – של ביבי לממשלה החדשה שקמה בשעה טובה סופסוף השבוע, יש לי גם מעט אכזבה מהנבחרת באופן כללי. תראו, ביבי שילם כאן מחיר, בעצם, אנחנו משלמים כאן מחיר על העובדה שאין רוב לימין. זאת עובדה ואין מה לעשות. למול זה, יש גם את הרצון לראות בצד שלנו נבחרת ראויה. לא שחלילה אין בי כבוד והערכה לכל השרים, סגני השרים וראשי הוועדות מטעם הליכוד, אבל עם יד על הלב ובכנות: נכון שהנבחרת של כחול לבן עם כל החוסר ניסיון נראית לא פחות טוב משל הליכוד ואולי אפילו יותר נכונה? נהיה כנים, היו מי שזלזלו אצלנו בבני גנץ ובחוסר הניסיון שלו – אולי בצדק – אבל הוא בהחלט הצליח להרים כאן נבחרת מגוונת. נכון שלגנץ היה הרבה יותר קל מאשר לביבי. לגנץ לא היו כל כך הרבה מועמדים שהוא מחויב להם, בטח לא בתפקידי שרים. נכון שלביבי היו המון התחייבויות, אבל בחייאת ביבי, ממילא הפרת התחייבויות לאנשים שאתה מינית רגע קודם (ברקת כמשל) למה למנות אנשים רק על פי שיקולים צרים של נאמנות למנהיג וחלילה שלא יהוו איום על המנהיג? למה אצל כחול לבן יש 4 נשים ושרים שחלקם באו ממש מהתחום עליו הם מופקדים ואילו אצלך רק אישה + (מה קיבלה בדיוק אורלי לוי?) וגם למרבית השרים אין שום קשר לתחום, מלבד כמובן היותך מחויב להם.
דווקא ש”ס עשו את המינויים בול. לשמחתנו – למראית העין יש משקל עצום ביהדות. אצלך ביבי היקר שלנו לא מראית עין ולא נטיית לב, רק שיקול אחד. זה בולט מידי עצוב מידי. זה שבשתי הנבחרות אין איש בעל יכולות כמו שלך אינו מנחם איש מאתנו התומכים שלך. משהו קורה בליכוד והוא לא נראה טוב כרגע. אני מקווה מאד שזה רק “כרגע”. אנשי ליכוד הם גרעין מוצק שלא ניתן בנקל להזיז אותו מהאהבה למפלגה ולמנהיג שלה .יחד עם זאת, אותו גרעין שנבנה על ערכי הכבוד והתחושה של שותפות המטרה, יאבד מסבלנותו למי שיאבד את הכבוד אליו. אסור לשכוח זאת.
לא מריח טוב
לא אחת הבעתי כאן מילות הערכת והוקרה לראש העיר תומר גלאם. מילים שהוא זכה בהן ביושר כמובן. העשייה של תומר מוכחת ונראית בכל פינה בעיר. יחד עם זאת, אמרתי שכאשר צריך לבקר או להעיר זה ייעשה ובלי הנחות. ישנו נושא כאוב שמלווה אותנו לצערי לאחרונה זמן רב מידי. נושא פינוי האשפה מפחים טמוני קרקע. אני מדגיש פחים טמוני קרקע מכיוון שהאשפה בעיר מפונה בכמה אופנים: עגלות אשפה, מכולות, דחסניות, פחים עיליים וטמוני קרקע.
רוצים להישאר מעודכנים?
הורידו את אפליקציית "כאן דרום – אשקלון"
למעשה בכל תחומי הפינוי חל שיפור משמעותי, לכל תחום קבלן פינוי או קבלן למספר תחומים יחד ואילו דווקא בתחום פינוי טמוני הקרקע – שבאופן פרדוקסלי היה התחום הכי תקין לפני הגעת קבלן חדש – חלה נסיגה דרסטית. למעשה זה מספר חודשים שהפחים טמוני הקרקע אינם מפונים תדיר. פחים רבים נשברים כתוצאה מעבודה רשלנית ולא מקצועית של הקבלן והנזקים נאמדים במאות אלפי שקלים. ולא רק זאת, אלא שהיום ארבעה חודשים אחרי תחילת העבודה של הקבלן החדש כשהקיץ בעיצומו והמשמעות של אי פינוי פחים באופן סדיר ניכרת מיד גם חזותית גם תברואתית, ולא נראה אור בקצה בדמות החלפת הקבלן המתרשל. לי ברור שהרשות נפלה על קבלן שלא מספק את הסחורה בלשון המעטה, והעירייה צריכה להתמודד מול קבלן שלא עושה מלאכתו נאמנה. אני אגב מסכים שזה נכון. אבל תומר יקירי אתה ראש עיר תותח ויש לך סוללת משפטנים בלשכה המשפטית, את האזרח שסובל מאי פינוי אשפה לא מעניין הקבלן. הוא בחר בך ולא התאכזב במספר תחומים. למה בתחום הזה הוא צריך לשמוע שהקבלן אשם ושיש קושי משפטי להחליף אותו (יש כזה?) לאזרח יש כתובת אחת. והיא תמיד הרשות, לא מי שבנה את המכרז ומי שמלווה אותו משפטית ואמור לתת לך תשובות. ממה שאני יודע קבלן כזה היה צריך לעוף מכאן מזמן.
קראתי שהוא זומן לשימוע ושמעתי שאחרי השימוע הוחלט לתת לו ניסיון של חודשיים. אני לא יודע מה תחליט בעוד חודשיים אבל אני עדיין סומך עליך כמו רבים וממתין לשינוי בנושא.
